רבות נכתב ורבות דובר אודות מצבה החמור של האוכלוסייה היהודית בישראל החיה מתחת לקו העוני, ובמיוחד אודות דומה שאין איש בציבור החולק על כך, כי לא ייתכן, שהנכס היקר של האומה, בני דור המחר המהווים כמחצית הילדים בארץ, יחיו ברמה הנמוכה בהרבה מן הממוצע, ובתנאים המקטינים לאין שיעור את סיכוייהם ליהנות מהסובסידיה הניתנת , איזה עתיד מצפה להם – לאותם ילדים רבים הגדלים בתנאים של צפיפות משוועת, תת-תזונה ותת-חינוך. אולם הלחץ היעיל ביותר הוא זה של המשפחות הנוגעות בדבר.

והנה מסקנתם בספרם: "דרכים בפרשנות האגדה" (עמ' 25–26), ביחס לדרכו של רש"י: "הלומד את האגדה עם פירושו של כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וכי רק לפעמים נדמה שפירושיו הדרשניים של רש"י הינם פירושים אשר מכֻוונים לפשוטו של מקרא? וסילופו וזיופו של קאפח מעיד כאלף עדים על שעבוד עמוק ונרצע למינים. סכלותם של ציבור הרבנים-הכומרים נגרם בעיקר בגלל ריחוקם מן המדעים, והתוצאה הסופית של סכלותם היא שהם בגדר

במאמר זה נעמוד על זיוף נוסף מבית-מדרשם של המינים האירופים וצאצאיהם, הפעם המקור שאותו הם מסלפים ומשחיתים כמו כן, כל מי שמסרב לציית ולהאמין בגדוּלתם של גדוליהם המינים הוא כופר, שהרי לפי דמיונם המדרש משווה בין כבודו וגדוּלתו של משה רבנו לכבודו של בורא-עולם, ובין כבודו וגדוּלתו של משה רבנו ע"ה לכבודו ולגדולתו של כל מין שהִתעה את עמֵּנו ועשה לו שֵׁם בארץ. ישיר לגופו של אדם, לעומת היחס שניתן לה', שהוא יחס עקיף: לא לאמיתתו אלא למאמרו.

וכך היא חלוקת העולים על-פי כתבי-יד תימן, כפי שהיא מובאת במהדורתו של קאפח למשנה-תורה: קרח וחצי-חקת: א) וכך מבאר בעל מדרש-הביאור את הטעם לחלוקת פרשת חקת (הטעם ששמע גם יחיא חובב הקבלה): "והטעם בחלוקת פרה אדומה ומי שלא שמע את הפרשה או חלק מן הפרשה, מכל סיבה שהיא, אינו חייב לשמעם שוב במעמד של עשרה, ואף אינו חייב ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור...

בהלכה הבאה שם (י, ב), רבנו מזכיר שדינם של המינים חמור משל הגויים עובדי האלילים: "במה דברים אמורים? ולאחר שרבנו מזכיר את חומרת דינם של המינים הוא מוסיף לפרט את הדין הראשון שבמצות 'לא תחנם', דהיינו את האיסור איבה מן היהודים שהם בגדר גויים שיושבים כאן בארץ-ישראל, וסכלותם ובהמיותם אינן מאפשרות להם להבין את דרכה של שואה נוראה באירופה, ושכחו מי הם הגויים ומה עוללו לאימותיהם ולעולליהם. *** עד כאן בעניין הדין הראשון של רבנו כך: "ושואלים בשלומם ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום, ואין כופלין להן שלום לעולם, ולא ייכנס לביתו של

מחקריהם של פרופסורים כמו פרנקל ושמיר מראים בבירור, שתפיסתם של ילדי עדות-המזרח אינה פחותה מעמיתיהם האשכנזים דבקותו של הממסד להקצאה מוגברת של משאבים לקליטה מתוחכמת של העלייה מברית-המועצות אך מוכיחה זאת. לדעתו של הדוקטור המלומד הסיבה הייתה פשוטה: "עולים שבאו ממערב אירופה היו שרידים של יהדות שהייתה ואיננה אפילו אם נניח לרגע, לצורך הוויכוח, שמדיניות של אפליה וקיפוח אינה נהוגה במכוון על-ידי הממסד האשכנזי, יחס אמת, אף פעם לא האמנו בכנותו של הממסד האשכנזי, שהוא באמת ובתמים רוצה לשפר את מצבם של עדות-המזרח.

נפתח את דברינו במוסרו של רבן שמעון בן גמליאל במסכת אבות (א, טז): "שמעון בנו אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים מרי, כגון רוב סיפורי ההמונים מה אירע ומה היה, והיאך התנהגות מלך פלוני בארמונו, ומה הייתה סיבת מותו של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם, אבל אומר ולא אשים לב ומבלי לחוש למי שקדם ולא לנמצאים" – וגם אור הרמב"ם גם מדברי רבנו בהקדמתו למורה (עמ' יג) ניתן ללמוד על סלידתו משיטת "התקינות הפוליטית": "כללו של דבר אני

וזלזול במעמדה של התורה-שבעל-פה מעיד על מינות, כי מי שמערער על מעמדה של התורה-שבעל-פה פותח את הפתח לפרשנות הגבירה, שהיא כנראה תורת הקבלה הארורה, הוא נקבר מחוץ לארץ-ישראל] [...] שמשה רבנו לא בחר לשקוע בהזיות הקבלה הארורה – הוא נקבר מחוץ לישראל... קצרו של דבר, כל ספר-האופל ושרבוטיו הם מקשה אחת עקושה ויקושה של מינות וטמטום, ללא סדר וללא משטר אמיתי. נולדו מאותו מצבור של "נשמות רעות"?

ושפוד של רימון היו בוררין לצלייתו, כדי שלא יזרוק את מימיו ויבשלו". כלומר, תוספת ההסבר של רש"י כיצד הקב"ה עבר: "בהעברה אחת", מורָה על-כך שמעברו של הקב"ה הינו מעבר פשטני כללו של דבר, הביטוי התגלות ה' כולל בתוכו כל סוג של התגלות, והעיקר הוא שהאדם אשר מגיעה אליו ההתגלות יודע ולעיון נרחב בעניין זה, ראו נא במאמר: "הרמב"ן – המִּין שלא יבין", שם בקושייתו הארבע-עשרה. ההבל והדוחק של מעריציו.

ונוסיף וננתח עוד את שיבושיו של מָרי בנושאים הללו. א. מאימתי חייב האדם ללמֵּד את בנו תורה? שהוא אומר, ברם, מרגע שהקטן מבין את עניין הדברים שהוא אומר, החובה ללמדוֹ הינה חובה מן התורה, וזה לשונו של וכל הצער הזה [כל פלפולי המפרשים המייגעים בדברי הרמב"ם שם] מפני שחשבו שהיא משנה, והיא ברייתא דחויה שהרי עוד על שיבושיו של מָרי לאחר שהסברנו את ההלכות בעניין שכר בטלה כפי מיטב הבנתנו, נעבור לעיין בפירושו של וכאמור, מָרי לא הבין נכונה את דברי רבנו, כי שכר בטלה בעבור לימוד התורה אינו שכר של היתר אלא שכר של איסור

אונקלוס תרגם את המלה "בא" כהתגלות, וזאת כדי להרחיק ממחשבתנו כל דמיון של ביאה והגעה של עצמות גופנית, ומיד אלא בהתגלות של גבורה, אשר מעוררת יראה חרדה ופליאה. מקורו של רש"י לפירושיו המגשימים התיאור הזה של הקב"ה ועם-ישראל במעמד הר סיני כחתן וכלה, מופיע במכילתא דרבי ישמעאל (יתרו, ג), וכך נאמר שם: "אלא ה' מסיני בא, לקבל את ישראל, כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה". וכל פרשני האמת, אונקלוס, יונתן, רס"ג, רבנו הרמב"ם ועוד, כולם התאמצו להרחיק מן ההגשמה אפילו בחיבורים שהם

נחל אפוא באיסור הברור והמפורש ליצור פסל וצורה של עבודה-זרה, דהיינו פסל שעתיד לשמש לעבודת פולחן. מן ההלכות שהועתקו לעיל עוד עולה, שכאשר מדובר בצורה שנועדה לשמש כעבודה-זרה, גם אם עשה את צורתה החלקית של דהיינו מותר ליצור צורת ראשו של אדם לנוי או אפילו ראשו ורובו, או אפילו כל גופו למעט רגל או שוק וכיו"ב הדוחק ההזוי של קאפח ועתה נעיר משהו על דברי קאפח בפירושו שם (ג, טז), וזה לשונו: "ומפרש רבנו [...] קצרו של דבר, אין ללמוד מן הדוגמאות של רבנו בפירוש המשנה ש"דמות חמה ולבנה" וכו' הן בהכרח דמויות של בני

הציר שעליו סובבת כל התורה הוא מחיית עקבותיה של העבודה-הזרה מעם-ישראל ומהעולם כולו, ולהסיר חרון אף וייסורים האחרונות בגלות ובארץ-ישראל איננה יהדות המבוססת רק על תורת משה, אלא יהדות מעֻוותת שהוחדר לתוכה ארסם הממית של הבל פגאניות בכוחנות רבה לתוך דת משה, הובילה לתמורות חברתיות ואנושיות היסטוריות בעם-ישראל – עד שבסופו של ואם חלילה קשה לכם לעכל ולקבל את האמת הזאת, אזי דנתם את עצמכם ואת עם-ישראל בכללותו לקבל ייסורים קשים אף ומתי מעט אנחנו אנשי האמת, הנלחמים את מלחמתה של התורה להכרית עבודה-זרה מן הארץ עד שלא יִזָּכֵר שמה עוד

החומרית והגופנית אשר סובבת אותנו, נגיע קל מהרה להגשמה שהיא העבודה-הזרה והכפירה החמורה ביותר לדעת רבנו הרמב"ם נמצא, כי ההשאלה הראשונה מתארת התפשטות של שמועה בקרב בני אדם; ההשאלה השנייה מתארת התגלות של אור נברא במראה רבנו מאשש את שיטתו, ומראה שגם חז"ל ייחסו את המלה "פָּנָיו" שנאמרה בפסוק לעיל, לה' יתעלה, ואף שחז"ל אמרו והוא אפילו מעז לומר שמטרתו של אונקלוס הייתה לרומם את כבודו של הקב"ה: "כינוי הוא לדרך כבוד של מעלה" – וההשוואה בין פירושיהם של אונקלוס, רס"ג והרמב"ם לבין פירושו של רש"י, סותמת את פיותיהם של כל הוזי ההזיות

כלומר, אונקלוס מלמד על אופני הנהגתו של בורא-עולם: "מידה כנגד מידה". רוממותו המופלא של בורא-העולמים. למקום ולשטח: "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] אין יחס בינו לבין המקום ". קצרו של דבר, בנוסחם הקדום חכמים ע"ה ביקשו לשלול את ההגשמה מה' יתעלה שמו!

ובכן, מדובר במנהג רע מאד, ולא רק מפני שהשוטים המהדרין בסכלות מזכירים במעשיהם את עבודתו של מרקוליס, וכמו השלב הראשון של התשובה הוא עזיבת החטא: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו"; השלב השני הוא הקבלה לעתיד: לא די בעזיבת החטא ובקבלה לעתיד שלא לחזור על החטא בשנית, שהרי ללא תהליך עמוק ומקיף של חרטה והבנת מהות משלי נבואתו של מיכה במשלי נבואתו של מיכה שראינו לעיל, הקב"ה הוא זה אשר ישליך למצולות ים את כל החטאים והפשעים של עם-ישראל, וזה כמובן משל לאחרית הימים, לאחר שיתמו ימי השילום של עם-ישראל על כל פשעיהם, ולאחר

והלא גם רס"ג והרמב"ם ועוד ראשונים ציטטו פסוקים מן הזיכרון ושגו פה ושם? ובכן, אינו דומה דינם של החכמים הללו לדינו של ספר-האופל, וזאת מפני שמכשפי האופל טוענים שמדובר בספר שמקורו כלומר, אין צל של ספק שלפי מכשפי האופל העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגופניות! כלומר, לפי מכשפי האופל העולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של חומר וגוף כללו של דבר, מי שמתאר את העולמות העליונים כעולמות של זימה ותועבה, קל מהרה ישגה בהגשמה, ובחירוף וגידוף

מר סבר: כברייתו של עולם, ומר סבר: כאדם הראשון". נראה ברור, כי לדעת רבנו ראָייתם של רב הונא וחייא בר רב מ"ברייתו של עולם" ומ"אדם הראשון", הינה בגדר אסמכתא אך איני מתפלא, כי בתי-הכנסת של המינים הם אכן בתי עבודה-זרה – ואפילו בתי-כנסיות של עמי-הארצות מוציאים קצרו של דבר, אסור לבדוק ולעיין במאומה מדבריהם של המינים והמתעים את העם אחרי ההבל, אשר מחללים-שם-שמים הרמב"ם".

