תפילת 'כל נדרי' – צלם בהיכל התשובה

עודכן: 5 באוג׳ 2021

אחת התפילות הנגעלות הכעורות והמזיקות ביותר שהחדירו המינים וצאצאיהם לעם-ישראל היא תפילת "כל נדרי", מבלי להגזים, זוהי אחת התפילות הארורות ביותר מכל שלל תוספות המינות האירופיות שהוחדרו לסידור. הנזק של התפילה הפרו-נוצרית הזו פשוט בלתי נתפשׂ: בִּמקום שבני האדם יהרהרו בתשובה וחרטה והכאה-על-חטא ויבכו על רוע מעלליהם, הם מגיעים למועדון בית-הכנסת כדי לקנות תעודת ביטוח להמשיך וללכת בדרכי השקר!


כלומר, לא רק שהתפילה הזו מסיטה את הדעת מעיקרו של יום-הכיפורים והוא: תשובה בלב נשבר ונדכה אל ה' יתעלה ושיבה אליו באמת ובלבב שלם – אל הזיות של התרות נדרים, התפילה הזו מדרדרת את האדם לשקוע עוד ועוד בעולם השקר והכזב. ומדוע? מפני שהתפילה הזו מלמדת את בני האדם שהם רשאים לכזב לשקר ולרמות, להבטיח הבטחות, להישבע לשווא ולשקר, למלא את פיהם בכל מיני הטעיות וכזבים – ובשיאו של יום-הכיפורים, שהוא בתפילת ערבית, הם יבואו לבית-הכנסת (לעתים פעם אחת בשנה בלבד), ינקו את הלוח מכל מעלליהם וכזביהם, ויוכלו להמשיך ולהבטיח ולהישבע ולתעתע – שהרי יש להם תעודת ביטוח של "כל נדרי": מיום הכיפורים שעבר ועד יום הכיפורים הבא – כאילו הם רוכשים היתר ואישור להמשיך במעלליהם במשך שנתיים מבלי לערוך חשבון נפש!


ובמלים אחרות, במקום לחנך את בני האדם לערך העליון של מוצא שפתיך תשמור ועשית, וליושר המחשבה והדיבור שיהא מה שבליבו הוא מה שבפיו, פותחים לאנשים פתח נרחב להמשיך ולכזב בחייהם היומיומיים, שהרי בשיאו של יום הכיפורים, יש באפשרותם למחוק הכל ולפתוח דף חלק, שלאחריו הם ימשיכו במעלליהם באישורו של המקום-ברוך-הוא...


ואל יהא קל בעיניכם העניין הזה, כי הוא השער והמבוא לדרך האמת, מפני שתפילה זו חונקת את דרך האמת בכך שהיא רומסת ברגל גסה את היסוד המרכזי שעליו נשענת דרך האמת: נאמנות מחשבתית לאמירת דברי אמת והתרחקות מן השקר והתעתוע. כלומר, ללא תרבות השקר והחיצוניות דרכי השקר לעולם לא היו פורחות ומשגשגות, ותפילה זו מחדירה לבני האדם את תרבות השקר והתעתועים, וכאילו אפשר להתעות ולתעתע בה' יתברך ויתעלה.


ויש להדגיש שכל זה לא נאמר בתפילה זניחה במהלך יום-הכיפורים, אלא תפילה זו היא שיאו של יום הכיפורים! ועיני הכל נשואות אל התפילה הזו, כאילו המצוה המרכזית של יום-הכיפורים היא התרת נדרים דמיונית, ומחקו בזה את מטרתו האמיתית של יום-הכיפורים: תשובה וחרטה ובכי וספיקה-על-ירך שבסופם האדם יתוודה על מעלליו בלב נשבר ונדכה.


"תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן. כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת הוּא. וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה [וסילוף התורה ועיוותה נועד להנציח את תרבות השקר, ההיפך מתורת אמת]" (מלאכי ב, ו–ט).


ועל היחס הנכון לכל עשרת ימי התשובה ולראש השנה וליום הכיפורים בפרט ראו את דברי רבנו הרמב"ם המפורסמים בהלכות תשובה (ג, ז):


"אף-על-פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו עורו ישנים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל [בדרכי השקר והאלילות, ברדיפת הבצע והתאוות השׂררה והכבוד]. הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה".


א. נוסח התפילה


והנה לפניכם נוסח תפילת "כל נדרי" שמקורה הברור בקרב חכמי-יועצי-אשכנז: הם המינים הראשונים אשר המיטו עלינו שואה רוחנית, שואה כל-כך נוראה שסופה הייתה שואת יהודי אירופה, אשר תעו ולעו בהשקפות המינות עד שבַּזו ואף תיעבו את ארץ הקודש והמקדש.


