אומן ראש השנה

בעבר הלא רחוק גם אני נפלתי שולל ביד האופנה החדשה והקלוקלת שהתפשטה בעולם – נסיעה לאומן בראש-השנה לקבר של נחמן הברסלבי. פעמיים נסעתי עם עוד עשרות אלפי יהודים מכל העדות והחוגים ושהיתי באומן שבאוקראינה בשני ימים-טובים של ראש-השנה.

אך כיום, אחר שפקח השם את עיניי וקירבני לדרך האמת, ללמוד ולהשכיל את יסודות הדת, איני מבין כיצד הייתי כל-כך פתי וכיצד נפלתי ברשת הסכלות והטמטום, שהרי כל בר-דעת מבין שמנהג זה הוא פשוט עבודה-זרה בהתגלמותה. וכמה חבל שמאות אלפי יהודים נכשלים בכך ודווקא ביום הדין הגדול והנורא.

במאמר הבא אגיש בפניכם את המשפטים שיצאו מפי נחמן וגרמו לי ולעוד מאות אלפי יהודים לשגות להיכשל ולהיחבל בעבודה-זרה. בנוסף, אציג עוד שני מאמרי-הדרכה שהובאו באתר "שער ברסלב" על-מנת שתראו בעיניכם לאיזו רמה של שפלות ועבודה-זרה הגיעו החסידים השוטים של נחמן. אציין שמאמר זה אינו מותאם לבעלי לב-חלש שכן הוא כולל בתוכו ציטוטים קשים מנשוא, ועמכם הסליחה.

יהיו שוטים רבים שיתמהו על דבריי ויטענו ש"הציון הקדוש" הוא "בית חרושת לעבודת השם" כלשונם, אך כנראה ש"נעלם מעיניהם" פסק רבנו בהלכות עבודה זרה (ו, ו), וז"ל:

"מצבה שאסרה תורה, היא בניין שיהיו הכול מתקבצין אצלה, ואפילו לעבוד את ה', שכן היה דרך עבודה-זרה, שנאמר: 'ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוהיך' [דב' טז, כב]. וכל המקים מצבה, לוקה".

ציטוטים שהובאו משמו של נחמן

נתחיל עם דברים שהובאו בשמו של נחמן בספר חיי מוהר"ן, בפרק שנקרא "גודל יקרת ראש השנה שלו" (אות תג):

"אמר: 'הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא ייעדר. כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה'. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד-מאד. אכלו מעדנים ושתו ממתקים 'כי חדות ה' היא מעזכם' [נח' ח, י], וזה נאמר על ראש השנה".

עוד נאמר שם (סימן תה):

"ענה ואמר: 'הראש השנה שלי הוא חידוש גדול והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותיי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה. לא מבעיא אתם כולכם בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי'".

ועוד שם (סימן תו):

"לעניין ראש השנה שצריכין להיות אצלו על ראש השנה דייקא, אמר שיכולין אז אנשים לקבל תיקונים מה שבכל השנה לא היה באפשר שיהיה להם תיקון בשום אופן, אף-על-פי-כן, בראש השנה יכולין אפילו הם לקבל תיקון. אף-על-פי שבכל השנה אפילו הוא בעצמו זכרונו לברכה לא היה יכול לתקנם, אבל בראש השנה גם הם יכולים לקבל תיקונים. כי אמר שהוא [נחמן] עושה בראש השנה עניינים ותיקונים מה שבכל השנה גם הוא אינו יכול לעשות".

וכעת אני נזכר בדיבור הרווח בין החסידים השוטים שם באומן, באמרם אחד לשני:

"אל תתפלא אם השנה יעברו עלייך קשיים וניסיונות כבדים, בפרנסה, בריאות, ילדים וכדומה, שהרי רבנו הבטיח כי מי שיגיע אליו יזכה 'לקבל תיקון'".

אולם, כיום אני מבין שהייסורים שפוקדים אותם במשך השנה הינם "תשלום במזומן" על מה שנכשלו ביום הדין בעבודה-זרה ובספיחיה.

