רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק כב)

עודכן: 28 בינו׳ 2021

בבראשית (א, טז) נאמר כך: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים", ורש"י פירש שם: "הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים וגו' – שווים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד; וְאֵת הַכּוֹכָבִים – על-ידי שמיעט את הלבנה הִרבה צבאיה להפיס דעתה". מדברי רש"י עולות הנקודות הבאות: 1) השמש והלבנה נבראו בתחילה שווים; 2) הלבנה קטרגה על השמש; 3) הלבנה נענשה על קטרוגה ולכן היא נתמעטה; 4) הקב"ה פייס את הלבנה בכך שהוא הִרבה את צבאהּ דהיינו הִרבה את הכוכבים.


וכל מי שלמד מעט מדעים יודע כי הלילה הכרחי מאד לבריאותו הנפשית והגופנית של האדם, ובלעדי השינה והמנוחה העולם היה חרב. כלומר, לא יעלה על הדעת שהקב"ה יברא את העולם באופן מושלם ומשוכלל שעליו נאמר: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בר' א, לא), והנה פתאום בעקבות "קטרוג" של הלבנה הקב"ה ישנה את דעתו וישנה את בריאתו מן הקצה אל הקצה, שהרי עולם אשר נברא ללא יום וללא לילה חייב להיות עולם שונה לחלוטין מכל מה שאנחנו מכירים. תפישת דרשות חז"ל כפשוטן מחייבת אפוא להקב"ה מגרעת, שהרי הוא ברא את עולמו באופן המושלם והמשוכלל ביותר, ולאחר מכן הוא מגלה שאין זה האופן השלם ביותר, ובעקבות "קטרוג הלבנה" הוא רואה לנכון לשנות את כל מערכות הבריאה.


ואיני יודע איך יעלה על הדעת שבעקבות קטרוגה הדמיוני של הלבנה הקב"ה ישנה את כל מערכות העולם? וכי יעלה על הדעת שמיליארדי הגלקסיות והכוכבים שביקום נבראו אך ורק בגלל שהלבנה קטרגה, ובעקבות עונשה הקב"ה החליט לפייס אותה ולברוא לה צבא?!


ויתרה מזאת, והלא בפסוק לפני-כן נאמר (א, יד): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים", כלומר המחשבה הראשונה במעשה הבריאה הייתה לברוא יום ולילה, דהיינו מאור גדול ומאור קטן, ולא כפי שרש"י אומר בעקבות המדרש "שנבראו שווים", ובעקבות איזה קטרוג שודדו כל מעשי בראשית. זאת ועוד, בפסוק נאמר במפורש שההבחנה בין יום ולילה היא זו שמאפשרת למנות את המועדים הימים והשנים, איך אפוא היה ניתן למנותם ללא יום ולילה?


זאת ועוד, ישנה סתירה פנימית בדברי המדרש שרש"י מצטט: אם הלבנה קטרגה ונענשה, מדוע היה צורך לפייסה? וכי העונש שהקב"ה נתן לה היה בלתי-מידתי? וכי הקב"ה הוא שופט אשר עלול לדון באופן שגוי ולפסוק דין חמור יותר מהראוי? ואם הקב"ה הוא דיין צדק וכמו שהעידה עליו התורה: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (דב' לב, ד), מדוע היה צורך לפייס את הלבנה? אלא ברור כשמש כי המדרש הזה אינו כפשוטו והוא נועד ללמד על מידת הענווה ותו לא! כלומר, שכל המגביה עצמו הקב"ה משפילו וכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו, וכמו שנרמז בכתבי הקודש: "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ" (יש' מ, ד).


ואין שום ספק שרש"י סבר שהקב"ה ברא את השמש והירח שווים! שהרי הוא אומר בפירושו במפורש: "שווים נבראו"! אולם, התוספת הזו אינה מופיעה כלל במדרש! ובמלים אחרות, רש"י הבין את כל המדרש הזה כפשוטו והסיק בעצמו שהשמש והירח נבראו שווים! ואוי לה לאותה סכלות אוי לה לאותה טיפשות! ורש"י חִיֵּיב להקב"ה מגרעת שהרי לפי התורה הקב"ה שגה בבריאת עולמו במחשבה הראשונה, שהרי בסוף מעשה הבריאה נאמר: "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", כלומר, בריאתו הראשונה לא הייתה טובה מאד. וכאמור, רש"י אף ייחס להקב"ה דין מעוות, אחרת מדוע היה צורך לפייס את הלבנה? ותפישת אגדות חז"ל כפשוטן החריבה לחלוטין את שכלו ואת דת משה. והנה לשון האגדה במסכת חולין (ס ע"ב):


"רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב [בר' א, טז]: 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים', וכתיב [שם]: 'אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל [...] וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן'! אמר ירח לפני הקדוש-ברוך-הוא: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר ליה: לך ומעט את עצמך! אמר לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעט את עצמי? אמר ליה: לך ומשול ביום ובלילה, אמר ליה: מאי רבותיה, דשרגא בטיהרא מאי מהניא? אמר ליה: לך וימנו בך ישראל ימים ושנים, אמר ליה: לדידיה נמי אי אפשר דלא מנו ביה, דכתיב [בר' א, יד]: 'וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים'. זיל, ליקרו צדיקי בשמך: יעקב הקטן [עמ' ז, ב], שמואל הקטן, דוד הקטן [ש"א יז, יד]. חזייה דלא קא מייתבא דעתיה, אמר הקדוש-ברוך-הוא: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו 'לַייָ' [במ' כח, טו], אמר הקדוש-ברוך-הוא: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח".


ואיני מתכוון לנתח את כל פשט המדרש הזה, ודי להתבונן בנקודה אחת בכל המדרש הזה כדי להבין שהוא אינו כפשוטו: בסוף המדרש נאמר שהקב"ה הביא כפרה על שמיעט את הירח, וכי יעלה על הדעת שהקב"ה צריך להביא כפרה על מעשיו? ומי שמבין את המדרש הזה כפשוטו הוא מין וכופר ומחרף ומגדף את השם הנכבד הגדול והנורא. ובמאמרי "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" ביארתי לאור דברי רבנו במורה, מדוע אך ורק בשעיר של ראש חודש נאמר "לַייָ", וברור שרבנו כלל לא התייחס למדרש הזה.


בהקשר למדרש הזה יש להתייחס לנקודה נוספת גרוטסקית ביותר, בסידור "שיח ירושלים" העתיקו את כל התוספות שהוסיפו לברכות קרית-שמע אשר נאמרות בתפילת שחרית של שבת (ולא העירו מאומה על כך שלדעת רבנו אין להוסיף מאומה). בין התוספות הללו ישנו הפיוט המפורסם: "אל אדון על כל המעשים", ובתוכו מופיע המשפט: "ראה והתקין צורת הלבנה". ויש כל מיני דרדעים חכמים בעיניהם אשר במקום לומר "והתקין" מתהדרים לומר "והקטין", וכמו שנאמר בסידור "שיח ירושלים" בהערה שם. ובזאת נדמה להם שהם מביעים נאמנות למסורת קדמונים כי הגרסה "והקטין" מופיעה בתכלאל קדמונים. ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, שהרי מעבר לשגיאה של הוספת פיוטים בתוך ברכות קרית שמע, הגרסה של תכלאל קדמונים מבטאת את תפישת אגדות חז"ל כפשוטן! כאילו הקב"ה באמת הקטין את צורת הלבנה! ועל תפישת אגדות חז"ל כפשוטן כבר אמר רבנו מה שאמר...


"רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (מש' כו, יב).


יא. הגשמה וסכלות בפירוש רש"י לפרשת חיי שרה - המשך


דוגמה ראשונה


בבראשית (כג, יז) נאמר כך: "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא, הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב". ורש"י פירש שם: "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן – תקומה הייתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך. ופשוטו של מקרא: ויקם השדה והמערה אשר בו וכל העץ לאברהם למקנה וגו'". וממה שרש"י קורא לסיפא של פירושו "פשוטו של מקרא", יש ללמוד שכוונתו שהרישא של פירושו היא בגדר "מדרש". ברם, הרישא של פירושו אינה מדרש כלל! כלומר, לא מדובר בדברי אגדה המסתירים רעיונות טמירים, אלא בפרשנות פשטנית לחלוטין אשר איננה נובעת באופן ישיר מן הפסוק.


