אחל בפסוקי התורה בחומרת העוננות: "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, ט–יג).
זאת ועוד, בספר ויקרא נאמר (יט, כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ", וגם מפסוק זה ניתן ללמוד על חומרת העוון של האסטרולוגים והמעוננים, שהרי עוון זה נאמר לצד איסור אכילת הדם שעונשה כרת: "האוכל כזית מן הדם במזיד, חייב כרת" (מאכלות אסורות ו, א).
ואם תשאלו, ומדוע העוננות ושאר ההזיות המאגיות הן תועבות כל-כך חמורות? ובכן, מפני שכל התועבות הללו קשורות בקשר הדוק מאד לעבודה-הזרה ולכל שלוחותיה וגרורותיה שתעו בהן הגויים, והנה לפניכם דברי רבנו המכוננים בעניין זה, בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:
"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].
כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".
וכל הזיה כזאת, וכל-שכן שלל הזיות כאלו, מרחיקות את האדם מאד מאל אמת שאין-כיוצא-בו, שהרי ביסוד כל הזיה מאגית נעוצה האמונה בקיומו של כוח על-טבעי זולת אל אמת. ובמלים אחרות, המאגיה מנוגדת לציווי ה' הנורא בהר סיני: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי".
א. "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ"
במאמר: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם" הראיתי, כי לדעת רבנו ישנם שלושה איסורי תורה בכלל הלאו הנדון "וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" שנזכר לעיל: א) אסור להתיימר בהגדת העיתים, טובים או רעים, כמו שנוהגים האסטרולוגים: "וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ, וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ" (מיכה ה); ב) אסור לשאול או לעיין בדברי האסטרולוגים בדבר עיתים טובים או רעים; ג) אסור לפעול או להימנע מפעולה בעקבות הזיות האסטרולוגים. והנה לפניכם דברי רבנו בספר-המצוות (לאווין לב), בעניין לאו זה:
"האזהרה שהוזהרנו מלעשות על-פי בחירת האצטגנינות [=האסטרולוגיה], והוא שנֹאמר: 'יום זה ראוי לפעולה פלונית' ונתכוון לעשותו, או 'יום זה לא רצוי לעשות בו פעולה פלונית' וְנִמָּנַע מלעשותה, והוא אמרוֹ יתעלה: 'לֹא יִמָּצֵא בְךָ [מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים] מְעוֹנֵן [וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף' (דב' יח, י)]. וכבר נכפל לאו זה ונאמר: 'וְלֹא תְעוֹנֵנוּ' [ויק' יט, כו]. ולשון סִפְרָא: 'לא תעוננו, אלו נותני הָעִתִּים', לפי שהוא נגזר מן עונה [=זמן]. כלומר, לא יהיה בכם קובע עתים [=קובע זמנים, אסטרולוג] האומר: 'עת פלונית טובה ועת פלונית רעה'. וגם העובר על לאו זה חייב מלקות, כלומר המודיע את העונות, לא השואל עליהן, אבל גם השאלה על-כך אסורה נוסף על היותו דבר בלתי אמיתי. והמכוון מעשיו לזמן מסוים, מתוך חישוב כדי שיהא מאושר או יצליח באותה המלאכה [לפי דמיונו], הרי גם זה סופג מלקות, לפי שעשה מעשה".
מדברי רבנו הללו ב"ספר המצוות" עולות ארבע תובנות מרכזיות חשובות מאד: א) כאמור בראש פרק זה, אסור מן התורה לחשב את העיתים, אסור לדרוש בהם ואסור לכוון את מעשינו לפיהם, ובספרא, שהוא מדרש הלכה קדום נאמר: "לא תעוננו – אלו נותני הָעִתִּים".
ב) כל חישוב עתים אסור מן התורה וכאמור במדרש ספרא הסמוך, ומכיוון שרוב ואולי אף כל חישובֵי העיתים בימי קדם היו נקבעים לפי מהלך גרמי השמים (וכפי שהדבר מצוי גם בימינו), רבנו התייחס בעיקר להם: "האזהרה שהוזהרנו מלעשות על-פי בחירת האצטגנינות".
ג) לדעת רבנו האסטרולוגיה היא הבל מהובל ושקר וכזב, כדבריו בהלכות עבודה-זרה סוף פרק יא שראינו לעיל, וכן כדבריו בסוף ספר המצוות לעיל: "נוסף על היותו דבר בלתי אמיתי", ולשני המקורות הללו יש להוסיף את פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (יא, ט–י), וכֹה דבריו:
"אי זה הוא מעונן? אלו נותני העיתים שאומרים באצטגנינות שלהן: יום פלוני רע ויום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן – אף-על-פי שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן הַכְּזָבִים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוֹבְרֵי שמים – הרי זה לוקה, שנאמר: 'וְלֹא תְעוֹנֵנוּ' [ויק' יט, כו]".
והנה לפניכם דברי הנביא ירמיה בזה (י, ב–ג): "כֹּה אָמַר יְיָ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה, כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא". ועוד בעניין זה ראו: "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי", ומי שרוצה להבין יבין, ומי שלא, יישא בעוונו.
ד) בתורה הקב"ה כלל את המעונן המנחש והמכשף באותו פסוק. ללמדנו, שכמו שהניחוש והכישוף וכו' הם הבל מהובל ושקר וכזב ואין בהם ולוּ זיק של אמת – כך גם קביעת העיתים למיניהם: "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם [...] וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ" (מ"ב יז).
ב. האסטרולוגיה – שורש וענף עבודה-זרה
רבנו הרמב"ם מלמד אותנו בפירוש-המשנה (עבודה זרה ד, ז), שהאסטרולוגיה היא בעצם שורשה וענפיה של העבודה-הזרה שפשׂתה מאד בעולם הקדום, וכך כותב רבנו שם:
"והיסוד לכך [לאמונות התפלות שיצוינו להלן, ולהמצאת הסגולות הפגאניות למיניהן], הם 'אלצאבה' [=אומה של עובדי עבודה-זרה] והם האנשים אשר רָחַק אברהם אבינו מהם וְחָלַק על דעותיהם [=השקפותיהם] הנִּפסדות [...] והיו מכבדים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות לא להם, והם שייסדו את משפטי הכוכבים [=האסטרולוגיה], והכּשפים, והלחשים, והורדת הרוחות [=סיאנס, העלאה באוב], והשׂיחות עם הכוכבים, והשֵּׁדים, והאוֹב, וְהַנַּחַשׁ [=הניחוש], וְהַיִּדְּעוֹנִי לכל מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מן העניינים האלה אשר שָׁלְפָה תורת האמת חַרְבָּהּ עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה-זרה וענפיה".
לקמן נלמד, שהאסטרולוגיה איננה רק שורש עבודה-זרה אלא היא גם ענף מרכזי בענפיה, ואסביר: בסוף מאמר זה יתבאר כיצד האמונה המהובלת באסטרולוגיה הובילה בשני שלבים לעבודה-זרה שחייבים עליה סקילה, ברם האסטרולוגיה איננה רק שורש עבודה-זרה, מפני שעצם האמונה בהזיות האסטרולוגיה הינה בגדר עבודה-זרה (אף שאין חייבים על עבודה-זרה זו סקילה), כי מי שסובר שיש לכוכבים כוחות על-טבעיים להיטיב ולהרע לבני האדם, מאמין ומודה בעבודה-זרה, וכדי להבין זאת ראו נא את דברי רבנו בפירוש המשנה (חולין ב, ח):
"אבל אם שחט למזל או לכוכב שמדמה שאותו ההר מחלקו, או לדבר מן הדברים העליונים אשר כוחותיהם לפי דמיונם פועלים בעצמים הללו, ומשפיעים בהם אותן ההשפעות שמדמים בעלי ה'טלאסם' – הרי אותו הנשחט תקרובת עבודה-זרה והוא זבחי מתים ואסור בהנאה".
נמצא, שמי שעובד לכוכבים ולמזלות עובד עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה. לפיכך, אפילו מי שאינו עובד את הכוכבים והמזלות במעשה-עבודה כגון זביחה והקטרה, אבל מאמין ומודה בכוחם להשפיע על נתיב חייו, על מידותיו, ועל הצלחת פעולותיו או כישלונן וכיו"ב – שוגה, נכשל ונחבל בעבודה-זרה, שהרי רבנו פוסק בהלכות עבודה זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא". זאת ועוד, המודה בעבודה-זרה לא רק מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, אלא אף כופר בכל התורה כולה, ללמדנו על חומרת ההודאה בעבודה-זרה, וכך פוסק רבנו שם (ב, ז):
"מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא, שנאמר: 'וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת' וכו' [במ' טו, כב], ומפי השמועה למדו שבעבודה-זרה הכתוב מדבר. הא [=הנה] למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [=שהרי נאמר 'כָּל הַמִּצְוֹת'] ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר: 'מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם' [במ' טו, כג]. וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
כלומר, לדעת רבנו, עצם האמונה שיש אמת בהזיות כוחות הכוכבים היא עבודה-זרה! ורבנו מסכם את דבריו בפירוש-המשנה שהחילונו לראות לעיל (עבודה-זרה ד, ז), ואומר כך:
"וכן מצאתי להם [לחז"ל] הערה על משפטי המזלות שהם ככל שאר מיני הנחש והעוננות, לא שהם גורם [=לא שהם גורם אמיתי להתרחשויות בעולם, אלא הם שקר וכזב ככל שאר מיני הנחש והעוננות] וכמו שמדמים ההוזים בכוכבים, אָמְרוּ: 'לֹא תְנַחֲשׁוּ – כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים' [סנהדרין סו ע"א]. וזו היא דעת הפילוסופים בהם [...] וכבר הארכתי גם בזה, אבל הוא מקום תועלת ותיקון אמונה [=השקפת עולם], לפי שהזיות בני אדם בכוכבים [...] אינם מעט, וכבר הִמְרוּ בזה את התורה לגמרי במה שהם מאמינים באמיתתם".
מדברי רבנו עולה מפורשות, שגם מי שרק מאמין שיש אמת באסטרולוגיה ובכוחות הכוכבים להשפיע על פעולותינו ומידותינו הוא בגדר כופר בתורה ובדברי הנביאים וזונֶה אחרי עבודה-זרה. עוד למדנו, כי לדעת רבנו, חז"ל סברו שמשפטי הכוכבים – האסטרולוגיה, היא ככל שאר מיני הנחש והעוננות המאופסים, ואין בה שום זיק של אמת בדיוק כמו הניחוש והכישוף.
ג. הציר אשר עליו סובבת כל התורה כולה
רבנו חוזר ואומר שוב ושוב בספרו "מורה הנבוכים", שהציר שעליו סובבת כל התורה כולה הוא עקירת עבודה-זרה בכל דרך אפשרית, ומחיית עקבותיה כליל מן המציאות (ראו: 'הציר שעליו סובבת התורה – עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה'). ולכן, ההשקפה שיש כוכבים "מועילים" ו"מזיקים" חמורה ביותר, הואיל והיא נוגדת באופן ישיר את תכליתה של התורה!
והנה לפניכם דוגמה אחת מדברי רבנו בעניין זה במורה (ג, לז):
"כיוון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ושלא לְדַמּוֹת בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל במאומה מן המצבים הללו שנמצאים לאישי בני אדם – לפי שהשקפה זו [=האסטרולוגיה] היא הגורמת לעבדם".
ממקור זה עולה מפורשות, כי לדעת רבנו עקירת ומחיית האמונה בכוכבים, שהם מזיקים או מועילים לפי מצביהם בשמים, היא ממטרות התורה! עוד למדנו, כי האמונה שיש לכוכבים כוחות והשפעה על בני האדם מדרדרת לעבודתם וליראה מפניהם, שהרי רבנו אומר: "לפי שהשקפה זו [=האסטרולוגיה] היא הגורמת לעבדם" – וכבר ראינו שהאמונה בלבד שיש אמת בעבודה-זרה חמורה ביותר, כלומר, גם האמונה בהזיה שיש כוחות לכוכבים להשפיע, אף ללא עבודתם, היא לבדה בגדר חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא. נמצא, שאף שהאמונה בכוחם איננה עבודה-זרה שעונשה סקילה, עדיין היא בגדר איסור תורה חמור של עבודה-זרה!
ואסיים פרק זה בדברי רבנו באגרת תימן (עמ' מב):
"אבל מה שראיתי שאתה נוטה אליו מענייני הכוכבים [=האסטרולוגיה] [...] כל הדבר הזה הסירהו ממחשבתך, ורחץ דמיונך ממנו כמו שרוחצים את הבגד המלוכלך מטינופו, לפי שהם דברים שאין להם אמיתוּת אצל החכמים השלמים ואפילו שלא מאנשי התורה [=פילוסופי יוון ועוד], כל שכן אנשי התורה [שלא ראוי שיזהמו את מחשבתם בהזיות האסטרולוגיה הנחותות], ואפסותם ברורה וגלויה בהוכחות מושׂכלות אמיתיות שאין המקום להזכירן כאן".
