התועים החשוּכים שנכשלים ונחבלים אחריהם, שאם הם לא יתרמו לקופת החזיר המת 3000 ש"ח, הם חושׂפים את עצמם לנזקי

החכמה בפנימיותה, ושאין בה ציווי ולא אזהרה שאין בפנימיותם דברים המביאים תועלת בשלמות האנושית, ומרחיקים נזק

אך כאמור, בְּמָקום שהשקפותיו של אריסטו היו מנוגדות להשקפות דת האמת, רבנו לא אימץ לחיקו את השקפותיו של המינים האירופים, אבות-אבותיו הכעורים, ואשר לפיה, הצלם שנאמר בראש ספר בראשית הוא: דפוס, דמות, תבנית, אימום מוסיף ואומר בפסוק הבא: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו [בדפוס, תבנית, אימום

ברם, כאשר אין מטרה למכבה ליהנות מחומה, אלא להסיר נזק מעל דרך שבוקעים בה רבים, אין לגחלת של מתכת דין של

להבין מושכל, ולכן אין ללמדם מאומה ממדעי האלהות כי רק יזיקו להם, וכמו שלמדנו במאמר הקודם בסדרה שכותרתו: "נזקי

וינשאוהו ויגדלוהו, והם מצדם עשו אותו לכוכב בשמים – כי לא רק שהוא החניף להם והפך את סכלותם לגאונות, הוא גם אימץ שהרי המשך הדיון עוסק אך ורק בטעם השני, והעובדה שרבה אימץ את הטעם השני מוכיחה שהטעם הדרשני הראשון נדחה

ונראה לי ברור שכוונת שני החכמים היא אחת: שלא לחלל-שם-שמים ושלא לגרום נזק לדרך האמת, ונחלקו ביניהם באופן אלעזר בן עזריה הרחיק מלהוכיח, וכוונת כולם להרחיק מלהוכיח את הלֵּצים, שמא תתגלע מריבת-זעם אשר תגרום נזק

בקיץ והמטר בקציר], והוא, שהמטר והשלג אין הקיץ זמנם, ואם יארעוּ בו אין בהם תועלת [ואף עלול לצמוח מהם נזק

לה' גשמות], ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו [=רמתם המוסרית והמחשבתית של חז"ל], אין עליהם ז"ל נזק כלומר, חכמים אף הם שללו את ההגשמה מן הפועל הזה, כי כאמור לא יעלה על הדעת שהקב"ה נזקק למנוחה וזו השקפת

והדבר ברור שהצעות אלו לא רק שמהוות הפקרת דמם של אותם נשמות, אלא גם יביאו נזק וחורבן לכל עולם התורה, וכהשלכה

ולכן בהמשך המדרש שם נאמר, שיהושע לא נזקק "להשתטח על קברי האבות", מפני שמשה רבנו כבר התפלל עליו שיינצל

האירופים וצאצאיהם וטרם בוטל לימוד התרגום], מצאתי, כי כאשר הוא [=אונקלוס] מוצא את הראייה קשורה בעוול או נזק כלומר, בכל מקום בתורה שנזכר בו הפועל "ראה" ביחס לה' יתעלה, ונזכר שם עוול או נזק או פשע מכל סוג שהוא,

באופן עקיף – לשמירה על איזון אקולוגי, על מגוון הצמחים ובעלי-החיים, על עולם טבע נפלא ומופלא, עשיר באוויר נקי

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין

ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר על הסוברו או העושהו שהוא הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני" – וזו עבודה-זרה גופה, וכאמור, מי שמנשק את המזוזה

האם רש"י היה נקי מהגשמת הבורא? את דברי רש"י לעיל, שמפרש את פשוטו של מקרא שידו של הקב"ה הורמה ונשבעה בכסאו, איני בטוח כלל שהוא היה נקי

מתייחסים לאגדות חז"ל כפשוטן, ואף דורשים את פשוטן לחידושים והמצאות שלא עלו על דעת חז"ל, ומילא אם לא היה נזק בכך, אך נגרם בכך נזק גדול ליסודי התורה – שהרי תפישתם את האגדה הזו כפשוטה והוספת דרש פשטני על פשוטה ( =שכאילו אגדה זו נועדה ללמד שהקב"ה חוזר בו מהבטחתו לטובה), גרמו לערעור יסוד תורני והוא אימות דברי נביאי

יִנְחֲלוּ טוֹב", ושם פירש רס"ג: "פשט ההתעיה הזו בענייני העולם-הזה, כגון מי שיועץ לאחיו העברי בדבר שיגרום לו נזק

הלז, אשר סוטה אחרי ההבל והתהו מבלי ללמוד את יסודות הדת ומבלי לבדוק את הראיות האמיתיות, אלא נעתק מחיק אימו

בכלכלה אין נזק, כי עדות-המזרח נכנסות לעמדות נחותות ומאפשרות על-ידי-כך לאחרים לאכלס את העמדות הגבוהות.

לו, וכל שכן אם עם זאת רבה יגיעתו, שהם מיגעים את הנוהים אחריהם ומענים אותם בלי תועלת ואף גורמים בכך נזק

גדעון נזקק להוכחה שה' עִמו כדי שרוחו תתחזק.

ואין זו הפעם הראשונה שרש"י מחדיר את ההזיה בקיומו של נזק מאגי שנגרם כתוצאה מהבטת עין רעה, ראו נא לעיל:

אחרות, מצוות לא תקום ולא תטור עוסקות בעיקר בטיפול בנפש האדם, במחשבותיו ובתחושותיו, ופחות בתיקון מעשֵׂי נזק ברם, ברור שגם מי שגרם נזק לרכושו או לגופו של חברו בעקבות שאיפת נקמה יתחייב גם הוא משום נקימה ונטירה,

ההתמודדויות הקשות ביותר עם בני ישמעאל היא ההתמודדות עם שקריהם וכזביהם, הם מפיצים שקרים וכזבים וגורמים נזק

מפרסמים כאן חליפת מכתבים על אודות התלביזיה הלימודית, הרכב כוח האדם שבה, תכניה, תוכניותיה ומסריה וכן נזקיה

אבות הטומאות עולה, שבכל שאר העניינים רשות הרבים האמורה איננה בהכרח רשות הרבים ההלכתית. 20)  בהלכות נזיקי , ועגלה המושכת שהזיקה בשעת משיכתה: כל אלו תולדות הרגל הן, וברשות הרבים  פטורין, וברשות הניזק משלמין נזק

ולכן בהמשך המדרש שם נאמר, שיהושע לא נזקק "להשתטח על קברי האבות", מפני שמשה רבנו כבר התפלל עליו שיינצל

אכן יש בידינו להשיב בעת הצורך מלחמה שערה ולגרום לשכנינו נזקים אשר לא ישוערו, מלחמת דוד בגולית, אשר בה

הנמנעות התופשים דברי חז"ל כפשוטם, וכמו שכותב רבנו בפירושו לסנהדרין (י, א)" (מָרי)] נאבק והתווכח על אימות כלומר, ברור למָרי שיש זיקה חזקה והדוקה בין תפישת דרשות חז"ל כפשוטן לאימוץ תפישות מגשימות, שהרי ב"מאמר עמי הארץ כדרשנים, ועליהם קרא רבנו לעיל את המקרא 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן' [איוב יג, ה], כי נזקם