כלומר, מפירושו של רש"י עולה אפוא, כי פשט ומדרש הינם היינו הך! שהרי שניהם מביעים פירושים פשטניים, אלא ש"פשט" הוא הפירוש הפשטני אשר נובע באופן ישיר מן המקרא, ו"מדרש" הוא הפירוש הפשטני אשר נובע באופן עקיף מהמקרא. ואיני מתיימר לומר שיש כללים בפירוש רש"י ושהוא היה עקבי ביחס הזה שבין המדרש לפשוטו של מקרא, כי אין לי ספק שיש מקומות שהוא השווה לחלוטין בין מדרש לפשט, אך מכל מקום פירוש זה מלמד אותנו על כך שרש"י ראה בפשט המדרש כלי לגיטימי לפרש את פשט המקרא.


מקור דברי רש"י במדרש בראשית רבה (נח, ח), וכך נאמר שם: "ויקם שדה עפרון, דהות נפילה וקמת, דהות דבר אינש זעיר, ואיתעבידת לבר נש רב", ושעוועל מעיר בספרו שם: "ורש"י במתק לשונו כתב: 'מיד הדיוט ליד מלך'". ואין זה נכון, כי אברהם אבינו לא היה מלך אלא נביא, וכמו שהקב"ה אומר על אברהם: "כִּי נָבִיא הוּא" (בר' כ, ז), ואף איני יודע איך רש"י אמר על עפרון שהיה הדיוט, שהרי רק כמה פסוקים לפני כן הוא אומר בפירושו שהוא היה שופט גדול של בני חת, וזה לשונו שם (כג, י): "וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, כתיב חסר, אותו היום מינוהו שוטר עליהם מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו עלה לגדולה".


וברור שכוונת המדרש להדגיש את מעלתו הרוחנית של אברהם אבינו, כלומר שלמות מידותיו הטהורות ומחשבתו הזכה והישרה, לעומת אפסות מעלתו הרוחנית של עפרון, ולא למעמד חיצוני, כגון מלכות או נתינות, אשר אינם מעידים מאומה על מעמד רוחני אמיתי. ואין כאן "מתק" כמו שאומר שעוועל אלא שיבוש בהבנת מטרתו של המדרש.


דוגמה שניה


בבראשית (כד, ז) נאמר כך: "יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם", ורש"י פירש שם: "יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי – ולא אמר 'ואלהי הארץ', ולמעלה אמר [כד, ג]: 'וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּייָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ'. אמר לו [אמר אברהם לאליעזר]: עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו".


המקור לפירוש רש"י הוא במדרש בראשית רבה (נט, ח), וכך נאמר שם: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּייָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם – אמר רבי פינחס, עד שלא הודעתי אותו לבריותיו – אלהי השמים, וכיון שהודעתי אותו לבריותיו – אלהי הארץ". המדרש מקצר מאד בלשונו ומקיצור לשונו עולה בבירור שמדובר בעניין סמנטי-לשוני בלבד, כלומר, שנאמר 'אלהי השמים' בלבד כדי ללמד על פעלו העצום של אברהם אבינו שהלך ממקום למקום וקרא בשם ה' אל עולם.


אולם, רש"י הרחיב בפירושו והוא מוסיף עניינים שחורגים מענייני לשון לענייני השקפה, והנה שוב דבריו: "אמר לו [אברהם לאליעזר]: עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו". מתוספותיו של רש"י עולה כאילו אלהותו של הקב"ה תלויה ועומדת בהכרה של בני האדם השפלים, שהרי הוא אומר: "עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ" או "כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ". וכל מה שנאמר במדרש הוא שהקב"ה לא נקרא "אלהי הארץ" כי בני האדם הטיפשים לא הכירוהו.


ואין הקב"ה צריך לבריותיו ולא להכרתם ולא למאומה מהם, וכמו שרבנו פוסק בהלכות יסודי התורה (א, א): "שכל הנמצאין צריכין לו, והוא ברוך-הוא אינו צריך להן ולא לאחד מ