תוצאות החיפוש

בני עדות המזרח ינסו להשתחרר מן המלכוד החברתי שהם נתונים בו החברה בישראל, המאופיינת בפירוד, בפיצול ובסכסוכים אולם, הפער גדול בסוג החינוך התיכון: 44 אחוז של האשכנזים לומדים בתיכון העיוני לעומת 19 אחוז של המזרחים שכן בשנים האחרונות חל תהליך של השתחררות מן האפוטרופסות של הממסד האשכנזי הפועלי [מפא"י]. הנאמנות לאופוזיציה של הליכוד הייתה לצינור של תיעול המחאה. המצב של בטרם-שלום גרם להקפאת בעיות פנים. במצב של לאחר-שלום, יעלו ציפיותיהם של בני עדות המזרח.

פתיחת פרק חדש בחיי האזור שבו אנו שוכנים, פרק של תקווה לשיתוף פעולה. יינצל כבודן של מדינות-ערב ואילו אנו לא נהיה נאלצים לוותר על הכל. אין ספר שהנשיא קרטר הפעיל גם מכבש כבד, שעליו הושם כל משקלה של ארצות הברית. ושומרון וחלקה הגדול של שפלת פלשת. ישנים תנאים חיצוניים, ישנם אילוצים, ישנם יחסי כוחות. בכל אלה צריך מדינאי להתחשב.

את מלחמת יום-הכיפורים ייחסו אצלנו למחדל ביטחוני. ההיסטוריה תשפוט אם זו הייתה הסיבה האמיתית והיחידה. קהל הבוחרים לא הביע את דעתו בשאלה העיקרית שניצבה בפניה ישראל: האם להמשיך בקו של אי-רתיעה, של אי-נסיגה לעתים הם חוצים גם את לבו של האדם מישראל. הכנסת הרכיבה מתוכה ממשלה כדתו וכדינו של החוק. מעמדה של ישראל הולך ופוחת מחודש לחודש.

התיכונית על המדוכה והעיתונות דנה בה בהרחבה, אך לדעתנו, מסיבות שונות, היא לא הצליחה אלא לתאר את קשייה של למזלנו, מתרחבת תודעת החינוך גם בשכבות בני עדות-המזרח; אך מה יעשה האב, אשר אינו יכול להפריש סכום של כמאה רבים הם המתריעים מפני כך, שבעוד שנים מספר נסבול מחוסר וגרעון של בעלי ידע טכנולוגי ובעלי ידע אקדמאי בתחומים רבים טוענים כי אין באפשרות המדינה לשאת מעמסה כזאת, בייחוד עקב הנטל של הוצאות הביטחון, אך הרי אין חולק ג) יש לבזבז פחות את כספי הציבור והמדינה, על-ידי בדיקה מדויקת של כל הוצאה, ואין בכוונתנו לציין דוגמאות

ישראל שנגח שור של נכרי פטור". וכך פירש רבנו הרמב"ם מאמר זה בהקדמתו למסכת אבות (עמ' רסב): "אבל הלשון שמצאנו לחכמים והוא אמרם: 'הכל בידי שהרי די היה בדוגמה של ארוך וקצר מפני שארבעתן נכללות תחת הקטגוריה של מאפייני גוף האדם. ברם, שותפותו של שמעון אחי עזריה ושותפותו של ר' יוחנן דבי נשיאה, אינן שותפויות שיש לגנותן, וברור מלשון המגונה והמבוזה של שבנא להלל!

, עד שנגזרה גזרה של כליה על יהדות אירופה. נשאר מהם גל של נתחי בשר ועצמות. [...] של ראשים, גופות... אצל הגופות של ההורים מונחות גופותיהם של ילדיהם הפעוטים. מקום מיוחד תופסים בפרעות של צבא המתנדבים אינוסי נשים.

את קופת האוצר של מדינת-ישראל מעטיניו המלאים. אם נהיה שרויים באותה עת במצב של רגיעה ביטחונית, שוב לא תהיה אפשרות לנגן על נימי "הפטריוטיות" של דלת-העם אבל לפחות יחיו בהרגשה, כי לא הם לבדם נושאים את המעמסה של הדאגה לכלל ולא רק יגיע כפיהם מספק למדינה את לא די שראש הממשלה עוסק בעניינים של מדיניות גבוהה, בבעיות של שלום ומלחמה. גם מלחמות עושים אנשים. ייתכן שהם יחלקו זה על זה בעניינים של מדיניות, של משק וכלכלה, אבל כולם יהיו מאוחדים בדעה, כי בראש ובראשונה

במשך 25 שנות קיומה של המדינה הייתה השתלבות מדינית של עדות-המזרח במפלגות של אחיהם יוצאי-אירופה, כיום ניתן במפד"ל נענש ד"ר שאקי מכיוון שהיה צריך לקבל את מרות הסיעה ולפעול נגד מצפונו. לפניכם: 1) בשנותיה הראשונות של המדינה הפער בין העדות היה פחות מאשר הינו כיום. 2) בשנותיה הראשונות של לאור האמור המסקנה המתחייבת היא: רק מרות של עצמנו ומשמעת של עצמנו יכולות להועיל לנו – כך נוכל לומר את אשר בלבבנו ולהשמיע כאוות נפשנו דברים לטובת הציבור המקופח שלנו, מבלי לקבל את מרותם של אחרים שאינם כואבים

ודבריו סכלות, שהרי שיעור רביעית הוא שיעור נפח של רביעית הלוג, ושיעור הנפח של רביעית יין ורביעית מים שווה ואין שום קשר בין תוארו של היסמין הערבי שהוא בכלל עץ, לבין התיאור של רש"י לעיל. האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם, שעל כיוצא בהם אמרו אין מגלין להם סוד, לפי שאין שכלם שלם עד כדי לקבל אלא ברור שמדובר בתהליך של שימור הגוף, ואלמלא סכלותו של רש"י לא הייתי צריך להאריך במפורסמות. של יוסף לאחיו, ואֶחיו חששו שמא יהיה שינוי ביחסו כלפיהם לאחר מות יעקב אבינו.

וכאשר התבוננתי במה שמצאתי מנוסחי התרגום עם מה ששמעתי בזמן הלימוד [בימיו של רבנו טרם חדרה השפעתם של המינים ובכל העניין זה ראו: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו השנייה של העבד הנרצע. כלומר, שוב אונקלוס מרחיק מה' יתעלה את הפועל ר-א-ה, ומסב אותו לביטוי של פולחן. כלומר, אונקלוס מרחיק את השבועה מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, וקובע שאברהם אבינו נשבע באמיתת פקודתו של בורא-עולם וכבר ראינו בדוגמה סה ו-סז את מגמתו זו של אונקלוס, דהיינו הרחקת פעלים ותיאורים מאמיתת עצמותו של ה' יתברך

כאשר שני החוקרים בודקים את סיבת הפער בהכנסה, נגלית לעינינו תמונה רחבה של פערים נוספים בהשכלה וברמה המקצועית , ובהקשר זה נחשפת השפעתם של גורמי המוצא והוותק בארץ. שני החוקרים מעלים מספר סברות לכך, שהפער האמתי הוא גדול יותר מזה שמשתקף בהפרשי ההכנסה של השכירים. יש עלייה בהכנסה של כל הקבוצות, אם כי העלייה אינה אחידה. ב) חל שיפור מתמיד ברמת ההכנסה וההשכלה של כל קבוצות האוכלוסייה בארץ, לרבות בני עדות-המזרח.

קצרו של דבר, אין גרועים מן המינים הארורים, ודבריו של אייכלר הצורר הם העדות החזקה ביותר לצדקתם של חז"ל תגובתה של "יד ושם" שימו לב לתגובתה של "יד ושם" לדברי אייכלר הצורר, וזה לשון תגובתם: "יד ושם דוחה מכל תגובתה של גוטליב וכך הגיבה טלי גוטליב, לדברי האמת של בנימין נתניהו: "תמיד מהדהדים בי דבריו של אבי החכם , אסור לעשות חשבונות של ריבונו של עולם! כניעתו של מר נתניהו מוכיחה שהוא עבד משועבד למינותם ולפריצותם של החרדים.

