תוצאות החיפוש

כלומר, הוכחתם של ה"מתכלמין" אינה טובה אלא לשיטתם שהעולם בנוי מחלקיקים. הפילוסופים בנוי מחומר ייחודי ולכן אינו מתחלק אלא בהשערה, דהיינו בפעולת הדמיון בלבד) – כל הוכחתם זו של לאחר הדברים האלה רבנו עובר לתאר במורה את הדרך השני של ה"מתכלמין", וכֹה דבריו: הדרך השני "והוא חשוב מאד נאמר [שֵׁם] 'גוף' עליהם ועל הגופים הללו ההיוליים [דהיינו על כלל הגופים שבכדור-הארץ, שהם דרגה נמוכה של נמשיך עתה במורה שם (א, עו) לדרך השלישי של ה"מתכלמין" בהוכחת שלילת הגשמות: הדרך השלישי "הוא זה.

בהמשך פרק ט בהלכות עבודה-זרה, רבנו עוסק בדינה של עיר שיש בה עבודה-זרה, מההלכה הזו ומן ההלכות שלאחריה חנויות של עבודה-זרה אסור לשכרן מפני שמהנה עבודה-זרה. וחלילין של עבודה-זרה אסור לספוד בהן". ועתה להלכה השנייה בעניין היריד של גויים, וכֹה דברי רבנו בהלכות שם (ט, יט): "ישראל שהלך ליריד של גויים בת ישראל לא תניק בנה של נכרית, אבל הנכרית מינקת את בנה של בת ישראל ברשותה".

ראה נא את פעולתה של עבודת האלילים שהייתה בימי קדם בקרב עמי כנען, ביטויה המרכזי היה העדר יראת שמים, וכפי והסכלות עוקרים מקרב האדם את צלמו האנושי, ממלאים את מוחו ומחשבתו בהזיות פגאניות, עד שקול האמת, קולה של הוּא וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה, וְהַנְּבִיאִים [=המינים וגדולי האסלה של והוא מוסיף וקובע, שבגלל רדיפת הבצע של כומרי הדת, ירושלים תיחרב ותאבד. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה" שכותרתו: "דיני איסורי הנאה מעבודה-זרה", עסקנו בחלקו הראשון של פרק ח בהלכות עבודה-זרה, ועתה נעבור לעסוק בחלקו השני של הפרק (הלכות יב–כא). , מכיוון שהגוי עקר ממנה את השֵׁם של עבודה-זרה. שכן של ישראל), וכן שעבודה-זרה של ישראל אינה בטלה לעולם, ואפילו היה לגוי בה שותפות, ואפילו ביטלהּ הגוי של ישראל אין לה ביטול לעולם".

של יהדות המזרח, כולל יהדות-תימן, בבניינה של המדינה בטרם מדינה. באותו דיון מסכם של הסדרה "עמוד האש", ביטל ניני במחי-יד את חלקם של יהודי-תימן בבניין הארץ. העליות של ימי הביניים וגולי ספרד, של יהודי מזרח אירופה וארצות האסלאם שלפני הביל"ויים... הבה נעיין עתה בקביעתו של המלומד ד"ר ניני: "תרומתם של העולים מתימן לציונות נסתיימה בעצם עלייתם, הם לא של עולי תימן לבניין הארץ ובכל התחומים.

עוצמתם של הזיכרונות הללו הם אחד היסודות העיקריים בשירתו של טוביה. יש לישראל בשכונה תכליות של חיים, וטעם וריח של חיים ואהבה. זוהי ישראל שלו, של טוביה. שירתו של טוביה היא בסימן של מאבק על סולם ערכים יהודי-אנושי, היא מעוגנת בשירת הנבואה של נביאי-ישראל ומקורה מכאן חוסר הכיוון של המאבק. של החברה בישראל.

תפילה זו זכתה לפרסום רב מפני שבאמצעותה משלשלים מזומנים לקופת בית-הכנסת ולכיסם של העסקנים והגבאים העוסקים ואם כך דינו של המתעצל בהספד חכם וכשר, מה דינו של המבזה אותם? מה דינו של מי שקובע שהם מיורדי הגיהינום ועלינו להתחנן לה'-אלהים-אמת ש"ירחם ברחמיו" עליהם? אגב, בסידור "שיח ווילנא" סידרו את האשכבות לפני אמירת מוסף-של-שבת... ז. וראו: "לימוד ושינון שלילת הגשמות הכרחי לכל אדם" , "חומרתה העצומה של ההגשמה" .

