נשאלתי כך:
נתקלתי בסרטון של אחד הנקרא ישי חג'בי בו הוא מצדיק את אמירת הפיוט כתר מלכות, על-ידי ציטוט הנאמר בשבת עה ע"א [לקמן אעתיק את הנאמר שם] [...] יודע אני שאין לייחס לכוכבים כוחות והשפעות כאמור בפיוט הנלוז, וכן שהחישוב הנ"ל נאמר על פעולות טבעיות כגון חידוש הלבנה וכיוצא בזאת, אך אינני מצליח להשיב תשובה ניצחת, התוכל לעזור?
תשובה:
הבה נחל באמור במסכת שבת (עה ע"א), וכך נאמר שם:
"אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב [=מְחַשֵּׁב], עליו הכתוב אומר: 'וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ' [יש' ה, יב]. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי (יוחנן) [יונתן]: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר: 'וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים' [דב' ד, ו], איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים – הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות".
טרם שנבין את דברי הגמרא כאן, עלינו להבין מהו "חישוב תקופות ומזלות", ובכן, מדובר במדע האסטרונומיה, דהיינו בחישוב מהלך גרמי השמים בעיקר במטרה לחשב שנים וחודשים.
והנה לפניכם דברי רבנו בהלכות יסודי התורה (ג, ה):
"וממהלך הכוכבים וידיעת שיעור סביבתן [=סיבובן] בכל יום ובכל שנה ונטייתן לרוח צפון ורוח דרום ומגובהן מעל הארץ וקריבתן, יִוָּדַע מספר כל אלו הגלגלים, וצורת הליכתן, ודרך הקפתן – וזו היא חכמת חשבון תקופות ומזלות, וספרים רבים חיברו בה חכמי יוון".
וכן פוסק רבנו בהלכות קידוש החודש (יז, כד):
"וטעם כל אלו החשבונות, ומפני מה מוסיפין מניין זה, ומפני מה גורעין, והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים, והראיה כל דבר ודבר, היא חכמת התקופות והגימטריות [='גיאומטריה, הנדסה, חכמת המדידה' (מקבילי)] שחיברו בה חכמי יוון ספרים הרבה, והם המצויים עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחיברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר – לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות [מדעיות] ברורות הם, שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם – אין חוששין למחבר, בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי – אין סומכין על זה האיש שאמרו או שלימדו אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע [=דהיינו קבל האמת ממי שאמרו]".
רבנו מציין שבני יששכר היו בימי קדם חכמים גדולים בחישוב תקופות ומזלות, דהיינו בקיאים מאד במדע האסטרונומיה הקדום, וכן נאמר במדרש בראשית רבה (אלבק, ויחי צט): "'וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים', מהוא לעתים? [...] ר' יוסה בר קצריי אמר: לעיבורים".
ועתה נשוב לדברי חכמים בגמרא, שבה נאמר: "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר: 'וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ'" וכו'. ובכן, וכי יש להבין מאמר זה כפשוטו? דהיינו שכל מי שיודע לחשב את מהלך גרמי השמים מחויב לעשות כן? שהרי כבר לימדנו רבנו בספר-המצוות (עשין קנג) ובהלכות קידוש החודש (פ"א), שאין מצוה זו מסורה אלא לבית-דין-הגדול בלבד, וכֹה דברי רבנו בספר-המצוות ובהלכות קידוש החודש:
"והמצוה השלוש וחמישים ומאה, הציווי שציוונו יתעלה בחשבון חודשים ושנים, וזו היא מצות קידוש החודש [='לקבוע את יום ראש החודש על-פי ראיית הלבנה ולקדשו ליום הקרבת קרבן המוסף' (קאפח)], והוא אמרוֹ יתעלה: 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים' [שמ' יב, ב] ובפירושו נאמר: 'עדות זו תהא מסורה לכם' [ראש השנה כב ע"א], כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל אחד [...] אלא מצוה זו לא יעשנה לעולם אלא בית-דין-הגדול [...] ולפיכך בטלה אצלנו היום הראִיה מחמת העדר בית-דין-הגדול, כמו שבטלה הקרבת הקרבנות מחמת העדר המקדש".
"אין ראיית הירח מסורה לכל אדם [...] אלא לבית-דין הדבר מסור, עד שיקדשוהו בית-דין ויקבעו אותו היום ראש-חודש, הוא שיהיה ראש-חודש, שנאמר: 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם', עדות זו תהיה מסורה לכם. בית-דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האצטגנינין שיודעים מקומות הכוכבים ומהלכם, וחוקרים ומדקדקים עד שיֵּדעו אם אפשר שייראה הירח בזמנו [...] אם יָדעו שאפשר שייראה, יושבים ומצפים לעדים כל היום כולו שהוא יום שלושים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם – מקדשין אותו [...] ואם יָדעו בחשבון שאין אפשר שייראה, אין יושבים יום שלושים ואין מצפים לעדים. ואם באו עדים יִוָּדַע בוודאי שהם עדי שקר, או שנראית להם דמות לבנה מן העבים [...]. מצות עשה מן התורה על בית-דין שיחשבו ויֵדעו אם ייראה הירח או לא ייראה, ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החודש, וישלחו ויודיעו שאר העם באיזה יום הוא ראש-החודש כדי שיידעו באיזה יום הם המועדות, שנאמר: 'אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ' [ויק' כג, ב], ונאמר: 'וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ' [שמ' יג, י]" וכו'.
והואיל ומצוה זו מסורה אך ורק לבית-דין הגדול מה ביקשו חכמים ללמד אפוא במדרשם?
ובכן, נראה לי שחכמים ביקשו ללמד שגם אם מצות חישוב התקופות והמזלות וקביעת ראש-החודש מופנית לבית-הדין-הגדול בלבד, עדיין, יש חובה תורנית על כל אדם מישראל ללמוד ולהגות בלימוד המדעים ובמדע האסטרונומיה בפרט – וזאת מפני שמדע האסטרונומיה הוא השער והמבוא לידיעת ה', וכאמור בישעיה (מ, כו): "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר". כלומר, מתוך התבוננות בגרמי השמים האדם לומד להכיר את בורא-עולם, וכמו שאמרו חכמים: "שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו" (ובספרי ואתחנן לג, ועקב מט, נאמר עניין זה על שני הדברים שבהם האדם מתרומם לידיעת ה': האחד לימוד והבנת טעמי המצוות, והשני לימוד ההגדות שבהם חכמים ע"ה הסתירו את חכמת מדעי הטבע מן ההמון).
וכבר הרחבתי בעניין זה, דהיינו בחשיבותו העצומה של לימוד מדעי הטבע והמדעים בכלל, וכן ברוממותה ובנחיצותה של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו".
ולכן, בשל חשיבותם הרבה של לימודֵי מדעי הטבע, בר קפרא למעשה אומר, שכל מי שיש לו יכולת ואמצעים ללמוד את חכמת מדע האסטרונומיה, ואינו עושה כן, הוא בגדר מי שאינו מכיר את בוראו, והפסוק שמצטט בר קפרא הוא חלק מתוכחה קשה מאד, והנה היא לפניכם:
"וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ, לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא, לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ" (יש' ה, יב–יד).
נמצא, שהעדר ידיעת ה', דהיינו העדר ידיעת המדעים המכשירים והמובילים, מדרדר לייסורים קשים, ייסורי מוות להמוני הכסילים אשר בחרו לתעות אחרי התהו וההבל – וזאת מפני שהעדר ידיעת המדעים מוביל להעדר ידיעת השקפות אמיתיות, ואסביר: כדי לרכוש השקפות אמיתיות יש צורך בשכל ישר אשר יודע לזהות את האמת ולדחות את השקר, וכדי להכשיר את השכל לישרות המחשבה חובה על האדם לשכללו בלימודי המדעים. העדר ידיעת המדעים מדרדר אפוא את האדם לבהמיות ולטמטום התאוות שבהן העבודה-הזרה והאלילות פורחת ומשגשגת. כללו של דבר, בהעדר המדעים, בהעדר דעת וחכמה, ייעדרו השקפות נכונות ותיעדר ידיעת ה' – ובהעדר כל אלה יפשטו וירחשו וישלטו התאוות והזימות והתועבות.
ועתה לדברי רבי יונתן, גם ר' יונתן וגם בר קפרא מבקשים להנחיל את ההשקפה הנעלה בעניין חשיבותם העצומה של לימוד המדעים, ברם לכל אחד מהם יש גישה שונה לעשות זאת, ודבריהם משלימים זה את זה: בר קפרא מאיים על האדם שאם הוא לא ילמד מדעים וישכלל את שכלו סופו להיות מן הכופרים שסופם הכליה – ואילו ר' יונתן מבקש למשוך את האדם בדברי רוממות ללימוד המדעים והחכמות, דהיינו הוא מבקש לחבב ולפאר את המדע והחכמה בעינינו, כדי שנחשוק ללמדם, להשיג את מעלתם הנשׂגבה ואף למלא את ייעודנו: להיות עם חכם ונבון שמתענג בתענוגי הדעת וההשׂכלה, "כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים".
ואם תמהתם מאין חג'בי למד שדברי חכמים ע"ה נוגעים להזיות האסטרולוגיה הפגאנית, ומאין הוא למד להכשיר את הפיוט "נעל עניות" אשר הינו מקשה אחת של טמטום ועבודה-זרה, ובכן, שוב זהו רש"י-שר"י אשר מסית ומדיח רבים למינות ולעבודה-זרה, ומסלף ומזייף את דברי חכמים לעיל, בפרשוֹ שדברי בר קפרא ור' יונתן עוסקים באסטרולוגיה, והנה דבריו:
"לְעֵינֵי הָעַמִּים – שחכמה הניכרת היא [כלומר שר"י ראה באסטרולוגיה חכמה], ש[היהודי] מראֶה להם [לגויים] סימן לדבריו בהילוך החמה והמזלות שמעידין כדבריו [כלומר, אומר להם שמצב מיקומי הכוכבים הנתון מעיד על מאורע מסוים שעתיד להתרחש, למשל:] שאומר [לפי מיקום החמה והמזלות]: 'שנה זו גשומה' והיא כן [=והיא אכן גשומה], 'שנה זו שחונה' והיא כן [=והיא אכן שחונה], שכל העיתים [=מאורעות העולם הם] לפי מהלך החמה במזלותיה ומולדותיה – במזל תלוי הכל, לפי השעה המתחלת לשמש בכניסת החמה למזל".
נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל! ואין זו הפעם הראשונה שבה שר"י מרומם את הזיות האסטרולוגיה הפגאנית, וכבר הראיתי בסדרת המאמרים בעניינו, מקומות נוספים שבהם הוא מפאר את ההבל, ועוד היד נטויה.
וראוי לצרף למאמר זה מעט בעניין האסטרולוגיה, ואחל בפסקי רבנו בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא, והם אמורים גם על האסטרולוגיה שהרי גם בה רבנו עוסק בפרק יא שם:
"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].
כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".
והנה לפניכם עוד כמה מקורות מדברי רבנו בעניין האסטרולוגיה:
1) "אי זה הוא מעונן? אלו נותני העיתים שאומרים באצטגנינות שלהן: יום פלוני רע ויום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני. אסור לעונן אף-על-פי שלא עשה מעשה, אלא הודיע אותן הַכְּזָבִים שהסכלים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמה. וכל העושה מעשה מפני האצטגנינות, וכיוון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוֹבְרֵי שמים, הרי זה לוקה שנאמר: 'וְלֹא תְעוֹנֵנוּ' [ויק' יט, כו]" (ע"ז יא, ט–י).
2) "והיסוד לכך [לכל ההזיות והאמונות התפלות, וכן לכל הסגולות למיניהן], הם 'אלצאבה' [=אומה של עובדי עבודה-זרה], והם האנשים אשר רָחַק אברהם אבינו מהם וְחָלַק על דעותיהם [=השקפותיהם] הנִּפסדות [...] והיו מכבדים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות לא להם, והם שייסדו את משפטי הכוכבים [=האסטרולוגיה], והכּשפים, והלחשים, והורדת הרוחות [=סיאנס, העלאה באוב], והשׂיחות עם הכוכבים, והשֵּׁדים, והאוֹב, וְהַנַּחַשׁ [=הניחוש], וְהַיִּדְּעוֹנִי לכל מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מן העניינים האלה אשר שָׁלְפָה תורת האמת חַרְבָּהּ עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה-זרה וענפיה" (פיהמ"ש עבודה-זרה ד, ז).
נמצא לפי רבנו, שעצם המחשבה, שיש בכוח גרמי השמים להיטיב או להרע, היא חירוף וגידוף כלפי ה' יתעלה שמו, כלומר עצם האמונה שהאסטרולוגיה היא אמת היא בגדר עבודה-זרה! ובמלים אחרות: האסטרולוגיה היא בגדר ענף מענפי העבודה-הזרה ולא רק בגדר שורש משורשי העבודה-הזרה, שהרי כך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא". ולא רק מחרף ומגדף, אלא אף כופר בתורה כולה, וכמו שרבנו פוסק שם (ב, ז): "מצות עבודה-זרה כנגד כל המצוות כולן היא [...]. הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה [...] וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה, והיא עיקר כל המצוות כולן".
3) "וכן מצאתי להם [לחכמי התלמוד] הערה על משפטי המזלות שהם ככל שאר מיני הנחש והעוננות, לא שהם גורם [=לא שהם גורם אמיתי להתרחשויות בעולם, אלא הם שקר וכזב ככל שאר מיני הנחש והעוננות] כמו שמדמים ההוזים בכוכבים, אָמְרוּ: 'לֹא תְנַחֲשׁוּ [ויק' שם], כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים' [סנהדרין סו ע"א], וזו היא דעת הפילוסופים בהם [...] וכבר הארכתי גם בזה, אבל הוא מקום תועלת ותיקון אמונה [=השקפת עולם], לפי שהזיות בני אדם בכוכבים [...] אינם מעט [וגם בימינו], וכבר הִמְרוּ בזה את התורה לגמרי במה שהם מאמינים באמיתתם [כלומר, גם מי שרק מאמין שהאסטרולוגיה אמת, הוא בגדר כופר בתורה כולה וזונה אחר עבודה-זרה]" (המשך דברי רבנו בפירוש המשנה שם).
4) "כיוון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ושלא לְדַמּוֹת בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל במאומה מן המצבים הללו שנמצאים לאישי בני אדם, לפי שהשקפה זו היא הגורמת לעבדם" (מורה ג, לז).
5) והנה לפניכם גם דברי רבנו בהלכות תשובה פרק ה:
"רשות כל אדם נתונה לו, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: 'הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד – מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע' [בר' ג, כב], כלומר, הן מין זה של האדם היה אחד בעולם, ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע.
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גָּלְמֵי בני ישראל, שהקדוש-ברוך-הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם, או חכם, או סכל, או רחמן, או אכזרי, או כִּילַי [=קמצן], או שׁוֹע [=נדיב], וכן שאר כל הדעות [=מידות ותכונות האדם]. ואין לו מי שֶׁיִּכְפֵּהוּ ולא גוזר עליו, ולא מי שֶׁיִּמְשְׁכוֹ לאחד משני הדרכים [=הטובה או חלילה הרעה], אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה. הוא שירמיה אומר: 'מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב' [איכה ג, לח]. כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב ולא להיות רע.
וכיוון שכן הוא, נמצא זה הַחוֹטֵא הוא הִפסיד על עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו וּגְמָלָהּ רעה, הוא שכתוב אחריו: 'מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו' [שם, לט], וחזר ואמר, הואיל ורשותנו בידנו וּמִדַּעְתֵּנוּ עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רִשְׁעֵנוּ, שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו 'נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד יְיָ' [שם].
ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה [!] שנאמר: 'רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע' [דב' ל, טו]. וכתוב: 'רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה' [שם יא, כו]. כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים. ומפני זה העניין נאמר: 'מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם [לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם' (דב' ה, כו)], כלומר, שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא לבם מסור להם.
אִלּוּ היה הָאֵל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אִלּוּ היה שָׁם [=במציאות] דבר שמושֵׁך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים [=שֶׁבְּעֵת לידתו נקבעים לפי הכוכבים דרכו, אופיו, התנהגותו וכו'], או ל[ידע] מדע מן המדעים, או לדעה מן הדעות [=למידה מן המידות], או למעשה מן המעשים, כמו שֶׁבּוֹדִים מִלִּבָּם הטיפשים הוֹבְרֵי שמים [=האסטרולוגים], היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים: עשה כך ואל תעשה כך? הֵטִיבוּ דרכיכם ואל תלכו אחרי רִשְׁעֲכֶם? והוא מתחילת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו [מצבי הכוכבים שבהם נולד] תמשוך אותו, לדבר שאי-אפשר לו לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? 'הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?' [בר' יח, כה].
[...] לפיכך דנין את האדם לפי מעשיו: אם עשה טובה מֵטִיבִין לו, ואם עשה רעה מֵרֵיעִין לו, הוא שהנביא אומר: 'מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת (לכם)' [מלאכי א, ט]. 'גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם' [יש' סו, ג]. ובעניין זה אמר שלמה [...]: 'וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט' [קה' יא, ט], כלומר, דע שיש בידך כוח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין. [...]
אבל נדע בלא ספק, שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקדוש-ברוך-הוא מושכו ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קַבָּלַת הַדָּת [=מסורת שקיבלנו ממשה רבנו ע"ה] בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע. וזה העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו".
עד כאן דברי רבנו בהלכות תשובה פרק ה.
"אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו"; "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (יר' יז, י; לב, יט). "לָכֵן אַנֲשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ, אַף אָמְנָם אֵל לֹא יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא יְעַוֵּת מִשְׁפָּט" (איוב לד, י–יב).
ואצרף לעניין זה את דברי רבנו בחיי בן יוסף בספרו "תורת חובות הלבבות" (עמ' רנד–רנו):
"וכבר הדגיש לך השליח [משה רבנו] ע"ה באמרוֹ: 'וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי' [ויק' כ, כג], אשר דרכם לפנות אל משפטי הכוכבים והעוננות לחיוב או לשלילה [=לעשות או לא לעשות דבר מסוים נקבע אצלם לפי המזל] [...] ועושים כמשפטיהם, כמו שאמר עליהם הכתוב: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן' [דב' יח, יד] [...] ואילו היה המשפט והגזרה באוֹשר והפכוֹ, מסוּרים למשפטי הכוכבים והעוננות וכל הדומה לכך, הרי זהו השיתוף עם ה' בהחלט ללא ספק, ויביא זה אל הכפירה בה' והכחשתו כליל.
ואם יאמר [אדם]: הרי אנו רואים כי הראשונים [חכמי התלמוד] מגַנים מי שאינו לומד חכמת הכוכבים [...] [כמו שראינו לעיל] נֹאמר לו, כי הראשונים חייבו זאת ממה שאמר הנביא בפסוק 'שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה' וגו' [יש' מ, כו], ואמר החסיד: 'כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ' וגו' [תה' ח, ד], והנה זה יהיה על דרך ההתבוננות בנמצאים וכדי ללמוד בהם שיש להם בורא [...] וַעֲרָכָם והתקינם באופן הטוב והמשוכלל ביותר, לפיכך חובה להתבונן בהם באופן זה, לא כדי לנהוג על פי משפטיהם ולהחליט בהן על האושר והפכו, והבן [ומה שרבנו בחיי מדגיש 'וְהָבֵן' – להעירנו להבחין בין מדע האסטרונומיה לבין הבלי האסטרולוגיה]".
וכאמור, רבנו בחיי גם מורה ללמוד מדעים, שבהם האדם מכיר את מי-שאמר-והיה-העולם.
ומהפסוקים הבאים נלמד עד כמה מתועבת האסטרולוגיה לפני ה' יתעלה ויתרומם:
"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דב' יח, ט–יג).
ואחתום עניין זה בדברי הנביא ירמיה (י, ב–ג): "כֹּה אָמַר יְיָ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה, כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא". וראו עוד בעניין זה: "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי", ומי שרוצה להבין יבין, ומי שלא, יישא בעוונו.
"וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם [...] וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ" (מ"ב יז, טו–יז).
יישר כוח
כאן באמת כל אחד צריך להכיר את כוחותיו השכליים. כמו שמרי אומר יש יחידי סגולה שממתמטיקה גבוהה תהיה להם תועלת. היו מעטים כאלו איתי. רובנו רצינו את הציון והתואר והיו כאלו שהתעניינו לעומק.
והעיקר לכוון לשמו יתברך
יישר כוח ותודה
תודה רבה על המאמר.
זמיר כהן אומר בהרצאותיו שאין מזל לישראל כלומר יש מזל לגוים אבל לא לישראל והוא נותן דוגמא שאם אדם נולד למזל מאדים אז נגזר עליו להיות שופך דמים אומר זמיר שאם הוא גוי אז זהו גורלו ואין לו מה לעשות בנידון, אבל אם הוא יהודי שומר מצוות אז הוא יוכל לנתב את עצמו להיות מוהל או שוחט.
וכמה טפשיים דבריו שהרי יוצא מכאן שלגוים אין בחירה חופשית בכלל וכן שכל הורצחים הארורים במהלך הדורות היו מסכנים שנולדו במזל מאדים, וגם ליהודים אין בחירה באמת כי אותו אחד ששומר מצוות נולד במאדים יש לו רק בחירה בין רוצח לשוחט, ואם הוא ירצה להיות מתכנת או רופא או מורה נהיגה הוא לא יכול כי מזל מאדים עדיין שולט…
כמובן שנחכה לתשובה של אדיר
אבל אנסה לענות
הרמב"ם מחלק את המדעים ל3 קבוצות- המכשירים, מדעי הטבע, וחכמת האלוהות.
המכשירים הם הלוגיקה והמטמתיקה ודומיהם שהם מחדדים את השכל לחשוב בצורה נכונה אבל הם לא מובילים לידיעת ה' מצד עצמם.
מדעי הטבע הם הפיזיקה, ביולוגיה, בוטניקה, אסטרונומיה וכו' הם מלמדים את האדם על גדולת מעשיו של בוראו ומחדירים בו יראת ואהבת ה' ושפלות מול ה' יתעלה, והם גם שער גדול להשגות בחכמת האלוהות והוא מה שקראוהו חכמים "לדרוש במעשה בראשית".
חכמת האלוהות היא העיסוק בנפש וכוחותיה, במלאכים ובמהותם ובפעולותיהם, בשלילת ההגשמה והתארים מה' וכן בעיסוק בעניני ההשגחה הנסתרים והוא מה שקראוהו חכמים "לדרוש במעשה מרכבה".
כך שאין צורך להתעסק במתמטיקה יותר מדי כי זה שייך רק למדעים המכשירים את השכל.
עיקר…
שלום מרי אדיר
אתה חוזר הרבה על חובת לימוד המדעים כדי להכשיר את השכל להבין את כללי העולם ולא לשגות בדמיונות והזיות לסוגיהן.
אבל אני תוהה עד היכן מגיעה החובה ואני אסביר. כל מי שהשתלם בלימודי מתמטיקה עד רמת אוניברסיטה יודע שעד סוף התיכון בערך הלימודים הם אינטואיטיביים ומחויבי המציאות כלומר חשבון והנדסה פשוטים שבלעדיהם אדם לא מבין הרבה דברים.
בגדול בימינו אנו, בלי בגרות במתמטיקה זה להיות ממש פרימיטיבי במחילה.
אבל כשמגיעים לאוניברסיטה ללמוד קורסים מתקדמים של ליניארית, אינפי, משוואות דיפרנציאליות ועוד כל מיני דברים (בניגוד לסטטיסטיקה והסתברות שהם מוחשיים) מדובר כבר בדברים תיאורטיים שתועלתם אינה ברורה (למעט סיום התואר ופרנסה בכבוד) וברור שהרמב״ם לא למד אותם.
אותו דבר בפיזיקה שהידע התיכוני נדרש ביותר לחיי היום יום אבל ההמשך…