ד. חישוב תקופות ומזלות – מהו?
בעניין השאלה שבכותר נשאלתי כך: נתקלתי בסרטון של אחד הנקרא ישי חג'בי בו הוא מצדיק את אמירת הפיוט כתר מלכות, על-ידי ציטוט הנאמר בשבת עה ע"א [לקמן אעתיק את הנאמר שם] [...] יודע אני שאין לייחס לכוכבים כוחות והשפעות כאמור בפיוט הנלוז, וכן שהחישוב הנ"ל נאמר על פעולות טבעיות כגון חידוש הלבנה וכיוצא בזאת, אך אינני מצליח להשיב תשובה ניצחת, התוכל לעזור? תשובה: הבה נחל באמור במסכת שבת (עה ע"א):
"אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב [=מְחַשֵּׁב], עליו הכתוב אומר: 'וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ' [יש' ה, יב]. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי (יוחנן) [יונתן]: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר: 'וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים' [דב' ד, ו], איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות".
טרם שנבין את דברי הגמרא כאן, עלינו להבין מהו "חישוב תקופות ומזלות", ובכן, מדובר במדע האסטרונומיה, דהיינו בחישוב מהלך גרמי השמים בעיקר במטרה לחשב שנים וחודשים.
והנה לפניכם דברי רבנו בהלכות יסודי התורה (ג, ה), ובהלכות קידוש החודש (יז, כד):
"וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן [=סיבובן] בכל יום ובכל שנה ונטייתן לרוח צפון ורוח דרום ומגובהן מעל הארץ וקריבתן, יִוָּדַע מספר כל אלו הגלגלים, וצורת הליכתן, ודרך הקפתן – וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות, וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון".
"וטעם כל אלו החשבונות, ומפני מה מוסיפין מניין זה, ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות [='גיאומטריה, הנדסה, חכמת המדידה' (מקבילי)] שחיברו בה חכמי יוון ספרים הרבה, והם המצויים עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר – לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות [מדעיות] ברורות הם, שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם – אין חוששין למחבר, בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי – אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע [=דהיינו קבל האמת ממי שאמרו]".
רבנו מציין שבני יששכר היו בימי קדם חכמים גדולים בחישוב תקופות ומזלות, דהיינו בקיאים מאד במדע האסטרונומיה הקדום, וכן נאמר במדרש בראשית רבה (אלבק, ויחי צט): "'וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים', מהוא לעתים? [...] ר' יוסה בר קצריי אמר: לעיבורים".
ועתה נשוב לדברי חכמים בגמרא, שבה נאמר: "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר: 'וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ'" וכו'. ובכן, וכי יש להבין מאמר זה כפשוטו? דהיינו שכל מי שיודע לחשב את מהלך גרמי השמים מחויב לעשות כן? שהרי כבר לימדנו רבנו בספר-המצוות (עשין קנג) ובהלכות קידוש החודש (פ"א), שאין מצוה זו מסורה אלא לבית-דין-הגדול בלבד, וכֹה דברי רבנו בספר-המצוות, ובהלכות קידוש החודש:
"והמצוה השלוש וחמישים ומאה, הציווי שציוונו יתעלה בחשבון חודשים ושנים, וזו היא מצות קידוש החודש [='לקבוע את יום ראש החודש על-פי ראיית הלבנה ולקדשו ליום הקרבת קרבן המוסף' (קאפח)], והוא אמרוֹ יתעלה: 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים' [שמ' יב, ב] ובפירושו נאמר: 'עדות זו תהא מסורה לכם' [ראש השנה כב ע"א], כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל אחד [...] אלא מצוה זו לא יעשנה לעולם אלא בית-דין-הגדול [...] ולפיכך בטלה אצלנו היום הראִיה מחמת העדר בית-דין-הגדול, כמו שבטלה הקרבת הקרבנות מחמת העדר המקדש".