שלום רב, לפני כשנתיים וחצי הגשתי תלונה (I21-025005) על תופעת הוונדליזם של פרסומות-ענק אשר מודבקות במרחב הציבורי ועל רכוש ציבורי, פרסומות של חב"ד וברסלב. תפקודם הלקוי של שתי חברות האחראיות לטיפול בנושא והן: א) "נתיבי תחבורה עירוניים" (הידועה בשם נת"ע) ו-ב ברם, רק פנייתי מה-9.3.23 טופלה, שני הדיווחים האחרים לא קיבלו יחס במתכוון. חב"ד ברוב השלטים בקטע של כ-10 ק"מ, בין צומת מסובים למחלף מורשה, בשני הכיוונים.

מדובר בכתבה קצרה ותמציתית מאד, אך היא מטיבה לבטא את שחצנותו ומינותו של ישמעאל אִבְּן עבדאללה. וכך נאמר בכותרות הכתבה: "הרב יצחק יוסף התייחס בשיעור השבועי שערך למתקפת הטילים של איראן על ישראל ולמלחמה בדרום ובצפון, ואמר כי לימוד התורה של תלמידי הישיבות הציל אותנו ולא הרמטכ"ל. ובדיוק על העוון הזה נחתם גם גזר-דינם הנורא של המינים וצאצאיהם באירופה ערב מלחמת העולם. ועוד בעניינו של ישמעאל ואביו עבדאללה אִבְּן ג'ורג'יה, ראו: "תרבות אנשים חטָּאים".

כלומר, רבנו מסביר שהוא יבאר לקמן את מהותה ונחיצותה של השאלה הנדונה. ואם היה מדובר רק בשֵׁם ללא ראיה על אמיתת מציאותו של הקב"ה או על אמיתת נבואתו של משה רבנו ע"ה – איך יעלה כמו כן, מדוע די באמירת שֵׁם כלשהו משמותיו של הקב"ה כדי לשכנע את זקני ובני-ישראל במציאותו של הקב"ה ובאמיתת הוראותיהם של שמות נוספים בסוף הפרק רבנו מצרף מעין נספח שבו הוא מפרט מה הן הוראותיהם של שֵׁמות נוספים קצרו של דבר, לדעת רבנו הפסוק הנדון עוסק בעניין השקפת מציאותו של בורא-עולם.

כאשר מילת היחס "אֶל" נוגעת לאמיתת ה' יתברך, לעולם אונקלוס מתרגמה באופנים ייחודיים, להרחיק ולשלול כל יחס וכאמור, יש בזה גם ביטוי של כבוד ורוממות קמי שמיא כאמור. יש בתרגומו הזה של אונקלוס שתי הרחקות מן הגשמות: הראשונה, בהרחיקוֹ את הראייה מאמיתת עצמותו של ה' יתעלה בתרגומו זה אונקלוס מבקש להרחיק אותנו מן ההשקפה שידיעתו של ה' דומה במשהו לידיעתם של בני האדם שוכני-בתי-חומר של השגחה, כוח וגבורה.

קמח שנשמר משעת קצירה (אפשר להשתמש בקמח האיכותי של 'מנחת הארץ'). כמו כן, אפילו יפול עליו דלף של מים טיפה-טיפה כל היום כולו, הוא לעולם לא יחמיץ, וכפסק רבנו בהלכות חמץ אגב, נראה לי שעדיף שתבנית המצות תהיה כמה שיותר בחלקו התחתון של התנור. הערה חשובה מאד: הואיל ויש לשים לב היטב לזמנים: לזמני האפייה והשהייה של הבצק, וכן לניקוי הידיים וכל הכלים

מתרגם את מילת היחס "אֶל", כשהיא מיוחסת ונאמרת בתורה לפני שֵׁם ה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (כך במאות רבות של אונקלוס מבקש להרחיק אותנו מן המחשבה שה' יתעלה שמו בא מאיזה פנתיאון דמיוני בשמים, ולכן הוא מסביר שהגעתו של ולעיון נרחב בשימושו של אונקלוס בפועל "אִתְגְּלִי" ובמשמעויותיו, ראו דוגמה קה . – וביאורו של רבנו במורה (א, נד) בעניין זה תואם את מסורת התורה-שבעל-פה שמסר לנו אונקלוס, וכן את מסורת כלומר, מטרת התוספת "קֳדָם" היא להרחיק מן ההגשמה ולחנך את המחשבה לשׂגב רוממותו של הבורא יתעלה. 

החוצבים המתוחכמים של חוקרי "היהדות" למיניהם. קצרו של דבר, הקב"ה ברא את המציאות באופן שלא יהיה בה מאומה שנשׂגב מיכולתו. כלומר, השאלה הנדונה היא משחק מילים מתעתע אשר משועבד לתפישותיו החומריות והמגשימות של האדם. כלומר, בבסיס השאלה גלומה ההנחה שכוחו של הקב"ה נמדד ביכולתו הפיסית להרים אבן! קצרו של דבר, אם איזה שוטה ישאל אותנו: "האם הקב"ה יכול לברוא אבן שהוא אינו מסוגל להרים?"

קצרו של דבר, אפר וגחלת – אסורים בהנאה, ולכן אסור להשתמש בהם ויש לבערם ולכלותם; והשלהבת של עבודה-זרה – מותרת, כגון להדליק מנר של עבודה-זרה את הנר שבידו. הלכה זו עוסקת בדיני ספק-ספקא של עבודה-זרה, דהיינו לכתחילה טבעת של עבודה-זרה שנפלה למאה טבעות כולן אסורות סכין של עבודה-זרה וכך פוסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ז, כז): "סכין של עבודה-זרה ששחט בה – הרי זה [הנשחט] קצרו של דבר, כל שהשימוש בסכין של עבודה-זרה הינו דרך תיקון – הבשר שנחתך או הנשחט בו אסור, וכל שהשימוש

במורה (א, סד) רבנו מבאר את משמעויותיו של שֵׁם ה' שנאמר בכתבי הקודש: לעתים הכוונה בו היא רק לעצם השֵּׁם שנאמר בפה, לעתים הכוונה בו היא לאמיתתו של הבורא, ולעתים הכוונה בו היא לציוויו של הבורא יתעלה, והנה כל שמפארים אותו בני האדם; או בעצם קיומם של הנבראים המופלאים אשר מעידים על שכלול בריאתו וחכמתו, ובכך מובילים ואף כל זולתו יתעלה מרוממים אותו [=כל הנבראים מעידים על גדולתו ורוממותו של הבורא בעצם קיומם, שהרי מתוך האדם מחייב להתפעל ממעשי הבורא והבריאה, עד שהמשילוּ את ההתפעלות הגדולה הזו באמירתן של העצמות], הואיל

בהנאה, וכאמור דינה של הבהמה עתה כדמי עבודה-זרה. קצרו של דבר, משמעוֹ ההלכתי של המושג "תפוסת יד אדם" הינו: עשיית פעולה כלשהי על הנעבד לשם עבודה-זרה, אשר ונראה לי שדינו של הבית חמור מדינם של אבנים ובהמות ואילנות וכו', משתי סיבות מרכזיות: 1) בית הוא מבנה קבוע דיני אבנים שנעבדו בין דינם של האבנים לדינו של הבית שראינו בסמוך יש עניין שווה ועניין שונה: העניין השונה ובכן, הוא לא מחויב להרוס את ביתו, אולם, חצי עביו של הקיר המשותף שבצד ביתו מותר בהנאה, וחציו של הקיר שבצד

מה בין עבודה-זרה של גוי לעבודה-זרה של ישראל? בהלכות עבודה-זרה (ז, ה) נאמר: "מה בין עבודה-זרה של גוי לעבודה-זרה של ישראל? ומשמשי עבודה-זרה: בין של גוי בין של ישראל – אינן אסורין עד שישתמשו בהן לעבודה-זרה". וכן אם נתערב כוס של עבודה-זרה בכמה כוסות, או חתיכה מן הבשר שנכנס לביתה [של עבודה-זרה] בכמה חתיכות – יוליך במחירי עתק (ראו: 'המכנסיים המטונפים של קנייבסקי').

מערכת "אפיקים", המשתדלת כל השנים להשיג ידיעות מהימנות על מצבה של שארית הפליטה שנותרה בתימן, קיבלה הפעם שונה היה מצבם של יהודי עדן מאשר יהודי הצפון. ייתכן, שהתפקיד השונה שמילאו יהודי עדן לעומת נאמנות יהודי הצפון, הוא המסביר את הישׂרדותם של חלק מיהודי היום מתרכזת שארית הפליטה של יהודי תימן בצפון הארץ, בקרבת גבול ערב-הסעודית, באזור צעדה. הרופאים מתייחסים אליהם באותו יחס כמו למוסלמים.

לאחר שרבנו פורשׂ בפרק הקודם (א, עג) את שתים-עשרה ההקדמוֹת הפסאודו-פילוסופיות של ה"מתכלמין", הוא עובר בתחילה חשבתי שהוא שגה בזה ומכלה את זמננו לריק, אך במחשבה שנייה הנני סבור שניתן ללמוד מעיסוקו היסודי של רבנו בעניינים הללו על חשיבותו של יסוד חידוש העולם, עד שרבנו הקדיש מזמנו אפילו לעסוק ב"מתכלמין", ובלבד ואין היות השמש עגולה עדיף מהיותה מרובעת או משולשת כי יחס כל התבניות לגופים בעלי התבניות יחס שווה, ואם כללו של דבר, זו הדרך הטובה לדעתי, ויש לי בה השקפה תשמענה בעתיד [לקמן ב, יט].

להחלטה זו לא היה תקדים בכל שנות קיומה של מדינת ישראל, ובכלל, בכל שנות קיומו של העם היהודי לא היה כדבר הזה למעט בתקופות חשוכות מאד של גזרות ושמדות איומים ונוראיים על עם-ישראל. ויתרה מזאת, זו היא המטרה המרכזית של הייסורים, שנשׂכיל לקחת מוסרים ולהפיק לקחים! ובראשם גדולי-גללי-האסלה המשוקצים – כל אלה חינכו אותנו בשקר במשך שנים רבות כי התפילה היא מרכז הווייתו של ועם-ישראל כבר מבין היטב את משמעותם המחרידה של הפסוקים הללו, ובמיוחד לאחר השואה הנוראה.

לא הספיקו להם האסונות שהתרגשו עלינו בשנותיו האחרונות של ביבי משיח השקר שלהם, הם ממשיכים לכזב ולשקר בכל כלומר, לא יעזרו כל הייסורים והאיתותים מבורא-עולם לכך שביבי הוא השבתי-צבי של דורנו, ושהוא בדרך להמיט עלינו גם כאשר החרב החדה של ה' יתעלה תונף ותנחת עליהם ועלינו, הם לא יבינו, כמו שלא הבינו דור השואה באירופה. בכל הדורות ובכל הגלויות משיחי שקר הובילו לאסונות כבדים מאד לעם-ישראל, ולצערי, גם בימינו, נפילתו של ביבי הארור ונפילתה של יהדות המינות האורתודוקסית אשר קשרו קשר יחדיו כנגד מדינת ישראל ועם-ישראל, נפילתם תהיה

ובכן, להבנתי אין לתרום לשום עמותה סכומי כסף נכבדים, למעט לעמותה של הרב חן שאולוב, כלומר הנני ממליץ לתרום

וגם בספר קהלת הוזהרנו מן החולי האנוש של רדיפת ההון: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (ה, ט). ובימינו המילה "סופיסטים" מתאימה ל"מורי החכמה" של ימינו, כלומר "גדולי הדור" או "גאוני העולם" או "קדושי באמצעות ההתעיה שלימוד המדעים ורכישת הדעת הינם כפירה, ולכן, כל ספר הזיות שאין לפניו סוללה של "המלצות" דמיוניות מבית-מדרשם של האלילים והאִטִּים, אין לעיין בו לשיטתם כי הוא מן "הספרים החיצוניים". 2)  הגדולים וזאת בניגוד מוחלט לתכליתה של התורה, שהיא אמצעי לסיגול מידות טובות, לרומם את האדם למעלת אדם ולהשגת ה',

ייתכן שהאווירה שבה הן התנהלו והאופי המכוער של אישים וקבוצות "יפי נפש" שבלט בשעת מבחן של תרבות אנושית הרעיון של קיום שתי תרבויות בישראל צץ וקנה לו שביתה בשנות החמישים: אחינו האשכנזים זיהו עצמם עם התרבות אולם, לא היה די ברמזים, והיה צורך גם בהדגמות, אלא שהדגמות אלה העידו יותר על אופייה של התרבות האשכנזית אינני מבין מדוע פרס ראה בהפרעה של המזרחים בפתח-תקווה גילוי פשיסטי? כלום אין התגובה האשכנזית על קריאות דודו טופס מזכירה לו ולחבריו תרועות היסטריות אחרות של המונים משכילים

פרו-נוצריות הן, והמאפיין המרכזי במהותן ובהווייתן הוא שהציבור המרכיב אותן נתון תחת שליטה תודעתית מוחלטת של תפקידו של היסוד הראשון, שהוא יסוד מינות פגאני, הוא ליצור צייתנות עיוורת בקרב הציבור, וכן למנוע לחלוטין מאפיין נוסף של הכתות הללו הוא היררכיה חברתית הנקבעת לפי מידת הקרבה או הריחוק לשרלטן הכריזמטי שמוביל או הבסיס המרכזי אשר מאפשר את קיומן של הכתות המרושעות הללו הוא הטיפשות וחוסר המודעות של חברי הכתות. ה' אשר מחויב לחתור לכינונה של ממלכת כהנים וגוי קדוש.

החברתיות, ובעיקר בתגובות לפוסטים הממומנים שלהם, כך תמחו בהם בצורה יעילה, וגם, תפרסמו את המילים הנוקבות של להשתלט על זולתו, וזו הבעיה הקשה עם הדת האורתודוקסית – אשר גם  מחללת-שם-שמים בעזות פנים בעושק שיטתי של

אונקלוס מרחיק מן ההגשמה בהרחיקוֹ את פעולת נשיאת היד מה' יתעלה (אף שמדובר במשל ברור), ומתרגם שמדובר בקיום של וכבר ראינו שלל פסוקים שבהם אונקלוס שולל זיקה מסוימת לעולם החומר שיוחסה בפסוק לה', בהסיטו אותה לדברו של וביחס לאופני התרגום של "זרוע" ו"יד" כאשר הן מיוחסות לה' יתעלה, ראו בדוגמה קעא. וכבר הרחבתי בענייני התרגום של "זרוע" ו"יד" כאשר הן מיוחסות לה' יתעלה, בדוגמה קעא. ועוד, שאונקלוס לעולם מתרגם את מילת היחס "אֶל", כאשר היא מיוחסת לה' יתעלה, במילה "קֳדָם" (מאות רבות של

נשאלתי כך: נכנס אלי אחד הליצנים הברסלבים לבקש צדקה ולתת לי ספרון של כומרם שיק, כמובן שלא לקחתי את ספרונו ובכן, אסור לתת לו צדקה, ראו את דברי רבנו בהלכות מתנות עניים (י, יב): "ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה ומזאת נוסיף ונלמד גם לכל הקופות המפוקפקות של המינים וצאצאיהם רודפי הבצע והתאוות ומפיצי השקפות המינות, הליצן הברסלבי הזה הינו עני באמת אשר אינו מסוגל לעבוד עבודה, אסור לתת לו צדקה, מפני שהוא מפיץ תרבות של

ובכן, לקמן נבחן את מקורו של הכלל הנדון, ונראה שהוא עוסק אך ורק במנהגים, לא בהלכות דאורייתא או דרבנן, "לפיכך, יום ארבעה-עשר אסור בעשיית מלאכה מדברי סופרים כמו חולו-של-מועד. והוא קל מחולו-של-מועד, ואינו אסור אלא מחצי היום ומעלה שהוא זמן השחיטה. לאחר שראינו את המשנה נעיין בפירושו של רבנו למשנה זו, וכֹה דבריו שם: "לפי שאמר: 'נותנין עליו חומרי מקום ולשם הבהרת דברינו נעיין בהלכות עבודה-זרה (א, ט–יג) בעניינוֹ של אברהם אבינו ע"ה: "כיוון שנגמל איתן זה,