הביטו אל אברהם אביכם!

עודכן: 28 בינו׳ 2021

במורה (א, טז) רבנו מוסיף לצעוד בנתיב המוביל לידיעת ה' יתברך, והוא מבאר לנו את משמעות המושג "צור" אשר מופיע בכתבי-הקודש בהטיות ובהקשרים שונים. כמובן שגם כאן מטרתו המרכזית של רבנו היא להרחיק מן ההגשמה וכפי שנראה בהמשך. ברם, אגב הלימוד בעניין ייחוד ה' והרחקת הגשמות, אנחנו למדים עניינים חשובים נוספים, ובראשם חשיבות ההליכה בעקבותיו של אברהם אבינו ע"ה אשר עמד יחיד כנגד כל העולם, ואולי גם מסיבה זו הוא נקרא על-ידי רבנו בהלכות עבודה-זרה: "עמודו של עולם".


לאחרונה הטיח בפניי אחד מקרובי משפחתי במהלך וויכוח סוער, כי אני בודד במערכה, וזאת לאחר שהוכחתי אותו ואת הרי"ש-בי"ת הממסדי שהוא נוהה אחריו על דרכם ומעלליהם. לדוגמה, טען בפניי אותו קרוב משפחה, שמותר לרבנים ממסדיים לקחת שכר מופלג בעבור שירותי דת אחרת הכסף הזה יועבר למקומות אחרים לא ראויים. ובכן, אין שום היתר לחלל את ה' וליטול ממון בעבור לימוד תורה ושירותי דת, ואפילו אם הכסף הזה ילך לתיאטראות וכיוצא בהן, שהרי אין שום היתר לחלל שם שמים בשום סיבה ובשום תירוץ!


לפיכך עדיף שמחללי השבת ילכו לתיאטראות ולמועדונים מאשר ששם-שמים יתחלל על-ידי הכוהנים ותופשי הדת. ויתרה מזאת, לקיחת הכסף בעוול תגרום לשתי רעות גדולות מאד:


1) האחת, לעיוות חמור של הדת ולהחרבת יסודותיה, כך שנותרנו בסופו-של-דבר גם עם המועדונים והפאבים והתיאטראות וגם עם ממסד רבני רקוב ומסואב, וכמו שמוכיח מיכה הנביא (ג, ט–יב) את ראשי הדת: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ [...] רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ [...] לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר".


2) והאחרת, לחילול ה' אשר יעצים מאד את שקיעתם של הרחוקים בתיאטראות ובהבלים, כי הדוגמה האישית שהם מקבלים מראשי הממסד הדתי כל-כך גרועה ומבחילה, עד שדת משה נדמית בעיניהם כעבודת-אלילים (ובצדק), כך שעדיף להם לפי דמיונם לשקוע בהנאות העולם-הזה מאשר לפנות אל האובות והידעונים ולהיטמטם בעבודת האלילים והאיטים, וכמו שמוכיח ירמיה הנביא (ב, ז–ט) את תופשי התורה: "וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה, הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ, לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְיָ וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב".


זאת ועוד, למה דומה טענתם של הרבנים השכירים: שמותר ליטול משכורות נפוחות ממחללי השבתות כדי שהתקציבים הללו לא יגיעו לתיאטראות? ובכן, טענתם דומה לטענה שמותר לגנוב מן הגויים. אולם, האם באמת מותר לגנוב מן הגויים? האם מותר לקחת מהם ממון בטענה שהכסף ילך למטרות נעלות וחשובות במקום לתיאטראות ולמועדונים ולפאבים ולזימה ולתועבה? האם בכלל מדובר בשיקול הלכתי או מוסרי אמיתי? והלא רבנו קובע באופן מפורש שאסור לגנוב מן הגויים! וכֹה דברי רבנו בפירושו למשנה (כלים יב, ז):


"אסור לאדם להחזיק דינר או מעה שחסר ממשקלו שתות או יותר אלא יקוץ, וכל שכן שיתנהו או יטעה בו גוי. כי זה שחושבים המוני בני אדם ואפילו יחידיהם [=אפילו חברי ממסד הרבנים השכירים "הגדוילים"], כי ההטעיות שכאלה מותרות עם הגויים אינו נכון ודעה בלתי נכונה, אמר ה' בתורתו הקדושה [...]: 'וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ' [ויק' כה, נ], ואמרו עליהם השלום: יכול יגלום עליו? תלמוד לומר 'וְחִשַּׁב' – ידקדק עמו בחשבון, וענין 'יגלום' – יערים עליו ויטעהו. ואמרו, אם כך דיברה תורה בגוי שתחת ידיך קל-וחומר לגוי שאינו תחת ידיך, אם החמירה תורה על גזלו של גוי קל-וחומר על גזלו של ישראל. וכן אינן מותרין האונאות והתחבולות ומיני המרמות והזיוף והסילוף עם הגויים, אמרו עליהם השלום: אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוי, וכל שכן אם יהא תלוי חילול השם שאז יהיה העוון חמור יותר".


רבנו חותם את פירושו למשנה בכלים (יב, ז) במלים הבאות: "ויושגו לאדם תכונות רעות על ידי כל המעשים הרעים הללו, אשר העיד יתעלה על עצמו שהוא מתעב אותן כשלעצמן נעשו עם מי שנעשו, והוא אמרו: 'כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל' [דב' כה, טז]".


והאמת שלא רק לגנוב את ממון הגוי אפילו לגנוב את דעת הגוי אסור וכמו שרבנו פוסק בהלכות דעות (ב, יב): "אסור לאדם [=וכל שכן לרב או לדיין] להנהיג את עצמו בדברי חלקות ופיתוי [=ובימינו חלקת הלשון נחשבת למעלה בקרב הרי"ש-בי"תים], ולא תהיה אחת בפה ואחת בלב, אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא העניין שבפה, ואסור לגנוב את דעת הבריות ואפילו את דעת הגוי". והרחבתי בעניינים אלה במאמרי: