האם בורא-עולם מצוי בתוך החומר שביקום?

עודכן: 28 בינו׳ 2021

זכורני כי בעבר הוצגה בפניי השקפה שגויה, לפיה הקב"ה נמצא בכל פרט ופרט בבריאה, כלומר, לפי השקפה זו, הקב"ה מצוי חי וקיים בכל תאי החומר שמרכיבים את בריאתו המשוכללת. ובמלים אחרות, הקב"ה הוא מעין נפש גדולה ועצומה אשר חופפת וממלאת את כל היקום, והיקום כולו הינו מעין כלי קיבול שבו שוכנת נפשו של הקב"ה.


השקפה שגויה זו חוטאת ליסודות דת משה לפחות בשלושה היבטים מחשבתיים מאד מהותיים: א) מי שאוחז בהשקפה זו בהכרח גם סובר שהקב"ה אינו אחד באחדות מוחלטת אלא הינו מורכב. כלומר, בדומה לאדם אשר מורכב מגוף ומנפש (מחלק שבו הוא חי ומחלק שבו הוא הוגה), כך כביכול הקב"ה מורכב מנפש משׂכלת ומגוף חומרי שהוא משכן לנפש; ב) החטא הראשון שמובא בנקודה א נובע מחטא נוסף ליסודות דת משה והוא הדימוי, כלומר, דימוי הבורא לאדם על-ידי התבוננות במאפיינים אנושיים חומריים או הקשורים בחומר אשר מצויים בעולמינו, כגון נפש האדם, וייחוסם קשירתם והחלתם גם על בורא-עולם.


ג) ייחוס נפש להקב"ה מוביל לשגיאה מחשבתית נוספת, שהרי אם יש להקב"ה נפש אשר קשורה בחומר, הנפש הזו בהכרח קולטת רשמים מן החומר שהרי היא קשורה בו. ואם "נפשו" של הקב"ה קשורה בחומר וקולטת רשמים, היא ממילא משתנית ונפעלת, כלומר ניתן להשפיע עליה, לשנותה ולעצבהּ כרצוננו, באמצעות פעולות שאנו פועלים על אותו החומר שבו "נפשו" של הקב"ה קשורה ואדוקה כביכול. ובמלים אחרות, "נפשו" של הקב"ה נתונה להשפעות חיצוניות ולמעשה משועבדת לרצון ברואיו הפועלים על חומרו. וכמובן שלא יעלה על הדעת שהקב"ה משתנה או מתפעל (=פועל כתוצאה מקליטת רשמים חיצוניים אשר מפעילים אותו), או שהוא נתון וכפוף להשפעות חיצוניות מכל סוג שהוא.


שלושת החטאים הללו מובילים בהכרח ובמהירות רבה גם להגשמה, שהרי הריבוי וההרכבה הינם ממאפייניו המובהקים ביותר של החומר, כמו כן, דימוי הקב"ה לבשר ודם מוביל ליצירת דימויים גשמיים חומריים נוספים, אשר בסופו-של-דבר יגררו לתמונה מחשבתית מעוותת לחלוטין של הקב"ה בעיני התועים. וכמובן, ייחוס שינוי או התפעלות או כפיפוּת להשפעות חיצוניות, כל אלה הינם מאפיינים חומריים גשמיים ברורים.


"וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ" (יש' מ, יח).

"וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ" (יש' מ, כה).

"כִּי אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי" (מל' ג, ו).


בנוסף לשלושת החטאים הללו, ישנו חטא נוסף, והוא אולי השגיאה המחשבתית החמורה מכולן: עצם ההנחה שהקב"ה מורכב מתאי חומר הינה הגשמה, כלומר, לא מדובר "רק" בהשקפה אשר מובילה בהכרח ובמהירות רבה להגשמה, אלא בהגשמה גופה ועצמה.


וגם אם נתעלם מכל ההנחות הפילוסופיות, עדיין איני מצליח להבין כיצד הסכלים הללו אימצו לעצמם השקפה כל-כך נגעלת, כאילו הקב"ה מצוי בכל מקום ובכל חפץ בבריאה, עד שאפילו בשווארמה שאנו אוכלים הקב"ה מצוי, ועד אפילו במה שאנו מוציאים לתוך האסלה...


כל ההשקפות המבחילות הללו נובעות משיבושים ביסודות הדת שנובעים בעיקר מהפיכת תורת חיים לקרדום חוצבים. כלומר, הפיכת הדת לכלי להפקת טובות הנאה מעוותת ומחריבה את עולם המחשבה וההלכה היהודי לחלוטין, שהרי כל השקפותיה והלכותיה של דת האמת משועבדות עתה למטרה הראשונה שהיא הפקת רווחים וטובות הנאה. וככל שהתועים והמתעים שוקעים עמוק יותר בהפקת רווחים וטובות הנאה, כך ההזיות הדמיוניות הנגעלות מוצאות מרבץ נוח יותר של זוהמה וריקבון כדי להתפתח לרחוש ולשגשג.


לדוגמה, אחת ממטרותיהם החשובות של הגדולים המתעים את העם אחר ההבל, היא להותיר את צאן מרעיתם תועה סכל נבוך ומבולבל, כדי ליצור תלות בינם לב