האם גלי צה"ל אחוזה עדתית?

[מאמר זה פורסם בכתב-העת 'אפיקים' גיליון פא, אב תשמ"ג, עמ' 4–5; מאמר זה גם נשלח בזמנו כמכתב למפקד גלי צה"ל והעתקו לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולקצין חינוך ראשי].

זה שנים אנו עוקבים בדאגה רבה אחרי תוכניותיה של תחנת גלי צה"ל. תחנה זו, שהוקמה במיוחד כדי לבטא ולשרת את חיילי צבא ההגנה לישראל, משרתת כיום, למעשה, את כל תושבי ישראל.

מאז הוקמה ועד היום, לוקה התחנה בעיוות חמור, על-ידי-זה שהיא משרתת תרבות מיובאת דמוית-מערבית, הזרה לתרבות היהודית והישראלית. מנהליה מתעלמים מתרבותם הרוחנית, הספרותית והמוסיקלית של חיילי צה"ל ממוצא מזרחי, המהווים כיום רוב מניין ובניין בצה"ל, התעלמות זו מתבטאת בכל תוכניותיה ותכניה של התחנה, החל בתוכניות המוסיקליות, המלל, הראיונות וכלה בתוכניות הכלליות, כגון המגזינים למיניהם, כולל התוכניות האישיות, כגון "ציפורי לילה" וכדומה. מצב זה נובע מן העובדה שהעורכים והמגישים, הקבועים והאורחים, המופיעים בכל תוכנית הם ממוצא חד-עדתי.

הרכב כוח האדם בגלי צה"ל

כמעט כל העורכים, המפיקים והמגישים בגלי צה"ל הם ממוצא אשכנזי. החיילים היחידים המשרתים בתחנה שהם ממוצא מזרחי הם: השין-גימלים, הנהגים, ועובדי המטבח והניקיון. חלוקת עבודה עדתית זו של מסירת עבודת העיתונאות, העריכה וההגשה לאשכנזים, לעומת מסירת עבודות השירותים ליוצאי-המזרח, זועקת עד לב השמים לכל מי שבא במגע עם תחנת גלי צה"ל.

ברור אפוא, שכאשר המסה הקובעת היא ממוצא חד-עדתי, משפיע הדבר על תכני השידורים ומסריהם. אין למצוא בתחנה זו אף לא עורך אחד, מגיש או מפיק תוכניות, המכיר את התרבות המזרחית לסוגיה ולגווניה השונים, שיש לו את התחושה או הרצון לתת ביטוי לתרבות שורשית זו. הלכך, התחנה פועלת ומתנהגת כתחנה פרובינציאלית במזרח-אירופה, שאין לה כל רגש או התייחסות לגווניה ולרבדיה של החברה בישראל, והיא כופה על מאזיניה במדינה רק את טעמה ותרבותה של קבוצה קטנה ומסוימת מאד.

המוסיקה בגלי צה"ל

זה שנים מופעל חרם מעשי, לא רשמי, בגלי צה"ל על המוסיקה המזרחית המתבטא בשני דרכים: א) בתוכניות המשדרות שירים עבריים אין כוללים את השירים העבריים המזרחיים, לא אלה שנכתבו בחוץ-לארץ ולא אלה שנכתבים כיום בארץ; ב) גם בתוכניות המשדרות מוסיקה לועזית אין כוללים מוסיקה ים-תיכונית. הכל מוקדש למוסיקה אמריקאית-אירופית. מנהלי התחנה ועורכיה המוסיקליים מתרצים את החרם בתירוצים, שמהם נודף ריח של התבטלות עצמית ולאומית: "ישראל היא מדינה מערבית, ולכן עלינו לתפקד כתחנה מערבית", או "אנו הולכים בכיוון של האיכות", או "אנו מקדמים שירים הנראים לנו, או רוצים לקבוע מה פופולארי".

בדיבורים מעין אלה, רומזים אנשי גלי צה"ל שהמוסיקה העברית המזרחית היא נטולת "איכות" – האמנם? הם רומזים, אך אינם אומרים זאת בגלוי, כי אינם מכירים לא את התרבות היהודית המזרחית ולא את מורשתה המוסיקלית. הם רק מכירים את הפאנק, הרוק והפופ האמריקאיים, שלשם נשלחו להשתלם, אבל הם בורים ועמי ארצות בכל מה שנוגע למוסיקה המזרחית והים-תיכונית.

