חינוך הבנים לדרך השם - חלק ב

בחודש שעבר הצגנו את האתגר הגדול של דורנו והוא חינוך הבנים והבנות ללכת בדרך ה'. השפעת הרחוב, האינטרנט, הרשתות החברתיות, והתרבות המערבית גדולים מאוד ומהווים אתגר עצום להורים ולמחנכים. הצבענו על העובדה שחינוך בדרך של אמונה בלבד, דהיינו בדרך של מסירת מידע ללא ביסוס וראיה, איננו מספק את הבנים היום, ואיננו נותן להם מענה רוחני בפני סערות התקופה.

דוגמה למסירת השקפה בדרך של אמונה היא, במסירת אב לבנו או לבתו כי האל מצוי או שהוא אחד ואין זולתו. ההשקפות הללו מתקבלות בלב הבן או הבת כדבר נכון, מפני שאבא או אמא אמרו כן. ברם, הן אינן בכלל דעה ואיבודן יהא על נקלה בבוא דמות מכוננת בעיני הבן או הבת, שתאמר להם אחרת, ועלולה בקלות לבטל באמירתה החדשה את האמירה הראשונה מהוריהם שניתנה בקבלה ובמסורת בלבד.

לעומת זאת, אם נשׂכיל להעניק מענה רוחני הולם לבנינו, ונספק להם תשובות לשאלות, וראיות והוכחות להשקפות שבידינו, נוכל לתת להם מענה רוחני זמני, עד שהם ישׂכילו לחקור בבגרותם אחר יסודות השקפות הדת. ואם יזכו לעשות כן, ויקיפו את הנושא לרוחבו ולעמקו, תצטייר בנפשם דעה מבוססת ויציבה שלא ניתן יהא להמירה או לסלקה, כי אם בהוכחות מופתיות כנגדה שכידוע אין בנמצא. שהרי הקב"ה הבטיח לנו שלעולם נצליח להתגבר על ראיות הסותרים את התורה והמתווכחים לבטלה, וזה לשון הרמב"ם באיגרת תימן (עמ' כ):

"לפי שכבר קדמה לנו הבטחת ה' יתברך ויתעלה על ידי ישעיהו [...] וכן כל מתווכח הזומם לבטל מה שבידינו יאפיס ה' הוכחתו ויבטלה וידחה אותה ולא תעמוד, כמו שאמר יתברך ויתעלה בהבטחתו: 'כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי' [שם נד, יז]". ובאר רס"ג עניין זה בספרו "הנבחר באמונות ובדעות", וזה לשונו (עמ' כד): "והודיענו כי כאשר אנו מעיינים וחוקרים יוציא לנו העיון האמתי [...] ככל אשר הודיענו על ידי שליחיו, ונתן לנו בטחון שלא ייתכן שתהא נגדינו הוכחה מצד המכחישים את דתנו ולא טענה מצד המפקפקים באמונתנו".

כלומר, ה' הבטיח לכל מי שהולך בדרך האמת, שאם הוא ישתדל ויתאמץ לחקור ולעיין, לעולם הוא ימצא ראיות והוכחות להתגבר על מתנגדיו, ולעולם ה' יַראה לו את הדרך להאפיס ולבטל את ההשקפות שאינן נכונות, ולהוכיח את צדקת דרכו. והוא הדין בחינוך הבנים, מי שישתדל ויתאמץ ללכת בדרך האמת ולקנות לעצמו השקפות נכונות, ה' לעולם יַראה לו את הדרך הנכונה, שבה יוכל להעניק לבניו דוגמה אישית, להנחות אותם, ולהקנות להם מענה רוחני אמתי לסערות התקופה.

הידיעה לפי הרמב"ם

הרמב"ם הקדיש פרק בספרו "מורה הנבוכים" כדי לבאר את המושג "ידיעה", וזה לשונו (עמ' עד–עה): "דע [...] כי הדעה אינו העניין הנאמר בפה, אלא העניין שהצטייר בנפש כאשר מאמתים אותו שהוא כך כפי שהצטייר. אם אתה מאותם שמספיק להם מן ההשקפות הנכונות, או שחושבים שהם נכונות, בכך שתאמר אותם בפיך בלי שתשׂכיל אותם ותבינם, כל שכן שתחקור בהם על הנכון, הרי זה קל מאוד, כפי שאתה מוצא רבים מן הפתאים תופסים דעות שאינם מבינים להם עניין כלל".

הרמב"ם מלמדנו כי מי שמחזיק בהשקפות נכונות, או שהוא חושב שהן נכונות, ומאמת אותן בזה שהוא אומר אותן בלבד, ומחזיק בהן בעקשנות ללא הבנה וידיעה, הרי זה קל מאוד. קל להתעקש על אי הבנה מאשר לעמול, להשכיל ולהבין. ולכן, מי שרוצה להתקרב אל ה' באמת, עליו לבחון את דעותיו והשקפותיו, אלו מהשקפותיו הן השקפות אמת נכונות ומבוססות? ואלו השקפות שהוא אימץ לעצמו בלא התבוננות באמיתתן?

וממשיך הרמב"ם ומבאר שם: "ואין קביעת דעה כי אם לאחר השכלה, כי קביעת הדעה היא אימות מה שהושכל [...] ואם הושג עם דעה זו שלא יתכן היפך הדעה הזו כלל, ולא ימצא במחשבה מקום לדחיית דעה זו ולא השערת אפשרות הפכה, יהיה זה נכון". כלומר, ציור דעה בנפש הוא רק לאחר השכלה, דהיינו לאחר לימוד, עיון וחקירה, חקירת הדעה עצמה, ובדיקת כל ההשקפות שכנגדה ודחייתן באופן מושכל.

ונסיים בתמצית מביאוריו של הרב יוסף קאפח שם: "הדעה – כאן מגדיר רבנו מושג זה היטב, ובהחלט אין לתרגמו 'אמונה' כי אמונה היא השקפה התפושׂה בידי האדם במסורת וללא ידיעה יסודית [...], כי דעה היא השקפה שאדם מגיע אליה מתוך חקירה יסודית, ותוך בדיקה מקיפה של ההקדמות אשר הובילו אליה, ואף תוך בדיקת המתקפות הצפויות נגדה, כדי לדעת אם היא עשויה להחזיק מעמד נגדן". וביחס לאופן שבו אנו צריכים לְאַמֵּת בשכלנו השקפה או דעה, הוא מוסיף:

"'כאשר מאמתים אותו' – כאשר בודקים היטב את אמִתתו מכל הבחינות, ומוצאים שהוא אמת ונכון כפי שהצטייר הושכל והוקבע בנפש. ואפשר לפרש כאשר האדם קובע בלבו בהחלט שזהו האמת הנכון [...] 'או שחושבים שהם נכונות' – ההשקפות שמדמים ההמון שהם אמת, בעוד שבאמת הם הבלי שווא ותפל אם לא עבודה זרה בכל גסותה [...] 'בכך שתאמר אותם בפיך' – מעניין שמאותם שלש עשרה יסודות הדת שהסדיר רבנו עשו 'אני מאמין' מלולי".

לסיכום, הדעה היא קניית השקפה מתוך חקירה יסודית מקיפה מעמיקה, לעומת אמונה שהיא אימוץ שטחי ושרירותי של כותרת השקפה, נכונה או לא נכונה, ללא חקירה ובדיקה אחר מוצאה, מהותה ואמיתתה. וכדי לחנך את בנינו לדרך ה' ולתת להם מענה רוחני אמתי שיספק להם תריס בפני פורענות התקופה, עלינו לטעת בהם ידיעות והשקפות נכונות, שיצטיירו בשכלם כתמונת אומנות יפהפייה, נפלאה ומופלאה.

חינוך הבנים לדרך השם - חלק ב

.pdf

Download PDF • 73KB