[מאמר זה פורסם לראשונה בכתב-העת "אפיקים" גיליון סז, סיוון תשל"ח, עמ' 12–13].
שילוב טבעי של ישן וחדש, ברוח המסורת של יהודי תימן
שלט-בד ענק, באותיות מאירות-עיניים, באולם בית החייל בתל-אביב, ביום כא בשבט תשל"ח (29.1.78), מכריז: י"ג שנים ל"אפיקים". במרכז השלט התנוסס בצבעו הירוק ענף בעל שלושה-עשר עלי-זית, המסמלים את שנות "אפיקים". צייר השלט הוא מר שלמה מדליה, חבר מערכת "אפיקים". ליבו אמר לו לצייר דווקא עלי-זית, המסמלים את השלום. אדם קנטרן יכול לטעון, ש"אפיקים" הוא עיתון לוחם מראשיתו והלכך מה לו ולעלי-הזית. אבל, כאמור, ליבו והגיונו האמנותי של הצייר-האמן שרטט דווקא עלי-זית. כי "אפיקים", למרות היותו עיתון לוחם, מלחמתו נערכת למען השלום בעם, למען שלמותו, אחדותו ושוויונו של העם בארץ אבותיו. ולכן מלחמה מעין זו של "אפיקים", הינה למעשה תהליך של שלום ושלמות בליבות כל בני העם הזה השוכן בישראל.
הערב החגיגי והמיוחד במינו הזה של ביטאון "אפיקים", אורגן מעיקרו לא לנאומים והרצאות, אלא לברכות והבעת דעות בעיקר תמציתן. כדאי היה לפני פתיחת הכנס להעיף מבט על קהל הבאים. ואכן, היה הרבה מה לראות, יכולת לראות בני מושבים שזופי-פנים, חסונים ועליזי ארשת, והם הומים ומהמים סביב בשלושת שלבי הגילים: נעורים, ביניים וזקנה. גם את בני העיר יכולת לראות באותם שלבי הגילים. והם ניכרים מיד במראם המצוחצח ולבושם המכופתר במקצת. כאלף איש ומאה, כן ירבו, התכנסו לאולם המרווח של בית החייל, עליזים וצהולי פנים. מאוחדים כולם בשמחת המעמד החגיגי, שטשטש הבדלי מעמדות, זרמים וכיתות. יכולת למצוא עורכי-דין, מורים ואישי חינוך, לצד עובדי דחק ופועלים פשוטים.
משמאל לימין: חיים טסה, ישי זנדני, שלמה מדליה, ויהודה עמיר.
משניתן האות לפתיחת המעמד, עם התעמעם האורות באולם, שקט הקהל במקומו. הוא נדרך וצפה לעבר הבימה. אז נשמע קולו הצלול של סעדיה גור-אש, מדריך הלהקה של מושב מדרך-עוז. הוא שר בנעימה מקורית את שירו של המשורר ר' יוסף בן ישראל משתא (לפי המסורת הוא אביו של שבזי): "יַשְׁקֵף אֱלֹהִים מִמְּעֹון קָדְשׁוֹ וְיַךְ [...] וִימַהֲרוּ בָם מַלְאֲכֵי מַשְׁחִית לְהַךְ [...] בָּם כָּל יְפֵה-מַרְאֶה וְחֶמְדַּת עָיִן". גור-אש סיים את השיר לקול מחיאות-כפיים סוערות של הקהל. עתה בא תורו של הפותח, הצייר שלמה מדליה, חבר מערכת "אפיקים", אשר דיבר בקצרה על הדברים שכבר עשה "אפיקים" ובעיקר על מה שעוד מתכנן הוא לעשות.
מיד נגלל המסך והופיע מנחה הערב ישי זנדאני, חבר מועצת "אפיקים", אשר קרא לחברי הנשיאות לעלות אל הבמה. ראשון בהם היה (כבוד הרב) יוסף קאפח. אחריו נקראו כבוד השר ד"ר ישראל כץ, שר העבודה והרווחה; ד"ר בן-חור ימיני, יו"ר ברית יוצאי תימן; מר חיים טסה, חבר הנהלת עיריית תל-אביב ויו"ר קופת מלווה "המזרח"; מר יאיר עוז-ארי, סגן מנהל המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח; הסופר בנימין גמליאלי, והמשוררים טוביה סולמי ויהודה עמיר, חברי מערכת "אפיקים". ואחרון-אחרון יוסף דחוח-הלוי, עורך "אפיקים".
ראשון הדוברים היה יהודה עמיר שקרא שני שירים מאת רצון הלוי וטוביה סולמי. הוא הקדיש לכל משורר ניתוח קצר על צביון שירתו ואופי ביטויו. בין דבריו אמר: רצון הלוי מושרש במורשת האומה, שואב את ערכי שירתו מערכיה וממוסריה, חותר לנצח האומה שהוא גם נצח האדם, ומעניק צביון וארשת לגאולת העם. על המשורר טוביה סולמי אמר: טוביה יליד הארץ, גדל בשכונת התקווה, שֵׁרת בצבא, אבל הזָּרות שלו לגבי החברה בישראל אינה שונה מאותו יחס זָרות שהעולה מתימן נתקל בו בעלותו ארצה. מכאן נובעת הביקורת שלו כלפי החברה וכלפי הממסד בישראל. הוא כותב בדרך של טרוניה חדה ונוקבת על מציאות חסרת תכלית, על אגדות שנתגלו כבדיות, על פשיטת-רגל מוסרית ואי-שוויון בחברה שצריכה להיות מופת לעמים. ספרו הראשון "תפילה לגולים בעולמם", והשני "שתי גדות למוצררה", אומרים את הכל. שני המשוררים הללו הינם ממייסדי "אפיקים" ומקימיו, וכוכבם דָּרַךְ על דפי "אפיקים".
משמאל לימין: ד"ר ישראל כץ, שר העבודה והרווחה; יוסף דחוח-הלוי עורך "אפיקים"; יאיר עוז-ארי, סגן מנהל המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח.
אחריו נשא את דברו (הרב) יוסף קאפח, חבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מהדיר ומתרגם עשרות ספרים ומאמרים [ומה עם מלחמות ה' של סבו?]. הוא הוציא את המשניות עם פירוש הרמב"ם בתרגום חדש מערבית. כתבים של רבנו סעדיה גאון, וספרים של הוגי דעות מתימן ומספרד [וגם ספרים של מינים וסכלים כגון שני ספרים לפוחז מפוסקיירא, כתאב אלחקאיק, ועוד]. זכה בפרסים רבים, בהם פרס ביאליק ופרס ישראל, על פעלו התרבותי העצום.
בין שאר דבריו אמר: "אפיקים", מעצם יסודו, הוא ביקורתי כלפי המציאות שבה אנו חיים. וגישה ביקורתית זו לא תמיד היא פופולרית. "אפיקים" מעולם לא ביקש להיות פופולרי [בניגוד לקאפח, רודף המשכורות המענקים והשילומים], וזוהי תכונה שגם נביאי ישראל ניחנו בה.
המהות האמיתית של לאומיות היא בראש ובראשונה ביקורת כלפי החברה והלאום. אדם המחונן ברגש לאומי אמיתי נדחף בראש ובראשונה לתקן את הטעון תיקון באומה, ואנו חיים באמת במציאות הטעונה תיקון.
זקוקים אנו למוכיחים בשער אשר יוקיעו עיוותים ועוולות, יציעו תיקונים, ויטיחו ללא-חת את האמת בפני מי שמסרבים לראות אותה במרירותה, כי האמת לא תמיד היא מתוקה, לרוב היא מרה ומרירה. לצד הביקורת החברתית של "אפיקים", מצויה עשייה גדולה ורחבה של חשיפת תרבות העבר של יהדות תימן והצגתה: במדרש, בשירה, בהלכה, באגדה, בפולקלור ובכל סוגי הפעילות התרבותית. זוהי פעולה ברוכה וחיובית ביותר, שיש צורך בעידודה ובחיזוקה. ויבורך כל איש אשר יטה שכם לעשייה קדושה מעין זו בחומר וברוח [עד כאן דברי קאפח, אשר למרות הצורך במוכיחים בשער אשר יוקיעו עיוותים ועוולות, ויטיחו ללא-חת את האמת בפני מי שמסרבים לראות אותה במרירותה, למרות זאת, הוא בחר בחילול-שם-שמים ובהשתתפות בממסד הכומרים הפרו-נוצרי, תוך הפקת משכורות שחיתות ומענקים במשך יובל שנים].
כבוד השר ד"ר ישראל כץ סיפר על היכרותו מקרוב עם אנשי "אפיקים", תקופה של בערך שמונה שנים. מתוך דבריו: בעקבות מאמר שפרסמתי באחד העיתונים, קיבלתי מכתב הזדהות ממזכיר "אפיקים" דאז, יוסף דחוח-הלוי. הוא ביקש לראות אותי, קבענו זמן, ואז, באותה פגישה, ביקש ידידי יוסף לשכנע אותי שדעותיי בבעיות חברה זהות עם הדעות המובעות ב"אפיקים". יוצא אפוא, שהנני איש "אפיקים", לפי דעתו.
מאז התיידדנו. השתדלתי לעזור ל"אפיקים" בגבולות יכולתי. דעתי היא כדברי הרב [השכיר] שקדמני, ש"אפיקים" עושה פעולה ברוכה ביותר, שהייתי מגדירה כעשייה לאומית. עובדה היא שהולכות ומתגשמות בחיי המעשה הרבה מאותן הדעות והתביעות ש"אפיקים" תבע, הציע והשתדל לשכנע. הרבה מן התביעות הללו נעשות כיום דבר המובן מאליו. וזה בזכות המאבק המתמיד של מוסדות כמו "אפיקים". אמנם, אין להשלות את עצמנו: עדיין רבה הדרך לפנינו, עדיין יש עיוותים רבים, רבים מאד, שצריכים תיקון, וברכתי ל"אפיקים" ולנושאיו, כי הם יזכו לראות בתיקון העיוותים החברתיים בחיינו הלאומיים.
ד"ר בן-חור ימיני, יו"ר ברית יוצאי תימן, עו"ד במקצועו, אמר בין יתר דבריו: זמן קצר לאחר שובי מאנגליה, עם גמר עבודת הדוקטור שלי, הפתיעני ידידי ורעי יוסף דחוח-הלוי, בהיכנסו למשרדי, ובלחצו את ידי בחיוך ידידותי, כאילו הכירני מזה שנים.
לאמיתו של דבר הייתה זו פגישתנו הראשונה. הוא פרשׂ לפניי כמה גיליונות של "אפיקים", והציע לי, בלי הקדמות, להיכנס לפעילות חברתית. באותו רגע התכנסתי בתוך עצמי, אבל לאחר שעיינתי בגיליונות "אפיקים" ועמדתי על הבעיות החברתיות והערכים שהוא מעלה מעל דפיו, השתכנעתי באמת ובתמים כי חובה על כל אדם לעשות משהו למען הציבור. ההרהורים הללו הצמיחו ברבות הימים את ארגון בי"ת, ברית יוצאי תימן. אני רואה בידידי יוסף דחוח-הלוי את אחד הגורמים לייסוד הבי"ת הזה, אשר למרות כל הכישלונות מאמין אני שיקום ויכון על תילו וישיג את מטרותיו.
חיים טסה, חבר הנהלת עיריית תל-אביב ויו"ר קופת מלווה "המזרח", הביא את ברכת העירייה: זכות גדולה היא לי לייצג את העירייה במעמד חגיגי זה נוכח הקהל היקר והנכבד הזה. אישית יכול אני לומר לכם, כי הנני ער לכל אותן הבעיות ש"אפיקים" מעלה על דפיו, ובייחוד התרשמתי מאד מן הסעד והעזרה ש"אפיקים" מגיש לכל שוחרי הדעת בעדה.
בזמנו עשתה קופת מלווה "המזרח" מעט מאד למען סטודנטים מקרב העדה. כיום עברו כל עסקיה הבנקאיים לבנק-לאומי-לישראל והאגודה שינתה את כיוון תנועתה. יכול אני להבטיחכם, כי במהרה בקרוב יהיה באפשרותנו להעניק תמיכה רחבה בכל הנוגע לקידום בני העדה בתחומי החינוך התיכון והגבוה. ברכתי ל"אפיקים", כי יגביר חיילים וישיג את היעדים אשר הציג לעצמו.
יאיר עוז-ארי, סגן מנהל המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח, ייחד את דבריו בעיקר על מורשת יהדות המזרח: במשך עשרות שנים מאז התמסד היישוב במסגרת התנועה הציונית המדינית ומאז קום המדינה, הייתה התעלמות מתמיהה ממורשת יהדות המזרח. התלמיד בן המזרח לא מצא בספרי הלימוד שעליהם חונך, את עקבות אבות-אבותיו שיצרו יצירות לתפארת. דבר זה היה אחד ממקורות המרירות בקרב יהדות המזרח – משבח אני את "אפיקים", שפעל הרבה למען תיקון העיוות הזה.
כיום מציין אני בשמחה ובסיפוק שאותו אקלים מעיק השתנה לטובה: הוקם מוסד מיוחד – "המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח". אמנם אנו עדיין בתחילת דרכנו. ולגודל השמחה אנו רואים עין בעין שמוסד זה כבר התחיל להניב פירות ברוכים בשדה מורשת יהדות המזרח, לטובתה ולתפארתה של תרבותנו הלאומית. מברך אני את כל אלה שיזמו את המעמד התרבותי הזה שמעטים מאד דוגמתו. העושר הרב שאני רואה בתחום השירה, הזמר והמחול מעורר בי התפעלות ותקווה, כי במהרה בקרוב ייהפך לנכס לאומי לעם-ישראל כולו.
יוסף דחוח-הלוי, עורך "אפיקים" ואחד מעמודי התווך שלו, נשא את ההרצאה המרכזית. הוא התרכז בשני עניינים: העשייה בעבר מאז ייסוד "אפיקים", העשייה בהווה, ומה שצריך להיעשות בעתיד [דבריו הובאו במאמר הקודם בסדרת "אפיקים"].
היה מחזה נהדר
עם גמר הנאומים החלה התוכנית האמנותית. פתח את התוכנית אורי שבח, שהסעיר את הקהל בשירי תימן, כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה ושר את שירי שבזי בנעימות עתיקות וחדשות. המיזוג הזה של עתיק וחדש, הוא שליבּב את הקהל וזיכה את הזמר במחיאות כפיים סוערות עם תביעות חוזרות ונשנות להדרן.
אחרי אורי שבח עלתה על הבמה להקת מדרך-עוז, בהדרת סעדיה גוריש (גור-אש). זו הלהקה שלפני יותר מעשרים שנה זכתה בפרס שני במוסקבה.
סעדיה גור-אש הציג על הבמה שלושה דורות: הדור הקשיש, השואב את המוטיבים שלו מתימן היהודית; דור הביניים, שזוכר עדיין את תימן, אבל שואב הוא את האמנות שלו מכלי שני; והדור השלישי שנולד בארץ. שלושת הדורות האלה הופיעו תחילה בנפרד, ולאחר מכן התמזגו יחדיו וביצעו את המחולות והשירה במשותף. יכולת לחוש שהקהל הרב עוצר את נשימתו בשל עוצמת החוויה. נימים עמוקים בלב נדלקו נוכח ילדים וילדות אלו, הרוקדים יחד עם הסבים והסבתות, בשילוב כה נהדר ויפה.
גם בלהקת קריית-אונו, בהדרכת מנחם ערוסי, הופיעו מבוגרים וילדים. גם ללהקה זו הייתה הצלחה בלתי רגילה: השילוב של הדור הקשיש והדור הצומח ועולה, עם הילדים בפאות הארוכות, לבושים בגדים מסורתיים ובידם דיוואנים, היה מחזה נהדר. הילדים שרו ורקדו, כדרך ששרו ורקדו אבותיהם וסביהם.
חתמה את הערב להקת המעלות בהרכב מיכאל סינוואני ומשה ערוסי. מיכאל שר שירים תימניים מקוריים, וכן שירי תימן אשר לחניהם נוצרו או הושפעו מן האווירה בארץ, ומן ההווי המתרקם בה. לצידו של מיכאל הציג עמיתו משה ערוסי מילי דבדיחותא [מילי דשוטות]. בסיכום הייתה תכנית אמנותית עשירה ורבגונית, שרבים יזכרוה ימים רבים.
להקת מדרך עוז בריקודים מסורתיים
כדי לארגן מעמד כזה בחוסר אמצעים משווע, יש צורך באנשי-מעשה נמרצים ורבי תושייה. בין האנשים האלה, שלזכותם יש לזקוף את ההצלחה המפליאה של המעמד, בולט במיוחד ידידי ישי זנדאני נ"י, הוא שהנחה את הערב, הציג בטוב טעם את האישים ולאחר מכן את הלהקות. כן מגיע ציון מיוחד לשבח לרעי הטוב משולם בשארי, איש מושב שתולים ומזכיר מושב משען, אשר לא חסך מאמץ בארגון אנשיו במושבים והבאתם לכנס "אפיקים". כן זכאית לברכה ותודה ברכה גמליאל ממושב ירחיב, חלקה בארגון המופע היה גדול וחשוב.