דתן ואבירם פרסמו סרטון נוסף שבו הם מציגים ראיות לכך שספר-האופל הינו ספר אמיתי ומקורי, ובחלק זה נבחן את המשך "ראיותיהם". בפתח דבריהם הם מתעתעים, מתחסדים ומגלגלים עיניהם לשמים: "איך ייתכן שיש מדרשים שהם לא יצאו מתחת ידיהם של חז"ל?", כך הם זועקים. ובכן, מן המפורסמות הוא שספרות חז"ל עברה תהליכים חריפים וקשים מאד של עיבוד שכתוב ועריכה, וניתן לראות זאת בפירושי שר"י הצרפתי, שבהם הוא מזייף רבים מהמדרשים, ואף מזייף רבות את נוסח הגמרא, וכבר עסקתי בכל העניינים הללו בהרחבה רבה מאד ובמאמרים רבים, ראו לדוגמה: "מסכת סופרי המינים", על מסכת סופרים המאוחרת.
טענתם של דתן ואבירם לפיה כל מדרש שנמצא בידינו הוא מדרש מקורי שיצא מתחת ידיהם של חז"ל הינה בורות עצומה, והעדר חמור של דעת ותבונה, הואיל ויש לעניין זה ראיות חזקות מאד, וכבר דנו בעניין זה חוקרים רבים, וקבל האמת ממי שאמרו. והאמת שאיני צריך בכלל את החוקרים הללו, די לראות את הסטייה החריפה מיסודות תורתנו במדרשים המאוחרים כדי להבין שמדובר בזיופים. וכבר מצאתי עשרות ומאות זיופים של האשכנזים, מכל הסוגים.
וברור לכל בר דעת, שדתן ואבירם אינם יכולים להודות על האמת בעניין המדרשים, הואיל ואם הם יודו על האמת בעניין זה, הרי שהם בעצמם יפתחו בזה את השער להבנה שגם ספר-האופל ויתר ספרי הקבלה הפגאנית, כולם-כולם הינם ספרים פרו-נוצריים מאוחרים. יתר-על-כן, גם במדרשים הקדומים כגון בראשית רבה, מכילתא, ספרא וספרֵי ועוד, גם אליהם יש להתייחס בזהירות הואיל וכולם עברו תחת ידי המינים הארורים בבתי הדפוס האירופיים. ויתרה מכולן, אפילו התלמוד הבבלי עבר עריכה ועיבוד קשים מאד מתחת ידיהם של המינים, ולא לחינם שר"י משכתב את הטקסט 1500 פעמים בפירושו לתלמוד באמרוֹ: "הכי גרסינן", ואם הוא מודה ב-1500 מקומות שהוא שכתב את הטקסט, כמה פעמים הוא שכתב בעורמה? וכבר הרחבתי בכל העניין הזה במאמרים לא מעטים, וזייפנותם של המינים כבר ידועה לנבונים.
בעניין מדרש תנחומא שנזכר בסרטון, לפי הערכות חוקרי היהדות האוכלין מן התורה מדרש תנחומא הוא מן המאה התשיעית – אך ברור שהוא מאוחר יותר, כי מגמת חוקרי היהדות האירופים לדורותיהם היא לרומם ולפאר את יהדות המינות הפרו-נוצרית, וכל הערכותיהם בעניינים אלה הן לדעתי הערכות-חסר אשר נובעות משאיפות שחץ ומינות לטשטש ולזייף את תורת-האמת. זאת ועוד, אין ספק שבמשך מאות רבות בשנים לאחר חיבורו של המדרש הלז, חלו בו ידיים זרות, כדרכם של המינים זייפני דת האמת. אגב, מי שאהב מאד את המדרש הזה וציטט רבות מפשטיו, הוא כמובן תלמידו הנאמן של ישוע הנוצרי, הלא הוא רש"י-שר"י. ועל-כל-פנים, כל העניין הזה הינו עניין שולי מאד יחסית לתהום סכלותם של דתן ואבירם.
כלומר, התעסקותם של דתן ואבירם בעניין זה בתחילת הסרטון נועדה להתחמק מן ההרשעה החריפה שהוגשה להם בחלק א, ושהיא איננה נשענת כלל וכלל ואפילו כהוא-זה על עניין תיארוך המדרשים, כך שכל העלאת העניין הזה הינה הסחת דעת מנחיתות טענותיהם.
הבה נחל אפוא להתייחס לטענותיהם בסרטון השני. ובכן, לאחר שדתן ברקֵל מגלגל את עיניו לשמים ובקולו הצווחני צווח בהתחסדות שכל המדרשים שיש בידינו יצאו מתחת ידיהם של חז"ל אות באות (ומעניין לדעת אם גם 'ילקוט מעם לועז' לשיטתו יצא מתחת ידי חז"ל), אומר ברקֵל את הדברים הבאים בעניין מדרש "פרקי דר' אליעזר": "הרמב"ם הקדוש מצטט עשרות פעמים מפרקי דר' אליעזר, והוא בא ואומר: לא, זה לא מחז"ל, זאת אומרת, מה שהוא אומר במלים אחרות שהרמב"ם ציטט דברים שהם לא מחז"ל, מ'פרקי דר' אליעזר' ועוד".
בעקבות דבריו אלה של ברקֵל פרסמתי מאמר שכותרתו: "פרקי דחרטא ברטא", ובו הנני מוכיח שמדובר במדרש מאוחר, והנני מראה בדוגמות רבות כיצד המינים שלחו את ידיהם וזייפו את דברי חז"ל, ועוד היד נטויה כי טרם סיימתי לעבור על כל המדרש הנחות הלזה. יתר-על-כן, טענתו של ברקֵל לפיה הרמב"ם מצטט "עשרות פעמים מ'פרקי דר' אליעזר'", הינה התעיה, הואיל והרמב"ם הזכיר בכתביו שלושה מקורות בלבד מתוך המדרש הלזה, וכבר ניתחתי את שלושתם ואת יחסו של הרמב"ם למקורות הללו במאמר שנזכר בעניין פרקי דחרטא ברטא.
א. מדוע שלא לומר שספר-האופל הוא ספר של משלים וחידות?
בהמשך דבריהם מלינים שני המינים ברקֵל וטמאייב על הרב חן שאולוב, אם דברי חז"ל נאמרו במדרשיהם באופני משל וחידה, מדוע הרב חן אינו טוען את אותו הדבר כלפי ספר-האופל? ובכן, מי שטוען שיש להבין את ספר-האופל כפשוטו זה לא הרב חן, אלא מקובלי האופל, הם אלה שטוענים שיש להבין את ספר-האופל כפשוטו! שהרי הם סוברים שכל ענייני המאגיה שאמורים בו, כגון השדים, וצורות הפרצופים, והשמות המפורשים, והכישופים, והעוננות, והניחושים, וגלגולי הנשמות, כל ההשקפות הללו ועוד שנאמרות בספר-האופל הינן כפשוטן! ולא רק זאת אלא שהם גם גוזרים הלכות מעשיות רבות מספר-האופל, הלכות שנפסקו בשולחן הגילולים של קארו. ויתרה אף מזאת, ספר-האופל לא נכתב כספר של משלים וחידות, כלומר סגנונו אינו כסגנונם של חז"ל, אלא הוא כתוב בסגנון של סיפורים עממיים פולקלוריסטיים.
והואיל וברקֵל הוא כלב השב על קֵאו, שהרי הוא כבר טען את הטענה הזאת בסרטון הראשון, הנני נאלץ להעתיק שוב את הדברים בעניין זה מן המאמר הראשון בעניין הליצנים הללו:
תעתועם השמיני של דתן ואבירם, נובע מהשערתו של ברקֵל לפיה הרב חן יטען כנגדם שכל ראיותיהם הינן מאגדות חז"ל, אגדות שאין להבין אותן כפשוטן. כלומר, אפילו הם מבינים שכל ראיותיהם הבל המה... ואז שואל ברקֵל: "למה על הזוהר הוא לא אומר שזה משל ונמשל?". ובכן, הטענה לפיה ספר-האופל הוא ספר נשׂגב של משלים וחידות היא מפלטם ותעתועם האחרון של המינים. כלומר: הואיל וספר-האופל הוא ספר של משלים וחידות, לכן אין להתייחס לתועבות הנגעלות האמורות בו כפשוטן, וכך למעשה הם מבקשים להכשירוֹ כספר אלהי.
ברם, שאלה גדולה קמה וניצבה: הייתכן שמדובר בספר של משלים נעלים וחידות נשׂגבות? וכי מקובלי האופל לדורותיהם היו ממביני משלים וחידות? והלא אפילו את אגדות חז"ל הם לא הצליחו להבין כפי אמיתתן, ונכשלו לפרש את כל ענייניהן באופנים מאגיים פגאניים! ובמלים אחרות, הייתכן שכסילי-האופל שנכשלו ונחבלו בעניינים הפשוטים, דהיינו בהבנה הבסיסית שחכמים דיברו באגדותיהם בחידות ובמשלים, הייתכן שכסילים כֹּה נבערים אשר "יותר תועים מהבהמות" ואשר ראוי לומר עליהם "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה", הייתכן שהם יידעו לא רק לפרש אלא אפילו לחבֵּר אגדות ומשלים בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה?!
וכבר ראינו כיצד הם תעו ולעו בתפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן בכל ההזיות שהם קוראים להן "ראיות", והנה עוד משהו מדברי ברקֵל לקראת סוף מסכת תעתועיו הפרו-נוצריים: "וחכמים היו יודעים לברוא עגלים ולברוא בני אדם גלמים מספר יצירה, והגמרא שם אומרת, שאם היו רוצים חכמים, היו יכולים לברוא עוד עולם בעצמם, על-ידי ספר יצירה" – ואיך ייתכן שכסילים שמבינים את כל האגדות כפשוטן, שהם פתאום יפרשו את ספר-האופל שלא כפשוטו?!
לתובנה זו ישנה חשיבות מכרעת בניתוץ תעתועיהם של המינים, אשר כדי למלט את ספר-האופל מהרשעה במינות ותועבה, מכזבים וטוענים שמדובר במשלים ולא בענייני מינות. ברם, כאמור, איך ייתכן לטעון שמכשפי האופל מלהגים במשלים ובחידות נשׂגבות, כאשר הם אפילו לא התרוממו להבין שדברי חכמים אינם כפשוטם? תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן הינה עדות מוחצת להעדר חשיבה ריאלית, להשתלטות הטמטום והמאגיה הפגאנית על מחשבתם, ולכך שמכשפי האופל פירשו את ספר-האופל באופנים פשטניים – שהרי מי שנכשל לחלוטין בדבר הקל, דהיינו בהבנה שיש לדברי חז"ל משמעות נסתרה, לא ייתכן שיידע לפרש ולחבֵּר משלים וחידות בענייני מעשה בראשית ומעשה מרכבה. יתר-על-כן, מי שעיוות את דברי חז"ל ונפל לשוחת המינות בדבר קל, לא ייתכן שהוא יתרומם לפסגת הדעת והחכמה וקרבת האלהים.
וכאמור, הזיות פגאניות שמופיעות בפשטי שרבוטי ספר-האופל הינן השקפות והלכות רווחות מאד בקרב כומרי הדת האורתודוקסית וחסידיהם השוטים – וזו ראיה נוספת לכך שספר-האופל אינו ספר משלים בעיני המקובלים הפגאניים, אלא ספר שכל דבריו אינם יוצאים מדי פשוטם למעט אולי מקומות בודדים מאד, ממש כמו ספר תורת-האמת שקיבלנו בסיני!
כמו כן, בספר האופל יש ריבוי קיצוני מטורף של מליצות והגשמות פשטניות, וריבוי שכזה אף הוא מעיד על-כך שהן לא נועדו לשמש כמשלים. וכבר הוּכח בשלל דוגמות שמכשפי האופל אינם רואים בפטפוטי ספר-האופל משלים וחידות, אלא עניינים שאינם יוצאים מדי פשוטם למעט במקומות בודדים, ממש כספר התורה שקיבלנו בסיני, שאין מקרא בו יוצא מדי פשוטו! ולעיון נרחב בתעתועי המינים בעניין זה, ראו: "זחיחותם ושחצנותם של כומרי הישיבות".
"אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ" (מש' כא, טז), "וְיִגְוְעוּ בִּבְלִי דָעַת" (איוב לו, יב).
ב. האם משה רבנו קיבל בהר סיני את כל ש"ס ווילנא הטמאה?
בדקה 7:24 אומר ברקֵל כך:
"גם המשנה והגמרא ניתנו במעמד הר סיני, גמרא בברכות בדף ה ע"א, אבל המשנה נכתבה הרבה-הרבה אחרי מעמד הר סיני, אז בגלל שהיא נכתבה אחרי מעמד הר סיני, זה אומר שזה לא ניתן בסיני? מה זה קשור בכלל? יש מקומות שזה הועלה על הכתב בתקופה מסוימת, וכן על זה הדרך, אבל זה דברים שמובאים בחז"ל, זה דברים שמובאים במדרש תנחומא, הראיתי, בלי קשר למדרש רבה, גם מדרש תנחומא של האמורא [...] גם את זה להכחיש?".
ובכן, לפי ברקֵל כל המשנה והגמרא שלפנינו ניתנו במעמד הר סיני למשה רבנו, ועל זאת שאלה גדולה קמה וניצבה: אם הכל ניתן למשה רבנו בסיני, מדוע יש מחלוקות בגמרא? וכי משה רבנו ע"ה קיבל מחלוקות מאת ה' יתעלה שמו? וכי יש דבר אשר לא ברור להקב"ה? וכי יעלה על הדעת שהקב"ה ימסור למשה רבנו דעות והשקפות דחויות? מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! וכי יש שגיאות לפניו יתעלה? וכי האמת הטהורה איננה גלויה לו מראשית ועד אחרית?
ברקֵל מביא ראיה לטמטומו מן הגמרא במסכת ברכות (ה ע"א) וכך נאמר שם: "אמר ר' שמעון בן לקיש: מאי דכתיב: 'וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם' [שמ' כד], 'לֻחֹת' – אלו עשרת הדברות, 'תּוֹרָה' – זה מקרא, 'וְהַמִּצְוָה' – זו משנה, 'אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי' – אלו נביאים וכתובים, 'לְהוֹרֹתָם' – זה תלמוד, מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני".
ואיך יעלה על הדעת שכל ספרי הנביאים והכתובים ניתנו למשה רבנו? וכי הקב"ה כבר גזר מראש את כל קורות העולם? ואם כן, מדוע הוא שלח את הנביאים השכם והערב? והלא הוא זה שגזר מראש שבית-המקדש ייחרב, והוא זה שגזר את כל קורות עמֵּנו! אלא, ברור לנבונים שדבר זה לא יעלה על הדעת, וכל מטרת החכמים לומר במדרש הזה הוא, שכל המקורות הללו שנזכרו הם מקורות מהימנים, מקורות שכולם נובעים מתורת משה שניתנה בהר סיני.
ואכן, כך הבין רבנו הרמב"ם, והנה דבריו בהקדמתו לספרו "משנה תורה":
"כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני – בפירושן ניתנו, שנאמר: 'וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה': 'תּוֹרָה', זו תורה שבכתב; 'והמצוה', זו פירושה. וציוונו לעשות התורה, על-פי המצוה. ומצוה זו, היא הנקראת תורה-שבעל-פה. [...] והמצוה, שהיא פירוש התורה, לא כתבהּ אלא ציווה בה לזקנים וליהושוע ולשאר כל ישראל [...] אף-על-פי שלא נכתבה תורה-שבעל-פה, לימדהּ משה רבנו כולה בבית דינו [...] בכל דור ודור, ראש בית דין או נביא שיהיה באותו הדור, כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו, והוא מלמד על פה ברבים.
וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כוחו, מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע, ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור [...] וכן היה הדבר תמיד, עד רבנו הקדוש. והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינין וכל הביאורין והפירושין ששמעו ממשה רבנו, ושלמדו בית דין שבכל דור ודור, בכל התורה כולה, וחיבר מהכל ספר המשנה. [...] רב חיבר ספרא וספרֵי לבאר ולהודיע עיקרי המשנה, ורבי חייא חיבר התוספתא לבאר ענייני המשנה. וכן רבי הושעיה ובר קפרא חיברו ברייתות לבאר דברי המשנה, ורבי יוחנן חיבר התלמוד הירושלמי בארץ-ישראל אחר חורבן הבית בקרוב משלוש מאות שנה. [...] ורב אשי הוא שחיבר התלמוד הבבלי בארץ שנער, אחר שחיבר רבי יוחנן התלמוד הירושלמי בכמו מאה שנה. ועניין שני התלמודין הוא פירוש דברי המשנה וביאור עמוקותיה, ודברים שנתחדשו בכל בית דין ובית דין מימות רבנו הקדוש ועד חיבור התלמוד. [...] וכן משפטים ודינין מופלאים שלא קיבלום ממשה, ודנו בהם בית דין של אותו הדור במידות שהתורה נדרשת בהן, ופסקו אותן הזקנים, וגמרו שהדין כך הוא. הכול חיבר רב אשי בתלמוד, מימות משה ועד ימיו. [...] וחיברו חכמי המשנה חיבורים אחרים, לפרש דברי התורה: רבי הושעיה תלמידו של רבנו הקדוש, חיבר ביאור ספר בראשית. ורבי ישמעאל פירש מאלה שמות עד סוף התורה, והוא הנקרא מכילתא; וכן רבי עקיבה חיבר מכילתא. וחכמים אחרים אחריהם חיברו מדרשות. והכול חובר קודם התלמוד הבבלי".
הנה ראיתם במפורש: "משפטים ודינין מופלאים שלא קיבלום ממשה", וכן רבנו מביא רשימה ארוכה של חכמים שחיברו חיבורים שונים, לא גילו חיבורים שונים; וכן רבנו מזכיר שוב ושוב את ה"דברים שנתחדשו בכל בית דין ובית דין" ו"ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור", וכו'.
והנה לפניכם גם דברי רבנו בראש הקדמתו לפירוש המשנה, ושם רבנו מסביר במדויק מהי התורה-שבעל-פה שקיבל משה רבנו ע"ה בסיני, וכֹה דברי רבנו שם:
"דע שכל מצוה שנתן הקב"ה למשה רבנו ניתנה לו עם פירושה, היה הקב"ה אומר לו המקרא ואחר-כך אומר לו פירושו וביאורו וכל מה שכלל אותו המקרא המחוכם [...] והנה לך משל [כלומר הנה לנו דוגמה לתורה-שבעל-פה שמשה קיבל:] אמר לו ה': 'בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים' [ויק' כג, מב], וגם הודיעוֹ ה' יתעלה שסוכה זו חובת הזכרים ולא הנקבות, ואינה חובה לחולים ולא להולכי דרכים, ואין מסכּכין אותה אלא בדבר הצומח מן הארץ, ואין מסכּכין אותה לא בצמר ולא במשי ולא בכלים ואפילו מן הצומח בארץ כגון המחצלות והבגדים, והאכילה והשתיה והשינה יהיו בה כל שבעת הימים, ולא יהא חללה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב, ולא יהא גבהה פחות מעשרה טפחים. וכאשר בא השליח [משה רבנו] עליו השלום קיבל את המצוה הזו [=הפסוק] וביאורה [=פירוש הפסוק והלכותיו], וכך כל השש-מאות-ושלש-עשרה המצות הן ופירושיהן, המקרא כתוב במגילות והפירוש על-פה".
הנה ראיתם, שמשה רבנו קיבל בהר סיני את פירוש התורה-שבעל-פה לפסוקי התורה, דהיינו את כל פרטי דיני תרי"ג המצוות, הוא לא קיבל מאומה שהוא בגדר "מצוה מדרבנן", אך ורק מצוות שהן בגדר מצוות מן התורה, ואך ורק מצוות שהן פירושי פסוקי התורה-שבכתב. קצרו של דבר, ברקֵל וטמאייב לא למדו אפילו את הקדמות רבנו לפירוש-המשנה ולמשנה-תורה!
והנני להזכירכם, ברקֵל וטמאייב מביאים ראיה מקטעי הגמרא הללו לכך שספר-האופל הינו ספר אמת! כלומר, לשיטתם, כל התורה-שבעל-פה במובנה הרחב נגלתה למשה רבנו בסיני, כולל כל מה שיטען וילהג תלמיד זב חוטם לפני רבו, מראשית ועד אחרית, והדברים רק נגלים במשך הדורות, אך כולם היו כבר ידועים למשה רבנו... בדרך זו מבקשים ברקֵל וטמאייב להוכיח שספר-האופל הוא ספר קדוש, שהרי גם הוא היה ידוע למשה רבנו אלא שהוא נתגלה. ובכן, גם הנוצרים יכולים לטעון את אותה הטענה בדיוק! מדוע הם לא יכולים לטעון שמשה רבנו קיבל את "הברית החדשה"? מדוע הם לא יכולים לטעון שהיא נתגלתה וכבר הייתה ידועה?
ובכן, מאותה הסיבה שאנו שוללים את "הברית החדשה", מאותה הסיבה אנו שוללים את ספר האופל, והיא מפני שהשקפותיו הן השקפות מאגיות-פגאניות, והזיותיו הנחותות והטמאות מנוגדות ליסודות תורתנו! זו הסיבה שאנו שוללים את "הברית החדשה" וזו הסיבה שאנו שוללים את ספר-האופל – וזאת בנוסף לעובדה שלא ייתכן שתרד תורה חדשה מן השמים.
ג. הייתכן שהקב"ה הוריד לנו תורה חדשה?
בדקה 9:00 ברקֵל עובר לדון בסוגייה במסכת סנהדרין (כא ע"ב–כב ע"א), וכך הוא אומר:
"עזרא הסופר היה ראוי להוריד את התורה, אבל משה רבנו הקדים אותו, עד-כדי-כך הוא הגיע לדרגה כל-כך גבוהה. עכשיו הגמרא אומרת, שבתחילה, הכתב שבו ניתנה התורה היה כתב עברי קדום [...] ובתקופה של עזרא הסופר ושל דניאל [...] ניתן על-ידי מלאך ספר תורה חדש עם כתב אשורי, ומי שהביא את זה, זה מלאך אומר רש"י, לא יאומן [...] ואפילו נבוכדנצר והחרטומים לא הצליחו להבין מה כתוב, כי הם לא הבינו את הכתב.
עכשיו איפה כותבים תגין? רק בספר-תורה של כתב אשורי, הכתב החדש שניתן עם עזרא הסופר! לא יאומן, ולכן מי זה שבא ודרש את התילין-תילין של הלכות שהקב"ה אומר למשה רבנו, שעתיד להיות בסוף הדורות עקיבא בן יוסף, ולמה הוא דרש? כי זה היה רק בכתב החדש ולא בכתב הקדום בימות משה, בכתב האשורי שניתן! לכן משה רבנו לא הכיר את זה, זאת הסיבה. ולכן הוא לא הבין ולא הכיר את הדרשות האלה. ודרך אגב, עצם הדבר שהקב"ה אומר לו שר' עקיבא ידרוש תילין-תילין של הלכות, ולא הוא, משה רבנו, זה כבר אומר שיש דברים שנגלו לר' עקיבא ולא למשה רבנו, כי אחרת למה הקב"ה לא אמר למשה רבנו: אתה זה שתדרוש את התילין-תילין של הלכות? למה הוא אמר לו ר' עקיבא הוא זה שידרוש? [...]
עכשיו בואו נראה את רש"י, שימו לב רבותיי, שימו לב רש"י ד"ה 'וכתב הנשתוון', אומר רש"י הקדוש: 'כתב שנשתנה והאי קרא בעזרא, כתיב שהיו כותבין בימיו כתב משונה, שנשתנה על-ידי מלאך', אתם שומעים? שמוציאים לעז על מרן הבית יוסף ורבנו האר"י הקדוש, שהם כאילו תורה חדשה על-ידי מלאך, גמרא מפורשת, רש"י מפורש, שהתורה כביכול החדשה שהיא ניתנה בכתב חדש, זה היה נחשב כאילו זה דבר חדש שלא ידעו לקרוא כי זה היה כתב חדש, זה נשתנה על-ידי מלאך, לא יאומן כי יסופר! ואומר רש"י הקדוש: 'לא היו יכולין לקרות כתב שכתב המלאך בימי בלשצר והיו שם יהודים הרבה, שמע מינה, נשתנה להם אותו כתב באותו היום', לא יאומן כי יסופר, לא יאומן! ולכן כביכול משה רבנו לא הבין מה מדברים בבית המדרש של ר' עקיבא, במנחות כט ע"ב, כי הוא היה דורש תילין-תילין של הלכות על התגין שבתורה, אבל על איזה ספר תורה כותבין תגין? על ספר תורה כפי שניתן בימות עזרא הסופר, בכתב אשורית, ולא בכתב ליבונאה, אתה שומע מה אני אומר לך? ואומר רש"י פה: 'את משנֵה התורה, רמז לנו משה רבנו שכתב שבימיו עתיד להשתנות מן עברי לאשורית שנתן להם בימי דניאל ובא עזרא וכתב בו את התורה בכתב אשורית', ואז הוא כתב גם את התגין.
ומי בא ודרש את התגין, ותילין תילין של הלכות שמשה רבנו לא הבין? ר' עקיבא בן יוסף, לא יאומן כי יסופר! אתה מבין חכם ישראל על מה מדובר פה? [טמאייב:] הרב, אין דברים כאלה, מי שעוקב עד עכשיו בסרטון פשוט להפליא, איזה יופי! מלאך משמים מביא לעזרא ולדניאל הנביא את הכתב החדש, ואז הם אומרים 'מלאכים', 'מגיד', 'מגיד'" וכו'.
הבה נסכם את דבריו של ברקֵל:
לפי ברקֵל, מלאך התגלה לעזרא הסופר ונתן לו ספר תורה חדש שכתוב בכתב אשורי, ולכן מסביר ברקֵל, משה רבנו לא הבין את תילי-התילין של הלכות שנדרשו בבית-המדרש, מדוע? כי הם נדרשו לפי התורה החדשה שירדה מן השמים בכתב אשורי, ולכן משה רבנו לא הבין! ובכן, שני הכסילים הללו ברקֵל וטמאייב מתרברבים בתרועת ניצחון, שהנה, יש מקור בגמרא לפיו ירדה תורה חדשה מן השמים! ואם ירדה תורה חדשה מן השמים, תורה שניתנה על-ידי מלאך, ברור שספר-האופל גם הוא ירד מן השמים, וגם הוא ניתן על-ידי מלאך לבר-יוחי...
אולם, לא רק שבגמרא כלל לא נזכר "מלאך", וכל ההזיה הזו הינה פרי רוחו הרעה של שר"י, כל הגמרא הזו היא גמרא דחויה! ולא הרמב"ם דחה אותה, אלא בגמרא עצמה מיד בסמוך בהמשך הדברים שם, דוחים חכמים ע"ה את האמור בכל הגמרא הזו שמנפנף בה ברקֵל! וכזה טמטום באמת שעוד לא ראיתי, שאדם יתרברב וישתחץ ויריע בתרועת ניצחון, בעוד שכמה שורות בהמשך, הגמרא שממנה הוא מביא ראיה סותרת ומנתצת את כל רברבנותו!
ועל זה באמת ראוי לומר לא ייאמן כי יסופר (אגב שגיאה לומר 'לא יאומן'), והנה הגמרא:
"אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורי ולשון ארמי, ביררו להן לישראל כתב אשורי ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברי ולשון ארמי [...]
תניא, ר' יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלא שקדמו משה, במשה הוא אומר: 'וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים' [שמ' יט, ג], בעזרא הוא אומר: 'הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל' [עז' ז, ו], מה עלייה האמור כאן תורה, אף עלייה האמור להלן תורה. במשה הוא אומר: 'וְאֹתִי צִוָּה יְיָ בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים' [דב' ד, יד], בעזרא הוא אומר: 'כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְיָ וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט' [עז' ז, י].
ואף-על-פי שלא ניתנה תורה על ידו [של עזרא], נשתנה כתב על ידו, דכתיב: 'וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן [=האיגרת] כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית' [עז' ד, ז], וכתיב: 'וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא' [דנ' ה, ח], וכתיב: 'וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת' [דב' יז, יח], כתב העתיד להשתנות. למה נקרא שמו אשורי? שעלה עמהם מאשור.
תניא, רבי אומר: בתחילה בכתב זה [=בכתב אשורי] ניתנה תורה לישראל, כיוון שחטאו נהפך להן לרועץ, כיוון שחזרו בהן חזר להם, שנאמר: 'שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ' [זכ' ט, יב]. למה נקרא שמו אשורי? שמאושר בכתבוֹ.
ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר' אלעזר בן פרטא, שאמר משום ר' אלעזר המודעי: כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר: 'וָוֵי הָעַמֻּדִים' [שמ' כז, י; ועוד], מה עמודים לא נשתנו, אם ווים לא נשתנו. ואומר: 'וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם' [אס' ח, ט], מה לשונם לא נשתנה, אף כתבם לא נשתנה. אלא מה אני מקיים 'אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת'? לשתי תורות [=לשני ספרי תורה שהמלך מחויב לכתוב לו], אחת שיוצֵאת ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו".
והנה לפניכם פסק ההלכה בפירושו של רבנו חננאל שם:
"אמר מר עוקבא: בתחילה ניתנה תורה לישראל בלשון הקודש ובכתב עברי, וחזרה וניתנה בימי עזרא בלשון ארמי וכתב אשורי, וביררו להן ישראל לשון הקודש וכתב אשורי [...] תניא, אמר ר' יוסי: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלא שקדמוֹ משה, ואף-על-פי שלא ניתנה על ידו נשתנה כתב על ידו, דכתיב: 'וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן [=האיגרת] כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית', וכתוב: 'וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא', מכלל שנשתנה הכתב שנאמר: 'וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת', כתב העתיד להשתנות. ולמה נקרא אשורי? שעלה עמהן מאשור.
ואין הלכה כמר עוקבא דהא קיימא כתנאי ולא כר' יוסי, אלא קיימא לן כך: שכתב זה ניתן למשה בסיני כדאמרינן: מי"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, וכן ווי העמודים, ואין הלכה כמותו שנשתנה, אלא כר' אלעזר המודעי דאמר: כתב זה לא נשתנה כל עיקר מעולם. דר' אלעזר המודעי לגבי הני רב הוא, ולית הלכתא כתלמיד בהדי רב. וכן הלכה כר' אלעזר המודעי, וקיימא לן כר' אלעזר המודעי שאמרו משמו כי כתב זה לא נשתנה כל עיקר וכו'. ולמה נקרא אשורי? שמיושר באותיותיו וכו', ולא עוד, אלא שגם רבי אומר בכתב זה ניתנה תורה לישראל, רבי אומר: מפני שמיושר בכתבו ובו ניתנה התורה לישראל, וכיוון שחטאו נהפך לרועץ [...] וכיוון ששבו חזר להן שנאמר: 'שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ'".
ושמא לא יהיה די בזה לברקֵל ולטמאייב, ולכן אצרף גם את דברי רבנו בעניין זה, בתשובה שכתב והיא בסימן רסח (תרגמהּ קאפח בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז, אות לג):
"נשאל רבנו במי שרקם בשולי טליתו פסוקים [...] והשיב: מעשה זה חטא, ואסור בהחלט, ואיסורו אצלנו משני פנים, האחד [...] ונקודה שנייה שמחמתה אסור לעשות דבר זה, והוא יותר חמור מן הראשון, הוא הבאת פסוקי התורה לידי זלזול, כי הציצית תשמישי מצוה ואינו קדושת גוף, ולפיכך מותר להיכנס בטלית מצויצת לבית הַכְסֵא, ולדרוך עליה ברגליים, ולהשתמש בה כמצע ולהתכסות בה כשהערווה מכוסה וכשהיא מגולה, כל זה מותר, והיאך נביא לשון התורה שנכתב בקדושה, שנכתב מפי הגבורה, לידי טינופים וזלזולים הללו? וזה ביזוי תורה בלי ספק. [...] וממה שאתם צריכים לדעת, שהכתב הזה, כלומר כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה התורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, הרי מגונה הדבר להשתמש בו שלא בכתבי הקודש. ולא חדלה האומה להישמר בו, והיו אגרותיהם וחיבורי מדעיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי, ולפיכך תמצא תמיד חרוט על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא לעולם אות אחת מן הכתב הזה האשורי בשום דבר מעתיקות האומה, לא בחריטת מטבע ולא בחריטת אבנים, אלא כל אלה בכתב עברי. ומטעם זה שינו הספרדים כתב שלהם וציירו את האותיות בצורות אחרות, עד שנעשה כאילו כתב אחר, כדי להתיר השימוש בו בדברי חול. ומחה רבנו יוסף הלוי ז"ל לכתוב גט בכתב שלנו המסובך מאד, ואמר: שמשתמע ממנו תרי לישנאי בגיטא, וזה פוסלו, ולפיכך כתבוהו הסופרים בכתב מרובע, כלומר כתב אשורי כספר תורה, ומחה גם בזה ואמר: היאך נשתמש בזה מכתב אלהים ולהביאו לידי ביזיון? אלא ייכתב בכתב הנקרא 'מד'בד'ב', וכל הדברים הללו שעשה הם בכלל כבוד תורה" וכו'.
"מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע [אותו עד סופו] – אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה" (משלי יח, יג).
ומה עוד אפשר להשיב לשני אווילים נכלמים ונבערים כל-כך? דתן ברקֵל ואבירם טמאייב!
נקודה נוספת, לפי ברקֵל, משה רבנו לא ידע את כל הדרשות שדרשו בבית-המדרש, וכפשט האגדה במנחות (נדונה בהרחבה בחלק הקודם), ואם אכן כך, איך ייתכן שברקֵל טוען שכל התורה-שבעל-פה במובנה הרחב, כבר הייתה גלויה למשה רבנו מראשית ועד אחרית? והלא יש כאן סתירה מיניה וביה... ואין לצפות מן השוטים לעקביות בהשקפותיהם ובטענותיהם.
"דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ" (משלי ד, יט).
ד. המסורת שקיבל רבנו בעניין המשיח
בהמשך דבריהם ברקֵל וטמאייב מנפנפים בדברי הרמב"ם באיגרת תימן, לפיהם הוא קיבל מסורת שתחזור הנבואה לישראל, והנה דברים שכתבתי בעניין זה במקום אחר:
באיגרת תימן (עמ' מח–מט) רבנו מציין מסורת לפיה הנבואה תחזור לישראל בערך בשנת דתתק"ע, דהיינו בערך בשנת 1210 לספירת הנוצרים. וראיתי מאן-דהו שמביא מזה ראיה לכך שספר-האופל הוא אמת, שהרי רבנו הרמב"ם קובע שהנבואה תחזור קרוב לתאריך הזה, וספר-האופל התגלה קרוב לזמן הזה אחרי שלא היה מוכר לכל חכמי המשנה והתלמוד. ובכן, רבנו מוסיף שם, שחזרת הנבואה היא הקדמה לביאת המשיח. וכידוע לכולנו, לא רק שהמשיח לא בא מאז, אלא שעם-ישראל עבר מאז צרות ותלאות אשר כל שומעו תצילנה שתי אוזניו.
ובמלים אחרות, המסורת הזו התגלתה כשקרית, וממילא גם הנביאים, שקיבלו בסמוך לה את ספר-האופל לאחר אלף שנים שבו הוא נעלם מעם-ישראל כביכול, התגלו כנביאי שקר (ומבלי שהתכוון לכך, רבנו למעשה מזהיר אותנו מחזרת נביאי השקר לעמֵּנו בסמוך לשנת 1210).
לפיכך, ברור כשמש שרבנו שגה בחשבונו, וחמור מכך, רבנו שגה במה שהזהירו חכמים ממנו והוא חישובי הקיצין, ושמא סבר שבשל מצבם הנפשי הרעוע של עם-ישראל יש לעודדם, כי אם יאמר להם שהמשיח לא מגיע בקרוב, יאבדו בייאושם ויכלו ביגונם ובייסוריהם. ורמז למגמתו זו של רבנו מצויה בסוף דבריו הללו באיגרת תימן: "ואמרנו שהוא נכון אחר שהזהרנו ממנו, ואמרנו שתשמרו בו מלפרסמו כדי שלא ייראה מאוחר בעיני בני אדם, והנה הודענוכם אותו, וה' יודע את האמת". ומסוף דבריו הללו עולה, שרבנו לא סמך את ידיו על מסורת זו.
נמצא אפוא, שהרמב"ם נהג ביהודי תימן באותם הימים כמו שנוהגים בחולה אנוש וסכל אשר אם לא תלחש על מכתו יֹאבד בטירופו ובהזיותיו, וכמו שפוסק רבנו (עבודה-זרה יא, יד): "מי שנשכו עקרב או נחש, מותר ללחוש על מקום הנשיכה [...] כדי ליישב דעתו ולחזק ליבו: אף-על-פי שאין הדבר מועיל כלום, הואיל ומסוכן הוא התירו לו, כדי שלא תיטרף דעתו עליו".
ועדיין ליבי נוקפני בעניין זה: איך ייתכן שהרמב"ם יאמר באיגרת תימן שאסור באיסור חמור לחשב את הקצין, והוא בעצמו יחשב את הקיצין בהמשך האיגרת? והנה דבריו (עמ' מא):
"ואם היה כך בקץ אשר נתבאר זמנו [=גאולת עם-ישראל ביציאתם ממצרים], כל-שכן בקץ הזה הארוך אשר החריד את הנביאים והפחידם ארכוֹ והמשכוֹ, עד שאמר הנביא על דרך השאלה: 'הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר?' [תה' פה, ו], ואמר גם ישעיהו בתארו אורך הגלות הזה: 'וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ' [יש' כד, כב]. וכבר ביאר לנו דניאל עוצם עומק הקץ הזה והעלמו. ולפיכך הזהירו חכמים ז"ל מלחשב את הקצים ומלקבוע את הקץ לביאת המשיח, מפני שהם מכשילים את ההמונים ומטעים אותם כאשר מגיע אותו הזמן ולא בא, והוא אמרם: 'תפוח דעתן של מחשבי קצים' [סנהדרין צז ע"ב], מפני שהם מכשול לבני אדם, ולפיכך קללום שיכזיב ה' את הבירור שלהם ויקלקל מועצותיהם".
וכן פוסק רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (יב, ה): "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות [...] וכן לא יחשב הקיצין. אמרו חכמים: 'תפוח דעתן של מחשבי קיצין'. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו". ולכן, כלל לא אתפלא אם כל החיזיון הזה שבאיגרת הוא זיוף אירופי.
ה. חכם עדיף מנביא
בדקה 18:26 ברקֵל מנסה להתמודד עם העובדה המפורסמת שהנבואה פסקה מישראל מיום שנחרב בית-המקדש, וכיצד הוא מתמודד עמה? ובכן, ברקֵל מסלף את הגמרא. במסכת בבא בתרא (יב ע"א) נאמר כך: "מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אף-על-פי שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: 'וְנָבִא לְבַב חָכְמָה' [תה' צ, יב]".
לפי פשט המדרש הזה כל חכמי המשנה והתלמוד היו נביאים! הייתכן כדבר הזה? ואם אכן כך, מדוע חכמים ע"ה חתמו את ספרי הנבואה שבתנ"ך? והלא הם היו צריכים להוסיף לנו עוד עשרות ומאות ספרי נבואה בישראל?! כמו כן, מדוע חכמים אומרים בסמוך לאמור לעיל, דהיינו כמה שורות לאחר-מכן באותה מסכת, במסכת בבא בתרא (יב ע"ב), כך: "אמר ר' יוחנן: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות"? והלא בעמוד הקודם הם אומרים שהנבואה ניתנה לחכמים? והנה עתה הם אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים ולתינוקות? אלא ברור, שאין להבין את המדרש לעיל בעניין "חכם עדיף מנביא" באופן פשטני, אלא כוונתם של חכמים היא לכך שמיום שחרב בית המקדש אין עדיפות לנביא על-פני חכם, ואדרבה, יש לחכם עדיפות על-פני הנביא, כי החכם, אשר בקי במכמני התורה-שבעל-פה, רשאי לחדש לאור חכמתו ולהורות את ההלכה לעם-ישראל, ואילו הנביא אינו רשאי לחדש מאומה בכוח הנבואה, וכפסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ט, א–ב), וכֹה דבריו:
"דבר ברור ומפורש בתורה, שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים: אין לה לא שינוי, ולא גירעון ולא תוספת, שנאמר: 'אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ' [דב' יג, א]; ונאמר: 'וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת' [דב' כט, כח]. הא [=הנה] למדת, שכל דברי תורה מצֻווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר: 'חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם' [ויק' ג, יז; ועוד], ונאמר: 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא' [דב' ל, יב]. הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש, בין מישראל בין מן האומות, ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחוֹ להוסיף מצוה, או לגרוע מצוה, או לפרש במצוה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו – הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו, שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצוה הזאת 'לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם' [דב' כט, כח], ו'לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב' [במ' כג, יט]".
ויתרה מזאת, לחז"ל הייתה כוונה נוספת באמרם "חכם עדיף מנביא", וכן שהנבואה ניתנה לשוטים ולתינוקות, כלומר הייתה להם מטרה מיוחדת בהשפלת מעמד נביאי השקר שהיו בימיהם, ואסביר: אין לי ספק שבימי חכמים כבר צצו להם נביאי שקר למיניהם אשר ביקשו לתעתע ולהסית ולהדיח את עמֵּנו מדרך הישר, וכפי שאנו רואים בכל דור ודור – ובאו חכמים וביקשו לגדור גדר. חכמים ידעו שאין כבר נבואה בישראל, ולכן הם ביקשו להשפיל את כל נביאי השקר שמבקשים לתעתע ולהסית ולהדיח את עם-ישראל לדרכי מינות ובהמיות.
ומאין הנני שואב את הידיעה הזו? ובכן משני מקורות, האחד מדברי רבנו לעיל אשר קובע שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, בסמוך לעניין נביאי השקר שמבקשים להוריד לנו תורה חדשה, וכפי שנוהגים מקובלי האופל ושאר המינים הפרו-נוצריים; וכן מדברי ה' בתורת משה, אשר בה נקבע הדין שאסור באיסור חמור להוסיף ולגרוע מדברי התורה בסמוך לדין נביאי השקר:
"אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ, כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת, וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם, לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם, אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן, וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים יג, א–ו).
והנה, בתורת ה' נאמר מפורשות שלא תבוא לנו שום תורה חדשה, ואם יקום איזה נביא שיטען שירדה אליו תורה חדשה, הוא נביא שקר בהכרח! ולא יעזרו לו כל תעתועיו שהתורה הזו כבר הייתה ידועה למשה והתגלתה זה עתה, שהרי אם אכן כך, לא ניתן לקיים את דברי התורה הללו ולהרוג את נביא השקר, כי כל נביא שקר יכול לטעון שתורתו הייתה ידועה למשה רבנו והיא רק התגלתה לו... וכל מי שטוען-כן מוחק למעשה מספר התורה את הפרשה האמורה.
זאת ועוד, ברקֵל מביא ראיה מדברי חכמים במסכת שבת (צב ע"א) לפיהם: "אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר", לכך שלכל החכמים ניתנה נבואה! שהרי רק חכם זוכה לנבואה! ואין בדברים הללו שום ראיה, כי החכמה היא רק תנאי אחד מתנאֵי הנבואה, אך אין בה לבדה כדי לחייב את הנבואה, והנה לפניכם ביאורו של רבנו בזה בהקדמתו לאבות (פרק ז):
"ודע, שכל נביא אינו מתנבא אלא לאחר שנקנו לו כל המעלות ההגיוניות ורוב המעלות המידותיות והחמורות [=החשובות והמרכזיות] שבהן, והוא אמרם: 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר' [שבת צב ע"א; נדרים לח ע"א] [א] חכם, הוא כולל כל המעלות ההגיוניות בלי ספק; [ב] ועשיר, היא מן המעלות המידותיות, כלומר עין טובה, לפי שהם קוראים לבעל עין טובה – עשיר, והוא אמרם בהגדרת העשיר: 'איזהו עשיר השמח בחלקו' [אבות ד, א], כלומר שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן ואינו מצטער על מה שלא המציא לו; [ג] וכן גיבור, גם הוא מן המעלות המידותיות, כלומר שהוא מדריך את כוחותיו בהתאם למחשבה כמו שביארנו בפרק החמישי, והוא אמרם: 'איזהו גיבור הכובש את יצרו' [אבות ד, א]".
ואגב, בהמשך דברי חז"ל בתלמוד בעניין המשל הזה, הובאו ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי. הרמב"ם התעלם מהמשך התלמוד, אך המפרשים השונים שגו לחשוב שמתנאֵי הנבואה שהנביא יהיה גם גיבור במסת שריריו ובעל שורה ארוכה בחשבון הבנק... ברם, כפי שקאפח הסביר בפירושו שם: "אין הכוונה כפשט הדברים, אלא כך דרך חז"ל במשליהם, וכפי שביאר רבנו בהקדמתו למורה, ולפיכך אין להתעכב על פרטי המשל והמשכו". כלומר, למדנו מדברי רבנו שיש להתעלם מכל תפאורת המדרשים! ורבים הם מדרשי חז"ל שאין להתייחס לפרטיהם כלל, וכל מטרתם היא עניין אחד מסוים החבוי בכללות המדרש ורק הוא המטרה.
כמו כן, ברקֵל מצטט את הגמרא בשבת (צב ע"א): "אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר ובעל קומה", ורבנו התעלם לחלוטין מעניין הקומה, וגם בנדרים (לח ע"א) נעדר עניין זה: "אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה". ולכן, קרוב לוודאי שמדובר בזיוף מבית מדרשם של המינים האירופים, אשר בשל גובה קומתם ביקשו לרומם את עצמם ואת תרבותם, והאמת? הנה היא לפניכם: "וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְיָ מְשִׁיחוֹ, וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַייָ יִרְאֶה לַלֵּבָב" (ש"א טז, ו–ז).
ולאחר כל הדברים האלה הבה נעיין בדברי ברקֵל הכסיל בעניין הנדון:
"עכשיו אם יבואו ויגידו, אבל אין נביאים [מה זה אם יבואו ויגידו? אלה הם דברי חז"ל שהנבואה ניתנה לשוטים ולתינוקות! וכי יש נבואה בימינו?!] [...] זה בגלל שהם לא ראו ולא למדו ולא שנו את הגמרא בבבא בתרא דף יב ע"א שחכם עדיף מנביא, שנאמר: ונביא לבב חכמה, היינו נביא לבב חכמה, זה תלוי בחכמה שיש לו בלב, ואם האדם הוא חכם והחכמה נובעת מהלב, כמו שראינו שמי שעוסק לו בתורה לשמה, מגלין לו רזי תורה, אז החכם יכול שיגלו לו רזי תורה, שאפילו נביא לא מגלין לו, כי נביא מגלין לו רק דבר ספציפי לגבי האומה, אבל החכם יכול להגיע להשגות יותר גבוהות אפילו מנביא, גמרא מפורשת במסכת בבא בתרא, כי צינור הנבואה נסתם, אין יותר נביאים, אומרת הגמרא: מיום שנחרב בית המקדש, אבל החכם יש לו השגות כמו של נביא, כמו שאומרת הגמרא בשבת דף קד ע"א, שאין השכינה שורה, שכינה זה היינו זה רוח הקודש, זה חלק מהנבואה, אלא על מי שהוא חכם גיבור עשיר וגבוה, ומה הדבר הראשון? מי שהוא חכם, חכם עדיף מנביא, וזה מה שאומר הרמב"ם, שיחזרו חכמים היינו שתהיה להם נבואה שחכם עדיף מנביא, וזה יהיה הכנה לגאולה, לא יאומן כי יסופר".
רגע, מצד אחד "צינור הנבואה נסתם", ומצד שני "החכם יש לו השגות כמו של נביא"? ואם כך לא רק שצינור הנבואה לא נסתם אלא שהוא נפרץ כפרץ אדיר, ולפי ברקֵל זכינו לאחרית הימים ולשיבת הנבואה לישראל... "כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ" (איוב ל, יד).
חזק וברוך.
לא יאמן(א' בקמץ ומ' בצירי) עד כמה השניים האלו כסילים גמורים.
כמובן שאני לא תומך בסרטון האוילי להחריד הזה, אבל אסביר יותר את טמטומם.
לגבי חלק א'- לפי מה שלמדתי בעבר מהקבלה הארורה, המקובלים אומרים שכל סיפורי המעשיות כגון הכישופים והשדים והמלאכים הרעים שנזכרו באופל, הכל כפשוטן.
ויש חלק אחר באופל והוא כל עניין הספירות והפרצופים זה החלק היחידי שהוא לא כפשוטו, שלא מדובר באלים אחרים כפשט האופל, אלא בהנהגות של הבורא, (יש גם סרטון של בוהדנה שכבר כתבת עליו מאמר, שכל מה שבוהדנה טען שם זה רק שהספירות הם אלים אחרים, אבל הוא וכל המקובלים מודים שכל עניני המאגיה הן אמת לדעתם הרעה ולא ניסו להכחיש זאת מעולם).
לגבי חלק ב- כן, הם עד כדי כך כסילים…
תודה על המאמר הנפלא - ושיני רשעים שברת.
בעניין הנאמרו למשה מסיני, ברור שאין הפירוש כמו שחשבו שני הרועצים הנ"ל (האמת שהפירוש הרע הזה אינו פרי ביאושם, אלא הוא חוזר עד הרמב"ן ורש"י). ויש לשאול עליהם את השאלה הפשוטה - אם הכל נאמר למשה מסיני כפשוטו, מדוע תפילין שחורות נקראות הלכה למשה מסיני ושבות נקראת דרבנן? וככלל, במה נתייחדו אותן עשרות הלכות ידועות, שעליהם נאמר שהם למשה מסיני, משאר תושב"ע?
לכן בהכרח יש לפרש את המימרא, ובידי עלה הפירוש הבא: הכוונה במימרא זו הינה שהמשנה, התלמוד, הנ"ך ושיהיה גם מה שתלמיד עתיד לחדש... כל אלה נשענים על עקרונות שנמסרו למשה בסיני. יהיו אלו עקרונות הלכתיים - יג' מידות שהתורה נדרשת בהם - או עקרונות אמוניים שעל בסיסם נתנבאו הנביאים ונכתבו…
תבורך ממקור כל הברכות , באמת הוקשו לי הדברים שרבינו מביא שם באיגרת מאחר והם סותרים את משנתו ואת דבריו אשר כתב שניות לפני כן ואיך ייתכן הדבר הזה ? ועוד שרבינו כביכול עושה שם חישוב של איזה פסוק ודרך זו ממש מזכירה את דרכי ההתעתועים של האופל , לקחת איזה מילה מפסוק שאין לה שום קשר למציאות ולבנות עליה חישובים, וגם אם נגיד שכן ונניח שכן הייתה מסורת כזו רק לרמבם מה שלא הגיוני... וגם אם נניח כך היפוטיתית הייתכן שעל סמך ממרה אחת לא משנה של מי נקבל נביא שלא הכירו אותו בדורו אףאחד , לא בדק אותו אף אדם מוסמך , לא ביקשו ממנו נבואות כדי לבדוק היימנותו , הייתכן הדבר ברע הזה שחושבים המינים? וכי כ…