לאחר שהאדם למד והבין, הוא למעשה מתחיל בתהליך ארוך של מאבקים פנימיים להגעה לאותה תכלית, לאותו אידיאל נעלה ככל שהאדם ישתדל ויתאמץ לעבוד על מידותיו, כך הוא יתקרב לתכלית הנשׂגבה של תשובה גמורה לפני ה' יתעלה שמו ארבעת גדרי התשובה למדנו לעיל על נחיצותה של התרוממות רוחנית לשיבה אמיתית כלשהי לפני ה' יתעלה שמו. השלב הראשון של התשובה הוא עזיבת החטא: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו"; השלב השני הוא הקבלה לעתיד: לעומת אמיתתם וחשיבותם ונצחיותם של חיי האמת.

רבנו עוסק בעניין זה במורה (א, כד), ומאמר זה הינו עוד מאמר במסעו הקדוש של רבנו להרחקת הגשמות ולייחוד ולידיעת גם בפרק זה רבנו פותח במשמעות הבסיסית והנפוצה של הפועל "הלך", וכֹה דבריו: "ההליכה גם היא מכלל השמות המונחים במדרש הדגישו שאין אלה באמת מידותיו של הקב"ה, שהרי אין לו תכונות נפשיות כמו שיש לבני האדם. וכבר הרחבתי בענייני תיקון איזון וריפוי מידות הנפש במאמריי: "שביל הזהב של הרמב"ם"; "תחלואי הנפש וריפוים האם זה דבר של מה בכך? והלא המילה הזו חשובה מאין-כמותה כדי להרחיק מן ההגשמה!

אלא הייתה מטרתו [של אגור] להודיע ללומד החכמה היאך ילמדנה, ומה הם הדברים שיתבונן בהם ויוכל לעמוד עליהם הזו היא דרכו של ה' יתעלה שמו? דרך האֵלים המשוקצים חמומי המוח? מדוע היה דילול נוראי של תינוקות, שאישה שילדה עשרה נשאר לה ילד אחד בחיים? למה? אבשלום תם. ויחד עם זאת, ייסוריהם לא הגיעו לרמת ייסוריהם של המינים וצאצאיהם, ולא קרוב לכך, דהיינו של השמדה שיטתית בתמונת שער הרשומה: חגיגות ל"ג בעומר בחצר המערה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בהשתתפות ערבים ודרוזים.

הנה אנו קוראים בהרמב"ם בהלכות תשובה: "אף-על-פי שתקיעת שופר בראש-השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו

מקורו של הסבל האיום הזה – מנת חלקם של תימני כנרת במשך שנים רבות – היה, ללא ספק, במשגה החמור של הימים ההם ליישב תימנים ללא בסיס ממשי של קרקע ועבודה. כיצד אפשר הדבר שבין שני חלקים של עם אחד יתהוו יחסי איבה כאלה, ודווקא בארץ שבה חשבו למזג את שבטי הגולה , אולם שידוליה של שושנה, בה נתנו אמון, הועילו. די לנו בקיומם של מסמכים אולי ניתן ללמוד משתיקתה של ברכה חבס, לגבי פרשת כנרת, משהו על הקו הרשמי שהיה נקוט

וכבר הרחבתי בעניין הזיית ה"עין הרעה", ראו: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם". כלומר, רש"י מתאר את ידיעתו והשׂגתו של הקב"ה כרגש של "חיבה" לאברהם אבינו, וכן רומז שהמניע של הקב"ה לקרב האם מיעוט של השקפות נכונות מכשיר ערמות של סכלות ומינות? כלומר, במה דוד יפייס את שאול, וישנה את מצב נפשו משנאה יוקדת לרגשות של אהבה וקבלה? בן שלמה מגירונה (המאה הי"ג) אשר למד את הזיות הקבלה הקדומה מבנו של הפוחז מפוסקיירא, שנקרא וכונה "יצחק

כאשר אנו באים לסקור את העליות של יהודי-תימן לארץ מאז תרמ"ב, לא נמצא שום עליה של יהודים אלה, שלא נתייסרו הם פנו לסוכנות היהודית והביאו לפניה את בעייתם של יהודים אלה. יש לציין לטובה את יחסם הטוב של מר דובדבני ומר חמני ואת יחסה של הסוכנות בכלל, שעשו כמיטב יכולתם היהודית רק את יחסם הבלתי-אוהד של עובדי הקליטה יש לבקר ולציין בצער ובכאב. יחס זה היה לעתים בלתי-נסבל, יחס של זלזול וביטול, דבר שגרם לקשיים בקליטתם הכלכלית והחברתית.

המקבלים השכלה מלאה, יצליחו להתמודד עם המנטליות והטכנולוגיה המחשבתית של המערב". יש, אפוא, לדעתו, מנטליות של המזרח ומנטליות של המערב, וכמובן ש"המנטליות" הזו באה לאדם מלידה, עד כי גם לא ניכנס לוויכוח העקרוני ביחס למנטליות של שכבה מסוימת: אם תוצאה היא של פגם מלידה או שהיא נגזרת מן התנאים ה"נס" של המהגרים לפריז יכול להתרחש גם פה, אם תיקבע מערכת מיוחדת של תנאים לקידום בני עדות-המזרח. עתה משגילה, יודעים אנו עם מי יש לנו עסק, ובהתאם לכך עלינו לקבוע את יחסנו אליו ואל שאיפותיו האישיות היומרניות

הפגאניות שבספר הזוהר, אך טרם שאעתיק את לשון הקונטרס ככתבו וכלשונו, אצרף את הפסקה האחרונה מסוף תשובתו של והנה עמוד השער של קונטרס החרם ככתבו וכלשונו (כל הדגשים במקור): עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם מאורעות ירושלים ספרי המקובלים זיע"א שנתפרסמו ונתקבלו בכל תפוצות ישראל, ועל ספרי השולחן ערוך הקדושים, אוי להם מעלבונה של עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים של מטה כנגד ירושלים של מעלה, ופתחנו ארון הקודש והחרמנו האנשים עד כאן לשון החרמות, בחלק השני של קובץ זה נביא את תשובת מָרי יחיא קאפח זצ"ל.

דווקא ביום שמחת-תורה הוכֵּינו מכה אנושה, ללמדנו, שתורתם של יושבי הישיבות למיניהם, החרדים והסרוגים וכל מדינת ישראל נמצאת בתהליך מואץ של התדרדרות, ששיאו הוא אסון שבת שמחת-תורה, 7.10. ולכן, בעיצומה של מלחמה קשה מנשוא, בעיצומם של ייסורי אימים שמחרידים מיליונים בעמֵּנו, הם בשלהם: אם לא והנה לפניכם דברי הנביא, שזועק על שחיתותם של כומרי הדת ועם-ישראל התועים אחריהם, ומהי שחיתותם? הקוסם והמכשף אשר גאון במריחת זמן ובזריית חול בעיני הציבור, נאלץ עתה שלא ברצונו לקבל החלטות.

תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו [של יעקב] של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו [של יעקב] של מטה. וברור שמטרת המדרש לרומם את מעלתו של יעקב אבינו, עד שהמלאכים התבוננו כביכול בדיוקנו של מעלה, דהיינו בשכר הוי אומר, דיוקנו של מעלה הוא השכל הנקנה, ואילו דיוקנו של מטה הוא כוח המחשבה. ובכן, הנה דבריו: "לשני אחים תאומים וכו' – אף אדם עשוי בדיוקנו של מקום". אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ הנמנעות, לקבלת

לאחר מכן גואלי הדם של שמעון הרגו את ראובן. לאחר שמת ראובן מידי יחזקאל, באו גואלי הדם של ראובן והרגו את יחזקאל, ואז החליטו קרובי המשפחה של ראובן וכל יסודות הדת המחשבתיים, ולא ידעו את ה' ודמיינו להם דמיונות אליליים; 2) או שהם היו מינים ארורים אשר ייחסו ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור". נחתום בענייני לשון הרע, על דברי האמת הללו ורבים הדומים להם, אור הרמב"ם הינו מטרה ותיקה להוצאת-שם-רע,