התביעה ממצודת-זאב התבטא ברמז עבה של תבין, שההסתדרות הציונית תשקול מחדש את יחסה להנהלת המכון לחקר הציונות אלא על השאלה: מי יבזבז וייהנה מן הסכום הזה: הממסד של המערך או של הליכוד?  המשרת בעיקר את בני העשירים, והחושש מגידולם של מזרחים שהממסד דחקם לשכונות העוני ולעיירות הפיתוח. לטובת השתתפותם של בני השכונות בחיים האקדמיים; ג) אפליה לרעה של בני השכונות כנגד בני הקיבוצים, הבאה לידי , אבל אידיאולוגיה זו גוועה אט-אט במשך הזמן עם עלייתו של בן-גוריון וחבריו לשלטון (ראו ספרו של זאב צחור

נדונו בהרחבה רבה בכמה מאמרים יסודיים, ראו: "לימוד ושינון שלילת הגשמות הכרחי לכל אדם", "חומרתה העצומה של הגופניים של האדם. ולכן מוסיף רבנו הרמב"ם שם: "וראוי למנהיג המדינה [...] כללו של דבר, ייחוס העדר או מגרעת או דימוי הינם למעשה הגשמת הבורא לכל דבר ועניין. כלומר, לא רק שלא יעלה על הדעת שה' יתעלה ויתרומם שמו מצוי במצב של העדר יכולת, או במצב של התעוררות ויציאה

הרביעית הסיבה הרביעית לחובת הרחקת רוב בני האדם מלימוד מדעי האלהות היא: ההכרח בשכלול המעלות המידותיות של ועל אופני הכשרת המידות ועל תורת הנפש בכללותה ראו מאמריי: "שביל הזהב של הרמב"ם"; "תחלואי הנפש וריפוים" תִמָּצֵא בהם שלמות לעולם, והטיפול בהם עם מצבים כאלה [דהיינו הניסיון להכשיר ולרומם אותם למעלה הנשׂגבה של מושג מסוים שמופיע בתוך דברי רבנו לקמן והוא: "השלמות הראשונית", ועניינו: שלמות השגת הצרכים הבסיסיים של ), ורובם אף עסוקים בענייני טיפול במשפחה ובאשה (אשה אחת במקרה הטוב, ובדרך כלל עסוקים הם במילוי צרכיה של

בעונש על עוונותיהם הקשים של המינים האירופים! אליך, שוב, לא אותו יחס של עבד כלפי אדונו, אבל נשאר לי יחס של תלמיד בפני רבו, אני מרכין ראשי מול גדלותך אליך, שוב, לא אותו יחס של עבד כלפי אדונו, אבל נשאר לי יחס של תלמיד בפני רבו [...] הוא [הרבי] אומר לאישה: 'אם את לא פותרת את הבעיה של הילד, שתדעי, אנחנו נמות יום אחד… ויש לך דין של רוצחת ולבן שלך יש דין של רודף'.

: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו הארבע-עשרה. ועוד בעניין זה ראו נא במאמר: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו השישית. וכבר הסברתי את אופן תרגומו הזה של אונקלוס בדוגמה קמז, ראו נא שם ובהפניות. כמו כן, אונקלוס ביקש ללמד, שהניסים אינם נעשים בכוחם של הנביאים אלא הם מכוחו של ה' יתעלה, והנביאים הם ועל-כל-פנים, שוב ושוב אנו רואים את הדיוק והעקביות המפליאים בתרגומו של אונקלוס.

חז"ל, ואשר הועתקה וסודרה על-ידי רבנו הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה בפרק החמישי. של הקבלה הארורה? אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". אביו ורבו נושאים במשא, מניח [=פורק] את של רבו ואחר-כך את של אביו. של המוסף, והעז לומר ברוב חוצפתו שהרמב"ם "זה לא תורה", ושהוא נאמן לדרכו של אביו אשר נהג לומר נוסח "כתר

דרך אגב, הלכה זו היא לדעתי גם המקור לטעותו של ר' אברהם בן רבנו, שסבר שיש לשווקים דין של רשות הרבים, ושגיאתו שגיאתו של בן רבנו בשו"ת "ברכת אברהם" לר' אברהם בן הרמב"ם, אשר נדפס בעיר ליק שבגרמניה בשנת תר"כ (1860) ומה אורכו ורחבו של השוק? האם קיבוץ של חמש-שש חנויות כבר ייקרא שוק? או שמא רק השוק המרכזי של אותה העיר? 14) כבר ציינתי לעיל, כי לדעתי הטעות של בן רבנו או טעותו של הזייפן האירופי, נבעה מאי הבנתו את הִלכת רבנו

שאותותיו התקיימו בכזבים ובתעתועים או במימוש מקרי של השערותיו). כללו של דבר, הואיל וספר-האופל הוא ספר-מינות (אגב, ספר מינות פרימיטיבי ונחות ביותר) – אסור לנו לקבל מאומה כמו כן, לתאר את דברי ההבל והמינות העילגים של ספר-האופל שראינו לעיל, כ"מהפכה שלמה בתפיסה של האנושות" – למהפכה שלמה בתפישה של האנושות בעניין הנקודה שממנה הכל התחיל. יתר-על-כן, לפי טמטומו של זמיר ספר-האופל לעיל עוסק בתיאוריית המפץ הגדול, כלומר גם לפי דמיונו הקלוקל של

היה מין סכל ורשע אשר החריב את דתנו, וכן הוא לא הסכים לקבל שקנייבסקי היה נוכל ארור! חוזקו של הקב"ה, החזק מכל האלים, לחוזקם של "אֵילֵי הָאָרֶץ". האם מיעוט של השקפות נכונות מכשיר ערמות של סכלות ומינות? כלומר, אונקלוס כלל לא מפרש בלשון של נשיאה וסבילה, אלא בלשון של הנחייה והדרכה! ומדרשו, שבית-המקדש של-מעלה מכֻוון כנגד בית-המקדש של-מטה".

ד"ר קפליסנקי הגיב על דבריי בזעם רב, והשתומם על עזותם של בני אדם פשוטים הבאים לערער על קביעתם של חכמים דנתי עמו על קבלתם של התלמידים החדשים וקיוויתי שהפעם לא ינעלו השערים בפניהם, הישגיהם הטובים של התלמידים על אי-קבלתם של התלמידים הנ"ל. ממשקלו של הריאיון האישי כקריטריון לקבלה, לעומת שני הקריטריונים האחרים: ציוני בגרות ומבחני פסיכולוגיה 2) האם הממצאים של מבקר המדינה נועדו לתקן עוולות ועיוותים, וסוגים שונים של שחיתות, או שהם סוג של ביקורת

קצרו של דבר, המשׂכילים הללו לא עבדו את ה' יתעלה, הם עבדו את עצמם! וכבר הרחבתי בעניינם של אנשי השחץ גסי הרוח האירופים הללו, אשר מתעטפים במרדעות של "נאורות" ו"השכלה", בכמה כנגד אור הרמב"ם", ועוד. כלומר, הפילוסופים של ימי קדם היו אנשים ישרים ביחס לפילוסופים של ימינו, אשר אש הבצע והתאווה ולהט התרבות העולם-הזה, ובחרו בחיי העינוגים האסורים של התרבות המערבית ובעיקר של האליטות האירופיות.

וכי יעקב אבינו שלח את המנחה כדי לשאול בשלומו של עשו? וכי יעקב אבינו התעניין בשלומו של עשו הרשע? שיטה איומה ונוראה: מימיו של רש"י ועד ימינו קמו להם אלפים רבים של הוזי הזיות אשר כתבו דברי בלע וסכלות ממנו עתה שום גמול, הוא היה פוגע בכבודו של עשו, ופגיעה בכבודו של עשו הרשע הייתה גורמת קרוב לוודאי לפתיחת כפשוטם (ראה דברי רבנו בפרק חלק), והוא לפי דעתי היה השורש והיסוד לצמיחתה של הקבלה הספרדית ( ה ר מ ב" האם מיעוט של השקפות נכונות מכשיר ערֵמות עצומות של סכלות ומינות? אתמהה!

