top of page

ישמעאל ועבדאללה: תרבות אנשים חטָּאים

במוצאי שבת פרשת ויקהל תשפ"ד (9.3.24) פתחה האתון את פיה, לא אתונו של בלעם, אלא אתונם הנרצעת של המינים האשכנזים. ישמעאל אִבְּן עבדאללה יוסוף שר"י, החמור התורן של שושלת העבדים הספרדים למשפחת יוסוף, פער את פיו. ישמעאל איים בבית-הכנסת של הרשעים (היזדים, הזֵּדים), שאם יגייסו את יושבי הישיבות הם יעזבו לחו"ל. דבריו חוללו סערה גדולה וגרמו לחילול-שם-שמים עצום, והנה לפניכם הדברים מתוך כתבה ב-Ynet, שכותרתה: הרב הראשי יצחק יוסף: "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, ניסע כולנו לחוץ לארץ":


על רקע סערת חוק הגיוס, הרב הראשי יצחק יוסף אמר בדרשה השבועית שלו במוצאי שבת: "יש בחורים שהולכים שם למילואים, לא כולם זוכים ללמוד תורה. כולם זכו להיות אברכים שפטורים מהצבא? אבל שבט לוי פטור מהצבא. לא לוקחים אותם, בשום פנים ואופן. יהיה מה שיהיה. אם יכריחו אותנו ללכת לצבא – ניסע כולנו לחוץ לארץ. נקנה כרטיסים... אין דבר כזה".


"כל החילונים האלו שלא מבינים את זה [שהחרדים פטורים מהצבא לפי דמיונו החולני הפרו-נוצרי], הם צריכים להבין שבלי התורה, בלי הכוללים, בלי הישיבות – לא היה קיום, לא הייתה הצלחה לצבא", הוסיף הרב הראשי הספרדי. "מה שמצליחים, הצבא, זה רק בזכות החיילים... סליחה, בני התורה (הטעות במקור). החיילים מצליחים בזכות בני התורה. רבותיי, כל אחד צריך לומר את זה בגאווה. כן, אנחנו עוסקים בתורה, והתורה היא זו שמגינה עלינו". [...]


בשנת 2013, אביו של הרב הראשי הנוכחי ומנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס דאז השמיע איום דומה. "מרחפת עלינו גזרה קשה, גיוס בני הישיבות", אמר אז הרב עובדיה יוסף למתפללים בבית הכנסת בבניין מגוריו בירושלים, "אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, ורוצים לבטל את הנחת רוח הזה... התורה בסכנה, מתי יהיו תלמידי חכמים, אם מגייסים אותם לצבא? רבותיי, אנחנו בצער גדול, סכנה גדולה, תחוסו על בניכם, תחוסו על בני בניכם שיעסקו בתורה. איך זה יהיה, ילך מידינו... נצטרך חס ושלום לעזוב את ארץ ישראל, לנסוע לחוץ לארץ, לחכות שהשלטונות ייתנו לנו, ישחררו לנו את בני הישיבות" (עד כאן מתוך הכתבה).


ולא לחינם התבלבלה האתון ואמרה: "מה שמצליחים, הצבא, זה רק בזכות החיילים...".


ובכן, מתוך דברי ישמעאל יוסוף עולות לפחות שתי השקפות רעות: האחת היא שתורת המינות הכעורה שבידם "מגנא ומצלא", דהיינו מצילה ומגינה על עם-ישראל; והאחרת היא, שיושבי הישיבות פטורים מלשרת בצבא, מכיוון שהם כמו שבט לוי אשר פטור לכאורה מלשרת.


בעניין ההזיה שתורת המינות שבידם "מגנא ומצלא" נכתב לא מעט, וההפניות למאמרים בעניין זה רוכזו במאמר: "משרתם של מינים", ומאז נוסף עוד מאמר: "כל חייל שניצל זה בזכות דף גמרא שלמדתי" – וכבר הוּכח שכל מי שהופך את התורה לסגולה מאגית-פגאנית להפקת תועלת בעולם-הזה כופר בתורה. גם ההזיה ששבט לוי פטור ממלחמת מצוה נדונה בהרחבה, במאמר: "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות", ושם הוּכח שדברי הישמעאלי הבל ותהו.


ואצרף לפניכם רק נקודה אחת למחשבה: בהלכות מלכים ומלחמות, דהיינו בהלכות המרכזיות שנוגעות לענייני מלחמה נאמר כך (ז, ד): "אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה"! ואם כך, וכי יעלה על הדעת שהקב"ה יחייב את הנשים ואפילו את הכלות לצאת ולהילחם בשדה הקרב, ואילו שבט לוי בכללותו ישב בבית כשהנשים נלחמות?!


"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? [...] וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל" (במ' לב).


"וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ יְיָ, שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַייָ אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל [...] לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ יְיָ [...] אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְיָ אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְיָ לְעֶזְרַת יְיָ בַּגִּבּוֹרִים [...] כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְיָ וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" וכו' (שו' ה).


קצרו של דבר, במאמר שנזכר הוּכח, שלפי תורת האמת והצדק יושבי הישיבות והקברים אינם פטורים אפילו ממלחמת רשות ובוודאי שלא ממלחמת מצוה. כמו כן, לפי התורה, השתמטות מהשתתפות במלחמות ישראל היא עוון חמור מאד: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב, יד–טו). והנה קטע מתוך חלק ב של המאמר האמור:


"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?"


דומני שהפסוק החזק ביותר בתורה שעוסק בעניין זה הוא המובא בכותרת פרק זה (במ' לב, ו). לפני הכניסה לארץ-ישראל וכיבוש הארץ, מבקשים בני גד ובני ראובן נחלה בעבר הירדן, משה רבנו נעתר להם בתנאי שהם ישתתפו עם אחיהם במלחמות כיבוש ארץ-ישראל, ורק לאחר ששבטי ישראל ינחלו את נחלותיהם, הם יהיו רשאים לחזור ולהתיישב בעבר הירדן. ויתרה מזאת! שימו לב לחומרת עוונם של בני גד ובני ראובן אם הם לא היו מצטרפים למלחמה, וכך אומר להם משה רבנו לאחר שהם מבקשים ממנו לנחול את נחלתם מעבר לירדן:


"וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב, יד–טו).


פסוקים אלה הינם תוכחה לדורות של משה רבנו ע"ה ליושבי הישיבות: האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו בישיבותיכם? מתעדנים ומתפטמים ללא עבודה ופרנסה? ממלמלים בארמית דברים שאינם מובנים גם לכם, ומתנועעים בטירוף כשיכור שמכה את ראשו בסטנדר? האם לא די שנשותיכם מפרנסות אתכם? האם לא די בכספי הצדקה שאתם מקבלים מהמדינה? מה שווה תלמודכם אם הוא איננו מביא אתכם לידי מעשה? מה שווה תלמודכם אם הוא אינו מביא אתכם לקדש-שם-שמים? והלא זאת מטרת התלמוד: שיביא לידי מעשה! ריחוקם מדרך מהאמת ושלל הזיותיהם, הביא אותם לסבור שדי בלימוד התורה המשובש שלהם כדי לפעול "גדולות ונצורות" אצל בורא-עולם, משל היו מכשפים קוסמים וחוברים שעושים לנו טובה בכך שהם "משחדים" את האל בדבריהם: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" (יש' כט, יג).


ויתרה מכולן! לקמן נראה כי משה רבנו ע"ה קושר בין עוון המרגלים לבין השתמטות ממלחמת מצוה! והקשר ברור: כל מי שמבקש להשתמט ממלחמת מצוה שונא ומתעב בהכרח את ארץ-ישראל, שהרי הוא מבקש להשתמט מהחובה הנעלה לשמור על ארץ-ישראל! וכל מי ששונא את ארץ-ישראל גדול עוונו מנשוא, כי בזה הוא למעשה שונא את ייעודו של עם-ישראל, ושנאה שכזו מעידה על ריקבון שורשי מאד, ריקבון שנובע ממקור אחד בלבד: מינות וכפירה.


ואפילו לא על עוון חטא העגל נחתם גזר-דינם של עם-ישראל במדבר, אלא על עוון המרגלים, על עוון שנאת ארץ-ישראל ועל השאיפה למרוד בייעודו של עם-ישראל: כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש בארץ-הקודש והמקדש, ממלכה שתהיה אור ליהודה ואור לאנושות כולה. ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם.


והנה תוכחתו הקשה של משה רבנו ע"ה לשבטי גד וראובן:


"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ? כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ. וַיִּחַר אַף יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. [...] וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְיָ. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב).


עד כאן מתוך המאמר. ודבריהם של ישמעאל ועבדאללה יוסוף שר"י אשר הובאו בראש מאמר זה מוכיחים את דבריי, שהרי הם מאיימים לעזוב את הארץ אם יגייסו אותם לצבא! עד-כדי-כך! הם לא מוכנים אפילו לתרום שלוש שנים מחייהם, ואפילו לא שנה אחת כמו ההסדרניקים, למען המדינה ולמען ארץ-ישראל! עד-כדי-כך שגו תעו ולעו בשנאת דרך האמת ובשנאת ארץ-ישראל אשר היא המבוא והשער לדרך האמת. הסיבה היחידה שהם כאן היא מפני שהם הפכו את מדינת ישראל לחמור שמפרנס ומפטם אותם, לחמור שמגן ושומר עליהם, לחמור שמרפא אותם מחולאיהם, ומרומם ומפאר ומעניק לכומריהם הפגאניים עושר ופאר וכבוד מלכים.


ורק מי ששונא את ארץ-ישראל ושונא את ייעודו של עם-ישראל בארץ-ישראל יעז להעלות על דעתו לעזוב את ארץ-ישראל הקדושה והטהורה לאחר 2000 שנות גלות רק בגלל שמבקשים לגייס את יושבי הישיבות לשירות צבאי או אזרחי או לאומי! ודבריהם של עבדאללה וישמעאל יוסוף השקרנים מוכיחים שמה שעבדאללה נהג לומר ש"מי שלא לומד צריך להתגייס", הם דברי שקר וכזב שנועדו לכסות את ערוותו ולתעתע בהמונים שהנה אכפת לו מצה"ל ומארץ-ישראל. ברם, בדבריהם האחרונים עבדאללה וישמעאל חשפו את האמת, האמת הנסתרת של המינים הארורים שונאי ארץ-ישראל, והיא שהם מתנגדים לכל גיוס כלשהו! ויש רבים מאד אשר אינם לומדים את תורת מינותם ויושבים על הברזלים שניתן לגייסם, אפילו לשיטתם, דהיינו אפילו לשיטתם שאין לגייס את יושבי ישיבות המינות הארורים המה וכומריהם.


אגב, בדברי עבדאללה יוסוף שר"י יש גם דברי מינות בענייני מחשבה, שהרי הוא אומר: "אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, ורוצים לבטל את הנחת רוח הזה..." – והדגשתו ש"רוצים לבטל את הנחת רוח הזה" מובילה להשקפה שתורת מינותם אכן עושה נחת רוח לבורא-עולם במובן הפשטני של המושג, ואם-כך הרי שהוא גוף בהכרח, שהרי יש לו נפש שניתן לענגהּ בנחת רוח. והואיל וניתן לענגוֹ ברור שגם ניתן להשפיע עליו, שהרי אם שוכני-בתי-חומר מסוגלים לגרום לבורא-עולם לעונג נפשי, ברור גם שניתן לשחד אותו, והוא אף חייב לנו, שהרי אנחנו, שוכני-בתי-חומר אשר-בעפר-יסודם, גורמים לו לעונג נפשי נשׂגב…


כמו כן, אם ניתן לענגו הרי שיש שינוי באמיתת עצמותו, ואין שינוי אלא לשוכני בתי חומר. ואין הבדל בין ייחוס גוף לבין ייחוס שינוי או עונג או מגרעת (=שהרי הוא תלוי בנו כדי שנענגוֹ) – כל הזיה מן ההזיות הללו הינה הזיית מינות שמובילה באופן ישיר להגשמה ולחורבן הדעת.


"כִּי אֲנִי יְיָ לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו).


זאת ועוד, דבריו של עבדאללה יוסוף שר"י כאילו "התורה בסכנה", הם הצביעות בהתגלמותה, שהרי דווקא בגללם יש חשש שעם-ישראל יסטה לדרכי מינות ויעזוב את ה'-אלהים-אמת, הואיל והם הפכו את תורת ה' לתורת מינות פגאנית פרו-נוצרית. ודווקא אם ה' יתברך ייתן להם מכה קשה ויחליש וישפיל אותם עד עפר, או-אז תוכל לצמוח דרך האמת והצדק והיושר.


והוסיף ולימדני אחד מן החברים, שישמעאל אבן עבדאללה ותלמידיו, הולכים לנחם אבלים אשר איבדו את בניהם במלחמה הקשה הזו שאנו בתוכה, ובעת נחמם את האבלים הם מחליקים בלשונם לאבלים: בנכם שרוי עתה בגן-עדן, הוא זכה למות על קידוש השם, אשריו ואשרי חלקו, צדיק וקדוש היה בנכם, וכו'. וכל דבריהם הללו הפוכים לחלוטין מן ההשקפות שרוחשות ומפעפעות באמת באפלת נשמתם, שהרי הם רואים בגיוס לצה"ל תועבה כל-כך חמורה ונוראה עד שראוי, אפילו לאחר 2000 שנה, לצאת שוב לגלות ארץ העמים הטמאה!


***

נקודה אחרונה: לא לחינם דווקא עבדאללה וישמעאל יוסוף התבטאו בחריפות בעניינים אלה של גיוס יושבי הישיבות. כלומר, זו עדות נוספת להיותם עבדים נרצעים לפטרוניהם ולאדוניהם יוצאי אירופה. גדולי האסלה האשכנזים יודעים היטב לתמרן את הספרדים הנרצעים הנבערים, ובמיוחד את משפחת עיזֵּי יוסוף, כדי שהם יהיו אלה שיאמרו את הדברים הקשים אשר נדרשים כדי להסית ולטמטם את הציבור החרדי, והם אלה שגם יספגו את האש והזעם הציבורי. אל תתבלבלו אפוא, הפרענקים למשפחת עיזֵּי יוסוף הם רק מריונטות על חוט אירופי פרו-נוצרי.


"מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר, מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים? הֲלוֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ! וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו [על עם-ישראל] חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב" (יש' מב, כג–כה).


"עַמִּי! מְאַשְּׁרֶיךָ [=מנהיגיך] מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ [=הִתעו רבים אחרי ההבל והתהו אשר מורידים את עמֵּנו ביגון שאולה] [...] [ולכן] יְיָ בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ" (יש' ג, יב–יד).



ישמעאל ועבדאללה תרבות אנשים חטָּאים
.pdf
Download PDF • 176KB

248 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page