v=fsADqkXyALk ), שיקוץ מנדל הטמבל דהיינו אלילם הנוצרי של חב"ד טוען, שדוד המלך ע"ה חתם על הֶסְדר עם יואב לפי ה"הסדר" הזה, דוד המלך יִלְמד תורה בארמונו, ויואב בן צרויה ילָּחֵם את מלחמותיו של דוד המלך בשדה הקרב ועל כל זאת תוכלו ללמוד במאמרים: "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות" , ו "מהי השותפות של יששכר וזבולון?" אולם, יחד עם האחריות הגדולה של יואב על בנייתו ותִּפקודו של הצבא, דוד המלך היה שותף לכל מה שקשור למלחמה ולעוד ראיות למלחמותיו של דוד לאחר שהוא נמשח למלך, ראו: שמואל ב, פרקים ה, ח, י.

בהמשך השתלשלותו של המנהג הוא חדר למיסטיקה הנוצרית, שם הפרח נחשב סמל לנשמה הטהורה. לדוגמה, שושן לבן בנצרות מסמל את טוהר הנשמה, ורד אדום מסמל את אהבת האל או את דמו של ישו, שנשפך כדי לכפר כללו של דבר, הנחת פרחים הפכה למעשה לסמל בעל משמעות דתית ברוח האמונה הנוצרית. מלבוש ושיער וכיוצא בהן", כל-שכן שאסור באיסור תורה חמור להידמות לגויים בעניינים שנוגעים להשקפות עולמם של

חשוב לי לחדד נקודה זו מכיוון שחבר מדומיין של חברי הקשה לו מכאן, ורצה "להוכיח" לו בזה שטומאת הנידה היא , כדי לחנך את האדם לאיפוק ולריסון התאוות, וכך יבוא על אשתו לשם שמים לפי כל כללי ההלכה, ולא מתוך פרץ של וציוויי התורה ואזהרותיה אינם אלא להכנעת כל דרישות החומר [ולא חלילה כישופים וקמיעות וסגולות דמיוניות כדרכן של את תאוותינו וכדי לרומם אותנו למעלת בני אדם אשר שכלם הוא זה שמנחה אותם ולא בהמיותם – וזו היא משמעותה של כללו של דבר, נצטווינו בתורת האמת על טבילת האשה לבעלה, כדי לרוממנו למעלת אדם!

עלול להשתמע שהקב"ה דיבר עם בני ישראל בכלֵי דיבור, שהרי הקולות העצומים והנוראים נשמעו גם לאוזני הבשר של כללו של דבר, תרגומו של אונקלוס כֹּה עדין ומדויק, עד שאין ספק שהוא נאמר בעזר אלהי. לפיכך, אונקלוס נחלץ לתרגם שביאתו של ה' יתרומם שמו איננה ביאה פיסית חלילה, אלא התגלות של כבודו ויקרו. ואגב, יש בתרגומו הזה של אונקלוס ראיה לכך, שכל התגלות שהוא ציין בתרגומו הינה התגלות ליקרו ולכבודו של הקב"ה הקב"ה, ואומר שבניית המזבח איננה "לו" דהיינו איננה לתועלתו של הקב"ה אלא אך ורק "לפניו".

וכל הנטפל לַשֵּׁם מאחריו כגון כאף של אלהי ך , וכאף ומִם של אלהי כם  וכיו"ב, אינן נמחקין, והרי הן כשאר אותיות של שֵׁם, מפני שהשֵּׁם מקדשם". והרי הן כשאר אותיות של שֵׁם,  מפני שהשֵּׁם  מקדשם", ואינו אומר "כל הנטפל לַשֵּׁמוֹת " וכו'. ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע  או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של ומתעמק ביקר שכלו, אלא מפנה עורף לנפשו ופונה לבהמיותו] נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם [של

רבנו הבין זאת, וזו הייתה מטרתו המרכזית של ספרו מורה-הנבוכים. מפירושו של השר"י עולה, שהקב"ה אינו מאמין ביושרם ובצדקתם של אבות האומה! לפיכך, הנני מעמיד סימן שאלה גדול מאד על כל נוסח המדרש הזה של מהדורת ווילנא, ובמיוחד שבמהדורתו של בובר של יעקב אבינו ע"ה, אלא בעיקר בהבטחת הארץ ובשגשוגו של עם-ישראל. ובקיצור, דְּבַר ה' ליעקב נוגע לשגשוגו ולמילוי ייעודו של עם-ישראל, ואילו שר"י מדמֶּה שמדובר בדאגתו של

שרק אתה צודק וכולם טועים בעוד שבאמת אין לך שום חברים שיאשרו ולו במקצת את דברי הנבלה שיצאו מפיך, פה של יודע ללמוד, ומעולם לא היה לך רב תלמיד חכם מוסמך ובקיא בכל חדרי התורה שיסביר לך מה שאתה קורא בעיניים של ל' ניסן [תשפ"ד] יום פטירת רבן של ישראל רבי חיים ויטאל. עד כאן דבריו. כלומר, היו לפניהם מקורות של דעת וחכמה, היו לפניהם מקורות של תורת האמת, אך הם בחרו להתעות ולתעתע בעם-ישראל כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

תְהֹמֹת בְּלֶב יָם", ולכאורה מפשט הפסוק עולה הגשמה, שהרי בקיעת ים-סוף מתוארת כתוצאה מרוח שנשבה מאפו של לכוחותיו המחשבתיים של האדם. כלומר, אונקלוס מרחיק מן ההגשמה ומלמדנו שלא מדובר בזרוע גופנית, אלא בכוח תקיפותו ועוצמתו של ה'. של הבורא. כלומר, אונקלוס מסביר שהשמיעה האמורה היא קבלה ומשמעת-דעת מחשבתית, וכן הקול שיוחס לה' יתברך אינו קול כפשוטו

, ואיני יודע אם כוונתו למלאכה דאורייתא או דרבנן – וכך-או-כך דבריו הינם הבל מהובל, והנה לפניכם פסקוֹ של קצרו של דבר, אם אדם נוטל את ידיו או רוחץ את בנו הקטן או משתמש במים בכל דרך מותרת בשבת, ונרטבו בגדיו, והנה לפניכם עוונו של המוסיף על דברי תורה: " והיסוד התשיעי,  הביטול. והנה לפניכם עוונו של האוסר דבר-מה שהתירוהו חכמים (מאכלות אסורות יז, כא): "שמן של גויים מותר, ומי שאוסרו

לא ייתכן, שבמסגרת של 'חתונה תימנית' פולקלוריסטית, שנעשתה לאחד המפיקים של התוכנית במושב ירחיב, ישבצו בצורה זהו זלזול חמור, לא רק באינטליגנציה של הצופים, אלא גם פוגע בערכיה הסגוליים של יהדות תימן, שתרמה רבות לבניין מוסיקה עם הרבה תופים של רוק, וחידון, בצורת תמונה של יבניאלי, שמי שיזהה אותו יזכה בתקליט... של עדה זו או אחרת. הוא הינו הגשמת חזון של דורות, הטבול בדם, בסבל וייסורים של כל העליות.

הזכר וממשלת הלילה של הנקבה". דוגמה קלג בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך: "האצבעות של בן אדם הם סתר של דרגות וסודות שלמעלה, ויש בהם דוגמה קלד בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך: "אצבעות של בפנים [הצד הפנימי של האצבעות] אין רשות להיראות ובעניין זהירותם הרבה של חז"ל בספר יחזקאל, ראו: "שלילת ההגשמה של חז"ל" . בעולם-הזה, ושוב לשון של תשמיש].

המקדש מעיקרא, הרי שהיה ראוי להורות לבני האדם שלא לקרוע בבואם לכותל או להר-הבית – וזאת מפני שאנחנו במצב של ומכיוון שכך, כל תקנותיהם של חז"ל אינן רלבנטיות, ואין להקשות על בני האדם בשעת מלחמה על השליטה בירושלים כללו של דבר, מצוה גדולה ורבה היא להורות לבני האדם שלא לקרוע, כדי שלא יתרשלו או יהססו או יחששו מלבוא לכותל וכל זאת מפני שכל מי שעולה להר-הבית בימינו מקיים מצוה גדולה של קירוב עמֵּנו לצור מחצבתו – שהרי כל יהודי שעולה להר מחזק את אחיזתנו במקדש ומחליש את אחיזתם של המוסלמים הטמאים בהר קדשנו ותפארתנו.

ועתה אסביר את המדרשים שנזכרו לאור תרגומו של יונתן-בן-עוזיאל. כללו של דבר, הקב"ה שומר על הצדיקים בכל מצב: או שהוא מוציא אותם מאזורי החורבן למקום של שקט ושלווה, או הכל לפי גדלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין". וכן ראה בסוף הפרק הרביעי מסוף פרקי הקדמת רבנו למסכת אבות, בעניין חטאו של משה רבנו. כללו של דבר,  כן, יש אמות מידה שונות לראשי העם, מפני שהם נדרשים לאמות מידה נעלות יותר.

ודברי ה ר מ ב" ן הפוכים המה לחלוטין מדברי הדעת של רבנו! ד. הוא חילק לכל התלמידים את אותו הניתוח, וביקש מהם לדרג בסולם של 0–5 את רמת הדיוק של התוצאות, כאשר 0 הוא מחקר זה מצביע אפוא על קיומה של הטיה-קוגניטיבית. הבאתי רק מעט-מזער מטכניקות הפעולה של ה"קוראים", ועל שלל הטכניקות של הנוכלים הללו תוכלו לקרוא בספרו המפתיע של שלמה אבינר "נר באישון לילה", עמ' 290–306.

מאורע יציאת מצרים הינו קרקע צמיחתו של העם העברי לדורותיו, כיוון שבזכות יציאת מצרים קיבל עם-ישראל את התורה ומוּסרה, שהם מקור נצחו של העם ושבצילו ובהשראתו אנו מסתופפים בחג החרות בכל שנה ושנה. אין עוד דוגמתה לשגב, להוד ולרוממות שמפארות את יציאתו של עם-ישראל ממצרים. במרכזו של מאורע גדול ועצום זה מתנשאת דמותו האדירה של נביא הנביאים, משה רבנו, הוא גאל את עמנו מעבדות לחרות , אך הוא ידע, כי חרות זו, אם לא תהיה משופעת בערכים של מורא שמים, טוהר מידות, אמת וצדק חברתיים בין אדם

פשוט ניתן לגויים לעשות עבורנו את כל מלאכות השבת ונטען שזה למען "פיתוחה ושכלולה" של ארצנו [=ואם חכמים וכי פיתוחה ושכלולה של ארץ-ישראל איננה מחזקת מאד  את ישיבתנו בה? כלומר, חכמים ראו בחיזוק ישיבתנו והוא הדין בפיתוחה ובשכלולה של ארצנו – ערך נעלה ונשׂגב. כמו כן, הוא האשימני בכך שהנני מתיר באופן גורף להשחית את צביונה הדתי של השבת. ואיזו חכמה יש בדרכם של המינים האורתודוקסים רודפי הבצע והתאוות?

כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ' [תהלים לב, ח–ט; לשיטתו של והעולה על לב כל בני אדם תחילה מענייניהם, הוא כל שהוא מענייני הטבע [=שאיפתם הראשונה ובדרך כלל גם היחידה של ולפיכך זקוק האדם לניהול [של אדם] חכם שיגלה לו תכלית מה שמשמח את הטבע ורע בעיני השכל [כלומר שתכליתו רעה ] ספר בלשון החכם שלמה בן דוד ע"ה, מגלה בו תכלית העניינים שהטבע קָץ מהם, ומפרסם תהילתם ויקרם וכבודם [של שאינו בוחר ללון ביקר שכלו] נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ [=זו דרך הכסילות של

ואכן, המלה "מרץ" איננה מספקת כדי להגדיר את נכונותו של ר' זכריה רצאבי לעשייה ולמעשים טובים. אמרנו בתחילת דברינו, ששלושה דברים מאפיינים את דמותו של ר' זכריה: תורה, עבודה ומעשים טובים.  האומה, ובשמירת התרבות והמסורת של יהדות תימן. , "תלמוד תורה", מצא פתרון של שילוב הישן ומיזוגו עם החדש. עיקרה של פעילות כזאת – שיעורי השלמה של לימוד הילדים אצל המָּארי, כדי להקנות להם את מורשת אבותיהם ולהנחילה

אמנם, נראה שבימינו בעוונותינו לבישת האשה מכנסיים כבר אינו בגדר של "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה ", מפני שבימינו המכנסיים למיניהם הפכו להיות גם מלבושיהם של הנשים. כללו של דבר, להבנתי, הלאווין שנלמד להלן אינם עוסקים אלא בדברים אשר מיוחדים באותו הדור אך ורק לנשים או למדנו על שני טעמים נוספים לאיסורים הללו: 1)  ערבוב לבושי ותכשיטי הגברים והנשים מעורר לזימה; 2) יסודו של , עדיין מדובר באיסור תורה, וזאת מפני שרבנו פסק את האיסור הזה בנפרד, ולא כללוֹ תחת הכלל של "הכל כמנהג

כלומר, מטרתה של תוספת המלה "לִפְנֵי" – "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה, היא לחנך את המחשבה לשׂגב רוממותו של כללו של דבר, גאונו של הקב"ה הינו משל להופעת הצדק האלהי בעולם, דהיינו למפלתם החדה והפתאומית של הרשעים פרחים ובתכשיטים מסוגים שונים, וכן בתקרובות של מגשי אוכל ואבני-חן צבעוניות. הנביא, אלא מדובר במשל לחיזוק עמידתו של ישעיה. כלומר, ימינו של ישעיה כאן היא משל לכוח עמידתו של הנביא כנגד הרשעים הקמים עליו לרעה. 2) "רֹעֶה אֵפֶר לֵב

הקופה הציבורית, ואנחנו גם מבינים היטב שאם הם לא יורחקו ממוקדי הכוח והשליטה, ואם לא יופסק מימונה ופיטומה של המפלצת הזו – אזי הגולם יקום על יוצרו וסרטן המינות החרדי יביא לחורבנה של מדינת ישראל, פשוטו כמשמעו; אך ולכן, אנו מבקשים מכם להתחשב בבקשה בקדושתה של ארץ-ישראל ולצמצם את חילול השבת ככל שניתן, מבחינתכם לא יהיה בתמונת שער הרשומה: עלון הסברה של עיריית ר"ג על רשת קווי התחבורה בשבת - סבבוס.

ואסור לקרוא בו קרית-שמע או להתפלל בו או לומר בו דברי-תורה, הואיל ויש איסור לעסוק בדברי קדושה במקומות של מאמר זה עוסק באיסור החמור שיש בדרישה אל המתים, וראוי לייחד לו מאמר נפרד מכיוון שהוא נוגע בציר המרכזי של ועוון זה של דרישת המתים חמור מאד-מאד אף שאין בו סקילה, מפני שהתורה קראה לו בשם: "תועבה". כיצד אפוא יש להבין את סברתו של ר' חמא בר חנינא שבתלמוד הבבלי? מתירוצו של ר' חמא – שיש מצוה לפנות אל המתים.

ברור אפוא שאם משחקי ההבלים של האולימפיאדה גורמים להם להרגיש כגויים, ברור שהם בגדר חוקות הגויים. כמו כן, נראה לי שכל עניין הספורט נועד לשמש כ"אופיום להמונים", דהיינו כאמצעי להסחת דעתו של ההמון ממצבו קצרו של דבר, הבל הבלים הכל הבל, עם-ישראל לא נועד לשקוע בטמטום של הגויים, טמטום שמסיח את הדעת ממציאות-החיים והלא אין בימינו לבוש שמיוחד ליהודים, וכל מיני ואופנֵי הלבוש, בין של החילוניים ובין של הדתיים, כולם-כולם קצרו של דבר, אין לבנות היכלות למשחקי ההבל, אין להשתתף במשחקי ההבל של הגויים, ואין לחקות את מנהגותיהם

במאמר: "ישמעאל ועבדאללה: תרבות אנשים חטָּאים", נדונה טענתם של המינים הארורים לפיה הם פטורים משירות בצבא-ההגנה-לישראל במאמר קצר זה הנני מבקש לשלול מצד נוסף את השוואתם של המינים את עצמם לשבט לוי. וגם מזאת נלמד על חשיבותו העצומה של השירות בצבא לפי תורת משה, ועל עוונם החמור של המשתמטים. ועתה לגולת הכותרת של מאמר קצר זה, כאמור, מניין הזכרים מבן חודש ומעלה של שבט לוי היה 22,000. הייתכן אפוא שמעמדם הוא כמעמדו של שבט לוי? היעלה על הדעת לפטרם מן הצבא?!

אדם נימוסיים ובעלי דעת, הרי שיש סכנה גדולה שהם גם יתעוררו לְזַהות או לכל הפחות לתמוה על דרכי המינות של קצרו של דבר, כוח הצרכנות של הציבור החרדי, הוא למעשה כוח כלכלי ופוליטי עצום בידיהם של האלילים והאטִּים " של טמינת ראש בחול – וזו נבעה משחיתות מוסרית קשה. וכאשר הם שומעים את הוראותיהם ההזויות של גדּוֹלי הדת האורתודוקסית הפרו-נוצרית, הם חושבים לעצמם: אלה הם ויותר מכל מקוממת עקשנותם של גדולי האסלה ומלחמתם שלא להשתתף במאמץ המלחמה הקשה שהתרגשה עלינו, הם נלחמים

אחא ששלח את בנו רב יעקב ללמוד תורה לפני אביי, כאשר חזר רב יעקב מבית-המדרש ראה אביו רב אחא ששמועותיו של מפני שלפי האגדה היה "מזיק" בבית-המדרש של אביי, עד שכשהיו נכנסים אליו אפילו שניים היו ניזוקים, ואביי קיווה האם ייתכן שאביי יסמוך על הנס ויסכן את חייו של רב אחא? אחא, ומה שרב אחא מתרעם על אביי שאילצוֹ להתמודד עם אותו רשע, אין זה אלא כדי ללמד אותנו על ענוותנותו של האגדה הזו כפשוטה, והשיכנז הללו לא ידעו ולא יבינו בחשכת המאגיה והאלילות והמינות יתהלכו, והנה פירושו של

במאמר "מהי השותפות של יששכר וזבולון?" אולם, תירוצו המתעתע של ה"אברך" הלז לא הִרפה ממחשבתי עד שמצאתי תשובה ראויה לכל המנפנפים בתירוץ הזה כדי ובכן, אם נבחן את העניין נראה שהוא אף לא משתלם מבחינה עסקית גרידא, ואסביר: אם לפי דמיונם של השוטים, הגבירים מעולמם הרוחני, הרי שהם למעשה לומדים שלושה ימים בשבוע (מתוך ששת ימי המעשה והמלאכה), בעבור עולמו הרוחני של נוהג בעצמי) – כך אותם "אברכים" יזכו לאותו השכר בדיוק בעבור לימוד התורה, ואף יזכו לִשְׂכר המצוה הגדולה של

וזו גם הסיבה שרבנו מבאר תחילה את המלה נפש במובן של נשמה, ורק לאחר מכן מבאר את המלה נפש במובן של דם, כדי לרמוז על מקור שיתופה של המלה נפש עם המלה דם. לפי שההזנה דרך משל של האדם אינה ההזנה של החמור והסוס, כי האדם ניזון בחלק הזן שבנפש האנושית, והחמור ניזון לו האל", אינם עוסקים בנשמה של האדם דווקא, אלא ב"נפש כל בשר", דהיינו בנשמה של כל בעלי החיים, כולל האדם הכוח ההוגה כך תהיה רוממותו של השכל הנקנה].

ברם, האם ייתכן שמלאך יצייר לנגד עיני אדם שאינו מעותד לנבואה, דמות של אדם או דמות של מלאך (לפי תפישׂת ובכן, מן המקור הזה עולה שמדובר בסוג מסוים של דמיון וחלום הנראים או הנשמעים ברעיונו של האדם, כלומר בדמיונו ואם תרצו, מעין בריאה של הולוגרמה משוכללת אשר איננה מורכבת רק מקרני אור, אלא גם מבריאה של מאפיינים גופניים אלו ויתרחקו מדרכם של אלה". דרכו של רס"ג כבר ראינו לעיל בסוף פרק ב את דרכו של רס"ג לפיה ניתן לראות מלאכים בעיני הבשר, ועתה ארחיב

נשלחה אלי ההודעה הבאה: ברצוני לשתף אותך עם הודעת פרסומת שקיבלתי: המשדר המרכזי של הילולת רחל אימנו – המרצות והאומניות: הרבנית רחל בצרי בדברי חיזוק שיפתחו את הלבבות, יעל צין מארחת את הזמרות [כאן מובאת רשימה של גדולי-טחורי-האסלה האורתודוקסים, וכך לגרום לאנשים לנהות אחריהם, ואף לרתום אותם ככוח חברתי ופוליטי ואף כלכלי, כוח של והחמור מכל, רש"י דימה שרחל אימנו תעזור לעם-ישראל כאשר הם ייצאו לגלות וכפשוטו של הפסוק בירמיה, ואיני יודע ודוגמה גסה לכך אנו רואים בהבטחותיהם של אלילים כמו נחמן הכלבי ושאר הוזי ההזיות, שהפצירו בצאן מרעיתם לבוא