תוצאות החיפוש

אימוץ הגישה שגורסת שיש לשים את הילד במרכז, גרמה לכך שההורה או המורה הופך מדמות מכוננת בחייו של הילד, האמת היא שרובם המכריע רקובים ושפלים מאד מבחינה מוסרית, ולכן יש לדחות את דבריהם ולסלקם ממחשבתנו, מפני שאימוץ

לכאורה, כי לא כל הבתים שווים, יש בית שזקוק להשגחה לניקיון ולטיפול, ויש בית שיכול לעמוד ימים רבים ללא שום נזק אשר הבינו שמדובר במשל, ומכיוון שהעש או מזיקים אחרים, מכלים את הבית באופן כל כך קשה ומפליא, דימו את נזקם שהכוונה היא לתולעת האוכלת את העצים, שתולעת זו הורסת את הבית, והוא שאמר רב אשי שהתבונן בדבר וראה שרבים נזקיה נראה לי, כי כוונת רב יהודה לתאר את החשש הגדול מפני נזקי הרוח המזרחית, באמצעות דימוי לחשש ההמונים הסכלים כמו כן, מצאנו פסוקים נוספים אשר מתארים את נזקיה הקשים של הרוח המזרחית: "כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי

שהרי התפילה ולימוד התורה הוא ערך כל-כך גדול ונעלה, עד שאפילו האדם יעבוד עבודה-זרה ויבוא על אימו ואחותו האלילים ואל האיטים אל האובות ואל הידעונים, ולימוד תורתם הפרו-נוצרית הינו שקיעה בהזיות והבלים פגאניים: אימוץ

בהמלצה טכנית ותו לא, ואוסיף להוכיח זאת גם בנקודה הבאה. 4) לפי (העדר) הגיונו של הבלדי-העיקשי, מי שיכין אימום וכי יעלה על הדעת שמי שיכין אימום מפלסטיק או מאלומיניום או מכל חומר אחר, תפיליו יהיו פסולות?

משובשות או מיותרות או הזויות או פגאניות, תוך הערצת גדולי המינים הכעורים עד כדי חיקוי שיטותיהם הנכלוליות, אימוץ

יותר, ונזקהּ יותר במה שראוי לסבור ביחס לה' [כלומר גם אם נקבל את קשיי הפילוסופים בהשקפת החידוש, עדיין נזקי נבואת משה רבנו, קבלת התורה, נצחיותה, שכר ועונש, השגחה, ועוד], ומחמת זאת היא הבריחה מן ההשקפה הזו [=שהרי אימוץ

אלא, כל דבר שנאמר על-ידי כל אדם נשקל אך ורק בפלס הדעת והמחשבה: כל דבר שהתברר כאמת הרמב"ם אימץ באהבה – בָּרָא אֹתָם" – וכך רש"י פירש שם: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו [בדפוס אימום אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. והנה לפניכם ארבע-עשרה דוגמאות מ"משנה תורה", שבהם רבנו משתמש במילה "דפוס" כדי לתאר תבנית של אימום (שטאנץ

כי אז היו נמנעים כל נזקיו מעצמו ומזולתו. כי  בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה,   ויבטלו נזקי בני אדם זה-לזה, וכבר הבטיח [הנביא ישעיה] ואמר: 'וְגָר

הגוף אלא לנושאים כגון: הרגלי רחיצה והיגיינה, הקזת דם שהייתה מקובלת בימי חכמי המשנה והתלמוד, וכן בעניין נזקי בהמשך רבנו מפרט את נזקי הריבוי בתשמיש, וכֹה דבריו בהלכות דעות (ד, כז): "כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו

אך משום מה, בסוף דבריו הוא חוזר לדעת "אנשי המדע" שאין כל נזק בשינה מיד לאחר הארוחה, וכבר הסברתי שלפי החכמים: עליכם לירוא את ה' ישתבח, ולחדול מלהרבות במאכלות, ומלהרבות בדברים, ומלהרבות בשינה, ולסבול את נזקי ובעזיבת ריבוי הדברים תינצלו מצרות, ובעזיבת ריבוי השינה תתבוננו בבריאת שמים וארץ [=ידיעת השם], ובסִבלכם נזקי

התעברה, והביאו אותה לבית-הדין כדי להלקותה, ומספרים, שבאותה העת שמואל התינוק הקטן אמר לעצמו בתוך כרסה של אימו ראשו שמא יגיע אליו קצה ראשו של השוט ויכאיב לו, ומסופר שהוא כופף את נפשו, כלומר את ראשו בתוך כרסה של אימו ה) אם אכן יש ללמוד הלכה למעשה מן האגדה הזאת, מדוע בית-הדין לא שעה לתחנוניה של אימו של שמואל? ז)  איך ייתכן ששמואל, התינוק הקטן שבתוך בטן אימו, יזהיר את עצמו לכוף את ראשו? וכי יש לתינוק מודעות? ואין העובר משתהה במעי אימו יתר על שנים-עשר חודש".

כלומר, אם הממסד הרבני נקי משחיתות, זך משיקולים זרים, עושה לשם שמים בלבד, מדוע שיזעק?! כלומר, אימוץ השקפות המינות פתח את הפתח לכומרי הדת באלף השנים האחרונות לסטות אחרי התאוות, שהרי רק לאחר תהליך מסחור הדת חִיֵּב אימוץ שיבושים רבים נוספים, ונציין כאן רק אחד מהם: כדי לאמֶּת את השקר וההבל, התעורר

נתעלם לרגע מכך שנאמר במדרש שיצחק התאבל שלוש שנים על אבל אימו, כי אפשר לפרש שמדובר שהוא היה בצער ולא נהג ציווי התורה איננו רלבנטי וניתן להתעלם ממנו, כי הוא ניתן בניגוד לטבע האדם והעולם לפיו האדם כרוך אחרי אימו , והדבר יחליש את התנתקותו של האיש מהוריו, יצדיק את נהייתו של האיש אחרי אימו, ויערער את יסודות השלום בבית שהרי כידוע, קשה מאד לכל אשה לקבל שבעלה כרוך אחרי אימו, וכאשר היא תוכיח את בעלה בפסוק האמור בתורה, הוא נהיית האיש אחרי אימו תפתֵּח אצל האשה רגשות שליליים מאד של קנאה ושנאה כלפי אימו של בעלה, ואימו של האיש

ולאחר שאוחזים במרשרשים בידיים ותאוות הבצע מתענגת עליהם, קשה מאד לוותר אפילו על שטר אחד, ואפילו במחיר אימוץ מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

ונשכח וכלה ובטל מהעולם כעפרא דארעא במשך הדורות – למעט אצל חלאות המין האנושי מסוגך – ואילו הרב קוק גרם נזק וערבב בבלי-דעת בין קודש לחול, וגילה פנים בתורה שלא כהלכה בשלל נושאים, ואת נזקו אנו סובלים עד עצם היום כמו כן, איזה נזק גרם הרמב"ם? נזק לעובדי האלילים הנוכלים בחושפו את סכלותם ונבלותם? דרך אגב, אני מסכים עם המקלל שעד עצם היום הזה אנו סובלים את נזקיו של הקוקו עובד האלילים, ופירטתי מקצת אלא שהזקיקים לכך מה שאמרנו מאימוץ הדמיונות". *** וראיתי לנכון לצרף לפניכם את תגובתו של נאור טויטו למאמר

ברם, אם הייתה לאדם חכמה היו נמנעים כל נזקיו מעצמו ומזולתו, כי החכמה היא מאור עיני הדעת, היא מנחה את האדם כי אז היו נמנעים כל נזקיו מעצמו ומזולתו". בדעת ומרוממת אותו למעלת אדם, היא אהבת האמת וידיעתה:  "כי  בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה,   ויבטלו נזקי

רש"י אינו מכריע את ההלכה וכמו שראינו לעיל, אולם, רבנו בהלכות נזקי ממון (יא, א) פוסק כך: "כמה הוא הכופר פֶּצַע תַּחַת פָּצַע", ושם פירש רש"י: "ובהחובל [ב"ק פה ע"ב] דרשוהו רבותינו לחייב על הצער אפילו במקום נזק

אני מקווה שהשר בן גביר יקשיב לדברים הללו כי זה עושה רק נזק ולא מרוויחים מזה כלום. ואדרבה, חלילה יכול לצאת מכך נזק ופגיעה. מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

ואותו החלק [=הוזי ההזיות האורתודוקסים] נאבק והתווכח על אימות הדרשות לפי דמיונו וההגנה עליהן, ודימה שכך מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ לא לחינם פוסק אפוא רבנו בסוף הקדמתו: "ואין צריך לקרות ספר אחר ביניהם", שהרי נזקם של תופשֵׂי אגדות חז"ל כלומר, בניגוד לתורה-שבכתב, התלמוד הבבלי הוא מעשה ידי אדם,  אימוץ כל מה שנאמר בתלמוד כאמת אלהית מוחלטת לה' גשמות], ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו [רמתם המוסרית והמחשבתית של חז"ל], אין עליהם ז"ל נזק

ההשוואה בין סמים מסוכנים לאלילות מסוכנת מאד, שהרי את נזקיהם של הסמים רואים בחושים באופן מיידי, ואילו נזקי כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי-עבודה-זרה להשריש עבודתהּ בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת

כלומר, לפי רש"י הרוח הרעה של שחרית נקראת "שיבתא", וכדי לסלק את נזקה יש ליטול ידיים. מכל מקום, לפי רש"י נטילת ידיים של שחרית היא כדי לסלק נזק של שד דמיוני, וכבר עסקתי בהרחבה בנושא זה במאמרי , ושם הוכחתי כי נקיטת פעולה שנועדה להרחיק נזקי שדים היא בגדר עבודה-זרה לכל דבר ועניין, ואוי ואבוי לדת

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין

אימון המחשבה ואילופה לדרכי ההזיות החל אפוא בשיטות חכמי אשכנז הראשונים ובראשם פירוש רש"י-שר"י, שהרי כל כלומר, למרות שהוא היה יכול לתרגם מלה במלה בכל מקום ועם זאת להיות נקי מן ההגשמה, אונקלוס בוחר בכל המקומות והאדם ינטור לו לחומרו-ליצרו "לְסוֹפָא", דהיינו ליום הדין הוא יום המיתה, שאז יטפחו על פני האדם ויכו בו נזקי ולא רק לימוד השקפה נכונה בעניין אמיתת חיי העולם-הבא, ואמיתת יום הדין ויום התוכחה, ואמיתת נזקיה הנצחיים

רב נחמן לא הבין מדוע אימו הורתה לו כן. ושוב יש לתמוה, אם נפסק להלכה שאין מזל לישראל, מדוע חששה אימו של רב נחמן מדברי ההוזים בכוכבים? וביתר ביאור: סוגיה זו פותחת בדברי הזיות אשר מלמדים על תרבותה האלילית של בבל החשוכה ועל נזקי הגלות המחשבתיים כלומר, בניגוד לתורה-שבכתב, התלמוד הבבלי הוא מעשה ידי אדם, אימוץ כל מה שנאמר בתלמוד כאמת אלהית מוחלטת,

הנה לפניכם שלוש ראיות לכך שרש"י פירש צלם – דפוס תבניתי חומרי (אימום). ויתרה מזאת! אימום לנעליים [...] דפוסים לאפות בהם את לחם הפנים" (עמ' 69), קצרו של דבר, בלשון המשנה: "אימום". נמצא אפוא, שבכל המקומות רש"י מפרש דפוס – אימום, דהיינו תבנית חומרית. (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. – וכאמור, איך יעלה על הדעת שה' נזקק להתייעץ ולקבל אישור מברואיו?

ההשקפות הדחויות הרבות שהוחדרו לה, ומי שלא למד השקפות ישרות אין לו עסק בה, כי לימוד הגמרא יביא לו יותר נזק אשר "משתלטים" על בני אדם נקראת בימינו "דיבוק", ויש לה משמעות רעה מאד, בנוסף לעבודה-הזרה שיש בה ולעצם אימוץ מתרגום ר"ש, ובמקרים רבים אפשר לומר עליו: כי את הנכון שבתרגום ר"ש החליף בלא נכון, ואת הלא נכון בתרגום ר"ש אימץ וכך רש"י, את הנכון שבהשקפות התלמוד החליף בלא נכון, ואת הלא נכון אימץ לעצמו וסיפחו לפירושו.

אין למכור לגויים דבר שיש בו נזק לרבים בהלכה הבאה בפרק הנדון פוסק רבנו כך (עבודה-זרה ט, י): "כשם שאין מוכרין לגויים דברים שמחזיקין בהן ידיהן לעבודה-זרה, כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים, כגון דובים וכן אסור למכור כלי נזק לליסטים [שודד, עבריין] ישראל". ומקור דברי רבנו הוא במשנה שם (א, ז): "אין מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים", ושם פירש ונראה ברור שמותר למכור להם דובים ואריות לגני-חיות, שהרי אין בזה נזק לרבים, ובהלכה מדובר בדובים ואריות

הרי היא מסלקת נזק כוכב פלוני, ומביאה תועלת כוכב פלוני". וזו עבודה-זרה שחייבים עליה סקילה. כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי-עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת לדעתי ללמוד תלמוד – איסור זה גובר כפל כפליים ושׁבע שבעתיים כאשר מדובר בלימוד תלמוד עם פירוש רש"י אשר אימץ כלומר, בניגוד לתורה-שבכתב, התלמוד הבבלי הוא מעשה ידי אדם, אימוץ כל מה שנאמר בתלמוד כאמת אלהית מוחלטת

ובכן, כפי שנראה לקמן, רבנו תוקף בעוצמה רבה את "כת המדברים" מפני שהם גרמו נזק אדיר ליסוד חידוש העולם, מה שאמרוּ ה'מתכלמין', ואתה בדעה שכבר נתבררה ההוכחה על חידוש העולם – יערב לך [שהרי אף שאתה טועה אין נזק יסוד בתורת משה, לא יעלה על הדעת להוכיחוֹ בדרכי הטעיה, ולא רק כי מדובר בדרכֵי שקר, אלא גם כי יש בזה נזק [ועתה רבנו יסביר מדוע יש בזה נזק לתורת משה:] ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אשר אסקור לך אותן, כי זהו המדע הטבעי והאלהי ברובם, כשם שלא תשאף שאשמיעך במאמר זה הוכחות ה'מתכלמין' על אימות

מלהיכשל ומלהיחבל, ואף הייתה מזהירה אותו לבל יחבול בזולתו: "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי