תוצאות החיפוש

וזו דוגמה נוספת לזיופיהם של המינים הארורים, אשר החדירו את מנהגי מינותם לתורת משה, וזיהמו והרסו והחריבו מכל סוג שהוא מטמטמת את מחשבתו הנכונה של עם חכם ונבון, ומדרדרת אותו לבהמיוּת ולסכלות ולשיממונם הרוחני של הגויים הטיפשים עובדי האלילים; ב)  מנהג אירופי זה עוקר לחלוטין את יסוד התשובה, שהרי לפי מנהג המינות חכמים ורבנו בהלכות שביתת יום טוב (א, א): "ששת הימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה, שהן ראשון ושביעי של פסח, וראשון ושמיני של חג הסוכות, וביום חג השבועות, ובאחד לחודש השביעי [ראש השנה],   הן הנקראין ימים

מערכת אפיקים שרויה באבל על מותו של ידיד ואדם יקר, אשר נרתם זה שנים להרמת קרן "אפיקים" מתוך רגש אחריות הציג אותו לפניי ידידי ורעי הטוב, יאיר מדאר-הלוי יבדלא"ו ומאז נקשרו בינינו קשרים מופלאים של הבנה וידידות אבדן דרך, של הרגשת מבוכה בתוך עולם חדש של חיים חדשים, מציאות חדשה, סגנון חיים זר ומוזר, מתנכר ליפה וְלַשּׁוֹנִי של היהודי האחר. ואין ספק שהרבה מן ההישגים שהשיג בימי חלדו, נזקפים לזכותה של רעייתו.

כמו כן, שוב אנחנו עדים לסכלותו המחרידה של רש"י-שר"י, אשר כתב בפירושו רק לפני ארבעה פרקים שהאימהות היו והחמורה, דהיינו לחטיפתה ולעינויה של דינה. ובמלים אחרות, יש לפנינו החטא ועונשו: חטאו של יעקב אבינו ועונשו באמצעות עינויה של בתו על ידי שכם בן חמור אלא, כאמור לעיל, יש בזה מסר על אחריותו של יעקב אבינו ע"ה לתקלה הגדולה הזו שיצאה מיציאתה של לאה ובתה דינה השגוי מאד כלפי רחל, גרם להתפתחות של מידות רעות, ואלה גרמו בהמשך הדרך לחינוך לקוי של דינה אשר הוביל ליציאתה

שאלת השאלות: מדוע מדיניות הביטחון והתגמול כלפי עזה כל-כך רופסת לעומת מדיניות הביטחון הנחרצת והברורה של האיראנים והחיזבאללה מורתעים כמעט לחלוטין, ואין צורך לומר הסורים, לאור מצבם הקשה לאחר שנים קשות ביותר של מדוע מופעל נוהל קבוע של "הקש בגג"? אף שאיני מומחה צבאי אין לי צל של ספק שכל "המומחים" הללו שוגים לחלוטין. ובמלים אחרות, הכסף הרב שנכנס מרצועת עזה לכיסם של בעלי ההון ולקופת המדינה (שחלקים נכבדים ממנה מועברים

אנו מתאוששים מזעזוע המלחמה ומתדהמתה, אך שמחים אנו לרווחתם של תושבי הגליל שסבלו קשות מאימת ההפגזות של טעותם של בני יהדות המזרח היא שהאמינו בממסד ובהבטחותיו. בשנתיים האחרונות החלו קבוצות שונות של חוקרים ושל פעילים להטיל ספק ברצונו של הממסד לפתור את הבעיות הכלכליות והחברתיות של המזרחים בישראל. רק שינוי המבנה הכלכלי-החברתי של ישראל יוכל להשיג את התוצאות הרצויות, דהיינו את קידומם של בני עדות המזרח

, "האחדות חשובה יותר מן הכל", "אהבת ישראל", "חובה לאהוב כל יהודי", ועוד-ועוד קלישאות אשר יצאו מפיהם של הטיעון היחיד שעומד בידם הוא שהם "לומדים תורה" ומצילים ותורמים לשגשוגו של עם-ישראל בזכות הלימוד הדמיוני קצרו של דבר, כל קשר בין דתם החדשה לבין תורת משה האמיתית והמקורית הוא מקרי בהחלט. והוא מוסיף וקובע, שבגלל רדיפת הבצע של כומרי הדת, ירושלים תיחרב ותאבד. כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

