בהלכה הבאה שם (ז, ח): "וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד – מובטח לו שלא יִמְצָא נזק

וחשפו אותו רק לשפה האנגלית, שהרי אם אכן הוא בא בגלגול של איזה זקן מלונדון, מדוע שלא יידע גם את שפת אימו

עקיף: לשמירה על איזון אקולוגי, על מגוון הצמחים ובעלי-החיים, על עולם טבע בריא נפלא ומופלא, עשיר באוויר נקי

עם שמואל אבו-עלי, מפני שר' יוסף התפרץ וכעס והתלהם ולא השׂכיל להשיב דברים אמיתיים ונכוחים, וכך נגרם נזק

שהספר הזה הוביל ל"מהפכה שלמה בתפיסה של האנושות", ורק כסיל גמור שאינו מבין מאומה בענייני מדע ונעתק מחיק אימו

לה' גשמות], ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו [=רמתם המוסרית והמחשבתית של חז"ל], אין עליהם ז"ל נזק

כמו כן, כאמור, בעקבות פירוש רש"י ותפישת המדרשים האשכנזית הקדומה, הממסד הדתי האורתודוקסי לדורותיו אימץ ונראה לי שיש שני מסרים מרכזיים באגדה הזו: המסר המרכזי הוא אימות דברי שלמה, שביקש ללמֵּד שקשה מאד למצוא

המסכנים הללו [רבנו עידן את 'תבשילם הנתעב' כלשונו וכתב שהם 'מסכנים', הואיל ותלמידו כשל בפולמוסו עמם וגרם נזק מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

חזיתית בין משאית למכונית פרטית, המשאית מפעילה כוח גדול בהרבה מהמכונית הפרטית, ולכן נגרם למכונית הפרטית נזק

ולנטור כנחש, אך רק הוא מצֻווה לנקום, לא תלמידיו, אשר עלולים, כמו במקרה של ר' יוסף בן יהודה, לגרום ליותר נזק האם אינך יודע שאתה גרמת לו נזק רב וניתצת תהילתו והקהית את חיציו? הראינו לדעת, כי שמואל אבו עלי היה זקוק  לבני אדם לפרנסתו ולכלכלתו, שהרי רבנו אומר שהוא "נזקק לבני אדם עם שמואל אבו-עלי, מפני שר' יוסף התפרץ וכעס והתלהם ולא השׂכיל להשיב דברים אמיתיים ונכוחים, וכך נגרם נזק

(שם); "אם לא היו בעלי לשון הרע היינו נמצאים בעולם אחר לגמרי, הכול היה נקי, האוויר היה נקי, לא היו מתים וכל ההזיות הכעורות הללו הן בגדר עבודה-זרה, שהרי מטרת הפולחן והכוונות הללו להסיר נזקים דמיוניים מישות

לדוגמה, קארו הקראי גרם נזק בלתי יתואר לדרך האמת, הרבה יותר מאשר לדוגמה הכלב מברסלב, מפני שאותם אלה אשר ולא די לו בכל זאת, קארו הקראי גם אימץ אל חיקו את שיטת הנצרות האשכנזית של הפיכת דת משה לקורדום חוצבים,

מחבר הפירוש ממשיך ואומר שהנמצאים "מורים על בונה שבנאם", ומדוע הוא נזקק ללמוד על עניין זה מספר יצירה?

כמו כן, איני יודע מדוע מָרי נזקק להביא את פירוש רש"י, שהרי רבנו כותב במפורש את מקורו להלכה: "כעניין שנאמר וינשאוהו ויגדלוהו, והם מצדם עשו אותו לכוכב בשמים – כי לא רק שהוא החניף להם והפך את סכלותם לגאונות, הוא גם אימץ מלבושו של תלמיד החכמים רבנו פוסק בהלכות דעות (ה, טז) וכֹה דבריו: "מלבוש תלמיד חכמים מלבוש נאה נקי.

השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשׂכל מרחיקו תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואימוץ ואותו החלק [=הוזי ההזיות האורתודוקסים] נאבק והתווכח על אימות הדרשות לפי דמיונו וההגנה עליהן, ודימה שכך

הציבור לחלוטין והיה מזלזל בתורה ובמצוות, שהרי הוא ראה במו עיניו בני אדם רבים שהלכו לדבר מצוה וניזוקו נזקים שהוחדרו לה, ומי שלא למד מדעים והשקפות ישרות אין לו עסק עם הגמרא, כי לימוד הגמרא יביא לו לתועלת קטנה לעומת נזקים "משתלטים" על בני אדם נקראת בימינו "דיבוק", ויש לה משמעות רעה ומזיקה מאד, בנוסף לעבודה-הזרה שיש בה, ואימוץ

יתר-על-כן, לפי האופל הקב"ה לקח את חנוך מן העולם, לא בצדק מדוקדק אלא בשל שיקול תועלתני-אישי: הקב"ה נזקק לשם הנאתו הפרטית – פרשנות שכזו הינה בגדר מינות וכפירה בתורה, שהרי היא מתארת את בורא-עולם כבשר ודם אשר נזקק

היעלה על הדעת לרמוז שהקב"ה הוא-זה אשר בחר לסבב נזקים בחוסר-דעת? או שהעולם נברא בחוסר דעת?] , ושאר האיברים המונהגים סוֹבבים אותו כדי שתבואֵהו תועלתם בנצירתו ושמירתו בהם, כדי שלא בקלות יבואֵהו נזק

כמו כן, רש"י גם שגה בהבנת פשט הגמרא, כי רב יהודה לא נזקק למאכל "מתוק וטוב" כדי להשביע את תאוותו הבלתי נשלטת לפי דמיונו הנגעל של רש"י, אלא רב יהודה היה נזקק למאכל חם – וזו ראיה חזקה לכך שלא מדובר בבולימיה

כמו כן, האדם יבין כי התאוות הן דמיונות כוזבים להנאות חולפות מפוקפקות ביותר, אשר מסֵבות לאדם נזקים גדולים

השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשכל מרחיקו, תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואימוץ

הסדרה עלולה לגרום נזק חמור לנו ולבנינו.

כלומר, בני האדם נוהגים להכביר מלים על נזקים שבאים על מקצת בני האדם, ומפליאים את עצמם ואת זולתם, עד שנדמה

אי"ה נמשיך לעסוק בנושא זה בחודש הבא, מתוך שאיפה לעורר למודעות לנזקי העדר ההשקפות הנכונות, ולרומם את שכלנו

פסקי רבנו בהלכות תשובה פרק ה העתקתי לפניכם את פסקי רבנו שם הואיל ומהם עולים נזקיה החמורים של האסטרולוגיה הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני".

ובמלים אחרות, מַעֲבָר מדקלום תארים לאימוץ השקפת התארים מוסיף על עוון המֶרִי וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא תיאורים חומריים ישירים, שדי בדקלומם כדי לחייב את המינות וההגשמה באופן מיידי וללא ההבחנה הזו שבין דקלום לאימוץ

מטרת התורה בנו: שנהיה עם חכם ונבון בעל השקפות נכונות ודעות ישרות נשמטה לחלוטין מהשו"ע, ומחברו הקראי אף אימץ קארו גרם לדת משה נזק עצום, וייסד למעשה, יחד עם חכמי-יועצי-אשכנז, דת מינות פרו-נוצרית – דת אשר רוצצה במגפיים

ומסופר שיצר הרע יצא כאריה של אש (לרמוז על כוחו העצום של יצר הרע ועל נזקו הכביר, שהרי אש שורפת ומכלה ואין

בסכלות גמורה, שהרי הסכין נקראה בתורה "מאכלת" מפני שבימי קדם השימוש בפועל אכל  כדימוי וכביטוי לגרימת נזק למדנו לעיל, שמי שעובד עבודה-זרה כדי שלא יגיע לו נזק הוא בגדר עובד עבודה-זרה, וכך היה דרך העבודה-הזרה הקדומה: לעָבדהּ כדי שלא יגיע נזק דמיוני לעובדיה התועים.

ובכן, אלמלא נשאלתי בעניינה לא הייתי מתייחס אליה כלל ועיקר, כי יש אגדות שתועלתן חמקמקה מאד לעומת נזקן