כוכב חמה או בשמו בלועזית מרקורי, הוא כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש, מרחקו הממוצע מן השמש הוא כ-58 אלף קילומטרים (לשם השוואה, מרחקו של כדור הארץ מן השמש הוא כ-150,000 קילומטרים). מבחינת מסתו, דהיינו כמות החומר שלו, הוא כוכב הלכת השמיני והקטן ביותר במערכת השמש.
כוכב חמה קטן בהרבה מכדור הארץ ודומה בגודלו לירח. קוטרו קרוב כ-4,900 קילומטרים, ושוב, לשם ההשוואה קוטרו של כדור-הארץ הוא כ-12,700 קילומטרים. בשל גודלו הקטן יחסית, כוח המשיכה על-פניו קטן פי 2.5 מאשר על-פני כדור-הארץ. כמו כן, אין לו ירחים.
כמו כדור-הארץ, גם כוכב חמה סובב סביב עצמו, ברם, סחרורו העצמי איטי מאד, ואם לכדור-הארץ אורך 24 שעות, דהיינו יממה אחת, כדי להסתובב על צירו סיבוב שלם, הרי שלכוכב חמה אורך כ-60 יממות (1440 שעות) כדי לסבוב על צירו סיבוב אחד שלם! ברם, תנועתו סביב השמש מהירה מאד, והוא מקיף את השמש בזמן קצר יחסית, בכ-88 יממות בלבד.
הסחרור האיטי של כוכב חמה יחד עם העדר כמעט מוחלט של אטמוספירה, גורם לשמש להכות על צד אחד של כוכב חמה במשך זמן רב, לפיכך, הבדלי הטמפרטורה בין שני צדדיו גדולים מאד: בחלקו הפונה לשמש הטמפרטורה שלו מגיעה ל-430 מעלות צלזיוס, ואילו בצידו האחר (שאינו חשוף לאור השמש) היא יורדת עד מינוס 180 מעלות צלזיוס.
זאת ועוד, אור השמש על פני כוכב חמה חזק פי 8.9 מאשר על כדור הארץ, פני השטח של כוכב חמה מכוסים מכתשים בדומה לירח. אחד ממאפייניו הבולטים ביותר של פני כוכב חמה (ממה שצולם) הוא Caloris Basin, מכתש שקוטרו כ־1,350 ק"מ, ראו תמונה:
לכוכב חמה ליבת ברזל גדולה באופן יחסי (אף בהשוואה לכדור הארץ), והרכבו הכולל של כוכב חמה הוא בקירוב 70% מתכתי. ליבת המתכת תופסת 42% מנפחו של כוכב הלכת (לשם השוואה, ליבת כדור הארץ תופסת 17% בלבד). כמו כן, מסלולו של כוכב חמה הוא אליפטי מאוד. בנקודתו הקרובה ביותר אל השמש הוא מרוחק ממנה רק 46 מיליון קילומטרים ואילו בנקודתו הרחוקה ביותר הוא מרוחק ממנה 70 מיליון קילומטרים.
כוכב חמה נזכר בתלמוד הבבלי (שבת קנו ע"א) בשמו המקורי "כוכב", בטרם נודעה ההבחנה בין גרמי השמים השונים: כוכבים וכוכבי-לכת. הוספת המילה "חמה" היא מאוחרת, וכנראה נבעה מכך שהוא כוכב-הלכת הקרוב ביותר אל השמש.
שמו בלועזית הוא מרקורי, על שמו של האל הרומי הדמיוני מרקוריוס. מכיוון שכוכב חמה מופיע לסירוגין משני צדי השמש, חשבו הקדמונים בטעות שמדובר בשני כוכבים שונים ואף כינו אותו בשני שמות: "הרמס" כשהופיע בערב מצד אחד של השמש, ו"אפולו" כשהופיע בבוקר מצדה השני. בגלגל המזלות מרקורי מזוהה עם מזל תאומים.
באסטרולוגיה העתיקה יום רביעי נקשר בכוכב חמה ובאל מרקוריוס המזוהה עמו, כתוצאה מכך, בשפות רומאניות (=שפות שהתפתחו בעיקר מהשפה הלטינית או בשמה האחר: הרומית) שמו של יום רביעי נגזר ישירות משמו בלטינית: Dies Mercurii (יום מרקורי), כך בצרפתית השם הוא Mercredi, באיטלקית Mercoledì ובספרדית Miércoles.