"אין ראיית הירח מסורה לכל אדם [...] אלא לבית-דין הדבר מסור, עד שיקדשוהו בית-דין ויקבעו אותו היום ראש-חודש, הוא שיהיה ראש-חודש, שנאמר: 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם', עדות זו תהיה מסורה לכם. בית-דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האצטגנינין שיודעים מקומות הכוכבים ומהלכם, וחוקרים ומדקדקים עד שיֵּדעו אם אפשר שייראה הירח בזמנו [...] אם יָדעו שאפשר שייראה, יושבים ומצפים לעדים כל היום כולו שהוא יום שלושים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם – מקדשין אותו [...] ואם יָדעו בחשבון שאין אפשר שייראה, אין יושבים יום שלושים ואין מצפים לעדים. ואם באו עדים יִוָּדַע בוודאי שהם עדי שקר, או שנראית להם דמות לבנה מן העבים [...]. מצות עשה מן התורה על בית-דין שיחשבו ויֵדעו אם ייראה הירח או לא ייראה, ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החודש, וישלחו ויודיעו שאר העם באיזה יום הוא ראש-החודש כדי שיידעו באיזה יום הם המועדות, שנאמר: 'אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ' [ויק' כג, ב], ונאמר: 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ' [שמ' יג, י]" וכו'.
והואיל ומצוה זו מסורה אך ורק לבית-דין הגדול מה ביקשו חכמים ללמד אפוא במדרשם?
ובכן, נראה לי שחכמים ביקשו ללמד שגם אם מצות חישוב התקופות והמזלות וקביעת ראש-החודש מופנית לבית-הדין-הגדול בלבד, עדיין, יש חובה תורנית על כל אדם מישראל ללמוד ולהגות בלימוד המדעים ובמדע האסטרונומיה בפרט – וזאת מפני שמדע האסטרונומיה הוא השער והמבוא לידיעת ה', וכאמור בישעיה (מ, כו): "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר". כלומר, מתוך התבוננות בגרמי השמים האדם לומד להכיר את בורא-עולם, וכמו שאמרו חכמים: "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו" (ובספרי ואתחנן לג, ועקב מט, נאמר עניין זה על שני הדברים שבהם האדם מתרומם לידיעת ה': האחד לימוד והבנת טעמי המצוות, והשני לימוד ההגדות שבהם חכמים ע"ה הסתירו את חכמת מדעי הטבע מן ההמון).
וכבר הרחבתי בעניין זה, דהיינו בחשיבותו העצומה של לימוד מדעי הטבע והמדעים בכלל, וכן ברוממותה ובנחיצותה של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו".
ולכן, בשל חשיבותם הרבה של לימודֵי מדעי הטבע, בר קפרא למעשה אומר, שכל מי שיש לו יכולת ואמצעים ללמוד את חכמת מדע האסטרונומיה, ואינו עושה כן, הוא בגדר מי שאינו מכיר את בוראו, והפסוק שמצטט בר קפרא הוא חלק מתוכחה קשה מאד, והנה היא לפניכם:
"וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ, לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא, לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ" (ישעיה ה, יב–יד).
נמצא, שהעדר ידיעת ה', דהיינו העדר ידיעת המדעים המכשירים והמובילים, מדרדר לייסורים קשים, ייסורי מוות להמוני הכסילים אשר בחרו לתעות אחרי התהו וההבל – וזאת מפני שהעדר ידיעת המדעים מוביל להעדר ידיעת השקפות אמיתיות, ואסביר: כדי לרכוש השקפות אמיתיות יש צורך בשכל ישר אשר יודע לזהות את האמת ולדחות את השקר, וכדי להכשיר את השכל לישרוּת המחשבה חובה על האדם לשכללו בלימודי המדעים. העדר ידיעת המדעים מדרדר אפוא את האדם לבהמיות ולטמטום התאוות שבהן העבודה-הזרה והאלילות פורחת ומשגשגת. כללו של דבר, בהעדר המדעים, בהעדר דעת וחכמה, ייעדרו השקפות נכונות ותיעדר ידיעת ה' – ובהעדר כל אלה יפשטו וירחשו וישלטו התאוות והזימות והתועבות.
ועתה לדברי רבי יונתן, גם ר' יונתן וגם בר קפרא מבקשים להנחיל את ההשקפה הנעלה בעניין חשיבותו העצומה של לימוד המדעים, ברם לכל אחד מהם יש גישה חינוכית שונה, ודבריהם משלימים זה את זה: בר קפרא מאיים על האדם שאם הוא לא ילמד מדעים וישכלל את שכלו סופו להיות מן הכופרים שסופם הכליה – ואילו ר' יונתן מבקש למשוך את האדם בדברי רוממות ללימוד המדעים והחכמות, דהיינו הוא מבקש לחבב ולפאר את המדע והחכמה, כדי שנחשוק ללמדם, נכסוף להשיג את מעלתם הנשׂגבה, ונכמה למלא את ייעודנו: להיות עם חכם ונבון שמתענג בתענוגי הדעת וההשׂכלה, "כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים".
