"הִנֵּה אֲדֹנָי יְיִ בְּחָזָק יָבוֹא" – כיצד הוא יבוא?

עודכן: 28 בינו׳ 2021

במורה (א, כב) רבנו מבאר את הפעל "בוא". גם בפרק זה מטרתו של רבנו הינה להרחיק מן ההגשמה, שהרי יש לנו כמה פסוקים בתורה ובנביאים ובכתבי-הקודש אשר מתארים את הקב"ה באמצעות הפעל הזה, ואם חלילה נבין את הפסוקים הללו כפשוטם ונייחס להקב"ה תנועה והגעה ממקום למקום במציאות החומרית והגופנית – נגיע קל מהרה להגשמה, כי רק חומר וגוף נעים ממקום למקום, ורק חומר וגוף תופשים שטח ומקום במציאות.


כדרכו, רבנו מתחיל את ביאורו במשמעות הבסיסית והנפוצה למילה "בא", ומדבריו עולה שיש למילה הזו שלוש משמעויות בסיסיות אפשריות: 1) הגעת האדם למקום מסוים: ראובן בא לבקר את חברו; 2) ביאת אדם במובן של תשמיש: ויבא אליה; 3) כניסתו של יצור חי כלשהו למקום מסוים: זה עתה בא ראובן בשערי העיר.


והנה לפניכם דברי רבנו במורה (א, כב):


"בא – הביאה בלשון העברי הונחה לביאת החי, כלומר ביאתו [=הגעתו] למקום מסוים, או על אחד אחֵר, [דוגמה לשני העניינים הללו:] [1] 'בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה' [בר' כז, לה]; [2] ['וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ' (בר' לח, יח)]; [3] והיא מונחת גם לכניסת החי למקום מסוים [כגון בית או ארץ]: 'וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה' [בר' מג, כו], 'כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ' [שמ' יב, כה]".


לאחר שרבנו מגדיר את שלוש המשמעויות הבסיסיות והנפוצות, הוא עובר להסביר משמעות נוספת: משמעות המושאלת מן המשמעות החומרית והממשית, משמעות מופשטת שאינה מתארת עצם חומרי וגופני. באמצעות לימוד המשמעות המופשטת הזו, רבנו מבקש להכשיר את המחשבה להתבונן בעין ביקורתית על הפעל "בוא" ולהבחין במקומות שהפועל הזה אינו מתאר עצמים גופניים. וכך, לאט-לאט, רבנו מרומם אותנו להבין כיצד לפרש את הפעל הזה ביחס לבורא-עולם, ומקרב את השגתנו לייחד את שמו הגדול הנכבד והמרומם.


וכֹה דברי רבנו במורה שם (א, כב):


"והושאל שם זה לְחָלוּת הדבר אשר אינו גוף כלל: 'כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ' [שו' יג, יז], 'מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ' [יש' מז, יג]. עד שהושאל [גם] להעדר: 'וַיָּבֹא רָע' [איוב ל, כו] ["והרע אינו מציאות מסוימת אלא העדר" (מָרי), ראו במורה ג, י–יב], 'וַיָּבֹא אֹפֶל' [שם]".


רבנו מוכיח, כי הפעל "בא" משמש גם לעניינים מופשטים, שהרי ביאת הדבר האמור לאוזנינו אינה ביאה של עצם חומרי וגשמי הנראה לעין, אלא קבלת מידע מסוים בחוש השמיעה אשר מטרתו ללמדנו דבר-מה שיאפשר לנו לכבד את הזולת לעת מצוא. וכן גם ביחס לדוגמה השנייה שרבנו מביא מספר ישעיה (מז, יג): "נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ". כלומר, גם כאן העניינים שיבואו אינם עניינים שכבר התממשו במציאות, אלא עניינים שמצטיירים במחשבה בלבד.


רבנו מוסיף, שהפועל "בא" הושאל גם לַהֶעְדֵּר, שהוא עניין מופשט אשר רחוק מן הגשמות בתכלית הריחוק, שהרי הוא מבטא העדר של דבר מסוים מן המציאות! ואמרתי שעניין זה רחוק מן הגשמות בתכלית הריחוק, כי שתי הדוגמאות הקודמות שרבנו מביא, אף שהן דוגמאות לעניינים שאינם גוף, עדיין הן קשורות לעולם החומרי והגופני בדרכים עקיפות: 1) "כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ" – המידע האמור נקלט במחשבה באמצעות חוש השמיעה שהוא חוש גופני; 2) "מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ" וכן העתידות המשוערות, אף שהן טרם התממשו במציאות הממשית הן מתארות התרחשויות בעולם החומרי והגופני.