כלומר, תוצאות המערכה אינן ברורות כמו בתחום הבניין, דהיינו לעומת קיר נקי ומחופה היטב העומד למולך, שבו

נהג באימו לפי דמיונם של מכשפי האופל, וכך שורבט באופל (לב ע"א): "וכך היה עושה רבי שמעון, כשהיה רואה את אימו

המימן לנוזל אשר משמש להנעת טילים לחלל, חוזים שאם יפותחו בעתיד תהליכי הפקה זולים שלו, הוא יהווה תחליף נקי

איך הגיעו לזה ששוברים דלתות וגורמים לכזה נזק אדיר? אני לא מסוגל להבין את מי שעושים דברים כאלה".

חשוב להזכיר, שגם הדיבור והאמירה שנזכרו במעשה בראשית אינם כפשוטם, דהיינו ה' לא נזקק לומר או לדבֵּר כדי

השיר הראשון נושא זיכרון של קדמות הילדות, מות האב ואימוץ השירה כתחליף לאב. (שם, עמ' 36) ואולם לא הכל כֹּה זך וטהור, יש פגמים ועיוותים חברתיים, יש שִׁפלות ויש נִקלות שגורמים נזקים

ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר על הסוברו או העושהו שהוא לפי שדרכו של אדם לא יעשה מעשה אלא להשיג בו תועלת [לעצמו] או למנוע נזק [מעצמו], ואם לאו, הרי יהיו מעשיו האדם פועלים מתוך תפישת עולם הגורסת, שאין להתאמץ בעשיית פעולה אלא-אם-כן צומחת ממנה תועלת או נמנע בזכותה נזק

דוגמה ב: אם ביוני קיבל השכיר 28,879 ל"י נטו ביולי יקבל 39,181 נטו, תוספת של יותר מ-10,000 ל"י נקי ממס

אמירת הפסוק לסגולה פגאנית, שתכליתה לסלק משׂטינים ומקטרגים הינה עבודה-זרה – שהרי אמירת פסוק במטרה לסלק נזקים , וזו הייתה אחת ממטרותיה המרכזיות של העבודה-הזרה הקדומה, דהיינו עשיית כל מיני פעולות שתכליתן להרחיק נזקים

והלא מטרת אכזריותם היא להשיג את תועבותיהם וזימותיהם, ואילו מטרת התורה היא לסלק נזקים חמורים מדרכו של

שאפילו בימינו רבות מן התפישות המדעיות ביחס לאורחות חיים נכונים, ובעיקר ביחס למאכלות שונים ותועלתן או נזקן ואפילו אם האדם אוכל מאכלים בריאים כמו סלט ירקות, אם הוא מפריז באכילת סלט ירקות הוא עלול להביא נזק לנפשו

שמהם עולה אמונתו של רש"י בשדים, ואם היו כאלה שחשבו שפירוש רש"י לתלמוד "נקי" מהזיות אליליות, ובכן במאמר במצביהם] בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם, אלא היאך להינצל מנזקי ובמאמרי: "בעל-חיים בצורת אדם ותבניתו" הרחבתי וביארתי את הסיבה המרכזית לנזקי ומעללי עמי הארצות חובשי המגבעות

על נטילת ידיים" בשחרית, וכל מי שפותח את יומו מתוך חשש מאימת "רוח רעה" דמיונית, ואף פועל כדי להסיר את נזקיה עבודה-זרה, שהרי הוא עושה כן כדי לפייס ולרַצות איזה "שטן" דמיוני, כדי שלא לעורר את חמתו ושלא לגרום לעצמו נזקים

חשוב לציין, כי רבנו לא נזקק לשנות את הנוסח המקורי של המשנה, מפני שהוא כבר הבהיר את העניין בתוך דבריו,

היושב באבלות, כגון על חמיו וחמותו בפני אשתו, או האשה על חמיה וחמותה בפני בעלה, וכן על אבי-אביו ואבי-אימו

