ועל הסליחות נאמר: קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם

נפתח את מאמרנו בעיון בפירושו של רס"ג לפסוק: "חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ" (מש' יד, טז), כי את המלים "וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ" פירש רס"ג גם בעניין הסליחות:


"ראשון הכסילים הוא הסומך על ההקלה [דהיינו שבני האדם שסביבו מקילים בעיניו את מעשיו הרעים, והוא משלה את עצמו שאין בידו עוון]; ויותר סכל ממנו הוא הסומך על מקצת צדקותיו [ונדמה לו שצדקותיו יכפרו ויכסו על עוונותיו]; ויותר סכל משניהם מי שסומך על רחמי ה' [דהיינו עושה את פשעיו תוך שהוא מתחנן ומתפלל לה', ובוטח שתפילתו ותחינתו יצילוהו מן העונש]; ויותר סכל מן הכל מי שסומך על הכפירה [מי שנדמה לו שכפירתו בה' יתעלה מוציאה אותו מתחת שלטונו של הקב"ה והוא לא יצטרך לתת את הדין על מעשיו].


והנה בראשון אמר הכתוב: 'דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת' [יש' ל, י]; ובשני נאמר: 'הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל... וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי' [יר' ז, ט–י]; ובשלישי נאמר: 'וַיִּזְכְּרוּ כִּי אֱלֹהִים צוּרָם וְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם, וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ, וְהוּא רַחוּם' וכו' [תה' עח, לה–לח]; וברביעי נאמר: 'וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב' [תה' צד, ז]. והחכם יישמר מכולן".


ויש לשים לב במיוחד לכסיל השני והשלישי: זה שבוטח על מקצת צדקותיו שיכסו ויגנו עליו מן העונש והייסורים, כאילו ניתן להרשיע ואז לעשות צדקות כדי למחוק את הפשעים; וזה שסומך על רחמי ה' שיצילוהו מן העונש והייסורין, והוא זועק ומתחנן ונדמה לו שבתחינותיו וזעקותיו הוא מוחק את כל עוונותיו ומכפר ומכסה על כל פשעיו, כאילו לא היו מעולם.


ובימינו זו מהות אמירת הסליחות בחודש אלול ובעשרת-ימי-התשובה וריבוי התחינה והזעקה בהם – כי לא רק שהסליחות של ימינו מלאות וגדושות בתארים ובהזיות ובהשקפות רעות, אלא, שהשקפת בני האדם וכומרי הדת בהם היא שהן מכפרות על כל החטאים והפשעים. והאמת, שהתחינה והזעקה לא נועדו לכפר אלא נועדו לעורר לתשובה, והפכו את ייעודם מהתעוררות לכפרה, ובזה הפכו את אמירת הסליחות והתחינה והזעקה לעוון גדול.


ואנו רואים כיצד בראש השנה וביום הכיפורים מרבים בסליחות בבתי-הכנסת, וזועקים לה' את שלוש-עשרה המידות של רחמים: "אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת" וכו', ולא רק שהם משבשים את הדעות ומגשימים את הבורא יתעלה בתארים כאילו הוא רחום וחנון במובן האנושי והרגשי וניתן להשפיע עליו ולפתותו בתחינות ובזעקות, אלא שהסליחות גורמות להם לפטור את עצמם מן העיקר: מעריכת חשבון נפש מעמיק ומקבלת האמת.


ורבים הם שמאריכים בסליחות, ודווקא מקרב המינים וצאצאיהם והמקורבים להם, אך לבם נותר אטום ואוזנם ערלה ועיניהם עיוורות, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ומדוע? מפני שהם כסילים כאמור לעיל, וסוברים שהסליחות נועדו לכפר על מעלליהם ולא לעוררם לדרך האמת, ובמיוחד שרבות מהסליחות ואולי אף רובן הינן בגדר חירוף וגידוף הבורא יתעלה.


א. צאצאי הדרדעים משחיתים את דרך האמת


בעלון "אור השבת" (לפרשת כי תצא, יד באלול תשע"ט) פורסם מאמר של הרב השכיר אהרן בדיחי, ראש הכמורה האורתודוקסית של אבן-יהודה וראש המרכז התורני-לאומי "אור יחיאל-דודל". המאמר נקרא: "פניה למלאכים בתפילה". נעיין תחילה במאמרו הקצר של בדיחי, ובפרק הבא נאמר את דעתנו על עצם הנושא ועל מסקנותיו של כותב המאמר.


הנה אפוא תחילה דבריו, כפי שפורסמו בעלון "אור השבת":


שאלה: האם צריך לדלג ב"אשמורות" על הפיוטים "עשה למען מלאכיך המשרתים פניך", וכן על "אראלי מרומים בשיר ושבח קמים"?


תשובה: פיוטים אלו אין ידוע מי חיברם, אך הם קדומים ומופיעים כבר בסידורי התפילה הראשונים שנכתבו, וגם ב"תכלאל" – מזה כמה מאות שנים, כחלק מסדר "האשמורות" שהועתק בשלמותו מסידורי ספרד.


