לפי שיום ארבעה עשר בניסן אינו כשאר ערבי ימים טובים, מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן".

שקדמו [במורה, וכוונתו לענייני מדעי האלהות – ושם רבנו מסביר ומזהיר] על גודל הדבר וסודיותו וריחוק השׂגתו, ושחסים

אלא היא נועדה לומר שפרעה לא היה משחרר את עם-ישראל גם אם הם היו בעלי כוח ועוצמה להילחם על חירותם, כל-שכן

תשובה: אכן לעתים קרובות לא קל לדעת מה מקורי ומה מזויף, והואיל וגם החוקרים כפי שציינת הם שקרנים ונוכלים ושחקנים

מתבטאת ביכולת שלנו לקיים את המצוות ללא חשש וללא מורא – וכמו שאבותינו במצרים התגברו על הפחד מהמצרִים ושחטו

בעבודה-זרה, שהחדיר את המאגיה לדת משה, שטען את הנבואה, שחירף וגידף את השם הנכבד והנורא, שמחק את יסודות הדת, ושחילל-שם-שמים

לפי שיום ארבעה-עשר בניסן אינו כשאר ערבי-ימים-טובים, מפני שיש בו חגיגה ושחיטת-קרבן".

השמחה – רק בדבר נעלה לצד החובה לשמוח מתוך יראה, הכנעה, תפילה והודיה לבורא-עולם, יש איסור להרבות בשמחה ושחוק לשמוח רק בדבר שתכליתו למטרה נעלה, וכֹה דברי רבנו בהמשך דבריו שם: "וכן אסרו [חכמים] ע"ה להרבות בשמחה ושחוק

נמצא, שלצד החובה לשמוח מתוך יראה, הכנעה, תפילה והודיה לבורא, יש איסור להרבות בשמחה ושחוק כשהם מרוּקנים לשמוח רק בדבר שתכליתו למטרה נעלה, וכֹה דברי רבנו בהמשך דבריו שם: "וכן אסרו [חכמים] ע"ה להרבות בשמחה ושחוק

וגם זאת לא במטרה לטפח חלילה גאווה ושחץ, אלא במטרה שישמעו לדבריהם ולמוסריהם, ויקבלו את תוכחותיהם – ובעשותם

ה ר מ ב" ן  היה אדם כשר, הוא פשוט החליט באופן אורתודוקסי פגאני ושרירותי ש ה ר מ ב" ן היה גדול תורה, ושחייבים ואין צורך לומר שאריכות דברים אינה הוכחה למאומה, ורק כסיל נבער ושחצן במיוחד יעז לטעון שהוא צודק בגלל שהספר על השקפתם הפגאנית שגדוליהם הנגעלים הם כאלהים עלי אדמות, היא באמצעות גינוי מבקריהם בטענה שהם גאוותנים ושחצנים

זאת ועוד, כדי להצדיק את שחיתותם הכעורה הם יפלו בשוחת הגאווה וישגו בהזיה שבזכותם, ורק בזכותם, אנחנו קיימים

כלומר הם דימו בתחילה ששמותיו של הקב"ה נועדו לכישופי המכשפים, וכאשר ראו שהאמת בעניין השֵּׁמות חושפת את שחיתותם

הדרדעים כנגדי, והיא הטענה שאדיר הקטן "הקדיח תבשילו ברבים", דהיינו הדרדעים מציגים אותי כתלמיד סורר סכל ושחצן

כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב בן עמרם כאמור, להלן נלמד שני סיפורים מופלאים במוסריותם: האחד בר' טרפון והשני בר' יונתן, בהם מתוארת זהירותם

המידה, כי דבריהם לא נאמרו מתוך "אי עיון בכל הקף שיטת רבנו", אלא מתוך אי עיון ביסוד שיטת רבנו, לא תובנות זניחות

וכלכליים עם בעלי הון ועם פוליטיקאים מושחתים, להזרמת תרומות לכיסיהם ולמוסדותיהם, וכאמור להלבנת שחור ליבה ושחור

כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

אמר לה: לקח אברהם את יצחק בנו ושחטו והקריבו על גבי המזבח לעולה.

ויתרה מזאת, לא רק שהם אינם רוצים להבין את רוע מעלליהם ותעלוליהם, הם סבורים ברוב תעייתם, גאוותם ושחץ ליבם שהם "גדולי ישראל", ושחובה לכבדם ולייקרם ולפארם ולרוממם ולהעריצם – ולממנם; ולא רק כסף, הם אף מתעים את

הינו למעשה המשך הדיון בעניין השקפת החסידות האלילית, ואשר כאמור לפיה "הצדיק" הוא אלוה שאסור לכפור בו ושחובה

ופירוש גאה – זחיחות לב האדם בעצמו, וגאון – גאוותו על עמו, ודרך-רע – התנהגות המביאה לידי חשד, ופי-תהפוכות

שומרים ומנציחים את התורה, להיפך, הם משחיתים ומחללים אותה ואף משׂניאים אותה על רבים בעם ישראל – מינותם ושחיתותם

משלי חכמים וחידותם בשל חמקנות מדעי האלהות, חכמים נאלצו לדבר בעניינים אלה במשלים וחידות: "ולפיכך כאשר

הניכור והזרות כלפי כלי התקשורת ובכלל זה גלי צה"ל, משום שהם חשים שהיא מתעלמת מהם ומתרבותם ומפגינה התנשאות ושחצנות

וכבר מצאנו שחכמי התלמוד התירו עבירה על איסור ושחררו אמתא כדי שלא תהא מכשול לפריצים.

פטורות, חוץ מקידוש היום [=הקידוש הידוע על היין שבלילי שבתות], ואכילת מצה בלילי הפסח, ואכילת [קרבן] הפסח, ושחיטתו

בפרוטרוט כל מיני אירועים שמתרחשים בעליונים, ממש כמו באגדות האחים גרים ובסיפורי עלי-בבא וארבעים השודדים – ושחצנותם

תשובה של נוכל ושחקן רודף-בצע אשר כל פסיקותיו משועבדות לדת שקר פרו-נוצרית, תשובה של ארור אשר עשק את דרך

הזיות האסטרולוגיה, כך חובה על כל מעריציו של אלישע אחֵר, לרחוץ ולכבס היטב את מחשבתם מטינופי הזיות מינותו ושחצנותו