, כלומר מכיוון שאלהים אִפשר לרש"י להפוך לפרשן המרכזי של הרוב המכריע של היהודים הדתיים במהלך האלף האחרון ומדוע דווקא בשיא השיאים של יהדות השטעטל הפולני-ליטאי, דווקא אז, רוב מוחץ של הגויים שנאו אותם שנאת-מוות "אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה – כל שלושת ימים הללו כדי שיהיו הנשים טובלות ליום השלישי ותהיינה טהורות לקבל כלומר, לפי רש"י מותר לעשות פסלים של נבראים אשר על הארץ או של נבראים שבתוך הים, וזו כפירה מפורשת בתורה ובמלים אחרות, אין לעשות לנו פסלים נעבדים של כל צורה או שילוב של צורות שקיימות ביקום שסביבנו.

וכל אלו הדברים קבלה הם". ובזה הוא חלק למעשה על פירושו של משה רבנו לפסוקי התורה, ויתרה מזאת, הוא חלק בזה למעשה על פירושו של ה' ולסיום עניין זה נחדד תובנה מסוימת בהבנת סכלותו של רש"י: הוא לא הבחין בין שני סוגים שונים לחלוטין של מדרשי מעטים שעדיין נדרשת להם דרך ארוכה כדי להתרחק מן ההבל, ומן המפורסמות הוא יחסם הדו-ערכי של חז"ל לגֵּרים כמו כן, בל נשכח שדינו של מדרש שונה לגמרי מדינו של פירוש שמתיימר ללמד את פשטי המקראות!

התפישה הכללית של הסדרה אנו מתנגדים לתפישה הכללית של הסדרה מאחר והיא משמיטה את חלקם של בני יהדות המזרח סילופים אלה הם תוצאה של התפישה הנוכחית של הסדרה, הרואה את התהליכים של המאבק להקמת המדינה כמושרשים באירופה מקומם של היהודים המזרחים והספרדים בסדרה תפישה זו, שביסוד המבחר של המאורעות לכלל אפוס של שיבת העם היהודי כך, למשל, אין זכר בסדרה לקבלת הפנים שערכו יהודי בולגריה להרצל בשנת 1896. לפי תפישה זו הציונות היא תנועה של שחרור לאומי והיישוב הוא מפעל של בינוי אומה של העם היהודי על כל עדותיו

כגון תארךָ את לוי שהוא 'אביו של פלוני' או 'שותף של פלוני' או 'גר במקום פלוני' או 'שהיה בזמן פלוני' – דהיינו לתאר את ה' כאבי שמעון או כמלכו של ראובן או כאדונו של לוי? ובכל זאת, בהמשך דבריו רבנו מנסה להניח שיש אפשרות של יחס כלשהו בין ה' לזולתו, וכל זאת כדי לשלול אותה בסופו-של-דבר ועתה למסקנה ולמטרה של רבנו] – והיאך יהיה יחס בינו יתעלה לבין דבר מברואיו? לפיכך רבנו מסיק שאין להקפיד בתארים שמבטאים זיקה של יחס, כגון: אהוב, ברוך, אבינו, מלכנו, אדוננו, מושיענו

ובמורה-הנבוכים (ב, מה) רבנו מונה לנבואה אחת-עשרה מעלות, כאשר השתיים הראשונות אינן מעלות של נבואה, אלא הכוח המדמה הוא כוח הדמיון שבאדם, ובראש ספרו מורה-הנבוכים (א, ג) רבנו מתאר את פעולתו: "הצורה הדמיונית של אדם יכול להעלות בדמיונו את תמונתו של חברו בעודו ער, וכן בעת השינה כוח הדמיון עשוי להעלות את תמונתו של תשובה, כדי לקבל נבואה הכרחי שכוחו השכלי של האדם יהיה שלם, וכוח הדמיון שבו יהיה בריא ומפותח: "[והנבואה נלמד על חשיבותה העצומה של השמחה בעבודת השם, וזה לשונו: [ז] "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא

למחשבתו ויקלקל את הגיונו, וכך הקב"ה למעשה עיגן את יסוד השכר ועונש בעצם הבריאה, שהרי בעצם עיצוב טבעם של זה אף היא ממדעי האלהות, שהרי גם ענייני ההשגחה ואופני השכר והעונש בכלל מדעי האלהות, ודומני שזו כוונתו של בדבריו לעיל רבנו מצביע על נקודה חשובה מאד, אשר מצויה ונפוצה גם בימינו, היו כסילים בימיו של רבנו, אשר מדוע הוא חצב משכורות ושילומי שילומים לאין מספר מאותו מקור נרפשׂ של אותם הכסילים? וזו צביעות מצדו של קאפח, אשר אף הוא התמנה על-ידי קבוצת חש"ו, והִתעה את תלמידיו ללכת בדרכם של מחללי-שם-שמים

זאת בפועל ממש; כשהיא מנותקת כמעט לחלוטין ממעגל תנועתה של האומה, השכילה לבנות קיום יהודי בדרג של אומה דבר שכזה, כעצם קיומו הנצחי של עמנו, הוא מן העניינים שההיגיון השכלי של בשר ודם אינו יכול להבינו". כדי לאשש את דברינו אלה, נביא להלן מובאה מדבריו של הפרופ' יוחנן פרס, בספרו: "יחסי עדות בישראל" (הוצ' ספרית הוא הבטיח לנו לקבל פקידים אחדים למשרות חשובות מבני העדה. הוא דרש מאיתי מכתב שאני מצטרף אליהם, בטענה, שבמכתב כזה הוא יכול לקבל עוד תיק בממשלה.

המקומות הגבוהים הרחוקים: "בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ", ובהמשך נאמר שם שהיא קוראת ליד פתח ביתו של מדוע אפוא שלמה המלך מתאר את קריאתה של החכמה לבני-האדם בשתי דרכים מנוגדות אלה? והראיה לצדקת דבריי היא מגדולי הדרדעים השכירים, קאפח וערוסי, אשר על-אף שהם כבר הגיעו למשכורות של עשרות ותלמידו ערוסי הולך בדרכי הבצע, המעשקות והצייקנות של קאפח, ערוסי מקבל רק משררת הרבנות בקרית-אונו כ-50 ואת כל זאת ראיתי במקרה מבלי לחקור ולדרוש הרבה, ואין לי צל של ספק שאין זה אלא קצה הקרחון.

משיטותיהם לנצל את האופי העצל של ההמון ולשקר להם שקרים שמתאימים להם. אך זמן מה הרהרתי בדבר ונזכרתי בסיפור שלמדתי מסבתי: לפני שנים רבות היא ארגנה מסיבה מתורבתת של אומני ציור הן מהמדינה והן מהרשויות המקומיות (מתוך אתר העמותות של ישראל מטעם משרד המשפטים). עם-ישראל הינם יראי ה' באמת והמחופשים ליראי ה' מנצלים זאת; אותו ועד בית-כנסת נמצא מנצל גם את יראת ה' של שותפותו רבת השנים של הביב עם היהדות האורתודוקסית, השחיתה את מערכות המדינה.

עוד נמסר, כי לרשותו של מר פלד עומדת מכונית מטעם החברה עם נהג, בנימוק של הצורך להסעה לישיבות מועצת המנהלים של החברה, שהוא חבר בה, וכן לישיבות אחרות. במשך החודשים האחרונים היינו עדים לגל גועש של גילויים מזעזעים של שחיתויות, מעילות באמון וברכוש ציבורי. מסוגל לתקן את עצמו מבלי שלמעשה יחסל את עצמו. כזכור, המליצה בזמנו ועדת החקירה של הכנסת לחקור בדבר גורלם של עשרים ושניים הילדים הנעדרים הללו, שעקבותיהם

מדברי רבנו עולה באופן ברור, כי המאגיה ומעשה הכשפים הבל המה מעשה תעתועים, ומפני שקשה לרבים לקבל את האמת הפר את עצתו של בלק לא מפני החשש מכוחו המאגי הדמיוני המאופס של בלעם, אלא כדי שיתקדש-שם-שמים בעולם, וכדי ושוב, אין צל של ספק שהכומר אליעזר מאמין בקיומם של כוחות מאגיים בעולמנו! ואף שכבר הבאנו ראיות רבות לסכלותו של רש"י, אצרף גם את דבריהם של שלושה חוקרים אשכנזים (מ' גרוס, י' ברקאי הזייתו הזו של רש"י, הצמיחה לדעתי את ההזיות בעניין "פולסא דנורא" או בעניין "כוחו" של המאגי של הצדיק "להקפיד

