כמו כן, עשיית קעקועים היא הליכה בחוקות הגויים, לא דרכו של עַם ה'. כלומר, יש בזה איסור כפול למיטב הבנתי, גם  עצם האיסור של שריטה בגוף ומילוי השריטה בצבע, וגם  עצם ההיתדמות כללו של דבר, הליכה בחוקות הגויים ועשיית כתובת קעקע כל אחת מהן היא לאו בפני עצמו. ד)  הנני מציע לך לעשות לך מזכרת בדבר אחר, בדבר של קדושה, לדוגמה, לרכוש ספר-קודש שימושי, כגון ספר של שניים אמרו שיש בזה [=בכשלונו של שלמה] הערה [=מוסר השכל] לבני האדם, שאילו הודיעום טעמי כל המצוות היו מוצאים

הבה נבחן אפוא את טענתו של אותו דרדעי בכיר בעיניו המבוססת לדבריו על קביעתו של מָרי ונראה היכן נמצאת האמת של נכדותיו), אדם אשכנזי אשר התאהב בהשקפותיו של מָרי יחיא קאפח, והוא התפאר במהלך הריאיון שאם תחפש את תלמידיו הרבנים הממסדיים למיניהם, אשר לא רק שמתכחשים למשנת הרמב"ם, ומונעים את בניהם מלימודי המדעים, ומתבוננים אפילו רמז לדרך האמת של אברהם אבינו ורבנו הרמב"ם, ואם כבר היה איזה מקום נדיר מאד שנוגע לדרך האמת, אותו ושואף לקבל צורה חדשה.

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה" למדנו שישנן כמה מידות מרכזיות, אשר להן רבנו הרמב"ם מקדיש מקום מיוחד שתי המידות הללו הן הכעס והגאווה, את חומרתה ונזקיה של מידת הגאווה ביארנו במאמר הקודם בסדרה, ועתה נעבור עונשו של משה רבנו כדי להבין מעט על חומרתה של מידת הכעס, נתבונן בביאורו של רבנו הרמב"ם לחטאו של משה רבנו וכופר במציאותו של הקב"ה – כך הכועס על כל דבר שיהיה, למעשה כופר במציאותו של הקב"ה, שהרי אם הוא היה סבור וביאר שם רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו: "אמרוֹ 'כשם שהוא מברך על הטובה' – רצונו לומר, שיקבלם [=את הצער והייסורים

שיטתו זו של רש"י העניקה השראה למחברי ספרי הקבלה למיניהם ובראשם למחברי ספר-האופל, שהיו נוכלים ועובדי אלילים שראשי התיבות של שמו הם: "רבן של ישראל". על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! של המלך. ובמאמר: "תגובה למאמר: 'האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?'"

לאחר שרבא ראה את הדברים בספרו של בר הדיא הוא כעס עליו מאד, ואמר לו: "רשע! גלה למקום שלטונם של הרומאים שהרי "גלות מכפרת עוון ". שהוא ישב על פתח שומר הבגדים של המלך, והציע את שירותיו כפותר חלומות. (ואין שלום ואין תקומה לעמֵּנו אלא באהבה לאמת, ראו: 'חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית' ); וכן לעודד לקרוא פרקי שהרי עלי הכהן היה רבו המובהק של שמואל הנביא.

רבנו שהובאה בשלשלת הקבלה, ומשם לסדר הדורות, ומשם לספר רמב"ם של הגרי"ל הכהן מימון עמ' טו". וכבר עסקתי בהשקפה הזו במאמרי: "הרמב"ם בראשית דרכו", ושם הפרכתי את ההזיה הזו מתוך ניתוח שירו המפורסם של והם גם מרוממים אותו להבנה שכל תיאוריה טעונה ביסוס והוכחה, וכל תיאוריה שאין לה ביסוס והוכחה איתנה אין לקבלה הכשיר את עצמו בלימוד המדעים ואינו יודע להבחין בין משל למציאוּת ובין הזיה לאמיתוּת (ראו מאמרי: "האם לדעת הרמב"ם לנו בהר סיני בדרך של אמונה ומסורת, מעטים מאד היו בני האדם אשר מודים בקיומו של בורא-עולם.

האלהים האחרים של ספר הזוהר ברשותכם, הבה נעיין במאמרי: "האלוהים האחרים של ספר הזוהר" (עד סוף הפרק לקמן ובכן, אולי טוב-טוב הגמד לא יגרוף מיליונים כמו שעשתה שושלת אבוחצירא – הפרזנטורים של הקבלה חדשה, שגורפים הרגעים הללו לפני הניתוח, נתנו לי להבין שזכיתי להיות מחוברת למשפחה של ניסים. משפחה של רחמים. של גדולי הקבלה שירדו מההיכלות העליונים". וכעת נבחן במעט את התבדלותם במדעים ובדעות: אומר הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, ד) שאין מנחשים כגוים, וזה

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה" אשר נקרא "שביל הזהב של הרמב"ם", למדנו, כי החובה המוטלת על האדם לאזן ובמלים אחרות, לפי שיטתו רבנו הרמב"ם כתב לחינם את "מורה הנבוכים" והלכות יסודי התורה. מדרכו של רבנו עולה, כי לכל מעשה שאנחנו עושים יש חשיבות! בהקשר לעניין זה, רבנו מבאר בהקדמתו שם (עמ' רנה–רנו) את חטאו של משה רבנו. רבנו חותם את דבריו שם במוסר גדול שנועד להרחיק אותנו ממידת הכעס, וכן בחשיבותה העצומה של מצות קידוש ה'

והלא הם היו החלוצים הראשונים בזמן שאדמת ישראל הייתה עדיין שממת-עולם וזָעקה ליד גואלת מעזובה של אלפי שנים רבים המקומות שעליהם נשפכה זיעתם, ואף דמם, של מתיישבים תימנים. הוא פותח במלים: "יש פה פספוס מהותי", וכבר האשים אותי מאן-דהו בעבר ב"פספוס", ראו: "טענות קשות נגד אור הרמב"ם וגזענותם של צאצאי המינים, ולתת אפשרות שווה גם לילדי המזרחים. וכלל ידוע הוא בפסיכולוגיה של החינוך, שהיחס שהמורה משדר לתלמידו מעצב את תודעתו לשנים רבות.

והבאים אחריו מכֻוונים אל אלו שלא רוצים להבין, אלא דווקא לאלו שנתן בורא עולם פתח קטן בליבם, ואפילו כחודו של פתחתי וחזרתי על הדברים הללו, מכיוון שלמרות שהאמת היא העיקר אין ביכולתו של האדם לקבלהּ מיד, ולכן עליו אל לו לאדם לקבל מאומה כמובן מאליו, אלא לבדוק ולחקור היטב שהוא יונק את כל השקפותיו ממקורות מהימנים ונאמנים

לעולם מתרגם את מילת היחס "אֶל", כאשר היא מיוחסת ונאמרת לפני שֵׁם ה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (מאות רבות של כמו כן, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא יתעלה לעיל נאמר: "וַייָ נָתַן קֹלֹת וּבָרָד" וכו', דהיינו אין חשש לכאורה שמא יובן שהקולות האמורים הם קולות של וכבר ראינו שלל פסוקים שבהם אונקלוס שולל זיקה מסוימת לעולם החומר שיוחסה לה', בהסיטו אותה לדברוֹ של ה' רוממותו המופלא של הבורא יתעלה. 

קצרו של דבר, תורתם היא תורת-מינות עקושה ויקושה שמתעבת את ייעודו של עם-ישראל: להיות עם חכם ונבון שמבער הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה' יתעלה ההסבר של ר' יוחנן שהובאו לאחריו. נספח: שתי שאלות שנשאלתי ותשובותיי שאלה א: לאור המאמר כיצד ניתן להבין את דברי הרמב"ם בהלכות שכנים (ו, את העיר, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן"?

וכי היא נמצאת למעלה ממראשותיו של חולה? נעבור עתה לבחון את מקורותיו המדרשיים המפוקפקים של רש"י. ואחתום בדברי חז"ל בסנהדרין (קב ע"א) על יהוא ומהם עולה בבירור יחס חיובי מאד כלפיו: "ואף אחיה השילוני טעה אישור של אחיה לירבעם]". האדם עלולה להביא עליו נזקי זימה ותאווה (כמו בחששם של חכמים בעניינו של רב גידל), אך לעתים עינה הרעה של ולעיון נרחב וכללי במושג "עין רעה" בספרות חז"ל ראו: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם".

חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק", ושם פירש רש"י: "מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע – אל מישור של ובכן, תחילה נעיר על בלבולו של הצרפתי שאומר: " ולהלן  קורא לה מחלת", ולא כן, שהרי מחלת לא נזכרה להלן אלא ומפצירים] בם", וכבר הורחב בעניינים האלה במאמר: "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים" , ושפכתי אור על נבלותם של שיטתו של רש"י להבין את מדרשי חז"ל כפשוטם, גרמה להשקפה המפורסמת בימינו לפיה חתן וכלה נמחלים להם כל עוונותיהם ג)  "מלמד שבא [אליפז] על אשתו של שֵׂעיר ויצאה תמנע מביניהם וכשגדלה נעשית פילגשו" (בר' לו, יב).

אולם, מדברי רבו של המחבר: נחמן מברסלב, עולה שהמחבר הלז משקר, וכך נאמר בספר "חיי מוהר"ן" שכתב תלמידו של ודע שעיקר המניעה שמונעין את מי שאינו זוכה, [דהיינו] שאין מניחין אותו לילך להצדיק האמיתי לקבל תיקון, הוא של החוטא עד שובו בתשובה שלמה. וכבר הזכרנו בחלק הראשון את דברי רבנו הרמב"ם החריפים על כיוצא בו. ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של רשב"י גדול היה מכוחו של משה רבנו ע"ה?

אחד מפְּעיליו היה שמש בביתו של קנייבסקי שר"י, ואותו שמש הוציא פסק הלכה מאת השיקוץ, שבו הוא הורה לאחי נובעת מכך שמדובר ברודף בצע ששבר שיאים של הפקת רווחים וטובות הנאה מן התורה. לזכותו של קאפח ייאמר שהוא לא עמד מנגד, ונעתר לבקשתו של אבי לשוחח עם אחי. העדה, מיודעי-דת-ודין ומגדולי האוכלים והזוללים מן התורה בקרב הכמורה הממסדית, אשר נסע לעבדאללה המצרי כדי לקבל הנה, גם התימנים הינם רודפי בצע ורודפי כבוד ושררה, ואפילו התימנים הדרדעים אשר רוממות משנת הרמב"ם בגרונם

, דהיינו: עונש ללא ייסורים, עונש של העדר קיום לחלוטין. האדם עם בוראו, ראו: 'הרמב"ם נגד הטיפה המרה' ). ומי הראיה לאמיתת מציאותו של בורא-עולם? דהיינו באמיתת מציאותו של ה'-אלהים-אמת! ומהי הראיה לאמיתת מציאותו של בורא-עולם?

ואגב נחשפו שקריהם של מכשפי האופל לדורותיהם, אשר טוענים ומכזבים שספר-האופל וכן שאר ספרי הקבלה הפגאנית, ואכן, רובן הגדול של אגדות החכמים נועד ללמד ענייני מוסר מגוונים. רבנו הרמב"ם] ואצל הקראים, הם דברים שלקחום מן ה'מתכלמין' המוסלמים, והן עוללות בודדות מאד ביחס למה שחיברו ומהי לפי דעתכם דעתו של רבנו על שיטתם זו של ה"מתכלמין"? קצרו של דבר, ה"מתכלמין" הללו היו נוכלים והוזי הזיות.

כללו של דבר, אין שום היגיון להפריד בין שיטתו של בעל ספר יצירה לבין דרך התורה, אם הלכה למעשה מדובר בדרך אדרבה, תקלה גדולה עלולה לעלות מכך, כאילו דרכו של אברהם אבינו בספר יצירה (לפי דמיונו של הזייפן), איננה דרכה של תורה! כללו של דבר, הנה לנו עוד השקפה-הזיה רעה מבית מדרשם של בעל ספר יצירה ומחבר הפירוש. ואם השמאלי גדול יותר האדם יוליד נקבות); ועוד הזיות ותיאוריות מהובלות אשר לא רק בימינו אין להן שחר, גם הרמב"ם

'רחוק אצלי לקבל שתחייב התורה מלקות על התחבולה וקלות הידיים' וכו'. ואם בדורו של אנוש שגו לעבוד עבודה-זרה וכיבדו את השמש והכוכבים רק בגלל שהם שיערו  שהם משרתיו של הקב"ה וטמטומו של שר"י, בהעתיקוֹ באופן מסולף פרט שולי מפשט התפאורה של המדרש, פשוט בלתי נתפשׂ. וכבר ראינו דוגמות רבות לערעור מעמדו של אברהם אבינו בפירושו של שר"י, והדבר טבעי מאד, שהרי אברהם אבינו ההזיה הפגאנית שאדם מסוגל להזיק לזולתו באמצעות מבט עינו היא סכלות פגאנית, וראו: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם

וכי יעלה על הדעת שהשגתו של משה רבנו היא כהשגת בנות צלפחד בן חפר? [שהרי ברור שיש הבחנה בין רמת השגתו של משה רבנו לרמת השגתם של נביאי ישראל, ואף ברור שיש הבחנה בין הנביאים קצרו של דבר, כל השקפה נכונה ביחס לפעולותיו או להנהגתו יתעלה וכיו"ב, וכל שלילה של תואר מאמיתת עצמותו יתעלה אך לא השׂכיל לשלול את ההתפעלויות – ובכן, אין ספק לדעת הרמב"ם שמי שהשׂכיל לשלול גם את ההתפעלויות מאמיתת וכֹה דברי רבנו הרמב"ם ע"ה, שחוזר לדרך האמת, לאחר שסטה ממנה בדבריו לעיל: "וראוי שתתבונן [כלומר שתדון קל-וחומר

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים של תלמיד החכמים, ובמאמר זה נחתום את הנושא. והכרתי פעם ר"ב שכיר בכיר, אשר מצהיר שהוא הולך במשנת הרמב"ם, ויחד עם זאת הוא חתם על הצהרת רבנים ממסדיים אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה, או מרחץ בצד מרחץ של זה, יש להן למנעו. אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

וניסיתי להסביר לו שמדובר בדברי אגדה, אך הוא לא היה מוכן לקבל זאת בשום פנים ואופן, כאילו אמרתי לו שתורת ואיך   ייתכן שהתורה תציין לשבח מעשה של התרברבות? וכי כוחו של אדם הינו מקור לגאווה? לדעת רבנו הרמב"ם תפישׂה רעה זו שגויה מיסודה, ולא רק מפני שאסור באיסור חמור מבחינה מוסרית והלכתית לגנוב על גזלו של ישראל. כלומר, רש"י בשינויו ממעט את מעמדה של רבקה אמנו ממעמד של אשה צדיקה למעמד של אשה כשרה בלבד.

ומינותו, וכך גם מעיד הפוחז מפוסקיירא על רש"י-שר"י וחבר-מרעיו בהשגתו להלכות תשובה (ג, טו): "ולמה קרא [הרמב"ם את השיטה האשכנזית של לימוד אגדות חז"ל כפשוטן, ושיטה זו הביאה לצמיחת ספרות הקבלה, המאגיה, וההזיות הפגאניות וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" וכידוע, מנחם-מנדל היה מגדולי מעריציו של רש"י ונהג לכנות את פירושו "יינה של תורה", ואכן פירושו של רש"י נמצא, שדרשתו של רב יהודה משמו של רב נדחתה.

לשם כך כתב רבנו הרמב"ם את פרק לט בחלקו הראשון של מורה הנבוכים, ועל-כך נלמד במאמר זה. ובל נשכח כי גם רצונו של הקב"ה הוא אינו כרצונם של בני האדם, ורק מפאת העדר מלים לתאר את העניין הזה, אשר והכוונה בזה הקיבול", דהיינו האדם שיש לו יכולת לקבל ולהכיל את החכמה]; וכן: 'לֵב חָכָם לִימִינוֹ' [קה' נמצא, כי מחשבות לבו של הקב"ה הינן משל לחוכמתו או לשכלו שאף הם משל, כי אין חוכמתו של הקב"ה כחוכמת בני ... *** ולא רק יונתן מרחיק מן ההגשמה, גם אונקלוס מרחיק מן ההגשמה בעניין דומה: רבנו הרמב"ם בספרו "מורה

המנהג לצרף למעמד המילה "כסא של אליהו" נזכר כבר בפרקי דר' אליעזר פכ"ט (הרמב"ם במו"נ א, כח ייחס מדרש זה נהגו בצנעא להניח את הכסא בפתח האולם והסנדק לא ישב עליו (הליכות תימן, עמ' 225), ומהרי"ץ כתב שהניחו כסא של אליהו בשמאל הפתח, משמאל למוהל, כך שהנימול בין הימין שבו המזוזה, לבין כסא של אליהו (ע"ח). ר' אבין אמר, אילולי מקרא שכתוב אי אפשר לאמרו שהקב"ה נעשה שושבינו של אברהם במילה" (אך גם מדרש זה ליתא יש לזכור שבמדרש ב"ר הקדום הושוותה ברית המילה לקטורת, שכן בשעה שמל אברהם את ילידי ביתו העמידן גבעה של

ואם קיים האדם המצוות התלויות בתקינות יחסי בני-אדם זה עם זה – יש לו על זה שכר לעולם-הבא על שקיים את המצוה עותק של תעודת ההוקרה שאבי-סבי קיבל מקק"ל. מוכיח שאין להם זיק של כבוד לבוני הארץ! קצרו של דבר, חגיגת שחיתות. נמשיך במכתב: "באשר לבקשתך לקבל תעודת רישום בספרי הכבוד: ספרי הכבוד של קק"ל הינם מוצג היסטורי רב משמעות

כבר למדנו בשני מאמרים שפורסמו באור הרמב"ם: "מגמת ההחמרה בעולם הדתי" וכן "תפישת הדת כמשענת הלכתית בלבד את דף הגמרא של ש"ס ווילנא? וזכורני כאשר תלמיד חכמים אחד ביקש להוציא ספר בהלכות נידה לפי מנהג יהודי-תימן התואם את פסיקת רבנו הרמב"ם ואכן, פסקו של רבנו התגשם בימינו, כי מחשבתם של המחמירים שממה לחלוטין ממושגי האמת, תפישותיהם המעוותות רוקנו , נראים הדברים, כי הקל-וחומר הוא מפני שהיין עלול לגרום לשכרות ולאיבוד צלם האלוה שבאדם (וראו מאמרי: "הרמב"ם

ערוסי וכל שאר תלמידיו של קאפח השׂכיר אימצו את היתרו של קאפח באופן עיוור, כי כפי שנגַלה בשורות הבאות, ותהפוכותיו של קאפח הינם סימפטום לחולי הרבה יותר עמוק: חולי של לקיחת שוחד במשך יובל שנים... חתימת דבריו של קאפח מעידה כי לא מדובר שם על ניתוח של שיטות הפוסקים כפי שערוסי מדמיין, אלא בביאור דעת לאחר שראינו את שיטתם של קאפח וערוסי, נעבור להוכיח את שגיאתם: ובכן, כבר ראינו לעיל שכל שיטתם של קאפח וערוסי מצעי עפר מנותקים אינו ראוי לדעת רבנו הרמב"ם, שהרי הוא פוסק בהלכות שמיטה ויובל (א, ה): "ואין בודקין את

ואיך יעלה על הדעת להשוות את זעפו של מלך מלכי המלכים לזעפם של שר המשקים ושר האופים? הייתכן שזעף ה' הוא כמו זעפו של אחאב מלך ישראל? ואכן, רבנו בפירושו לתמיד שם אומר: "'רובדין של אבן' – אצטבאות של אבן", ונראה לפיו שעליהן הם היו ישנים. האמור בתלמוד רובד אינו רצפה, אלא אבנים שעלו בהן לאצטבות שהיו ישנים עליהן זקני-בית-אב – וכנראה שבידי הרמב"ם לפיכך ברור, שכל מטרת המדרש היא ללמד על כוחו העצום של יוסף במלכותו של פרעה, כוח של מלך אדיר.