בעבר פרסמתי מאמר שכותרתו: "אין משיבין את הארי לאחר מיתה?", ומשום מה דווקא בתגובות למאמר הזה, שאינו עוסק באיסור ליהנות מכבוד תורה, התנהל דיון בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה. הדיון הנדון מורכב ממשא ומתן ביני לבין משיג חכם בעיניו.
נחל אפוא בתגובתו הראשונה של המגיב:
אחי, אתה כותב כאלו שטויות שאפשר להשתגע...
לעצם העניין, אליבא דהרמב"ם אין כל איסור על תלמיד חכם שמציעים לו לקבל כסף כדי שילמד, וקל וחומר כדי שיכהן בתפקיד שדורש מאמץ והמון עבודה – אלא שזה לא מומלץ, כדי שבעלי-הבתים לא ירגישו שהרב בכיסם לכל אשר יאמרו לו כי הוא זה (ראה באיגרת הרמב"ם לר' יוסף תלמידו בתשובה לשאלתו אם יוכל לפתוח ישיבה משלו). זאת מלבד מה שיש להקל הרבה יותר במדינה דמוקרטית, מאשר בקהילה עליה דיבר הרמב"ם, ואכמ"ל.
שנית, עליך לזכור שהרמב"ם היה רמב"ם כי הוא חשב בעצמאות. אינני חושב שהוא היה מרוצה לשמוע על מי שמאליל את כל מה שהוא אומר.
ועתה לתשובתי הראשונה לאותו מגיב:
א) אתה הוא זה שכותב שטויות, ואסביר גם מדוע:
כתבת: "אליבא דהרמב"ם אין כל איסור על תלמיד חכם שמציעים לו לקבל כסף כדי שילמד" – האמנם? והנה לפניך דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–י):
"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".
"אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".
ב) והמשכת לכתוב מיד לאחר השורה לעיל: "וקל וחומר כדי שיכהן בתפקיד שדורש מאמץ והמון עבודה", האמנם? והנה לפניך דברי רבנו בפירושו למסכת אבות (ד, ז):
"דע שזה שאמר [ר' צדוק], אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה, כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד תורה הרי זה הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא, והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גֵּוָם, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות [=דיינות, רבנות] חוקי מוכסים, והִשׁגו את בני אדם בהטעיה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל".
"כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים [=חכמי המשנה והתלמוד] ז"ל, לא נמצא להם שגבו מבני אדם, ולא קיבצו נדבות לישיבות המרוממות והמכובדות, ולא לראשי גלויות [כל-שכן רבני ערים], ולא לדיינין, ולא למרביצי תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר בני אדם. [...] אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה אם ברווחה ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כיון שהתורה מְנָעַתּוּ מכך. [...] ולא התירו לעצמם את זה, והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן דבר ה' בזה ["כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במ' טו, לא)], וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל כרחם [=בתקצוב פוליטי כפוי לממסד הרבנות]".
ג) ובהמשך דבריך אמרת: "אלא שזה לא מומלץ [ליהנות מדברי תורה], כדי שבעלי-הבתים לא ירגישו שהרב בכיסם לכל אשר יאמרו לו כי הוא זה (ראה באיגרת הרמב"ם לר' יוסף תלמידו בתשובה לשאלתו אם יוכל לפתוח ישיבה משלו)".
ובכן, דבריך הינם התעיה גמורה, והנה לפניך דברי רבנו באיגרתו לר' יוסף (עמ' קלד):
"ואשר למה שהזכרת מעניין ההליכה לבגדד, הריני מרשה לך לפתוח מדרש וללמד ולהורות, ועם זה תשתדל ללמוד את החיבור על פה. אבל חוששני שיהיו לך צרות תמיד עמהם [עם שמואל בן עלי הנוכל וזכריה הפתי], ולא תושג התכלית [לימוד התורה] אלא הצרות. ועוד, כאשר תשקוד ללמד יתבטל מסחרך, ולקבל מהם איני מייעץ לך, אלא זוז אחד מחייטות או נגרות או אריגה על דרך ההשתכרות חיבב בעיניי מרשות ראש הגלות".
נמצא, שהסיבה המרכזית שרבנו מורה לר' יוסף שלא לפתוח ישיבה היא ש"יהיו לו צרות תמיד עמהם", וכן שלא להתבזות בלקיחת כסף מראש הגלות וסגנו. ואין שום זכר לדבריך כאילו לקיחת הכסף היא מ"בעלי הבתים". דבריך אפוא פשוט הבל מהובל.
כמו כן, כבר ייחדתי מאמר נפרד לאיגרת הזו, ולעצה הזו שרבנו מייעץ לתלמידו.
ראה מאמרי: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים".
ד) עוד הוספת וכתבת: "זאת מלבד מה שיש להקל הרבה יותר במדינה דמוקרטית, מאשר בקהילה עליה דיבר הרמב"ם, ואכמ"ל". מדוע יש להקל ולהתיר לחלל-שם-שמים במדינה דמוקרטית? וכי יש הבדל קמי שמיא מהו סוג המשטר בענייני חילול-שם-שמים? וכי יש איזה רמז בחז"ל שבמדינה דמוקרטית מותר לחלל-שם-שמים? ואולי גם מותר לעבוד עבודה-זרה במדינה דמוקרטית? מהי השוטות הזו?!
ה) וסיימת את דבריך: "עליך לזכור שהרמב"ם היה רמב"ם כי הוא חשב בעצמאות. אינני חושב שהוא היה מרוצה לשמוע על מי שמאליל את כל מה שהוא אומר".
אין קשר בין הרישא של דבריך לסיפא, מה הקשר בין עידוד לחשיבה עצמאית לבין כסיל הוזה הזיות חמורות שנדמה לו שכל דבריו הם מפי הגבורה?
מכל מקום, כיצד יודעים אם אדם הופך את דבריו לדברי אלילות? כאשר הוא לא מביא ראיות לדבריו ומצפה ותובע ודורש שכל העולם יקבל את דבריו כאילו הוא אלוה.
האם כך היא דרכי? או שבכל מקום הנני מבאר ומאריך ומרחיב ומביא ראיות רבות ככל יכולתי כדי להסביר ולהוכיח את דרך האמת, וכמו שנהגתי עמך לעיל, כאשר הצמדתי לכל דבר מדבריך את דברי רבנו. לעומת זאת, אתה הוא זה אשר מאליל את דבריו, מפני שאין בדבריך אפילו ריח של ראיה, אלא, כל דבריך מתחילתם ועד סופם הינם קביעות שרירותיות מתעות מסולפות ומעוותות נעדרות כל ראיה.
אז מי-הוא-זה ואי-זה-הוא אשר מלאו ליבו לשרבט דברים כמו האלילים בשר ודם?
ואגב, אם אתה משתגע כאשר אתה רואה דברי אמת, סימן שאתה רחוק מאד מדרך האמת, ושקוע עמוק בהזיות ובהבלים, וכמעט שהייתי חס על סכלותך ופזיזותך, אלמלא הורו לנו חכמים שאסור לרחם על השוטים, וכמו שנאמר בברכות (לג ע"א):
"וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר: 'כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ' [יש' כז, יא]".
וכך השיב אותו מגיב על דבריי האחרונים לעיל:
ובכן, אני אשתדל לענות על ראשון-ראשון ועל אחרון-אחרון:
א) נכון. הרמב"ם בהחלט מתבטא שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אולם, שים ליבך לעיקר דבריו: "כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם" וכו'. האם עיקר הבעיה היא בהתפרנסו מן הצדקה? הרי כפי שהרמב"ם מסביר – זהו חילול ה'!
נדמה, שהתשובה באה בתיאור מעשה הצדקה בהלכות מתנות עניים פרק ט, שם הרמב"ם מסביר כי קיומה של קופה של צדקה עירונית, השייכת לקהילה היהודית הוא חלק אינטגרלי מכל עיר יהודית בישראל. מפה ברור – אם הוא לא יעבוד, לא יהיה לו כסף. אם לא יהיה לו כסף, קופת הצדקה תפרנס אותו.