וזה נוסח התפילה:


"בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום-ברוך-הוא ועל דעת כל הקהל-הקדוש-הזה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים.


כל נדרי, ואסרי, ושבועי, ונידויי, וחרמי, וקונמי, וקונחי, וקונסי – די נדרנא, ודי אשתבענא, ודי נדינא, ודי חרמנא, ודי אסרנא על נפשתנא, מיום-הכיפורים שעבר עד יום-הכיפורים שיבוא אלינו לשלום – נדרנא לא נדרי ושבוענא לא שבועי, וחרמנא לא חרמי, ונידויינא לא נידויי, ואסרנא לא אסרי, כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא דיהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל, ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה".


בראש מאמרי הצבעתי על הרעה החולה העצומה שיש בתפילה זו: הסטת הדעת מן האמת והנצחת תרבות השקר שהיא היסוד לכל אלילות ומינות. אך אין זו היחידה, כי אמירתה שלוש פעמים אף היא הינה רעה גדולה, מפני שהופכים בזה את התפילה לסוג של מנטרה אלילית, בדומה לטקסי גירוש שדים ושאר הזיות ודמיונות, אשר נאמרים שלוש פעמים דווקא; וכן דומה הדבר לטקסי הנצרות הכעורה אשר מקדשת את המספר שלוש ועשיית דברים ואמירת עניינים שלוש פעמים דווקא, מתוך מטרה להחדיר את השקפותיהם בעניין השילוש הטמא.


נעבור עתה לעיין בעוד כמה רעות שעולות מן התפילה הזו שמעוררת בי בחילה עזה.


ב. הכלמת הפושעים שמבקשים לשוב בתשובה


בראש התפילה הזו נאמר כך: "בישיבה-של-מעלה ובישיבה-של-מטה, על דעת המקום-ברוך-הוא ועל דעת כל הקהל-הקדוש-הזה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים".


ושאלה גדולה קמה וניצבה:


האם מותר להכלים את האדם אשר פשע וחטא ומבקש עתה לשוב בתשובה? ודאי שלא! ומדובר בעוון חמור מאד, כי מי שמבקש לשוב בתשובה אסור באיסור חמור להזכיר לו את פשעיו ומעלליו, אלא חובה לקרבו ברצון באהבה ובכבוד, ובשום-פנים-ואופן לא לקרוא לו עבריין, וכל-שכן שאסור לקרוא בפרהסיה לציבור שלם שבאים לשוב בתשובה: עבריינים.


והנה לפניכם כמה מפסקי חז"ל ורבנו בהלכות תשובה (א, ח; ג, כד; ג, כז):


"התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שֵׁם רשעוֹ [אין קוראין לו בשם שהשתמש בו בעת שהיה רשע, וברור שאסור לקרוא לו עבריין], שנאמר: 'וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ' [יח' לג, יב]".


"ויש עבירות קלות מאלו ואף-על-פי-כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין לו חלק לעולם-הבא, כדי להתרחק מהן ולהיזהר מהן, ואלו הן: [...] והמלבין פני חברו ברבים" וכו'.


"כל הרשעים והפושעים והמשומדים [למעט המינים] וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין שחזרו במטמוניות, מקבלין אותן, שנאמר: 'שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים' [יר' ג, כב], אף-על-פי שעדיין שובב הוא, שהרי בסתר בלבד חוזר ולא בגלוי, מקבלין אותו בתשובה".


והנה לפניכם גם פסקי רבנו בהלכות דעות (ו, י–יא):


"המוכיח את חברו, תחילה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר: 'וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא' [ויק' יט, יז], כך אמרו חכמים: יכול את מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר 'וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא'. מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל, וכל שכן ברבים.


אף-על-פי שהמכלים את חברו אינו לוקה, עוון גדול הוא. כך אמרו חכמים: המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם-הבא. לפיכך צריך להיזהר בדבר זה שלא יבייש חברו ברבים, בין קטן בין גדול. ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו".


וכן פוסק רבנו בהלכות חובל ומזיק (ג, ח):


"אף-על-פי שהמבייש שאר העם בדברים פטור מן התשלומין, עוון גדול הוא; ואינו מחרף ומגדף לעם ומביישן, אלא רשע שוטה".


הראינו לדעת, כי רשעות וסכלות גדולה היא לקרוא לציבור בפרהסיה: "עבריינים", כל-שכן וקל-וחומר בבתי כנסת שמתמלאים ביום-הכיפורים בציבור שמגיע לעתים רק פעם אחת בשנה לבית-הכנסת, ובוודאי שאסור באיסור חמור לכרוך את ה"היתר" הזה ב"דעת המקום-ברוך-הוא" כאילו הקב"ה הוא חלק מטקס הטמטום והחרפה וחילול-שם-השמים הזה.


ומי בכ