דוגמה קל
בהמשך ספר-האופל (יט ע"ב) שורבט כך: "כל אותם עינוגים של אותן רוחות קליפות [...] אינו אלא רק להידבק בבני אדם ולהסיתם ולטמא אותם, שכתוב: 'וְתַעֲנוּגֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת' [קה' ב, ח]. עוד, תענוגי בני אדם שמתענגים בשנת הלילה יוצא מהם שידה ושידות".
לפי מכשפי האופל, השדים והשדות, הן-הן "הרוחות הקליפות", נדבקים לבני האדם, מסיתים ומטמאים אותם, ולאחר שהם מצליחים לטמא את בני האדם, "יוצא מהם שידה ושידות". כלומר, בני האדם, לאחר שהוסתו על-ידי השדים והשדות, מולידים עוד ועוד שדים ושדות...
וכמובן שכל החיזיון הבהמי הזה מעיד על טומאת המחשבה של מכשפי האופל. יתר-על-כן, יש בזה גם השקפה רעה מאד, לפיה בני האדם אינם אחראים על חטאיהם ופשעיהם, ומי שאחראי על חטאיהם ופשעיהם ומעלליהם הם השדים והשדות או "הרוחות הקליפות", אשר נדבקות להם ומסיתות אותם ומטמאות אותם, ונראה ברור שכוונתו לענייני זימה ועריות. ומדוע השקפה זו כֹּה רעה? מפני שהיא מכשירה למעשה את התועבה, את הניאוף והזימה, ואסביר: ההזיה שהאדם אינו אחראי למעשיו והוא מוסת על-ידי כוחות מאגיים על-טבעיים מרושעים – הזיה זו הינה דלק סילוני לייצר הרע, שהרי האדם יצמית את מה שנותר ממצפונו בהזיה הזו, באמרוֹ לעצמו שסטיותיו ומעלליו והתעללויותיו בזולתו נובעים מפעולות חיצוניות של שדים, ולכן, הואיל ואין לו שום יכולת לשלוט בשדים, הוא ייתן דרור לכל מאווייו האפלים ביותר.
מקורה הנרפשׂ של ההזיה הזו הוא בנצרות הכעורה, שם הכומרים הזימתיים מצדיקים את כל תועבותיהם בהזיה שהם מוסתים על-ידי כוחות מאגיים מרושעים על-טבעיים – ואם אכן כך, אין להענישם על מעשיהם, אדרבה, יש לחזקם ולעודדם כדי לתת לשטן ולשדים את חלקם... ואגב, תרבות האופל הקבלית הגדילה להרשיע אף יותר מן הנצרות, שהרי לפי מכשפי האופל לא רק שניתן להרשיע בהזיה שהאשמים בתועבה הם כוחות טומאה דמיוניים, אלא שמכשפי האופל הוסיפו עוד הצדקה למעלליהם, והיא האמתלה שמדובר ב"תיקונים" הכרחיים מאד...
דוגמה קלא
בהמשך ספר-האופל (כ ע"ב) שורבט כך:
"המאור הגדול שלטונו ביום, מאור קטן שלטונו בלילה. וסוד זה, מכאן שלטון הזכר ביום לצוות לביתו בכל מה שצריך ולהכניס בו טרף ומזון. כיוון שנכנס הלילה והנקבה לוקחת הכל, אין שלטון הבית [אלא] רק בנקבה, שהרי אז השלטון שלה, שכתוב: 'וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ' [מש' לא, טו], היא ולא הוא, ממשלת היום של הזכר וממשלת הלילה של הנקבה".
והבליו הללו כופרים בדברי תורה מפורשים: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בר' ג, טז). כמו כן, הטיפש הזה כלל לא הבין את הפסוק במשלי, שהרי "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה" וכו' משמעוֹ שאשת-החיל החרוצה קמה לפנות בוקר כדי לדאוג לצרכי הבית, דהיינו בסמוך לעלות השחר, ודברי מכשפי האופל הזויים.
דוגמה קלב
בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך: "'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת' [בר' א, טז] – זה מאור וזה מאור, משום כך, [כלומר, לפי דמיון המכשפים פסוק זה מלמד שיש שני סוגי מאורות: מאורות השמים ומאורות האש] אותם מאורות שעולים למעלה [השמש והירח וכו'] נקראים 'מאורי אור', ואותם מאורות שירדו למטה נקראים 'מאורי אש', שהם דרגות למטה ושולטים כל ימי החול. ועל-כן, כשהשבת יוצאת מברכים על נר, שהרי ניתנה להם רשות לשלוט".
מדברי מכשפי האופל עולה, שמאורי האש "שולטים כל ימי החול", ואנכי לתומי חשבתי שהקב"ה הוא לבדו שולט בעולם, בימים ובלילות... אמנם, מכשפי האופל מוסיפים "הבהרה" דהיינו התעיה שנועדה לנקות אותם מחשד למינות, באמרם שהקב"ה הוא זה שנתן למאורי האש "רשות לשלוט" על העולם, ומאין הנני יודע שמדובר בהתעיה? שהרי מיד בהמשך שם, מכשפי האופל מורים לעבוד עבודה-זרה למאורי האש הללו! כלומר, מכיוון שמאורי האש הללו שולטים על כל ימי החול, לכן, "כשהשבת יוצאת מברכים על נר" – ובמלים אחרות, עושים פעולה שמבטאת את הכבוד וההערצה והרוממות כלפי "מאורי האש" הללו השולטים עתה!
ואין זו הפעם הראשונה שמכשפי האופל הופכים את מצות חכמים, דהיינו את מצות ההבדלה, לעבודה-זרה: שהרי בדוגמה צב ראינו, שמטרת מצות ההבדלה היא להרחיק את השדים; ובדוגמה צג ראינו שמטרתה של ההבדלה היא לצנן את האש של הרשעים בגיהינום ולזכות לברכתם; ובדוגמות קי–קיא ראינו שמטרת ההבדלה היא לגרש שדים וכוחות טומאה, ועוד.
דוגמה קלג
בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך:
"האצבעות של בן אדם הם סתר של דרגות וסודות שלמעלה, ויש בהם [=באצבעות האדם] פנימיים ואחוריים. אחוריים הם לחוץ, והם רמז לציפורני האצבעות, ולכן יש רשות להסתכל בציפורניים במוצאי שבת, שהרי מאירים מאותו הנר ומאירים מאותה אש לשלוט".
לפי מכשפי האופל אסור להסתכל בציפורניים למעט במוצאי-שבת בשעת ההבדלה, וזאת מכיוון שהן, כלומר הציפורניים, מאירים במוצאי-שבת מאותה האש של מאורי האש השולטים בימות השבוע, ודבר זה משום מה מתיר לרגע-קט להתבונן בהן. ולכן נוהגים השוטים להתבונן בציפורניהם לאורו של נר ההבדלה, ואינם יודעים שמדובר בעבודה-זרה, שהרי בפעולתם הזו הם מודים למעשה ש"מאורי האש" הם השולטים בעולם בימות השבוע, והמודה בעבודה-זרה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא, וכמו שפוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, י): "כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא", וכן כופר בכל התורה כולה, וכמו שפוסק רבנו שם (ב, ז): "שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם".
דוגמה קלד
בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך:
"אצבעות של בפנים [הצד הפנימי של האצבעות] אין רשות להיראות באותו נר [של ההבדלה], שהרי מלמעלה מאירים ונקראים 'פנים פנימיות', וזה סוד: 'וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ' [שמ' לג כג], שלא יסתכל בן אדם במוצאי שבת באצבעות לפנים [דהיינו בצד הפנימי של האצבעות] בשעה שאומר 'בורא מאורי האש'. 'וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי' – אלו פנים של בחוץ [דהיינו הצד החיצוני של האצבעות] שנרמזו בציפורניים, 'וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ' – אלו האצבעות לפנים. אלה [=הצד הפנימי של האצבעות] שולטים בשבת, ואלה [=הצד החיצוני] שולטים בחול".
לפי מכשפי האופל, אסור להתבונן בצד הפנימי של האצבעות לאורו של נר ההבדלה, ומהזיה זו ניתן ללמוד שכל ההזיות של ספר האופל אינן משלים וחידות, אלא פשטים גמורים, שהרי מן הטומאה הכעורה שמשרבטים מכשפי האופל עולות הלכות ואיסורים מעשיים! כמו כן, לפי מכשפי האופל, כך יש לפרש את הפסוק בשמות (לג, כג): "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ": הצד החיצוני של האצבעות נרמז במלים: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי", והצד הפנימי של האצבעות נרמז במלים: "וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" – ומהי הַשּׁוֹטוּת העקושה הזאת?! הייתכן שרמזים נשׂגבים בענייני השגת ה' יתעלה נוגעים לצדדי אצבעותיו של האדם? איזו בהמיות וסכלות!
ולכל מצעד הטמטום הבהמי הזה מוסיפים מכשפי האופל גם עבודה-זרה, כביכול הצדדים הפנימיים של האצבעות שולטים בשבת, והצדדים החיצוניים שולטים בחול, וזה כמו לומר צ'ינג צ'ינג צ'ונג, כלומר דברי הבל מהובלים שאין להם שום משמעות, כלחשי מכשפי האופל.
ולעיון בדרכי הדעת שבהם רבנו פירש את הפסוק הנדון, ראו: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו".
דוגמה קלה
בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך:
"וביום השבת הקב"ה שולט לבדו באותם פנים פנימיים על כיסא כבודו, וכולם נכללים בו והשלטון הוא שלו. ולכן מוריש מנוחה לכל העולמות [...] מאורי אור מצד הימין שהוא אור ראשון שהיה ביום הראשון, שביום השבת מאירים אותם מאורי אור לבדם ושולטים, ומהם מאירים כולם למטה. וכשיוצאת שבת נגנזים מאורי אור [...] ומאורי האש שולטים [...] מתי שולטים? במוצאי שבת עד ערב יום השבת. ולכן צריכים להיות מוארים מאותו הנר במוצאי שבת".
ושש הזיות פגאניות מצאתי בקטע הלז: א) הקב"ה שולט לבדו רק ביום השבת, משמע שהוא לא שולט בכל שאר ימות השבוע; ב) יש להקב"ה "פנים פנימיים" וכן יש לפניו "צד ימין", ואם יש לו פנים או צדדים הרי שהוא בהכרח גוף; ג) מושג הזמן חל על ה' יתעלה שהרי הוא שולט רק ביום השבת, ולביאור שלילת מושג הזמן מה' יתברך, ראו: דוגמה י; ד) הביטוי של חז"ל "כיסא כבודו", שנועד להרחיק מן ההגשמה, משמש בידי מכשפי האופל ככלי להגשמה, שהרי הם אומרים שהקב"ה שולט "על" כיסא כבודו, משמע שכיסאו אינו רק משל לרוממות ולכבוד מלכים, אלא הוא נועד לאמיתת עצמותו, ואם יש לו כיסא הרי שהוא בהכרח גוף; ה) גם בקטע זה נמשכת המגמה של הפיכת "מאורי האש" לאלהות שיש לה שלטון בעולם: "ומאורי האש שולטים", ומכשפי האופל אף הדגישו ש"מאורי האש" שולטים ממוצאי שבת עד ערב שבת, דהיינו כל ימות השבוע: "מתי שולטים? במוצאי שבת עד ערב יום השבת"; ו) מכשפי האופל מורים שיש לעבוד את האלוה שנקרא "מאורי האש", שהרי הם קובעים שבשל שלטונו בימות השבוע חובה להדליק את נר ההבדלה: "ולכן צריכים להיות מוארים מאותו הנר במוצאי שבת", וכבר הוסברה לעיל מגמתם של מכשפי האופל להפוך את מצוות התורה לעבודה-זרה.
דוגמה קלו
בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך: "'וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב' [יח' א, יד], שלא יכולה העין לשלוט בהם בגלל שהם רצוא ושוב [אך אם יעמדו ניתן לראות את עצמותם בעיני הבשר]. [...] מטטרון, שהוא גדול ונכבד משאר אלה הצבאות, ועליון חמש מאות פרסות [דהיינו עולמות המלאכים הם עולמות גופניים שהרי הם ניתנים למדידה חומרית]. [...] אלה מרכבה לאלה [=המלאכים התחתונים הם מרכבה לעליונים], ואותו הטמיר של כל הטמירים שלא נודע כלל שולט על הכל ורוכב על הכל [והכוונה כמובן להקב"ה], החיות [...] תחת אלה העליונות".
ואם ניתן לראות את עולמות המלאכים בעיני הבשר, ואם יש למלאכים מידות חומריות, ואם הקב"ה, "הטמיר של כל הטמירים [...] רוכב על הכל" – ברור כשמש שהוא יתעלה גוף.
ובהמשך הדברים שם מכשפי האופל מחזקים את השקפת הגשמות הזו:
"החיות העליונות [...] ברקיע השמים [...] כולם תלויים באותו רקיע השמים, והרקיע שעל גבי החיות זה אותו [הרקיע] שכתוב [שנאמר בספר יחזקאל]: 'וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח' [יח' א, כב], זה אותו ה' הקדמון".
כלומר, עולמות המלאכים נמצאים במקום מסוים בעולם החומר, ומקומם הוא ברקיע השמים, וכל שיש לו מקום מסוים ומוגדר בעולם החומר – הוא בהכרח גוף וחומר. יתר-על-כן, הרקיע החומרי שבו נמצאים המלאכים החומריים, הוא-הוא הרקיע שנאמר בספר יחזקאל, כלומר מעל העולמות החומריים של המלאכים, מעל הרקיע החומרי הזה, נמצא ה' יתעלה שמו. ואם עולמם של המלאכים הוא עולם חומרי, ברור שה' יתברך שנמצא מעליהם הוא בהכרח גוף.