האדם המדובר משים על ליבו, שהוצאותיו ייכללו במימון העניים המוטל על הקהילה – וזאת למרות שכוחו במתניו, אך הוא מעדיף ללמוד. בסוף מה יקרה? יהיה פה חילול ה' ביזיון התורה (כפי שאנחנו רואים בעינינו לא פעם). ובכן, זה אסור. אבל אם הציבור בוחר בכך? לדעתי אין פה כל בעיה עקרונית (אם כי זה לא מומלץ, כדי שלא ירגישו שאתה בכיס שלהם. ושוב כפי שלדאבוננו אנחנו רואים לא פעם).
ב) אינני חולק, אענה בפסקה ד.
ג) אכן, אני מתכוון למנהיגים הציבוריים, לא לבעלי הבתים. למה אני בכל זאת צודק? כי כך לשון הרמב"ם: "ולקבל מהם איני מייעץ לך, אלא זוז אחד מחייטות או נגרות או אריגה על דרך ההשתכרות חביב בעיניי מרשות ראש הגלות". זהו? לא מייעץ? חביב? זהו חילול ה' ובזיון התורה! מה מקום ללשונות של המלצה בנושא??
והתשובה, בעיניי, פשוטה – משרה בבית ראש הגולה איננה "הטלת עצמך על הציבור"; היא הייתה ותהיה גם אם ר' יוסף ירצה וגם אם לא, והיא חלק אינטגרלי מחיי הקהילה היהודית. לא בכפייה, אלא בעידוד. הם רוצים בכך. במקרה כזה – אין פה חילול ה', אין פה ביזוי התורה, אלא שזה בהחלט לא מומלץ.
ד) הסיבה שיש להקל במדינה דמוקרטית, בניגוד לקהילה, היא לא כי ההלכה שונה אלא כי המציאות שונה. בקהילה זהו בהחלט חילול ה', כפי שהרמב"ם מתאר. הקהילה עוסקת בחסד באופן מסודר, והכנסת עצמך למעגל הנזקקים גורמת חילול ה', ואולי גם הכללת הוצאותיך במסגרת הוצאותיה של הקהילה. הקהילה הזו היא כמובן דתית, והציבור מרגיש מחויבות דתית לעזור לך – והנוהל הזה מתגלגל בסופו של דבר לכדי חילול ה'. ואולם, כאשר התנהלות המדינה היא בצורה דמוקרטית, אין מקום לדיון שכזה. סוף כל סוף, אותם הח"כים התומכים במתן תקציבים לעניינים של תורה נבחרו בידי הציבור, המודע לכך שהם תומכים בכך, ועם זאת (וברובו – בגלל זאת) בוחר בהם. אין פה כל כפייה, אלא התארגנות מסודרת של הציבור הבוחר בשם עצמו ולמען עצמו.
שמא תאמר: נכון, אבל עדיין קיים טיעונו האחרון של הרמב"ם "שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם"! אך שוב, התנהלותה של המדינה כמדינה מודרנית, מביאה לכך שבימינו זה לא המצב. רבים מתפרנסים מחכמות ומדעים שונים, וקרנות שונות וגם המדינה בעצמה מפרנסת המון-המון מחקר, תרבות ומדע. היום בהחלט לא כל מה שמתפרנסים בו הוא "מלאכה ככל המלאכות". אם כן, מדוע ייגרע חלקה של התורה, ולא תהא כהנת כפונדקית!
ה) אפשר שבאמת טעיתי בקצרנותי. מכל מקום השתדלתי עתה לבאר דבריי. אני לא חושב שכל דבריי הם מפי הגבורה, אלא אני אומר מה שנראה לי.
ואתה, אם בעל נפש אתה הודה לי, או באר היכן אני טועה בעיניך. שמענה ואתה דע לך.
ועתה לתשובתי השנייה לאותו מגיב על דבריו האחרונים לעיל:
בדבריך הארוכים האחרונים הוכחת את דברי חכמים: "כל תלמיד חכמים שאין בו דעת נבלה טובה הימנו", וכוונתם למי שיש לו מעט ידיעות ונדמה לו שהוא חכם, ומפלפל פלפולים הזויים ומשבש ומעוות ומסלף ומזייף את התורה ומחלל-שם-שמים. ולכן נבלה טובה הימנו, כי כבר היה עדיף שיהיה נבלה, ולא יסלף את התורה בפלפולי הבל.
טרם שאתייחס לדבריך לפי סדרם, הנני מזהיר אותך, כי לא אמשיך בזה לאורך זמן, מפני שאתה מתעקש שלא להבין דברים פשוטים, ומי שמתעקש לשקוע בהבל אין לו תקוה, ועל כגון זה אומר רבנו בסוף פירושו למשנה (ד, ז), בתוך הוכחותיו וראיותיו שאסור באיסור חמור ליהנות מדברי תורה: "והרוצה להתווכח ולהכחיש יעשה כרצונו".
ואתה מוזמן לעיין בדברי רבנו בפירוש המשנה, הבאתים בסוף מאמרי: "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", וכן אתה מוזמן לעיין בקטגוריה "כבוד תורה" שם מובאים עשרות מאמרים שכתבתי בעניינים אלה, ובשאלות ובטענות רבות שהופנו אלי בנושא.
ועתה לדבריך:
א) אתה ממשיך להתעות, ולא שמת לב לדבריו הכלליים של רבנו בהלכה:
"לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה [...] אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".
ולא רק רבנו, גם חז"ל דיברו בדברים כלליים מאד כאשר הם אסרו ליהנות מדברי תורה: "כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם", ו"כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא -- חלף", ועוד. לפיכך, מה שנדמה לך שרבנו מתכוון רק לפרנסה מן הצדקה, אין זה רק להתפרנס מן הצדקה, אלא כל מי שנהנה מן התורה והופך אותה לקורדום בכל דרך שהיא.
ומה שרבנו פתח את ההלכה דווקא בדוגמה הזו, כי היא הנפוצה ביותר. אגב, גם בימינו היא הנפוצה ביותר, דהיינו שאנשים הופכים את התורה כלי לפרנסה, ועוסקים בתורה כאילו היא מלאכה, וכוונתי לר"מים, למלמדים, ליושבי הישיבות למיניהם, וכל שאר "עוסקי התורה" מחללי-שם-שמים בימינו.
לפיכך, הלימוד שלך מתיאור מעשה הצדקה בהלכות עניים אינו אלא פלפול הזוי אשר מתעלם מלשונות מפורשים של חז"ל ורבנו בהלכה ובפירושו למשנה. כמו כן, אתה קובע שאם הציבור מסכים לפרנס את לומדי התורה אין בכך חילול-שם-שמים "אם כי זה לא מומלץ", ובכן, אין שום חילוק כזה, לא בדברי חז"ל ולא בהלכה, וכל כולו המצאה שלך, שאין לה שום יסוד, ואדרבה, מדברי רבנו בהלכה עולה, שאפילו שהתורה היא בגדר פרנסה "מכובדת", דהיינו שהציבור מסכים לממן את עוסקי התורה – היא בגדר חילול-שם-שמים, כי אם לוקחים מן הציבור בעל-כורחו הדבר גם בגדר גזל.
ושים לב לדברי רבנו בפירושו למשנה שציטטתי לך לעיל:
"ויהיה העושה כן דבר ה' בזה ["כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במ' טו, לא)], וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם [=אפילו כאשר הציבור מסכים לתת כסף לעוסקי התורה!!] או בעל כרחם [=בתקצוב פוליטי כפוי לממסד הרבנות]".
