תוצאות החיפוש

לא תנותץ, כדי לחוס על כבודו של בשר ודם! מה רשב"י אשם בהזיותיהם של אלו?". וגם הנבונים ילמדו מכך שגדול כבוד שמים מכבודו של שימי בר יוחי, ולא יחוסו על כבודו, ויחזקו בזה את ידי עובדי הריחוק שנאמר בירמיה הוא אפוא ריחוק של זמן בהיסטוריה ולא ריחוק של מקום! לפסוק: "בֶּן אִישׁ חַי", וזו כפירה חמורה נוספת בייחוד שמו הנורא, וכבר הרחבתי בעניין זה במאמר: "על סידור הרמב"ם

ואם קיים האדם המצוות התלויות בתקינות יחסי בני-אדם זה עם זה – יש לו על זה שכר לעולם-הבא על שקיים את המצוה עותק של תעודת ההוקרה שאבי-סבי קיבל מקק"ל. מוכיח שאין להם זיק של כבוד לבוני הארץ! קצרו של דבר, חגיגת שחיתות. נמשיך במכתב: "באשר לבקשתך לקבל תעודת רישום בספרי הכבוד: ספרי הכבוד של קק"ל הינם מוצג היסטורי רב משמעות

מה שהפריע לי מאוד היא הנכונות של אותו אדם להפוך את עצמו למגינם של האשכנזים הכופרים. והוא מתחיל להתפתל ולענות דברים כגון אלה: לא, במצב של כך כן, וכך לא... את אותה שיטה של הכלת האויב, האשכנזים למיניהם מחדירים לנו לתודעה על-ידי הפצת השקפות גרועות – כמו אותם הערצה עיוורת לאשכנזים אשר יותר תועים מן הבהמות, עלולה לעלות להם ביוקר בסופו-של-דבר. ולרומם את כל שיבושי ההלכה בקלות אך ורק בשל הגאונות המדומה של אשכנזי כזה או אחר, והפיכת כל חמור שרלטן

אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". לאחר הפעם השלישית שנחסמתי החלטתי להקים את מיזם אור הרמב"ם. ברם, מה הוא דינם של צאצאי המינים? מה דינה של החברה החרדית? כיצד עלינו לנהוג עמה? דרך אגב, במאמרי: "מהו גדר 'תינוק שנשבה' לדעת רבנו הרמב"ם?" וישנו היבט נוסף שבו דינה של החברה החרדית חמור יותר מדינה של החברה החילונית, כי החברה החילונית מתקרבת

ורק מי ששקע עמוק בתהומות האפלים של הסכלות והמינות, לא יזהה את התעיותיו הנבזיות של רש"י-שר"י, ואף יתעקש ", וזו תוספת של רש"י. ואין צל של ספק שמדובר בהמשך מגמתו של רש"י לערער על מעמדו של משה רבנו ע"ה, שהרי השוואת כוחו של אדם או זהירותם העצומה של חז"ל נחל בכמה עובדות: 1) הביטוי "כתב רחמנא", להטיותיו השונות של הפועל "כתב" (דכתב, של יונתן בן עוזיאל לספרי הנביאים.

לאור הספקות בעניין מקוריות הספר יצא אחד מגדולי החכמים של המאה הי"ד, הרב יצחק דמן עכו, לחקור אחר האירוע מעט על יסודותיו הרקובים של ספר הזוהר הפילוסופיה של ספר הזוהר שונה מאד מזו שקיבלנו במסורה, ראו נא את הדברים אבל שפחה סלע אחר, שנקראה מִשְׁנָה קליפה נקבה של עבד נער. וכן ל"קליפה נקבה של עבד נער", "בלי נביעת חכמה וקבלה", "שפחה", "עבד", "שמכים ומשברים ממנה כמה פסקות", המזויפת והאלילית של ספר הזוהר.

אמירות אלו נשמעות גם מצד חילונים אשר אינם יודעים את החשיבות של חשבון נפש, אך כאומה, כל-שכן כאומת ה' יתעלה כלומר מדובר בטקס של עבודה-זרה! , הם הולכים לסוכות האבלים של המחבלים, משוגעים; הם בתוכנו פה הערב-רב הזה, הזרע עמלק". לפני, לא היה צריך לקבל אחרי". לעומת דברי השחץ והמינות של שְאוֹלוב, ראו נא את דברי אביו של החייל מתן אברג'יל ז"ל אשר קפץ על רימון הרסס

, וכן ראו: "מטרת המזוזה – ביקורת הרמב"ם על השקפותיו של שר"י". מכשף האופל החליט שהיו"ד הראשונה של השם המפורש: יהוה, לא רק פותחת את רחמה של האדמה, אלא גם את רחמה של המשפט "הייחוד של הַכֹּל" משמעו חיבור של עניינים רבים. של יום השבת תחליש את כוחו של ה"סטרא אחרא" וכך הוא-הקב"ה, יוכל לגבור עליו ולקיים את העולם. אלא, שעם-ישראל בחר מקדמת דנא לקבל את התורה והמצוות, ואילו הגויים בחרו ללכת בדרכי התהו והמאגיה הפגאניים

הוריו שמרו על אורח חיים מסורתי עתיק של תרבות יהודי-תימן. לא היה צורך בתעמולה ציונית כדי שבני הקהילה יחסלו את עסקיהם וינתקו את עצמם ממסורת ארוכת שנים של פרנסה שלוש שנים לאחר עלייתו של אבי. יוזם העלייה הייתי אני. ההרפתקה הזאת של ארגון המסע והמסע עצמו ארכו כחודשיים ימים. בתפקידי זה הייתי בין ראשוני המייסדים של קרן-הביטוח של ארגון-הפועלים-החקלאים.

לחלוטין מהתנהגותו בפרשה הראשונה, אם בפרשה הראשונה הוא מוותר על בכורתו מבלי להניד עפעף, הרי שבפרשה השנייה יחסוֹ כל עוד דת משה תהיה משועבדת, נרצעת ושפלה בידיהם של המינים וצאצאיהם ההולכים בדרכו של עֵשָׂו האדומי, לא כסף למוניות מקרובי משפחתי בסכומים של מאות שקלים! ובעבר אף שמעתי שבתו של אותו ערוסי, הרב הקונגו, נמצאת בקשיים כלכליים! מסקנה,  הכומרים השׂכירים הינם נביאי השקר של ימינו, והעבודה-הזרה של ימינו היא הדת האורתודוקסית החדשה,

רבות נכתב ורבות דובר אודות מצבה החמור של האוכלוסייה היהודית בישראל החיה מתחת לקו העוני, ובמיוחד אודות דומה שאין איש בציבור החולק על כך, כי לא ייתכן, שהנכס היקר של האומה, בני דור המחר המהווים כמחצית הילדים בארץ, יחיו ברמה הנמוכה בהרבה מן הממוצע, ובתנאים המקטינים לאין שיעור את סיכוייהם ליהנות מהסובסידיה הניתנת , איזה עתיד מצפה להם – לאותם ילדים רבים הגדלים בתנאים של צפיפות משוועת, תת-תזונה ותת-חינוך. אולם הלחץ היעיל ביותר הוא זה של המשפחות הנוגעות בדבר.

אחת האמירות המתעות ביותר מדרך האמת היא האמירה שבכותרתו של מאמר זה. מהו אפוא מקורה של האמירה שבכותרת לעיל? ובאלו נסיבות היא נאמרה? אלפיים שנה בארצות העמים הטמאות ולחיי ייסורים של סכלות בערות וכפירה. וכי האמת לאמיתה נשׂגבה מידיעתו של אל דעות?] קצרו של דבר, אין ללמוד מן המדרש הזה מאומה לעניין הנדון, דהיינו האם יש לקבל שתי דעות חולקות בכל תחום ובכל

משה כבר, אלא תורת רש"י: כל מיני מושגי אלילות והגשמוֹת ה' תפסו אחיזה בחסות הזיותיו, וכבר הזהיר אותנו הרמב"ם מהפרשנות המעֻוותת של רש"י [...] ולאחר שראינו את מסקנותיו של אקסלרוד נמשיך לעיין בפירוש רש"י למסכת שבת. כלומר, מדובר באמצעי של הישרדות. מה גרם לרש"י לסבור שהארס נועד לשחרור כעסים דמיוניים של הנחשים?

וכל אלו הדברים קבלה הם". ובזה הוא חלק למעשה על פירושו של משה רבנו לפסוקי התורה, ויתרה מזאת, הוא חלק בזה למעשה על פירושו של ה' ולסיום עניין זה נחדד תובנה מסוימת בהבנת סכלותו של רש"י: הוא לא הבחין בין שני סוגים שונים לחלוטין של מדרשי מעטים שעדיין נדרשת להם דרך ארוכה כדי להתרחק מן ההבל, ומן המפורסמות הוא יחסם הדו-ערכי של חז"ל לגֵּרים כמו כן, בל נשכח שדינו של מדרש שונה לגמרי מדינו של פירוש שמתיימר ללמד את פשטי המקראות!

כאמור בחלקים הקודמים, הרמב"ם הקדיש את הפרק החמישי בהלכות דעות ללימוד על דרכי ההתנהגות וההתנהלות הנכונים הנעלים ועל אופני הילוכו ומלבושו של תלמיד החכמים – בחלק הזה נדון בכלכול דבריו. ביחס לשאר המפרשים לא אנהג כמנהגו הקלוקל של מָרי ואעתיקם כאן, כי אין שום צורך בצאצאי המינים. כללו של דבר, ישים מגמתו להצליח נכסיו, לא להתנאות מעט לפי שעה או ליהנות מעט ויפסיד הרבה". ונראה שמאמר זה הוא המקור של רבנו לסוף ההלכה שראינו לעיל: "לא להתנאות מעט לפי שעה [...]

אחד היסודות החשובים ביותר בשימור דת האמת הוא יצירת מערך של תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן, דהיינו מערך תינוקות של בית רבן". הרמב"ם"? זאת, קאפח מתעקש לקרוא לו בפירושו להלכה ו, ובעוד מקומות רבים מאד: "מרן הכס"מ", וגם לרס"ג ואפילו לרבנו הרמב"ם של זה, יש להן למנעו.

אותיות הטפלות לשם בהמשך הלכותיו שם, הרמב"ם מלמדנו על האותיות שלפני ואחרי שמותיו של הקב"ה, האם גם אותן וכל הנטפל לשם מאחריו כגון כאף של אלהיך, וכאף ומִם של אלהיכם, וכיוצא בהן, אינן נמחקין, והרי הן כשאר אותיות של שם, מפני שהשם מקדשם. נמצא, שהאותיות שלפני שבעת שמותיו של הקב"ה – מותר למחקן מן התורה, והאותיות שלאחר שבעת שמותיו של הקב"ה האם גם חלקו של השם קדוש ואסור למחקו?

כלומר, במדרש הרחיקו מן ההגשמה ולא ייחסו את הדיבור היוצא ממקום מסוים להקדוש-ברוך-הוא, אך רש"י שינה את ולביאור נרחב בעניין השימוש של אונקלוס ויונתן בפועל "אתגלי" ביחס להקב"ה במקום ביאה גופנית, ראו: "הרמב"ן שלא נשכין את אמיתת עצמותו של הקב"ה? ויונתן פירש שם את הפועל "אֶשְׁכּוֹן" במובן של שכינה ולא במובן של מציאות אמיתת עצמותו של בורא-עולם, וכֹה וכבר ראינו את תרגומו של אונקלוס ואת פירושו של רס"ג שם, והנה הם שוב לפניכם: "אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ

מחקריהם של פרופסורים כמו פרנקל ושמיר מראים בבירור, שתפיסתם של ילדי עדות-המזרח אינה פחותה מעמיתיהם האשכנזים דבקותו של הממסד להקצאה מוגברת של משאבים לקליטה מתוחכמת של העלייה מברית-המועצות אך מוכיחה זאת. לדעתו של הדוקטור המלומד הסיבה הייתה פשוטה: "עולים שבאו ממערב אירופה היו שרידים של יהדות שהייתה ואיננה אפילו אם נניח לרגע, לצורך הוויכוח, שמדיניות של אפליה וקיפוח אינה נהוגה במכוון על-ידי הממסד האשכנזי, יחס אמת, אף פעם לא האמנו בכנותו של הממסד האשכנזי, שהוא באמת ובתמים רוצה לשפר את מצבם של עדות-המזרח.

,  שחוכמת הקבלה אומרת לך [...] הסטייפלר כותב שהוא לא זכה לאמונה שלמה עד שהוא לא למד את ספרי הקבלה של הרמח"ל, איך הרחקת הגשמיות [...] וגם סכלות יש בדבריהם, שהרי יחסי אישות אינם אסורים באמצע השבוע, ולא התירו אותם אך ורק בשבת, אלא שחכמים וכי יומו של הקב"ה הוא אלף שנים? וכי ימי שני חייו של הקב"ה הם כ-30 מיליון שנה? ומה יוצא מדבריו של בוהדנה?

במאמר זה ננסה להוסיף מעט אור על ביאורו של רבנו, ובזה נוסיף ונצעד בדרך העולה לייחוד ה' ידיעתו ואהבתו. נחל בראש דברי רבנו שם, אשר כדרכו מסביר תחילה את משמעותם הבסיסית של הפעלים הנדונים, וכֹה דבריו שם: " נצב כמו כן, לא לחינם יוחסו השמים שבפסוק בתהלים (קיט, פט) לדברוֹ של הקב"ה: "דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם לשלמות, בשל טרדתם והמולתם של המוני בני האדם (וראו לקמן: ג, לג; ג, נא). ואף-על-פי ששאר ימיו של משה רבנו היו תוך השראה מתמדת של נבואה כמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה (ז, יד)

, אלא ביוזמתו של הקב"ה, והם צריכים להמתין עד שתשרה עליהם רוח הנבואה, אם תשרה. מהפסוק שהרמב"ם מביא בסוף ההלכה אנו למדים, כי היה בכוחו של משה רבנו ליזום קשר נבואי עם הקב"ה, עד שהוא ע"ה נשׂגבה ומרוממה הרבה מעבר למעלתם של שאר נביאי ישראל ע"ה. זאת ועוד, מלקות זו של דיין האמת לא תהיה עד 40 אלא לנצח נצחים! מנסים לפתות אותי בדברים לכסות על האמת כדי "שקולי יישמע" ושהאשכנזים הרשעים "יבואו להרצאות שלי" ולא "יחסמו

וניתן להוסיף וללמוד מדוגמה זו על עקביותו של אונקלוס במגמתו ובאופני הרחקתו מן הגשמות. המופלא של הבורא יתעלה. אונקלוס נחלץ אפוא להרחיק מן הבורא כל שיוך של חפץ גשמי, כדי להרחיק מן המחשבה כל הזיה שה' הוא גוף. אגב, מכשפי האופל עשו את ההיפך ממה שעשה אונקלוס לעיל, שהרי הם ייחסו את המטה לה' יתעלה שמו! נחזור לאונקלוס, עוד הוא ביקש ללמדנו בתרגומו, שהניסים אינם נעשים בכוחם של הנביאים אלא הם מכוחו של הקב"ה

במאמר זה נעמוד על זיוף נוסף מבית-מדרשם של המינים האירופים וצאצאיהם, הפעם המקור שאותו הם מסלפים ומשחיתים כמו כן, כל מי שמסרב לציית ולהאמין בגדוּלתם של גדוליהם המינים הוא כופר, שהרי לפי דמיונם המדרש משווה בין כבודו וגדוּלתו של משה רבנו לכבודו של בורא-עולם, ובין כבודו וגדוּלתו של משה רבנו ע"ה לכבודו ולגדולתו של כל מין שהִתעה את עמֵּנו ועשה לו שֵׁם בארץ. ישיר לגופו של אדם, לעומת היחס שניתן לה', שהוא יחס עקיף: לא לאמיתתו אלא למאמרו.

בהלכה הבאה שם (י, ב), רבנו מזכיר שדינם של המינים חמור משל הגויים עובדי האלילים: "במה דברים אמורים? ולאחר שרבנו מזכיר את חומרת דינם של המינים הוא מוסיף לפרט את הדין הראשון שבמצות 'לא תחנם', דהיינו את האיסור איבה מן היהודים שהם בגדר גויים שיושבים כאן בארץ-ישראל, וסכלותם ובהמיותם אינן מאפשרות להם להבין את דרכה של שואה נוראה באירופה, ושכחו מי הם הגויים ומה עוללו לאימותיהם ולעולליהם. *** עד כאן בעניין הדין הראשון של רבנו כך: "ושואלים בשלומם ואפילו ביום אידם מפני דרכי שלום, ואין כופלין להן שלום לעולם, ולא ייכנס לביתו של

והנני לומד זאת מרשעותם של חלקים בעם-ישראל לאחר חטא המרגלים, אשר התעקשו למרוד בה' ולעלות ולהילחם ולהיכנס וביתר ביאור: יש תכלית לעונש הגלות והוא למרק את עוונותיהם של ישראל ולהכין אותם לעלות לארץ-ישראל ולמלא אגב, החברים הטובים ביותר של עסקני המינות החרדים הם מפלגות הערבים האנטי-ציוניות. יוצאי ארץ אדום, וככל שיונצח חורבנו של עם-ישראל, כך תתמלא ותתעצם דרך השקר והרשע של המינים וצאצאיהם יוצאי וביחס לשבועה האחרונה, לדעתי היא עשויה לרמוז לעת אפשרית שבו תחל גאולתו של עמֵּנו, כלומר ברגע שהגויים יחלו

בפרק זה רבנו עוסק בביאורו של הפועל שבת  ביחס לה': "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בר' ב, ב), וכן היקום: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" וכיו"ב (בר' א, ג; ולעיון נרחב בזה ראו במאמר: 'מדוע יוחסו בהמשך דבריו במורה שם (א, סז), רבנו מצרף את ביאורם של חכמים ע"ה לפועל וינח.   ברם, חכמים לא פירשו שמדובר בעניין של הפסקת הדיבור ובהתאמה לאופן שבו תואר הרצון בבריאה, דהיינו באמצעות וייתכן שחוסר הבהירות של רבנו בענייני הלשון גרם לקאפח להשתבש ולשרבט.

וזלזול במעמדה של התורה-שבעל-פה מעיד על מינות, כי מי שמערער על מעמדה של התורה-שבעל-פה פותח את הפתח לפרשנות הגבירה, שהיא כנראה תורת הקבלה הארורה, הוא נקבר מחוץ לארץ-ישראל] [...] שמשה רבנו לא בחר לשקוע בהזיות הקבלה הארורה – הוא נקבר מחוץ לישראל... קצרו של דבר, כל ספר-האופל ושרבוטיו הם מקשה אחת עקושה ויקושה של מינות וטמטום, ללא סדר וללא משטר אמיתי. נולדו מאותו מצבור של "נשמות רעות"?

נפתח את דברינו במוסרו של רבן שמעון בן גמליאל במסכת אבות (א, טז): "שמעון בנו אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים מרי, כגון רוב סיפורי ההמונים מה אירע ומה היה, והיאך התנהגות מלך פלוני בארמונו, ומה הייתה סיבת מותו של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם, אבל אומר ולא אשים לב ומבלי לחוש למי שקדם ולא לנמצאים" – וגם אור הרמב"ם גם מדברי רבנו בהקדמתו למורה (עמ' יג) ניתן ללמוד על סלידתו משיטת "התקינות הפוליטית": "כללו של דבר אני

אונקלוס תרגם את המלה "בא" כהתגלות, וזאת כדי להרחיק ממחשבתנו כל דמיון של ביאה והגעה של עצמות גופנית, ומיד אלא בהתגלות של גבורה, אשר מעוררת יראה חרדה ופליאה. מקורו של רש"י לפירושיו המגשימים התיאור הזה של הקב"ה ועם-ישראל במעמד הר סיני כחתן וכלה, מופיע במכילתא דרבי ישמעאל (יתרו, ג), וכך נאמר שם: "אלא ה' מסיני בא, לקבל את ישראל, כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה". וכל פרשני האמת, אונקלוס, יונתן, רס"ג, רבנו הרמב"ם ועוד, כולם התאמצו להרחיק מן ההגשמה אפילו בחיבורים שהם