מדבריו אנו למדים, כי הכפרה האחרונה שהאדם עשוי לזכות בה היא בעת מיתתו, ברם, לאחר מיתתו אין עוד אפשרות וכן מי שעשה עבירה אחת או עשר או מאה או אלף, יהיה מצבו בעונש כשֵעור מה שעשה אלא שהוא תמידי". גם שכר ועונש הינו יסוד בדתנו, כלומר שה' משלם שכר לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכֹה דברי רבנו ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות הדת: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש את פילגשי אביו – לפיכך נתנו בו עשר לונכיות, שנאמר: 'וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב

'כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר' [דב' יב, כ], די לו לבריא לאכלו מערב שבת לערב שבת, ואם היה עשיר ברם, אם הוא עשיר ויכול להרשות לעצמו, מותר לו שהתפריט שלו יהיה מורכב מאכילת בשר כל יום, ברם, ברור שגם

ונצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו הטהורים, וכֹה דבריו: "וכאשר יפקפק אדם [אפילו רק ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם והוא הדין לימינו, כל מי שנהנה מכבוד תורה והתורה בידיו כקורדום לחפור בו, כאשר הדבר קשור לשררה נעלמת יראת

יסודי התורה א, ו): "הואיל ואינו גוף לא יארעוּ לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר [=הגוף מטבעו עשוי

שגם קודם לדברי האור זרוע הנ"ל במאה הי"ג, תרו בני המשפחה אחר סנדק צדיק שראוי לתפקיד לפחות לסימן טוב עבור

המאורע נפתח בערך בשעה עשר בבוקר, על-ידי מקהלת ראש-העין בניצוחו של הזמר המחונן אהרן-שלמה עמרם, בשיר הלל החלק השני של התכנית היה הצד האמנותי, שהיה עשיר ומגוון ביותר ותפס את מרבית הזמן.

רק הפחד מזעם ההמונים עשוי לאלץ אותם למעשים של ממש, אך גם זה רק עד שיירגעו הרוחות והפצעים יגלידו [ב-11

מגוריו של ה'-אלהים-אמת, ואם כך, דהיינו אם יש לה' מקום מסוים שבו הוא מצוי – הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי

ועשיר, היא מן המעלות המידותיות כלומר עין טובה , לפי שהם [=חכמים] קוראים לבעל עין טובה – עשיר, והוא אמרם בהגדרת העשיר: 'איזהו עשיר השמח בחלקו' [אבות ד, א], כלומר, שהוא מסתפק במה שהמציא לו הזמן ואינו מצטער

לקראת סוף הקדמתו שם, הרמב"ם מונה את שלושה-עשר יסודות תורת משה, וכֹה דבריו (עמ' קמד): "והיסוד השלושה-עשר והשבתי שנראה לי שהמשפט הזה קשור למשפט שקדם לו: "וצדיקים אפילו במיתתן קרואים חיים", כלומר, כוונת רבנו

מגדי, וצדק בחמש-ועשרים מדגים, ומאדים ברביעית מדגים, ונוגה בחמש-ועשרים מסרטן, וכוכב [חמה] במעלה עשרים משור באמצע השמים, אבל ארבעת הכוכבים האחרים נופלים, כי נוגה בשני, והירח בשישי, ושבתאי בשמיני, וכוכב בשנים-עשר עולם  ספירתו בעשרה: שלושה – אש רוח ומים, שבעה – שבעה כוכבים, שנים עשר – שנים עשר מזלות; שנה  ספירתה בעשרה : שלושה – קור חום ורויה [=האיזון בין הקור והחום], שבעה – שבעת ימי בראשית, שנים עשר – שנים עשר ירחים; נפש  ספירתה בעשרה: שלושה – ראש וגויה ובטן, שבעה – שבעה שערים, שנים עשר – שנים עשר מנהגין [ויפורטו בהמשך

מפסוק זה ואילך, מחבר ספר שופטים מקצר את שמו של מיכיהו למיכה, וברור שקיצור שמו קשור לעובדה שהוא ייחד בית

מה יהיה על הנושא הנדון בעשור או בחצי היובל הבא?

אבל, הרמב"ם בענוותנותו כותב איגרת לראב"ד: 'מעולם לא ניצחָני, אלא [אתה] בעל מלאכה אחת, ואני עם עשר מלאכות את התפישׂה הזו סותר הרמב"ם בשלושה-עשר העיקרים אשר דלה ממקורותיה הנאמנים של מסורת התורה-שבעל-פה (פיה"מ סנהדרין י, א) ב"יסוד האחד-עשר – שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על וכך חותם הרמב"ם את שלושה-עשר העיקרים (פיה"מ סנהדרין י, א): "כאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה ראובן מספר, כי באותה התקופה ראובן והבחור נסעו יחד לארה"ב לאיזה עשיר שיתרום לו, הם נפגשו, וכשנפגשו סיפר

אחרים, אבל אחרים אין שואלין בשלומו עד לאחר שלושים יום, ועל אביו ועל אימו אין שואלין בשלומו עד לאחר שנים-עשר נפשי קשה וכואב ופגיע עד מאד, והוא זקוק להבנה רבה מצד הסובבים אותו, ולכן איסור שאילת שלום לאבל אינו קשור ונראה שהכסיל נכשל בעקבות בן זמרא שכתב: "כמה שעור הקרע וכו', שם על כל המתים כולם קורע טפח, על אביו ועל

הרמב"ם מבאר כיצד יש לנהוג בשנת בצורת: "הרי שלא ירדו להם גשמים כל עיקר מתחילת ימות הגשמים, אם הגיע שבעה-עשר ואצרף קטע מדברי רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' קפג), שבו הוא מבאר כיצד עשוי האדם להצליח לשוב

כבר היו דברים מעולם כאן מוכרחים אנו להעיר, שמאמינים אנו באמונה שלמה, שאילו היו שמונה-עשר הנהגים לא מראש-העין , אלא שמונה-עשר נהגים מברית-המועצות, היו כל הגורמים האחראים מוצאים ק"ן טעמים מדוע יש לתת להם תחנה: כי לא הייתה שום סחבת בטיפול בדרישתם, והעניין שלמענו הפגינו לא היה קשור בעצם קיומם. ביטאון פתח-תקווה פרסם כתבה גדולה מאד, תוך ציטוט מאמר שלם מעיתון "מעריב", ומגמתו הייתה לתאר איזה "פוגרום" עשו

מבאר את המשמעות הנוספת של הפעל "עמד" (=הפסק וחידלון), מטרתו המרכזית בביאורו הזה ללמד, שהפועל "עמד" עשוי נמצא אפוא, כי הדוגמה שרבנו מביא מספר זכריה טומנת בחובה עניין נוסף אשר קשור לשיתוף שם "רגל", וכמו שרבנו ונקשרה דעתו בצור-העולמים, ולא נסתלק ההוד מעליו לעולם, וקרן עור פניו, ונתקדש כמלאכים". מסיבה זו רבנו קובע את יסוד "נבואת משה רבנו" ביסוד השביעי משלושה-עשר יסודות האמונה, וכֹה דבריו בהקדמתו

ולא מי שהוא יותר שלם ממנו", והוא מוסיף ואומר שם (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור

לעומת זאת, בפרק 'כל ישראל' בשלושה-עשר היסודות שקבע הרמב"ם לאמונה הישראלית – [אף] שבערבית 'קואעד' הוראתה כך בפירוש-המשנה לברכות פ"ו מ"ז הע' 5, וכאן [=הכוונה לסה"מ, שָׁם דברים אלה מובאים ביחס לתרגום ארבעת-עשר עוד מפרש רבנו בערבית במסכת כלים (ב, ג): " ואצל אכ'ר  אן כל שאינו עשוי לקבלה טהור, ועלי אנה ימכן אן יקבל ", וכך תרגם שם קאפח: " וכלל אחר  שכל שאינו עשוי לקבלה טהור, ואף-על-פי שאפשר שיקבל". לסיכום, מצאנו שמונה כללים שמופיעים במשנה-תורה בלשון "כלל", ואותם הכללים מופיעים שלושה-עשר פעמים בפירוש-המשנה

מגוריו של ה'-אלהים-אמת, ואם כך, דהיינו אם יש לה' מקום מסוים שבו הוא מצוי – הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי

דרשוהו לשון ריצה, כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שֵׁם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה-זרה עשו רש"י הוא במדרש בראשית רבה (סג, ו), ברם, ברור הוא שאין להבין מדרש זה כפשוטו, אלא כוונתו ללמד שרשעותו של עשו וכי הוא מודע לעולם שמחוץ לבטן אימו עד שהוא עשוי להשתוקק לעבוד עבודה-זרה או ללמוד תורה? ש"א, טז, יב], נתיירא, אמר: אף זה [=דוד] שופך דמים, אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: 'עִם יְפֵה עֵינַיִם' [שם] – עשו כלומר, עובדת היות עשו אדמוני הייתה בסך-הכל מעין אסמכתא או רמז לטבעו הרצחני ותו לא.

כמו כן, מי שמאמין שנישוק המזוזה עשוי להועיל לו בדרך זו, שוגה מאד, ועליו לחדול מנישוק המזוזה ולהתמקד בתכליתה למדנו מדבריו, כי שתיים רעות עשו בכתבם שמות מלאכים בתוך המזוזות: א) מחקו את האמת – ביטלו את מצות המזוזה קרוב לוודאי שהחברה האירופית שבה רש"י היה חי הייתה חברה זימתית אשר מטונפת בעריות, שהרי רק בחברה שכזו עשוי ונצרף לזה גם את דברי רבנו בסוף שלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק אדם [אפילו רק יפקפק לעצמו!] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות,

בכיתות אלו – תלמיד שהיה עשוי להצטיין בכיתה מעורבת, הופך כאן לתלמיד בינוני, ותחת שיעריכוהו כאן על כשרונותיו

שתי הפרשיות הראשונות במדרש הינן "ברייתא דל"ב מידות", ושמונה-עשר הפרשיות האחרונות הינן "מדרש אגור". המידות הן מידות של רחמים בלבד, דהיינו שהקב"ה מנהל את עולמו אך ורק במידות של רחמים כופר לדעתי ביסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש וכאשר יפקפק אדם [אפילו בסתר ליבו, כל-שכן יזייף את תורתנו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה ואם הבן או התלמיד יבחרו בדרך אחרת, אין זה קשור לאב או למורה, ואין הדבר פוגם במעלתם או בשכרם כלל.

הדילוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג [על] בתי ישראל מבין בתי מצרים, וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, ואתם עשו ואצרף גם את דברי ישעיה (י, ה–יא), ומהם עולה שגם אשור הינו כלי משחית בידיו של הקב"ה, כדי להוציא לאור משפט

דברים דומים רבנו כותב בפירוש המשניות (סנהדרין י, א) ביסוד החמישי משלושה עשר יסודות הדת וז"ל: "והיסוד ובכן, לפני כעשור יצא לאור ספרו של י' ליכטנשטיין "מטומאה לקדושה", בו הוא מרחיב לבאר את מקורות המנהג המשובש

עוד נלמד לקמן למה באמת החרדים מעוניינים בפטור מגיוס לצה"ל, וכן על מעלות השירות האזרחי, וקידוש ה' שהיה עשוי

וכֹה דברי רבנו בעניין המפקפקים ביסוד משלושה-עשר יסודות דתנו: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה ובכן, דוד המלך ע"ה מבקש ללמד אותנו, שהקב"ה פועל בעולם פעולות של חמלה ורחמים, ומה זה קשור לפתאים?

פרק שלישי הלכה ראשונה וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "עשר ספירות בלימה, בלום פיך מלדבר, בלום ליבך מלהרהר, ואם ומידתן עשר שאין להן סוף, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת. ההזויה הזו: "ותרגומה: ועניין אמרינו עשרה מספרים מוגדרים [ודרך אגב שוב אנו רואים שאפילו לפי הזייפן 'עשר וכאשר יפקפק אדם [אפילו בצנעה כל שכן עלי ספר] ביסוד מאלו [שלושה-עשר] היסודות, הרי זה יצא מן הכלל וכפר וקשה תבנית גיבור וחלש, כפולות שהן תמורות, תמורת חיים מוות, תמורת שלום רע, תמורת חכמה איוולת, תמורת עושר