ג) לגבי לשון רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף אשר טענת שהוא רק "מייעץ" לו שלא ליהנות מדברי תורה, ובכן, כבר שמעתי את הטענה הזו וכבר השבתי לה במאמר אחר, ראה מאמרי: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא -- חלף (חלק א)", שם בפרק א.
וכבר הפניתי אותך למאמר מקיף אשר מבאר את כל ענייני האיגרת הזו, ראה מאמרי: "קו ההגנה האחרון של הדרדעים השכירים".
כמו כן, כתבת:
"משרה בבית ראש הגולה איננה 'הטלת עצמך על הציבור'; היא הייתה ותהיה גם אם ר' יוסף ירצה וגם אם לא, והיא חלק אינטגרלי מחיי הקהילה היהודית. לא בכפייה, אלא בעידוד. הם רוצים בכך. במקרה כזה – אין פה חילול ה', אין פה ביזוי התורה, אלא שזה בהחלט לא מומלץ".
האמנם? האם לא קראת את דברי רבנו המפורשים בפירוש המשנה שציטטתי לעיל?
ואחזור עליהם כי כנראה שלא קראת אותם... וכֹה דברי רבנו:
"דע שזה שאמר [ר' צדוק], אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה, כלומר אל תחשבנה כלי לפרנסה, ופירש ואמר שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד תורה הרי זה הכרית את נפשו מחיי העולם-הבא, והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גֵּוָם, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השׂררות התורתיות [=דיינות, רבנות] חוקי מוכסים, והִשׁגו את בני אדם בהטעיה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל".
"כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים [=חכמי המשנה והתלמוד] ז"ל, לא נמצא להם שגבו מבני אדם, ולא קיבצו נדבות לישיבות המרוממות והמכובדות, ולא לראשי גלויות [כל-שכן רבני ערים], ולא לדיינין, ולא למרביצי תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר בני אדם. [...] אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה אם ברווחה ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כיון שהתורה מְנָעַתּוּ מכך.[...] ולא התירו לעצמם את זה, והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן דבר ה' בזה ["כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במ' טו, לא)], וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל כרחם [=בתקצוב פוליטי כפוי לממסד הרבנות]".
ד) לגבי ההיתר ליהנות מדברי תורה במדינה דמוקרטית:
מה ההבדל בין קהילה לבין מדינה לעניין זה? אם קהילה מסכימה לממן עוסקי תורה מדוע שהדבר יהיה בגדר חילול-שם-שמים לפי שיטתך? והאמת היא ההיפך הגמור! כי במדינה דמוקרטית חילול השם הוא פי אלף אלפים! שהרי רוב עם-ישראל אינו מעוניין לתמוך בעוסקי התורה, ובעל כורחם מעבירים מיליארדים רבים מכספיהם למימון בטלנים ופרזיטים אשר תורתם אינה תורה והשקפותיהם השקפות אליליות.
כמו כן, אם מחללי-שם-שמים מתארגנים לחלל-שם-שמים באופן שיטתי וחוקי, האם הדבר הופך את הדבר ללגיטימי? האם הדבר הופך את הדבר לכשר מבחינת הדת? ההיפך הגמור!! חילול-שם-השמים שבדבר גואה ומרקיע שחקים! לפיכך, ההיגיון הישר הוא היפך דבריך, וההוכחה היא שנאת החרדים העצומה בימינו, וזו תוצאת חילול-שם-שמים. כי אדם אשר הולך בדרכי ה' הישרות, עליו נאמר: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (יש' מט, ג).
עוד כתבת:
"רבים מתפרנסים מחכמות ומדעים שונים, וקרנות שונות וגם המדינה בעצמה מפרנסת המון-המון מחקר, תרבות ומדע. היום בהחלט לא כל מה שמתפרנסים בו הוא 'מלאכה ככל המלאכות'. אם כן, מדוע ייגרע חלקה של התורה, ולא תהא כוהנת כפונדקית!".
ודבריך אלה פשוט מחרידים ומזעזעים! שהרי אתה משווה את התורה לכל שאר המלאכות! ועל זה בדיוק יצאו חז"ל ורבנו שלא יהפכו את התורה לכלי לפרנסה ולהפקת רווחים וטובות הנאה! ותמיהתך "שלא תהא כוהנת כפונדקית" אינו עלי, אלא על חז"ל! מדוע חז"ל לפי שיטתך לא השוו את התורה לשאר המלאכות? מדוע הם החליטו שאסור ליהנות מדברי תורה וקבעו שהדבר בגדר חילול-שם-שמים חמור מאד?
אלא, התשובה היא שהתורה הקדושה והטהורה אינה כשאר המלאכות כי היא ניתנה לנו מאת ה' יתעלה ויתרומם שמו על-ידי משה רבנו, ואסור להפוך אותה לאמצעי להפקת רווחים וטובות הנאה. וזהו ייחודה, מה אני בחינם אף אתם בחינם.
ואגב, יש לזה טעם נוסף, לא רק מוסרי אלא גם מעשי, כי ברגע שהכסף חודר לתורה, התורה הופכת קל מהרה לתורה פרו-נוצרית, כי רודפי הבצע השרלטנים למיניהם כבר יעוותו ויסלפו ויזייפו את התורה כדי שתתאים יותר ויותר להפקת רווחים וטובות הנאה – ולכן הממסד האורתודוקסי מטמטם את חסידיו השוטים כדי שיהיה קל לתמרן אותם ולשלוט בהם ולהפוך אותם לעדר נבער ועני אשר יישא על כתפיו את כומרי הדת ומקורביהם.
ה) במה שהארכת לא ביארת את דבריך רק העמקת את סכלותך ושקעת עוד ועוד בחילול-שם-השמים אשר בידך. כתבת: "אני אומר מה שנראה לי", ובכן, אף אחד לא ביקש ממך לומר את מה שנראה לך, אתה לא חבר בסנהדרין, עליך קודם כל לקבל על עצמך את דברי חז"ל ואת דברי רבנו, דהיינו עליך קודם כל לקבל את התורה-שבעל-פה, ואת יסודותיה הטהורים הבסיסיים ביותר. אף אחד לא ביקש ממך להפעיל את שיקול דעתך בעניין יסודי הדת, ואם אינך מבין, סמוך על פשט דברי חז"ל ורבנו.
סיימת את דבריך בדברים הבאים: "ואם בעל נפש אתה הודה לי", ובכן, איני בעל נפש כי גנאי גדול הוא להיות בעל נפש, וכֹה דברי שלמה במשלי (כג, ב): "וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה", ופירש שם רס"ג: "וְשַׂמְתָּ – ושים סכין בגרונך אם אתה בעל תאווה", נמצא אפוא ש"בעל נפש" הוא "בעל תאווה", וכך רס"ג אומר גם בפירושו הארוך: "ובעל נפש, תאווה".
***
ואחתום בדברי רבנו במורה (ב, כג), אשר מלמדים על סיבת נטיית הסכלים לאחוז בדבקות כפייתית בהשקפותיהם הרעות, ואף שהאמת אור בהיר בשחקים, אינם מסוגלים עוד לראותו, כי מרוב סיאוב נפשם עיניהם כבר כהו וטחו מראות את אור האמת, וכֹה דבריו:
"אבל מי שמעדיף אחת משתי ההשקפות, אם מחמת שחוּנך כך ואם לאיזו תועלת שהיא, הרי הוא מתעוור מן האמת [...] וכל זמן שהאדם מוצא את עצמו [...] נוטה כלפי התאווה והתענוגות [...] הרי הוא תמיד יטעה וייכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו נוטה אליו".
"והרוצה להכחיש ולהתווכח יעשה כרצונו"...
וכך השיב אותו מגיב על דבריי האחרונים לעיל:
השלום והברכה.
אכן צדקת – אין ספק כי המצאתי חילוקים מדעתי.
אינני רואה כל סיבה שלא לעשות זאת.
אני בהחלט חושב כי עליי להפעיל שיקול דעת עצמאי ולא לקבל כל הכתוב ללא מחשבה.
כתבת "אף אחד לא ביקש ממך להפעיל את שיקול דעתך בעניין יסודי הדת" – אתמהא! והריני מצווה ועומד בזה מפי הכתוב המצוטט פה בראש כל עמוד: דע את אלוהי אביך ועבדהו בלבב שלם, ומפי רבנו הגדול, הרמב"ם – אין צורך לציין מקורות.
האמנם מחויב אני לקבל כל דברי חז"ל, והרמב"ם, בלי להרהר אחריהם כמלוא נימה? וכי מה נעשינו נוצרים עם אפיפיור? אינני הולך אלא אחר שכלי, "ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו, שהעיניים לפנים הן ולא לאחור", וזו "עבירה מצד התורה ומצד השכל".
אמנם, במה שנתאספו חכמים ופסקו הלכה – אני מחויב לה למעשה. אולם מכיוון שאלו מאמרים מוסריים ולא הלכתיים (שלא תמהר לבלעני, החילוק הזה לקוח מהרמב"ם בתשובה על עניין קטלנית) אני חושב, שאם נראה לי שבמצב מסוים אין חילול ה' בדווקא, לא אהסס מלומר את דעתי, גם אם תקרא לי אפיקויירס. אם אתה חושב שאני טועה, נא שכנעני.
ועתה לתשובתי השלישית לאותו מגיב על דבריו האחרונים לעיל:
דייק בדבריי!!
בענייני יסודי הדת אין לך שום שיקול דעת, כגון בענייני שלושה עשר יסודות הדת. ותמיהותיך וזעקותיך הינן התחסדות וצביעות.
ואגב, לא רק ביסודי הדת, אפילו בגזירות הסנהדרין אתה מחויב גם אם אינך מבין, וכמובן שבכל מצוות התורה. וכי התורה ניתנה לשיקול דעתנו?
אלא, שבכל מקום שיש ספק או פקפוק או ערעור או קושיה או עניין מחודש יש להפעיל שיקול דעת, ולכן אמרו חכמים: "אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה". כלומר, אם קבלה היא במסורת התורה-שבעל-פה אנו מחויבים לקבל מבלי לבדוק ולהרהר, ואם מדובר בעניין מחודש נערוך דיון טהור לבירור ולחקר האמת.
וברור שהוא הדין בענייני חילול-השם החמורים שאין לך עוון חמור מחילול-שם-שמים ומהתעיית העם אחרי ההבל. ואף כל-שכן וקל-וחומר הוא.
ולא! לא מדובר בהמלצה מוסרית כמו שאתה מתאר אלא באיסור חמור מאד, אשר עליו נאמר: כי דבר ה' בזה היכרת תיכרת וכו', כך שאין לך מקום לשיקול דעת אם אינך מבין, ובמיוחד לא לאור שלל האיומים של חז"ל ורבנו.
ויתרה מזאת, מדובר באיסור פשוט מאד, שהרי כל בר דעת, שלא אוכל או נהנה מן התורה, מבין היטב! הפיכת התורה לכלי לפרנסה ולהפקת רווחים וטובות הנאה משחיתה את הדת והופכת אותה לדת פרו נוצרית.
ולא לחינם חכמי-יועצי-אשכנז וסייעניהם שרפו את ספר המדע ומורה הנבוכים, ולא לחינם תורתם מעוותת עקומה ועקושה מלאה וגדושה במינות, בהזיות ובאלילות, והבאתי לכך עשרות ואולי אף מאות דוגמאות במאמריי באתר.
איני חושב שאתה אפיקורוס אלא סתם סכל מסכן ותועה שהלעיטוהו בהזיות ובהשקפות משובשות. ואלמלא היה מדובר בעניין של חילול-שם-שמים הייתי דן אותך לכף זכות.
אם אתה רוצה ללמוד את הנושא היטב, עליך לקרוא את מאמריי שבקטגוריית "כבוד תורה".
"וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר – בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים" (איוב לז, כא).