להלן תגובה שהתקבלה במייל מאת מאן-דהו שבחר בכינוי: "אמת לאמיתה", וזה לשונו:
אתה סתם מניפולטור ושקרן. לדוגמא, ואני מצטט אותך: "כמות ההמונים שהולכים בדת או בדרך מסוימת איננה ראיה לאמיתתה, ההיפך הוא הנכון, האמת היא נחלת היחידים מתי המעט. 'לֹא מֵרֻבְּכֶם [...] חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים' [דב' ז, ז]".
כאילו מדובר בקצת אנשים, כשעם ישראל מכיל בתוכו כמה מיליונים, הקב"ה אומר שביחס לאומות העולם בני ישראל מעטים, אבל הקב"ה מדבר לעם ישראל כולו, לא ל"קבוצה קטנה של שוחרי משנת הרמב"ם". בהתחלה היה רק אברהם אבינו, אמת, אבל כתוב "ויטע אשל" וכל מיני פסוקים עליו ועל יצחק ויעקב אבינו, המורים שהקב"ה חפץ שהאנושות כולה תדע שיש מנהיג לבירה. ואתה ברוב גאוותך חושב שהוא מעוניין לדבר ולהתייחס רק "לקבוצה קטנה של שוחרי משנת הרמב"ם"?
הרמב"ם כותב בעצמו שאי-אפשר להבין את הקב"ה והתהליכים ההיסטוריים. למשל הוא אומר אפילו שישו והנוצרים זה עבודה זרה ליהודים, אבל זה דבר טוב לגויים כי זה סולל את הדרך למשיח האמיתי, וכן על זה הדרך על מוחמד. משמע שהקב"ה רוצה שכמה שאפשר ידעו ממנו אפילו בדרכים לא דרכים.
לא יכולתי לפתוח כל האתר שלך כי אם טיפה כי יש לי פילטר, אבל אני התרשמתי שאתה תימני שאוהב את הרמב"ם אבל הבעיה שאתה מתגאה מזה בפרופורציות שלא מהעולם הזה, ורוצה לעשות מהרמב"ם דיקטטורע על כל העולם, כדרך כל אלו עם אגו מפלצתי. וכאילו אתה החכם וכולם לא יודעים על מה הם מדברים...
אם אתה לא מבין רש"י או הזוהר וכו' הבעיה אצלך, כמו שאומר הפסוק: "מכם" הבעיה זה לא התורה וחכמיה... זה אתה! אז במקום להגיד לעצמך בענווה: "לא הבנתי" ולעשות מאמצים להבין ולהתפלל על זה שתבין, אתה בוחר לפסול כמה... וגם בצורה משפילה כל-כך שעצם זה אומר דרשני, שאתה מסתיר דברים רעים על עצמך.
להלן תשובתי:
שלום ל"אמת לאמיתו", מה שמך? וכי לא ראוי לדוברי האמת שלא לירוא מאדם?
טענתך הראשונה היא שאנשי האמת הם רבים מאד, אפילו מיליונים מקרב העם היהודי. ובכן, אנשי האמת מעטים מאד, וזו מן המפורסמות שאין צריך להביא עליהן ראיה: "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (יש' נט, טו), ולדוגמה קלה לכך ראה נא את דברי רבנו על אנשי האמת, בעניין הבנת משלי חכמים כפי אמיתתם (מתוך דבריו בהקדמתו לפרק חלק):
"והכת השלישית והם חַי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם 'כת' כמו שאפשר לומר על השמש 'מין' [שהם נדירים ויחידים כנדירות ויחידות השמש!], והם האנשים שנתבררה אצלם גדולת החכמים וטוּב תבונתם במה שנמצא בכלל דבריהם דברים המראים על עניינים אמיתיים מאד – ואף-על-פי שהם מעטים ומפוזרים בכמה מקומות בחיבוריהם, הרי הם מראים על שלמותם [של חז"ל] והשגתם את האמת. וגם נתברר אצלם [אצל יחידי הסגולה] מניעת הנמנעות ומציאות מחויב המציאות [=הקב"ה], וידעו שהם [=חז"ל] עליהם השלום לא דיברו דברי הבאי [פשט דבריהם במדרשים אינו המטרה ואין ללמוד מפשוטם מאומה, אלא המשלים השזורים בהם הם המטרה והיעד], ונתברר אצלם [ליחידי הסגולה] שיש בדבריהם [של חז"ל] פשט וסוד, ושכל מה שאמרו [חז"ל] מִדְּבָרִים שהם בלתי אפשריים [מן הנמנעות וההזיות] אין דבריהם בכך אלא על דרך החידה והמשל", וכו'.
ומי מ"חכמי ישראל" בימינו אינו מבין את אגדות חז"ל כפשוטן? ורש"י בראשם.
והתבונן נא היטב מה אומר רבנו על "חכמי ישראל" הללו, בהקדמתו לפרק חלק שם:
"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים עליהם השלום, נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם [=את אגדות חז"ל ומשליהם] כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [=הריחוק מהמדעים פותח פתח רחב להזיות ולמאגיה מחריבת הדעת], ואין בהם מן השלמות עד כדי שיתעוררו על-כך מעצמם, ולא מצאו מעורר שיעוררם, ולכן חושבים הם שאין כוונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשטו להמון העם, כל-שכן ליחידיהם, יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל-שכן שימצאו חן בעיניו?
והכת הזו המסכנה רחמנות על סִכלותם [ואולי על הפתאים הנבערים שביניהם יש לרחם, אך לא על ראשי ומובילי הכת הזו אשר מתעים את העם אחרי ההבל ומחדירים מינות לליבו של עם-ישראל], לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם, ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכֻוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' [דב' ד, ו], והכת הזו דורשים מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: 'רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה'.
והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים [=המסבירים] לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי ייתן ושתקו כיוון שאינם מבינים – 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], או היה להם לומר: 'אין אנו יודעים מה רצו חכמים בדברים אלו ולא היאך פירושו', אלא חושבים שהבינו, ומעמידים את עצמם להבין לעם מה שהבינו הם עצמם, לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות [מסכת] ברכות ופרק חֵלֶק [פרק עשירי במסכת סנהדרין] וזולתם כפשוטם מלה במלה [=בדיוק כמו רש"י-שר"י וכל צאצאי המינים ממשיכי דרכו]".
ולעיון בראיות נוספות לכך שאנשי האמת מעטים מאד-מאד-מאד, ראה: "מדוע מעטים אנשי האמת?", "קבל האמת ממי שאמרו", "בדידות אנשי האמת – ברכה היא!", ועוד רבים.
כמו כן, תוכל בהחלט ללמוד על מיעוט אנשי האמת מקרב אנשי הדת, כלומר מקרב אלה שאתה קורא להם "רבנים", מסדרת המאמרים: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה".
ואגב, בעניין הפסוק: "לֹא מֵרֻבְּכֶם [...] חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים' [דב' ז, ז]", הבאתי ממנו ראיה לכך שאנשי האמת מעטים מאד, בדומה לכך שעם-ישראל מעט מאד מקרב העמים. ובמלים אחרות, כמו שאין להביא ראיה לדרך או לדת מסוימת שהיא אמת מכמות ההולכים בה מקרב הגויים הערֵלים, כך אין להביא ראיה לדרך מסוימת מכמות היהודים ההולכים בה. אלא, גם בתוך עם-ישראל דרך האמת נמצאת אצל מעטים מאד-מאד.
"לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ וּזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט" (איוב לב, ט).
***
עוד טענת "שהקב"ה חפץ שהאנושות כולה תדע שיש מנהיג לבירה", וזה נכון וזה תפקידו של עם-ישראל לקרוא בשם ה' אל עולם, וזה גם תפקידם של אנשי האמת בתוך עם-ישראל אשר תועה אחרי ההבל. תפקידם הוא לקרוא בשם ה' אל עולם, וזה תפקידו של אור הרמב"ם.
אולם, בהמשך הגעת למסקנה שהנני סבור שהקב"ה מעוניין לדבר רק ל"קבוצה קטנה של שוחרי משנת הרמב"ם", וזה לשונך: "ואתה ברוב גאוותך חושב שהוא מעוניין לדבר ולהתייחס רק "לקבוצה קטנה של שוחרי משנת הרמב"ם?". ובכן, אין לי ספק שהקב"ה קורא לכל באי עולם לידיעתו ולאהבתו וליראתו, אלא, שלא רבים הם אשר נענים לקריאה הנעלה הזו.
ועליך לשאול את עצמך: האם אתה נענה לקריאה הזו? האם אתה מוכן להודות על האמת?
***
עוד טענת "שאי-אפשר להבין את הקב"ה והתהליכים ההיסטוריים", ובכן, רבנו כותב במפורש באיגרת תימן (עמ' מו) שחובה עלינו ללמוד מן הקורות את עמֵּנו ולהפיק לקח ומוסר:
"ועל ההשקפות הללו [=שלפיהן האירועים והייסורים חלים במקרה] הזהיר יתעלה בספרו [=בספר התורה] והודיענו ואמר: שאם אתם מְרִיתֶם והבאתי עליכם מכות עונש על מעשיכם, אם תהיו בדעה כי חֲלוֹתָם בכם דבר שאירע במקרה ואין סִבָּתָם מפני שֶׁמְּרִיתֶם, הריני מוסיף לכם מאותו המקרה ואכפילהו, והוא אָמרוֹ בתוכחה: אם תלכו 'עִמִּי (ב)קֶרִי, וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי' [ויק' כד, כג–כד], וקרי הוא המקרה והאירוע. אמר: אם עשיתם עָנשי אירוע שאירע במקרה, הריני מוסיף עליכם מחומר אותו המקרה 'שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם' [שם]".
ותוכל ללמוד עוד על היסוד הגדול הזה במאמר: "האם הצדיקים מכפרים במיתתם?".