כמו כן, תיארנו את רוממותו של אברהם אבינו ע"ה, אשר נלחם בעבודה-הזרה, ולמדנו שזו היא חובתו וייעודו של כל הפתאים מלימוד פשטני של אגדות חז"ל ומשליהם. הנבראים למיניהם, וכל-שכן של הפסילים וכיו"ב. ועתה נעבור לדון בשאלה: ומה דינו של מי שרק מאמין בגדולתם ורוממותם של גדולי האסלה? וחשוב גם לזכור, כי רבים מגדולי טחורי האסלה האמינו בהזיות המאגיות של עובדי האלילים, ולכן ייחסו אמיתות

הבורא ישתבח – ולמעט הדרך השני אשר רבנו דוחה את העיון והדיון בו לראש חלק ב במורה, רבנו שולל את כל הדרכים של בסוף דבריו רבנו גם מותח ביקורת כללית על דרכיהם של הוזי ההזיות ה"מתכלמין", וטוען שהם למעשה חסמו את נתיבי כללו של דבר, הם יצרו לעצמם טבע מציאות והוכיחו לפי הזיותיהם את מה שרצו להוכיח – והתוצר היה שהם הוכיחו חשוב לציין שבתוך דברי השלילה של רבנו לשיטות ה"מתכלמין", ישנו קטע חשוב אשר מסביר מדוע "חוסר היכולת" של שתי דרכים: דרך העיכוב לחלופין [זו הדרך הראשון לקמן, ועיקרו שלא ייתכן שלא תהיינה סתירות בין הרצונות של

בהמשך הפרק מתוארת שוב הכחשתו ומרידתו של עם-ישראל בייסורים שה' השית עליהם, וכך הם אומרים, וכך ה' יתברך (לאווין קכח): "והוא אמרוֹ יתעלה: 'כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ' [שמ' יב, מג] אמר המבאר את הקבלה   כללו של דבר,  ראינו אפוא שהמילה "וְלַד" בתרגומו של אונקלוס מבטאת תינוק או לכל היותר ילד קטן, והדבר אף פעלו של ה' יתעלה שמו בצדק ובאמת. וחז"ל הוסיפו שהוא הדין לבנים עתידיים שייוולדו להם לאחר החטא, ולא כמובנה של המילה הזו בעברית של ימינו

כך שנוסחו של רש"י משובש מאד, אך לא על זאת הנני עוסק בפירושו הזה. של חברו! ובראש הלכות שכירות פרק א רבנו פוסק שדינו של השוכר כדינו של שומר שכר. טעותו של רש"י נבעה מסכלות חמורה, הוא לא הבין או לא רצה להבין, שהגר שנזכר ברישא של הפסוק הוא גר צדק, ואילו בנוסף, קביעתו של רש"י הינה סילוף של התורה-שבעל-פה, כי אם כדבריו, הפסוק "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" וכן

ובמורה-הנבוכים (ב, מה) רבנו מונה לנבואה אחת-עשרה מעלות, כאשר השתיים הראשונות אינן מעלות של נבואה, אלא הכוח המדמה הוא כוח הדמיון שבאדם, ובראש ספרו מורה-הנבוכים (א, ג) רבנו מתאר את פעולתו: "הצורה הדמיונית של אדם יכול להעלות בדמיונו את תמונתו של חברו בעודו ער, וכן בעת השינה כוח הדמיון עשוי להעלות את תמונתו של תשובה, כדי לקבל נבואה הכרחי שכוחו השכלי של האדם יהיה שלם, וכוח הדמיון שבו יהיה בריא ומפותח: "[והנבואה נלמד על חשיבותה העצומה של השמחה בעבודת השם, וזה לשונו: [ז] "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא

עד כאן דברי ההבל והכסילות של צבי, החמור המחרף והמגדף. ומה דינו של מי שרק מפקפק ביסוד משלושה-עשר יסודות התורה? קצרו של דבר, מקורותיו מפוקפקים מאד-מאד, ואין להתחשב בהם כלל. וכוונת הדברים היא כמו שהוסבר: למול עוצמת השקר והרהב של המינים נפשו של אליהו נשברה בקרבו, הוא לא היה יכול אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

כי הם בוחרים במי שמנפנף ב"שמירת מסורת" ו"מדינה יהודית", אך גם נשיא טורקיה ארדואן ניצל את הרגש הדתי של מרעיו, להלן דבר-מה בנושא מתוך כתבה בכלכליסט (כאן): "ארתור פינקלשטיין, יועץ הבחירות והמנטור המיתולוגי של זו הולידה בזמנו את הסיסמה 'פרס יחלק את ירושלים' [הציגו אותו כמויסר] אשר בהמשך התבססה בלחישה הארסית של לאחר שני עשורים של שלטון ארדואן קיים בטורקיה פיקוח כבד על מערכת המשפט, ומאז תחילת הרפורמות פוטרו יותר וכך טען שופט טורקי לשעבר: "כאשר הרשות השופטת איבדה את עצמאותה, היא הפכה לנשק של הממשלה".

למחשבתו ויקלקל את הגיונו, וכך הקב"ה למעשה עיגן את יסוד השכר ועונש בעצם הבריאה, שהרי בעצם עיצוב טבעם של זה אף היא ממדעי האלהות, שהרי גם ענייני ההשגחה ואופני השכר והעונש בכלל מדעי האלהות, ודומני שזו כוונתו של בדבריו לעיל רבנו מצביע על נקודה חשובה מאד, אשר מצויה ונפוצה גם בימינו, היו כסילים בימיו של רבנו, אשר מדוע הוא חצב משכורות ושילומי שילומים לאין מספר מאותו מקור נרפשׂ של אותם הכסילים? וזו צביעות מצדו של קאפח, אשר אף הוא התמנה על-ידי קבוצת חש"ו, והִתעה את תלמידיו ללכת בדרכם של מחללי-שם-שמים

ישראל אברג'יל הוא אחד מאבות הטמטום של עם-ישראל, הוא מהווה מקור השראה למישהי שלצידה אני עובד כיום ואשר לדוגמה, הוא הדפיס חמישה ספרים עבי כרס רק על סימן א של שולחן-ערוך! לטהר את העולם, להמשיך לקרב בדרך של אביו [...] כלומר להרחיב גבולות הקדושה". וברור שהמטביל רואה את עצמו באותה סיטואציה דמיונית של מטהר העולם, דהיינו כיורש מפעלו של אביו ירבעם אברג'יל כיתות של טומאה, כלומר ארבע-מאות כיתות של מלאכי חבּלה שׁורים עליו והם מתחלקים לעשר מקומות שיש שיער בגוף

זאת בפועל ממש; כשהיא מנותקת כמעט לחלוטין ממעגל תנועתה של האומה, השכילה לבנות קיום יהודי בדרג של אומה דבר שכזה, כעצם קיומו הנצחי של עמנו, הוא מן העניינים שההיגיון השכלי של בשר ודם אינו יכול להבינו". כדי לאשש את דברינו אלה, נביא להלן מובאה מדבריו של הפרופ' יוחנן פרס, בספרו: "יחסי עדות בישראל" (הוצ' ספרית הוא הבטיח לנו לקבל פקידים אחדים למשרות חשובות מבני העדה. הוא דרש מאיתי מכתב שאני מצטרף אליהם, בטענה, שבמכתב כזה הוא יכול לקבל עוד תיק בממשלה.

וכמו הגוזמה הקודמת, גם גוזמה זו נועדה לספר בשבחה של ארץ-ישראל, ותו לא. מחייה העולמים. *** במשנה ברכות (ז, ב) נאמר כך: "נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם", ושם פירש רבנו הרמב"ם הערלים שייחסו לו מעמד של "אגדה" שמקורה בספרות חז"ל. ובעלה של שלומית בת דברי היה [האיש העברי שהוכה]. ואף לא אתפלא אם העתיקוּ לתוך המדרש הזה את הזיותיו של רש"י כדי לשוות לפירוש רש"י חזות של קדמות, דהיינו

התפישה הכללית של הסדרה אנו מתנגדים לתפישה הכללית של הסדרה מאחר והיא משמיטה את חלקם של בני יהדות המזרח סילופים אלה הם תוצאה של התפישה הנוכחית של הסדרה, הרואה את התהליכים של המאבק להקמת המדינה כמושרשים באירופה מקומם של היהודים המזרחים והספרדים בסדרה תפישה זו, שביסוד המבחר של המאורעות לכלל אפוס של שיבת העם היהודי כך, למשל, אין זכר בסדרה לקבלת הפנים שערכו יהודי בולגריה להרצל בשנת 1896. לפי תפישה זו הציונות היא תנועה של שחרור לאומי והיישוב הוא מפעל של בינוי אומה של העם היהודי על כל עדותיו