מנהלי גלי צה"ל מתעלמים מלמעלה ממחציתה של האומה בישראל, ויותר מכך מבניהם של בני יהדות המזרח, המרכיבים את רוב כוחו של צה"ל כיום. זוהי יהדות בעלת תרבות ומורשת עתיקה ויפה ושורשיה מעוגנים בערכיה היהודיים של האומה העברית במזרח ובארצות הים-התיכון.

כל המאזין כיום לגלי צה"ל, מקבל רושם כאילו חי הוא באיזו פרובינציה אמריקאית או מזרח-אירופית, ולא בארץ-ישראל, במדינת היהודים. מצער הדבר, שאנשי גלי צה"ל שמים עצמם פטרונים על כל עם-ישראל ומתיימרים להחליט ולקבוע מה טוב בשבילנו, מהו טעמנו ומה אנו אוהבים.

איננו זקוקים לפטרונוּת! ואל ילמדו אותנו מהי מוסיקה ומהי תרבות ואיכות. אל תכפו עלינו את הטעם שלכם.

במגזינים של גלי צה"ל, כגון "נכון לעכשיו", "שעתיים משתיים", משובצת רק מוסיקה אמריקאית-אירופית קצבית, גם המוסיקה "הישראלית" נשמעת כמו המוסיקה הזאת. יתר-על-כן, שעות מוקדשות כל ערב, משבע עד תשע, למוסיקה חדשנית ומודרנית, בעיקר מחוץ לארץ, למעט שעה אחת ביום ראשון בערב.

גם שבתות וחגים אינם נמלטים מעונשו של "חוץ לארץ" המרומם בפי המגישים והשדרנים. בלילות שבת האחרונים משודרות תוכניות מיוחדות המוקדשות למוסיקה רוסית ואמריקאית. במשך השבת כולה מוקדשת רק חצי שעה לשירים עבריים, פרט לזה כל יום השבת מוקדש לראיונות ולמוסיקה מחוץ לארץ, ואפילו התוכניות האישיות כמו "ציפורי לילה", ניתנים בידי אנשים בעלי טעם מערבי, המשדרות כמויות אדירות של מוסיקה אמריקאית-אירופית.

גם התוכניות "שירים משלנו" או "שירים עבריים" משדרות אך ורק את השירים הנושאים אופי אירופי-אמריקאי, שהעורכים המוסיקליים האשכנזים אוהבים: שירים שמוצאם רוסי – ישודרו: שירים בעלי אופי וסגנון מזרחי – לא ישודרו. שירים אלה בעיני עובדי התחנה אינם "משלנו".

שטיפת מוח זו בתוכנית המוסיקה של גלי צה"ל גרמה לכך, שחלק מן המלחינים והזמרים הישראלים המזרחים מתכחשים לתרבותם ולשורשיהם, ו"מתיישרים" בעל כורחם לנורמה החקויה שקבעה הנהלת התחנה, שאם לא כן, לא ישודרו שיריהם.

תוכניות המלל, מפיקים ומרואיינים, מה ומי הם?

כל המסרים המילוליים בתחנה זו הם על "טהרת" העדתיוּת האשכנזית: אופן הדיבור, המבטא, הנושאים למיניהם, בחירת המוזמנים לאולפן – כל המפיקים, העורכים, המרואיינים והמגישים הם כאמור ממוצא עדתי אחד, ומעבירים למאזינים את המנטליוּת, הדעות והתרבות שלהם בלבד. ניקח לדוגמה את התוכניות הקבועות: "נכון לעכשיו" ו"שעתיים משתיים", המגישים כולם ממוצא עדתי אחד ויחיד. ביניהם מיכאל הנדלזלץ, איתן ליפשיץ, רפי רשף, יוסף עוזרד, יצחק בן-נר, מיכה לוינסון, תום שגב, ועוד. במסגרת המגזינים הללו משובצים אורחים קבועים שהוזמנו על-ידי המפיקים להשתתף בקביעות, וכולם אשכנזים, כמובן. ביניהם יוסף בורנשטיין, ב' מיכאל, סילבי קשת, מונשטיין, יוסקה קרייזמן, חנה בבל, שלמה בר-אבא, דניאל פאר, גידי גוב, ועוד. רק שני חברי כנסת מזרחיים התארחו בתוכניות הללו, והם: דוד מגן ומאיר שטרית, שניים מתוך עשרות! גם התוכניות המוקדשות לאדם אחד, כגון "שאלות אישיות", "אמצע הדרך" וכדומה, מוקדשות לישראלים אשכנזים. בשבועות האחרונים, למשל, השתתפו: בועז דוידסון, דוד עברי, גדעון ברנד, איסר הראל, עמוס לוטן, שמעון ישראלי, דן אלמגור ועוד. בתוכניות המלל הללו השתקפו המסרים של ה"חוצלארציות" בכל המובנים.

מי שׂמכם על תרבות?

במסתו "אמת מידה מוחלטת" (מגמות חוב' 4 תשי"א), כותב פרופ' נתן רוטנשטרייך: "אנו רשאים וחייבים למדוד כל תרבות לפי אמת המידה של היותה שומרת ומממשת את מהותו של האדם כסובייקט או סותרת מהות זאת... בחינת ערכיותה של תרבות אינה יכולה להיות בחינת רמתה הטכנית, כי תרבות אינה נמדדת על-פי השתלטות האדם על הטבע, אלא בפיתוחו של האדם... לכן צריך למנוע זיהוי התרבות של החברה הקולטת עם תרבות בכלל!".

כיוצא בו, התייחס המלחין סשה ארגוב בראיון עמו ('ידיעות אחרונות' 10.9.83), שאמר בין השאר: "אני שומע שירים רבים שלטעמי הם חסרי ערך. המלים והמנגינות ברמה נמוכה ביותר... לכלי התקשורת יש חלק גדול בכך... יש מלחינים שכתבו דברים יוצאים מן הכלל, בגלל הפסולת הזאת לא משמיעים אותם".

מה הם מניעי החרם על התרבות והמוסיקה המזרחית?

אין ספק שהמניעים היחידים המסתתרים מאחורי החרם הסמוי על התרבות והמוסיקה המזרחיים, הם שניים: א) דעות קדומות אנטי מזרחיות; ב) סנוביות שאולה וחקויה: ניכר באנשי גלי צה"ל הרצון והשאיפה להראות ולהישמע "מודרניים", "אנשי העולם הגדול", משום כך הם משתדלים להפגין ידע באופנות המוסיקליות השאולות מארצות-הברית ואירופה, והם בזים ודוחים את התרבות והמוסיקה הארץ-ישראלית השורשית והיפה. וכתוצאה מכך, הם מלעיטים אותנו פופ אמריקאי ואירופי. גם השירים "העבריים המודרניים" הם אך חיקוי של הפופ האמריקאי. יצוין, כי בעקבות הביקורת הקשה, שהושמעה גם בעיתונות וגם בפגישות אישיות עם מנהלי התחנה, החליטו מנהליה "להשליך עצם להמונים" וקבעו מעין גטו-מזרחי של שעת שידור אחת, חמש שעות בשבוע. בגטו זה הנקרא "על הדבש ועל הכיף – שירים שהחבר'ה אוהבים", משדרים שירים מזרחיים. וגם כאן נבחרים שירים המזכירים סגנון מערבי – זהו הגטו השחור של גלי צה"ל, המשודר בשעת ערב מאוחרת (מ-22:00 – 23:00).

יש כאן יותר מצביעות ב"פתיחוּת" מסוג זה. העורכים והמגישים מעודכנים בכל זרם ותת-זרם שולי במוסיקה ה"מערבית", בעוד שהם חרשים ואטומים במתרחש בביתם פנימה. הם מגלים זלזול וחוסר רגישות כלפי תרבותם של המאזינים הישראלים המזרחיים.

החרם אינו מופעל רק על תרבות ומוסיקה מזרחית בלבד, אלא ישנה החרמה של אנשים ממוצא מזרחי בכל התוכניות המגזיניות המשודרות בגלי צה"ל.

