איך עד היום לא נחשפה מינותו של שר"י?

"אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו" (עוב' א, ו). "יְיָ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (יר' טז, יט).


איך עד היום במשך אלף השנים האחרונות, אף-לא-אחד מאלפי "חכמי ישראל" זיהה את מינותו וסכלותו של רש"י? כך נשאלתי באתר אור הרמב"ם, והנה תשובתי לשואל לפניכם:


הסיבה המרכזית להעדר ביקורת על רש"י-שר"י היא רמתם המחשבתית (ואף ההלכתית והמדעית) האפסית של הנחשבים ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות. העובדה המטלטלת היא, שרק מעטים מ"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, הצליחו למלט את נפשם מהבלי המינות ומהשקפות המאגיה הרעות של חוגי אשכנז הקדמונים. ובמלים אחרות, רובם המכריע והמוחץ של הנחשבים ל"חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, הם רפי-שכל ומחוסרי-דעת במקרה הטוב, ומינים ארורים שהִתעו את עם-ישראל במקרה הפחות טוב.


ואם תתמה, על סמך מה הנני קובע קביעות כל-כך נחרצות?


ובכן, הנני יכול להפנות אותך למאות המאמרים באור הרמב"ם אשר מוכיחים את הנקודה הזו מצדדים מחשבתיים והלכתיים שונים, דהיינו שבמשך אלף השנים האחרונות "חכמי ישראל" נכשלים ונחבלים תועים ומתעים בעלטה מחשבתית והלכתית; אך אביא לך ראיה פשוטה וקלה מזו לעיכול ולהבנה, כדי שהדרך שלך להבין את העניין תהיה קצרה ונוחה יותר:


ראה נא את סדרת מאמריי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי הדור" (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד), וממנה תלמד שכבר בזמנו של רבנו הרמב"ם רוב הנחשבים ל"חכמי ישראל" ואולי אפילו כולם, היו הוזי הזיות מחוסרי-דעת ו/או מחללי-שם-שמים בהפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים – במקרה הטוב, ומינים וכופרים ועובדי אלילים נחותים מאד – במקרה הפחות טוב.


ומה שהיה נכון לתקופת רבנו הרמב"ם נכון גם לימינו, אף שבימינו נראה שהמצב טוב יותר מאשר בימי קדם, בשל שכלול המדעים והחכמות ועיסוק רוב בני האדם בהם כבר מגיל צעיר מאד! וכן בשל המידע העצום אשר נגיש לרבים מקרב עם-ישראל ואשר מאפשר דיון מעמיק וחופשי בהשקפות ובדעות אשר הלעיטו אותנו בהן באלף השנים האחרונות – דבר שלא היה קיים, לא רק באלף השנים האחרונות, הוא אפילו לא היה קיים לפני עשרים שנה. רק לאחר מהפכת המידע עם התפתחות רשת האינטרנט, נפתח הצוהר הגדול לחשיפת דרך האמת.


ואם בכל זאת תרצה דוגמה נוספת, אף היא קלה להבנה, התבונן נא בעובדה המדהימה כיצד כל שׂדרות הכמורה האורתודוקסית בימינו, מגדולם ועד קטנם, כולל קאפח וערוסי הדרדעים, אשר התיימרו ללכת בדרכו הישרה של רבנו, כולם קיבלו על עצמם את ספר הזוהר הטמא והאלילי כאילו הוא נאמר מפי הגבורה לר' שמעון בר יוחאי, אף שהדבר הוא בגדר כפירה ביסוד חשוב מאד מיסודות התורה, והוא: שהתורה הזו שקיבלנו בהר סיני לא תשתנה ולא תוחלף!


זאת ועוד, רבנו פוסק בהלכות עבודה זרה (ב, י):