יִגְלֶה יגאל – כהן לעבודה-זרה

עודכן: 21 באוק׳

זהו מאמר נוסף לעדות על רשעותם של נושאי הדת בימינו, ואשר עליהם נאמר (מיכה ג, יא): "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה", בגלל תועבותיהם נחרבו, ועדיין חרבים, שני בתי-המקדש וכפי שנאמר בפסוק הבא שם: "לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַ‍ִם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר", מפני שבמקום להדריך את עם-ישראל לדרך האמת הם נכנעו לתאוות בצעם.


תשעים-ותשע אחוז מהר"בים (=רודפי-הבצע) השכירים כיום נוהים אחר יוסף קארו נביא השקר אשר טען שנגלה אליו מלאך. בספרו "שולחן-ערוך" התיר קארו את הרצועה להפוך את התורה לקרדום (ראו: "קארו – מגדולי מחללי שם שמים"), הוא גם השמיט את מצות ידיעת ה' והחליפהּ במאגיה ובמיסטיקה הפגאנית (ראו: "קארו הקראי – מגדולי משמידי דת האמת") עד שכיום כל חסידיו השוטים האורתודוקסים כלל אינם יודעים מי הוא ה' אלהים אמת וגם אינם רוצים לדעת, לכן הם מאמצים את "שולחן-ערוך" המתיר את כל השרצים והרמשׂים.


יגאל כהן – בהתאם לשיקוצי הממסד הטמא – קובע שתלמיד חכמים חייב להיות "בקיא בכל ארבעת חלקי שולחן-ערוך" (כלשונו כאן). כך הם חונקים את דרך האמת: הם מחייבים את מי שרוצה להיות ר"ב בישראל לדקלם את הספר הזה הראוי לשריפה ולהיבחן דווקא עליו.


לפני כשמונים שנה נענשו חסידי הדת האורתודוקסית באלף-אלפי מיתות משונות, ועד היום הם תמהים ובוהים על ייסוריהם, אולם, הם לא למדו את הלקח הכואב מאיוב אשר ייסוריו עוררו אותו להבין את עוונו: "לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ" (איוב מב, ה). כלומר, בתחילה ידעתי אותך ה' יתעלה ויתרומם רק במסורת ובקבלה אך היית רחוק מכליותיי. "וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ" – לאחר מסכת הייסורים הנוראיים ותהליך ההתבוננות המחשבתית – שִׂכלִי הוּאר בידיעת ה' ובאהבתו. כך רבנו מפרש במורה (ג, כג) את חטאו הגדול של איוב – ההתרשלות מידיעת השם והעדר הפניית המחשבה לה' יתעלה. נמצא, שאותה העין האמורה שאיוב מגלה לנו שהוא החל לראות בה, היא משל להשגה השכלית אשר החלה לפעם באיוב, וכפי שמסביר רבנו במורה (א, ד): "ראה והביט וחזה, שלושת הלשונות הללו נאמרים על ראיית העין, והושאלו שלושתן להשגת השכל", לדוגמה (קה' א, טז): "וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת".


הלומדים מאותם ר"בים יתדרדרו לזרויות במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב יתדרדרו למינות; יגאל כהן מספר שהגיעו אליו זוג, שבִּתם הקטנה יושבת על כיסא-גלגלים בעקבות גידול בעמוד השדרה שלה. המומחים אמרו שהבת לא תוכל ללכת יותר, יגאל עודד את ההורים ואמר להם (כאן): "אתה יודע כמה עמודי-שדרה הקב"ה בורא ביום? פיל [לדוגמה], איזה עמוד שדרה יש לו? משהו גדול", והוא מעודד את האבא: "בעיה להקב"ה שמייצר מיליונים של פילים? מיליונים של בני-אדם [...] לרפא ילדה אחת קטנה ולעשות לה עמוד שדרה תקין? האם הקב"ה לא יכול לרפא את הילדה הזו שהיא תלך על הרגליים? הוא כן יכול! [...] אמרתי להם: אם אתם תאמינו באמונה שלמה שהילדה הזו תלך על הרגליים – היא תלך על הרגליים".


מה זה תאמין? איזה מן פתרון זה? הוא נמנע מלומר שעליהם לערוך חשבון נפש ולפשפש במעשיהם, במקום זאת הוא מעודד אותם לסמוך על הנס ואומר בביטחון רב שאלוהים יעשה מעשי קוסמות על בִּתם, וזאת למרות שתופעות על-טבעיות רחוקות מאד ומופיעות במקרים נדירים ומשמעותיים כמו יציאת מצרים ומעמד הר-סיני, וכן בעת בואם של נביאי אמת.


