top of page

'לֹא תִּשְׁכָּח': קנייבסקי החזיר מכר שטרי הגנה מפני הקורונה

עודכן: 15 ביוני 2023

"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" (דב' כה).


בתקופת הקורונה נשלח אלי ציוץ בטוויטר של העיתונאי ישראל פריי, וכך כותב העיתונאי:


"לאחר הצלחה פנומנלית בגל הראשון, הרב קנייבסקי מוכר שטרי הגנה מפני הגל השני של הקורונה. 3,000 ש"ח ואתם מסודרים. אגב, כעת מתברר שהוא 'חזה בעיניו הטהורות את המגיפה הנוראה'".


דברי העיתונאי מְקַשרים למודעה שפורסמה באתר "קופת העיר", והנה לשון המודעה:


"חוששים מגל שני? הגנה מפני נגיף הקורונה!!! תורמים לחולים וזוכים לשטר שמירה של מרן הגר"ח קנייבסקי". [ובהמשך המודעה נאמר:] "בזמן שהתחזיות מצביעות על 'גל שני' של קורונה, ההולך ובא בצעדי ענק, החשש עולה וגובר אצל כל אחד מאיתנו, לב מי לא יחרד, אך ברגעים אלו מתברר גם היטב מדוע אז, לפני כחצי שנה, זימן רשכבה"ג מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א את גבאי 'קופת העיר' למעונו בכדי להקים את הקרן 'והסירותי מעלה מקרבך' – 'מידה כנגד מידה' – לעזור ולסייע לחולים בכדי שאצלנו לא יהיו חולים".


ושימו לב במיוחד לפסקה הבאה שם: "הרבה גבות הורמו אז ולא הבינו בשל מה הקריאה ההיסטורית, כעת נדמה כי הכל מובן, רשכבה"ג חזה בעיניו הטהורות את המגיפה הנוראה, בעיני רוחו הוא אף ראה מה יעצור את זה, מה יעזור לנו – צדקה!".


באותם הימים, רבים הם המסכנים שנפתו להאמין לשיקוץ קנייבסקי, אשר במקום להורות לבני האדם לזעוק ולהיכנע לפני בורא-עולם ולשוב אליו בלבב שלם, הוא מורה לצאן מרעיתו לפנות אליו, ולא רק להפנות אליו את מחשבתם וביטחונם, אלא גם את מעט כספם...


וראוי לצרף את דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת, בעניין האיסור להפנות את המחשבה והביטחון למאומה זולת ה' יתעלה ויתרומם, וכֹה דבריו:


"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל-שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ' (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".

וראוי להוסיף ולצרף שתי הלכות מהלכות עבודה-זרה (ב, א–ב):


[א] "עיקר הציווי בעבודה זרה, שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך [...] ולא כוכב [...] ולא אחד מכל הנבראים [...] ואף-על-פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים, והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה [כלומר, שעשה את אחד מן הנבראים מתווך בינו לבין בורא-עולם, והוא משבח ומפאר אותו ופונה אליו בעת צרתו ומייחס לו או לשטר שהוא מוציא מתחת ידו כוחות על-טבעיים להצילו ולהושיעו] – הרי זה עובד עבודה-זרה".


[ב] "וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה [דב' ד, יט]: 'וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ [וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים [...] וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם]'. [...] כלומר, שמא תשוט בעין לבך [=במחשבתך] ותראה שאלו הן המנהיגים את העולם [...] ותאמר שראוי להשתחוות להן ולעבדן. ובעניין זה ציווה ואמר: 'הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם' [דב' יא, טז], כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אֵלּוּ להיותן סרסור ביניכם ובין הבורא".


נמצא אפוא, שהפנייה לקנייבסקי כדי שיכתוב שטר-הגנה מפני הקורונה היא עבודה-זרה, מפני שמייחסים לקנייבסקי ולשטר-ההגנה שלו כוחות על-טבעיים לשמור ולהגן מפני מחלות. יתר-על-כן, העבודה-זרה לקנייבסקי גרועה יותר מהעבודה לכוכבים, שהרי עבודתם בימי קדם נועדה להוריד שפע מבורא-עולם. כלומר, הם שימשו כמתווכים בלבד – ואילו קנייבסקי שימש אז כאלוה בפועל, וכל מי שפנה אליו ושילם לקופת שרציו 3000 ש"ח, קיבל מקנייבסקי שטר הגנה מפני הקורונה, ובמלים אחרונות, קנייבסקי הוא זה שנתן את ההגנה, לא בורא-עולם.


זאת ועוד, מדברי "קופת העיר" עולה שהם ייחסו לשיקוץ קנייבסקי כוחות נבואיים! וברור שהמין קנייבסקי שתק ולא מחה כנגד דבריהם, וזו הוכחה לכך שהוא בעצה אחת עם מקורביו ומשפחת הפשע שלו: בחטא הגדול של התעית עם-ישראל אחרי השקר שהוא נביא לה' – וכאשר יש סנהדרין דינו של נביא שקר בחנק! ואין זו הפעם הראשונה ולא השנייה ששיקוץ קנייבסקי טען את הנבואה, ראו: "איך ניתן להבחין בין נביאי אמת לנביאי שקר?", "קנייבסקי וקולדצקי גומלין זה את זה", ורצוי לעיין גם בזה: "היוכל אדם לדעת את סוד העתידות?".


"כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת"


וראו נא גם את מה שכתבתי על קנייבסקי באחד מהמאמרים שעסקו בפירוש רס"ג למשלי:


במשלי (כו, יח–יט) נאמר: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲ‍לֹא מְשַׂחֵק אָנִי", ושם פירש רס"ג: "כְּמִתְלַהְלֵהַּ – [...] היורה דברים המזיקים וחיצים ממיתים [כדברי המינות של קנייבסקי]", והוסיף: "עושים זאת הרמאים, זוממים את הרע על מי שהוא מטרתם, אם הרגיש בהם אומרים: 'שיחקנו עמך', ואם לאו, משיגים בו את מטרתם".


ולא רק הרמאים והנוכלים שבקרנות הרחוב, גם גדולי האסלה המהובלים והמיובלים הרכונים על הספרים. אגב, מעניין שתמיד מצלמים אותם בשעת לימוד כאילו הם כל-כך שקועים ב"עולמות העליונים", עד שהם כלל אינם שמים לב לסובב אותם (וברור שכל זה הצגת מינות כעורה, והם עסוקים בשלל תאוותיהם וזימותיהם, אלא-אם-כן הם ישישים שבקושי נושמים). ויש כאלה אשר אינם מסתפקים בספר אחד, ולפני שמצלמים אותם פותחים לפניהם תערוכה של ספרים, כאילו הם "גאויני עוילם" או "קדוישי עליון" עלי אדמות, אפילו יותר מן המלאכים שלא ניתנה להם תורה מפי-הגבורה. והאדם הנבון אשר מיאן לטנף את מוחו בהזיותיהם וסירב לאכול משולחנם המגואל, יצליח לזהות את כסילותם אשר בוקעת ועולה מפיהם המטונף.


נחזור לשיטותיהם הרעועות, מדי פעם, הגדּוֹלים הסרוחים הללו מפטירים איזו "נבואה", כגון קנייבסקי אשר התנבא שהמשיח יגיע לפני הבחירות הראשונות בסבבי הבחירות של השנים האחרונות (2019–2022), ואף הכריז שלא יתקיימו עוד בחירות לעולם בזכות הופעת המשיח עלינו ושיבתו לציון. ואף שנבואתו לא התממשה, הוא כבר השיג את מטרתו שהרי רבבות בני אדם התפעלו מעוצמת "קדושתו" לידע את הנסתרות. ולאחר שהתקיימו בחירות סמוכות (לא פעם אחת אלא ארבע פעמים!), יצאה הודעה ממקורביו "שהוא לא התכוון בדיוק למה שאמר", אלא אמירתו הייתה אמירה כללית, שנועדה לבטא את תשוקתו וכיסופיו לביאת גואל צדק...


אשכנזים ליטאיים דוברי יידיש – ממוצא תימני


וישנם לא מעט אשכנזים ליטאים דוברי יידיש ממוצא תימני, אשר אבותיהם נולדו בארץ תימן, ואף יש כאלה שאבות-אבותיהם למדו בבית-מדרשו של מָרי יחיא קאפח... ואף-על-פי-כן הינם תועים אחרי ההבל, הולכים שולל כצאן לטבח יובל אחרי המינים הרשעים, ומאפשרים לתועים ולמתעים לקנות את נפשם בנזיד עדשים, להלבישם בגלימות הכומרים הנוצרים, להחליף את לשונם ללשון הגרמנים – ולהחדיר לליבם את תבשיל המינות הנתעב, במקום לידע את ה' ולהתענג מאוֹר האמת הנשׂגב – כי השוחד יעוור עיני חכמים וכל שכן חובשי הקנייטשים.


אגב, מעניין מדוע המינים וצאצאיהם משתמשים בראשי התיבות: "רשכבה"ג" שפתרונן: "רבן של כל בני הגולה", ולפי דעתי הדבר נובע מגעגועים וכיסופים לגלות, לתרבות היידישקייט הארורה שהם כל-כך מתאמצים לשמֵּר, אשר כל קשר בינה לבין היהדות האמיתית הינו מקרי בהחלט – בדומה לקשרי הנצרות והאסלאם ליהדות, ובדומה למוצאו היהודי של יש"ו.


האם מוצדק להאשים את המין קנייבסקי?


בעקבות מאמר קצר זה נשלחה אלי שאלה: "האם מוצדק להאשים את קנייבסקי במעשיהם הרעים של המאפיה סביבו המנצלים את שמו לטובתם האישית? יש סיבה חזקה מאוד להאמין שקנייבסקי אינו יודע על רבים מהדברים שלטענתם הוא תומך. כן עלינו להאשים אותו במעשיו הרעים שלו, אך האם הרמב"ם יאשים אותו במעשיהם של אחרים המנצלים את שמו?".


תשובה:


"הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי יְיָ תֶּאֱהָב? וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ!" (דה"ב יט, ב).


"מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם" (מש' יז, טו).


וביתר ביאור: כל מי שטוען לזכותם של המינים האורתודוקסים עובר על לפחות ארבע מצוות לא-תעשה, הנה אפוא שתי מצוות לא תעשה הראשונות: 1) שלא ללמד זכות על המסית לעבודה-זרה; 2) ושלא להימנע מללמד עליו חובה. והנה לפניכם דברי רבנו בספר המצוות:


1) "והמצוה העשרים, האזהרה שהוזהר המוסת מלטעון למסית [כלומר לטעון טענות לזכותו], ואפילו יודע לו זכות אסור לו להזכירו [=להזכיר למסית איזה עניין שיכול לעמוד לזכותו] ולא ילמד עליו זכות [=המוסת בעצמו לא ילמד זכות על המסית], והוא אמרו יתעלה: 'וְלֹא תַחְמֹל' [דב' יג, ט], בא הפירוש: לא תחמול – לא תלמד עליו זכות".


2) "והמצוה האחת ועשרים, האזהרה שהוזהר המוסת שלא לשתוק מלומר חובה הידועה לו על המסית ממה שיביא לקיום העונש עליו [כלומר מלומר עדות שתביא להריגת המוסת], והוא אמרו יתעלה: 'וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו' [המשך הפסוק בדב' שם], ובא הפירוש: לא תכסה, אם אתה יודע לו חובה אי אתה רשאי לשתוק".


וכך גם פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ה, ו–ז): "ואסור למוסת ללמד עליו זכות שנאמר: 'וְלֹא תַחְמֹל' [דב' יג]. ואם ידע לו חובה אינו רשאי לשתוק ממנה, שנאמר: 'וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו' [שם]". ואף שנאמר בתורה "מסית", ברור שכל מי שמתעה את עם-ישראל שדת המינים הפרו-נוצרית היא דת משה שקיבלנו בסיני – הוא בגדר מסית ומדיח לעבודה-זרה, ואף יתרה מזאת, למדנו שמינות חמורה מעבודה-זרה, כך שהסתה למינות חמורה מהסתה לעבודה-זרה.


נמצא אפוא, שאסור באיסור חמור לטעון טענות-זכות למינים אשר הולכים בשרירות ליבם, וחובה גדולה להוקיעם ולטעון טענות כנגדם, ואף לבזותם ולהשפילם ולחרפם ולקללם. "לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (דב' יג, ט).


ונצרף גם את דברי רבנו במורה (א, לו) בעניין לימוד זכות על המינים:


"ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על [המינים] מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה בעובד עבודה-זרה, מפני שאינו עובד אלא מחמת סכלות או חינוך, מנהג אבותיהם בידיהם [ובימינו טוענים המינים וצאצאיהם ש'מנהג דוחה הלכה']. ואם תאמר כי פשטי הכתובים [או אגדות חז"ל] הפילום בשיבושים אלו, כך תדע שעובד עבודה-זרה לא הביאוהו לעובדהּ כי אם דמיונות ומושגים גרועים. נמצא שאין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמיתיים אם היה קצר יכולת עיונית".


כלומר, גם מי שהמקראות או המדרשים שיבשו את השקפותיו ביחס לבורא-עולם, אין לרחם עליו, אין לטעון לזכותו "שהוא בעצם לא התכוון", ואין לדון אותו בשום פנים ואופן לכף זכות! על התועה והמתעה לשוב לדרך האמת מיד: לקבוע במחשבתו את שלילת הגשמות, להרחיק כל השקפה ופרשנות שמדרדרת אליה ומסיתה את האדם מיסודות הדת, ולאמץ כל השקפת-אמת שמרוממת את האדם לידיעת ה' ולמחשבה נכונה ביחס לאל אחד שאין-כיוצא-בו.


ועתה לשתי מצוות לא-תעשה הנוספות שנזכרו בעניין שנאת המינים: 1) שלא לאהוב את המסית; 2) ושלא לעזוב שנאתו; וכֹה דברי רבנו בספר-המצוות: 1) "והמצוה השבע-עשרה, האזהרה שהוזהר המוסת מלאהוב את המסית או לֶאֱבוֹת לו [=לשמוע ולהישמע לו ולהשתכנע מטיעוניו], והוא אמרו יתעלה: 'לֹא תֹאבֶה לוֹ' [דב' יג, ט]. ולשון ספרי: מכלל שנאמר: 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' [ויק' יט, יח] יכול אתה אוהב לזה? תלמוד לומר: 'לֹא תֹאבֶה לוֹ' [דב' שם]".


2) "והמצוה השמונה-עשרה, האזהרה שהוזהר המוסת מלהקל בנטירה [=נטירת איבה ושנאה] למסית, אלא חייב לנטור לו בהכרח, וכל זמן שלא נטר לו עבר על מצות לא תעשה, והוא אמרו יתעלה: 'וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו' [דב' יג, ט], ובא הפירוש: מכלל שנאמר: 'עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ' [שמ' כג, ה] יכול אתה עוזב לזה? תלמוד לומר: 'וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו' [דב' שם]".


וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ה, ו–ז):


"ואסור למוסת לאהוב את המסית, שנאמר: 'לֹא תֹאבֶה לוֹ' [דב' יג, ט]. ולפי שנאמר בשונא: 'עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ' [שמ' כג, ה], יכול אתה עוזב לזה? [כלומר האם מותר לנו לחדול משנאתנו כלפי המסית?] תלמוד לומר: 'וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו' [דב' שם]".


שוב נמצא, שאסור באיסור חמור לטעון טענות זכות למינים ההולכים בשרירות לבם ועושים ביד רמה, וחובה להוקיעם ולטעון טענות כנגדם, ואף לבזותם ולהשפילם ולחרפם ולקללם. "לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (דב' יג, ט).


ומכיוון שהדבר לא קל, כלומר להתנתק מעבודת האלילים של גדולי-גללי-האסלה המהובלים למיניהם, אשר מסיתים ומדיחים את עמֵּנו ללכת בדרכי חושך ואפלה, והערצתם ויראתם ואהבתם נטועה עמוק-עמוק בקרב ההמון, ה' יתעלה מורה, שעזיבתם, דהיינו עזיבת ההערצה והאהבה והתלות הנפשית בהם, היא אחת מעבודות ה' החשובות ביותר! וכֹה דברי ה' יתעלה בספר דברים (יג, ד): "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם".


כלומר, דווקא בזה נבחנת אהבתו של האדם לה' יתעלה! דווקא ברצונו ובהחלטתו לעזוב את הערצתו ואהבתו ותלותו באיזה אליל דמיוני שהורגל בו מנעוריו, וללכת אחרי אלהים חיים! וכמו שנאמר בפסוק הבא (יג, ה): "אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן", ולא אחרי האלילים והאטִּים והאובות והידעונים.


לסיכום, יש מצוה רבה וחובה גדולה להרשיע את המינים הארורים שמתעים את עמֵּנו אחרי ההבל, ואסור באיסור חמור לטעון לזכותם, וכֹה דברי רבנו בפירושו למסכת אבות (א, ו):


"וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, וראינו שעשה מעשה שכל צדדיו מראים שהוא טוב ויש בו צד אפשרות רחוק מאד לרע, צריך להיזהר ממנו ולא להאמין בו טוב, כיוון שיש בו אפשרות לרע אמר: 'כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ' [מש' כו, כה]".


וחז"ל ורבנו הוסיפו להזהיר אותנו בעניין זה, ראה נא פסקם בהלכות עבודה-זרה (ב, ח–ט):


"ישראל שעבד עבודה-זרה הרי הוא כגוי לכל דבר [...] וכן המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט] [...] ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר: 'וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ' [מש' ה, ח], ומחשבת מין לעבודה-זרה".


כלומר, גם כאשר המין יתעתע שמחשבתו לשמים, מחשבתו סוטה אחרי טינופי מינותו.


תמונת שער הרשומה מאת: דודי פרידמן; רישיון: CC BY-SA 3.0.

'לֹא תִּשְׁכָּח' קנייבסקי החזיר מכר שטרי הגנה מפני הקורונה
.pdf
הורידו את PDF • 198KB

344 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page