גם במקורות יהודיים נזכר שמו של כוכב חמה בזיקה אלילית, וזאת במסגרת ההשפעות הזרות שחדרו לדת משה וזיהמו אותה בהזיות, ראו לדוגמה את דבריו של אבן-גבירול בפיוטו "כתר מלכות" אשר ראוי יותר להיקרא "נעל עניות". פיוטו מחריב הדעת נקרא מעל כל במה בבתי-הכנסיות של יהודי תימן בליל יום-הכיפורים הקדוש והנורא. בדרך כלל, מי שקורא אותו הוא אחד מזקני בית-הכנסת בנעימה מיוחדת ובדבקות דתית-פגאנית עילאית.
וזה לשונו של אבן-גבירול בפיוטו בעניין כוכב חמה:
"מי יספר צדקותיך, בהקיפך על רקיע הירח גלגל שני באין יוצאת ופרץ. ובו כוכב והוא הנקרא כוכב ומידתו כחלק משנים ועשרים אלף מן הארץ. ומקיף הגלגל בעשרה חודשים במרץ. והוא מעורר בעולם ריבות ומדנים, ואיבות ורננים. ונותן כוח לעשות חיל ולצבור הון ולכנוס עושר ומזון. במצות הבורא אותו לשרתו כעבד לפני אדון. והוא כוכב השכל והחכמה, נותן לפתאים ערמה לנער דעת ומזימה".
ואין גבול לטמטומו הנבער של אבן גבירול, שהרי לפיו הקב"ה נתן לכוכב-חמה למשול בעולם ולעורר בעולם "ריבות ומדנים, ואיבות ורננים", וכאילו גרמי השמים הם אלה אשר משפיעים על מהלך ההיסטוריה האנושית והפרטית של האדם, וזו כמובן עבודה-זרה. שהרי מייחסים כוח מאגי על-טבעי לגרמי השמים, וכל ייחוס מעין זה הינו הודאה בעבודה-זרה, וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, וראו ספרי: "אפיקים להרמב"ם", במאמר על האסטרולוגיה.
אטמוספירה
אַטְמוֹסְפֵרָה (מיוונית: "אטמוס" – גז, קיטור; ו-"ספאִירה" – כדור, כיפת השמיים; בעברית: אווירה) היא שם כולל למעטפת הגזים שמקיפה כוכב לכת או כל גוף שמיימי בעל מסה משמעותית. הגזים נמשכים אל הגוף בגלל כוח המשיכה שלו. לכל כוכב לכת יש אטמוספירה שונה, הן בהרכב הגזים שהיא מכילה, בצפיפותה, בעובייה/גובהה, ובמאפיינים אחרים.
אטמוספירת כדור הארץ היא שמאפשרת את החיים על פני כדור הארץ, בניגוד לכוכבי לכת אחרים, בכך שהיא סופגת את מרבית הקרינה האולטרה-סגולה המגיעה מהשמש וגורמת למיתון הבדלי הטמפרטורה בין היום והלילה. האטמוספירה של כוכבי הלכת סמיכה ביותר סמוך לקרקע, בשל כוח המשיכה, וככל שעולים גבוה יותר, היא דלילה יותר. בגובה רב היא נמוגה אל החלל הריק.
גזים אטמוספיריים בורחים לחלל דרך קבע, כאשר מהירותן של מולקולות בודדות עוברת את "מהירות הבריחה" של הגוף (המהירות המינימלית הדרושה לגוף חופשי ולא מונע כדי להשתחרר משדה כבידה של גרם שמיימי). בריחת הגז גורמת לכך שגופים שמימיים בעלי מסה נמוכה, כגון הירח של כדור הארץ, אינם יכולים להחזיק באטמוספירה משמעותית.
אם-כן אפוא, כיצד האטמוספירה של כדור-הארץ לדוגמה נותרת בעינה?
האם כל העת משתחררים גזים מכדור-הארץ כלפי האטמוספירה אשר ממלאים את מקומם של הגזים שברחו לחלל וכך נשמרת האטמוספירה היקרה שלנו?
נשמח לשמוע את תשובותיכם...