"כל חייל שניצל זה בזכות דף גמרא שלמדתי", כך אומר יושב בישיבה חרדי בכתבה שפורסמה ב-YNET ביום כד באדר א תשפ"ד (4.3.24), וזו היא ההזיה שמחדירים ומלעיטים המינים, הלא המה גדולי-טחורי-האסלה את צאן מרעיתם, מעת היותם תינוקות בחיק אימותיהם. הזייתם שתורת מינותם "מגינה ומצילה" היא מן המפורסמות וכבר כתבתי בעניינה מאמרים לא מעטים (ראו במאמר: 'משרתם של מינים' שם ריכזתי הפניות לכל המאמרים בעניין זה).
מה ניתן וראוי להוסיף על כל מה שנאמר? ובכן, יש עניין אחד שחשוב להבין ודומני שטרם התייחסתי אליו, והוא שהשקפתם ש"תורה מגנא ומצלא" נובעת משנאת ארץ-ישראל. כמו המרגלים בשעתם, כך הם המינים בימינו, ממאנים למלא את ייעודם ושונאים את דרך האמת. ולכן הם מתחמקים משירות בצה"ל ומהגנה על ארץ-ישראל ואף מלעשות כל דבר אשר מקדם ומפתח את ארץ-ישראל – וכל זאת מפני שהם פשוט שונאים שנאה עזה את ארץ-ישראל ואת ייעודו של עם-ישראל. הם התמכרו לתאוות ולהזיות ולתועבות הפגאניות, כמו דור המדבר בשעתו, ומשתמשים בהזיה ש"תורה מגנא ומצלא" כדי להשתמט מצבא ומלאכה. ובמלים אחרות, כדי להשתמט מלעשות דבר-מה אשר יקדם את עם-ישראל לעבר ייעודו, וזאת מפני שהם, בדיוק כמו דור המדבר, מבקשים להנציח את המצב הקיים: את האמונות הרעות, את סטיותיהם אחרי העבודה-הזרה, ואת התמכרותם לתועבות ולזימות ולתאוות הבהמיות.
גם המעט שבמעט שהם כן עושים, דהיינו אותם מתנדבים של ארגוני ההצלה (בימים שלאחר השבעה באוקטובר פעלו כמאה מתנדבים חרדים בלבד בזיהוי החללים), משמשים עלה תאנה כדי להמשיך ולאפשר למפלצת המינות לגדול ולהתנפח לממדים מפלצתיים אשר מסכנים את המשך קיומו של עם-ישראל בארץ-ישראל. כמו כן, רבים מהם מקבלים משכורות וטובות הנאה בעבור שירותיהם, והעמותות עצמן מקבלות תרומות עצומות בארץ ובחו"ל, והינם גופים כלכליים ופוליטיים לכל דבר ועניין. ולא לחינם נחשפו התועבות בעניין משי-זהב ודומיו, ומן ה' הייתה זאת כדי לעורר את עם-ישראל לשחיתותם ולאינטרסים הזרים שעומדים מאחורי ארגוני ההתנדבות למיניהם, אשר כל העת מנסים להסתנן ולאכול מנה גם מתקציבי המדינה.
שנאת ארץ-ישראל היא העוון החמור ביותר, יותר אפילו מעבודה-זרה, וזאת מפני שעוון זה מבטא את הכפירה המוחלטת והגמורה בכל התורה כולה, ובכלל זאת גם בחובה לתעב ולבער עבודה-זרה – שהרי ארץ-ישראל היא מהות ייעודו של עם-ישראל, וכל הכופר במהות ייעודו, למעשה כופר בכל התורה ובכל המצוות ובכל מה שנצטווינו בו. ולכן נגזרה כליה גמורה על דור המדבר (ועל יהודי אירופה), ואף נאמרו בעניינם דברים קשים מאד, וכמו שנראה לקמן.
"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?"
לפני הכניסה לארץ-ישראל וכיבוש הארץ, מבקשים בני גד ובני ראובן נחלה בעבר הירדן, משה רבנו נעתר להם בתנאי שהם ישתתפו עם אחיהם במלחמות כיבוש ארץ-ישראל, ורק לאחר ששבטי ישראל ינחלו את נחלותיהם, הם יהיו רשאים לחזור ולהתיישב בעבר הירדן. ויתרה מזאת! שימו לב לחומרת עוונם של בני גד ובני ראובן אם הם לא היו מצטרפים למלחמה, וכך אומר להם משה רבנו לאחר שהם מבקשים ממנו לנחול את נחלתם מעבר לירדן:
"וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב, יד–טו).
פסוקים אלה הינם תוכחה לדורות של משה רבנו ע"ה ליושבי הישיבות: האחיכם ילכו למלחמה ואתם תשבו בישיבותיכם? מתעדנים ומתפטמים ללא עבודה ופרנסה? ממלמלים בארמית דברים שאינם מובנים גם לכם, ומתנועעים בטירוף כשיכור שמכה את ראשו בסטנדר? האם לא די שנשותיכם מפרנסות אתכם? האם לא די בכספי הצדקה שאתם מקבלים מהמדינה? מה שווה תלמודכם אם הוא איננו מביא אתכם לידי מעשה? מה שווה תלמודכם אם הוא אינו מביא אתכם לקדש-שם-שמים? והלא זאת מטרת התלמוד: שיביא לידי מעשה! ריחוקם מדרך מהאמת ושלל הזיותיהם, הביא אותם לסבור שדי בלימוד התורה המשובש שלהם כדי לפעול "גדולות ונצורות" אצל בורא-עולם, משל היו מכשפים קוסמים וחוברים שעושים לנו טובה בכך שהם "משחדים" את האל בדבריהם: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" (יש' כט, יג).
ויתרה מכולן! לקמן נראה כי משה רבנו ע"ה קושר בין עוון המרגלים לבין השתמטות ממלחמת מצוה! והקשר ברור: כל מי שמבקש להשתמט ממלחמת מצוה שונא ומתעב בהכרח את ארץ-ישראל, שהרי הוא מבקש להשתמט מהחובה הנעלה לשמור על ארץ-ישראל! וכל מי ששונא את ארץ-ישראל גדול עוונו מנשוא, כי בזה הוא למעשה שונא את ייעודו של עם-ישראל, ושנאה שכזו מעידה על ריקבון שורשי מאד, ריקבון שנובע ממקור אחד בלבד: מינות וכפירה.
ואפילו לא על עוון חטא העגל נחתם גזר-דינם של עם-ישראל במדבר, אלא על עוון המרגלים, על עוון שנאת ארץ-ישראל ועל השאיפה למרוד בייעודו של עם-ישראל: כינון ממלכת כהנים וגוי קדוש בארץ-הקודש והמקדש, ממלכה שתהיה אור ליהודה ואור לאנושות כולה. ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם.
והנה תוכחתו הקשה של משה רבנו ע"ה לשבטי גד וראובן:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ? כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְיָ. וַיִּחַר אַף יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. [...] וַיִּחַר אַף יְיָ בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרָע בְּעֵינֵי יְיָ. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְיָ אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במ' לב).
"אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" (במ' יד, כג).