זה נכתב בעקבות שאלה ששאלני ידידי ר' נאור טויטו הי"ו, והנה לפניכם שאלתו: אחת ההשקפות המשובשות שהחדירה הקבלה ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שכוחו של בר-יוחי גדול מכוחו של משה רבנו ע"ה? שהרי עם-ישראל נענשו בעונשים כבדים וחמורים מאד במהלך מסעם במדבר – וכי גדול כוחו של בר-יוחי מכוחו של משה כלומר, כל כוונתו של בר-יוחי הייתה להעביר מסר לדורות על מיעוטם של אנשי האמת ותו לא, וגם בימינו ובכל דור של האדם עד שובו בתשובה שלמה.

בארבעת החלקים הראשונים של המאמר עסקנו בעניינים הקשורים בעיקר לתזונה ולהרגלי אכילה נכונים, ובעניינים אלה רבנו עוסק בעשרים ההלכות הראשונות של הפרק הרביעי בהלכות דעות. בשלוש-עשרה ההלכות האחרונות של הפרק האמור, רבנו עוסק בענייני בריאות שאינם קשורים לתזונת הגוף אלא לנושאים וכבר למדנו בחלק הראשון של מאמר זה את פסק רבנו בהלכות דעות (ד, ב): "ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד, אלא ואולי ניתן בדוחק לכלול בהגדרה הרחבה של מלמדי התינוקות כל מורה בבית-ספר תורני.

היו מהם בקיאים בקבלה מעשית שעשו פעולות בדרך הסוד והגנו עליה מפני כובשיה, והאויבים, כיוון שראו את חומותיה בפינה הדרומית-מזרחית של ההר, תחת הגורן של ר' יוסף בן משה דחוח-הלוי, נמצאת מערה ששימשה מסתור ומחבוא ליהודים של תימן, השתלט סעיד אחמד עלי אלאדריסי. שלושה בתים של ארבע קומות ושלוש ושתי קומות. הוא למד תורה, נביאים וכתובים, משניות והרמב"ם.

בחלק הראשון של מאמר זה ניתחנו והפרכנו את ארבעת התירוצים הראשונים של קארו בפירושו להלכות תלמוד תורה שם כלומר, ר' אמי נטל את שק הדינרים במטרה לכונן צדק חברתי וחלוקה דיפרנציאלית של הדינרים – דהיינו לעניים, ופירש רש"י: שקא דדינרי זהב [איפה נאמר שהיו של זהב?] שלחו ממקום אחר לבני הישיבה [ע"כ]. אדרבה, אם כהן הדיוט שנהג בגרגרנות חילל-שם-שמים, מה יהיה דינו של כהן חכם גדול שנהג בגרגרנות? (ד, ז), מפני שעליהם נסובים דבריו של קארו בתירוצו העשירי.

הננו ממשיכים לעקוב אחר מסעו של רבנו להרחקת הגשמות, ולטיהור מושגי ייחודו ואחדותו של הבורא יתרומם שמו. וכך הוא סדר הדברים: הסיבההראשונה היא רצונו של ה' יתעלה; הסיבה והמסובב הינם גם התוצאה של רצונו (=מסובב לניצחונו ותשועתו של עם-ישראל ולפרסום אלהותו של ה' יתעלה; וישנו מסובב בלבד, שהוא המטרה הסופית הנשגבה השאיפה הזו של החומר לקבלת צורה-מהות היא שאיפה בלתי פוסקת, ואף לאחר שהיא מגיעה לידי מימוש והחומר קיבל ויחסו אל ה' [הוא יחס של סיבה ומסובב שהרי נאמר "ותחת רגליו"] כיוון שהוא ראשית ברואיו [נראה מדברי רבנו

בני עדות המזרח ינסו להשתחרר מן המלכוד החברתי שהם נתונים בו החברה בישראל, המאופיינת בפירוד, בפיצול ובסכסוכים אולם, הפער גדול בסוג החינוך התיכון: 44 אחוז של האשכנזים לומדים בתיכון העיוני לעומת 19 אחוז של המזרחים שכן בשנים האחרונות חל תהליך של השתחררות מן האפוטרופסות של הממסד האשכנזי הפועלי [מפא"י]. הנאמנות לאופוזיציה של הליכוד הייתה לצינור של תיעול המחאה. המצב של בטרם-שלום גרם להקפאת בעיות פנים. במצב של לאחר-שלום, יעלו ציפיותיהם של בני עדות המזרח.

פתיחת פרק חדש בחיי האזור שבו אנו שוכנים, פרק של תקווה לשיתוף פעולה. יינצל כבודן של מדינות-ערב ואילו אנו לא נהיה נאלצים לוותר על הכל. אין ספר שהנשיא קרטר הפעיל גם מכבש כבד, שעליו הושם כל משקלה של ארצות הברית. ושומרון וחלקה הגדול של שפלת פלשת. ישנים תנאים חיצוניים, ישנם אילוצים, ישנם יחסי כוחות. בכל אלה צריך מדינאי להתחשב.

רבנו מלמד אותנו כי יש שני סוגים של משלי נביאים: 1) האחד שכל מלה או משפט שבאותו המשל כולל עניין מסוים; חלום יעקב כדוגמה לסוג הראשון של משלי הנביאים רבנו מביא את חלום יעקב, וכֹה דבריו: "והנה לדוגמת הסוג הראשון רבנו קובע, כי הפעל "נצב" בכתבי-הקודש נאמר ביחס לה' יתעלה ופעולותיו אך ורק במשמעות של "קיום ותדירות", של כללי הטבע והמדע שנחקקו בו בששת ימי בראשית. ובכל המדרשות מזכירים כי ארבעה מחנות של מלאכים הם, ונכפל דבר זה".

וכאשר התבוננתי במה שמצאתי מנוסחי התרגום עם מה ששמעתי בזמן הלימוד [בימיו של רבנו טרם חדרה השפעתם של המינים ובכל העניין זה ראו: "הרמב"ן – הַמִּין שלא יבין", שם בקושייתו השנייה של העבד הנרצע. כלומר, שוב אונקלוס מרחיק מה' יתעלה את הפועל ר-א-ה, ומסב אותו לביטוי של פולחן. כלומר, אונקלוס מרחיק את השבועה מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, וקובע שאברהם אבינו נשבע באמיתת פקודתו של בורא-עולם וכבר ראינו בדוגמה סה ו-סז את מגמתו זו של אונקלוס, דהיינו הרחקת פעלים ותיאורים מאמיתת עצמותו של ה' יתברך

את מלחמת יום-הכיפורים ייחסו אצלנו למחדל ביטחוני. ההיסטוריה תשפוט אם זו הייתה הסיבה האמיתית והיחידה. קהל הבוחרים לא הביע את דעתו בשאלה העיקרית שניצבה בפניה ישראל: האם להמשיך בקו של אי-רתיעה, של אי-נסיגה לעתים הם חוצים גם את לבו של האדם מישראל. הכנסת הרכיבה מתוכה ממשלה כדתו וכדינו של החוק. מעמדה של ישראל הולך ופוחת מחודש לחודש.

התיכונית על המדוכה והעיתונות דנה בה בהרחבה, אך לדעתנו, מסיבות שונות, היא לא הצליחה אלא לתאר את קשייה של למזלנו, מתרחבת תודעת החינוך גם בשכבות בני עדות-המזרח; אך מה יעשה האב, אשר אינו יכול להפריש סכום של כמאה רבים הם המתריעים מפני כך, שבעוד שנים מספר נסבול מחוסר וגרעון של בעלי ידע טכנולוגי ובעלי ידע אקדמאי בתחומים רבים טוענים כי אין באפשרות המדינה לשאת מעמסה כזאת, בייחוד עקב הנטל של הוצאות הביטחון, אך הרי אין חולק ג) יש לבזבז פחות את כספי הציבור והמדינה, על-ידי בדיקה מדויקת של כל הוצאה, ואין בכוונתנו לציין דוגמאות

קצרו של דבר, אין גרועים מן המינים הארורים, ודבריו של אייכלר הצורר הם העדות החזקה ביותר לצדקתם של חז"ל תגובתה של "יד ושם" שימו לב לתגובתה של "יד ושם" לדברי אייכלר הצורר, וזה לשון תגובתם: "יד ושם דוחה מכל תגובתה של גוטליב וכך הגיבה טלי גוטליב, לדברי האמת של בנימין נתניהו: "תמיד מהדהדים בי דבריו של אבי החכם , אסור לעשות חשבונות של ריבונו של עולם! כניעתו של מר נתניהו מוכיחה שהוא עבד משועבד למינותם ולפריצותם של החרדים.

או להמעיט במחיר: זה נוקב בסכום שאין הוא מקווה לקבלו אלא אם הקונה חסר-דעת; וזה נוקב בסכום נמוך עד כדי של עסקנים נוספים המשתוקקים להיות שרים בישראל. כך מתנפחת הממשלה, עד שאין אפשרות להחליט החלטה כלשהי, אלא במטבח של ראש-הממשלה. מפלגה בינונית של עשרה חברי-כנסת (ששניים מהם, "הצעירים", מצויים במצב של פרישה מתמדת ממפלגתם) מקבלת ארבעה בחרפה של האילמות, של חוסר הנציגות – אשמים קודם כל אנחנו. הבא נגול את החרפה מעלינו.

ובכן, היסוד לסכלותו של ארבל בעניין זה הוא תפישׂת מדרשי חז"ל כפשוטם. מינות וחילול-שם-שמים, למקור של מים רעים ומרים. והלא לפי דרכו רוב עם-ישראל הם בגדר של "מורידין ולא מעלין", מדוע אפוא פתאום חשוב לו "זכות הקיום" של החילוניים לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן [...] כגון הרמב"ן והשטן מגירונדי, וכן הרשעב"ץ וקארו הקראי שהצדיקו ליהנות מדברי תורה, ועוד ספרדים אשר יָצאו

האם מנהג זה עומד בכללי ההלכה של דת משה או שמא שיקולים כלכליים ועסקיים אורתודוקסיים פרו-נוצריים חדרו לעולם נחל אפוא בהלכה הראשונה מבין שתי הִלכות התוספתא, ונעיין בהלכה קדומה זו לאור נוסחו ופסקו של רבנו בהלכות בשעת דוחק זו, התירו ליהודי למכור את החמץ לגוי או לתת לו אותו במתנה, ולאחר הפסח הוא יהיה רשאי לקנות או לקבל ראיה נוספת לכך שמדובר בהלכה זו בשעת הדוחק, ניתן להביא מההיתר של רבנו לעיל לתת מתנה לגוי, שהרי לפי כללי כל אלה מגלגלים מאות רבות של מיליונים ואולי אף יותר על גבה של דת משה, ללא אמת הלכתית וללא אמת מוסרית,

כך שנוסחו של רש"י משובש מאד, אך לא על זאת הנני עוסק בפירושו הזה. של חברו! ובראש הלכות שכירות פרק א רבנו פוסק שדינו של השוכר כדינו של שומר שכר. טעותו של רש"י נבעה מסכלות חמורה, הוא לא הבין או לא רצה להבין, שהגר שנזכר ברישא של הפסוק הוא גר צדק, ואילו בנוסף, קביעתו של רש"י הינה סילוף של התורה-שבעל-פה, כי אם כדבריו, הפסוק "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" וכן

הבורא ישתבח – ולמעט הדרך השני אשר רבנו דוחה את העיון והדיון בו לראש חלק ב במורה, רבנו שולל את כל הדרכים של בסוף דבריו רבנו גם מותח ביקורת כללית על דרכיהם של הוזי ההזיות ה"מתכלמין", וטוען שהם למעשה חסמו את נתיבי כללו של דבר, הם יצרו לעצמם טבע מציאות והוכיחו לפי הזיותיהם את מה שרצו להוכיח – והתוצר היה שהם הוכיחו חשוב לציין שבתוך דברי השלילה של רבנו לשיטות ה"מתכלמין", ישנו קטע חשוב אשר מסביר מדוע "חוסר היכולת" של שתי דרכים: דרך העיכוב לחלופין [זו הדרך הראשון לקמן, ועיקרו שלא ייתכן שלא תהיינה סתירות בין הרצונות של

בהמשך הפרק מתוארת שוב הכחשתו ומרידתו של עם-ישראל בייסורים שה' השית עליהם, וכך הם אומרים, וכך ה' יתברך (לאווין קכח): "והוא אמרוֹ יתעלה: 'כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ' [שמ' יב, מג] אמר המבאר את הקבלה   כללו של דבר,  ראינו אפוא שהמילה "וְלַד" בתרגומו של אונקלוס מבטאת תינוק או לכל היותר ילד קטן, והדבר אף פעלו של ה' יתעלה שמו בצדק ובאמת. וחז"ל הוסיפו שהוא הדין לבנים עתידיים שייוולדו להם לאחר החטא, ולא כמובנה של המילה הזו בעברית של ימינו