דברים שכתבו תלמידיו בני דורנו

באתר הנקרא "שער ברסלב" ישנו מאמר-הדרכה שנקרא "מדריך רוחני לנוסע לאומן", ובו נכתבו בין היתר הדברים הקשים הבאים:

"גולת הכותרת של הנסיעה, היא הזמן בו אנו עומדים לפני רבינו, ומשיחים את לבנו לפני השם. הלא על-כך כבר התבטא מוהרנ"ת: 'כי כל מגמתי וכל תשוקתי ותקוותי הוא רק להיות על הציון הקדוש הרבה פעמים, אולי אזכה לפרש את שיחתי, לשפוך לבי כמים נוכח פני השם'! (עלים לתרופה, שפ). הציון של רבינו, הוא לא רק מקום שבאים ומזכירים שמות לרפואה ולהצלחה; הציון של רבינו, הוא המקום שבו עומד התלמיד לפני רבו, ומספר את הכל… הרצונות, ההצלחות, האכזבות, הקשיים, והספיקות. ובעצם, מה לא?

בקשר לקושי שיש לנו לפעמים לספר לפני רבינו את אשר עובר עלינו – חשוב לזכור שרבינו יודע את כל מה שעובר עלינו יותר מאתנו [הוא מת יאהבל!]. רק בתור אתערותא דלתתא אנו אמורים לספר לפניו את לבנו; וכמו שאמר רבינו: 'אני לא יכול לעזור, אלא רק למי שבא לפני ומספר את חסרונו'. ולכן, לא צריך להתבלבל מכך שהדעת מבולבלת ואי-אפשר לספר את הכל ולשטוח את הבעיות כדבעי על כל פרטיהם ודקדוקיהם, כי סוף-סוף אין סיפורנו ושיחתנו כי אם השתדלות, ו'אבנים וסיד' וכלים כדי לקבל את תיקונו של הצדיק. ולכן, איך שמספרים – זה טוב; העיקר לשים את האצבע על החיסרון, ולספר עליו איך שאפשר [...] זיכרו! רבינו אמר, שיהיו לו שעשועים גדולים ו'חילוץ עצמות' מאמירת מזמור תהילים בכוונה על ציונו" וכו'.

בדברים הנאמרים עד כֹּה, אנחנו עדים לעבירה חמורה מדאורייתא – "שלא לדרוש אל המתים", ויתרה מזאת, אנו עדים לעבודה-זרה גופה, שהרי מטרת ההתגוללות על הקבר היא שנחמן יעזור לחסידיו השוטים, וכדברי השיקוץ: "אני לא יכול לעזור, אלא רק למי שבא לפני ומספר את חסרונו", ואף לגרום לו ל"שעשועים גדולים" ו"לחלץ את עצמותיו" השחוקות...

נמשיך בדברי "המדריך הרוחני לנסיעה לאומן" שם:

"אז מה האמת? מה אמור להשתנות כשאנחנו חוזרים מאומן? התעוררנו לתשובה, בכינו גם מעומק הלב; העתרנו ביקשנו והפצרנו [=ביטויים מפורשים שמוכיחים שמדובר בעבודה-זרה]. נו, מה הלאה? מה אמור לקרות עכשיו? באיזה צורה הישועה אמורה להגיע?

ובלשון החסידות: באנו לרבי לחפש את אבדותינו הרוחניות: את המוח הטהור, את רגשות הלב הקדושים, את המידות הטובות – שאיבדנו בעוונותינו, וביקשנו לקבל אותם בחזרה. ועתה, באיזה אופן רבינו מחזיר לנו אותם? האם בדרוך רגלינו על מפתן ביתנו אמורים להציף אותנו כל הרגשות הקדושים שאיבדנו, היראה והאהבה, הששון והשמחה?

ובכן, רבי נתן מלמד אותנו שתי ידיעות נחוצות בקשר לקבלת האבדות בחזרה:

א) את האבדות אין מקבלים בבת-אחת, אלא בהדרגה. גם אם פעלת את הישועה, תקבל אותה במינון שמתאים לך. וזאת, כדי שלא תינזק מ'ריבוי אור'; שלא תגרום לך ההתקרבות לאבד את יציבותך הרוחנית או לגאווה ולישות. וכך, אם תמשיך את דרכך בסבלנות, תתקדם לאט ובטוח…

ב) את האבדות מחזיר הצדיק באמצעות תורותיו! כשרבינו רוצה להעניק לך [=נחמן האליל מעניק?] עצה, אור, כוח, לעבודת ה', הוא עושה זאת דרך תורתו. הוא פותח את עיניך וליבך בתורה מתורותיו, בשיחה משיחותיו, בסיפור מסיפוריו – ושם אתה מקבל את אשר איבדת".

