בחלקו הראשון של המאמר למדנו על דעת הרמב"ם שאסור באיסור חמור ביותר לייחס לה' גשמות מכל סוג שהיא. איסור זה לדעת הרמב"ם הוא בגדר כפירה והעבודה-הזרה החמורה ביותר. הרמב"ם כבר לימדנו על דרכו זו של אונקלוס בספרו מורה-הנבוכים, וזה לשונו (עמ' לו): "אבל התרגום הלך כפי שיטתו ופירושו זה בניגוד גמור ומוחלט לדברי הרמב"ם לעיל, שבאר מפורשות שהכתוב נקט בלשון "כְּבֹדִי" כדי להרחיק וכבר העיר רבנו הרמב"ם על תרגומו זה ודומיו, וזה לשונו במורה-הנבוכים (עמ' מא): [תחילת דבריו הובאו בראש

של גתות טמאה ושל גרנות טהורה. זה הכלל,  העשוי לקבלה טמא, לכנוס טהור". וכך תרגם קאפח: " וכבר הודיע את הכלל   בכל זה:  העשוי לקבלה טמא. ראיה מהלכות כלים (ה, ח) וכך פוסק רבנו שם: " זה הכלל, העשוי לקבלה מקבל טומאה, והעשוי לכנוס בו טהור". משנה זו: " וקד אכ'בר באלאצל פי ד'לך כלה,  העשוי לקבלה טמא, לכנוס יעני ליג'מע בה לא אן יג'מע פיה טהור ", וכך תרגם שם קאפח: " וכלל אחר  שכל שאינו עשוי לקבלה טהור, ואף-על-פי שאפשר שיקבל".

כבר מתוך הכותרת של הכתבה ניתן להבין לא מעט על שחץ וגאון ליבה של חברת המינות החרדית הפרו-נוצרית. כאשר אברהם אבינו התפלל לקב"ה שלא יהפוך את סדום, "אולי יש עשרה צדיקים בעיר", הקב"ה קיבל את טענתו שלא להשחית ויתרה מזו, בשואה היו כוללים של עשרות ואולי מאות אלפי מסובבי גודלים כסילים, וסופם ידוע]. ובהעדר הגלולה הזו, יושבי הישיבות יחלו לפרוק את עוּלם של המינים ולצאת מן הישיבות, הם יחלו להרגיש את הריקנות וההעדר של תורת מינותם מכים בנפשם העשוקה במלא עוצמתם.

בחלקו הששי של המאמר: "יחסו של הרמב"ם לקבלה", עסקתי מעט בעניין האמונה הכוזבת ב"גלגולי הנשמות". כמו כן, גם בתרגומו של אונקלוס אין שום זיז לתלות בו את הפרשנות הפגאנית של הבדאי. הפושעים בחטאים ובעוונות החמורים, ומשמעו: הכרתת הנפש מחיי-העולם-הבא בשל גודל רשעם וחטאתם, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם כמו כן, אף אחד מחכמי ישראל האמיתיים לא העלה על דעתו להאמין בהזיה כֹּה פגאנית, וכמו שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם גם לרבנו הרמב"ם שחי כמאתיים שנה אחר כך, ולא היה בקי כמותו בכל השקפות התורה וחז"ל, היה ברור כשמש שהזיה

מי רוצה לקנות את המכנסיים המטונפים של קנייבסקי? לאחר מותו של חזיר היבלות קנייבסקי משפחתו רודפת הבצע והתאוות פרסמה מכירה פומבית למכנסיים המטונפים של החזיר לסיכום, לבגדי הקודש אין שום "קדושה" מאגית, אלא היחס כלפיהם צריך להיות קדוש, דהיינו יחס של זהירות וזריזות שמדובר במשל: מקלו של ר' מאיר הוא משל לחכמתו ולמוסרו של ר' מאיר אשר מלמדים דעת ואמת לשומעי לקחו, שהרי לעומת זאת, השימוש שעושה משפחתו רודפת הבצע של קנייבסקי במקל שנזכר בירושלמי, הוא בדיוק כשימושם של עובדי

3) וכי יש מקום לחשוד בנח שהוא מתאווה לאשתו של העורב? לציפור?! ואיזו מן הזיה זו? יש רמז במדרש לחטאו של דוד באוריה החתי ובבת-שבע: "שמא לאשתי אתה צריך?". כל החושד בכשרים נקרא רשע. להשיב להם תשובה קצרה וניצחת ככל שניתן, כדי לסתום את פיהם הטמא ולמחוק את גיחוכם המרושע, וכמו שנאמר בהגדה של