***
עוד טענת "שהקב"ה רוצה שכמה שאפשר ידעו ממנו אפילו בדרכים לא דרכים", והבאת ראיה לכך מפסק רבנו בסוף פי"א מהלכות מלכים ומלחמות, שהנצרות והאסלאם סוללות את הדרך לאנושות להכרת בורא-עולם. ובכן, דבריך אינם מדויקים, הקב"ה אינו רוצה שיידעו אותו בדרכי עבודה-זרה, כי לא ייתכן לידע את ה' יתעלה בדרכי עבודה-זרה. אלא, הקב"ה מנהל את העולם באופן כזה שבסופו-של-דבר יתגלה מלך המשיח ותתגלה מלכותו בעולם, וכפסק רבנו שם:
"אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם [על בוריָם, אלא מעט], כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד' [צפ' ג, ט]".
כלומר, הקב"ה מיישר את הדרך למלך המשיח באמצעות תהליכים ארוכים מאד, האם הדבר אומר שכבר באמצע התהליך בני האדם נחשבים רצויים לפני ה' יתעלה? האם כבר באמצע התהליך הם יודעים את ה' יתברך? האם כבר באמצע התהליך הם אינם עובדי אלילים?
קצרו של דבר, בניגוד לדבריך, הקב"ה אינו רוצה שנדע אותו בדרכי עבודה-זרה, כי זה לא ייתכן, אלא, התהליכים הללו הינם אמצעי בלבד להשגת המטרה: שתימלא הארץ דעה את ה'.
וכל-שכן ביחס לעם-ישראל: לא יעלה על הדעת שניתן להכשיר את העבודה-הזרה בהזיה שמדובר בתהליך לקראת הכרה במציאותו של בורא-עולם, ומי שעובד עבודה-זרה אינו יכול להציל את עצמו מסקילה בטענה שהוא התכוון לעבוד אלילים במטרה לעבוד את ה'... אלא, מי שעובד אלילים ייכרת מארץ החיים, אך התהליך בכללותו יוביל להכרה במציאות הבורא.
***
בהמשך דבריך הבאת ראיה מן המדרש בירושלמי (מועד א, א) שם דרשו את הפסוקים הבאים:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דב' לב, מו–מז).
ושם דרשו שאם הדבר ריק הוא – מכם. כלומר, אם אין אנו מצליחים להבינו לאשורו, אסור לנו לבטלו ולשללו, אלא עלינו להבין שיש לו משמעות עמוקה שאין אנו מצליחים להבין אותה. ברם, הדרש הזה הובא על מצוות התורה, וכפי שעולה במפורש מן הפסוקים לעיל. כלומר, אתה הוא זה שבוחר לטעון, ובאופן שרירותי לחלוטין, שכוונת המדרש היא על רש"י ועל הזוהר, ובאותה מידה כל זב חוטם שקוראים לו מוחמד יכול להחליט שהכוונה על הקוראן וכיו"ב.
והוכחתי במאות ראיות שפירוש רש"י וגם ספר הזוהר הם ספרי מינות גמורים.
***
עוד טענת שהנני "גאוותן", מכיוון שהנני פוסל את המינים למיניהם באופנים משפילים, ובכן, הנה לפניך שני קטעים נוספים מדברי רבנו הנכוחים, שמהם עולה במפורש שיש מצוה רבה לגנות את הרשעים ומגרעותיהם בשמותם, וכך אומר רבנו בפירושו לאבות (עמ' רעג):
"והחלק הרביעי [מחלקי הדיבור] הוא הרצוי [...] [ובתוכו נכללת המצוה החשובה] לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם".
וכך אומר רבנו גם בהקדמתו למסכת אבות בפרק החמישי (עמ' רנז):
"וכן דברי האדם כולם לא יזדקק לדבר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".
ובל נשכח את דברי רבנו על המינים בסוף שלושה-עשר יסודות הדת:
"וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
וכל-שכן המינים והרשעים אשר מתעים את העם אחרי ההבל, ורבים הם בימינו, ולהם נתייחדה הלכה נוספת בהלכות סנהדרין (יא, ו): "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]".
אך לא רק ביחס למינים הארורים אשר מתעים את העם אחרי ההבל, אפילו בני אדם שעוברים על מצוות שבין אדם למקום וסירבו לקבל תוכחה, אפילו אותם מצוה להוקיע ולפרסם!
והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בהלכות דעות (ו, יב):
"במה דברים אמורים [שאסור להכלים את חברו] – בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם [הוכיחו בנועם ו]לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".
כל-שכן וקל-וחומר כומרים שכירים רודפי בצע אשר מחללים-שם-שמים ביד רמה כירבעם ומתעים את העם אחרי השקפות מינות ומדוחים, ומכשירים את שרץ ההנאה מדברי תורה – אלה, מצוה לפרסם את חטאם, ולחרף אותם בפניהם, ולבזות ולקלל אותם, עד שיחזרו למוטב או עד שהשפעתם על הציבור תתפוגג, והנזק העצום שהם המיטו על עמֵּנו יגליד ויתרפא.
וכמו שעשו כל הנביאים לישראל...