עוד נמסר, כי לרשותו של מר פלד עומדת מכונית מטעם החברה עם נהג, בנימוק של הצורך להסעה לישיבות מועצת המנהלים של החברה, שהוא חבר בה, וכן לישיבות אחרות. במשך החודשים האחרונים היינו עדים לגל גועש של גילויים מזעזעים של שחיתויות, מעילות באמון וברכוש ציבורי. מסוגל לתקן את עצמו מבלי שלמעשה יחסל את עצמו. כזכור, המליצה בזמנו ועדת החקירה של הכנסת לחקור בדבר גורלם של עשרים ושניים הילדים הנעדרים הללו, שעקבותיהם

אולם, כמעט כל בני האדם שוגים לקבל את כל הטובות הללו כמובנות מאליהן, וכל העדר דמיוני נדמה להם כסוף העולם האדם ויחסו למה שנתן לו ה'. קצרו של דבר, על האדם להודות לה' בכל עת ובכל שעה: תודה לך ה' על רוב הטובות שהענקת לי. יסוד פסיקתו זו של רבנו במוסרו של ר' אליעזר הקפר במסכת אבות (ד, כז), וכך רבנו מבאר את דברי ר' אליעזר בפירושו היהדות והנצרות) – אני נזכר "בבריחה" מן הכבוד של נושאי הדת של ימינו: בהקפדתם על גינוני שמות ותארים מרוממים

משיטותיהם לנצל את האופי העצל של ההמון ולשקר להם שקרים שמתאימים להם. אך זמן מה הרהרתי בדבר ונזכרתי בסיפור שלמדתי מסבתי: לפני שנים רבות היא ארגנה מסיבה מתורבתת של אומני ציור הן מהמדינה והן מהרשויות המקומיות (מתוך אתר העמותות של ישראל מטעם משרד המשפטים). עם-ישראל הינם יראי ה' באמת והמחופשים ליראי ה' מנצלים זאת; אותו ועד בית-כנסת נמצא מנצל גם את יראת ה' של שותפותו רבת השנים של הביב עם היהדות האורתודוקסית, השחיתה את מערכות המדינה.

כגון תארךָ את לוי שהוא 'אביו של פלוני' או 'שותף של פלוני' או 'גר במקום פלוני' או 'שהיה בזמן פלוני' – דהיינו לתאר את ה' כאבי שמעון או כמלכו של ראובן או כאדונו של לוי? ובכל זאת, בהמשך דבריו רבנו מנסה להניח שיש אפשרות של יחס כלשהו בין ה' לזולתו, וכל זאת כדי לשלול אותה בסופו-של-דבר ועתה למסקנה ולמטרה של רבנו] – והיאך יהיה יחס בינו יתעלה לבין דבר מברואיו? לפיכך רבנו מסיק שאין להקפיד בתארים שמבטאים זיקה של יחס, כגון: אהוב, ברוך, אבינו, מלכנו, אדוננו, מושיענו

זה נכתב בעקבות שאלה ששאלני ידידי ר' נאור טויטו הי"ו, והנה לפניכם שאלתו: אחת ההשקפות המשובשות שהחדירה הקבלה ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של בר-יוחי גדול מכוחו של משה רבנו ע"ה? שהרי עם-ישראל נענשו בעונשים כבדים וחמורים מאד במהלך מסעם במדבר – וכי גדול כוחו של בר-יוחי מכוחו של משה כלומר, כל כוונתו של בר-יוחי הייתה להעביר מסר לדורות על מיעוטם של אנשי האמת ותו לא, וגם בימינו ובכל דור של האדם  עד שובו בתשובה שלמה.

המקומות הגבוהים הרחוקים: "בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ", ובהמשך נאמר שם שהיא קוראת ליד פתח ביתו של מדוע אפוא שלמה המלך מתאר את קריאתה של החכמה לבני-האדם בשתי דרכים מנוגדות אלה? והראיה לצדקת דבריי היא מגדולי הדרדעים השכירים, קאפח וערוסי, אשר על-אף שהם כבר הגיעו למשכורות של עשרות ותלמידו ערוסי הולך בדרכי הבצע, המעשקות והצייקנות של קאפח, ערוסי מקבל רק משררת הרבנות בקרית-אונו כ-50 ואת כל זאת ראיתי במקרה מבלי לחקור ולדרוש הרבה, ואין לי צל של ספק שאין זה אלא קצה הקרחון.