ולאחר הבירור הלשוני הקצר, הבה נעבור להלכות עבודה-זרה (ט, א): "שלושה ימים לפני אידיהם של גויים אסור ליקח גדוליהם לידע את הנסתרות ולפעול "גדולות ונצורות", בהודאה ברוממותו של בר-יוחי ובסגולת ל"ג בעומר במירון ודברי רבנו בעניין הנוצרים מזכירים מאד את הכת של מנדל הטמבל. ברם, דינם של עובדי האלילים מקרב הכת של ליובאוויטץ' חמור בהרבה מדינם של הנוצרים עובדי האלילים, שהרי טועני טקס זה כלל מאפיינים וחפצים פגאניים רבים, כגון הצלב של ישו, כיסאות ושרביטים "קדושים", ועוד.

הבה נחל אפוא לעיין בדבריו של רפי הבהמי: "בזמן האחרון נהיה איזו תופעה כזאת של חרדים רוצים להתגייס [... בכוחם של החיילים [...] אבל אני יודע שהמנוע של החיילים, זה הילדים הקטנים, תלמודי התורה, זה מפי תינוקות של בית רבן, זה שלומדים תחילה אתייחס לצביעותו של רפי הבהמי, ובכן, שימו לב, כמה משפטים לאחר שהוא מצהיר: "אינני מזלזל בכוחם של הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?').

לדרך האמת של אור הרמב"ם! קצרו של דבר, אלי הדרדעי האורתודוקסי, אשר אוכל מן התורה בהיתרוֹ של קאפח השׂכיר המגואל, הפך את לימוד מורה-הנבוכים בקיצור, הזיותיהם של ה"מתכלמין" אינן מעידות אך ורק על עצמן, אלא אף על הזיותיו של אריסטו ושאר חכמי-קדם, כללו של דבר, אין לומר 'זה סיבת זה' כלל. של דברים שמצויים זה אחר זה, כולם] הם לדעתם שווים.

במאמר זה ננסה להבין מהו עץ הדעת ומהו עץ החיים לאור דברי הרמב"ם במורה-הנבוכים. א. וכֹה דברי רבנו הרמב"ם במורה (א, ב) בבארוֹ שאלה זו: "נראה מפשט הכתוב, כי הכוונה הראשונה באדם שהוא יהיה טרם שנעיין בתשובת רבנו הרמב"ם לשתי השאלות האחרונות, יש להקדים ולבאר שני מושגים הכרחיים להבנת סודם של למושגים אלה ישנה חשיבות רבה להבנת דרכו של רבנו בפירוש חטאם של אדם וחווה. בחלקו השני של המאמר נמשיך להעמיק בנושא זה ככל יכולתנו, ונוסיף לבאר ולהבהיר את סודם של עץ הדעת ועץ החיים

לפיכך, יין מבושל של ישראל שנגע בו הגוי – אינו אסור, ומותר לשתותו עם הגוי בכוס אחד, אבל יין מזוג, ויין וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו, אף-על-פי שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין – נאסר היין. נטל הכלי של יין והגביהו ויצק היין, אף-על-פי שלא שכשך – נאסר. [...] הגביה, ולא שכשך ולא נגע – מותר. והנה עוד ראיה לדברינו מהלכות מאכלות אסורות (יב, ב–ג): "נטל כלי של יין והגביהוֹ ויצק היין, אף-על-פי שלא יותר מריחוקו של קטן בן יומו שאמר רב שהוא מנסך, והלכה כמותו. וכל מה שהקלו [...] ביינם [...]

סיכומו של דבר, נראים הדברים שמציאותו הדמיונית של המלאך "מטטרון" הייתה רווחת מאד בקרב המינים הקדמונים, בָנִים שׁוֹבָבִים' [יר' ג, יד] – חוץ מאחֵר [=חכמים ביקשו לרמוז להוראתם לפיה אסור להאמין למינים ולכן אין לקבל על עם-ישראל, ולכן נאמר שניתנה לו רשות לשבת ולכתוב את זכויותיהם של ישראל – דהיינו, לפי דמיונם  של המינים כללו של דבר, מטטרון אינו מלאך, הוא משל שמשלו חכמים להזיות הפגאניות אשר מכלות ומשחיתות את שכלו של האדם מזו של אחֵר.

בהמשך דבריו, רבנו מסביר שגם התואר "אחד" הוא בגדר נספח לעצמות, שהרי תואר זה הוא חלק ממכלול אינסופי של תארים מספריים אשר מונים כמות מסוימת של עניינים [...] כל-שכן אם ספרנו כמות מסוימת של חומרים [...] ולכן, במעשה בראשית פעלי האמירה נועדו גם לשם המטרה הזאת, דהיינו כדי לשמש בתפקיד של ציווי ופקודה לפיו ה וכבר השבתי לו בהרחבה במאמר: "הרמב"ן – המִּין שלא יבין".

סודו של עץ הדעת הרמב"ם מבאר, שהאכילה מעץ הדעת לא העניקה לאדם "דעת"   במובן השכלי והמדעי, אלא היא השפילה בהמשך דבריו במורה שם (א, ב), רבנו הרמב"ם מתאר את הצער הגדול שאחז באדם הראשון בעת שהבין את ההפסד העצום עונשו של האדם הרמב"ם עוד מבאר, כי לאדם הראשון ניתנה הזכות להתענג עונג רוחני במושׂכלות בשקט ובשלווה. בנחת ובשלווה, זו הייתה תכלית יצירתו: להתענג על ה' מתוך אותו עידון בשפע הגשמי שהיה בגן-עדן, וכפי שכותב הרמב"ם נשים לב, כי הרמב"ם מדגיש את דברי חז"ל המאדירים את גודלו הבלתי-נתפס של עץ החיים.

כך נשאלתי באתר אור הרמב"ם, והנה תשובתי לשואל לפניכם: הסיבה המרכזית להעדר ביקורת על רש"י-שר"י היא רמתם ובכן, הנני יכול להפנות אותך למאות המאמרים באור הרמב"ם אשר מוכיחים את הנקודה הזו מִצְּדָדים מחשבתיים והלכתיים הרמב"ם בגדולי האסלה" , וממנה תלמד שכבר בזמנו של הרמב"ם רובם המוחץ (למעט בודדים נדירים מאד) של הנחשבים ואוכיח לך זאת: במשך מאות רבות בשנים נכתבו ביקורות רבות כנגד רבנו הרמב"ם, ביקורות קטלניות אשר כולן עד תחשוב למשל על הרמב"ם או על אחרים שהיו להם הרבה מתנגדים.

והפקפוקים (ואמרתי 'כמעט' כי רבנו אמנם רמז לכך שייתכן והמדע הקדום משובש, ראו: 'הרמב"ם ידע שהנחות המדע ואם בכל זאת רבנו החליט להסיק מסקנות מן העולם הדמיוני של אריסטו, לעניינים הללו שהם ברומו של עולם (אף שחכמים אריסטו ורבנו לפיו האדם הוא "עולם קטן" – דהיינו שמבנהו ואופני פעולתו והִתנהלותו של העולם דומים לאלה של ודע, שהיה ראוי שנדמה יחס ה' יתעלה אל העולם יחס השכל הנקנה אל האדם, אשר אינו כוח בגוף, והוא נבדל מן הגוף והילת האלילות של אריסטו ההוזה חדרה לליבו של רבנו וטשטשה את חשיבתו], ויבנה על כך היקשיו וראיותיו, ואם

וכך פירש שם רבנו: "ואמר, אם יחלקו עליך חבריך בסברה, אל תחייבם לקבל את סברתך, מפני שהברירה בידם לקבל את לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדין". לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדין". ביחס לתוספת: "קא חייך" אין לי ספק שקטע זה הוא מסוג העניינים שהרמב"ם היה סבור שעדיף היה שלא ייאמרו, ראו כל שכן וכפי שראינו לעיל, שטענותיו הפליגו לענייני כוחה של סמכות ולא לעניין כוחם של ההיגיון והראיות.

אחד היסודות החשובים ביותר במשנת רבנו הרמב"ם הוא מקור תוקפה הנצחי של הפסיקה התלמודית. מן המפורסמות שרבנו הרמב"ם כמעט ולא חידש דינים מדעתו, אלא רובה המכריע והמוחלט של פסיקתו היא למעשה פסיקה ובפרק האחרון של המאמר "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם" הבאתי דוגמאות לכך. סמכותו הנצחית של רבנו הרמב"ם ברם, רבנו הרמב"ם לא כן עמו, רבנו הרמב"ם היה נאמן לכללי ההלכה והמחשבה של מכאן גם גדולתו ועוצמתו וסמכותו האדירה של רבנו הרמב"ם, ומכאן גם יובן מדוע כל החולק עליו כחולק על חכמי

ויתרה מזאת, מדוע חז"ל ורבנו הרמב"ם מגַנים באופנים כל-כך קשים את מי שנוטל צדקה בעבור לימוד התורה? והנה תמצית דברי רבנו אשר חושפים את סכלותו וסיאובו של ממסד השׂררה הרבני בדורו של הרמב"ם: "ורוב אנשי הדת כמו כן, המלה "מאכיל" שנזכרה במדרש: "מאכיל את יששכר", לא מבטאת בהכרח יחס של מתן צדקה ומתנה, ומצאנו שתי ועיין גויטיין בתרביץ (תמוז תשכ"ז עמ' 357) על ראיות מהגניזה לתרומות של בני תימן לישיבת הרמב"ם במצרים. גם דרך כבוד בין בני האדם, ולא יהיה כבודו של תלמיד חכמים גרוע מכבודו של עם הארץ, וכמו שהסביר הרמב"ם

במאמר "יחסו של הרמב"ם לקבלה (חלק ו)", הצגנו שני מושגים מעולם הקבלה: "אמונת גלגול הנשמות" ו"עשר הספירות ", והוכחנו כיצד מושגים אלו נוגדים את דעת חז"ל ורבנו הרמב"ם. וכמו שכותב רבנו הרמב"ם במורה (חלק ג, נא): שבזמן הפרידה (המוות) מתחזקת השגת שכליהם של הנביאים והחסידים וכמו שכותב רבנו הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (ב, א): "עיקר הציווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים, ובראותי מנהג משובש זה עולים לנגד עיניי דברי רבנו הרמב"ם בספר המצוות (לאווין יא): "האזהרה שהוזהרנו מלעשות

שלוש פעולות: פעולות מחוכמות, פעולות של גבורה ועוצמה, ופעולות של חמלה. נמצא אפוא, שייחודיותו של השֵּׁם המפורש איננה נוגעת כלל וכלל לכל מיני הזיות ודמיונות של מקובלים משוקצים במאמר: "טענות קשות כנגד אור הרמב"ם": וכבר הרחבתי בתשובה לכל המלינים על שגיאותיו של רבנו בענייני מדע, במאמר: "הרמב"ם ידע שהנחות המדע הקדום אינן בהכרח אמת". ובעניינים אלה ראו: "יסודות במדעי האלהות", "לימודי המדעים במשנת הרמב"ם", "חמקנות מדעי האלהות", "ראש הדרדעים

וכבר הרחבתי בבירורו במאמרים רבים ומגוונים, כגון: "מדוע הרמב"ם התנגד ללקיחת כסף בעבור לימוד התורה?" על שתי השאלות הראשונות משיב רבנו הרמב"ם במורה (א, ה), וכֹה דבריו: "אבל אצילי בני-ישראל פרצו ושלחו מחשבתם רבנו הרמב"ם מלמד, כי אצילי בני ישראל שגו באופן השגתם את ה' יתעלה, ושגיאתם הייתה כֹּה חמורה עד שנתחייבו רעיון זה אינו חידוש של רבנו הרמב"ם, אלא נראה שמקורו כבר בספרות חז"ל, וכך מובא ב"מדרש הגדול" (שם): "ותחת דברי רבנו הרמב"ם בהלכות סנהדרין (ב, ו-ט): "בית דין של שלושה, אף-על-פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים

שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין". מיתיבי: כשהוא נועל, נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל! הרבה ראשונים לא הביאו סוגיה זו להלכה כלל (הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, ועוד), מפני שרב אשי, מאחרוני האמוראים מבין שלושת 'עמודי ההוראה': הרי"ף, הרמב"ם, והרא"ש. כדי לנפץ את ההזיה ארוכת השנים הזו של הליכה עיוורת אחרי פסיקות הבל של האשכנזים ועבדיהם, חובה לנטוש את

ועוד בזה ראו: "האם יש ייסורים של אהבה?" ומסופר שיצר הרע יצא כאריה של אש (לרמוז על כוחו העצום של יצר הרע ועל נזקו הכביר, שהרי אש שורפת ומכלה ואין את יצר הרע של קיום המין ייחרב העולם. בתצורתה הפגאנית הפרימיטיבית הקדומה, כל-שכן שגם הנצרות הרווחת מאד בימינו הינה עבודה-זרה גמורה, וכפי שפוסק הרמב"ם הייתכן שיש בכוחן של פשטי האגדות לעקור מסכת שלמה של ציוויים ואזהרות בענייני עבודה-זרה שהוא הציר שעליו

סיפורו של הכלב מעפולה שמתעקש לשמוע קידוש והבדלה" (bhol.co.il/news/1579424). ופשוט אין גבול לטמטומם של החרדים השחורים, פשוט בהמות מהלכות על שתיים. כך גם בתפילת ערבית של מוצאי שבת, ובסוף התפילה הוא אף נכנס עמו לביתו "לשמוע הבדלה". שבת, ומעריב של מוצאי שבת), ורצה לשמוע הבדלה וקידוש. בתו של גמליאל מספרת על חתול אפור גדול שהגיע ביום הראשון של השבעה ולא מוכן לעזוב כבר מספר שבועות.

טענה זו היא שקר וכזב, ומטרתה לתעתע ולזהם את דרך האמת ואת משנתו המחשבתית וההלכתית של הרמב"ם – מפני שמי ויתרה מזאת, טענה זו מסיתה ומדיחה את עמֵּנו להתרחק מדרך האמת וממשנתו הזכה של רבנו הרמב"ם, שהרי אם השו"ע הרמב"ם? והלא ה'שולחן ערוך' כבר כלל בתוך ספרו שמונים אחוז מספרו הגדול של הרמב"ם 'משנה תורה'. אולם, האמת היא שהשו"ע רחוק מאד-מאד מדרך האמת של רבנו הרמב"ם, ולפי דעתי יותר נכון לומר שהוא שמונים אחוז

באותו היום כבר הספקתי לשלוח פניה להסרת המאפיין "אסטרולוג" תחת שמו של הרמב"ם, אשר היא על-פי התורה שורש ביחס למורה הנבוכים – מהדורת שמואל אבן-תיבון – נאמר בערך שם: "בוצע על־פי הנחיותיו של הרמב"ם עצמו", אך לאחר מכן, עברתי לדון על המחיקה-שחזור בדף השיחה של ערך הרמב"ם כפי שנדרשתי מבעל דרג בויקיפדיה. מופיע הטיעון הבא: 'ויתרה מזאת, טענה זו עלולה לגרום לאנשים להתרחק מדרך האמת וממשנתו הזכה של רבנו הרמב"ם והלא ה'שולחן ערוך' כבר כלל בתוך ספרו שמונים אחוז מספרו הגדול של הרמב"ם 'משנה תורה'.

הוי אומר: ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". רבנו פוסק בהלכות דעות (ו, א) דברים שמהם עולה באופן נחרץ וחד-משמעי היפך מה שגדולי האסלה ייחסו בשקר ובזיוף התעיית המינות של קאפח עוד נשים לב, כי לדעת קאפח, זמננו היום גרוע בהרבה  מזמנו של רבנו אשר נאלץ לחיות ולדברי ההתעיה של קאפח יש גם קשר להפיכתו תורת חיים לקורדום חוצבים, שהרי אם אנחנו נמצאים במצב של "שמד" סוף דבר למדנו במאמר זה על התעיה נוספת של המינים וצאצאיהם: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות", ואגב

. *** במשלי (כא, כז) נאמר: "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה", ופירש שם רס"ג: "הסיבה לתיעוב קרבנם [של הרשעים ויש רבים שנדמה להם שאם הם מתפללים שלוש תפילות ביום לאלילים ולאִטִּים בפסי הייצור של השטיבלים, וגוהרים מודעות ענקיות שבהן "שר התורה" קנייבסקי מבטיח בעודו בחיים שהוא "ימליץ טוב" על כל מי שיתרום כסף לישיבה של ואיך הוא כל-כך בטוח שהוא יהיה היועץ המשפטי של הקב"ה בעולם-הבא? והאין זו בדיוק מטרת המשכורות של ממסד הדיינות האורתודוקסי?

גם היחס של סיעת "הבית היהודי", שונה מאד כלפי הרפורמים מאשר יחסם של החרדים. רואה את האושר הגדול על פניהם כשבנם עולה לתורה וכיו"ב – ועל אותם חילונים גמורים וכיוצא בהם אומר רבנו הרמב"ם כמו כן, קל יותר להתנגד ולחשוף את מינותו ורשעו של העוקר מאשר את מינותו ורשעו של המזייף, כל-שכן כאשר המזייף טוען בכוחנות ובדורסנות שהוא המייצג הבלעדי של דת משה. מה שמשתקף כאן הוא תוצאה ישירה של הכפּפתה של ההלכה הכתובה אל המנהג החי והמסורת הרווחת בעל-פה [=שוב מלים