רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ז)

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

מן המפורסמות שאין צריך להביא עליהן ראיה היא שרש"י הוא פרשן פשטני, ומאות פעמים במהלך פירושו לתורה הוא מדגיש, כי פירושו באותו המקום המסוים הוא לפי פשוטו של מקרא. כמו כן, ישנם מקומות שבהם רש"י אומר מפורשות כי כללות פירושו היא פירוש פשטני: "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא" (בר' ג, ח), "ואני איני בא אלא לפשוטו" (שם ג, כד), "ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי" (שם לג, כ).


כלומר, רש"י דואג להבהיר בפרקים הראשונים של ספר בראשית, ושוב בהמשך הספר, כי פירושו הוא פירוש שנועד בכללותו לפרש את פשטי המקראות, וכבר הזכרתי עניין זה בחלקו הראשון של המאמר. ברם, יש מקומות שבהם רש"י מביא פירוש מסוים ואומר עליו "זהו פשוטו" ולאחריו הוא מביא פירוש נוסף ואומר עליו "וזהו מדרשו", ונשאלת השאלה: האם רש"י הבחין בין פירוש לפי הפשט לבין פירוש לפי הדרש? ובמלים אחרות, האם במקומות שרש"י מצהיר שפירושו הוא לפי המדרש, כוונתו היא שנבין את פירושו באופן של משל? התשובה היא כמובן שלא, ולא רק בגלל שרש"י מצהיר מפורשות שכללות פירושו היא פירוש לפי הפשט, אלא גם בגלל המסקנות והראיות הבאות:


עיון בפירוש רש"י מלמד, כי הוא אינו מבחין בין פשט לדרש, ובאותם המקומות שבהם הוא אומר שפירושו הוא לפי המדרש, כוונתו לומר שיש לפרש את פשט המקרא לפי פשט המדרש, כי לפי רש"י המדרש והאגדה הינם אמצעים לגיטימיים להבין ולפרש באמצעותם את פשטי המקראות, והנה כמה דוגמאות לשיטתו זו:


א) "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו" (בר' ג, ח) – כלומר פשט האגדה מיישב את פשט המקרא; ב) "מדרשו לפי פשוטו [...] [והמקור לדבריו שם:] תנחומא חקת" (שם יד, יג) – כלומר פשט מדרש תנחומא שם הוא פשט המקרא; ג) "שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו" (שם כה, כו) – כלומר מדרש האגדה שם מבאר את פשוטו של המקרא; ד) "ופשוטו לפי אגדה" (ויק' ד, ג) – כלומר פשט המקרא שם תואם את פשט האגדה; ה) "דבר אחר, אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה" (במ' כג, כא) – כלומר המדרש הנאה שם מבאר את פשוטו של המקרא.


נמצא, כי רש"י תפש את פשט המדרש כאמצעי להבין את פשטי המקראות, ואף שלעתים יש הבחנה לכאורה בפירושו בין "פשט" ל"מדרש" – אין כוונתו שיש להבין את המדרש כמשל, אלא כדרך נוספת להבין את פשטי המקראות, ונצרף דוגמה נוספת:


"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בר' א, ג), רש"י פירש שם: "אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה, ראהו [הקב"ה את האור] שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא. ולפי פשוטו כך פרשהו, ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה".


רש"י אומר שהוא צריך לדברי אגדה, ויש לשאול: למה הוא צריך את דברי האגדה? והלא פירושו הוא פירוש פשטני מוצהר! אלא התשובה ברורה, רש"י צריך לדברי אגדה כדי לפרש את פשט המקרא! וזאת בהתאם לשיטתו ולהצהרותיו שראינו לעיל, שהוא משתמש באגדה כדי לפרש את פשטי המקראות. ובמלים אחרות, הצורך של רש"י בדברי אגדה נובע משאיפתו לפרש את פשט הפסוק. נמצא, שלפי דמיונו יש פירוש פשט שיסודו בפשט, ויש פירוש פשט שיסודו באגדה, ולכן הוא עשה הבחנה בדבריו לעיל: "אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה [...] ולפי פשוטו כך פרשהו". כלומר, ברישא כוונתו לפשט המקרא שיסודו באגדה, ובסיפא כוונתו לפשט המקרא שאינו נסמך על דברי אגדה.


זאת ועוד, בפירושו לבראשית (לג, כ) הוא אומר כך: "ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי", ויש לשאול: מהו פשוטו של מקרא ומהו שמועו של מקרא? נראה אפוא, כי לפי רש"י ישנם שני רבדי פשט בתורה, האחד רובד פשט שיסודו בפשט והאחר רובד פשט שיסודו באגדה – ואף ש"שמועה" אינה הגדה כמו שרבנו פוסק בהלכות אבל (ג, ט): "אין אומרין שמועה והגדה בבית האבל", נראה ברור שרש"י התכוון לאגדה, שהרי הוא אומר בפירושו לבראשית (ג, ח): "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו", ו"הפשט והאגדה" כאן הם-הם "פשוטו ושמועו" שנזכרו לעיל.


אמרנו ששיטתו של רש"י לפרש את המקראות לפי פשוטם היא מן המפורסמות, וכראיה לכך נעתיק קטע קטן ממבואו של ח"ד שעוועל לספרו: "רש"י – פירושי התורה", וזה לשונו שם (עמ' 10–11):


"שיטותיו – הוא [=רש"י] מציין תכופות, שכל עצמו לא בא אלא לפרש פשוטו של מקרא. ברם עובדה היא, שלא נרתע מלכלול בדבריו את הדרש הנוטה לפשט, והדין עמו – כי מה הוא הדרש אם לא רוחו של מקרא המסורתי? ובכן גם הוא פשוטו של מקרא. ויש שהוא מפרש על-פי הפשט [...], ואחר כך הוא מביא את הדרש. אבל אין דרכו של רש"י להביא אלא אגדות הקרובות למשמעות הכתוב, לפיכך יש שהוא העיר: 'ומדרשי אגדה יש הרבה', אבל לא הביאם, ולא מפני קוצר המצע, אלא מפני ריחוק עניינם".


מדברי שעוועל עולָה בבירור ההבחנה שערכנו לעיל, כלומר כדי להשיג את מטרתו והיא פירוש מקראות התורה לפי פשוטם, רש"י השתמש גם "בדרש הנוטה לפשט" שהרי "גם הוא פשוטו של מקרא", ואף במקומות "שהוא מפרש על-פי הפשט ואחר-כך הוא מביא את הדרש", הדרשות הללו הן "אגדות הקרובות למשמעות הכתוב". נמצא, שיש אגדות שהן למעשה ביטוי מובהק של פשטי המקראות, ובמלים אחרות, בדיוק כמו שאמרנו לעיל: יש פירוש פשט שיסודו בפשט, ויש פירוש פשט שיסודו באגדה.


כמובן שדבריו של שעוועל הם הבל מהובל, ואין אגדות שניתן לפרש באמצעותן את פשטי המקראות, וכבר עמדתי על האבסורד היסודי בעצם השיטה הזו, לפרש את פשטי המקראות באמצעות משלים, בחלקו הראשון של מאמרי. כמו כן, האגדות שרש"י מביא אינן קרובות כלל למשמעות הכתוב כמו שאומר שעוועל, ורק מי שאינו יודע מאומה בענייני השקפות דת משה הטהורות, מסוגל להוציא מפיו משפט מעוקל כזה.


למרות שהדברים ברורים כשמש – שהאגדות שרש"י שילב בפירושו נועדו לפרש את פשטי המקראות, בכל זאת נשאלתי לאחרונה: האם אין ראיה בדברי הרשב"ם (נכדו של רש"י) לכך, שהאגדות המובאות בפירוש רש"י לא באו לפרש את פשטי המקראות, אלא נועדו שנבין אותן כמשלים? ובכן, טרם שנראה את דברי הרשב"ם נֹאמר, כי לאחר עיון בפירושים אגדיים רבים של רש"י, נראה לי ברור שרש"י ראה ברובה המכריע של ספרות האגדה, אמצעי פשטני מובהק לפרש בו את התורה ואת התלמוד. כמו כן, בדקתי במנוע-חיפוש (פרויקט השו"טים) אחר המלים "זה משל" בפירושו לתורה, ואין שום מקום שבו רש"י אומר על אגדות חז"ל שהן משל! בשום אגדה! ואם היה סובר שאגדות חז"ל הן משל והיה מבין את הנזקים העצומים בהבנתן לפי פשטיהן, הוא לא היה כותב כלל את פירושו! או לכל הפחות מציין מאות פעמים שוב ושוב שמדובר במשלים כדי שלא חלילה תצא תקלה תחת ידו.


נעבור עתה לראות את דברי הרשב"ם בפירושו לבראשית (לז, ב), אשר הובאו כראיה לטענה שרש"י התכוון, לפחות בחלק מן האגדות שהביא, שנבין אותן כמשלים:


"ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות [=הפשטים] המתחדשים בכל יום".


ואיני רואה שום ראיה בדברי הרשב"ם הללו, כל שרשב"ם אומר הוא, שלפי דעתו פירושיו הפשטניים של רש"י אינם מתאימים "לפשטים המתחדשים בכל יום". ובמלים אחרות, רש"י כתב את פירושיו לפי פשטים מסוימים אשר התאימו לימים שבהם כתב את פירושיו, אך לאחר שעברו והגיעו ימים אחרים, יש לפרש לפי פשטים אחרים – ועדיין אין שום רמז בפירושו של רשב"ם שפירושו של רש"י איננו לפי הפשט, אלא שפשטי פירושו אינם מתאימים.


ואף שרשב"ם לא התכוון למה שייחסו לו, ואף שהוא צודק שפירושו של רש"י "אינו מתאים" והפך ללא-רלבנטי עוד בחייו של רש"י – עדיין עיקר דבריו מוזרים מאד על גבול הכפירה: "[...] היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום" (?), ואיני מבין, איך יעלה על הדעת שפשטי התורה משתנים?! וכי יעלה על הדעת שפשטי המקראות אינם נצחיים לעולם-ולעולמי-עולמים?! ואנה אנו באים עם השקפה כזו? אלא, פשט התורה הוא פשט התורה, והוא לא משתנה כמו שתורת משה לא תוחלף ולא תשתנה.


נראה לי, שכל כוונתו של רשב"ם היא להראות שהוא הצליח לגבור על סבו בוויכוח, ומטרתו הייתה לרומם את עצמו ואת פירושו, שהרי אין לך "הסכמה" גדולה יותר לפי דמיונם מהודאתו של רש"י בכבודו ובעצמו שפירוש מסוים גדול מפירושו... ולא אתפלא כלל, אם רש"י לא בדיוק אמר או אפילו לא אמר בכלל את מה שטוען רשב"ם, ורש"י כבר לא היה בחיים כאשר רשב"ם טען את מה שטען...


לכל האמור חשוב להוסיף את דברי רשב"ם בפירושו לשמות (מ, לה):


"ואשר שם לבו לדבר יוצרינו, אל יזוז מנימוקי זקני רבינו שלמה ואל ימוש מהם, כי רוב הלכות ודרשות שבהם קרובים לפשוטי המקראות, ומיתורם או משינוי הלשון יש ללמוד מכולם, וטוב אשר תאחוז בזה אשר פירשתי וגם מזה אל תנח ידיך".


ואיני מבין את דבריו: "כי רוב הלכות ודרשות שבהם קרובים לפשוטי המקראות" – וכי ניתן להשוות בין הלכות לדרשות? וכי יש הלכות שאין לפרשן כפשוטן? וכי יש הלכות אלגוריות כמו שהנוצרים טוענים? מהי השוטות הזו?! מכל מקום, מדבריו הללו עולה בבירור, כי לרש"י לא הייתה שום כוונה שנבין את אגדות חז"ל שלא כפשוטן, אלא כאמור הן כלי לפרש באמצעותו את פשטי המקראות. כמו כן, גם ביחס למיעוטן של הדרשות בפירוש רש"י, שאינן "קרובות לפשוטי המקראות" לפי רשב"ם, אין מדבריו אלה שום ראיה לכך שהן בגדר משלים, אלא הוא כנראה חלק על סבו בחלק מן הפירושים, וסבר שיש פשטים מוצלחים יותר הקרובים יותר לפשטי המקראות "המתחדשים בכל יום", כלשונו לעיל.


יש להוסיף, שרשב"ם ברוב חוצפתו, תלה את קבלת פירוש רש"י במשמעת לדבר השם! שהרי הוא אומר לעיל: "ואשר שם לבו לדבר יוצרינו". ובמלים אחרות, מי שלא מקבל על עצמו את פירוש רש"י הוא בגדר כופר ומורד באלהים! כאילו ה' יתעלה בכבודו ובאמיתת עצמותו הורה לנו לסגוד לפירוש רש"י! וכבר לימדנו רבנו ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' עב):