וכמה שחכמים נזהרו בפסוקי הנבואה של יחזקאל עד שחשבו לגנוז את ספר יחזקאל! ואילו מכשפי האופל מתפרצים קמי שמיא ובשרבוטי המינות שלהם עושים ביד רמה כירבעם.
ובעניין זהירותם הרבה של חז"ל בספר יחזקאל, ראו: "שלילת ההגשמה של חז"ל".
דוגמה קלז
בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך:
"בראש הכל, ראש וסוף של כל הדרגות, הרושם שנרשמים בו כל הדרגות, ולא נקרא אחד, להראות שאף-על-גב שיש בו [באותו אחד] דמויות רבות אינו אלא אחד".
ואיך יעלה על הדעת לומר על האחד, דהיינו על ה' יתעלה, "שיש בו דמויות רבות"? ומי שאומר שיש בו דמויות רבות ואף-על-פי-כן הוא אחד, הרי הוא כאומר שה' הוא שלושה והשלושה הם אחד, ואין שום ערך להצהרה ריקה שה' אחד, כשעמהּ הריבוי הגס והמכוער. אדרבה, גרועה היא ההצהרה הזו שה' אחד, מן הריבוי הגס והמכוער כשהוא לבדו, שהרי הצהרת מכשפי האופל שה' אחד, נועדה להתעות ולהחדיר את הריבוי והשיתוף – ומעשיהם כמעשה החזיר, שפושט את טלפיו לומר "טהור אני", בעוד שהוא טמא במהותו, ולכן החזיר הוא סמל השיקוץ והטומאה הרצוצה, כי זו הטומאה והמינות החמורה והמסוכנת ביותר: המינות אשר נלווית לה איזו הצהרה ריקה ונבובה של דברי אמת, שבה ישתמשו המינים כדי להלבין את מינותם.
וביתר ביאור, מכשפי האופל החדירו את השיתוף באמרם שיש לו יתעלה "דמויות רבות", אך כאשר נציב את הדברים האלה כנגדם, יאמרו: ומה אתם רוצים, והלא אמרנו שהוא אחד... אך את השקפת המינות שיש לו דמויות רבות הם כבר החדירו לדמיונם החולני של הפתאים.
דוגמה קלח
בהמשך ספר-האופל (כא ע"ב) שורבט כך:
"סוד הכתוב ביעקב: 'וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ' וגו' [בר' לב, לב] [...] מכאן והלאה 'וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ' [בר' שם], זהו נצח ישראל. 'עַל יְרֵכוֹ' – 'יְרֵכוֹ' כתוב [שם] ולא ירכיו, זו דרגה רביעית, שלא התנבא איש משם עד שבא שמואל, ועליו כתוב: 'וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל' וגו' [ש"א טו, כט]".
לפי מכשפי האופל לא קמו להם לישראל נביאים מיעקב אבינו ועד שמואל! ואיך העזו פניהם בזה מכשפי האופל, שהרי מחקו בזה את גדולי הנביאים: משה, אהרן ומרים וכן יהושע בן נון! ודבריהם כאן אינם פחות מערעור חמור על היסוד השביעי משלושה-עשר יסודות תורתנו:
"והיסוד השביעי נבואת משה רבנו. והוא, שנדע שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימָּצֵא" וכו'.
ורבנו שם מרחיב מאד בייחודיות נבואתו של משה רבנו ע"ה. ואם תשאלו: ומדוע האמונה בייחודיות נבואתו של משה רבנו כל-כך יסודית? ובכן, הערעור על נבואתו הייחודית של משה רבנו הוא למעשה הפתח לשלילת דת האמת, שהרי כדי להחדיר דת חדשה מן ההכרח להחדיר מוסֵר חדש לתורה החדשה, והשלב המקדים וההכרחי הוא ערעור על מוסֵר תורת האמת הנאמן, כי רק הערעור על מעמדו פותח את הפתח להחדרת מוסֵר חדש ודת חדשה. וכך נהגו כל כומרי הדתות למיניהם, הנצרות – בהחדרת מוסֵר חדש הלא הוא ישוע; האסלאם – בהחדרת מוסֵר חדש הלא הוא מוחמד; הדת האורתודוקסית – בהחדרת מוסֵר חדש הלא הוא רש"י-שר"י; והקבלה הפגאנית – בהחדרת מוסֵר חדש הלא הוא שיקוץ שמעון בר יוחי.
אגב, מכשפי האופל טוענים שיעקב נקרא "נצח ישראל" ושעל שמואל נאמר: "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם", והפסוק הזה נאמר על הקב"ה, ושם תרגם יונתן: "כְּבָר גְּזִיר עֲלָךְ מִן קֳדָם מָרֵי נִצְחָנֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל דְּלֵית קֳדָמוֹהִי שְׁקַר וְלָא תָּיֵיב מִמָּה דַּאֲמַר" וכו'.
ואחתום דוגמה זו בעונשם הקשה של המערערים על יסודות תורת האמת:
"וכאשר יפקפק אדם [ואפילו יפקפק בסתר ליבו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
דוגמה קלט
בהמשך ספר-האופל (כא ע"ב) מכשפי האופל חוזרים על שרבוטיהם שראינו לעיל:
"ולא התנבא איש משם [מיעקב אבינו ע"ה] עד שבא שמואל, ועל זה 'נֵצַח יִשְׂרָאֵל' כתוב בו [בשמואל, וכבר הוּכח שפסוק זה כלל לא נאמר על שמואל אלא על ה' יתעלה], כי לא אדם הוא [=וכי שמואל הנביא ע"ה לא היה אדם? וכי הוא היה אלוה? או מלאך?]".
בהמשך דבריהם בספר הגילולים מחדירים מכשפי האופל תעתועים: "יהושע נתנבא מהודו של משה, שכתוב: 'וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו' [במ' כז, כ], הוד – זו דרגה חמישית [...] מה הטעם נחלשה ירך יעקב? בגלל שהתקרב אליו צד הטומאה ולקח ממנו כוח והתעכב עד שמואל".
רגע, פעמיים נאמר בספר האופל לעיל שלא היו נביאים כלל מיעקב ועד שמואל, ועתה מכשפי האופל טוענים שיהושע נתנבא "מהודו של משה"? ובכן, מכשפי האופל אינם יכולים לשלול לחלוטין את העובדה שמשה רבנו בכל זאת היה נביא, שהרי הדבר עולה שוב ושוב מפסוקי התורה, אז מה הם עושים? הם מורידים את דרגת נבואתו בשלוש דרכים: 1) הם טוענים שנבואתו היא רק בדרגה החמישית לעומת דרגת הנבואה הרביעית של יעקב אבינו ע"ה; 2) בגלל צד הטומאה שהתעכב עד שמואל, נבואתו של משה רבנו הייתה פגומה מצד כלשהו; 3) בהמשך נאמר שם על יעקב אבינו ש"הוא שקול כמשה ואהרן", דהיינו שכוחו רב ממשה.
וכאמור, כל ערעור על נבואתו של משה רבנו ע"ה, כל החלשת מעמדו ולוּ במשהו, כל זיוף קל של ייחודיות נבואתו המכוננת שלא תשוב לעולם, פותחים פתח להחדרת דת חדשה; ודבריהם הינם גם כפירה מפורשת בתורה: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְיָ פָּנִים אֶל פָּנִים" (דב' לד, י), והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה בספרו "מורה הנבוכים" (ב, לה):
"והנני מודיעך, שכל דבר שאומַר על הנבואה בפרקי מאמר זה, אינו אלא בצורת נבואת שאר הנביאים אשר לפני משה ואשר יבואו אחריו, אבל נבואת משה רבנו לא אעסוק בה בפרקים אלו באף מילה לא בפירוש ולא ברמז, כי השם 'נביא' לדעתי נאמר על משה רבנו ועל זולתו בסיפוק [=שם מסופק], וכך גם המצב לדעתי במופתיו ובמופתֵי זולתו, שמופתיו אינן מסוג מופתֵי שאר הנביאים. והנה הראיה התורתית על היות נבואתו שונה מכל קודמיו, הוא אמרוֹ: 'וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב [...] וּשְׁמִי יְיָ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם' [שמ' ו, ג], הנה השמיענו כי השגתו אינה כהשגת האבות אלא יותר גדולה, כל-שכן השגת זולתם ממי שקדם. ועל שהיא שונה מנבואת כל מי שבא אחריו, הוא אמרוֹ על דרך ההודעה: 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְיָ פָּנִים אֶל פָּנִים' [דב' לד, י], הנה ביאר, כי השגתו שונה מהשגת כל מי שבא אחריו בישראל שהם: 'מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ' [שמ' יט, ו] [...] כל-שכן בשאר העמים".
דוגמה קמ
בהמשך ספר-האופל (כא ע"ב) שורבט כך:
"משה לא שימש בה [בשכינה] עד שלקח אותו את יוסף. [ומכשפי האופל מוסיפים ומסבירים:] כשיצאה השכינה מהגלות [דהיינו כשיצאו בני ישראל ממצרים], לא יכול [משה] להזדווג בה, רק ביוסף, שכתוב: 'וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ' [שמ' יג, יט], למה כתוב 'עִמּוֹ'? אלא, גוף לא מזדווג בנקבה [השכינה היא נקבה?] עד שמזדווג עם הברית, ועל זה משה לקח לו את יוסף עמו. כיוון שהיה עמו, שימש [משה] בנקבה כראוי, ולכן יעקב משה ויוסף הולכים כאחד".
ומהי הַשּׁוֹטוּת הזימתית והכעורה הזאת?! והואיל ונתערבבו כאן כמה עניינים, אבארם:
א) לפי מכשפי האופל, לא שרתה השכינה על משה רבנו עד שהוא לקח עמו את עצמות יוסף, ובמלים אחרות, משה רבנו לא היה ראוי לסיוע אלהי בזכות עצמו, אלא רק בזכות עצמות יוסף! ואלה הם דברי חירוף וגידוף נוראיים ואף ערעור חמור על מוסֵר התורה, ועל היסוד השביעי שראינו לעיל משלושה-עשר יסודות דתנו – שהרי אם משה רבנו זכה לסיוע אלהי רק בזכות יוסף, ואפילו לא בזכות יוסף אלא בזכות עצמות יוסף, ברור שמעלתו פחותה בהרבה ממעלתו של יוסף, וברור שמשה רבנו לא היה נביא לה', ואין צורך לומר שהוא לא היה מוסֵר התורה!
ב) איך מעזים מכשפי האופל להתייחס ולתאר את שכינת ה' כנקבה? וכי שכינת ה' הינה ישות אלהית נקבית? ואין צריך לומר שמדובר בחירוף וגידוף קמי שמיא, כי לא רק שיש כאן שיתוף, וכל המשתף שם שמים עם דבר אחר נעקר מן העולם, אלא שיש כאן רמז עבה מאד שיש קמי שמיא תשמיש! שהרי אם שכינת ה' היא נקבה ברור שה' הוא הזכר, ואם יש בעליונים זכר ונקבה ברור שיש למעלה גם תשמיש ושפיכת זרע וכל כיוצא בזה מן הטינופים הבהמיים.
ג) ולא רק שהעליונים הם גופות ששוקעים בחרפת הגוף והתשמיש, אלא שהם יכולים להזדווג עם בני האדם! ושלוש פעמים מכשפי האופל מציינים זאת בפסקה הקצרה לעיל: "לא יכול [משה] להזדווג בה [...] גוף לא מזדווג בנקבה עד שמזדווג עם הברית [...] שימש [משה] בנקבה כראוי", וכל אלה תיאורים מטונפים אשר מעידים על מחשבות אופל זימתיות.
ד) ותיאורו של משה כמי שלא ידע "לשמש עם הנקבה כראוי" הוא חרפה, ותיאורים שכאלה מצויים בקרב יושבי הקרנות אשר משוחחים ביניהם בענייני זנות, וזו היא רמתם של מכשפי האופל, כאותם יושבי קרנות אשר הפכו את טינופי הבהמיות לשגרת לשונם ולשירת חייהם.
והנה לפניכם דברי רבנו באבות (ה, יז) ומהם עולה בהמיותם הזימתית של מכשפי האופל:
"אבל תאוותנותו [של בלעם לזימה ולתועבה] הוא במה שיעץ לבלק להפקיר את הנשים לזנוֹת עִם ישראל ולעשותן זונות, ולולי תכונת התאוותנות [לזימה] שהייתה בנפשו ושהדבר רצוי ואהוב אצלו לא היה מצַווה בכך, לפי שציווי האדם לא יהא אלא לפי דעתו [...] ולשון הכתוב בזה: 'הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם' [במ' לא, טז], ואמרוּ חכמים: 'בלעם בועל אתונו היה' [סנהדרין קה ע"א], ואין ספק כי מי שזו הייתה מחשבתו הרי כך יהיו מעשיו".
דוגמה קמא
בהמשך ספר-האופל (כא ע"ב) שורבט כך:
"יעקב מת, וגופו הכניסו אותו לארץ הקדושה; יוסף מת גופו לא נקבר בארץ הקודש, אלא עצמותיו; משה מת – לא זה ולא זה, למה? אלא, יעקב בעלה הראשון של הגבירה היה [דהיינו השכינה, והדברים הללו הם המשך ישיר לדברים שבדוגמה קמ], מת יעקב, הזדווגה במשה, ובעוד שמשה היה בעולם-הזה ציווה אותה כראוי והיה בעלה השני. [...] משה היה בחוץ, ולא נכנס לשם [לארץ ישראל] לא גופו ולא עצמותיו, אלא נכנסה השכינה לארץ. אחר שמשה מת וחזרה לבעלה הראשון, וודאי הוא יעקב. מכאן נקבה שנישאת לשניים באותו העולם [דהיינו בעולמות העליונים] היא חוזרת לראשון. משה היה בחוץ, כיוון שבעלה הראשון היה בארץ".
ושוב חוזרים מכשפי האופל ומתארים את השכינה כישות אלהית נקבית אשר מזדווגת עם בני האדם, וכדי ביזיון וקצף – ולא רק שמדובר כאן בהחדרת מחשבות זימה ותועבה, אלא שיש כאן גם השקפות מינות מובהקות, שהרי אם השכינה "מזדווגת" ברור שיש למעלה קמי שמיא תאוות ושאיפות בהמיות – ואם כך, מכשפי האופל רשאים ללכת בשרירות לבם הרע, שהרי אפילו קמי שמיא יש תשוקות אפלות, ואין הצדקה גדולה יותר מזאת לסטיות האכזריות.
בנוסף לכך, תיאורו של משה רבנו כמי שהוא "בחוץ", וכן כמי שהשכינה עזבה אותו לאחר מותו "לבעלה הראשון", כל ההזיות הנגעלות הללו מערערות באופן חמור מאד על ייחודיות נבואתו של משה רבנו, ופותחת פתח כאמור להחדרת מוסֵר חדש ותורה חדשה. ואפילו יוסף, אשר כלל לא היה נביא, מתואר כמי שמעלתו גדולה בהרבה ממעלתו של משה רבנו ע"ה.
בנוסף לכך שמדובר בדברי מינות שדינם "מורידין ולא מעלין", יש בדברים הללו גם כפירה ברורה בתורה, שהרי בתורה נאמר במפורש מדוע משה רבנו נקבר מחוץ לארץ-ישראל:
"וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר, עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה, וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו, עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב).
ולא נודע מקום קבורתו של משה כדי שלא יעשוהו עבודה-זרה, וכמו שעשו מבר יוחי.
ושימו לב לסוף דברי מכשפי האופל לעיל: "מכאן נקבה שנישאת לשניים באותו העולם [דהיינו בעולמות העליונים] היא חוזרת לראשון. משה היה בחוץ, כיוון שבעלה הראשון היה בארץ". ברם, טרם שנמשיך עלינו להבין את ההלכה שמזכירים מכשפי האופל. ובכן, לפי התורה, אשה שנישאת בשנית אינה יכולה לחזור לבעלה הראשון, וזאת כדי להרחיק את בני האדם מחילופי זוגות אשר ימַלְּאו את הארץ בזימה – שהרי אם היה מותר לעשות כדבר הזה, היו בני האדם מחליפים את נשותיהם ביניהם לזמן מסוים, ולאחר-מכן מחזירים אותן, ושוב, מחליפים ביניהם את נשותיהם, הפעם עם זוגות אחרים, וכל זאת היה בהיתר והארץ הייתה נמלֵאת בזימה.
לפי מכשפי האופל, בעולמות העליונים נקבה שנישאת לבעל שני יכולה להתגרש ממנו ולחזור לראשון! ולכן, לפי הזייתם הזימתית הזו, השכינה עזבה את משה רבנו במותו וחזרה ליעקב אבינו, כי בעולמות העליונים מותר לחזור לבעל הראשון... ואין גבול לטומאה שעולה ובוקעת מן ההזיות הללו: ראשית, מכשפי האופל מתארים את העולמות העליונים כעולמות חומריים שיש בהם נישואים וגירושין, ואם העולמות העליונים מתעסקים בענייני אישות, ברור שבני האדם שבעולמות התחתונים השפלים יכולים לשקוע עד מעל לצווארם בזימה ובתועבה...
שנית, אם בעולמות העליונים הִלכת התורה אינה מקוימת, מדוע התורה ציוותה עלינו לקיים את ההלכה הזו? כלומר, יש בדברים הללו ערעור חמור על עצם ההלכה שקבעה לנו התורה, דהיינו על האיסור לעשות חילופי זוגות באמצעות גירושין וקידושין – שהרי אם העליונים אינם נותנים דוגמה אישית לקיום ההלכה הזו, ברור שמשהו לא תקין עם ההלכה שמשה רבנו מסר לנו בהר-סיני לפיה אסור לעשות חילופי זוגות... ודי בזה כדי לפרוץ גדר ולהשחית את הדת.
שלישית, אין ספק שמי שחושב שכך נוהגים בעולמות העליונים למעשה מבטא את תשוקת ליבו, דהיינו את שאיפתו להפוך את הארץ לפרוצה בזימה, וכבר הבאתי לעיל את דברי רבנו בעניינו של בלעם. ובקיצור, רק בהמות זימתיות יעלו בדעתם לערער על ההלכה הזו.
רביעית, מאין למכשפי האופל מה מתרחש בעליונים? וכי הם היו נביאים? וגם לשיטתם, דהיינו שבר יוחי כתב את ספר האופל, לא ייתכן שהוא היה נביא, שהרי חז"ל כבר הורו לנו שנסתלקה הנבואה מעם-ישראל, ובשום מקום בספרות חז"ל לא נאמר שבר יוחי הוא נביא לה'.
חמישית, מפסק ההלכה של מכשפי האופל לפיו בעולמות העליונים "נקבה שנישאת לשניים חוזרת לראשון", עולה בבירור שדבריהם לעיל אינם דברי משלים וחידות, אלא דברים כהווייתם, דהיינו דברים כפשוטם, כי אם מדובר באגדות איך ייתכן לקבוע לפיהן קביעות הלכתיות?
דוגמה קמב
בהמשך ספר-האופל (כב ע"א) מכשפי האופל מנסים לרכך מעט את הרושם הקשה שהם מותירים על משה רבנו ע"ה, אך גם זאת יוצא להם עקום, ומתוך שבחו באו שוב לידי גנותו:
"משה זכה בחייו מה שלא זכה בו יעקב: יעקב שימש בה [בשכינה, ושוב לשון של תשמיש] באותו עולם [דהיינו בעולם העליון, לאחר שהיא חזרה אליו במותו של משה רבנו], ומשה שימש בה [עם השכינה בעולם-הזה, ושוב לשון של תשמיש]. ואם תאמר, שזה היה החיסרון של משה [שהרי יעקב אבינו 'שימש' עם השכינה גם בעולם-הזה וגם לאחר-מכן בעולם-הבא], לא כך [משום מה טוענים מכשפי האופל שאין זה גנאי למשה רבנו, ושוב לימדו על גנותו]".
בהמשך הדברים שם הם משרבטים ערֵמות של הזיות, ומסבירים בקיא של כלבים מדוע לפי דמיונם העובדה שמשה רבנו "שימש" עם השכינה רק בעולם-הזה אין זה חסרון לגביו... והם מנסים לומר שם, שלאחר מותו משה רבנו "נדבק" ברוחות של אותם שישים ריבוא של דור המדבר שלא זכו להיכנס לארץ-ישראל וזו הייתה "זכותו", ומהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! וכי זכות היא להידבק בדור שנקרא מנאצֵי ה'? והם מנסים לרכך את תועבותיהם ובפועל מוסיפים עליהן.
דוגמה קמג
בהמשך ספר-האופל (כב ע"א) שורבט כך:
"וכולם [=כל בני ישראל] שנכנסו לארץ, דמות הראשונים היו, ולא היו בעליה עליונה כמותם [הדור שזכו להיכנס לארץ-ישראל לא היו במעלתם הנשׂגבה של דור המדבר], בגלל שלא יהיה דור, ולא היה מקודם, כמו אותם ראשונים שנראה להם זיו כבוד רבונם בפנים בפנים".
הייתכן שדור המדבר הוא הדור אשר מעלתו היא הגבוהה ביותר? הייתכן שלא יהיה עוד דור כמותו בכל הדורות של עם-ישראל? ורק עובדי אלילים אילמים, ורק מינים שונאי ארץ-ישראל, מסוגלים לומר שדור המדבר הוא פסגת הדורות של עם-ישראל. זאת ועוד, דברי מכשפי האופל הללו הינם דברי כפירה מפורשים בתורה, שהרי הקב"ה מגנה מאד את דור המדבר:
"וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ, אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ [...] וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְיָ אֶת כָּל הָאָרֶץ, כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי, אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ [...] וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי, אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְיָ אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם, בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי, אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ [...] וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ, וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי, אֲנִי יְיָ דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד).
דוגמה קמד
בהמשך ספר-האופל (כב ע"א) שורבט כך:
"משה שימש בלבנה בעוד שהוא בגוף וציווה אותו לרצונו [...] יעקב שימש בנשותיו בגוף [...] משה נפרד מאשתו ושימש כשהוא בגוף באותה רוח קדושה".
וזו דוגמה נוספת להחדרת ענייני התשמיש לענייני הקדושה (לפי דמיונם), שהרי "יעקב שימש בנשותיו בגוף", ולשון זהה נאמר גם על עניינים שברומו של עולם: "משה שימש בלבנה בעוד שהוא בגוף [...] ושימש כשהוא בגוף באותה רוח קדושה". והחדרת טינופי התשמיש לענייני הקדושה מטרתה אחת: להפוך את טומאת הזימה לעניין חשוב, נעלה וקדוש! ממש כמו שעשו עובדי האלילים הקדמונים, אשר דימו שפעולות התשמיש והזימה הינן עבודות קודש לאליליהם – וכמו שעובדי האלילים הקדמונים השתמשו בהזיות הללו כדי להכשיר את תועבותיהם, כך השתמשו ומשתמשים מקובלי האופל בהזיות הללו כדי להצדיק את בהמיותם ושחיתותם.
Comments