את קופת האוצר של מדינת-ישראל מעטיניו המלאים. אם נהיה שרויים באותה עת במצב של רגיעה ביטחונית, שוב לא תהיה אפשרות לנגן על נימי "הפטריוטיות" של דלת-העם אבל לפחות יחיו בהרגשה, כי לא הם לבדם נושאים את המעמסה של הדאגה לכלל ולא רק יגיע כפיהם מספק למדינה את לא די שראש הממשלה עוסק בעניינים של מדיניות גבוהה, בבעיות של שלום ומלחמה. גם מלחמות עושים אנשים. ייתכן שהם יחלקו זה על זה בעניינים של מדיניות, של משק וכלכלה, אבל כולם יהיו מאוחדים בדעה, כי בראש ובראשונה

כמו כן, תיארנו את רוממותו של אברהם אבינו ע"ה, אשר נלחם בעבודה-הזרה, ולמדנו שזו היא חובתו וייעודו של כל הפתאים מלימוד פשטני של אגדות חז"ל ומשליהם. הנבראים למיניהם, וכל-שכן של הפסילים וכיו"ב. ועתה נעבור לדון בשאלה: ומה דינו של מי שרק מאמין בגדולתם ורוממותם של גדולי האסלה? וחשוב גם לזכור, כי רבים מגדולי טחורי האסלה האמינו בהזיות המאגיות של עובדי האלילים, ולכן ייחסו אמיתות

כאשר שני החוקרים בודקים את סיבת הפער בהכנסה, נגלית לעינינו תמונה רחבה של פערים נוספים בהשכלה וברמה המקצועית , ובהקשר זה נחשפת השפעתם של גורמי המוצא והוותק בארץ. שני החוקרים מעלים מספר סברות לכך, שהפער האמתי הוא גדול יותר מזה שמשתקף בהפרשי ההכנסה של השכירים. יש עלייה בהכנסה של כל הקבוצות, אם כי העלייה אינה אחידה. ב) חל שיפור מתמיד ברמת ההכנסה וההשכלה של כל קבוצות האוכלוסייה בארץ, לרבות בני עדות-המזרח.

עד כאן דברי ההבל והכסילות של צבי, החמור המחרף והמגדף. ומה דינו של מי שרק מפקפק ביסוד משלושה-עשר יסודות התורה? קצרו של דבר, מקורותיו מפוקפקים מאד-מאד, ואין להתחשב בהם כלל. וכוונת הדברים היא כמו שהוסבר: למול עוצמת השקר והרהב של המינים נפשו של אליהו נשברה בקרבו, הוא לא היה יכול אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

במשך 25 שנות קיומה של המדינה הייתה השתלבות מדינית של עדות-המזרח במפלגות של אחיהם יוצאי-אירופה, כיום ניתן במפד"ל נענש ד"ר שאקי מכיוון שהיה צריך לקבל את מרות הסיעה ולפעול נגד מצפונו. לפניכם: 1) בשנותיה הראשונות של המדינה הפער בין העדות היה פחות מאשר הינו כיום. 2) בשנותיה הראשונות של לאור האמור המסקנה המתחייבת היא: רק מרות של עצמנו ומשמעת של עצמנו יכולות להועיל לנו – כך נוכל לומר את אשר בלבבנו ולהשמיע כאוות נפשנו דברים לטובת הציבור המקופח שלנו, מבלי לקבל את מרותם של אחרים שאינם כואבים

כי הם בוחרים במי שמנפנף ב"שמירת מסורת" ו"מדינה יהודית", אך גם נשיא טורקיה ארדואן ניצל את הרגש הדתי של מרעיו, להלן דבר-מה בנושא מתוך כתבה בכלכליסט (כאן): "ארתור פינקלשטיין, יועץ הבחירות והמנטור המיתולוגי של זו הולידה בזמנו את הסיסמה 'פרס יחלק את ירושלים' [הציגו אותו כמויסר] אשר בהמשך התבססה בלחישה הארסית של לאחר שני עשורים של שלטון ארדואן קיים בטורקיה פיקוח כבד על מערכת המשפט, ומאז תחילת הרפורמות פוטרו יותר וכך טען שופט טורקי לשעבר: "כאשר הרשות השופטת איבדה את עצמאותה, היא הפכה לנשק של הממשלה".

לפי מיטב ידיעתנו (ונשמח לקבל את הכחשתך אם הדברים אינם נכונים), כל המנהלים הבכירים בתלביזיה הלימודית מונו המגוון התרבותי של כלל האומה. הדגשה מכֻוונת זו מתמיהה, מדוע כותבי החוברת נקטו יחס של איפה ואיפה: מדוע לא כינו את העולים האשכנזים בשם [עד כאן מכתביו של אבא מרי, ומכאן מכתבו של שר החינוך דאז זבולון המר ולאחריו שני מכתביו של מנהל התלביזיה הלימודית קיבלה את כל עובדיה אך ורק על-פי הוראות התקשי"ר [=תקנון שירות המדינה], לאמור, על סמך מכרזים וועדות קבלה

וכל אלו הדברים קבלה הם". ובזה הוא חלק למעשה על פירושו של משה רבנו לפסוקי התורה, ויתרה מזאת, הוא חלק בזה למעשה על פירושו של ה' ולסיום עניין זה נחדד תובנה מסוימת בהבנת סכלותו של רש"י: הוא לא הבחין בין שני סוגים שונים לחלוטין של מדרשי מעטים שעדיין נדרשת להם דרך ארוכה כדי להתרחק מן ההבל, ומן המפורסמות הוא יחסם הדו-ערכי של חז"ל לגֵּרים כמו כן, בל נשכח שדינו של מדרש שונה לגמרי מדינו של פירוש שמתיימר ללמד את פשטי המקראות!

התפישה הכללית של הסדרה אנו מתנגדים לתפישה הכללית של הסדרה מאחר והיא משמיטה את חלקם של בני יהדות המזרח סילופים אלה הם תוצאה של התפישה הנוכחית של הסדרה, הרואה את התהליכים של המאבק להקמת המדינה כמושרשים באירופה מקומם של היהודים המזרחים והספרדים בסדרה תפישה זו, שביסוד המבחר של המאורעות לכלל אפוס של שיבת העם היהודי כך, למשל, אין זכר בסדרה לקבלת הפנים שערכו יהודי בולגריה להרצל בשנת 1896. לפי תפישה זו הציונות היא תנועה של שחרור לאומי והיישוב הוא מפעל של בינוי אומה של העם היהודי על כל עדותיו

כגון תארךָ את לוי שהוא 'אביו של פלוני' או 'שותף של פלוני' או 'גר במקום פלוני' או 'שהיה בזמן פלוני' – דהיינו לתאר את ה' כאבי שמעון או כמלכו של ראובן או כאדונו של לוי? ובכל זאת, בהמשך דבריו רבנו מנסה להניח שיש אפשרות של יחס כלשהו בין ה' לזולתו, וכל זאת כדי לשלול אותה בסופו-של-דבר ועתה למסקנה ולמטרה של רבנו] – והיאך יהיה יחס בינו יתעלה לבין דבר מברואיו? לפיכך רבנו מסיק שאין להקפיד בתארים שמבטאים זיקה של יחס, כגון: אהוב, ברוך, אבינו, מלכנו, אדוננו, מושיענו

ובמורה-הנבוכים (ב, מה) רבנו מונה לנבואה אחת-עשרה מעלות, כאשר השתיים הראשונות אינן מעלות של נבואה, אלא הכוח המדמה הוא כוח הדמיון שבאדם, ובראש ספרו מורה-הנבוכים (א, ג) רבנו מתאר את פעולתו: "הצורה הדמיונית של אדם יכול להעלות בדמיונו את תמונתו של חברו בעודו ער, וכן בעת השינה כוח הדמיון עשוי להעלות את תמונתו של תשובה, כדי לקבל נבואה הכרחי שכוחו השכלי של האדם יהיה שלם, וכוח הדמיון שבו יהיה בריא ומפותח: "[והנבואה נלמד על חשיבותה העצומה של השמחה בעבודת השם, וזה לשונו: [ז] "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא

זאת בפועל ממש; כשהיא מנותקת כמעט לחלוטין ממעגל תנועתה של האומה, השכילה לבנות קיום יהודי בדרג של אומה דבר שכזה, כעצם קיומו הנצחי של עמנו, הוא מן העניינים שההיגיון השכלי של בשר ודם אינו יכול להבינו". כדי לאשש את דברינו אלה, נביא להלן מובאה מדבריו של הפרופ' יוחנן פרס, בספרו: "יחסי עדות בישראל" (הוצ' ספרית הוא הבטיח לנו לקבל פקידים אחדים למשרות חשובות מבני העדה. הוא דרש מאיתי מכתב שאני מצטרף אליהם, בטענה, שבמכתב כזה הוא יכול לקבל עוד תיק בממשלה.