רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק עא)

אחל בשאלה שנשאלתי בעבר בעניין רש"י-שר"י, וכך שאל השואל:


שמעתי טענה לפיה הקב"ה משגיח על פרשנותו של רש"י, כלומר מכיוון שאלהים אִפשר לרש"י להפוך לפרשן המרכזי של הרוב המכריע של היהודים הדתיים במהלך האלף האחרון, זו הוכחה לכך שאלהים מאשר את פירושו, כי אחרת אלהים היה מונע התופעה הזו.


כיצד עלינו להגיב לטענה זו?


להלן תשובתי:


א) אלהים אינו מתערב בכל מה שקשור ליראת שמים: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", והראיה הגדולה ממאה השנים האחרונות, לכך שהקב"ה אינו מתערב ומאפשר לעם-ישראל לבחור בטוב או חלילה ברע, היא השואה. שהרי לא ניתן להסבירה אלא באמצעות התשובה הפשוטה שמיליונים רבים של יהודים לא ידעו את אלהים וסטו אחר מינות ועבודה-זרה. קריסת המערכות המחשבתית וההלכתית גררה אותם לקריסת מערכות מוסרית ודתית מוחלטת. וכל מי שאינו מודה על האמת ויעלה כל טענה אחרת לעונש כל-כך חמור, כופר בתורה, שהרי "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד) – ועונש כל-כך חמור אינו אלא על עוון עבודה-זרה ושגיאות מחשבתיות ומוסריות חמורות ביותר.


ראה נא גם את תקופתו של אליהו הנביא אשר נאמר בה במפורש שבכל עם-ישראל נותרו רק 7000 איש ואישה שאינם עובדים עבודה-זרה לבעל: "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ" (מ"א יט, יח), והיו תקופות ארוכות וממושכות בעם ישראל אשר רוב העם עבד עבודה-זרה (ירבעם, מנשה, אחאב ועוד).


כמו כן, איך נסביר 2000 שנות גלות? כלומר, עם-ישראל הוסיף לחטוא בחטאים חמורים מאד שגרמו לו להישאר בגלות תקופה ארוכה מאד, וכל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו, ובמלים אחרות, רוב עמֵּנו עדיין אינם ראויים לבית-מקדש ותועים אחר אלהים אחרים.


ואיך נסביר את הנהייה המוחלטת של עם-ישראל בכל הדורות אחר ספר הזוהר הטמא? ואפילו בימינו רוב גדול בעם-ישראל סבור שהספר מכיל סודות נשגבים – ושהוא נכתב על-ידי רשב"י שהמקובלים והשוטים הפכוהו לשיקוץ מתועב – ואינו אלא עבודה-זרה שחובה לנתצה!


אלא, ההשקפה הנכונה היא שהקב"ה לעולם לא יעלים לגמרי את דרך האמת: "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דב' לא, כא), ואפילו אחד או שניים ימשיכו בדור מסוים את דרך האמת לדורות הבאים עד שתרבה הדעת ותמלא הארץ דעה כמים לים מכסים. אבל אין שום ראיה לטענה שלא ייתכן שרוב עם-ישראל ישגה אחר עבודה-זרה ואפילו במשך מאות רבות בשנים, אדרבה, כאמור, יש ראיות הפוכות רבות גם מיסודות הדת וגם ממהלך ההיסטוריה האנושית.


ב) לפי הטענה המתעתעת של צאצאי המינים, האסלאם הנצרות והבודהה רצויות לפני ה' יתעלה! שהרי הוא מאפשר להן להיות דתות עצומות ביותר במשך אלפי שנים! וכי יעלה על הדעת כדבר הזה? אלא ברור, שהקב"ה אינו מתערב בבחירת האדם את אלהיו ופרשניו.


ג) יש קרבן מיוחד בתורה שנועד למצב שבו כל עם-ישראל שוגים: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל" (ויק' ד, יג), כלומר ייתכן שכל עם-ישראל כולל הסנהדרין ישגו! כל-שכן וקל-וחומר עם-ישראל ששרוי בגלות ומתקיים בו העונש הנורא: "לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" (יש' כט, יד).


ד) עד עתה התייחסתי לטענה הנדונה כאילו אין מאות ראיות ברורות מפירוש רש"י-שר"י ומכתבי חכמי-יועצי-אשכנז שהוא ואחרים היו מינים גמורים והִתעו את עמֵּנו אחרי ההבל. ובמלים אחרות, טענתם מתעלמת מראיות ברורות ומפורשות, וכנגד ראיות ברורות ומפורשות אי אפשר להמציא טענה הנשענת על כלל היסטורי-תיאולוגי כביכול, שאין לו שום סימוכין מן התורה או לכל הפחות מדברי חז"ל. וכאמור כלל זה גם סותר את יסוד הבחירה, כאילו הקב"ה מַטֶּה את שיקול דעתו של עם-ישראל כדי שתמיד יהיה רוב בעם שילכו בדרך האמת.


ה) האמת היא נחלת המעטים, וכמו שעם-ישראל הוא המעט מכל העמים, כך דרך האמת בתוך עם-ישראל הינה נחלתם של המעטים, השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור, עד אשר תימלא הארץ דעה את ה'. לפיכך, אין ראיה מן הרוב למאומה, ואברהם אבינו יחיד היה.


ואוסיף נקודה למחשבה: אם רוב עם-ישראל באלף השנים האחרונות לא שגו אחר עבודה-זרה והיו צדיקים וחסידים, מדוע הם לא עלו לארץ-ישראל והקימו ממלכת כהנים וגוי קדוש? מדוע הם לא נשמעו לציוויי התורה המפורשים? מדוע הם הפכו את התורה לקורדום חוצבים? מדוע הם זייפו את התורה ורוצצו את יסודות הדת המחשבתיים? ומדוע דווקא בשיא השיאים של יהדות השטעטל הפולני-ליטאי, דווקא אז, רוב מוחץ של הגויים שנאו אותם שנאת מוות עזה ותיעבו אותם יותר ממה שמתעבים חולדות? האם הקב"ה לא הבטיח לנו שאם נלך בדרך ה', כל העמים יתפעלו מעמֵּנו ויאמרו עלינו (דב' ד, ו): "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה"?


ולסיום אומר, לפי דרכֵי המחשבה שמנחות את צאצאי המינים, דהיינו שהקב"ה "אישר" את רש"י לאור העובדה שהוא בפועל הפרשן המרכזי של התורה והתלמוד – ניתן לומר באותה המידה ובצדק כי אלהים אישר שיהדות אשכנז הגלותית הייתה יהדות של רשעים פושעים וחטָּאים הגדולים ביותר בכל הדורות מאז בריאת העולם! שהרי הוא בפועל אישר להיטלר ולסייעניו לרצוח שישה מיליון איש ועוד בייסורים איומים ונוראיים! ומעולם לא נשמע עונש כזה בהיסטוריה האנושית. ורש"י-שר"י הוא אבי-אבות היהדות הזו שאלהים אישר לרצוח ולהשמיד אותה כמו שמשמידים חולדות ומקקים, גברים נשים זקנים וטף ללא רחם – עד-כדי-כך חמור היה עונשם! אלא ברור, שהם קיבלו את עונשם שלם על ריחוקם העצום מאלהים חיים.


ובעניין יסוד הבחירה אין ללמוד מן המציאות, כלומר, מהעובדה שרבים מאד בחרו בהבל במשך ההיסטוריה היהודית והאנושית אין ללמוד מאומה על-כך שהדבר רצוי לפני ה'-אלהים-אמת – אך מן הייסורים חובה ללמוד מן המציאות, אחרת נכפור בתורה וביסוד השכר והעונש.


והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות דתנו:


"והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת [...] והפסוק המורה על היסוד הזה אמרוֹ: 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ' [שמ' לב, לב], והשיבוֹ יתעלה: 'מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי' [שמ' לב, לג]. ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה [...] וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


לפיכך, האמת היא, שאין קובעים השקפות, כל-שכן את יסודות הדת, לפי מציאות מתעתעת של עלמא דשקרא, אלא לפי בחינת אמיתת מהותן וישרותן בלבד! ולכן אין לקבוע מאומה ממה מכך שרש"י הינו הפרשן המרכזי, כי הקב"ה אינו מתערב בבחירת הדרך שעם-ישראל בוחר בה, אך הוא ישית על עמו את העונש המתאים בעקבות הדרך שהוא בחר בה, עד שנשכיל להבין את הדרך הטובה שהיא גם ייעודנו וגם חובתנו – להיות עם חכם ונבון אור לאנושות.


והנה לפניכם רק מעט מפסוקי התוכחה שבפרשת כי תבוא, ואשר מהם ניתן ללמוד באופן ברור ומפורש, כי יש דין ויש דיין, ומכות גדולות ונאמנות מגיעות לאומה בעוון עזיבת ה':


"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו [...] וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּך [...] עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזַבְתָּנִי [...] וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ, וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם [...] אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים [...] גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְיָ עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ [...] וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ יְיָ עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְיָ עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (דב' כח).


לעומת זאת, ראו את הנאמר בספר שמות (יט, ה–ו):


"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".


עד כאן דברי המבוא, ועתה נחזור לעיין בפירוש רש"י למסכת שבת.


דוגמה ראשונה


במסכת שבת (נה ע"א) נאמר כך:


"אמר ליה רבי זירא לרבי סימון: לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא. אמר ליה: לא מקבלי מינאי. אמר ליה: אף-על-גב דלא מקבלי – לוכחינהו מר, דאמר רבי אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מדה-טובה מפי הקדוש-ברוך-הוא וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב: 'וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ' [יח' ט, ד]. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחם של רשעים תיו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת-הדין לפני הקדוש-ברוך-הוא: רבונו-של-עולם, מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו-של-עולם, היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה [הקב"ה]: גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם – לא יקבלו מהם. אמרה לפניו: רבונו-של-עולם, אם לפניך גלוי – להם מי גלוי? והיינו דכתיב: 'זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ', וכתיב [בהמשך הפסוק]: 'וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת' [יח' ט, ו]. תני רב יוסף: אל תקרי 'מקדשי' אלא 'מקודשי' – אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו".


ביאור הדברים: