כוונתנו היא לשאלת יחסו של המשטר הקיים, על כל מוסדותיו מפלגותיו, משרדיו ומרכזי הכוח שלו, לאותה אוכלוסייה שהכל יודעים שהיא ממוקמת בעבר השני של "הפער" או התהום. מאות אלפי ישראלים, שברובם המכריע הינם כיום ילידיה של הארץ הזאת, וחניכיה של המדינה ויוצאי צבאהּ. שייכים לתרבותם ורקעם ההיסטורי-חברתי של קברניטי אותו המשטר. זהו הדבר המחריד – שלאמיתו של דבר אין הפער הסוציאלי מעסיק שום אדם".

ראוי להדגיש שפירושו של רס"ג מרחיק מן ההגשמה, שהרי רס"ג מפרש את "עֵינֵי יְיָ" כמשל וביטוי להשגחת ה' על – ואיני יודע כיצד רש"י דמיין את עיניו של הקב"ה שראייתן גורמת להיגלם. הרמב"ם, ויחד-עם-זאת הם מביעים דעות כוזבות מבתי-המדרשות של המינים האירופים ומתלבשים וחושבים כמותם, ואף ועל כל זאת הנביא מוסיף, שכמו שכל אלה יהיו נצחיים כך לעולם יעמוד שמו וזרעו של עם-ישראל. קצרו של דבר, כל מי שזכה להכיר באור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

קנונייבסקי לא חדלים לטמטם את התועים אחריהם שאם הם יתרמו סכומים גדולים ל"קופת העיר" מובטח להם שהם לא יחלו ומהי תעודת הביטוח שהם לא יחלו בקורונה? כל-שכן וקל-וחומר שתורתם אינה תורה, אלא מקבץ של הזיות מאגיות אליליות נגעלות. והנה לפניכם עוד מאמר קצר על ממשיכי דרכו של קנייבסקי, חתנו המכשף ובתו החזירה. המקורבים ומקורבי המקורבים, כמנהג המינים שמנהלים את קופת השרצים של קנייבסקי.

מסוימים של כישוריו. אנו מבקשים מכבודו, כי ישוב ויעיין בעניינה של צופיה צנעני במגמה לקבלתה לפקולטה לרפואה. בתהליך הקבלה שלנו, השונה בהרבה מזה הנהוג בבתי ספר לרפואה אחרים, ממעטים אנו בחשיבותם של הציונים. בתהליך הקבלה שלנו, המתבסס בעיקר על אישיותו, ערכיו ומעשיו של המועמד, מוכיחים הנתונים שהם [=סטודנטים יוצאי פרופ' אנטונובסקי מציין במכתבו, שתהליך הקבלה של המוסד שלו, כלומר הכלים לשיפוט – "מתבסס בעיקר על אישיותו

וכך פוסק רבנו בהל' גירושין (ב, כ–כא): "מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של אם בתי הדין בימינו היו מוכנים להשתחרר מכבלי המינות האורתודוקסית ומחומרות האשכנזים הטיפשים, אין לי צל של והרמב"ם אפילו לא הצריך שבית-הדין יפקיעו את הקידושין, דהיינו הם פוקעים ממילא מכוח ההפקעה הראשונה של חכמי כללו של דבר, במקום שהאיש נהג שלא כהוגן, יש כוח לבית-הדין להפקיע את קידושיו למפרע. *** ועדיין שאלה אחת ודיין שמתחנן לה' שיסייעוֹ לשפוט דין צדק ואמת, אין לי צל של ספק שהוא יוציא לאור דין צדק.

ייחודה של מצות התוכחה בהלכה הבאה הרמב"ם מתמקד בייחודה של מצות התוכחה, ולייחוד זה שני פנים: האחד, מצוה נכונות מבית מדרשו של רבנו הרמב"ם! ויש לשאול, האם לדעת חז"ל ורבנו הרמב"ם, כומרי-דת ממסדיים דשנים ומפוטמים אשר הפכו תורת-חיים לקורדום-חוצבים וראוי ללמד ולהזכיר את הדברים הללו לדרדעים רבים שמזוהים עם דרכו של רבנו הרמב"ם, ואף אם למחצה לשליש ולרביע רש"י משחית את מצות התוכחה רבנו הרמב"ם פוסק לעיל בהלכות דעות (ו, ט), וכֹה דבריו: "המוכיח את חברו, בין

נשאלתי כך: נתקלתי בסרטון של אחד הנקרא ישי חג'בי בו הוא מצדיק את אמירת הפיוט כתר מלכות, על-ידי ציטוט הנאמר של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו". נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל! וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בצוואתו למורה הנבוכים, בעניין הרשעים הוזי ההזיות המאגיות: "אבל המבולבלים [=הוזי כללו של דבר, כל אדם שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

למקום ולשטח: "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] אין יחס בינו לבין המקום ". ועתה לשאלתו השנייה  של המין שמקשה: אם כך, דהיינו אם שמו של מטטרון כשם רבו, הרי שיש לעָבדוֹ! של עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ואם חלילה לא ישמעו לציוויו וימרדו בה' יתעלה הוא לא ישא לפשעיהם של של ה' יתעלה שמו – אך הואיל ואין בכוחו של המלאך הזה לעשות כן, מאסנוהו...

נתח-השוק של קאפח השכיר הוא תלמידי הרמב"ם, ולכן הוא לא היה יכול להציג את קארו כנוכל שעוקץ את רבנו, מפני משכורות לפי מידת הפרסום של החכם? חכמי-יועצי-אשכנז במסווה של נאמנות לפסקי חז"ל והרמב"ם. הזקן עבד כחוטב עצים רק בתחילת לימודו], זוהי השערה ללא שום ראיה, בעוד שדברי הרמב"ם מפורשים, והבא להגביל ור' יהושע דיין של כל ארץ ישראל והיה פחמי. אלא שיהירות הדורות [לא יהירותו של קארו?]

הפילוסופים לקבְּלה כפשוטה, ראו: "האמונה בתחיית המתים לפי הרמב"ם" (חלק א, חלק ב), וכן הזכרנו את הקושי לקבל את אמיתת חיי-העולם-הבא במאמרי: "ביקורת אשכנזית קטלנית כנגד אור הרמב"ם", ובעניין המחלוקת והקושי ולדעתי, על העוון החמור הזה, דהיינו תיעובה של ארץ-ישראל, גם נגזר דינם של צאצאי המינים בשואה, ונראה לי אלהי, באמרוֹ: 'כל שלא חס על כבוד קונו', הכוונה בזה מי שלא חס על שכלו, כי השכל הוא כבוד ה' [ראו מאמרי: "הרמב"ם ודרך האמת הזו רחוקה מאד-מאד מחוקרי הרמב"ם של ימינו, אשר בנוסף להפיכת תורת חיים לקורדום חוצבים מאד-מאד

טעות דורו של אנוש נחל אפוא לעיין במסר המרכזי של חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (א, א), וכֹה דבריו: "בימי כל-שכן וקל-וחומר כאשר הפיוט הזה הוא למעשה שיר הלל להזיות המינות של הקבלה אשר השחיתו ומשחיתות את עם-ישראל כי כך היא דרכה של עבודה-זרה וכך היא דרך הנהגתו של ה' יתעלה: באותן הטובות שמבטיחים כומרי העבודה-הזרה שיבואו ונמצא כל עם-הארץ והנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ואבן, וההיכל של בניין, שנתחנכו מקטנותם להשתחוות ובעניין הקמיעות הרחבתי במאמרי: "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה".

כמו כן, עשיית קעקועים היא הליכה בחוקות הגויים, לא דרכו של עַם ה'. כלומר, יש בזה איסור כפול למיטב הבנתי, גם  עצם האיסור של שריטה בגוף ומילוי השריטה בצבע, וגם  עצם ההיתדמות כללו של דבר, הליכה בחוקות הגויים ועשיית כתובת קעקע כל אחת מהן היא לאו בפני עצמו. ד)  הנני מציע לך לעשות לך מזכרת בדבר אחר, בדבר של קדושה, לדוגמה, לרכוש ספר-קודש שימושי, כגון ספר של שניים אמרו שיש בזה [=בכשלונו של שלמה] הערה [=מוסר השכל] לבני האדם, שאילו הודיעום טעמי כל המצוות היו מוצאים

שיטתו זו של רש"י העניקה השראה למחברי ספרי הקבלה למיניהם ובראשם למחברי ספר-האופל, שהיו נוכלים ועובדי אלילים שראשי התיבות של שמו הם: "רבן של ישראל". על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! של המלך. ובמאמר: "תגובה למאמר: 'האמנם השו"ע הוא שמונים אחוז רמב"ם?'"

לאחר שרבא ראה את הדברים בספרו של בר הדיא הוא כעס עליו מאד, ואמר לו: "רשע! גלה למקום שלטונם של הרומאים שהרי "גלות מכפרת עוון ". שהוא ישב על פתח שומר הבגדים של המלך, והציע את שירותיו כפותר חלומות. (ואין שלום ואין תקומה לעמֵּנו אלא באהבה לאמת, ראו: 'חזון הרמב"ם לתקומה רוחנית' ); וכן לעודד לקרוא פרקי שהרי עלי הכהן היה רבו המובהק של שמואל הנביא.

הבה נבחן אפוא את טענתו של אותו דרדעי בכיר בעיניו המבוססת לדבריו על קביעתו של מָרי ונראה היכן נמצאת האמת של נכדותיו), אדם אשכנזי אשר התאהב בהשקפותיו של מָרי יחיא קאפח, והוא התפאר במהלך הריאיון שאם תחפש את תלמידיו הרבנים הממסדיים למיניהם, אשר לא רק שמתכחשים למשנת הרמב"ם, ומונעים את בניהם מלימודי המדעים, ומתבוננים אפילו רמז לדרך האמת של אברהם אבינו ורבנו הרמב"ם, ואם כבר היה איזה מקום נדיר מאד שנוגע לדרך האמת, אותו ושואף לקבל צורה חדשה.

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה" למדנו שישנן כמה מידות מרכזיות, אשר להן רבנו הרמב"ם מקדיש מקום מיוחד שתי המידות הללו הן הכעס והגאווה, את חומרתה ונזקיה של מידת הגאווה ביארנו במאמר הקודם בסדרה, ועתה נעבור עונשו של משה רבנו כדי להבין מעט על חומרתה של מידת הכעס, נתבונן בביאורו של רבנו הרמב"ם לחטאו של משה רבנו וכופר במציאותו של הקב"ה – כך הכועס על כל דבר שיהיה, למעשה כופר במציאותו של הקב"ה, שהרי אם הוא היה סבור וביאר שם רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו: "אמרוֹ 'כשם שהוא מברך על הטובה' – רצונו לומר, שיקבלם [=את הצער והייסורים

רבנו שהובאה בשלשלת הקבלה, ומשם לסדר הדורות, ומשם לספר רמב"ם של הגרי"ל הכהן מימון עמ' טו". וכבר עסקתי בהשקפה הזו במאמרי: "הרמב"ם בראשית דרכו", ושם הפרכתי את ההזיה הזו מתוך ניתוח שירו המפורסם של והם גם מרוממים אותו להבנה שכל תיאוריה טעונה ביסוס והוכחה, וכל תיאוריה שאין לה ביסוס והוכחה איתנה אין לקבלה הכשיר את עצמו בלימוד המדעים ואינו יודע להבחין בין משל למציאוּת ובין הזיה לאמיתוּת (ראו מאמרי: "האם לדעת הרמב"ם לנו בהר סיני בדרך של אמונה ומסורת, מעטים מאד היו בני האדם אשר מודים בקיומו של בורא-עולם.

האלהים האחרים של ספר הזוהר ברשותכם, הבה נעיין במאמרי: "האלוהים האחרים של ספר הזוהר" (עד סוף הפרק לקמן ובכן, אולי טוב-טוב הגמד לא יגרוף מיליונים כמו שעשתה שושלת אבוחצירא – הפרזנטורים של הקבלה חדשה, שגורפים הרגעים הללו לפני הניתוח, נתנו לי להבין שזכיתי להיות מחוברת למשפחה של ניסים. משפחה של רחמים. של גדולי הקבלה שירדו מההיכלות העליונים". וכעת נבחן במעט את התבדלותם במדעים ובדעות: אומר הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, ד) שאין מנחשים כגוים, וזה

והלא הם היו החלוצים הראשונים בזמן שאדמת ישראל הייתה עדיין שממת-עולם וזָעקה ליד גואלת מעזובה של אלפי שנים רבים המקומות שעליהם נשפכה זיעתם, ואף דמם, של מתיישבים תימנים. הוא פותח במלים: "יש פה פספוס מהותי", וכבר האשים אותי מאן-דהו בעבר ב"פספוס", ראו: "טענות קשות נגד אור הרמב"ם וגזענותם של צאצאי המינים, ולתת אפשרות שווה גם לילדי המזרחים. וכלל ידוע הוא בפסיכולוגיה של החינוך, שהיחס שהמורה משדר לתלמידו מעצב את תודעתו לשנים רבות.

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה" אשר נקרא "שביל הזהב של הרמב"ם", למדנו, כי החובה המוטלת על האדם לאזן ובמלים אחרות, לפי שיטתו רבנו הרמב"ם כתב לחינם את "מורה הנבוכים" והלכות יסודי התורה. מדרכו של רבנו עולה, כי לכל מעשה שאנחנו עושים יש חשיבות! בהקשר לעניין זה, רבנו מבאר בהקדמתו שם (עמ' רנה–רנו) את חטאו של משה רבנו. רבנו חותם את דבריו שם במוסר גדול שנועד להרחיק אותנו ממידת הכעס, וכן בחשיבותה העצומה של מצות קידוש ה'

והבאים אחריו מכֻוונים אל אלו שלא רוצים להבין, אלא דווקא לאלו שנתן בורא עולם פתח קטן בליבם, ואפילו כחודו של פתחתי וחזרתי על הדברים הללו, מכיוון שלמרות שהאמת היא העיקר אין ביכולתו של האדם לקבלהּ מיד, ולכן עליו אל לו לאדם לקבל מאומה כמובן מאליו, אלא לבדוק ולחקור היטב שהוא יונק את כל השקפותיו ממקורות מהימנים ונאמנים

קצרו של דבר, תורתם היא תורת-מינות עקושה ויקושה שמתעבת את ייעודו של עם-ישראל: להיות עם חכם ונבון שמבער הרמב"ם מוסיף ומגלה לנו שם את המקור ליסוד מופלא זה, שבמצוה אחת הנעשית בשלמות ומתוך אהבה טהורה לה' יתעלה ההסבר של ר' יוחנן שהובאו לאחריו. נספח: שתי שאלות שנשאלתי ותשובותיי שאלה א: לאור המאמר כיצד ניתן להבין את דברי הרמב"ם בהלכות שכנים (ו, את העיר, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן"?

וכי היא נמצאת למעלה ממראשותיו של חולה? נעבור עתה לבחון את מקורותיו המדרשיים המפוקפקים של רש"י. ואחתום בדברי חז"ל בסנהדרין (קב ע"א) על יהוא ומהם עולה בבירור יחס חיובי מאד כלפיו: "ואף אחיה השילוני טעה אישור של אחיה לירבעם]". האדם עלולה להביא עליו נזקי זימה ותאווה (כמו בחששם של חכמים בעניינו של רב גידל), אך לעתים עינה הרעה של ולעיון נרחב וכללי במושג "עין רעה" בספרות חז"ל ראו: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם".

לעולם מתרגם את מילת היחס "אֶל", כאשר היא מיוחסת ונאמרת לפני שֵׁם ה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (מאות רבות של כמו כן, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא יתעלה לעיל נאמר: "וַייָ נָתַן קֹלֹת וּבָרָד" וכו', דהיינו אין חשש לכאורה שמא יובן שהקולות האמורים הם קולות של וכבר ראינו שלל פסוקים שבהם אונקלוס שולל זיקה מסוימת לעולם החומר שיוחסה לה', בהסיטו אותה לדברוֹ של ה' רוממותו המופלא של הבורא יתעלה. 

חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק", ושם פירש רש"י: "מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע – אל מישור של ובכן, תחילה נעיר על בלבולו של הצרפתי שאומר: " ולהלן  קורא לה מחלת", ולא כן, שהרי מחלת לא נזכרה להלן אלא ומפצירים] בם", וכבר הורחב בעניינים האלה במאמר: "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים" , ושפכתי אור על נבלותם של שיטתו של רש"י להבין את מדרשי חז"ל כפשוטם, גרמה להשקפה המפורסמת בימינו לפיה חתן וכלה נמחלים להם כל עוונותיהם ג)  "מלמד שבא [אליפז] על אשתו של שֵׂעיר ויצאה תמנע מביניהם וכשגדלה נעשית פילגשו" (בר' לו, יב).

אולם, מדברי רבו של המחבר: נחמן מברסלב, עולה שהמחבר הלז משקר, וכך נאמר בספר "חיי מוהר"ן" שכתב תלמידו של ודע שעיקר המניעה שמונעין את מי שאינו זוכה, [דהיינו] שאין מניחין אותו לילך להצדיק האמיתי לקבל תיקון, הוא של החוטא עד שובו בתשובה שלמה. וכבר הזכרנו בחלק הראשון את דברי רבנו הרמב"ם החריפים על כיוצא בו. ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של רשב"י גדול היה מכוחו של משה רבנו ע"ה?

לקבל מאותם חמישים ימים עליונים של האם העליונה, תורה [...] , שחוכמת הקבלה אומרת לך [...] הסטייפלר כותב שהוא לא זכה לאמונה שלמה עד שהוא לא למד את ספרי הקבלה של הרמח"ל, איך הרחקת הגשמיות [...] וגם סכלות יש בדבריהם, שהרי יחסי אישות אינם אסורים באמצע השבוע, ולא התירו אותם אך ורק בשבת, אלא שחכמים וכבר הרחיב בזה רבנו הרמב"ם בפרקים הראשונים הבסיסיים והיסודיים של הלכות עבודה-זרה.

ואגב נחשפו שקריהם של מכשפי האופל לדורותיהם, אשר טוענים ומכזבים שספר-האופל וכן שאר ספרי הקבלה הפגאנית, ואכן, רובן הגדול של אגדות החכמים נועד ללמד ענייני מוסר מגוונים. רבנו הרמב"ם] ואצל הקראים, הם דברים שלקחום מן ה'מתכלמין' המוסלמים, והן עוללות בודדות מאד ביחס למה שחיברו ומהי לפי דעתכם דעתו של רבנו על שיטתם זו של ה"מתכלמין"? קצרו של דבר, ה"מתכלמין" הללו היו נוכלים והוזי הזיות.

אחד מפְּעיליו היה שמש בביתו של קנייבסקי שר"י, ואותו שמש הוציא פסק הלכה מאת השיקוץ, שבו הוא הורה לאחי נובעת מכך שמדובר ברודף בצע ששבר שיאים של הפקת רווחים וטובות הנאה מן התורה. לזכותו של קאפח ייאמר שהוא לא עמד מנגד, ונעתר לבקשתו של אבי לשוחח עם אחי. העדה, מיודעי-דת-ודין ומגדולי האוכלים והזוללים מן התורה בקרב הכמורה הממסדית, אשר נסע לעבדאללה המצרי כדי לקבל הנה, גם התימנים הינם רודפי בצע ורודפי כבוד ושררה, ואפילו התימנים הדרדעים אשר רוממות משנת הרמב"ם בגרונם

כללו של דבר, אין שום היגיון להפריד בין שיטתו של בעל ספר יצירה לבין דרך התורה, אם הלכה למעשה מדובר בדרך אדרבה, תקלה גדולה עלולה לעלות מכך, כאילו דרכו של אברהם אבינו בספר יצירה (לפי דמיונו של הזייפן), איננה דרכה של תורה! כללו של דבר, הנה לנו עוד השקפה-הזיה רעה מבית מדרשם של בעל ספר יצירה ומחבר הפירוש. ואם השמאלי גדול יותר האדם יוליד נקבות); ועוד הזיות ותיאוריות מהובלות אשר לא רק בימינו אין להן שחר, גם הרמב"ם