תוצאות החיפוש

כלומר, בדרך-כלל האשה קובעת את יחסה אל הבעל לפי מידת מוסריותו ומסירותו כלפיה. כמו כן, תפישתו הפשטנית של רש"י ביחס לאופן בריאת העופות, כאילו הם נבראו מערבוב של עפר ומים מעידה על ריחוק ואיזה טמטום של אשכנזים פגאניים! קצרו של דבר, פירושו זה של רש"י מעיד על כמה רעות חולות שלקה בהם: האחת, היא תפישתו הפשטנית המזעזעת את כל והשלישי, סכלות מוחלטת בהבנת העניין, שהרי העולם לא לקה על-ידו של עץ התאנה, אלא על-ידו של אדם הראשון אשר

בסדרת "מורה הנבוכים" למדנו עד עתה על ידיעת ה' בעיקר מן ההיבט של הרחקת הגשמות. כי כאמור, כל ייחוס של תואר לבורא-עולם כמוהו כשיתוף וריבוי, ובסופו-של-דבר, ייחוס תואר כלשהו לה' יתעלה אמונה שהוא דבר הבא בקבלה ובמסורת, או אף מתוך עִוורון לב וסתם שִׁבוש". במציאות שכזו, אין צל של ספק שהעדר השכלה וידיעת ה' אמיתית של יסודות הדת, תוביל את ההמון בהכרח להזיות ולאלילוּת הנצרות ויתר דתות ההבל של העמים עובדי האלילים].

החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות! קצרו של דבר, אותם זיקים של דברי אמת, מקלים על המינים הארורים להחדיר את השקר לעם ה' צבאות. ובאותו מקום ישנם בני בניו של קין. והם מעוררים לאותם בני בניו של קין ברוח של יצרים רעים לעשות תולדות [עפרירא וקסטימון מעוררים יצרים רעים קיומם של מלאכים-שדים מרושעים שמקטרגים ומזיקים לבני האדם; 3) תפישה חומרית, גסה ומעֻוותת של העולם-הבא,

הגנוב"), עשה כאן המחבר שימוש בצורות אחדות של תבנית "המקור הנסמך" של בניין קל העברי מגזרת השלמים, בשורשים מבחינת קישוטי השירה מבנה זה הוא שיוצר סגנון של "חזרה" וסוג של מִצְלוֹל (אליטרציה), וכך מצינו בשיר שלפנינו לְנֹחַ: נמנע מאת הרב המחבר להשתתף בשמחת הכלולות של ידידו ומלשתות יין של ברכה. 'רזה', 'צנום', 'יבש'.[13] / חֲנִיכָתִי: שם המשפחה שמקורו בכינוי מאפיין מיוחד (של מקום, של מקצוע, של יוסף ויונה, על שסיפק לי את פרטי מועד הנישואין המדויק של הוריו. [10] מובאה זאת לקוחה ממילונו של סוקולוף

כיום בעולם הדתי של ימינו מהללים את הטמטום וקוראים לו "שפלות רוח", ובנוגע לנושאים מחשבתיים פילוסופיים יש לחיות בידיעה, שמכל מקום סוף הטובה לבוא, והיא העת שבה יוכשר האדם לקבל שכר נאמן מאת ה'.

לעוררן: האחת נוגעת לגורלן של ההמלצות ולאופן הטיפול בהן, והשנייה מתייחסת לתחומי ההתעניינות של הוועדה ולהגדרת של "ילדים ובני נוער במצוקה", אם כי בעיה זאת הייתה מאז ומתמיד אחד המרכיבים של בעיה גדולה יותר, מעיקה בעייתה של אוכלוסייה זו לא הייתה מעולם בעיה כלכלית גרידא, ואף לא הייתה בעיה של הכנסה ודיור, אם כי שני מאידך, העדר "השתתפות בקביעת החלטות במערכות פוליטיות ומנהליות, ומיישומן של החלטות" – גורם להעדר גמור של הקסמים שנוצר נובע מכך, שאלה שאינם נהנים משיתוף בהחלטות, במנהיגות, ובייצוג אמת, אינם מקבלים ואינם מסוגלים לקבל

בנוסף לכך, כמות המשקעים באקלים הזה נמוכה מאד עד אפסית, כך שאין שחר לטמטום של רש"י, ואין קצה לסכלותו של ועוד יותר מוזר הוא תירוצו של קארו לסיבה שרב יוסף היה נושא קורות, וזה לשונו של קארו שם: "ואם כן, על כרחך קצרו של דבר, אין באגדה הזו אפילו ריח של ראיה לכך שמותר ליהנות מדברי תורה. מצד הדת לר' אלעזר ב"ר שמעון לקבל תמיכה, למה הלך לעסוק בשיטור כדאיתא במציעאה פג ע"ב? המגונה והמבוזה של שבנא להלל!

בנקמה שאין בה מעשה, כגון להימנע מלהיטיב לזולת בעקבות תחושות שנאה ונקמה, ולנקמה הזו בעיקר נתייחד הלאו של כמו כן, בלאו של "לא תטור", התורה הוסיפה והזהירה אותנו לא רק שלא לממש את הנקמה, אלא גם לחדול משאיפת הנקמה ולשון ספרא: עד היכן כוחה של נקימה? אמר לו: 'השאילני מגלך', ולא השאילו. ולשון ספרי: עד היכן כוחה של נטירה? וזה הוא דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון.

דרכו של הטמא הינה דרכם של חכמי-יועצי-אשכנז הראשונים, ובראשם רש"י-שר"י – כל הרשעים הללו וצאצאיהם חברו ומה הראיה של הטמא להזיות הנחותות הללו שאין להן שום מובן? וחז"ל נזהרו מאד בלשונם, ואפילו במדרשיהם, וכאשר הם ייחסו להקב"ה "כיסא" הם קראו לו "כיסא הכבוד" דהיינו וכך תמצא בלשון כל האומה 'כיסא הכבוד' [כלומר הכיסא אינו של הקב"ה שהרי תתחייב מכך גשמות, אלא של כבודו – ועתה לתירוצו של הטמא: "אלא, שבת של ערב שבת, והשבת של היום ממש, אין להם פירוד". ועכשיו הכל ברור!

במאמרו טען, כי כתוצאה מן "המתקפה המזרחית", ולנוכח אכזבתם של האשכנזים מכפיוּת הטובה של המזרחים באה שורה של מכות-נגד מצידם של "האשכנזים", שהבולטת בהן הייתה – בחירתו של נשיא לא-מזרחי לנשיאה השישי של מדינת ישראל אם נֹאמר שמכאן והלאה לא יוכל הממסד השליט ושליחיו לנפנף במשרתו של נשיא מזרחי, כהישג כביר של הרוב הנשלט הנ"ל של העיתונאי יורם פרי. ולוּ קטן מן העוגה הלאומית – אזי מתחילות זעקות החמס והשבר של דוברי הממסד, בדומה לזעקותיו של הקוזק הנגזל

ממלאכה, אין לצפות לפרס דמיוני בסיומה, ואין ספור לסיפורי הסבתא שמספרים סוחרי הדת השכירים על שלל תועלותיה של ולכן, כל עוד אין סנהדרין – שומעים לכל חכם וחכם אשר הדעת נוטה לדבריו, וחובה על בני האדם לקבל את האמת לפי על מי להישען רק עליה; אך האמת היא, שהם מפחדים שבני האדם ישכילו ויגלו את האמת ההלכתית בעניין סמכותה של אין לאמץ ולוּ מילה אחת מדבריהם של השכירים, יש להשליך את ספריהם אל המחזוּרית הקרובה ולהשתחרר מן ההזיות

על-ידי כך עצום מאד, לפי שהדברים הנמנעים לחלוטין נעשים אפשריים בעיני הסכלים והנשים והנערים, ותורגל מחשבתם לקבל בנוסף להתפשטות ההזיות כמו סרטן אלים וגרורתי במחשבתו של האדם, ולהרס המוחלט שהן גורמות ליכולתו של האדם וכי צבעם של הזבובים או היתושים משפיע על מאפייני המשחה? ואם תרצו ללמוד על אוזניהם הפנימיות של הדג והעקרב ראו נא בקישורים המצורפים. ושאר הדברים נאמרו על דעתה של האשה בלבד, ללמדנו על ההזיות הפגאניות של הבבליים.

זה עשרה מדרגות של ר' פנחס בן יאיר. עבודה של טהרה רק חמשה-ששה דרגות, עבודה של התבטלות זה עבודה בלי סוף ובלי גבול". ושימו לב בעיקר לדבריו האחרונים: "מדרגה של התבטלות לצדיק זה הרבה יותר מעבודה של טהרה. עבודה של טהרה רק חמשה-ששה דרגות, עבודה של התבטלות זה עבודה בלי סוף ובלי גבול". ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של בר-יוחי גדול מכוחו של משה רבנו?

ושם פירש רש"י: "וכומז – דפוס של בית הרחם לכפר על הרהור הלב של בנות מדין". ועל סכלותו זו של רש"י בתפישׂת המלאכים הפרו-נוצרית, וכן על ביקורתם החריפה של רס"ג ורבנו על השקפתו הזו, כמו כן, בהמשך הגמרא שם נאמר: "תנו רבנן: גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות קרית שמע כנגדן, ואף-על-פי מרגלים היא לגלות את החולשות והפגמים והמומים של מערכות ההגנה של אותה הארץ, או אפילו סתם לחפש ולרגל אחר כל-שכן שהוא לא ישרוד שבועות של מסע למצרים בחום הכבד של המדבר.

נלמד על הערך הנעלה של נשיאה שווה בנטל. להביא את שבטו של לוי ". לפי ר' עקיבא גם שבטו של לוי השתתף אפוא במלחמת מצוה, כלומר גם משבטו של לוי לקחו אלף איש למלחמה! ועוד בעניינים קרובים ראו נא במאמרים: "הסגולות של זילברשטיין להצלת החיילים" , "תיעובם של המינים לצה"ל ומשירתה של דבורה אנו גם למדים שאין שחר לתעתועם של המינים, לפיו אך ורק כאשר יש מלך בישראל שהולך לפי דין

דוגמה רסט בהמשך ספר-האופל (מג ע"א) אחרי תיאורי מינות מייגעים ומשמימים של העולמות העליונים כעולמות של , דהיינו של ההיכלות הראשון עד השלישי מתחברות עם הרוח של ההיכל הרביעי]. ואף התגאו בכך שייחודם ושלמותם של העליונים תלויים בפעולותיהם ובמעשיהם של בני האדם – תפישׂה פגאנית מובהקת כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל כללו של דבר, העולמות העליונים הם עולמות של חומר וגוף, במיוחד שנאמר לעיל מפורשות ש"הצבאות" הללו מגיעים

מנהלי גלי צה"ל מתעלמים מלמעלה ממחציתה של האומה בישראל, ויותר מכך מבניהם של בני יהדות המזרח, המרכיבים את רוב כוחו של צה"ל כיום. הטבע, אלא בפיתוחו של האדם... לשונות לעז קרובות לליבם של אנשי גלי צה"ל אילו היה ליבם של אנשי גלי צה"ל דואב היו משתדלים בכל כוחם לרפא היא נושאת צביון של תחנה חד-עדתית בהשראת מנהליה, הרואים עצמם פטרונים של תרבות "מערבית" מתנשאת.

במוצאי-שבת עקב תשפ"ה פתחה האתון של בלעם את פיה! את דבריו אמר אִבְּן עבדאללה בדרשתו השבועית המפורסמת בבית-הכנסת של היַזְדים הזֵּדִים. נבכי ליבו השפל והאפל, וכן את אחד הסודות הידועים הגדולים ביותר של החברה החרדית לבושת השחורים. כללו של דבר, החרדים הספרדים הם בסך-הכל צל חיוור וחלש של אדוניהם החרדים האשכנזים... שהוא יעשה את החוק של הגיוס? לכן הסתבכנו, ראיתם עוד משיכה ומשיכה, והסתבכנו.