אך מאז ועד הלום נביאי השקר מנצלים את צרות וייסורי ההמון, וכפי שעושה יגאל (שם):


"הם [ההורים של הילדה הנכה] עשו איתי כמה פעמים שבתות בבתי מלון [...] הילדה הזו לא מפסיקה לרוץ היום, היא לא מפסיקה לרוץ".


יגאל מציע עוד "סגולה בדוקה ומנוסה שתציל אותך מכל הבעיות" מאת חיים מוולוז'ין – והלוואי והייתה נכחדת יחד איתם בשואה, אך ישנם נוכלים ורשעים המתעים את העם אחרי ההבל שחשוב להם לשמֵּר ולהנציח את העבודה-זרה, כמו לָבָן הארמי שנלקחו ממנו התרפים.


וכך אומר ומצטט יגאל הרשע (כאן):


"באמת הוא עניין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינים ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו שום רושם כלל. חס ושלום שוטר-תנועה, חס ושלום בית-משפט, אדם שיש לו חוסר בפרנסה [...] אומר רב [ר"ב] חיים מוולוז'ין: 'כשאדם קובע בליבו לאמור: 'הלא השם הוא האלהים האמיתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח בעולם, וכל העולמות כלל והכול מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו', ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח ושום רצון בעולם, ומשעבד ומדבק מחשבתו רק לאדון היחיד ברוך הוא – כן יספקוֹ בידו יתברך, שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות וכל הרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל'".


יגאל מדבר על סגולה "להסיר ולבטל דינים ורצונות אחרים", דהיינו להימלט מן הייסורים שבאים על האדם בעקבות העוונות הקשים שיש בידו, והפתרון לסילוק הייסורים הוא להאמין שה' הוא אחד – אך זה פשוט דבר והיפוכו, שהרי ידיעת ה' ואחדותו באמת, מובילה להבנת צדק ויושר פעולותיו של בורא-עולם, וכן להבנה שמחשבה על ה' בלבד לא תוביל לכפרה.


מדובר אפוא בכפירה ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר היסודות (פיה"מ סנהדרין, י):


"שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה".


כלומר, מיסודות אומתנו שאין סגולות להתחמק מן הייסורים, אלא ה' מנהיג את עולמו כפי שנאמר (יר' יז, י): "אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו", והדרך היחידה היא לשוב אל ה' יתעלה באמת ובלבב שלם ולקבל את הייסורים באהבה ובהכנעה. אך יגאל לא מכיר את אלהים ולא את תורתו ומחדיר את הסרת ההשגחה כאילו היא דבר של מה בכך.


ולדעת רבנו מדובר במעשה נבלה שעונשו חמור מאד (מו"נ א, כג):


"ואמר: 'אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי' [הושע ה, טו], העניין [הוא] סילוק השכינה אשר הייתה בינינו מאיתנו, אשר בעקבותיה העדר ההשגחה עלינו, כמו שאמר באיומיו: 'וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל' [דב' לא, יז], כי אם נעדרה ההשגחה יופקר ויהיה מטרה לכל מה שעלול לארע ולקרות, ויהיה טובו ורעתו כפי המקרה. וכמה קשה איום זה".


כלומר, אם באו על האדם ייסורים קשים והוסרה ממנו ההשגחה עליו לידע שהוא נזוף מלפני ה' יתעלה, ועליו לזעוק ולהתחנן לבורא-עולם שישיב עליו את רצונו והשגחתו, אך יגאל כל-כך טיפש עד שהוא מלהג הזיות ופולט דברים ברשלנות שעליה אמרו חז"ל באבות (א, יא):


"חכמים [=שהציבור נושאים אליהם עיניהם] הזהרו בדבריכם, שמא תחויבו חובת גלות ותִגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל".

ופירש רבנו שם:


"מים הרעים – כינוי למינות. אמרו: הזהרו בדבריכם ברבים שלא יהא בו מקום לטעוּת שניתן לפרשו לכאן ולכאן. שמא יהיו שם אנשים פוקרים ויפרשהו כפי אמונתם, והרי התלמידים כבר שמעוהו מכם ויחזרו למינות, ויחשבו שכך הייתה כוונתם, ויהיה בכך חילול-שם-שמיים".


יִגְלֶה ממשיך לירות ולקשקש (שם):


"מה פירוש המילים 'אין עוד מלבדו'? [ומסביר:] אני חושב שזה השורש העמוק ביותר של המילה אמונה, וזה ההבנה הנכונה והנכונה ביותר, ככל שתתעמק בה תבין שאין עוד מלבדו של הקב"ה, אין מציאות של שום דבר בעולם חוץ ממנו יתברך. אין שמים, אין כדור הארץ, אין כוח משיכה, אין שמש, אין בן-אדם [מה זה אין יא מטומטם?], אין תה, אין שולחן [מה זה אין? מה זה אין?], אין מיקרופון, אין מצלמה, אין כלום, יש יו"ד ק"ה וא"ו ק"ה – 'וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם' [בר' א, ב]. בורא-עולם יצר בריאה והוא ממשיך לייצר אותה כל רגע ורגע [ואם נגר יצטרך להעמיד שולחן שבנה כל יום מחדש מה נאמר עליו? שהוא חכם?], והבריאה הזו היא בעצם הוא בעצמו, הבריאה שאתם רואים מול העיניים זה קודשא-בריך-הוא בכבודו ובעצמו כי אין עוד מלבדו. אין מושג בעולם שיכול להיות משהו שהוא מבלעדי ה' יתברך".


בבטלו את המציאות הסובבת אותנו יגאל הנבער מבטל למעשה את חשיבות ההתבוננות בבריאה שמתוכה לפי חכמים אנו לומדים להכיר את מי שאמר והיה העולם, ובמלים אחרות, יגאל הסכל מבטל את חשיבות לימודי המדעים, וקובע שהדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה' היא אטימת האוזניים וחסימת העיניים וצלילה לעמקי חושך הסכלות והבערות – זו תכלית האדם לפי יגאל הטמבל. ויתרה מזאת, בסיפא של דבריו הוא אומר דברי מינות מפורשים, שהרי הקביעה שהבריאה היא הקב"ה, משמעה שהבריאה היא כלי קיבול לרוחניותו של הבורא, וכמו שהגוף הוא כלי קיבול לנפש של הבורא, ובזה הוא מדמה ומגשים את הבורא, בייחסו לו נפש בגוף, דהיינו בחומר גופני (ובעניין זה ראו: "האם בורא-עולם מצוי בתוך החומר שביקום?").


הוא ממשיך לקשקש (שם):


"כשאתה מסתכל עכשיו אל מול דבר מסוים – אם אתה רואה בן-אדם מולך – אומר הקדוש-ברוך-הוא ['וַאֲנִי לֹא דִבַּרְתִּי' (יח' יג, ז)]: 'תתמודד בדרך הטבע כי אתה רואה טבע, בטבע קבעתי רכבת באה דורסת בן-אדם חס-ושלום, אדם שיורים עליו כדורים – פוגע בו כדור – קורה לו מה שקורה לו; אדם עכשיו נכנס למערכת של הסתבכות כלכלית – קורה לו מה שקורה לו, בא אליו מישהו לעקוץ אותו – אם הוא בטבע הוא יעקוץ אותו. אומר הקב"ה [יא נביא שקר מסריח]: אני יכול עכשיו לתת לך אפשרות להתעלות מעל הטבע, אתה יכול עכשיו, בשניה אחת, יכול להיות בבא-סאלי [זבבא-זבאלי]".


כלומר, הוא מטיף לשומעיו שהקב"ה מעניק למאמיניו כוחות על-טבעיים, וכמו שהעניק לזבבא זבאלי, כך הוא יכול להעניק כוחות לאותם אומללים השוקעים בים הייסורים. ברם, שקר דיבר, כי אי אפשר "להתעלות מעל הטבע", וכבר בגיל שבע הפנמתי שלא אצליח לשלוט ברוח ולא להזיז דברים בכוח המחשבה. אלא, שוב, רק נביאי אמת יכולים לשדד את מערכות הטבע, וברור שרודפי-בצע המחללים שם-שמים, כמו הזבבא-זבאלי האליל השיכור, לא מקבלים "כוחות" וגם לא יודעים נסתרות, "כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן" (תה' לז, ב).


והוא ממשיך (שם): "בשנייה אחת אתה יכול להפוך ולהיות אדם שיש לו כוחות אדירים [מכשף], בכוח מה? [תשובה:] בכוח האמונה שאתה יודע שאין עוד מלבדו של הקב"ה בעולם, אתה יכול למשוך עליך פרנסה בשפע, על-ידי שהפרנסה עצמה תבין שזה לא פרנסה, זה לא כסף [גם אם יהיו גיבורי-על הם ינצלו זאת לכסף], זה לא בני-אדם שנותנים לך כסף; זה הקב"ה בכבודו ובעצמו שהתלבש בצורת בני-אדם. זה הפירוש המילולי שאין עוד מלבדו".


שימו לב לתפישׂה שמחדיר: "הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו מתלבש בצורת בני-אדם", בנוסף לכך שמדובר בכפירה מובהקת ביסוד השלישי – שלילת הגשמות ממנו – זוהי פריצת גדר חמו