דוגמה קצד
בשמות (ט, כח) נאמר: "הַעְתִּירוּ אֶל יְיָ וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד", ושם תרגם אונקלוס: "הַעְתִּירוּ אֶל יְיָ" – "צַלּוֹ קֳדָם יְיָ". וכבר הוסבר בדוגמות קלה, קמה, קנד ובעוד דוגמות רבות, שאונקלוס לעולם מתרגם את מילת היחס "אֶל", כאשר היא מיוחסת ונאמרת לפני שֵׁם ה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (מאות רבות של פעמים), ואילו ביחס לשאר הנבראים, אונקלוס תמיד מתרגם את המילה "אֶל" באמצעות אות היחס למ"ד דהיינו "ל..." או במילה "לְוָת" (למעט כמה מקומות נדירים שבהם אונקלוס מתרגם את המלה 'אֶל' במילה 'קֳדָם' גם ביחס לאדם חשוב או בשל סיבה פרשנית ייחודית). כמו כן, יש בתרגומו הזה גם הרחקה מן ההגשמה, דהיינו הרחקת העניין האמור בפסוק מאמיתת עצמותו של הבורא יתעלה, וכן ביטוי לרוממות ולכבוד קמי שמיא, ובעניין האחרון ראו בסיכום שבסוף חלק ד.
דוגמה קצה
כאמור, בשמות (ט, כח) נאמר: "הַעְתִּירוּ אֶל יְיָ וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד", ושם הוסיף ותרגם אונקלוס: "קֹלֹת אֱלֹהִים" – "קָלִין דִּלְוָט כְּאִלֵּין מִן קֳדָם יְיָ". ואף שבפסוק כג לעיל נאמר: "וַייָ נָתַן קֹלֹת וּבָרָד" וכו', דהיינו אין חשש לכאורה שמא יובן שהקולות האמורים הם קולות של הקב"ה ואז תתחייב ההגשמה בהכרח, שהרי אם יש לו קולות הרי שיש לו בהכרח גם כלי דיבור, ואם יש לו כלי דיבור הרי שהוא בהכרח גוף וחומר. ובכן, אף-על-פי-כן אונקלוס מרחיק מן ההגשמה ומתרגם: קולות קללה כָּאֵלּוּ מלפני ה', דהיינו שהקולות האמורים הם-הם הקולות האמורים במכה שנזכרו לעיל, דהיינו הרעמים האדירים, וכל החרדה הזו כדי שלא יעלה על דעת מאן-דהו שהקב"ה משמיע קולות ויש לו כלי דיבור.
ויש כאן הרחקת גשמות כפולה, שהרי אונקלוס אינו מתרגם "מִן יְיָ", דהיינו מאת ה', אלא "מִן קֳדָם יְיָ", דהיינו שהקולות הללו הנבראים אפילו לא יצאו ממקום מסוים שבו הוא שוכן, אלא מלפניו, שזו אמירה כללית שנועדה להרחיק את ההשקפה שהקב"ה שוכן במקום מסוים.
דוגמה קצו
בשמות (ט, כט) נאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְיָ הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַייָ הָאָרֶץ", ושם תרגם אונקלוס: "אֶל יְיָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין זה ראו לעיל בסמוך דוגמה קצד. אמנם, יש לשים לב לכך שבהמשך הפסוק: "כִּי לַייָ הָאָרֶץ" אונקלוס אינו מתרגם את למ"ד היחס כמנהגו במילה "קֳדָם", אלא מותיר את התרגום על כנו: "אֲרֵי דַּייָ אַרְעָא", וברור שכאן לא ניתן להוסיף את המילה "קֳדָם", שהרי הפסוק נועד ללמד שכל הארץ שייכת לה', ולא רק שהיא לפניו, "לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (תה' כד, א). וביתר ביאור, אם אונקלוס היה מתרגם: "אֲרֵי קֳדָם יְיָ אַרְעָא", לא היה מובן שכל הארץ שייכת לה' יתעלה שמו, אלא היה מובן שהיא לפניו והוא יודע את כל מעשי בני האדם, ותו לא.
דוגמה קצז
בשמות (ט, לג) נאמר: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְיָ וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה", ושם תרגם אונקלוס: "אֶל יְיָ" – "קֳדָם יְיָ", וראו לעיל דוגמות קצד, קצו.
דוגמה קצח
בשמות (י, ג) נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי", ואונקלוס מתרגם שם: "וְיַעַבְדֻנִי" – "וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי". אונקלוס אינו מתרגם את העבודה לה' באופן ישיר, כך: "וְיִפְלְחוּנַּנִי" וכמו שהוא מתרגם במקומות אחרים ביחס לשאר הנבראים הטבעיים או הנבראים מעשה ידי אדם, וכבר הרחבתי בעניין זה, והבאתי דוגמות רבות לאופני תרגומו העקביים, ראו לעיל דוגמות קצ, קצב.
דוגמה קצט
בשמות (י, ז) נאמר: "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם", ושם תרגם אונקלוס: "אֶת יְיָ" – "קֳדָם יְיָ", ויש להבין: מדוע אונקלוס מרחיק כאן מן ההגשמה? שהרי בכל המקומות בתורה שבהן המלים "אֶת" או "אֵת" אינן מופיעות לפני שֵׁם ה' יתברך, אונקלוס מתרגמן "יָת". ובכן, המילה "אֶת" משמשת כמתווכת בין הפועל לבין הדבר שעליו מבוצעת הפעולה, כמו למשל: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמ' כ, יב). ובמלים אחרות, היא מופיעה לפני דבר-מה שמקבל פעולה. והואיל וה' יתברך אינו מקבל שום פעולה, דהיינו לא ניתן להשפיע עליו בשום צורה והוא לעולם לא ישתנה במאומה – אונקלוס ראה לנכון לתרגם את המילה "אֶת" במילה "קֳדָם". כלומר, עבודת ה' יתעלה אינה משפיעה ואינה משנה אותו במאומה. ועוד בעניין ייחודי זה ראו דוגמה קלד.
דוגמה ר
וכן בשמות (י, ח) נאמר: "וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים", ושם תרגם אונקלוס: "אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן [...] אֶת יְיָ" – "יָת מֹשֶׁה וְיָת אַהֲרֹן [...] קֳדָם יְיָ". ובדוגמה זו רואים בבירור את ההבחנה שבין ה' יתברך לנבראיו.
דוגמה רא
בשמות (י, ט) נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְיָ לָנוּ", ושם תרגם אונקלוס: "כִּי חַג יְיָ לָנוּ" – "אֲרֵי חַגָּא קֳדָם יְיָ לַנָא". כלומר, החג אינו של ה', ה' אינו חוגג כבני האדם והוא אינו זקוק לחגיגות, ולכן אונקלוס הרחיק את החג מה' יתעלה, ואמר שהחג הוא לפניו, דהיינו החג הוא בשבילנו ובעבורנו, למען נירא משמו הגדול.
דוגמה רב
בשמות (י, י) נאמר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְיָ עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "יְהִי כֵן יְיָ עִמָּכֶם" – "יְהֵי כְעַן מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעְדְּכוֹן". ובכן, אם אונקלוס היה מתרגם את הפסוק באופן מילולי היה עלול להשתמע ממנו שהקב"ה נלווה באופן מוחשי לעם-ישראל, שהרי נאמר: "יְהִי כֵן יְיָ עִמָּכֶם", ואם כך הרי שיש לה' גוף, כי רק גוף יכול להתלוות ולהקביל לגוף. ולכן, כדי לשלול את האפשרות הזו שה'-אלהים-אמת הוא בעל גוף שמתלווה לעם-ישראל, אונקלוס מתרגם שלא אמיתתו של בורא-עולם תתלווה לעם-ישראל, אלא דברוֹ, דהיינו פקודתו והשגחתו יהיו בעזרת העם: "יְהֵי כְעַן מֵימְרָא דַּייָ בְּסַעְדְּכוֹן". וכבר ראינו שלל פסוקים שבהם אונקלוס שולל זיקה מסוימת לעולם החומר שיוחסה לה', בהסיטו אותה לדברוֹ של ה' (מימריה), דהיינו לפקודתו או לציוויו או להשגחתו, או לכולם יחד.
דוגמה רג
בשמות (י, יא) נאמר: "לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְיָ כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה", ושם תרגם אונקלוס: "אֶת יְיָ" – "קֳדָם יְיָ", וראו דוגמות קצט, ר. ואגב, פסוק זה הוא מן המקומות הבודדים שאונקלוס מוסיף את מילת "קֳדָם" לפני בשר ודם, בתרגמוֹ: "מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה" – "מִן קֳדָם פַּרְעֹה", הואיל והמילה "פְּנֵי" נאמרה בפסוק לפני פרעה.
דוגמה רד
בשמות (י, טז) נאמר: "וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַייָ אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "חָטָאתִי לַייָ" – "חַבִית קֳדָם יְיָ", וכבר ראינו בשלל דוגמות שאונקלוס מתרגם את למ"ד היחס כאשר היא נאמרת בפסוק קמי שמיא, במילה "קֳדָם", והעקביות הזו בתרגום אות היחס למ"ד מיוחדת אך ורק לה' יתעלה שמו, והיא נועדה לייחד את אמיתתו יתעלה משוכני-בתי-החומר. כלומר, מטרתה של תוספת המילה "לִפְנֵי" – "קֳדָם" לפני שֵׁם ה' יתעלה, היא להרחיק ולחנך את המחשבה לשׂגב רוממותו המופלא של הבורא יתעלה. ובפסוק הזה ההבחנה הזו מאד בולטת, שהרי אונקלוס מתרגם: "חַבִית קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן וּלְכוֹן".
וגם בפסוק לאחריו בשמות (י, יז) נאמר: "וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַייָ אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ אֱלֹהֵיכֶם" – "קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן".
דוגמה רה
בשמות (י, יח) נאמר: "וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "וַיֶּעְתַּר אֶל יְיָ" – "וְצַלִּי קֳדָם יְיָ", וראו לעיל דוגמות קצד, קצו, קצז. וגם בפסוק זה ההבחנה בין הקב"ה לנבראיו ברורה מאד, שהרי אונקלוס מתרגם: "וּנְפַק מִלְּוָת [=ולא 'מִן קֳדָם'] פַּרְעֹה וְצַלִּי קֳדָם יְיָ".
דוגמה רו
בשמות (י, כד) נאמר: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת יְיָ רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם", ושם תרגם אונקלוס: "אֶל מֹשֶׁה [...] אֶת יְיָ" – "לְמֹשֶׁה [ללא מילת 'קֳדֳם' לפני משה, וראו דוג' קצד] [...] קֳדָם יְיָ", וגם זו הבחנה ברורה בין ה' לנבראיו, וראו דוג' קצט.
דוגמה רז
בשמות (י, כה) נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַייָ אֱלֹהֵינוּ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ אֱלֹהֵינוּ" – "קֳדָם יְיָ אֱלָהֲנָא", וראו לעיל דוגמה רד, ובעוד רבות מאד.
דוגמה רח
בשמות (י, כו) נאמר: "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת יְיָ אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת יְיָ עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה", ושם תרגם אונקלוס: "אֶת יְיָ [...] אֶת יְיָ" – "קֳדָם יְיָ [...] קֳדָם יְיָ", ואונקלוס עקבי בתרגומו קמי שמיא, וראו לעיל דוגמות קצט, ר, רג, רו.
דוגמה רט
בשמות (יא, ב) נאמר: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב", ושם תרגם אונקלוס: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם" – "מַלֵּיל כְּעַן קֳדָם עַמָּא", ואם ישאל השואל: ומדוע תרגם כאן אונקלוס במילת "קֳדָם"? והתשובה ברורה, אונקלוס מפרש שהוראת הקב"ה לא הייתה לדבר באוזני העם, אלא לפניהם, דהיינו לא כמחליק סוד אלא כמכריז ופוקד ומורה הוראה. וגם רס"ג פירש שם בעקבות אונקלוס: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם – צו את העם".
דוגמה רי
בשמות (יא, ד) נאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְיָ כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם", ושם תרגם אונקלוס: "אֲנִי יוֹצֵא" – "אֲנָא מִתְגְּלֵי". אונקלוס שולל את ההזיה שה' יצא ממקומו וירד למצרים מאיזה פנתיאון דמיוני בשמים, ומתרגם באופן שנבין שמדובר בהתגלות, דהיינו חלוּת אותותיו ומופתיו בארץ מצרים. וכבר הרחבתי בעניין מילת "אִתְגְּלִי" ושימושה כאמצעי להרחיק מן הגשמות בדוגמה קה, ובמאמר: "הרמב"ן המִּין שלא יבין" בקושייתו הארבע-עשרה.
דוגמה ריא
בשמות (יא, י) נאמר: "וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "לִפְנֵי פַרְעֹה" – "קֳדָם פַּרְעֹה", וזה מן המקומות הבודדים שבהם אונקלוס מוסיף את המילה "קֳדָם" לפני בשר ודם, והוסיפהּ כאן מפני שהמילה "לִפְנֵי" מופיעה בפסוק עצמו.
דוגמה ריב
בשמות (יב, יא) נאמר: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַייָ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין תרגום למ"ד היחס כשהיא צמודה לשם ה' ראו לעיל דוגמות רד (ושם הרחבתי), רז, ובעוד רבות.
דוגמה ריג
בשמות (יב, יב) נאמר: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְיָ", ושם תרגם אונקלוס: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם" – "וְאֶתְגְּלֵי בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם". כאן אונקלוס מבקש לשלול את הזיית המינות לפיה הקב"ה יצא ממקומו, ירד מאיזה פנתיאון בשמים ועבר במצרים באופן פיסי כדי להפליא בה את מכותיו. ולכן הוא מתרגם באופן שנבין שמדובר בהתגלות, דהיינו בחלוּת אותותיו ומופתיו בארץ-מצרים. וכאמור, כבר הרחבתי בעניין מילת "אִתְגְּלִי" ושימושה הנפוץ כאמצעי להרחיק מן הגשמות בדוגמה קה, וכן במאמר: "הרמב"ן המִּין שלא יבין" בקושייתו הארבע-עשרה.
דוגמה ריד
בשמות (יב, יג) נאמר: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם" – "וְאֶחְזֵי יָת דְּמָא", ולביאור הגיוון בתרגומו של אונקלוס לפועל ראה, ולעיון בכל המקומות שבהם אונקלוס נחלץ לתרגם: "גְּלֵי קֳדָם יְיָ", ראו דוגמה סג. וחשוב להזכיר, שהגיוון הוא אך ורק כאשר הפועל "ראה" הינו מאת ה' כלפי הנבראים, אך בכל מקום שהפועל "ראה" הינו מאחד מן הנבראים כלפי ה', לעולם אונקלוס תרגמוֹ "אתגלי".
דוגמה ריה
כאמור, בשמות (יב, יג) נאמר: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", ושם תרגם אונקלוס: "וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם" – "וַאֲחוּס עֲלֵיכוֹן", ובעניין השימוש בפועל "חוס" קמי שמיא ראו דוגמה נג.
דוגמה ריו
בשמות (יב, יד) נאמר: "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַייָ לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ", ושם תרגם אונקלוס: "חַג לַייָ" – "חַגָּא קֳדָם יְיָ", ובעניין זה ראו לעיל דוגמה רא.
דוגמה ריז
בשמות (יב, כג) נאמר: "וְעָבַר יְיָ לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "וְעָבַר יְיָ" – "וְיִתְגְּלֵי יְיָ", ובעניין מילת "אִתְגְּלִי" ושימושה כאמצעי לשלילת הגשמות ראו דוגמות רי, ריג ועוד רבות, והרחבתי בזה בדוגמה קה, וכן במאמר: "הרמב"ן המִּין שלא יבין" בקושייתו הארבע-עשרה.
דוגמה ריח
כאמור, בשמות (יב, כג) נאמר: "וְעָבַר יְיָ לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְיָ עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית" וכו', ושם תרגם אונקלוס: "וּפָסַח יְיָ" – "וְיֵיחוּס יְיָ". וכאמור בדוגמה ריה, בעניין השימוש בפועל "חוס" קמי שמיא ראו דוגמה נג.
דוגמה ריט
בשמות (יב, כז) נאמר: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַייָ אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ", ובעניין זה ראו דוגמה רד בחלק זה ושם הרחבתי מעט בעניין, ובעוד רבות מאד, חלקן בסמוך. כמו כן, גם כאן אונקלוס מתרגם: "אֲשֶׁר פָּסַח" – "דְּחָס", ובעניין זה ראו דוגמה ריח בהפניה.
דוגמה רכ
בשמות (יב, לא) נאמר: "וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְיָ כְּדַבֶּרְכֶם", ואונקלוס עקבי בתרגומו קמי שמיא שהרי גם כאן אונקלוס מתרגם: "אֶת יְיָ" – "קֳדָם יְיָ", וכאמור, במקומות שבהם המילה "אֶת" או "אֵת" איננה מופנית קמי שמיא אונקלוס מתרגם אותה: "יָת", וראו לעיל דוגמות קצט, ר, רג, רו, רח.
Kommentare