האדומיים הוא "שיר הכבוד" ובדרך כלל עד כמה שראיתי פותחים לכבודו את ארון הקודש, והוא נאמר בתום תפילת שחרית של ילד קטן עם קול דקיק, קורא משפט מן הפיוט והציבור חוזר אחריו – ולא ברור לי איך שיר שמתיימר לעסוק בכבודו של וזה מוכיח שהאשכנזים כלל אינם מבינים מהו כבודו של בורא-עולם, וכל מעייניהם נתונים לקולו הדקיק והמרטיט של וריבוי של תיאורים ודימויים שכאלה בתפילת עמי הארצות מחדיר בכוח את ההגשמה ללבבות – וזו מטרתו האמיתית של כמו כן, הפייטן מחדיר הזיה פגאנית לפיה יש להקב"ה הנאה מתפילתו של הפייטן!

אם בעבר עשיית קעקועים הייתה נחלתם של האתאיסטים ועוכרי ישראל מקרב השמאלנים בלבד, הרי שבימינו עשיית קעקועים אגב, גם תעשיית הקעקועים עצמה התפתחה מאד והיא מציעה מגוון רחב מאד של קעקועים, חלקם יצירות אמנות ממש, בצבעים כמו כן, עשיית קעקועים היא הליכה בחוקות הגויים, לא דרכו של עם ה'. בקיצור, אין לכתוב או לצייר על גופנו מאומה, ואפילו לא על כף ידינו – וכל זאת בשל חומרתה של העבודה-הזרה, כללו של דבר, אך ורק במצוות המסוימות שחכמים מסרו לנו שהם בגדר "לאו שניתן לעשה", אך ורק המצוות הללו אין

ולכן, הואיל ומדובר בכתיבת אמנותית של סופר-סת"ם, היה צורך בטעם "שכל אלו כצרכי רבים הן", כדי להתיר את כתיבתן כלומר, רק כתיבה אמנותית אסורה בחול-המועד, ברם, אם מדובר בצרכי הרבים, גם כתיבה אמנותית של סופר מומחה – והנה לפניכם גם עדותו של קאפח השׂכיר שם: "אפילו יש בבית-הכנסת כמה ספרים, ונמצא טעות או פירוד או דיבוק כללו של דבר,  אין שחר לדברי המחמירים החמוֹרים, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. ברם, לפי האמת, יצירת אותיות דיגיטליות כלל אינה בגדר של כתיבה, וכלל זה נכון לכל מצוות התורה.

וארחיב בזה בדוגמה הבאה מצד נוסף מפני שעניין זה מרכזי מאד בתרגומו של אונקלוס. כמו כן, יש בדברים הללו גם שבח ורוממות קמי שמיא: ככל שמרחיקים יותר את השבח מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, כך השבח גדֵל ומתעצם, וכמו שאמר יעקב אבינו ע"ה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", דהיינו ברוך שמו של ה ורעיונו המופלא הזה של רס"ג מאיר באור יקרות את שיטתו של אונקלוס להוסיף את המלה "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה הוי אומר, עם-ישראל נצטווה לשמוע לציוויו של המלאך שנזכר בפסוק, כלומר לנסוע ולחנות לפי תנועתם של עמוד הענן

כלומר, התרחיש שרבנו מביא לעיל בהלכה ח: "האומר: הריני עולה" וכו' הוא רק דוגמה  לידיעת מצבו הנפשי של ההרוג ברם, הואיל ורבנו הוסיף את הלכה ט, אשר ממנה ניתן ללמוד שאך ורק כאשר אין לנו כל ידיעה ביחס למצבו הנפשי של תרצח", ואף החברה מבינה היטב את חומרת העוון הזה, ולכן אין שום חשש שהחברה תעודד את מעשה הרצח בהוקרת זכרו של הקשוחים והאכזריים של החברה החרדית הקיצונית – אין ספק שהם יהיו בסכנה גדולה של נטיות אובדניות, וכדי לצמצם הליכה בדרכי הצדק והחמלה האמיתיים של תורת משה אף תעורר את בני הנוער לכבד איש את רעהו ולחמול איש על רעהו