מה עושים באומן?

מאמר נוסף שהובא שם, אף יותר מקומם מקודמו, נקרא: "מה עושים באומן – מידע והדרכה רוחנית", בו מפרט אחד החסידים השוטים, מהו הסדר שצריך לקיים כאשר מגיעים לאומן. אך קודם שנציג את דבריו, נקדים ונציג את דברי רבנו הרמב"ם ומתוכם נבין כיצד חסידי ברסלב השוטים עוברים בשאט-נפש וביד רמה בפרהסיה על היסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת, ואף מסיתים ומדיחים רבים אחריהם, ואלו דברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק:

"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: "כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ" (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".

וכך מבואר גם בדברי רבנו בהלכות עבודה זרה (ב, א–ב), וז"ל:

"עיקר הציווי בעבודה-זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים: לא מלאך, ולא גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבע היסודות [הטבעיים], ולא אחד מכל הנבראים מהם [ובכללם האדם]. ואף-על-פי שהעובד יודע שה' הוא האלוהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחילה – הרי זה עובד עבודה-זרה [...] ובעניין זה ציווה ואמר: 'הִשמרו לכם פן יפתה לבבכם' [דב' יא, טז]. כלומר, שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו, להיותם סרסור ביניכם ובין הבורא".

וכעת נציג לפניכם מן הדברים שנאמרו ב"מדריך הרוחני" שם:

"עשרות אלפים נוסעים מדי שנה לקברו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, זכותו תגן עלינו [אגב, אף שלכאורה אין מגרעת בביטוי "זכותו תגן עלינו" נראים הדברים כי בהקשר "חסידי" מדובר במינות, שהרי מטרתם היא הקשר עם אלילם ושהוא יעזור וישמור ויגן עליהם]. להתפלל שם, לבקש מהצדיק שיפעל עבורנו אצל בורא-עולם ישועות בגשמיות או ברוחניות. אבל, כמו כל מקום שהפך ליעד עליה המוני, מן הראוי שנזכיר לעצמינו מדי פעם מה עושים באומן, למה אנחנו נוסעים ולמי אנחנו נוסעים, בבחינת 'דע לפני מי אתה עומד'… [בר מינן, פשוט מחליא כיצד מחליפים את האלוה בעצמות שחוקות].

[והוא ממשיך ואומר:] הרי לנו מדריך קצר, שכל מטרתו הוא להזכיר לנו מה עושים באומן, ואיך באמת צריך לגשת לציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, ואיך ניגשו אליו חסידי ברסלב בדורות עברו. וגם: מה הדברים שנהוג לעשות כשמגיעים לציון רבינו הקדוש.

[והוא מוסיף:] המדריך נכתב לימי ראש השנה, אולם הוא נכון ורלבנטי באותה מידה לכל נסיעה, במשך כל השנה כולה ולכל מי ששואל את עצמו מה עושים באומן.

לפני הכניסה לציון

טבילה במקוה: לפני גישתנו לציון הקדוש – בפרט בבואנו מן הדרך – מהראוי והנכון לטבול במקוה. כך נהגו התלמידים והחסידים בכל הדורות [בעניין מנהג משובש זה ראו מאמרו של ידידי איתמר שלו].

עם הִכנסנו לשערי ציון מקום קבורתו של רבינו הקדוש, עלינו להתבונן ולהַפנים היטב את גדולת ורוממות מקום נורא הוד זה: מקום של השראת השכינה, מקום אשר נשמתו של הצדיק נמצאת שם [לרגע אפשר לחשוב כי מדובר בכניסה לבית קדשנו ותפארתנו].

וכפי שאמר רבינו הקדוש לבתו: 'מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר – כמו שאני עתה בחדר זה, ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם את תבואי אל הדלת ותצעקי: 'אבי אבי' לא אשמע דברייך?' [פשוט מפליא, כיצד כבר בחייו הוא החשיב את עצמו לצדיק גמור, ואפילו משה רבינו ע"ה לא העז לעשות זאת].

עלינו, אם כן, להתבונן ולשים לב בהיכנסנו אל הקודש פנימה: מול מי אנו עומדים! [אומר לך מול מי: מול מצבת אבן חלולה]. יש לעורר את רגשות הלב ולצייר במחשבתנו את הרטט בו היינו עומדים לפני רבינו הקדוש אילו עדיין היה חי, וכך לגשת גם עתה. מאותה סיבה כדאי להגיע אל הציון בלבוש מכובד ההולם את קדושת המקום (למשל: לא בלבוש של טיולים וכדומה), לא פחות מכפי שהיה האדם נוהג בהיכנסו לצדיק מפורסם, או לכל אדם מכובד.

סדר ההשתטחות בציון רבינו

א) פרוטה לצדקה: בהגיענו לציון הקדוש נפריש תחילה פרוטה לצדקה למען נשמת רבינו הקדוש.

בעת נתינת הצדקה אומרים כך: הריני נותן פרוטה זו לצדקה עבור נשמת רבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פייגא זכותו יגן עלינו אמן. צדקה זו היא חלק יסודי בתיקון הנפש אותו פועלים על קברו הקדוש כפי שציווה רבינו ז"ל. [כלומר, על ידי נתינת פרוטה לצדקה מיתקנת נשמת הנותן. ואיפה שמענו דבר כזה?! אגב, כמו בכנסיה, תכלית ההזיה הזו היא לפרנס את כומרי ברסלב, שמרוקנים את הקופות לכיסיהם].

ב) אמירת תיקון הכללי:

לאחר מכן נתחיל באמירת ה"תיקון הכללי", אלו הם עשרה מזמורי תהילים שרבינו הקדוש הבטיח למי שיאמרם אצל קברו וייתן פרוטה לצדקה ש'אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו'".

ובכן, במקום אחר נחמן מסביר מהו ה"תיקון הכללי" (ליקוטי מוהר"ן, סימן כט):

"ולתקן כל העברות בפרטיות הם רבים מאד וכבד על האדם ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו, לכן צריך לתקן כלליות הגידים שהוא בחינת: 'ויגד לכם את בריתו'. ואז, על ידי תקון הברית שהוא כלליות הגידין, נתקן ממילא כל הלאוין שעבר ונמשך להם לבנונית. ועל שם זה נקרא כלליות הגידין שהוא הברית קודש [...] והנה הכלל שצריך לתקן תחלה 'תקון הכללי' ועל-ידי-זה ממילא יתקן הכל בפרט. ואף שתקון הכללי הוא גבוה ומרומם יותר מתקון כל דבר בפרט, עם-כל-זה מחמת שתקון כל דבר תלוי בהמוח, דהינו להמשיך לבנונית מן המוח [...] כדי לתקן ולרומם המוח ועל-ידי-זה נתקן הכל ממילא כנ"ל".

לא הרבה יודעים, אולם פרופ' יהודה ליבס במאמרו "התיקון הכללי ויחסו לשבתאות", כבר חשף את מקורם הנרפש של דברים אלה שיצאו מפי נחמן, הלא הוא משיח השקר שבתאי צבי ותלמידו הארור נתן העזתי שר"י [שאגב כמו נחמן הברסלבי גם הוא כונה מוהר"ן], וכך ליבס כותב במאמרו שם בשלוש הפסקות הבאות (עמ' 99):

"ההתלהבות המשיחית עם הופעת שבתי צבי בשנת תכ"ה-תכ"ו היתה כרוכה, כידוע, בתנועת תשובה שעורר נתן העזתי, נביאו של שבתי צבי [...] והנה מלבד תיקונם של עוונות פרטיים נָתַן נָתָן העזתי גם תיקון כללי לכל עוונותיו של האדם, וקרא לו בשם 'תיקון כללי'. וזה לשונו בראש סדר התיקון: 'מי שירצה לעשות תיקון כללי על כל עוונותיו' וכו'...

אבל השם 'תיקון כללי' אינו הדבר היחיד המשותף לתיקונו של נתן העזתי ולתיקונו של ר' נחמן. כר' נחמן, גם נתן העזתי טוען בגוף התיקון הזה שהחטא המיני כולל את כל החטאים האחרים, ותיקונו כולל גם כן את כל התיקונים. ועוד, שתיקון זה קשור בייחוד למוח ולמחשבה, ובתיקון הברית נתקנים גם אלה. וכך אומר נתן העזתי בגוף תיקונו זה:

'והאדם שרוצה לתקן עצמו קודם כל צריך לתקן הפגם שפגם באות ברית קודש שענשו חמור מאוד, ומי שפגם באות ברית קדש פגם גם כן במוח כי משם יוצא הזרע, ופוגם גם כן בגוף, כי הזרע יוצא דרך הגוף דרך חוט השדרה [...] כי כשרוצה אדם לתקן עצמו צריך לתקן קודם הכל פגם ברית קודש כנזכר ועל-ידי-זה מתקן פגמים אחרים וכו'. ומאחר שהזרע היוצא מהיסוד הוא מהמוח, צריך לתקן גם כן המוח תיקון גמור'".

נחזור למאמר: "מה עושים באומן – מידע והדרכה רוחנית", שם מחברו ממשיך לפרט מה עושים ומה יש לעשות באומן:

ג) וידוי בפני הצדיק:

"מיסודות התשובה, להתוודות לה' על החטאים בהם נכשל האדם, להתבייש על שהִמרה את פי בוראו ולבקש על-כך סליחה. רבינו הקדוש גילה, שכאשר וידוי זה שהוא מתוודה לה' נעשה בפני הצדיק, אזי הצדיק פועל גדולות ונצורות לתיקון נפשו של החוטא, ופותח תקוה לעתיד טהור יותר ולדרך סלולה בתיקון המדות. התלמידים הקדושים הורו שסגולה נפלאה זו ממשיכה גם היום כאשר אומרים את הווידוי ליד הציון הקדוש".

ואיפה הוא גילה להם זאת? כך מובא בספרו ליקוטי מוהר"ן. אך לפני שנעיין בדבריו, אקדים ואומר שאחד המוטיבים שחוזרים ונשנים במאמרים רבים של חסידות, הוא שהם לוקחים חצאי פסוקים או פסוקים שלמים ומוציאים אותם לגמרי מהקשרם כדי שיתאימו לדת החדשה שהמציאו. והנה, רבנו כבר עמד על טיבם של כיוצא בהם, וכך נאמר במורה (ב, כט):

"ההמונים, ואף מי שחושבים בהם שהם חכמים, לומדים מפסוק זה בלי להתבונן במה שנאמר לפניו ואחריו ובלי עיון באיזה עניין נאמר".

עוד יש לציין, כי בקריאה שטחית של מאמרים אלו לעתים נדמה כאילו הם ממש נכתבו ב"רוח הקודש", אולם, המעיין מעט לעומק מבין שהכל בנוי על סילופים וזיופים, והדברים הבאים הם דוגמת מופת לכך, וז"ל שם (סימן ד):

"ואי אפשר להשיב המלוכה להקדוש-ברוך-הוא אלא על-ידי ווידוי דברים לפני תלמיד חכם, על-ידי-זה מתקן ומעלה בחינת מלכות לשרשה [...] ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו [הייתכן כי עוון שהוא דבר בלתי מוחשי יהיה על עצם גשמית?!], כמו שכתוב (יחזקאל לב, כז): 'וַתְּהִי עֲו‍ֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם'. וכל עבירה יש לה צרוף אותיות. וכשעבר איזה עבירה, אזי נחקק צירוף רק על עצמותיו".

לפי דבריו לכל עוון יש "צירוף אותיות" וככל הנראה הוא מתכוון לפסוק שבו נאמרה בתורה האזהרה על אותו עוון, והוא מביא "ראיה" לכך מפסוק ביחזקאל. אולם, כאמור בדברי רבינו, הוא מציג רק חלק מהפסוק מבלי להתייחס לכללות הפסוק ולא לכללות העניין בו נאמר.

והנה הפסוק המלא ביחזקאל לפניכם:

"וְלֹא יִשְׁכְּבוּ אֶת גִּבּוֹרִים נֹפְלִים מֵעֲרֵלִים אֲשֶׁר יָרְדוּ שְׁאוֹל בִּכְלֵי מִלְחַמְתָּם וַיִּתְּנוּ אֶת חַרְבוֹתָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶם וַתְּהִי עֲו‍ֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם כִּי חִתִּית גִּבּוֹרִים בְּאֶרֶץ חַיִּים".

ראשית, הפסוק כלל אינו מדבר על כל אדם אלא מדובר בנבואה מסוימת מאד על מפלת הגויים אשר עינו ושעבדו את עם ישראל, וכמו שפירש שם יונתן בן עוזיאל: "וַהֲווֹ חוֹבֵיהוֹן עַל גַּרמֵיהוֹן אֲרֵי אִתמְסַרוּ לִתבָר גִּיבַּרַיָא עַל דִּשׁלִיטוּ בְּאַרעָא דְיִשׂרָאֵל". שנית, אין הכוונה כפשט הכתוב שהעוונות "רבצו" על עצמותיהם במובן המילולי הפשטני, אלא מדובר במשל לכך שעוונותיהם המיטו עליהם כליה. שלישית, היכן נזכר בפסוק "צירוף אותיות" על העצמות?!

והוא ממשיך שם בהבליו:

"ונוקם בו [אותו עוון שנחקק על עצמותיו] כמו שכתוב (ירמיהו ה, כה): 'עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה', וכתיב (תהלים לד, כב): 'תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה'".

כלומר, משני הפסוקים האחרונים (מירמיה ותהלים) הברסלבי "מוכיח" שהעוון שנחקק על העצמות נוקם באדם, כאילו יש לעוון עצמו מודעות וכוח על-טבעי לנקום. האמנם? ובכן, הנה הפסוק מירמיה (ה, כה) במלואו: "עֲו‍ֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם", וביאורו: העוונות והחטאים גרמו לעונש כבד מאת ה': לעצירת גשמים ולכישלון היבולים, וכמו שנאמר בפסוק הקודם בנביא שם.

ועתה לפסוק השני מתהלים (לד, כב): "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ". וכך פירש רס"ג פסוק זה: "תְּמוֹתֵת – ומיתת הרשע רעה", ושם מוסיף קאפח: "כאילו נקוד תְּמוּתַת". כלומר, מיתת הרשע עלולה להיות קשה מאד, ולעתים קרובות אף כרוכה בייסורים ובחרפה, עד שכל השומע יִשּׁוֹם וישְׁרוק לאסונו. קצרו של דבר, אין קשר לעוונות שנדבקים לעצמות.

והוא ממשיך:

"ועל ידי ווידוי דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם, ונעשה מהם הדיבור של הווידוי, כי הדיבור יוצא מעצמותיו, כמו שכתוב (שם, לה): 'כָּל עַצְמֹתַי תּאמַרְנָה'" וכו'.

האם באמת הדיבור יוצא מהעצמות? ובכן, הראיה שלו היא מהפסוק "כָּל עַצְמֹתַי תּאמַרְנָה", אולם, כדרכו הוא דורש רק חלק מפסוק שלם, והוא בתהילים (לה, י): "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ", וכל תלמיד צעיר מבין שאין שום קשר בין דרשתו של נחמן לפסוק זה, שהרי ברור שהעצמות הן משל לאמירה מכל הלב והנשמה.

והנה לפניכם גם דברי רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' רז–רח), אשר דן בדברי קראי ושמו בנימין נהואנדי מראשי הקראים בתקופתו של רס"ג, אשר בדיוק כמו דברי המינים הברסלבים ייחס את שני הפסוקים המרכזיים שנזכרו לעיל לעצמות! וכֹה דבריו שם:

"ובנימין מצא: 'וַתְּהִי עֲו‍ֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם' וכן: 'כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ', וסבר כי כוונת הכל על העצמות [...] ואף לא ידע כי אמרוֹ: 'יְיָ מִי כָמוֹךָ' אינו נאמר בעצמות" וכו'.

וזה עדיין לא נגמר, הברסלבי ממשיך "להדריך" את התועים, ואומר כך:

"וזה שאמרו חז"ל (סוטה ז ע"ב) [כאילו באגדה הזו הם כיוונו למה שאמר נחמן]: בשעה שהלכו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגולגלין, עד שאמר משה: 'שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה' – [וכעת הוא "מסביר" את האגדה לפי דמיונו:] שביקש משה מהקב"ה, שיזכור ליהודה הווידוי שהתוודה, וכן הוי ליה [היכן זה כתוב?! מי אמר שקול יהודה הינו ווידוי?!]. וזה דווקא 'עצמותיו היו מגולגלין', על שם: 'וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם' [ואין שום קשר, וכוונת פשט האגדה במלה "עצמותיו" לעצמותיו של יהודה, בדומה לצוואתו של יוסף לאֶחיו (שמ' יג, יט): "וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם"].

ועל-ידי הווידוי נתתקנו ועלו כל חד לדוכתיה. ויהודה זה בחינת מלכות, רמז, שבחינת מלכות נתתקן על-ידי ווידוי דברים, זה נעשה על-ידי משה, שזכר משה הווידוי [משה לא הזכיר שום ווידוי], כי כן צריך, שיהיה הווידוי לפני תלמיד חכם וכל תלמיד חכם הוא בחינת משה, כמו שאמרו: 'משה שפיר קאמרת' [סוכה לט ע"א] ובזה שזכר משה הווידוי, נעשה כאלו התוודה עכשיו לפני משה".

ובכן, כאן שורש השיבוש. היכן מצינו שווידוי צריך להיעשות לפני תלמיד חכמים או צדיק?! לא נזכר דבר כזה בחז"ל או בקדמונים. ולפי רבותינו וידוי צריך להיעשות אך ורק לפני הקב"ה, ואדרבה, אין ראוי לפרט את חטאיו לפני בני אדם, וכמו שפוסק רבנו בהלכות תשובה (ב, ה):

"ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים [...] במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחברו. אבל שבינו לבין המקום אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל-ברוך-הוא ופורט חטאיו לפניו, ומתוודה עליהן בפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עוונו, שנאמר: 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' [תה' לב, א]".

והמקום היחיד בו מצינו שיש לקיים וידוי בפני "הצדיק" הוא בנצרות. וכך נאמר בויקיפדיה (ערך 'וידוי בנצרות'), בשתי הפסקות הבאות:

"בכנסייה הקתולית הווידוי מתחיל עם חשבון הנפש של המאמין. עם כניסתו לתא הווידוי המתוודה מקבל את ברכת הכומר, ואומר: 'ברך אותי אבי, כי חטאתי' [...] לאחר מכן, המאמין מעיד על חרטתו ומקבל תפילה קלה, לרוב, ככפרה על חטאיו. הכומר רשאי להדריך רוחנית את המאמין, ולאחר מכן הוא נותן לו את הפטירה, במילים הבאות: [...] 'אני פוטר אותך מחטאיך, בשם האב והבן ורוח הקודש'.

בכנסייה הקתולית המזרחית וגם בכנסייה האורתודוקסית [...] לעיתים מאחורי הכומר היה תלוי איקונין של המשיח הנוצרי, על-מנת להזכיר למאמין כי הוא מתוודה לאל ולא אל כהן הדת. במסורת הביזנטינית, דגש חזק ניתן בווידוי על ההדרכה הרוחנית של הכומר [בדומה לחסידות, ש"הצדיק" נותן לחסיד "דרך תשובה"] ולא רק על וידוי החטאים".

עד כאן בנוגע לרוב הזרמים בנצרות, אולם, יש זרם אחד בנצרות ששקע פחות מחסידי ברסלב בהבל, והצליח להתרומם מבחינה מחשבתית אפילו מעל החסידים השוטים התועים אחרי טומאת ברסלב, וכמו שנאמר בהמשך שם:

"הנצרות הפרוטסטנטית מאמינה כי אין צורך במתווך בין האדם לאלוהיו, לפיכך הווידוי בדת זו נעשה בדרך-כלל בפרטיות, בתפילה לפני האל".

הברסלבי מסיים את דבריו ב"מדריך" עם השלב האחרון בביאה על "הצדיק":

ד) השתטחות על קבר הצדיק:

"השתטחות על קבר הצדיק, הינה סגולה עצומה וכוח עליון נפלא, המסייע לאדם לחזור בתשובה ולתקן את כל העבר. כך כותב רבי נתן (לקוטי הלכות נזיקין ג): 'כשבא על קבר הצדיק האמיתי במקום גניזתו הקדושה ומעורר עצמו בתשובה, אז יש כוח להצדיק לבררו בכוחו הגדול, שגדול במיתתו יותר מבחייו, ולהוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו, אף-על-פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אופן' [בביטול ההזיות האלו כבר הרחבנו במאמרים: "מעמד הקברים ביהדות", "ודורש אל המתים"].

ההשתטחות היא עצם ההגעה אל הציון הקדוש לעסוק שם בתפילה, וידוי, תחנונים ובקשות מעומק הלב. אם אפשר, כדאי מאוד להתקרב עד כדי נגיעה בציון הקדוש [הקבר אצלם קדוש, כמו בנצרות] ולרכון על המצבה הקדושה, אך אין זה מעכב, כי בכל מקום סמוך ונראה לציון הקדוש אפשר לפעול את כל התיקונים באותה מידה".

"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, ט–יג).

"אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְיָ וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְיָ בְּכָל לְבַבְכֶם, וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה" (ש"א יב, כא).