ה' אחד ושמו אחד (חלק א)

עודכן: 13 בספט׳


בשנת תשפ"א לערך פורסם קונטרס שכותרתו: "ה' אחד ושמו אחד", ובו מוכיח המחבר מתוך דברי חז"ל והקדמונים כי "תורת החסידות" הינה עבודה-זרה, וההולכים בעקבותיה נכשלים ביודעין ובלא יודעין בעבודה-זרה ממש. הפצת הקונטרס גרמה לסערה בעולם החרדי, ומיד קפץ אחד החסידים להגן על "תורת החסידות" וחיבר קונטרס שכותרתו: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ובו הוא משיב לפי דמיונו על הטענות שנכתבו בקונטרס האמור: "ה' אחד ושמו אחד".

עברתי על פרקי הקונטרס "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" שמטרתו לפי המחבר היא:


"להוכיח בטוב טעם ודעת, ובראיות ברורות ומוצקות כי הדברים המובאים בקונטרס 'השם אחד ושמו אחד': שהאמונה שיש בכוח הצדיקים להשפיע שפע רוחני וגשמי ולבטל גזירות ולכפר עוונות ולתקן נשמות ישראל על ידי תפילותיהם ומעשיהם הטובים וזכויותיהם זהו עבודה-זרה חס וחלילה – הם דברי סילוף ושקר, הבל הבלים אין בהם ממש, והם נגד התורה ונגד כל הספרים הקדושים מכל החוגים והעדות. כולל עשרות הוכחות ברורות מגמרות, מדרשים, ראשונים ואחרונים, זוהר וכתבי האריז"ל וספרי מוסר וחסידות".


ובכן, הנה מיד עלה בחכתי שרוב דבריו הינם חוכא ואיטלולא, שכן 90 אחוז ממקורותיו לקוחים מספרי "קבלה וחסידות", וכידוע, אין הנחתום מעיד על עיסתו... או יותר נכון לומר "אין המין מעיד על מינותו", ולמה הדבר דומה? להוכחת הנצרות מן הברית החדשה או להוכחת נבואתו של מוחמד המשוגע מסיפורי ההזיות והדמיונות ששורבטו בקוראן. מלבד זאת, ניתן לראות כי בעל הקונטרס מבין את מדרשי חז"ל כפשוטם, ודי בזה על-מנת להבין באיזו רמה מדובר.


וכֹה דברי רבנו על כגון דא (בהקדמתו המפורסמת לפרק חלק), ודבריו אלה מהווים אבן יסוד להבנת בורותו ושפל מדרגתו של מחבר הקונטרס הנ"ל:


"וממה שאתה צריך לדעת, שדברי חכמים ע"ה [=באגדותיהם] נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה, והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותן כפשוטן ואינם מסבירים אותן כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות [=כל העניינים שלא יעלה על הדעת שהם עניינים מציאותיים] – מחויבי המציאות. ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] ולכן חושבים הם שאין כוונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות, עד כדי שאם תספרנו כפשוטו [אפילו] להמון העם [!] וכל שכן ליחידיהם [=לנבונים] יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל שכן שימצאו חן בעיניו.


והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם, ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת ה' בהיפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה' [דב' ד, ו] והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים, אשר אם ישמעום העמים יאמרו: 'רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה'. והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים [=המסבירים] לעם מה שאינם מבינים הם עצמם [...] 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה] [...] ומעמידים את עצמם להבין [=להסביר] לעם מה שהבינו הם עצמם [...] ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתן כפשוטן מלה במלה".


כעת אציג בפניכם את המקורות הבודדים מדברי חז"ל המובאים בקונטרס "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ובעזרת ה' יתברך נסתור את דבריו על-פי הסדר:


"בעניין כוח הצדיק לבטל גזירות ולהשפיע שפע גשמי לעולם"


ראינו לעיל שבעל הקונטרס טוען שיש בכוח הצדיק "להשפיע שפע רוחני וגשמי ולבטל גזירות ולכפר עוונות ולתקן נשמות ישראל", ובכן, כך כותב בעל הקונטרס בפרק ג: