רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק נד)

עודכן: 15 בספט׳ 2021

בברכות (מד ע"א) נאמר כך:


"כי אתא רב דימי, אמר: עיר אחת הייתה לו לינאי המלך בהר המלך, שהיו מוציאים ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מערב שבת לערב שבת".


רב דימי סיפר, שהייתה עיר אחת בהרי יהודה שהיו מוציאים ממנה 600,000 ספלים מלאים בדגי סרדינים מלוחים, כדי שיאכלום קוצצי התאנים מערב שבת לערב שבת. וברור שהאגדה הזו נועדה לספר בשבח ארץ-ישראל שהיו פירותיה כל-כך מתוקים, עד שהיו צריכים כל-כך הרבה דגי סרדינים מלוחים – כדי שקוצצי התאנים, שוודאי אכלו מן התאנים שהם קצצו, יצליחו לאזן את מתיקות התאנים ולהמשיך בעבודתם.


ברם, רש"י גם השתבש בזיהוי דג הטרית וגם השתבש בהבנת האגדה הזו אשר נועדה כאמור לספר בשבחה של ארץ-ישראל ותו לא, והוא החליט לפרש את דברי הגוזמה הללו כפשוטם, וכך אומר רש"י בפירושו שם:


"ספלי טרית – ספלים מלאים חתיכות דג חתוך, שקורים טונינ"א [טונה]; לקוצצי תאנים – למאכל פועלים שקוצצים תאנים, והיו מרובים עד שכל אלו צריכין להם למאכל".


ואם נחלק לכל פועל שני ספלי סרדינים ביום, נגיע לכך שהיו אז כ-50,000 קוצצי תאנים באותה העיר, ולפי זה היו גם מיליונים של עצי תאנה בסביבות עיר אחת ביהודה! כמו כן, אם כל ספל סרדינים היה שוקל כ-350 גרם, נגיע לכך שבתקופת קציצת התאנים בעיר ההיא ביהודה, נאכלו מדי שבוע כ-210 טון סרדינים! ואפילו שטיינזלץ, אשר העריץ את מנדל האליל הטמבל, ישחקו עצמותיו, לא קיבל את האגדה הזו כפשוטה, וכך הוא מפרש שם: "ואגב סיפורים מפליגים אלה על הר המלך ועל ארץ-ישראל" וכו'.


***

עוד סופר שם בגמרא: "כי אתא רבין, אמר: אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך, שהיו מורידים ממנו ארבעים סאה גוזלות משלוש ברִיכות בחודש".


סופר על אילן אחד שהיו מורידים ממנו גוזלים בחודש במידת נפח של 5,760 ביצים! דהיינו שהגוזלים הללו מילאו מידת נפח שממלאים בה 5,760 ביצים, וכל זאת מחודש אחד ומאילן אחד! ואיך יעלה על הדעת שבאילן אחד יהיו אלפי קני ציפורים? וכמו הגוזמה הקודמת, גם גוזמה זו נועדה לספר בשבחה של ארץ-ישראל, ותו לא.


ברם, רש"י הטיפש פירש שם: "משלוש ברִיכות בחודש – שלוש פעמים בחודש מורידים ממנו כך", וכאמור, אפילו עבדו הסכל של מנדל הטמבל לא קיבל את ההזיה הזו.


***

במשנה ברכות (ו, ח) נאמר כך: "השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו; ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות", ובגמרא ווילנא שם (מד ע"א) נאמר כך: "השותה מים לצמאו – מברך שהכל נהיה בדברו; רבי טרפון אומר: בורא נפשות רבות וחסרונן".


ורש"י פירש שם כך: "וחסרונן – צרכי ספוקן", דהיינו המינים הוסיפו הודאה על-כך שהקב"ה מעניק לחיות ולבהמות את כל צרכי סיפוקן, ולא הסתפקו בכך שבברכה המקורית כבר יש הודאה על כל הבריאה: "בורא נפשות רבות על כל מה שברא". אלא, משום מה הם הרגישו צורך להודות לה' על-כך שהוא מספק את צרכי הבהמות...


וגם בהמשך ברכת צאצאי המינים הזו חוזרת על עצמה ההודאה בעניין הבהמות: "ברוך אתה ה' אלהינו מל