[מאמר זה פורסם בכתב-העת "אפיקים" גיליון עא, מרחשוון תש"מ, עמ' 3–5. במאמר זה מתאר אבא מָרי את מאבקה של תנועת צל"ש, שהוא היה חבר בה, נגד סדרת הטלביזיה "עמוד האש" הידועה של רשות השידור, שסילפה את ההיסטוריה של הציונות ותקומת ארץ-ישראל, בהשמיטה את חלקם של יהודי המזרח במפעל הציוני ובמערכה על הקמת המדינה].
לפני חודשים אחדים הגיעו לאוזניהם של אנשי ציבור שונים ידיעות, כי לרגל מלאת שלושים שנה לקיומה של מדינת ישראל, מכינה הטלביזיה הישראלית סדרה בת פרקים רבים על תולדות המאבק היהודי על ארץ-ישראל, ועל המפעל הציוני בכללו בארץ ובניכר.
האנשים שגילו עניין בסדרה נוכחו לדעת עד מהרה, כי החומר ערוך בצורה חד-צדדית וחלקית. מסופר בו על פעלם של בני העדה האשכנזית בלבד, בלי להזכיר את חלקם של יהודי תימן, המזרח וארצות הבלקן הספרדים.
נגד עיוות זה מחו חברי תנועת צל"ש (ציונים למען שוויון) ותבעו את תיקונו בעוד מועד. ביום, 20 ביוני בשנה זו (1979), קיימו חברי תנועת צל"ש הפגנת-מחאה נגד הסדרה בפתח בניין הטלביזיה ברוממה בירושלים. בעקבותיה התקיימה באותו יום פגישה של ועדת התיאום הארצית של צל"ש עם מוסדות הטלביזיה. בפגישה זו העלו חברי צל"ש את טענותיהם נגד הסדרה ושמעו הסבר מפי אנשי הטלביזיה.
להלן הטענות וההסברים, כפי שהושמעו באותה פגישה, שהוגשו אחרי-כן בכתב בפגישה שנייה על-ידי ועדת התיאום הארצית של צל"ש להנהלת הטלביזיה.
תיאור הסדרה
זוהי סדרה תיעודית המספרת את תולדות המאבק על ארץ-ישראל והמפעל הציוני. היא מסתיימת במעמד הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948. עיקרה שיבת עם-ישראל לארצו בעת החדשה. הסדרה מבוססת על מסמכים, ספרי היסטוריה, ראיונות עם דמויות פועלות, יומני קולנוע, סרטי תעודה, ועוד. החומר התיעודי-קולנועי המשמש בסיס לסדרה זו נאסף אחרי מחקר שארך יותר משנתיים ביותר מעשרים ארכיונים בארה"ב, אירופה וישראל.
הסדרה מתכוונת להיות סדרת-ראווה בינלאומית (נוסח הסדרה הבריטית "עולם במלחמה"), והיא מיועדת להקרנה בפני תושבי ישראל, יהודי התפוצות והעולם כולו. בהכנת הסדרה הוחל בשנת 1975 ועד עתה הושקעו בה למעלה מ-10 מיליון ל"י. יגאל לוֹסין ויעקב אייזמן, עובדים בכירים בטלביזיה הישראלית, עומדים בראש צוות ההפקה. מר לוסין משמש גם התסריטאי היחיד של הסדרה כולה.
בחודש יוני 1979 נמצאה הסדרה בשלבי עריכה סופיים, כאשר היעד הוא לערוך עשרים פרקים, באורך שעת-שידור כל אחד. לדברי צוות ההפקה, הזמן הרב המוקצב לסדרה מאפשר "טיפול מפורט ומעמיק של הסיפור".
התפישה הכללית של הסדרה
אנו מתנגדים לתפישה הכללית של הסדרה מאחר והיא משמיטה את חלקם של בני יהדות המזרח והבלקן ומסלפת את העובדה שאכן מהווים הם חלק מן העם היהודי, וכי היו שותפים להתעוררות הלאומית, לפעילות הציונית, לעליה, לישוב, למאבק ולהקמת המדינה.
סילופים אלה הם תוצאה של התפישה הנוכחית של הסדרה, הרואה את התהליכים של המאבק להקמת המדינה כמושרשים באירופה, וכתוצאה מתהליכים שהתחוללו בקרב יהודי אירופה בלבד. תפישה זו מוליכה להצגת העם היהודי, בוני הארץ ומגשימיה, נושאי המאבק והלוחמים, כבני אירופה בלבד, היינו, היהודים האשכנזים.
הסדרה מושתתת על ההנחה שאת התהליכים ההיסטוריים שהובילו להקמת המדינה יש להבין על-ידי התייחסות לארבע בעיות עיקריות:
1) הבעיה והמשבר שביחסי יהודים וגויים באירופה.
2) הבעיה שביחסי התנועה הציונית והמעצמות. הפעילות הבינלאומית של הציונות גייסה תמיכה מדינית, עולים, הון וכדומה.
3) הבעיה שביחסי יהודים וערבים. הקונפליקט המשולש, שבין הציונות, התנועה הלאומית הפלשתינאית והשלטון המנדטורי, עיצב את התפתחות היישוב.
4) הבעיה שביחסים בין קבוצות-כוח יהודיות בגולה וביישוב.
לנוכח ארבע בעיות אלו נעשה מבחר של המאורעות, אשר פותח לכלל תפישה כללית.
מקומם של היהודים המזרחים והספרדים בסדרה
תפישה זו, שביסוד המבחר של המאורעות לכלל אפוס של שיבת העם היהודי ומאבקו על ארץ-ישראל, מציגה את העם היהודי כעדה אשכנזית, ואת היישוב בארץ-ישראל והמפעל הציוני כמפעל עדתי אשכנזי. שכן מתעלמת היא מיהודי ארצות המזרח והבלקן, ומהספרדים הוותיקים בארץ-ישראל. אין היא מספרת עליהם ואינה דנה או נוגעת בהם. אלה הם סילופים היסטוריים מתמיהים ופוגעים. להלן מספר עיוותים הנגרמים על-ידי תפישה זו:
1) לאורך כל הסדרה מתייחסים המושגים: "ארץ ישראל", "עם יהודי" ו"יהודי" לאשכנזים בלבד. כך, למשל, בפרק הרביעי ("עם ישראל – אייכּה?"), העוסק בעלייה לארץ-ישראל בשנים 1919–1923, אין דיון או שאלה היכן היו יהודי ארצות המזרח והבלקן. אין מנסים לבחון, כדוגמת הבחינה לגבי יהודי מזרח אירופה ומרכזה, האם עלו יהודי המזרח והבלקן? ואם לאו – מדוע לא עלו? שימוש מונופוליסטי עדתי במושגים לאומיים אלה מתעלם מכל יהודי שאיננו אשכנזי, ובהכרח פוגע בו.
2) לאורך כל הסדרה יש התעלמות מחלקם של יוצאי ארצות המזרח והבלקן בתנועה הציונית ובמאבק על ארץ-ישראל.
3) הסדרה מתעלמת מן העובדה שהיהודים המזרחים והספרדים עלו לארץ-ישראל בשיעור גבוה משל האשכנזים. למשל, כשליש מיהודי סוריה ותימן עלו לארץ לפני קום המדינה. כשיעור כזה לא עלו אשכנזים משום ארץ. אין זכר בסדרה לעליית המוני יהודי תימן בעלייה הראשונה והשנייה, כאשר לעליות האשכנזיות באותה התקופה, שמהן נשרו רבים, מוקדשת תשומת לב לא מעטה.
אין זכר לעליות מארצות האסלאם והבלקן במאות ה-19 וה-20; עליות שהיוו את התשתית היהודית הארצישראלית והחברתית ליישוב החדש.
אין זכר בסדרה לעובדה שהספרדים היו מייצגי העדה היהודית כולה בארץ-ישראל כחוק, כלפי השלטון הזר העות'מאני עד ראשית המנדט הבריטי.
4) הסדרה מתעלמת מן העובדה שהמזרחים והספרדים תרמו באורח מכריע, ויותר מן האשכנזים, לשמירת רציפות היישוב היהודי בארץ-ישראל, עובדה המשמשת בסיס היסטורי ולֵגַלִי לזכותנו על הארץ.
5) הסדרה מתעלמת מאירועים מרכזיים בתולדות התנועה הציונית בראשיתה, הקשורים ליהדות ספרד. כך, למשל, אין זכר בסדרה לקבלת הפנים שערכו יהודי בולגריה להרצל בשנת 1896. למרות העובדה, שיהדות בולגריה הייתה הקהילה היהודית הראשונה בעולם שיצאה בתמיכה המונית בהרצל בראשית דרכו.
6) הסדרה מתעלמת מפעילות ציונית – חוקית ובלתי חוקית – בארצות המזרח והבלקן כגון פרס, לבנון, מרוקו, מצרים, בולגריה, סוריה ועוד, כבר מראשית המאה.
7) הסדרה מתעלמת מתרומת המזרחים והספרדים למפעל הציוני בכספים, ברכישת קרקעות, בהקמת סניפים ועוד.
8) הסדרה מתעלמת מתרומת המזרחים והספרדים בהקמת יישובים חקלאיים כבר בסוף המאה הקודמת (מוצא והר-טוב למשל), בהיותם היסוד העירוני ליישובים יהודים מתחדשים (כדוגמת יפו וחיפה, וכן היותם חלוצי היציאה מן החומות בירושלים ועוד) ובכיבוש העבודה העברית (עבודת האדמה ותהליך היצרנות החקלאית).
9) הסדרה מתעלמת מן העובדה שהמזרחים והספרדים היוו חלק לא מבוטל מן היישוב (ב-1881 כ-60%, ב-1917 כ-44%, וב-1947 כ-23%) ותמיד היו מיוצגים בארץ-ישראל באחוז גבוה, לכל הפחות, פי שניים מאחוזם ביהדות העולם.
10) הסדרה מתעלמת מתרומת המזרחים והספרדים ליישוב בעלייה היבשתית הבלתי-לגלית, בהצטרפות למחתרות, בהקמת ישובים חלוציים, בהשתתפות במוסדות הלאומיים, בנטילת חלק במאבק לעצמאות מדינית ועוד.
11) הסדרה מתעלמת מחלקם של המזרחים והספרדים בסבל של העם היהודי במאה ה-20: בנטילת חלק באסון השואה ובהיפגעות מזעזועים שפקדו את קהילותיהם בגולה בגלל ההתעוררות הלאומית בעולם הערבי והמאבק על ארץ-ישראל.
12) ממערכת הבעיות המהוות את הצירים עליהם סובבת הסדרה בולטת בהעדרה הבעיה שביחסי אשכנזים ללא-אשכנזים.
לפיכך, בעוברה בשתיקה על חלקם של המזרחים והספרדים בציונות וביישוב ובמפעל הציוני, ובעוברה בשתיקה על הבעיה שביחסים בין שתי העדות היהודיות, יוצרת הסדרה את הרושם המוטעה כאילו חיו יהודי המזרח ותימן מחוץ להיסטוריה של העת החדשה וכאילו לא עשו מאמץ כלשהו להשתתף בתנועה הציונית ובמרכז ההתרחשויות של היישוב המאורגן בארץ-ישראל. כך מחזקים מפיקי הסדרה את הדעה הקדומה כי יהודי ארצות המזרח וספרד באו כביכול אל המוכן עם הקמת המדינה. האמת היא, שהמזרחים והספרדים עשו מאמצים לא-קטנים להשתלב בתנועה הציונית. הם רצו לעלות בהמונים לארץ-ישראל באורח לגלי, אך לא קיבלו את חלקם היחסי במכסת הרישיונות. הם ניסו להקים יישובים אך לא קיבלו סיוע מתאים מצד המוסדות הלאומיים. התנועה הציונית לא ראתה בהם גורם שווה ושותף. אף-על-פי-כן, הם עשו מאמצים ותרמו את חלקם מעל-ומעבר למספריהם ולנסיבות ההיסטוריות.
הגבולות הכרונולוגיים
מפיקי הסדרה קבעו לעצמם את הגבולות הכרונולוגיים של הסדרה בשנים 1881 עד 1948. פרק זמן זה אינו ממצה בנאמנות את המפעל הציוני. ללא התשתית שבנה היישוב היהודי בארץ-ישראל ("היישוב הישן") במהלך המאה ה-19 וללא העליות הרבות מארצות המזרח ואירופה במאה ה-19, נוצר הרושם המטעה כאילו היישוב החדש בנה יש מאין. דבר זה איננו תואם את האמת ההיסטורית. ובדומה לכך, בסוף התקופה האמורה (1948), ללא העליות ההמוניות מארצות המזרח, הבלקן ואירופה, לא ייתכן תיאור מהימן של המפעל הציוני.
העליות ההמוניות שבאו מיד לאחר הכרזת המדינה ובשנות החמישים, והעליות שבאו לפני ההכרזה על קום המדינה, כרוכות אלה באלה. ללא העליות ההמוניות לאחר הכרזת המדינה "לא היו מתקיימים 700,000 יהודים בתוך ים של ערבים", כדברי דוד בן גוריון.
נזקי הסדרה הנוכחית
בהציגה את הציונות כתנועה עדתית אשכנזית – ולא כתנועת שחרור לאומי של כלל בני העם היהודי, ואת היישוב כמפעל עדתי אשכנזי – ולא כמפעל לאומי כלל-יהודי, תסב הסדרה את הנזקים הבאים:
1) היא תיתן נשק ביד אויבי ישראל המגַנים את הציונות בהציגם אותה כתנועה קולוניאליסטית של מתיישבים אירופיים. בכך תעשה הסדרה שירות דב לעם-היהודי ולמדינת ישראל. כך גם תחתור תחת המניע המוצהר של מפיקי הסדרה המבקשים, כדבריהם, ללחום את המאבק הצודק והמוסרי של הציונות ושיבת העם-היהודי לארצו.
2) היא תעשה עוול גדול לרוב האזרחים היהודים של מדינת ישראל, יוצאי ארצות המזרח והבלקן, ולצאצאיהם, וכן לאחיהם בגולה, על-ידי המעטה מסולפת של חלקם ודמותם בתקומת המדינה.
3) היא תשים לאל את המאמץ הנעשה בשנים האחרונות לשמירת המורשת של יהדות המזרח ולהפצתה. היא תעשה ממפעל המורשת פלסתר ותפגע באמינות הפעילים בו. כמו כן, היא תיתן גושפנקא רשמית ותנציח את ההיסטוריוגרפיה המעֻוותת של הציונות והיישוב, שבה אין יהודי המזרח והבלקן מוזכרים, כאילו חיו מחוץ להיסטוריה היהודית בזמן החדש.
4) היא תתרום למיסוד הגלופה השלילית של המזרחים והספרדים ("עדות המזרח") בארץ, בהצגתם כיהודים נחשלים, חסרי-יכולת, שעלו לארץ אל המוכן וללא זכויות היסטוריות כלשהן. בד-בבד היא תגביר מצד אחד את רגשי הנחיתות וההתבטלות שלהם, ומן הצד האחר תחזק את רגשי ההתנשאות והעליונות הרווחים בקרב בני העדה האשכנזית הדומיננטית. כתוצאה מכך, היא תפגע באחדות הלאומית על-ידי העמקת הפער העדתי והחרפת הפילוג בעם היהודי.
הפסול בגישה "מתקנת" לסדרה
אשר להצעת הרשות: "לתקן" את הסדרה הנוכחית על-ידי שכתוב סלקטיבי והוספת משפטים, קטעים ואפילו פרקים, כגון על היישוב הספרדי הוותיק, קטע על העליות מתימן, קטע על המחתרת החלוצית בתימן, קטע על סבל קהילות לא-אשכנזיות מהשואה הנאצית, ואולי אף להוסיף פרק מיוחד על העלייה המונית בשנות החמישים ועל תרומתה כבדת-המשקל למדינה – ובכן, יש בגישה זו מן המלאכותיות, כי טלאים אלו, על-אף כוונותיהם, הינם פסולים ויחטיאו את המטרה.
כל עוד נשארה התפישה הכללית, כי המפעל הציוני הוא אשכנזי, הן יצדיקו, בעקיפין ובאורח סמוי את התפישה האבהית השלילית השלטת הנוכחית. הצופה יוכל להבחין בנקל בין "הסיפור" העיקרי (סוג א') לבין "התוספות" (סוג ב'). דבר הקורה כל אימת שמולבשות "תוספות" על סיפור שיש לו כיוון רציונלי ועלילה משלו.
גישה זו של טלאים מוכרת היטב באקלים התרבותי, החברתי והפוליטי בישראל. התוכניות לעדות ולהוויי ברדיו ובטלביזיה מציגות את מורשת יהודי המזרח והבלקן כמשהו נוסטלגי, אקזוטי, חריג, מיושן ומבודד מן התוכניות הרגילות העוסקות בתקין, בדומיננטי, במשמעותי לחיי היומיום ובמה שהוא הסטנדרט המקובל, הרצוי והנשאף. הוא הדין לגבי מינויים פוליטיים עדתיים. שני הדברים כאחד מכֻוונים לשלב בלי לשתף, להפגין רצון טוב ולקנות שקט מבלי לעשות שינויים ממשיים.
גישה "מתקנת", כמוצגת לעיל, היא עדתית באופייה ועל-כן תמשיך את אופייה העדתי של הסדרה הנוכחית. כמוה כשאר הביטויים של הפוליטיקה העדתית, היא בלתי עניינית ומבזה את יוצאי ארצות המזרח והבלקן.
הצעות צל"ש לתיקון המעֻֻוות
חברי תנועת צל"ש ואוהדיה מתנגדים בתוקף לכל גישה "מתקנת". לכן הם מודעים לעובדה שמאבקם הוא קשה וממושך, וכדי שיצליח ייאלצו אף לנקוט באמצעים חוץ-פרלמנטריים.
אמנם, הסדרה על הציונות והיישוב היא דבר בעיתו לנוכח ההתקפות על המפעל הציוני מחוץ, והבורות והניכור מבית. אך הסדרה הנוכחית תזיק, כאמור, יותר מאשר תועיל. הסדרה, כפי שהיא כיום, מהווה שגיאה לאומית וכלל-יהודית.
להלן פירוט הצעותינו להכנת סדרה חדשה, במקום הנוכחית:
הסדרה צריכה להיות מושתתת על תפישה אינטגרטיבית, לאומית, על-עדתית. לפי תפישה זו הציונות היא תנועה של שחרור לאומי והיישוב הוא מפעל של בינוי אומה של העם היהודי על כל עדותיו. ברוח זו תכלול סקירת הרקע לצמיחת הציונות את מצב היהודים בכל ארצות הגולה, ולא רק ארצות אירופה. בדיון על העליות תהיה התייחסות לכלל העולים.
כדי להכין סדרה שתתבסס על תפישה אינטגרטיבית, יש לאמץ את דרכי הביצוע הבאות:
1) לערוך מחקרים, לאסוף מסמכים, ללקט וליצור חומר קולנועי. יש לנסות להשיג חומר תיעודי-קולנועי בארכיונים לא רק בעולם המערבי אלא גם בארצות ערב באמצעות סוכנויות במערב. כמו כן, יש לבדוק את התיעוד הקיים בארכיוני ארצות המערב לגבי התקופה בה שלטו בארצות ערב באמצעות המנדט.
2) לכתוב תסריטים חדשים.
3) למנות יועצים אקדמיים ממוצא מזרחי וספרדי בנוסף ליועצים אקדמיים אשכנזים. צוות הייעוץ צריך לכלול לא רק היסטוריונים הבקיאים במאורעות העבר, אלא גם סוציולוגים היכולים לייעץ לגבי מורכבות היחסים בין שתי העדות היהודיות בתקופה הנדונה.
4) להרחיב את צוות ההפקה שיכלול עובדים מקצועיים בכל הדרגים ומכל העדות, כדי להבטיח גישה הולמת לנושא.
5) להקצות תקציב מיוחד של כ-10 מיליון לירות לצורך זה.
6) לתת ארכה מספקת לביצוע, שתהיה לא פחות משנתיים.
תגובת רשות השידור
במגעים שקוימו לפני כשנה, הביעו ה"ה לוסין ואייזנמן, העומדים בראש צוות ההפקה של הסדרה, נכונות לשלב קטעים אחדים על יוצאי ארצות המזרח והבלקן. כגון שני קטעים על המחתרת החלוצית בעירק, שני קטעים על הפרעות בעדן ובעירק, וכדומה. לכן, פנו לד"ר יהודה ניני להצטרף לצוות היועצים האקדמיים, כדי להוסיף מן הידוע לו בנושא יהודי המזרח והבלקן. בפגישה עמנו בחודש יוני בשנה זו (1979), הודיעו ה"ה לוסין ואייזנמן כי טרם קיבלו חומר כלשהו מד"ר ניני – שהיה אותה עת בשנת-שבתון בחו"ל, וכי הם מקווים לקבלו תוך שבועות אחדים, דבר שלא הפריע להם להמשיך בעריכה הסופית המואצת של הסדרה.
ראשי הרשות, פרופ' ירון ומר לפיד, הביעו את הערכתם לתרומת צל"ש בכל הנוגע להעלאת המודעות והפניית שימת הלב לנושא העדרם של יוצאי המזרח והבלקן בסדרה. הובעה הכרה בעיוותי הסדרה והובעה נכונות לתקנם. מר לפיד אף אמר כי בדעתו לפנות לנשיא המדינה, יצחק נבון, המקובל על כל העם, ולבקשו להיכנס לעובי הקורה בנושא הסדרה וקבלת הכרעתו לגביה ללא עוררין. הובהר לנו כי אין בדעתם להורות על הקפאת הסדרה או למנות צוות הפקה חדש, מאחר:
1) הסדרה אינה נמצאת כלל ועיקר בשלבים סופיים וניתן לתקנה תוך כדי עבודה.
2) הקמת צוות חדש על-פי דרישתנו תהווה התערבות של גוף חיצוני בענייניה הפנימיים של הרשות.
עם זאת, נאמר, יהיו מוכנים לשקול הוספת שני יועצים אקדמיים ממוצא מזרחי, בנוסף לד"ר ניני.
על שאלת פרופ' ירון לגבי הודעתנו על השלבים הסופיים בהם נתונה הסדרה, טענו לוסין ואייזנמן בפני ועדת התיאום של צל"ש, כי הסדרה נמצאת בשלבים "עובריים לגמרי" וכי כלל אינה ערוכה. דבר זה עומד בניגוד גמור לראיון שהעניקו לוסין ואייזנמן לכתב "דבר" (6.7.79): "עד עתה מוכנים כבר רוב הסרטים וצריך לצרף אליהם ליווי מוסיקלי, אפקטים ["רחשושים ולחשושים", כלשונו של לוסין], מפות וכדומה".
אנו רואים בחומרה רבה את גישת הצוות הבכיר של ההפקה, ואת ניסיונותיו להתחמק מביקורת עד כדי העלמת האמת בנוגע לסדרה מן הממונים עליהם, והצגת המידע הנכון שברשותנו, כעורבא-פרח.
דרישות צל"ש
אנו תובעים:
1) הודעה רשמית על הקפאת הסדרה, עד אשר יושלם התחקיר המקיף והמלא בנושא יהודי המזרח והבלקן על-ידי צוות מומחים ותחקירנים.
2) כתיבת תסריטים חדשים.
3) מינוי עובדים מקצועיים לצוות ההפקה כבמאים, תסריטאים, מפיקים ועורכים, יוצאי ארצות המזרח והבלקן, על-מנת להבטיח ידע ורגישות לנושא.
התרשמנו מן הגישה החיובית של ראשי הטלביזיה, אך גישה זו חייבת להיות מלֻווה במעשים מיידיים. אנו חרדים לאחדותה ולשלמותה של החברה בישראל, אלא שאין לדרוש תמיד אחריות לכך רק מצד אחד. מה עוד שהפעם האחריות היא כולה של ראשי הטלביזיה, מאחר שהשינוי עודנו נמצא בשליטתם.
אנו רואים חובה לעצמנו להודיע כי אם לא ייעשה דבר הולם ברוח תביעותינו הצודקות, נתלה בראשי הטלביזיה את האחריות הבלעדית לדחיקת הציבור המזרחי והספרדי בארץ ובחו"ל למאבק בלתי מתפשר בסדרה.
בפגישה בבניין הטלביזיה השתתפו מטעם ועדת התיאום הארצית של צל"ש החברים שלהלן: נחום מנחם, ד"ר סמי סמוחה, גברת ויקי שירן, עוה"ד יעקב אלעזר, יוסף דחוח-הלוי עורך אפיקים, שלמה אלבז ונסים אברהם. כן השתתפו: ח"כ מרדכי אלגרבלי, ד"ר שמעון שטרית וסם אביטל.
מצד הטלביזיה השתתפו: פרופ' ראובן ירון, יו"ר הועד המנהל; יוסף לפיד, מנכ"ל הרשות; משה עמירב; יגאל לוסין ויעקב אייזנמן, ראשי צוות ההפקה של הסדרה.
בתמונת שער הרשומה: קבוצת פועלים בימי העלייה השנייה, 1907.
ראשון מימין: פועל תימני, חבוש כיפה ובעל פאות וזקן.
בצידו פועלים ממזרח אירופה חבושים כובעים רחבי שוליים להגנה מפני השמש.