לשונות לעז קרובות לליבם של אנשי גלי צה"ל

אילו היה ליבם של אנשי גלי צה"ל דואב היו משתדלים בכל כוחם לרפא ולתקן את הפגום והחסר באלף-בית ההרוס שלנו. כך, למשל, אין בתחנה זו שום מגיש המבטא את החי"ת והעי"ן לפחות. כולם מדברים במבטא של הגלות, ובזים ומשחיתים את המבטא העברי הנכון והצח, ועל-יד-כך מנציחים בקרבנו את מאֵרת הגלות ואינם רוצים לפרוש ממנה ולהיגאל. ואינם חשים שעל-ידי-כך, הם הורסים את לשוננו העברית המקורית ופוגמים בתרבותנו היהודית ובהווייתנו המזרחית הישראלית. כל המקשיב לכלי התקשורת בימינו, עלול לחשוב ולהתרשם שכביכול כל הישראלים מוצאם ממזרח-אירופה. ולא רק זאת, אלא עוד מפגינים ביוהרנות את החקיינות "המערבית" ונוהגים לברך את המאזינים בערבי שבתות, לא ב"שבת שלום" אלא ב"סוף שבוע נעים".

כתחנה ממלכתית – חובה על גלי צה"ל לשרת את כל חלקי האומה

תחנה ממלכתית טובה, ככל כלי תקשורת טובים, נמדדת ברגישותה לרחשי ליבם ומאווייהם של בני העם, שהיא חייבת לשרת אותם.

תחנת גלי צה"ל, חייבת ומוכרחה, מעצם תפקידה הממלכתי, לבטא ולשרת את כל רבדי החברה בישראל ולטפח ולקדם את התרבות היהודית המקורית והשורשית של עמֵּנו. אך במקום זה היא עושה את ההיפך הגמור. היא מעודדת התכחשות והתבטלות עצמית, מתעלמת ביודעין מהחלק הארי באומה, וסוגדת לאופנות זרות לתרבות ישראל. אם כן לא ברור מדוע היא ממומנת מכספי המדינה ואיזו הצדקה יש לקיומה כתחנה ממלכתית ישראלית?!

הגם גלי צה"ל אחוזה עדתית?

תחנת גלי צה"ל אינה משרתת את חיילי ישראל ואת החברה בישראל על רבדיהם המגוונים, אלא פועלת ומתפקדת כאחוזה עדתית סגורה, שאין בה מקום לישראלים אחרים בעלי תרבות מזרחית ישראלית שורשית. היא נושאת צביון של תחנה חד-עדתית בהשראת מנהליה, הרואים עצמם פטרונים של תרבות "מערבית" מתנשאת.

אין אנו יודעים כיצד נבחרים החיילים המשרתים בתחנה זו, אולם ברור לנו שמשהו רקוב באחוזה זו. הם טוענים: "אנחנו לא בוחרים את העובדים לפי מוצא עדתי"... והנה הפלא ופלא, בדרך קסומה לא מגיעים לתחנה אלא רק ישראלים ממוצא אשכנזי, ואם הצליח חייל ישראלי-מזרחי להשתחל לתחנה, הרי זה בתנאי שהוא "ישוכנז" ויסיר מעליו את הווייתו, מבטאו, תרבותו וזהותו המזרחית, בלי להביא עמו מתרבותו המקורית השורשית, חס וחלילה.

גלי צה"ל תורמת לניכור ולזרות

דיבורים רמים נשמעים השכם והערב על "עם אחד", על אינטגרציה תרבותית וחברתית, על תיקון עוולות שנעשו כלפי יהדות המזרח במשך עשרות שנים. אבל איננו רואים שום סיכוי ליצירת עם-אחד, כל עוד לא ניתן מקום לביטוי תרבותי וחברתי לכל חלקי העם. הדיכוי והפטרונות העדתית שלא הוכיחה את עצמה היא אֵם כל חטאת, והם ממשיכים להגביר את הזרות והניכור בין חלקי האומה במדינה. בקרב חיילים ישראלים-מזרחיים מורגשים הניכור והזרות כלפי כלי התקשורת ובכלל זה גלי צה"ל, משום שהם חשים שהיא מתעלמת מהם ומתרבותם ומפגינה התנשאות ושחצנות כלפי תרבותם והווייתם המזרחית.

גלי צה"ל אינה מבינה את אשר קורה לה, את התרחקותה מערכיה הרוחניים התרבותיים של האומה ומהווייתנו היהודית המזרחית בארץ-ישראל.

אם מנהלי גלי צה"ל אטומים למתרחש בחברה בישראל – אנו תמהים על המופקדים על התחנה בדרג הגבוה יותר: שר הביטחון והרמטכ"ל. כלום אינם חשים ואינם מרגישים שגלי צה"ל איבדה את הכיוון הנכון, הכיוון היהודי-הישראלי הממלכתי?!

האם גלי צה''ל אחוזה עדתית.pdf

הורידו את PDF • 162KB