לדעת הרמב"ם בהקדמת פירושו למשנה, היו לרב אַשֵׁי ארבע מטרות בחיבור התלמוד:
א) ביאור המשנה; ב) פסיקת ההלכה; ג) ביאור הכללים והראיות שבהם ולפיהם חידשו דינים מן המשנה בכל דור ודור, וכן ציון הגזירות והתקנות שנעשו מימי ר' יהודה הנשיא ועד חתימת התלמוד; ד) עיון בדרשות חכמים. לקמן נתמקד במטרתו הזו הרביעית.
בהקדמת פירושו למשנה בעמ' יט, רבנו הרמב"ם מאריך בביאור מטרת חכמים בדרשותיהם. הוא מזהיר אותנו לבל נטעה לסבור שעניין הדרש שהובא בתלמוד הוא "קל חשיבות או שתועלתו מעטה", אלא הוא "לתכלית גדולה מאד", הואיל והוא "כולל מן הרמזים העמוקים והעניינים הנפלאים, לפי שאם יעיינו עיון מעמיק באותן הדרשות, יובן מהן מהטוב המוחלט מה שאין למעלה ממנו". ברם, אם נתבונן בדרשות חכמים במבט שטחי, כלומר "בפשוטן, תמצא בהן נגד המושׂכל [=נגד ההיגיון והשכל הישר] מה שאין למעלה ממנו".
מדוע הסתירו את החכמה?
הרמב"ם מוסיף ומסביר שם, שחכמים הסתירו את החכמה משתי סיבות מרכזיות:
"[א] האחת לעורר הבנת הלומדים [ב] וגם לָשׁוֹעַ עיני הכסילים אשר לא יוּאָרוּ ליבותיהם לעולם, ולוּ תוּצע לפניהם האמת היו סוטים מעליה כפי חסרון טבעם [...] לפי שאין שִׂכלם שלם עד כדי לקבל את האמת על בּוּרְיָה [...] וּלמד על ענין זה ממאמר שלמה: 'דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ' [שיה"ש ד, יא], ופירשוהו [חכמים] [...] שהמושגים הערֵבים, שהנפש מתענגת בהם כעונג חוש הטעם בדבש וחלב, ראוי שלא ייאמרו [...] וזהו אמרוֹ: 'תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ'".
"גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ"
בהמשך דבריו בהקדמת פירושו למשנה שם, רבנו הרמב"ם מלמדנו שראוי לאיש האמת לשאוף ולהתחנן תמיד לפני ה' יתעלה שיאיר את עיניו להבין את המושגים הערֵבים הללו:
"ואם הסיר ה' המסך מעל לֵב מי שרצוי לפניו, אחרי שהכשיר עצמו בלימודים, יבין מהם לפי כוח שכלו. ואין לאדם לעשות עם הלימוד וההשתדלות בְּעֵסֶק התורה, אלא לכוון את לבו לה', ויתפלל לפניו ויתחנן שֶׁיְּחָנֵּהוּ דעת וְיַעְזְרֵהוּ, ויגלה לו את הסודות הכמוסים בכתבי-הקודש, כמו שמצאנו דוד ע"ה עשה כן, והוא אמרוֹ: 'גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ' [תה' קיט]".
ובהקדמתו לפרק חֵלק הוסיף רבנו את הדברים הבאים, בשתי הפסקות הבאות:
"והכת השלישית והם חַי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם 'כת' כמו שאפשר לומר על השמש 'מין', והם האנשים שנתבררה אצלם גדולת החכמים וטוב תבונתם במה שנמצא בכלל דבריהם דברים המראים על עניינים אמיתיים מאד, ואף-על-פי שהם מעטים ומפוזרים בכמה מקומות בחיבוריהם, הרי הם מראים על שלמותם והשגתם את האמת. וגם נתברר אצלם [אצל אנשי הכת השלישית המעטים והנדירים] מניעת הנמנעות ומציאות מחויב המציאות, ויָדעו שהם [=חכמים] עליהם השלום, לא דברו דברי הבאי [דברי הבל מאגיה והזיות], ונתברר אצלם שיש בדבריהם פשט וסוד, ושכל מה שאמרו [חכמים] מִדְּבָרִים שהם בלתי אפשריים אין דבריהם בכך אלא על דרך החידה והמשל, וכך הוא דרך החכמים הגדולים, ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמר: 'לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם' [מש' א, ו] [...]
ואם אתה מאנשי הכת השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם [=מדברי חכמים במשליהם] ממה שהשכל מרחיקו תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואימוץ המחשבה בהבנתו, דואג למצוא דרך האמת ורעיון הצדק כמו שאמר [קהלת]: 'לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת' [יב, י], התבונן בדבריי תשיג תועלת אם ירצה ה' יתעלה".
מוּסָר הרמב"ם לדרשנים
בהקדמתו לפרק חֵלֶק רבנו מגלה את דעתו ביחס לדרשני ימיו, ונראה שדרשני ימינו גרועים בהרבה מדרשני ימי רבנו, כי ימינו הם ימי דור דעה, ימי המדע והטכנולוגיה, ושקיעה בהזיות בתקופה שבה האנושות עולה לפסגת החכמה והמדע, הינה סכלות כפולה ומכופלה:
"וממה שאתה צריך לדעת, שדברי חכמים ע"ה [בדרשותיהם] נחלקו בהם בני אדם לשלוש כיתות: הכת הראשונה [...] מבינים אותם כְּפִשְׁטָם [...] ולא עשו כן אלא מחמת סִכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הַזָּרוּת, עד כדי שאם תספרנו כְּפִשְׁטוֹ להמון העם, כל שכן ליחידיהם, יהיו נדהמים בכך ואומרים: 'היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים?'".
ובימינו כל העולם האורתודוקסי כמעט ללא יוצא מן הכלל, לומדים את התלמוד הבבלי כולו כמקשה אחת, כמו שרש"י-שר"י חינך אותם בדרכי ההבל והחתחתים, דהיינו שכל מה שנאמר בתלמוד יש להבינו כפשוטו! ורבים חללים הפילה מינותו של רש"י-שר"י, כי העולם הדתי האורתודוקסי בימינו מלא וגדוש בזוהמת ההזיות המאגיות המטונפות, ונעדר יראת שמים וידיעת ה' יתעלה. כל-כך רחקו כומרי הדת למיניהם מדרך האמת, עד שכמעט כולם הפכו לנוכלים נבערים וערמומיים, אשר מטרתם המרכזית היא הפקת רווחים וטובות הנאה מדת משה, וניצול קופת המדינה כאילו מטרת התורה היא לממן את מחללי-שם-שמים הללו.
ולא רק חללים מקרב הוזי ההזיות השחורים הפרימיטיביים הפילה מינותו של רש"י, אלא גם חללים מקרב עם-ישראל בכללותו, אשר מתבונן על נחיתות הדת הפרו-נוצרית החשוכה הזו שלפנינו, ומגיע קל מהרה למסקנה, שדת משה היא ככל הדתות – הזיה שנועדה להמונים כדי שקבוצה קטנה של נוכלים ושרלטנים תוכל לתמרן לנצל ולרכב עליהם לשם הפקת מאווייה.
החדרת השקר לתוך דת משה גרם לעוול נוראי ולהכפשת מסורת התורה-שבעל-פה שבידי חז"ל הכשרים והנאמנים ע"ה, שהרי כומרי הדת האורתודוקסים באלף השנים האחרונות תולים בחז"ל את הזיותיהם ושקריהם, כאילו דרכם נובעת ממסורת התורה-שבעל-פה שהורו לנו חז"ל! שקר זה מוביל קל מהרה רבים מבני האדם למסקנה, שחז"ל אף הם היו נוכלים אורתודוקסים, ואם כך, כל התורה-שבעל-פה שבידם הינה למעשה תורת שקר ופלסתר.
מחשיכים את זוהר התורה
והרמב"ם ממשיך, ואומר את דברינו לעיל במלים אחרות:
"והכת הזו רחמנות על סִכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השִפלות [...] וְחַי השם כי הכת הזו מאבּדים הדר התורה ומחשיכים זהרה [...] ודורשים [...] דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה [...] ומי ייתן ושתקו כיון שאינם מבינים, 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה]. ודורשים בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה".
וייתכן שיש לרחם על סכלותם של כמה מן הפתאים האומללים הוזי ההזיות הללו אשר תועים בעיוורון מוחלט אחרי גדולי הטחורים האורתודוקסים, אבל על כומרי הדת עצמם, וכן על שאר נושאי ולוחמי תרבות השקר הפרו-נוצרית הזו אסור באיסור חמור לרחם! כי הרחמנות על האכזריים אשר מתעים את העם אחרי ההבל כדי להפיק את זדון ליבם, הינה אכזריות כלפי עם-ישראל והאנושות כולה, אשר תועה באפלת הדעות והמוסר בשל רשעם ואפלת לבם.
תפישׂת הדרשות בימינו
כאמור, מנהג הדרשנים הכסילים בימינו, ללמֵּד לעם את דרשות ברכות ופרק חלק וזולתן כפשוטן מילה במילה. ולא אחת אנו נתקלים בדרשן יהיר בעל חזות רבנית מהודרת, שמתבקש לומר "דברי תורה" באירועים שונים, ובמקום דברי תורה אנו שומעים הזיות והבלים למכביר.
ולא רק דרשנים, לא אחת שמעתי רבנים בעלי שֵׁם, מגדולי כומרי ארץ-ישראל, אלה שאומרים עליהם שאינם טועים לעולם, והם דורשים ומסבירים לעם את אגדות חכמים כפשוטן! אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה! האין מחשבה בעם ישראל? האין חכמה ודעת בקרב נושׂאי הדת? הגם בדורנו קמה וניצבה נבואת ירמיה: "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי"? ומדוע קריאתו המהדהדת של אברהם אבינו "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" לא נשמעת בעולם התורה?
והתשובה לכל השאלות הללו ברורה כשמש לכל מי שזכה לראות את אור האמת נכוחה: דת האמת סולפה ועוותה לבלי היכר, היא נלקחה בשבי ומתענה תחת ידי החמורים האורתודוקסים אשר מנצלים אותה ומתעללים בה לשם הפקת תאוותיהם וזימותיהם.
יהי רצון מלפני ה' יתברך שנזכה לראות בימינו את חורבן ממסד הכמורה האורתודוקסי האירופי, ומבין חורבות המינות והרשעות יעלו ויצמחו הודה והדרה של התורה, וזוהרה יזרח ויאיר לעולם כולו במלֹא הוד יפעתו וכלילות שלמותו – "כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שו' ה, לא).
"יְיָ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (יר' טז, יט). "כִּי אָז [רק לאחר התנערות מן השקר שנחלו אבותיהם ואבות-אבותיהם] אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפ' ג, ט).