ואם תמהתם מאין חג'בי למד שדברי חכמים ע"ה נוגעים להזיות האסטרולוגיה הפגאנית, ומאין הוא למד להכשיר את הפיוט "נעל עניות" אשר הינו מקשה אחת של טמטום ועבודה-זרה? ובכן, שוב זהו רש"י-שר"י אשר מסית ומדיח רבים למינות ולעבודה-זרה, ומסלף ומזייף את דברי חכמים לעיל, בפרשוֹ שדברי בר קפרא ור' יונתן עוסקים באסטרולוגיה, והנה דבריו:
"לְעֵינֵי הָעַמִּים – שחכמה הניכרת היא [כלומר שר"י ראה באסטרולוגיה חכמה], ש[היהודי] מראֶה להם [לגויים] סימן לדבריו בהילוך החמה והמזלות שמעידין כדבריו [כלומר, אומר להם שמצב מיקומי הכוכבים הנתון מעיד על מאורע מסוים שעתיד להתרחש, למשל:] שאומר [לפי מיקום החמה והמזלות]: 'שנה זו גשומה' והיא כן [=והיא אכן גשומה], 'שנה זו שחונה' והיא כן [=והיא אכן שחונה], שכל העיתים [=מאורעות העולם הם] לפי מהלך החמה במזלותיה ומולדותיה – במזל תלוי הכל, לפי השעה המתחלת לשמש בכניסת החמה למזל".
נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל! ואין זו הפעם הראשונה שבה שר"י מרומם את הזיות האסטרולוגיה הפגאנית, וכבר הראיתי בסדרת המאמרים בעניינו, מקומות נוספים שבהם הוא מפאר את ההבל, ועוד היד נטויה.
ה. פסקי רבנו בהלכות תשובה פרק ה
העתקתי לפניכם את פסקי רבנו שם הואיל ומהם עולים נזקיה החמורים של האסטרולוגיה:
"רשות כל אדם נתונה לו, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: 'הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד – מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע' [בר' ג, כב], כלומר, הן מין זה של האדם היה אחד בעולם, ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע.
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גָּלְמֵי בני ישראל, שהקדוש-ברוך-הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם, או חכם, או סכל, או רחמן, או אכזרי, או כִּילַי [=קמצן], או שׁוֹע [=נדיב], וכן שאר כל הדעות [=מידות ותכונות האדם]. ואין לו מי שֶׁיִּכְפֵּהוּ ולא גוזר עליו, ולא מי שֶׁיִּמְשְׁכוֹ לאחד משני הדרכים [=הטובה או חלילה הרעה], אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה. הוא שירמיה אומר: 'מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב' [איכה ג, לח]. כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב ולא להיות רע.
וכיוון שכן הוא, נמצא זה הַחוֹטֵא הוא הִפסיד על עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו וּגְמָלָהּ רעה, הוא שכתוב אחריו: 'מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו' [שם, לט], וחזר ואמר, הואיל ורשותנו בידנו וּמִדַּעְתֵּנוּ עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רִשְׁעֵנוּ, שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו 'נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד יְיָ' [שם].
ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה [!] שנאמר: 'רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע' [דב' ל, טו]. וכתוב: 'רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה' [שם יא, כו]. כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה העניין נאמר: 'מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם [לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם' (דב' ה, כו)], כלומר, שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם.
אִלּוּ היה הָאֵל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אִלּוּ היה שָׁם [=במציאות] דבר שמושֵׁך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים [=שֶׁבְּעֵת לידתו נקבעים לפי הכוכבים דרכו, אופיו, התנהגותו וכו'], או ל[ידע] מדע מן המדעים, או לדעה מן הדעות [=למידה מן המידות], או למעשה מן המעשים, כמו שֶׁבּוֹדִים מִלִּבָּם הטיפשים הוֹבְרֵי שמים [=האסטרולוגים], היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים: עשה כך ואל תעשה כך? הֵטִיבוּ דרכיכם ואל תלכו אחרי רִשְׁעֲכֶם? והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו [מצבי הכוכבים שבהם נולד] תמשוך אותו, לדבר שאי-אפשר לו לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? 'הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?' [בר' יח, כה].
[...] לפיכך דנין את האדם לפי מעשיו: אם עשה טובה – מֵטִיבִין לו, ואם עשה רעה – מֵרֵיעִין לו, הוא שהנביא אומר: 'מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת (לכם)' [מלאכי א, ט]. 'גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם' [יש' סו, ג]. ובעניין זה אמר שלמה [...]: 'וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט' [קה' יא, ט], כלומר, דע שיש בידך כוח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין. [...]
אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקדוש-ברוך-הוא מושכו ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קַבָּלַת הַדָּת [=מסורת שקיבלנו ממשה רבנו ע"ה] בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע. וזה העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו".
עד כאן פסקי רבנו בהלכות שם.
"אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו"; "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט). "לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (איוב לד, י–יב).
ו. דברי רבנו בחיי בספרו "תורת חובות הלבבות"
והנה לפניכם דבריו שם (עמ' רנד–רנו) בשתי הפְּסקות לקמן:
"וכבר הדגיש לך השליח [משה רבנו] ע"ה באמרוֹ: 'וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי' [ויק' כ, כג], אשר דרכם לפנות אל משפטי הכוכבים והעוננות לחיוב או לשלילה [=לעשות או לא לעשות דבר מסוים נקבע אצלם לפי המזל] [...] ועושים כמשפטיהם, כמו שאמר עליהם הכתוב: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן' [דב' יח, יד] [...] ואילו היה המשפט והגזרה באוֹשר והפכוֹ, מסוּרים למשפטי הכוכבים והעוננות וכל הדומה לכך, הרי זהו השיתוף עם ה' בהחלט ללא ספק, ויביא זה אל הכפירה בה' והכחשתו כליל.
ואם יאמר [אדם]: הרי אנו רואים כי הראשונים [חכמי התלמוד] מגַנים מי שאינו לומד חכמת הכוכבים [...] [כמו שראינו לעיל] נֹאמר לו, כי הראשונים חייבו זאת ממה שאמר הנביא בפסוק 'שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה' וגו' [יש' מ, כו], ואמר החסיד: 'כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ' וגו' [תה' ח, ד], והנה זה יהיה על דרך ההתבוננות בנמצאים וכדי ללמוד בהם שיש להם בורא [...] וַעֲרָכָם והתקינם באופן הטוב והמשוכלל ביותר, לפיכך חובה להתבונן בהם באופן זה, לא כדי לנהוג על פי משפטיהם ולהחליט בהן על האושר והפכו, והבן [ומה שרבנו בחיי מדגיש 'וְהָבֵן' – להעירנו להבחין בין מדע האסטרונומיה לבין הבלי האסטרולוגיה]".
וגם מדבריו עולה שעצם המחשבה, שיש בכוח גרמי השמים להיטיב או להרע, היא חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, כלומר עצם האמונה שיש אמת באסטרולוגיה הינה עבודה-זרה! וביתר ביאור, האסטרולוגיה היא ענף מענפי העבודה-הזרה ולא רק שורש משורשיה. ודרך אגב, גם רבנו בחיי מורה ללמוד מדעים, הואיל ובהם האדם מכיר את מי-שאמר-והיה-העולם.
ז. האוחז את העיניים
בהלכות עבודה-זרה (יא, יא) רבנו מוסיף ופוסק בעניין האיסור לעונן: "וכן האוחז את העיניים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה – הרי זה בכלל מעונן ולוקה". ונראה שהמלקות האמורה בסוף ההלכה הינה מכת מרדות, שהרי בהלכה יט שם נאמר: "אבל האוחז את העיניים, והוא שיראה שעשה והוא לא עשה – לוקה מכת מרדות, מפני שלא עשה מעשה". ויש להבין: מדוע תחבולות ידי הקוסם אינם בגדר מעשה? ואולי יש לתרץ שמעשי הקוסמות שהתיימר לעשותם בתעתועיו – הואיל והוא לא באמת עשאם, שהרי כולם הבל המה מעשה תעתועים, נחשב לו הדבר כאילו לא עשה כלום. כלומר, רבנו נחלץ ונדחק לפסוק שהאוחז את העיניים לוקה רק מכת מרדות, כדי ללמדנו השקפה נכונה! והיא שכל מעשיו של האוחז את העיניים הבל המה מעשה תעתועים, ואינם נחשבים למעשה שיש ללקות עליו מן התורה.
ולהשלמת חשיבות ההשקפה הזו אצרף את דברי רבנו בספר-המצוות (לאווין לב):
"ובכלל המעשה הזה [=איסור לא תעוננו] גם איסור מעשה אחיזת העיניים, ולשון חכמים: 'מעונן זה האוחז את העיניים' [סנהדרין סה ע"ב], והוא סוג גדול מסוגי התחבולות ונוסף לכך קלות תנועת היד, עד שמדמים לאדם דברים בלתי אמיתיים. כמו שאנו רואים אותם עושים תמיד, שלוקח חבל בידו ונותנו בכנף בגדו לעיני בני אדם ואחר כך מוציאוֹ נחש, וזורק טבעת לאוויר ומוציאה מפי אדם שלפניו, וכיוצא בזה ממעשי אוחזי העיניים המפורסמים אצל ההמון. כל מעשה מאלו אסור, והעושה אותו נקרא 'אוחז את העיניים' והוא מין ממיני הכשפים, ולפיכך סופג מלקות, ועם זה הוא גונב דעת הבריות, וההפסד הנגרם על-ידי כך עצום מאד, לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין [=ההזיות והדמיונות] נעשים אפשריים בעיני הסכלים והנשים והנערים, ותורגל מחשבתם לקבל את הנמנעות ולחשוב שהם אפשריים להיות, והבן זאת".
וקאפח מוסיף ואומר בפירושו להלכות עבודה-זרה שם (יא, יא):
"ורבנו סובר שלא על קלות הידיים הוא לוקה [כדעת בן זמרא שתמה שם מדוע האוחז את העיניים לוקה], אלא על ההטעיה ויצירת מושגי שווא ותפל במוחות הטיפשים והפתאים".
סוף דבר
אחתום בהתפתחות ההזיה בעניין כוחות גרמי השמים לעבודתם, דהיינו לעבודה-זרה שחייבים עליה סקילה, וכֹה דברי רבנו בפיהמ"ש (עבודה-זרה ד, ז), בעניין שקרי הצאבה הקדמונים:
"השקר הראשון [שהפיצו אומת 'הצאבה' הוא] משפטי המזלות [...] והוא אמרם שכוכב פלוני 'רע' וכוכב פלוני 'טוב', וחלק פלוני מן הגלגל מתאים לכוכב פלוני ונגד כוכב פלוני [כלומר, יש זמנים 'טובים' ו'רעים' הנקבעים לפי מערך הכוכבים בשמים] [...] ושתי הנחות אלה הם ציר משפטי המזלות אשר בהתברר ביטולם [...] בטלו כל פרטיהם עד סופם. ואחר-כך הרכיבו שקר אחר על השקר הזה הראשון; ו[השקר השני] הוא ה'טלאסם' [פסילים, צורות וקמיעות וכיו"ב] ואמרו: שאם היה כוכב האושר פלוני במקום פלוני המתאים לו, עושין צורה באופן כך וכך, ומביאין בה מן התועלת כך וכך. ואם היה כוכב הרע פלוני במקום פלוני המתנגד לו, עושין צורה באופן כך וכך מסלקין בה מן הנזקים כך וכך. [...] ואחר-כך הרכיבו שקר שלישי על זה השני והוא עבודה-זרה, ואמרו שזו הצורה שנעשית על במה פלונית כשצומח כך [=כשעולה כוכב או מזל מסוים במערך גרמי השמים], אם מקטרין לה [לצורה] בדבר פלוני [דהיינו שׂוֹרפים קרבן או צמחים לפני הצורה הזו] ומתפללין לה בתפילה פלונית ומשתחווים לה [בעת עליית כוכבים או מזלות מסוימים] [...] הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני".
הנה ראינו אפוא, שהאסטרולוגיה הינה שורש עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה, וענף מענפי העבודה-הזרה אשר מחרפים ומגדפים בה את השם הנכבד והנורא, וכל מי שמודה בהזיותיה כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים, ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם.
"עַמִּי! מְאַשְּׁרֶיךָ [=מנהיגיך] מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ [=הִתעו רבים אחרי ההבל והתהו אשר מורידים את עמֵּנו ביגון שאולה] [...] [ולכן] יְיָ בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ" (יש' ג, יב–יד).
Comments