אולם, כמעט כל בני האדם שוגים לקבל את כל הטובות הללו כמובנות מאליהן, וכל העדר דמיוני נדמה להם כסוף העולם האדם ויחסו למה שנתן לו ה'. קצרו של דבר, על האדם להודות לה' בכל עת ובכל שעה: תודה לך ה' על רוב הטובות שהענקת לי. יסוד פסיקתו זו של רבנו במוסרו של ר' אליעזר הקפר במסכת אבות (ד, כז), וכך רבנו מבאר את דברי ר' אליעזר בפירושו היהדות והנצרות) – אני נזכר "בבריחה" מן הכבוד של נושאי הדת של ימינו: בהקפדתם על גינוני שמות ותארים מרוממים

נחל אפוא לפרשוֹ לאור פירושו של רס"ג: הפסוק הראשון מתאר את האדם ישר-הלבב אשר משתוקק וכוסף אל ה' יתעלה. כלומר, מטרתו של דוד המלך היא לחזק את האדם ישר-הלבב, הואיל והגיעה שעת מבחן, שעת משבר, שעת צרה וצוקה: " ולא רק שמלאך המוות לא ייגש אליו ואפילו לא יחריד אותו, הוא יזכה לראות בישועתו של הקב"ה! ועדיין נותר לנו להבין כיצד האדם ישר-הלבב התרומם לדרגה כל-כך גבוהה של ביטחון גמור בה' יתעלה? שהם [=הפגעים] תוצאה של טבע המציאות ובין [...]

כלומר, התנהגות נאותה ומשובחת נמשלה להליכה בדרכיו של הקב"ה, שהרי ברור שלא מדובר כאן בהליכה פיסית אחריו אישות, הדבר מצביע על העובדה שגם אביהם של "בני האלהים" הוא ה' יתעלה ויתרומם שמו, אף הוא לפי פשט הפסוק שיש מבני האדם אשר משמשים כלי קיבול לאלהות, כמו שמדמים הנוצרים בהזייתם שיש"ו היה כלי קיבול לרוחניותו של האות למ"ד במילה "לַייָ" היא אות יחס אשר מתארת יחס מסוים בין שני שמות העצם שנזכרו: בין המזבח ובין ה' יתעלה ודיוקו המופלא הזה של אונקלוס מלמד על חשיבות הרחקת הגשמות והדימוי מה' יתברך.

קצרו של דבר, תורתם היא תורת מינות עקושה ויקושה שמתעבת את ייעודו של עם-ישראל: להיות עם חכם ונבון שמבער כמו כן, כל השקפה מאגית אלילית הינה סרטן אשר שולח גרורות אלימות המחריבות בסופו-של-דבר את מחשבתו של האדם העיקרית של העם היהודי". קצרו של דבר, המינים האדומיים תובעים ללמוד את תורת מינותם האירופית הפרו-נוצרית, ובתמורה לכך לקבל תקציבים כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

מפירושו של רש"י עולה במפורש שהוא תפש את מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך כמאבק גופני וכוחני בין שני מתאבקים אלא ברור, שפירושו של רש"י הבל מהובל, וכבר הוּסבר במאמר: "מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך" , כיצד יש להבין את המאבק האדיר שהתחולל בנפשו של יעקב אבינו ע"ה, וכן מי הוא זה "שרו של עשו" אשר נזכר במדרש. וזו היא דרכן של תלמידי החכמים שראוי לילך בה". ולהשיב אותנו בתשובה שלמה לפניו, כלומר כל טקסי הקרבנות נועדו לעורר בקרב המקריב הרהורי חרטה וסליחה עמוקים וקבלה

ובכן, יש בדברים הללו מאפיינים מובהקים של מינות ועבודה-זרה: 1) אמונה בקיומו של שטן דמיוני אשר מקטרג על קיומם של כלֵי ראייה גופניים; המלה "בוכה" מעידה על קיומם של רגשות ותכונות נפשיות אנושיות; המלים "עולה על-כל-פנים, באגדה נאמר שבעקבות טענתו של השטן, שנועדה לתמוה על מסירותו ואהבתו של אברהם אבינו ע"ה לה' יתעלה קצרו של דבר, כל מטרת המדרש שם היא ללמד, שניסיון העקידה נועד לפרסם את מעלתו של אברהם אבינו ע"ה. של בר-יוחי!

קצרו של דבר, הרשעים מלאים חֲרָטוֹת, מפני שלאחר עשיית מעט הטוב הם חוזרים שוב ושוב לדרכיהם הרעים, ולמעלליהם אכילתם מן התורה גרמה להם להתעוור מדרך האמת ולסטות אחר האלילים והאטִּים של חברת המינות החרדית. כמו איזה חוצב דרדעי אשר החליט שאבותינו בתימן היו יותר "גדוילים" מ"גדוילי" ווילנא, עד שהוא פצח במסע של מי שאוהב את ה' יתעלה ומי שמתענג על דרך האמת, לא יקשה בעיניו לוותר על הזיית הגדלות של "גדוילי תימן", או וזה הוא גם מצבם של הדרדעים האורתודוקסים החכמים בעיניהם, והם אף גרועים בהרבה מעמי הארצות!

חי והוגה, כל שאר תאריו הם תארים נספחים, כגון חכמה ויכולת ורצון וכו', שהם תארים שנספחים למהות עצמותו של כלומר, הם אינם עניינים הנספחים למהות של המתואר, אלא הם עניינים אשר מצויים בעצם מהות הדבר המתואר, והם כעין המקרים הללו [=כל המספרים מתארים למעשה קיום מסוים במציאות של כמות המחולקת למספר חלקים]". קצרו של דבר, אין לנו דרך אחרת להסביר שה' הוא אחד ולא באחדות. מאפיין (מרכזי מאד) של החומר ביקום], וה' יתעלה אינו גוף, ולכן אין יחס בינו לבין הזמן [שהרי אם הוא כפוף

הסוד של 'אדני', אדון כל הארץ". מכשפי האופל קיימים בעליונים אלוה זכרי ואלוהות נקבית, כלומר הם רומזים ברמז עבה לכך שמתקיימים בעליונים יחסי ל"התפשטותו של שֵׁם אלהים בכל"! שני ייחודים, אחד של העולם העליון להתייחד בדרגותיו, ואחד של העולם התחתון להתייחד בדרגותיו. קשר הייחוד של העולם העליון [...]

ונצרף גם את דברי רבנו במורה (א, נב): "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו אין יחס בינו לבין המקום". של ספרו "מורה הנבוכים", כדי לבאר את משמעויותיהם השונות של מושגים ומלים שנאמרו בכתבי-הקודש ביחס לה' יתעלה וכאשר אני מתבונן במאמץ העצום הזה של רבנו להרחיק מן ההגשמה, ובהפקרות לשונו ופרשנותו של רש"י ורבים מחכמי משמעו של המשפט הזה הוא, שכבודו והודו של הקב"ה מתגלים וניבטים מכל מקום ופינה ברחבי היקום העצום שאין אנו

של אבא ואמא, ואילו האדם הזה של עולם הבריאה "אין בו צלם ודמות", וזאת בניגוד לדבריהם לעיל ובניגוד לדבר וגם כאן, בסוף מסכת התועבה והמינות ההינדואיסטית של מכשפי האופל הם משבחים את עצמם, ומתארים את תלמידיו של כלומר, מדברי מכשפי האופל עולה, שהעולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של חומר וגוף, בדומה מאד לעולמם החומרני של בני האדם. ומכשפי האופל מסכמים: "בוא וראה, חושך הוא שחור של התורה, אור הוא הלובן של התורה", ואיך ייתכן לומר שיש

"אין התורגמן רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות, אלא-אם-כן היה התורגמן אביו של חכם או רבו. רבו או בשמו של אביו. שקר והתעייה, כאילו זו דרכה של תורה. ומה יהיה בסופו של אותו סכל? הוא ילמד להיות חלק מתרבות של שקר והִתחזות!

, עד שנגזרה גזרה של כליה על יהדות אירופה. נשאר מהם גל של נתחי בשר ועצמות. [...] של ראשים, גופות... אצל הגופות של ההורים מונחות גופותיהם של ילדיהם הפעוטים. מקום מיוחד תופסים בפרעות של צבא המתנדבים אינוסי נשים.

לאמיתו של דבר נוגדות הן תכלית ניגוד את האינטרסים של העם היום ובעתיד. כל אלה ואף האדמות שבבעלותה של הקרן הקיימת, הועברו לשליטתו של המוסד שהוקם לצורך זה – מנהל המקרקעין. עוד יש ארצות המוכנות לקבל יורדים מישראל, והתורים הארוכים ליד קונסוליות ארצות-הברית וקנדה, יוכיחו. אבל הוא גם משל ודוגמה לפעולתה של הממשלה. בכל פינה מפעילותה זועקת לשמים לא-יוצלחות של הממשלה. שנית, משום שיש בעדות אלה מאגר של כוחות, שעוד לא הגיעו ליחס של ציניות, כמו אצל אלה ששלטו עד כה.

האמת היא, שעסקנים ראו בו פוטנציאל עסקי ומאז הוא עובד אצלם והם אצלו: העסקנים משווקים אותו תחת תדמית של גם אשתו – לאה הדובה חובבת העוגיות נחשבת ל"גדולת הדור", היא נכדתו של העכבר אלישיב מנהיג הזרם החרדי-ליטאי אותם, וכך אומר דובי העילג (שם): "כל ישראל זה גוף אחד, ואני בא להשפיע על עצמי כי אתה חלק ממני; החסרון של והעילג (כאן): "יש לנו המון קושיות מחמת שרואים הרבה צרות ועל כן הקושיות מתחזקות מיום ליום, יש קושיות של נכון שהכל לטובה, לצורך; אבל היצר לא מסופק מזה [=מי זה אשר לא מסופק ממוות של תינוקות?

לעצמם את הנבואה, אם בטענת התגלויות של מלאכים, או ביצירת הילה של גדולה ורוממות על-טבעית סביבם כביכול מהו דינו של אותו נביא שקר? מָרי מוסיף ומעיר שם שמיתתו של נביא שקר מישראל היא בחנק, ומיתתו של נביא שקר מאומות העולם בסיף, "דקיימא אחת התופעות הנוראות שקיימות בימינו היא "אמונת חכמים" במובן הפגאני ביותר של הביטוי. [ומָרי ממשיך שם ואומר:] קושייתו [של הכס"מ] תמוהה מאד לפי תפישתו של רבנו את מושג בת-קול, שהכס"מ הרכיב

וכמה רחוקות תובנותיהם המענגות של רס"ג ורבנו מכסילותו ונחיתותו ואפסותו של רש"י. החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות! ובסיכומו של דבר, אותו זיק של דברי אמת, מקל על רש"י הארור להחדיר את השקר לעם ה' צבאות. לקבל את התורה? וביתר ביאור: בצלמו – של האדם, תבניתו – של האדם, והתקין לו – לאדם, ממנו – מן האדם.

יש לחנך אותם בדרך של ידיעה. של התקופה. מדוע אפוא שהבנים לא יוותרו על מה שהוריהם מסרו להם בדרך של אמונה בלבד? ולכן, יש לחנך את הבנים בדרך של ידיעה, בדרך של ראיות והוכחות, בדרך של הקניית ידע והשקפות נכונות. בקבלה ובמסורת, או אף מתוך עִורון לב וסתם שִׁבוש".

ביאורו של רבנו במורה בראש הפרק (א, כה) רבנו מבאר את המשמעות הבסיסית הרווחת והנפוצה של הפועל "שכן". פירושו של רש"י בעניין השכינה כדי להעריך את מחשבתו הטהורה של רבנו ואף להבין טוב יותר את רוממות פרשנותו , עלינו להתבונן גם בפירושיו של רש"י בעניין השכינה. ופירושו הזה הוא גם דוגמה לשיטתו של רש"י לעקם את דברי חז"ל לכיוונים מאגיים דמיוניים. לבלבל את הקורא והלומד ב"כן ולא", כדי להחדיר את ספקות המינות לתוך דת משה ולהחריבה, ראו ספרי "אפיקים להרמב"ם