מאפיינות את המינים, כך הם מתסיסים ומסיתים את הכסילים והפתאים והמושחתים הנוהים אחריהם אשר נכנסו ALL-IN באימוץ

כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת ויש לשאול, היש רעה גדולה מנטילת ידיים שלוש פעמים כדי להסיר את נזקה של איזו רוח רעה דמיונית? רעה גדולה מזו שהדבר הראשון שהאדם עושה בתחילת יומו הוא רציעת אזנו ומחשבתו לעבודה-זרה כדי לסלק מעצמו נזק למדנו לעיל, שמי שעובד עבודה-זרה כדי שלא יגיע לו נזק הוא בגדר עובד עבודה-זרה, וכך היה דרך העבודה-הזרה הקדומה: לעָבדהּ כדי שלא יגיע נזק דמיוני לעובדיה התועים.

לה' גשמות], ולהשפיל את מי שלא ראה ולא ידע את מעמדו [רמתם המוסרית והמחשבתית של חז"ל], אין עליהם ז"ל נזק אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם, שאינה אימום לתבניות זהות נוספות, הוא אומר תבנית. והנה לפניכם ארבע-עשרה דוגמאות מ"משנה תורה", שבהם רבנו משתמש במילה "דפוס" כדי לתאר תבנית של אימום (שטאנץ

חשובה ביותר בעולם הדתי המוכר בימינו, אשר מטיף ומחנך להעדר-חשיבה, להליכה עיוורת אחרי אלילים בשר ודם, לאימוץ

אפילו קמפנלה עצמו, שראה את זה בעיניו עדיין לא אימץ במלואו את מודל כדור-הארץ העגול.

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין לעצמם, לילדיהם ולבני ביתם ולאחרים [=הוא כמובן מאיים שכל מי שמתנדב למאמץ המלחמתי גורם לעצמו ולילדיו וכו' נזקים

וביתר ביאור, רבנו לא אימץ אל חיקו את ראייתם-טענתם של הוזֵי הַקַּדמוּת במלואה, אלא הוא לקח ממנה אך ורק יותר,   ונזקהּ יותר במה שראוי לסבור ביחס לה' [כלומר גם אם נקבל את קשיי הפילוסופים בהשקפת החידוש, עדיין נזקי

וכבר הסברתי שאימות כוח מאגי אחד בעולם, פותח פתח רחב לאימוץ אינסוף הזיות מאגיות נוספות, שהרי אם המאגיה קצרו של דבר, אימוץ הזיה מאגית מכל סוג שהוא מטמטם את המוח ומחליש מאד את כוח ההיגיון והמחשבה הישרה; ובאימוצה

והנה דבריו: " עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי [=בתפישת אגדות חז"ל כפשוטן ואימוץ הזיות מינות אליליות

אימון המחשבה ואילופה לדרכי ההזיות החל אפוא בשיטות חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים ובראשם פירוש רש"י-שר"י, שהרי מרובה "עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת", שהרי גמל מסוגל להחזיק מעמד כשבועיים ללא מים מבלי שייגרם לגופו שום נזק וגם אבישי, מדוע הוא נזקק לנס "קפיצת הדרך" אם הוא ידע להשתמש ב"שמות קדושים"?

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

והלא האדם שהכניס רעל שקוף למים עכורים ומטונפים, נזקו יהיה מועט, שהרי הנבונים לא יעזו לשתות מים עכורים

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ

ובמלים אחרות, אם הוא יֹאמר שרצוי ממידת חסידות שלא לאכול מן התורה, הוא יגרום לעצמו נזק תדמיתי אדיר, ונזק תדמיתי יגרור עמו גם נזק כלכלי בהכרח, שהרי אם הוא לא כזה גודֵּל מגודל מהובל ומיובל, מדוע שגבירי ארה"ב מי שמתחבר לעונג הרוחני שבדיני האמת והצדק, וכל מי שמתחבר לעונג הנצחי שבידיעת ה' והשקפות אמיתיות – לא נזקק

עבודה-זרה ומחיית עקבותיה, ואילו הציר שעליו סובבת התורה החדשה שאתה מאמין בה, הוא הערצת אלילים נגעלים, אימוץ

כמו כן, האדם יבין כי התאוות הן דמיונות כוזבים להנאות חולפות ומפוקפקות ביותר, אשר מסֵבות לאדם נזקים גדולים

ואם אביו או אימו ימותו באותו היום, וכי הוא לא ילך ללוותם? שמגיע להר הבית מחויב לקרוע את כל בגדיו, וכֹה דברי רבנו בהלכות אבל (ט, ב–ח): "כדרך שקורע אדם על אביו ועל אימו ומי אימץ אל חיקו בדבקות את האיגרת הזו וגיפף וחיבק ונישק אותה?

תיעודי וגם בלטריסטי, ראוי לו שהביקורת עליו תודפס בחלק הספרותי של "אפיקים" משתי סיבות: א) על פניו הוא נקי ויש לזכור, שעדאקי הינו חייל שהושקעה בו עבודת אימון יקרה.

השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשׂכל מרחיקו תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואימוץ ואותו החלק [=הוזי ההזיות האורתודוקסים] נאבק והתווכח על אימות הדרשות לפי דמיונו וההגנה עליהן, ודימה שכך

והיו שהקשו מן האמור בתלמוד: "רפרם אספדה לכלתיה בבי כנישתא" (מגילה כח ע"ב), וכן: "אותו היום מתה אימו של

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין קצרו של דבר, אין שום ראיה מן המשנה שלימוד התורה מגן ומציל מפני סכנות או נזקים ממשיים שחלים על האדם בשעת לו, שהרי אם הם ידועים לו והוא מכוון להסירם בקריאת הפסוקים, הרי שהוא הופך את התורה לאמצעי ישיר להסרת נזקים נמצא, שאין ראיה מן המדרש הזה שלימוד התורה הוא אמצעי להגנה ולהצלה: לא אמצעי ישיר כגון הסרת נזקים וחולאים

יחנכו את ההמון הנבער לצריכה מוגבלת ואחראית, ההמון יצרוך פחות והדבר יסב להם, באופנים ישירים ועקיפים נזקים

ואם הוא היה סובר שאגדות חז"ל הן משל והיה מבין את נזקי המינות העצומים בהבנתן כפשוטן, הוא לא היה כותב כלל

שלא ישן בלילה הזאת כלל אפילו רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק

זאת ועוד, לעובר שנמצא ברחם אימו כלל אין מעמד של נפש, כל-שכן וקל-וחומר לביצית שעדיין לא הופרתה, שאיננה ולאחר שלמדנו על מטרות המצוות יש לשאול: איזה עוול או נזק עלול להיגרם לתא המשפחתי אם אשה תיקח ביצית מגויה שחכמי-יועצי-אשכנז הוסיפו לדת משה] שהם מייגעים את הנוהים אחריהם ומענים אותם בלי תועלת ואף גורמים בכך נזק

בפסוק זה ישנה סכנה גדולה לאימוץ ההשקפה שהמלאכים הינם בעלי גוף, שהרי אם "בני האלהים" ירדו מן השמים כדי ובנוסף לתפישת אגדות חז"ל כפשוטן ואימוץ הזיה מאגית אלילית, יש בסכלות הזו גם הוצאת-שם-רע על המלאכים, וחמור

אך ברור שאם הבָּריא קורא אותם במטרה להסיר מעליו צרה או נזק ממשיים ומוחשיים שרובצים עליו, אף הוא בגדר כלומר, אין זו התכלית אלא אך ורק אילוץ הלכתי-מחשבתי, שחובה להתאמץ ולהשתדל מאד להתרומם ממנו, ועוד בעניין

האלילים ואל האיטים אל האובות ואל הידעונים; ותורתם אינה תורה: מפני שהם עסוקים בהזיות ובהבלים פגאניים; באימוץ

ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה [=שאין להבין את תכליתו ומטרתו] ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע וכי יעלה על הדעת שמשה רבנו נזקק "לערבב את השעות" ולשדד את מערכות הטבע כדי להינצל מנזקי התהו של המכשפים

השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשכל מרחיקו, תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואימוץ