במאמר "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?" למדנו, כי השׂכר בעבור קיום המצוות הוא "הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם-הבא". עוד למדנו, שבעולם-הבא "אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני האדם צריכין להן בעולם הזה". כלומר, בעולם-הבא קיימת מציאות חיים שונה לחלוטין, קיום של נפש רוחנית מנותקת מגוף ומחומריות מכל סוג שהוא. בהעדר קיום חומרי, ברור אפוא שהשכר בעבור קיום המצוות לא יכול להיות חומרי הואיל ואין גוף שיתענג בעינוגי הגוף. מה יש אפוא? נפש האדם אשר זכתה להתנתק מעבותות הבהמיוּת ולהתקיים, מתענגת בעינוגים נפשיים שאין להם שיעור "וזהו השכר הגדול שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה" (הלכות תשובה ח, ז).
חיי העולם-הבא מרוממים ונשׂגבים עד-כדי-כך "שאין טוב להקישו [=להשוות] אליו [=לחיי עולם-הבא], ולא עונג לדמותו בו", והוא "האושר והתכלית הסופית", וכֹה דברי רבנו בעניין חיי העולם-הבא בהקדמת פירושו למשנת סנהדרין (עמ' קלח):
"והנה האושר והתכלית הסופית היא להגיע אל המעמד הזה המרומם, ולהימצא באותו המצב וקיום הנפש [...] וזהו הטוב העצום שאין טוב להקישו [=להשוות] אליו ולא עונג לדמותו בו [...]. וכל מי ששקע בתענוגות הגופניות והזניח את האמת והעדיף את השווא נִכרת מאותו השׂגב [...] כל הנביאים כולם לא נתנבאו [=בהבטחות השפע והברכה לאומה] אלא לימות המשיח אבל העולם-הבא – 'עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ' [יש' סד, ג]".
א. השאלה המרכזית
ברם, שאלה אחת קמה וניצבה למול השקפת הרמב"ם שנפרשׂה לעיל: מהן אפוא כל הברכות והקללות האמורות בתורה? לדוגמה, בספר דברים פרק כח מפורטות ברכות וקללות רבות מאד: לאורך כשבעים פסוקים מתוארות ברכות וקללות שעשויות או עלולות לחול עלינו, אם נקיים או חלילה לא נקיים את מצוות התורה. כלומר, מדוע הרמב"ם טוען ששׂכר המצוות והפרס הגדול למי שיקיימן הוא בחיי העולם-הבא? והרי בתורה עצמה נקבע לכאורה מפורשות ששׂכר המצוות שמגיע לאדם הצדיק הוא הטובות שיגיעו לו בעולם-הזה, ואף העונש על אי-קיום המצוות הוא ברעות ובפגעים שיחולו על הרשע בעולם-הזה. והנה לפניכם מעט מדברי התורה שם (פרק כח), בפסוקים שמובאים לפני התיאור המפורט של הברכות והקללות:
"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ [...] וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ" וכו'.
ראינו אפוא את השאלה הגדולה שקמה כנגד השקפת רבנו, ורבנו בעצמו מעלה אותה, כי דרכו של רבנו הרמב"ם במקומות לא מעטים היא לשאול את השאלות, האמיתיות והלא אמיתיות, שעלולות לצוץ כנגד השקפת עולמו הסדורה. כי לדעת הרמב"ם, לא ניתן לקנות דעה אמיתית ללא חקירה יסודית של אותה ההשקפה, ותוך בדיקה מקיפה של ההקדמות אשר הובילו אליה, ואף תוך בדיקת המתקפות הצפויות כנגדה כדי לדעת אם היא עשויה להחזיק מעמד כנגדן. זו היא אפוא דרכו של הרמב"ם: ישרה, יסודית, שיטתית, מדעית, אמיתית ומבוססת, השואפת לאמת ולצדק בכל דבר. והנה לפניכם דברי הרמב"ם בהלכות תשובה (ט, א–ב) בהציגו את השאלה שהועלתה כנגד השקפתוֹ לפיה השכר בעבור קיום המצוות הוא חיי העולם-הבא:
"מאחר שנודע שמתן שׂכרן של המצוות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתובה בתורה היא חיי העולם-הבא [...] והנקמה שנוקמין מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה היא הַכָּרֵת [...] מה הוא זה שכתוב בכל התורה כולה: אם תשמעו יגיע לכם, ואם לא תשמעו יקרה אתכם? וכל אותם הדברים בעולם-הזה, כגון שובע ורעב, ומלחמה ושלום, ומלכות ושִׁפלות, וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשֵׁה והפסדו, ושאר כל דברי הַבְּרִית? [כלומר שאר כל דברי הברית שכרת ה' אלהינו עמנו ועם אבותינו לקיים את חוקי התורה ומשפטיה]".
ב. תשובה מתוך פירוש המשנה
יש שני מקומות שבהם רבנו הרמב"ם משיב לשאלה שהועלתה, נציין תחילה את תשובתו מתוך הקדמתו לפירוש משנת סנהדרין (עמ' קלח–קלט): "אבל ההבטחות והפכן האמורים בתורה עניינן כמו שאבאר לך, וכך הוא, שהוא [אלהים] אומר לך: אם תקיים את המצוות הללו אעזור לך על קיומן והשלֵמות בהן, ואסלק מעליך כל המעצורים, לפי שאי-אפשר לאדם לעבוד את ה', לא חולה ולא רעב ולא צמא ולא במצב של מלחמה, ולכן הבטיח בהסרת כל אלה ושיהיו בריאים ושלֵווים כדי שתִּשְׁלם להם הידיעה ויזכו לחיי העולם-הבא. נמצא, שאין תכלית התורה שֶׁתְּדֻשָּׁן האדמה ויאריכו ימים ויבריאו הגופות, אלא יעזרו על קיומה בכל הדברים הללו".
נמצא אפוא, שכל הברכות שנאמרו בתורה הן למעשה סעדים ועזרים לקיום חיים תקינים, בריאים ומאושרים שתכליתם לאפשר לנו להגות בחכמה ובמדע ולידע את ה' יתעלה. כלומר, אם נקיים את המצוות, נזכה לסיוע מאת ה' בהנחלת שפע ובהשכּנת שלום בארץ, ואז יהיו ברשותנו המשאבים הנדרשים והשקט הנפשי ההכרחי כדי שנוכל לעסוק בתורה ובחכמה ובמעשים טובים, ובאלה נזכה לתכלית הסופית שהיא חיי נצח רוחניים בעולם-הבא.
רבנו ממשיך ומבאר שם שגם מטרת הקללות שנזכרו בתורה היא על הדרך הזו:
"וכן אם עָבְרוּ [על המצוות] יהיה עונשם שיבואו עליהם כל אותם המעצורים עד שלא יוכלו לעשות טוב [=להגות בחוכמה ובתורה ולקיים את מצוותיה], וכמו שאמר: 'תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל' [דב' כח, מז]. וכאשר תתבונן התבוננות נפלאה זו, תמצא שהוא [=אלהים] כאילו אמר: אם עשית מקצת אלו המצוות באהבה ובחריצות אעזור לך על כולם בהסירי מעליך את כל העוצרים והמעכבים. ואם הזנחת מהן [=מן המצוות] מקצתן מתוך זלזול, אביא עליך מעכבים [=ייסורים] שיעכבוך מכולם עד שלא תשׂיג שלמות ולא קיום, וזהו עניין אומרם עליהם השלום: 'שכר מצוה – מצוה, ושכר עבירה – עבירה' [אבות ד, ב]".
ג. תשובה מתוך משנה תורה
בהלכות תשובה (ט, ג) רבנו חוזר על התשובה שהוא משיב בפירוש המשנה, ושם הוא מסביר ביתר הרחבה מדוע הברכות והקללות הן "אמת היו ויהיו", ואף-על-פי-כן הן אינן תכלית השכר והעונש בעבור המצוות, אלא אמצעים ועזרים כדי לסייע לאדם או כדי להרחיקו חלילה מלזכות בחיי העולם-הבא, וכֹה דבריו שם (ט, ג):
"כל אותן הדברים אמת היו ויהיו. ובזמן שאנו עושין כל מצוות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן. ובזמן שאנו עוברין עליהן תקרא אותנו [=יקרו לנו] הרעות הכתובות. ואף-על-פי-כן, אין אותן הטובות הן סוף מתן שׂכרן של מצות, ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמין מעובֵר [=ממי שעובר] על כל המצוות, אלא כך הוא הֶסֵיע הדברים [=מהלך הדברים וסדרן]".
רבנו ממשיך ומבאר שם (ט, ד):
"הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו תורה זו, עץ חיים, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי העולם-הבא, ולפי גודל מעשיו וגודל חוכמתו הוא זוכה. והִבטיחנו בתורה שאם נעשׂה אותה בשמחה ובטובת נפש וְנֶהְגֶּה בחוכמתה תמיד, שיסיר ממנו את כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא-בהן. וישפיע לנו את כל הטובות המחזקים את ידינו לעשות את התורה, כגון שׂובע ושלום וּרְבוֹת כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויין ללמוד בחכמה [=ידיעת המדעים שבהם נכיר את בורא-עולם] ולעשות המצוה [=ולקיים את מצוות התורה] כדי שנזכה לחיי העולם-הבא".
והוא מוסיף שם בהלכות תשובה ביחס לתכלית העונשים בעולם-הזה (ט, ה):
"וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב את התורה מִדַּעְתֵּינוּ ונעסוק בְּהַבְלֵי הזמן כעניין שנאמר: 'וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט' [דב' לב, טו] שדיין האמת יסיר מן העוזבים את כל טובות העולם-הזה, שהרי הן חִזְּקוּ ידיהן לבעוט, ומביא עליהן כל הרעות שמונעין אותן מִלִּקְנוֹת העולם-הבא, כדי שיֹאבדו בְּרִשְׁעָן, הוא שכתוב בתורה: 'תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְיָ [אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל]' [דב' כח, מז], 'וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ יְיָ בָּךְ' [דב' כח, מח]".
ד. סיכום התשובה
רבנו מסכם את התשובה בהמשך דבריו שם (ט, ו):
"נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר, אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו – משפיע לכם הברכות האלו, ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להתחכֵּם [=להחכִּים] בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם-הבא [...] ונמצאתם זוכין לשני העולמות: לחיים טובים בעולם-הזה המביאים לחיי העולם-הבא. שאם לא יִקְנֶה היום חכמה ומעשים טובים, אין לו במה יזכה [בטוּב הצפוּן בעולם-הבא ליראי ה'], שנאמר: 'כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה' [קה' ט, י] [=אין עילויי נשמות]".
והנה הצלע השנייה בהמשך דבריו שם (ט, ז):
"ואם עזבתם את ה' וּשְׁגִיתֶם במאכל ובמשתה וזנוּת ודומה להן [=בתאוות, בזימות ובבהמיוּת], מביא עליכם את כל הקללות האלו, ומסיר את כל הברכות, עד שֶׁיִּכְלוּ ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לֵב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, כדי שתֹּאבדו מחיי העולם-הבא, ונמצאתם שאיבדתם שני עולמות. שבזמן שאדם טרוד בעולם-הזה בחולי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה [=במדעים] ולא במצוה [=מצוות התורה] שבהן זוכין לחיי העולם-הבא".
נחתום מאמר זה בדברי רבנו בהלכות תשובה (ט, י): "וסוף השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק ולא גרעון הוא חיי העולם-הבא". יהי רצון אפוא שֶׁתִּרְבֶּה הדעת בעולם, ויסיר ה' מעלינו את כל המכשולים, המעצורים והתאוות, אשר מונעים מאיתנו להשתחרר ולהתרחק מהשקר וההבל, וְאף טחים את עינינו מלראות נכוֹחה את קו האמת והצדק המֵּאיר, וכפי שהתחנן דוד המלך לפני בורא-עולם: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תה' קיט, יח).