אתה מוזמן לשלוח לי תמונה של הפרסום והדבר יועבר לבדיקתם של הגורמים הרלבנטיים בחברה". עקבותיה, כלומר זוהי מחויבותי וחלק ניכר ממהותי לעקור את אותן התפישׂות הרעות שמפיצים ומחדירים המינים לליבו של כולו וזה מן המפורסמות, והנה לפניכם דברי שחץ ורהב שכתב אחד הכומרים האורתודוקסים בעניין זה, מתוך מאמרו  של ובדבריו הללו הוא לא פחות מאשר הופך את יושבי הישיבות לאלילים נעבדים, שהרי עם-ישראל מגיש להם תקרובת חודשית של ואומר שחברת מטרופולין נפלה בפח, ולדעתי על מטרופולין לא רק לפטר את הקבלן בצעקות (שהרי לא חסרות פרסומות של

כידוע, דוקטרינת השטעטל קרסה בקול רעם מחריד ומבעית, כאשר יהדות היידישקייט הוּבלה להשמדה תוך מסכת ארוכה של היטלר שליחוֹ של הקב"ה: "הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי" (ישעיה י, ה). ומדוע הגענו למצוקה של מיירטים? ולכן, שאיפתם הראשונה של איזבלה ואחאביהו הייתה תמיד ועודנה אחת: לסיים את המלחמה בהקדם האפשרי!   דרכו הזו של אחאביהו תמשיך להמיט עלינו אסונות, וכפי שעינינו רואות.

כללו של דבר, פירושו להלכה זו אינו קשור ליצירת העולם במאומה, אין בו שום דבר שהוא בגדר "סתרי תורה", הקשר מחבר הפירוש ממשיך לדרוש דרשות נבובות מן הטקסט העקוש של הלכות יצירה, והנה דוגמות: לפי מחבר הפירוש, שלוש כללו של דבר, מדובר בדרשות הבל שנועדו להפליא את הפתאים, דרשות שאין להן שום קשר לשם המפוצץ של הספר: "ספר ואיך יעלה על הדעת ללמוד על שלטונו המוחלט של הבורא יתעלה מהזיות עלובות שכאלה? ורק סכל גמור יביא ראיה ליכולתו של הבורא על נבראיו מהזיות שכאלה, רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה.

v=fsADqkXyALk ), שיקוץ מנדל הטמבל דהיינו אלילם הנוצרי של חב"ד טוען, שדוד המלך ע"ה חתם על הֶסְדר עם יואב לפי ה"הסדר" הזה, דוד המלך יִלְמד תורה בארמונו, ויואב בן צרויה ילָּחֵם את מלחמותיו של דוד המלך בשדה הקרב ועל כל זאת תוכלו ללמוד במאמרים: "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות" , ו "מהי השותפות של יששכר וזבולון?" אולם, יחד עם האחריות הגדולה של יואב על בנייתו ותִּפקודו של הצבא, דוד המלך היה שותף לכל מה שקשור למלחמה ולעוד ראיות למלחמותיו של דוד לאחר שהוא נמשח למלך, ראו: שמואל ב, פרקים ה, ח, י.

עלול להשתמע שהקב"ה דיבר עם בני ישראל בכלֵי דיבור, שהרי הקולות העצומים והנוראים נשמעו גם לאוזני הבשר של כללו של דבר, תרגומו של אונקלוס כֹּה עדין ומדויק, עד שאין ספק שהוא נאמר בעזר אלהי. לפיכך, אונקלוס נחלץ לתרגם שביאתו של ה' יתרומם שמו איננה ביאה פיסית חלילה, אלא התגלות של כבודו ויקרו. ואגב, יש בתרגומו הזה של אונקלוס ראיה לכך, שכל התגלות שהוא ציין בתרגומו הינה התגלות ליקרו ולכבודו של הקב"ה הקב"ה, ואומר שבניית המזבח איננה "לו" דהיינו איננה לתועלתו של הקב"ה אלא אך ורק "לפניו".

בהמשך השתלשלותו של המנהג הוא חדר למיסטיקה הנוצרית, שם הפרח נחשב סמל לנשמה הטהורה. לדוגמה, שושן לבן בנצרות מסמל את טוהר הנשמה, ורד אדום מסמל את אהבת האל או את דמו של ישו, שנשפך כדי לכפר כללו של דבר, הנחת פרחים הפכה למעשה לסמל בעל משמעות דתית ברוח האמונה הנוצרית. מלבוש ושיער וכיוצא בהן", כל-שכן שאסור באיסור תורה חמור להידמות לגויים בעניינים שנוגעים להשקפות עולמם של

רבנו הבין זאת, וזו הייתה מטרתו המרכזית של ספרו מורה-הנבוכים. מפירושו של השר"י עולה, שהקב"ה אינו מאמין ביושרם ובצדקתם של אבות האומה! לפיכך, הנני מעמיד סימן שאלה גדול מאד על כל נוסח המדרש הזה של מהדורת ווילנא, ובמיוחד שבמהדורתו של בובר של יעקב אבינו ע"ה, אלא בעיקר בהבטחת הארץ ובשגשוגו של עם-ישראל. ובקיצור, דְּבַר ה' ליעקב נוגע לשגשוגו ולמילוי ייעודו של עם-ישראל, ואילו שר"י מדמֶּה שמדובר בדאגתו של

וכל הנטפל לַשֵּׁם מאחריו כגון כאף של אלהי ך , וכאף ומִם של אלהי כם  וכיו"ב, אינן נמחקין, והרי הן כשאר אותיות של שֵׁם, מפני שהשֵּׁם מקדשם". והרי הן כשאר אותיות של שֵׁם,  מפני שהשֵּׁם  מקדשם", ואינו אומר "כל הנטפל לַשֵּׁמוֹת " וכו'. ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע  או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של ומתעמק ביקר שכלו, אלא מפנה עורף לנפשו ופונה לבהמיותו] נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, זֶה דַרְכָּם [של

לא ייתכן, שבמסגרת של 'חתונה תימנית' פולקלוריסטית, שנעשתה לאחד המפיקים של התוכנית במושב ירחיב, ישבצו בצורה זהו זלזול חמור, לא רק באינטליגנציה של הצופים, אלא גם פוגע בערכיה הסגוליים של יהדות תימן, שתרמה רבות לבניין מוסיקה עם הרבה תופים של רוק, וחידון, בצורת תמונה של יבניאלי, שמי שיזהה אותו יזכה בתקליט... של עדה זו או אחרת. הוא הינו הגשמת חזון של דורות, הטבול בדם, בסבל וייסורים של כל העליות.

הזכר וממשלת הלילה של הנקבה". דוגמה קלג בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך: "האצבעות של בן אדם הם סתר של דרגות וסודות שלמעלה, ויש בהם דוגמה קלד בהמשך ספר-האופל (כא ע"א) שורבט כך: "אצבעות של בפנים [הצד הפנימי של האצבעות] אין רשות להיראות ובעניין זהירותם הרבה של חז"ל בספר יחזקאל, ראו: "שלילת ההגשמה של חז"ל" . בעולם-הזה, ושוב לשון של תשמיש].

תְהֹמֹת בְּלֶב יָם", ולכאורה מפשט הפסוק עולה הגשמה, שהרי בקיעת ים-סוף מתוארת כתוצאה מרוח שנשבה מאפו של לכוחותיו המחשבתיים של האדם. כלומר, אונקלוס מרחיק מן ההגשמה ומלמדנו שלא מדובר בזרוע גופנית, אלא בכוח תקיפותו ועוצמתו של ה'. של הבורא. כלומר, אונקלוס מסביר שהשמיעה האמורה היא קבלה ומשמעת-דעת מחשבתית, וכן הקול שיוחס לה' יתברך אינו קול כפשוטו

וזו גם הסיבה שרבנו מבאר תחילה את המלה נפש במובן של נשמה, ורק לאחר מכן מבאר את המלה נפש במובן של דם, כדי לרמוז על מקור שיתופה של המלה נפש עם המלה דם. לפי שההזנה דרך משל של האדם אינה ההזנה של החמור והסוס, כי האדם ניזון בחלק הזן שבנפש האנושית, והחמור ניזון לו האל", אינם עוסקים בנשמה של האדם דווקא, אלא ב"נפש כל בשר", דהיינו בנשמה של כל בעלי החיים, כולל האדם הכוח ההוגה כך תהיה רוממותו של השכל הנקנה].

, ואיני יודע אם כוונתו למלאכה דאורייתא או דרבנן – וכך-או-כך דבריו הינם הבל מהובל, והנה לפניכם פסקוֹ של קצרו של דבר, אם אדם נוטל את ידיו או רוחץ את בנו הקטן או משתמש במים בכל דרך מותרת בשבת, ונרטבו בגדיו, והנה לפניכם עוונו של המוסיף על דברי תורה: " והיסוד התשיעי,  הביטול. והנה לפניכם עוונו של האוסר דבר-מה שהתירוהו חכמים (מאכלות אסורות יז, כא): "שמן של גויים מותר, ומי שאוסרו

ודברי ה ר מ ב" ן הפוכים המה לחלוטין מדברי הדעת של רבנו! ד. הוא חילק לכל התלמידים את אותו הניתוח, וביקש מהם לדרג בסולם של 0–5 את רמת הדיוק של התוצאות, כאשר 0 הוא מחקר זה מצביע אפוא על קיומה של הטיה-קוגניטיבית. הבאתי רק מעט-מזער מטכניקות הפעולה של ה"קוראים", ועל שלל הטכניקות של הנוכלים הללו תוכלו לקרוא בספרו המפתיע של שלמה אבינר "נר באישון לילה", עמ' 290–306.

מאורע יציאת מצרים הינו קרקע צמיחתו של העם העברי לדורותיו, כיוון שבזכות יציאת מצרים קיבל עם-ישראל את התורה ומוּסרה, שהם מקור נצחו של העם ושבצילו ובהשראתו אנו מסתופפים בחג החרות בכל שנה ושנה. אין עוד דוגמתה לשגב, להוד ולרוממות שמפארות את יציאתו של עם-ישראל ממצרים. במרכזו של מאורע גדול ועצום זה מתנשאת דמותו האדירה של נביא הנביאים, משה רבנו, הוא גאל את עמנו מעבדות לחרות , אך הוא ידע, כי חרות זו, אם לא תהיה משופעת בערכים של מורא שמים, טוהר מידות, אמת וצדק חברתיים בין אדם

ועתה אסביר את המדרשים שנזכרו לאור תרגומו של יונתן-בן-עוזיאל. כללו של דבר, הקב"ה שומר על הצדיקים בכל מצב: או שהוא מוציא אותם מאזורי החורבן למקום של שקט ושלווה, או הכל לפי גדלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין". וכן ראה בסוף הפרק הרביעי מסוף פרקי הקדמת רבנו למסכת אבות, בעניין חטאו של משה רבנו. כללו של דבר,  כן, יש אמות מידה שונות לראשי העם, מפני שהם נדרשים לאמות מידה נעלות יותר.

ואכן, המלה "מרץ" איננה מספקת כדי להגדיר את נכונותו של ר' זכריה רצאבי לעשייה ולמעשים טובים. אמרנו בתחילת דברינו, ששלושה דברים מאפיינים את דמותו של ר' זכריה: תורה, עבודה ומעשים טובים.  האומה, ובשמירת התרבות והמסורת של יהדות תימן. , "תלמוד תורה", מצא פתרון של שילוב הישן ומיזוגו עם החדש. עיקרה של פעילות כזאת – שיעורי השלמה של לימוד הילדים אצל המָּארי, כדי להקנות להם את מורשת אבותיהם ולהנחילה

פשוט ניתן לגויים לעשות עבורנו את כל מלאכות השבת ונטען שזה למען "פיתוחה ושכלולה" של ארצנו [=ואם חכמים וכי פיתוחה ושכלולה של ארץ-ישראל איננה מחזקת מאד  את ישיבתנו בה? כלומר, חכמים ראו בחיזוק ישיבתנו והוא הדין בפיתוחה ובשכלולה של ארצנו – ערך נעלה ונשׂגב. כמו כן, הוא האשימני בכך שהנני מתיר באופן גורף להשחית את צביונה הדתי של השבת. ואיזו חכמה יש בדרכם של המינים האורתודוקסים רודפי הבצע והתאוות?

כלומר, מטרתה של תוספת המלה "לִפְנֵי" – "קֳדָם" לפני שם ה' יתעלה, היא לחנך את המחשבה לשׂגב רוממותו של כללו של דבר, גאונו של הקב"ה הינו משל להופעת הצדק האלהי בעולם, דהיינו למפלתם החדה והפתאומית של הרשעים פרחים ובתכשיטים מסוגים שונים, וכן בתקרובות של מגשי אוכל ואבני-חן צבעוניות. הנביא, אלא מדובר במשל לחיזוק עמידתו של ישעיה. כלומר, ימינו של ישעיה כאן היא משל לכוח עמידתו של הנביא כנגד הרשעים הקמים עליו לרעה. 2) "רֹעֶה אֵפֶר לֵב