הם רוצים את החטופים בכל מחיר, גם במחיר של המשך שלטון החמס וחזרתו להוות איום על מאות אלפים בעם-ישראל. לא מעניין אותם שהמחיר של החזרת החטופים ואי-סיום המלחמה בניצחון מוחלט של עם-ישראל פירושו מאות ואלפי הרוגים ובכן, בכל שנה למעלה מ-400 איש ואשה, ילד וילדה, נהרגים בתאונות דרכים, ועוד אלפים רבים של פצועים ונכים והראיה שאפשר אחרת – ממשפחות של חטופים שגדלו על אמונה בה' יתעלה, כמו המשפחה של אבינתן אור, ראו איזו אצילות קשר מקרי של אדם לאדמה, אלא קשר עמוק מאד של אומה לארצה, לארץ הקודש והמקדש, לארץ הייעוד והיעד, לארץ המוסר

אונקלוס, ואף-על-פי-כן, רש"י-שר"י סטה באופן גס מאד ממגמתו הטהורה של אונקלוס. : "אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה – כל שלושת ימים הללו כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי ותהיינה טהורות לקבל נמצא, שקביעת קץ לקיומו של בורא-עולם הינה בגדר הגשמה ומינות מפורשת. כלומר, לפי רש"י מותר לעשות פסלים של נבראים אשר על הארץ או של נבראים שבתוך הים, וזו כפירה מפורשת בתורה ובמלים אחרות, אין לעשות לנו פסלים נעבדים של כל צורה או שילוב של צורות שקיימות ביקום שסביבנו.

צריכים להתגייס הינה "השקפה של מינות וכפירה של ממש והיא חורבן כל התורה", עד-כדי-כך! והנה דבריו לפניכם (1:04): "השקפה שמחלחלת היא השקפה של מינות וכפירה של ממש והיא חורבן כל התורה [...] קצרו של דבר, שנאתו של ארבל לצבא פשוט העבירה אותו על דעתו, ושנאה תהומית שכזו, נובעת אך ורק משנאה של מינות וזו דרכם של המינים, לחפש בנרות כל מיני תואנות כדי להצדיק את כפירתם בייעודו של עם-ישראל. שקר, וכי באמת שליחי הציבור שאתם בוחרים אותם ברבבות רבבות של קולות של כל מנדט, כולם שומרי חוק?

"פרסום ראשון: ראש ישיבה מוכר השוהה כעת בחו"ל [לאיסוף תרומות] שיגר מכתב להגר"ד לנדו, והציג את שאלתם של ורק בזכות זה של לומדי תורה תקוותנו לבורא עולם שיושיענו מכל צרותינו במהרה ותשועת השם כהרף עין". ובכן, המין לנדו הולך בדרכם של המינים שקדמו לו: הוא מטיף להזיה שלימוד תורת המינות של האורתודוקסים הנבערים וצאצאיהם אינם מתגייסים ואף אינם מועילים במאומה למאמץ המלחמתי (למעט כמה מאות בודדות מתוך כמיליון איש של הטומאה והמינות של אירופה נכחדו במשרפות אש ועשן, ורבים מהם אף עברו תופת של ייסורים, ייסורי אימים שייסורי

והלוחות, אורכן ששה ורוחבן ששה ועוביין שלשה  מונחות באורכו של ארון; כמה לוחות אוכלות בארון? כללו של דבר, ממסורת התורה-שבעל-פה עולה באופן מפורש שהלוחות היו ריבועיים. היא נובעת גם ממוטיבים של קשתות באדריכלות הרומית-נוצרית וגם מהסמליות של המעגל כמתאר שמים. כמו כן, התיאור לפיו הצורה הראשונה של החומר הייתה צורה מעוגלת של שתי כוסות, אף הוא מוביל להזיה שהלוחות כללו של דבר,  צורתם המעוגלת של לוחות הברית הנפוץ מאד בבתי-כנסת בימינו הינו השפעה נוצרית.

בעצם הבעיה היסודית של מדינת ישראל. חיסולה, פשוטו כמשמעו, של קבוצת תרבות אחת בידי רעותה; ב)  חיסול תרבותה של קבוצה אחת בידי קבוצה אחרת. במקרה זה הקבוצה הדומיננטית מבחינה מעמדית יוצרת מיתוס של זהות בין תרבותה לתרבותו של העם והמדינה, ובכך של מדינת ישראל, ומעל לכֹּל – השתתפותם המלאה בעיצוב פרצופה התרבותי והחברתי של המדינה. הרבה מקולותיהם בבחירות של 1977 ל"ליכוד", בהנהגתה של תנועת החרות.

להתאושש מטראומה לאומית, עשרות אלפי גברים ישראלים נוסעים לחגוג בראש השנה בעיר אוקראינית מוזנחת, במסווה של כי הם לוחצים במקום הכואב של ביבי והוא מפחד... זו סתירה מוחלטת לכל מושג של צדק חברתי, מוסר דתי או מחויבות לאומית. המציאות האבסורדית של חיילים בחזית וגברים חרדים בחגיגת היבריס. לקרקס של קמיעות, מניפולציות ואשליות.

מכולם: הם רודפי בצע שׂררה שליטה ושלטון אשר נדמה להם שהם השליחים של אלהים. אז יש לי חדשות לביבי הכלבי הארור ולמפלגות המינות החרדיות והדתיות: אתם לא השליחים של אלהים! לאיזה שפל של שחיתות מוסרית וערכית? קצרו של דבר,  הוזי הזיות אורתודוקסים מוליכים את עם-ישראל לקראת אסון, כי נדמה להם שהם השליחים של אלהים ניסיון ההפיכה המשטרית של ביבי ושות', והיום, קרוב לשנתיים לאחר המלחמה הפנימית, ממשלתו של ביבי מתחילה

בגבעון פוגשים יואב וחייליו את אבנר בן-נר, שר צבאו של שאול לשעבר, הוא ואנשיו. דוד הרגיש כי בלי עזרתם של בני צרויה לא יוכל להתחזק במלכותו". ניתן לזהות אצל יואב נטייה להשׂתרר על דוד – והלא מוכרת לנו התופעה שבה אדם מקבל תפקיד "קרוב לצלחת" ונכשל לקבל דוד היה חכם, הוא הצליח להבין שידו של יואב בדבר, אך הוא לא שם קץ לתופעה הזו ונשאר אדיש למעלליו של יואב דוד סבל את חרפותיו של שמעי כי הוא ראה בכך חלק ממירוק עוונו החמור.

לאחר השקעה של עשרות שנים בפרויקט הוא מת מבלי לראות ברכה בעמלו. השאלה היא אם מדובר בכמויות מסחריות שמצדיקות השקעה של עשרות מיליונים ועשרות שנות חיים... בטענה שמדובר באבנים מ"ארץ הקודש" (4:02) – אחרת הם היו במאזן של הפסד בלי שום ספק. של אליל סכל, ואף מת לאחר עשרות שנים של יגיעה לריק, מבלי לראות ברכה בעמלו. בתמונת שער הרשומה: קברו של מנדל הטמבל לצד קברו של חמיו. התמונה מאת: אבגד - משתמש .

ברם, הואיל והלוויים של ימינו הינם לוויים אך ורק מכוח חזקה ולא מכוח ייחוס ברור ומוחלט, והואיל ויש בהם כמו כן, בשנים א, ב, ד, ה, של מחזור שני השמיטה יש להוסיף ולעשר מעשר-שני שהוא עשירית ממה שנשאר, ובשנים מתעשרים לפי השנה הנוכחית, לדוגמה: שנת תשפ"ה היא שנת מעשר-עני, אם יש לפנינו פירות שנתעשרו לפני טו בשבט של נמצא המעשר-שני בפירות שלפניו, ואם חתך את הפרי שהיה בימין ערֵמת הפירות אומר כך: "והמעשר שני בצד שמאל של ברם, ניתן לדעתי לאכול את הפירות גם לפני שייתן את הכסף לעני, מכיוון שדינו של מעשר-ראשון קל מדינם של תרומה-גדולה

ציור זה עורר אותי להבין, כי כל מחול השדים סביב הדמיון הדרשני הפגאני של "המלך בשדה" הינו תקלת-מינות אחת זאת ועוד, אין ספק שבמשך מאות רבות בשנים לאחר חיבורו של המדרש הלז, חלו בו ידיים זרות, כדרכם של המינים עוד מעניין, שהמדרש במקורו מתאר את כעסו של המלך על עַמּוֹ ויציאתו מן העיר אל השדה, כלומר מה שגרם למלך לצאת הוא עוונותיהם ופשעיהם של אנשי העיר. ובמלים אחרות, כל מוטיב התוכחה על מעללינו נעדר לחלוטין מהגרסה המודרנית של המדרש!