יתר-על-כן, במקרא שלפנינו אין שום רמז לציורו של הקב"ה כאוהב או מחבב את עם ישראל, מדוע אפוא רש"י נזקק לציור

יסוד בתורת משה, לא יעלה על הדעת להוכיחוֹ בדרכי הטעיה, ולא רק כי מדובר בדרכֵי שקר, אלא גם כי יש בזה נזק [ועתה רבנו יסביר מדוע יש בזה נזק לתורת משה:] ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי

זאת ועוד, ההזיה הזו הופכת את מצות הישיבה בסוכה לעבודה-זרה, מפני שתכלית הישיבה בסוכה היא להסיר מעלינו נזק כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת

התועים החשוּכים שנכשלים ונחבלים אחריהם, שאם הם לא יתרמו לקופת החזיר המת 3000 ש"ח, הם חושׂפים את עצמם לנזקי

החכמה בפנימיותה, ושאין בה ציווי ולא אזהרה שאין בפנימיותם דברים המביאים תועלת בשלמות האנושית, ומרחיקים נזק

להבין מושכל, ולכן אין ללמדם מאומה ממדעי האלהות כי רק יזיקו להם, וכמו שלמדנו במאמר הקודם בסדרה שכותרתו: "נזקי

ברם, כאשר אין מטרה למכבה ליהנות מחומה, אלא להסיר נזק מעל דרך שבוקעים בה רבים, אין לגחלת של מתכת דין של

אך כאמור, בְּמָקום שהשקפותיו של אריסטו היו מנוגדות להשקפות דת האמת, רבנו לא אימץ לחיקו את השקפותיו של המינים האירופים, אבות-אבותיו הכעורים, ואשר לפיה, הצלם שנאמר בראש ספר בראשית הוא: דפוס, דמות, תבנית, אימום מוסיף ואומר בפסוק הבא: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו [בדפוס, תבנית, אימום

וינשאוהו ויגדלוהו, והם מצדם עשו אותו לכוכב בשמים – כי לא רק שהוא החניף להם והפך את סכלותם לגאונות, הוא גם אימץ שהרי המשך הדיון עוסק אך ורק בטעם השני, והעובדה שרבה אימץ את הטעם השני מוכיחה שהטעם הדרשני הראשון נדחה

ונראה לי ברור שכוונת שני החכמים היא אחת: שלא לחלל-שם-שמים ושלא לגרום נזק לדרך האמת, ונחלקו ביניהם באופן אלעזר בן עזריה הרחיק מלהוכיח, וכוונת כולם להרחיק מלהוכיח את הלֵּצים, שמא תתגלע מריבת-זעם אשר תגרום נזק

בקיץ והמטר בקציר], והוא, שהמטר והשלג אין הקיץ זמנם, ואם יארעוּ בו אין בהם תועלת [ואף עלול לצמוח מהם נזק

האירופים וצאצאיהם וטרם בוטל לימוד התרגום], מצאתי, כי כאשר הוא [=אונקלוס] מוצא את הראייה קשורה בעוול או נזק כלומר, בכל מקום בתורה שנזכר בו הפועל "ראה" ביחס לה' יתעלה, ונזכר שם עוול או נזק או פשע מכל סוג שהוא,

לה' גשמות], ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו [=רמתם המוסרית והמחשבתית של חז"ל], אין עליהם ז"ל נזק כלומר, חכמים אף הם שללו את ההגשמה מן הפועל הזה, כי כאמור לא יעלה על הדעת שהקב"ה נזקק למנוחה וזו השקפת

באופן עקיף – לשמירה על איזון אקולוגי, על מגוון הצמחים ובעלי-החיים, על עולם טבע נפלא ומופלא, עשיר באוויר נקי

ולכן בהמשך המדרש שם נאמר, שיהושע לא נזקק "להשתטח על קברי האבות", מפני שמשה רבנו כבר התפלל עליו שיינצל