שהרי כל הפוסקים שבאו לאחר רבנו הרמב"ם ועד ימינו, עדיין כופרים בהן ומוחקים את המצוות הללו מספריהם! מה יהיה לפי זה דינם של גדולי האסלה באלף השנים האחרונות? מה יהיה אפוא דינו של מי שמחריב ומרוצץ את יסודות דתנו? ואין דנין נביא שקר אלא בבית-דין של שבעים ואחד". אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

שמאחוריי, ולא את אחוריו של הקב"ה, שאין לו פנים ולא אחור (ובמקום אחר אבאר את כוונתו של אונקלוס כאן לפי פירושו של רבנו נעבור עתה לפירושו של רבנו אשר מבאר כי למלה "תמונה" יש שלוש משמעויות, ובכל מקום בכתבי-הקודש של עצם גופני ממשי שנראה בעין הבשר; ב) התמונות העולות בדמיונו של האדם לאחר שהוא ראה אותן בעולם המציאות המסר הנבואי על בוריו (ולקראת סוף דברינו כאן נסביר את המושג "על בוריו"). 2) העניין השני שאליו מתכוון הרמב"ם יהי רצון שנזכה לכך שתחינתו זו של דוד המלך תהיה תמיד לנגד עינינו.

ועדיין, יחד עם כל הגינויים החריפים מאד של חז"ל בעניין זה, אין שום מקום לאריכות הבלתי נתפשׂת של חכמי-יועצי-אשכנז ורק מי שאינו יודע תנ"ך ולא למד על דוד המלך ע"ה וניצחונותיו המזהירים, ועל רשעותו של אחאב וסופו המר של ביתו, מסוגל לקבל מדרש זה כפשוטו. איך אפשר לקבל את ההשקפות השגויות והמקוממות אשר עולות מפשוטו? מדובר בעוד פרשן מטורלל אשר נטה אחר הזיות המאגיה והמשיך את דרכו העקומה של הרמב"ן בפירושו לתורה.

ובמלים אחרות, מחומרת דינם של המדיחים ועיר הנידחת עולה חומרתה העצומה של העבודה-הזרה, ומתחדדת החובה להתרחק ויש באור הרמב"ם מאות מאמרים ששופכים אור סנוורים בוהק על מעלליהם של גדולי האסלה האירופיים ועבדיהם הנרצעים , אך בהחלט מאיימים ומלעיטים את ההמון בהזיה שחובה לקבל את סמכותם, הואיל והם בעלי כוחות נסתרים של "קדושה [טז] "בהמה, חציה של עיר הנידחת וחציה של עיר אחרת, שהייתה בתוכה – הרי זו אסורה. [יז] "שער הראש [של הרשעים שהודחו לעבודה-זרה], בין של אנשים בין של נשים שבה – מותר בהנאה.

והרמב"ם ממשיך ומסביר מדוע אותו חכם נמנע מללמד את חבריו מעשה מרכבה: "ולא עשה זאת חלילה מתוך צרות עין או בימינו, שהרי ההרחקה הגדולה של חז"ל ורבנו הייתה בגלל העדר ההכשרה של ההמון בלימודי המדעים – אך בימינו חלה וההמון בתקופתו של רבנו ובתקופתם של חז"ל היה נבער מאד מדעת, קרובים מאד לדרגת הבהמות, ולכן חסו חכמים מאד : "זה האור של האור ההוא שהיה מאיר לישראל", אך גם בדברי השבח ניתן לראות שמשה רבנו הוא רק הסגן של האור, המעמד הייחודי של משה רבנו כמנהיגה של האומה הישראלית, ובמלים אחרות, הקב"ה פיטר את משה רבנו!

ובמלים אחרות, מצות התוכחה נתונה לשיקול דעתו של המוכיח: אם המוכיח משעֵר שהמּוּכח יסרב לקבל את התוכחה, ומה דינם של הכופרים בתורה? ומה דינם של הכופרים בתורה? אלא, ברור שכוונתו של רס"ג היא שחובה להימנע ממריבת-זעם אשר תזיק לדרך האמת, ותצטייר כניצחון של הרשעים. ברם, אין צל של ספק, שחובה להשיב למינים כאשר נאבקים על דמותו הרוחנית של עם-ישראל.

נובעת מאימוץ פשט אגדה והבנתה כפשוטה, אגדה שהינה זיוף וסילוף גמור ומוחלט (ראו מאמרי: "עילוי נשמות לדעת הרמב"ם ברם, ברור שהתשובה היא לא, לא כל מי שלומד תלמוד יגיע בהכרח למינות ולתועבה, והראיה היא שרס"ג הרמב"ם והרי"ף ואם כך הוא דינם של מי שהפכו את מצות המזוזה לקמיע להנאת עצמם, מה יהיה דינם של אלה אשר הפכו את מצות לימוד קצרו של דבר, מהות הנצרות והמינות היא יצירת מצג-שווא של גדולה ורוממות, אשר נועד לטעת בהמונים יראה והערצה של בן-בנו, כלומר, הוא מניח שחיובו של האדם בבן-בנו נובע מכוח חיובו בבנו.

ומדוע ייחוס רגש של חיבה לבורא, בתוך פירוש שנועד באופן מוצהר לפשוטו-של-מקרא, הוא בגדר הגשמה? וכי יעלה על הדעת לתמוה על אופני הניסוח של הקב"ה? ואין לכל זה שחר במדרש, וכאמור מדובר במטבע של ברכה ותו לא. לפי רש"י, מטרתו של יוסף בהגליית המצרִים מעיר לעיר הייתה כדי שהם לא יחיו בתחושה שהארץ שלהם, וכל החרדה תביעות עתידיות על קרקעותיו של המלך.

במאמר זה נוסיף ללמוד על ההלכות אשר עולות מכוחם של הציוויים הללו. מופלגים ואפילו לישיש גוי, נועדה להיטיב עם אותם ישישים מופלגים, דהיינו לגמול עמם חסד, שהרי כידוע, כל יחס כאמור, כל ההלכות והדינים הללו נוגעים לכבודם של תלמידי החכמים, וכבודם של תלמידי החכמים הוא כבוד התורה, וכמה הלעיבו וביזו ותעתעו ברבנו הרמב"ם ובתורת האמת שבפיהו... ומי ששורף את ספרי היסוד של מחשבת ישראל ויסודותיה המחשבתיים והמעשיים של דת משה – הוא כופר ומין, שהרי הוא

מדברינו במאמר שנקרא: "יסודות במדעי האלהות" שם ביארנו את המושגים "חומר" ו"צורה": ה"חומר" הוא החומר הפיסי של כלומר הצורה הזו גורמת להתפתחות החי או הצומח עד לשלב מסוים שבו שאיפת הגדילה וההתפתחות נפסקת במותו של אותו השאיפה הזו לקבלת צורה-מהות היא שאיפה בלתי פוסקת, ואף לאחר שהיא מגיעה לידי מימוש והחומר קיבל צורה ויצא ואפשר גם לנסח כך: החומר, והשאיפה לקבלת הצורה כדי לצאת אל הפועל, והצורה". הוא מתערטל מהצורה שקיבל ושוב-ושוב שואף לקבל צורה אחרת – כך היא אשת איש זונה, אשר יש לה בעל, ויחד עם

במורה (א, מב) רבנו מבאר את שימושי הלשון של השם: "חַי", רבנו פותח במשמעויות הבסיסיות ועובר למשמעויות הנוספות וזה חמור בהרבה מדינו של סתם כומר ממסדי. והחמור מכל! לצד כל חילול-שם-השמים אשר בידו במשך עשרות שנים, ערוסי מעז לשאת על נס את דגל דרך האמת דהיינו את משנת הרמב"ם ולתשומת ליבו של ערוסי: הפרק הבא עוסק בחיים האמיתיים שהוא שכח... וראו גם דברי רבנו על משה רבנו בהקדמת פירושו למשנה: "ועלה אל ההר בחצי היום השביעי באדר כמו שנתברר בקבלה

עדויות להופעתו ולמשמעותו של מנהג "החאלקה" 1) המקור הראשון להופעתו של המנהג הוא בשו"ת הרדב"ז (ב, תרח), כדי לענות על צורכיהם של עולי הרגל הרבים המגיעים מדי יום למקדש, התפתחה למרגלותיו תעשייה שלמה של מלונות על-פי ההינדואיזם, מהווה התפילה מעין מערכת יחסי גומלין של "תן וקח" בינם לבין האלים. נאמר עליו כי בתור אחד ממופעיו של וישנו, האל האמוּן על קיומו התקין של העולם, הוא מסוגל בקלות למלא כל בקשה אמנם, הקוצצים את שׂער בניהם בחלאקה במקומות אחרים: או לכבודו של בר-יוחי או כדי להסיר מעליהם נזק של שדים

החלפת ארבעה שרי אוצר במשך תקופה של שש שנים לא הועילה ולא תועיל. המבנה הכלכלי של ישראל רקוב מיסודו. שלטון של מיעוט מזיק לחברה ולמדינה אך הוא מניב רווחים לחמולות של המיעוט השליט. "חברת העובדים" ומפעליה של ההסתדרות, המרוכזים בידי אשכנזים בלבד. התארגנות העיירות והשכונות צריכה להיות מֻכְוונת לקבל במישרין את התמיכה הממשלתית להקמת מפעלים שיהיו בבעלותם

הכוח ההוגה כך תהיה רוממותו של השכל הנקנה]. ורוב החוקרים בדעה שהמדרש הזה חובר קרוב לתקופתו של רש"י. נחל את העיון בפירושו בעניין הכיסא, רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הבורא – כי אם יאמר שהכיסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! רבנו מוסיף ומבאר במורה (א, ט), כי כתבי הקודש ייחסו כיסא להקב"ה "כיוון שלא היו יושבים על הכסא כי אם בעלי

עקשנות אובססיבית ובהמית נגד הוכחה ברורה, שעלולה לנבוע מסיבות רבות ומגוונות, כגון מהתנשאותו וגסות-רוחו של כלומר, ומה אני שלא לקחתי בסופו-של-דבר, ואפילו אם לקחתי הייתי לוקח משלי (שהרי מחובתו של האריס לתת לבעל סוף דבר ראו נא את כוחו העצום של השוחד! אפילו שוחד פעוט שבפעוטים עלול לגרום להטיית דעתו של הדיין לטובת אחד מבעלי-הדין! לעומת זאת, ראו נא את יחסו של דניאל ע"ה להצעת מלך בבל לתת לו שלל מתנות יקרות מאד, עד אפילו שליש ממלכותו

והנני לומד זאת מרשעותם של חלקים בעם-ישראל לאחר חטא המרגלים, אשר התעקשו למרוד בה' ולעלות ולהילחם ולהיכנס וביתר ביאור: יש תכלית לעונש הגלות והוא למרק את עוונותיהם של ישראל ולהכין אותם לעלות לארץ-ישראל ולמלא אגב, החברים הטובים ביותר של עסקני המינות החרדים הם מפלגות הערבים האנטי-ציוניות. יוצאי ארץ אדום, וככל שיונצח חורבנו של עם-ישראל, כך תתמלא ותתעצם דרך השקר והרשע של המינים וצאצאיהם יוצאי וביחס לשבועה האחרונה, לדעתי היא עשויה לרמוז לעת אפשרית שבו תחל גאולתו של עמֵּנו, כלומר ברגע שהגויים יחלו

לא תנותץ, כדי לחוס על כבודו של בשר ודם! מה רשב"י אשם בהזיותיהם של אלו?". וגם הנבונים ילמדו מכך שגדול כבוד שמים מכבודו של שימי בר יוחי, ולא יחוסו על כבודו, ויחזקו בזה את ידי עובדי הריחוק שנאמר בירמיה הוא אפוא ריחוק של זמן בהיסטוריה ולא ריחוק של מקום! לפסוק: "בֶּן אִישׁ חַי", וזו כפירה חמורה נוספת בייחוד שמו הנורא, וכבר הרחבתי בעניין זה במאמר: "על סידור הרמב"ם

ורק מי ששקע עמוק בתהומות האפלים של הסכלות והמינות, לא יזהה את התעיותיו הנבזיות של רש"י-שר"י, ואף יתעקש ", וזו תוספת של רש"י. ואין צל של ספק שמדובר בהמשך מגמתו של רש"י לערער על מעמדו של משה רבנו ע"ה, שהרי השוואת כוחו של אדם או זהירותם העצומה של חז"ל נחל בכמה עובדות: 1) הביטוי "כתב רחמנא", להטיותיו השונות של הפועל "כתב" (דכתב, של יונתן בן עוזיאל לספרי הנביאים.