בירושלמי (ברכות ט, א): "בשר ודם [אם] יש לו פטרון, כשבאה לו צרה, אינו נכנס אצלו פתאום, אלא בא ועומד על פתחו, וקורא לעבדו או לבן ביתו שיודיעו פלוני נמצא בפתח – לפעמים מכניסו לפעמים מניחו. אבל הקב"ה אינו כן, אם באה על אדם צרה, יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא אלי יצווח, ואני עונה לו מיד".


וכן רבנו הרמב"ם, ביסוד החמישי מי"ג עיקרי [מדוע המחבר אינו כותב יסודות?] האמונה שניסח (בהקדמתו לפרק חלק) כתב: "והיסוד החמישי, שהוא יתעלה, הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו... ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים... לפי שאין להם שלטון ולא בחירה, אלא ברצונו יתברך. ואין עושין אותן אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות, ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".


דברי רבנו חריפים אך בהירים וברורים, שאין לערב ולו ברמז, פנייה לגורם אחר בלתי לבורא יתברך. וכן האריך מאד בפתיחה להלכות עבודה-זרה פרק א.


והמאירי פירש (בית הבחירה שם): "וכן אמרו, כל המאמץ עצמו בתפילה מלמטה אין לו צרים מלמעלה, ולעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל [כלומר כל בני האדם הסובבים אותו] מאמצין כוחו וישתדל ברוב אוהבים, שאין לך אוהב שאין לו מקום. ובמשלי הערב אמרו, אל ימעט בעיניך שונא אחד ואל ירבו בעיניך אלף אוהבים".


והמהר"ל מפראג (נתיב העבודה פי"ב) פירש מאמר תלמודי זה, "שאדם מבקש דבר מה', אפשר שיהיו לו מקטרגים מלמעלה, אך כשמקדים לבקש שלא יהיו מקטרגים לבקשתו, הקב"ה מצילו מהן... ומזה משמע שיתפלל אל ה' יתברך... אבל שיתפלל למלאכים, אל תהיו צרים לי, זה אין ראוי, רק שתהיה התפילה אל ה' יתברך". וכיוון בזה לדחות מה שפירש רש"י: "לא יהיו צרים מלמעלה, פירוש, שיבקש ממלאכי השרת שיסייעוהו לבקש רחמים".


ויש שפירשו שהפנייה אינה למלאכים, אלא לחסידי הדור, שירבו בתחינה לפני הקב"ה, וזכות צדקתם תעמוד שתתקבל תפילתם. ויש שהלכו בדרך אחרת, ושינו את הנוסח באופנים שונים, או שנמנעו בדרכים אחרות מלאמרם, כמו שהעיד החת"ס על עצמו: "אך מכניסי רחמים דרכי להאריך בנפילת אפיים עד שהגיע הש"צ לשומר ישראל" (שו"ת א, או"ח קסו).


וכן העיר ה"אגרות משה" (או"ח ה, מג אות ו), שלפיכך היה אביו משמיט בליל שבת קודש את הבית "ברכוני לשלום". וכן מובא שם בשם הגר"א שלא היה אומר פיוטי סליחות אלו וגם לא החלק של "ברכוני לשלום" בליל שבת קודש.


סיכום


א) פיוטי התפילה המזכירים פנייה למלאכים, אף שיש לפרשם בדרך אחר (לכל הפחות מן הספק), הראוי היה שלא לאמרם; ב) גם הרגילים לאמרם (מפני שנדפסו בסידורים), הנה בזמננו, שמקוצר הזמן ממילא מדלגין הרבה פיוטים, עדיף לדלג גם על אלו.


ב. האם קדמות הפיוטים מטהרת את זוהמתם?


בדיחי פותח את מאמרו בעובדה שהפיוטים הללו "אין ידוע מי חיברם אך הם קדומים, ומופיעים בסידורי התפילה הראשונים שנכתבו, וגם ב'תכלאל' מזה כמה מאות שנים, כחלק מסדר 'האשמורות' שהועתק בשלמותו מסידורי ספרד".


אולם, גם אם הפיוט או ההשקפה קדומים מראשית הזמן אין בזה כדי להעיד על אמיתתם, שהרי עבודה-זרה הייתה עוד מימי דורו של אנוש וכן העבודה לשדים הייתה עוד מימי משה רבנו ע"ה. לפיכך, אין שום חשיבות ל"קדמותם" דהיינו להופעתם בסידורי תפילה קדומים.


העובדה החשובה היחידה היא: ששני הפיוטים הללו שנזכרו בדברי בדיחי בעניין הפנייה למלאכים, הינם עבודה-זרה חמורה וכעורה ביותר (ראו מאמרי: "פניה ל'מליצי יושר' – פולחן דתי או סטייה מחשבתית?"), ועוד נאמרים בימים הנוראים ביותר בשנה! וכמה חמורה היא העובדה, שעורכי סידור הדרדעים "שיח ירושלים" החדירו את הפיוטים האליליים הללו לתוך הסידור, ואין ללמד עליהם זכות בגלל ההערה שהם כתבו למטה, כי מדובר בעבודה-זרה! ואין שום מקום לעבודה-זרה בדת משה ואפילו שיכתבו אלף הערות שוליים בעניינה.