תוצאות החיפוש

ובכן, יש בדברים הללו מאפיינים מובהקים של מינות ועבודה-זרה: 1) אמונה בקיומו של שטן דמיוני אשר מקטרג על קיומם של כלֵי ראייה גופניים; המלה "בוכה" מעידה על קיומם של רגשות ותכונות נפשיות אנושיות; המלים "עולה על-כל-פנים, באגדה נאמר שבעקבות טענתו של השטן, שנועדה לתמוה על מסירותו ואהבתו של אברהם אבינו ע"ה לה' יתעלה קצרו של דבר, כל מטרת המדרש שם היא ללמד, שניסיון העקידה נועד לפרסם את מעלתו של אברהם אבינו ע"ה. של בר-יוחי!

חי והוגה, כל שאר תאריו הם תארים נספחים, כגון חכמה ויכולת ורצון וכו', שהם תארים שנספחים למהות עצמותו של כלומר, הם אינם עניינים הנספחים למהות של המתואר, אלא הם עניינים אשר מצויים בעצם מהות הדבר המתואר, והם כעין המקרים הללו [=כל המספרים מתארים למעשה קיום מסוים במציאות של כמות המחולקת למספר חלקים]". קצרו של דבר, אין לנו דרך אחרת להסביר שה' הוא אחד ולא באחדות. מאפיין (מרכזי מאד) של החומר ביקום], וה' יתעלה אינו גוף, ולכן אין יחס בינו לבין הזמן [שהרי אם הוא כפוף

מדברי רבנו עולה באופן ברור, כי המאגיה ומעשה הכשפים הבל המה מעשה תעתועים, ומפני שקשה לרבים לקבל את האמת הפר את עצתו של בלק לא מפני החשש מכוחו המאגי הדמיוני המאופס של בלעם, אלא כדי שיתקדש-שם-שמים בעולם, וכדי ושוב, אין צל של ספק שהכומר אליעזר מאמין בקיומם של כוחות מאגיים בעולמנו! ואף שכבר הבאנו ראיות רבות לסכלותו של רש"י, אצרף גם את דבריהם של שלושה חוקרים אשכנזים (מ' גרוס, י' ברקאי הזייתו הזו של רש"י, הצמיחה לדעתי את ההזיות בעניין "פולסא דנורא" או בעניין "כוחו" של המאגי של הצדיק "להקפיד

כלומר, התנהגות נאותה ומשובחת נמשלה להליכה בדרכיו של הקב"ה, שהרי ברור שלא מדובר כאן בהליכה פיסית אחריו אישות, הדבר מצביע על העובדה שגם אביהם של "בני האלהים" הוא ה' יתעלה ויתרומם שמו, אף הוא לפי פשט הפסוק שיש מבני האדם אשר משמשים כלי קיבול לאלהות, כמו שמדמים הנוצרים בהזייתם שיש"ו היה כלי קיבול לרוחניותו של האות למ"ד במילה "לַייָ" היא אות יחס אשר מתארת יחס מסוים בין שני שמות העצם שנזכרו: בין המזבח ובין ה' יתעלה ודיוקו המופלא הזה של אונקלוס מלמד על חשיבות הרחקת הגשמות והדימוי מה' יתברך.

מפירושו של רש"י עולה במפורש שהוא תפש את מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך כמאבק גופני וכוחני בין שני מתאבקים אלא ברור, שפירושו של רש"י הבל מהובל, וכבר הוּסבר במאמר: "מאבקו של יעקב אבינו עם המלאך" , כיצד יש להבין את המאבק האדיר שהתחולל בנפשו של יעקב אבינו ע"ה, וכן מי הוא זה "שרו של עשו" אשר נזכר במדרש. וזו היא דרכן של תלמידי החכמים שראוי לילך בה". ולהשיב אותנו בתשובה שלמה לפניו, כלומר כל טקסי הקרבנות נועדו לעורר בקרב המקריב הרהורי חרטה וסליחה עמוקים וקבלה

"אין התורגמן רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות, אלא-אם-כן היה התורגמן אביו של חכם או רבו. רבו או בשמו של אביו. שקר והתעייה, כאילו זו דרכה של תורה. ומה יהיה בסופו של אותו סכל? הוא ילמד להיות חלק מתרבות של שקר והִתחזות!

הסוד של 'אדני', אדון כל הארץ". מכשפי האופל קיימים בעליונים אלוה זכרי ואלוהות נקבית, כלומר הם רומזים ברמז עבה לכך שמתקיימים בעליונים יחסי ל"התפשטותו של שֵׁם אלהים בכל"! שני ייחודים, אחד של העולם העליון להתייחד בדרגותיו, ואחד של העולם התחתון להתייחד בדרגותיו. קשר הייחוד של העולם העליון [...]

של אבא ואמא, ואילו האדם הזה של עולם הבריאה "אין בו צלם ודמות", וזאת בניגוד לדבריהם לעיל ובניגוד לדבר וגם כאן, בסוף מסכת התועבה והמינות ההינדואיסטית של מכשפי האופל הם משבחים את עצמם, ומתארים את תלמידיו של כלומר, מדברי מכשפי האופל עולה, שהעולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של חומר וגוף, בדומה מאד לעולמם החומרני של בני האדם. ומכשפי האופל מסכמים: "בוא וראה, חושך הוא שחור של התורה, אור הוא הלובן של התורה", ואיך ייתכן לומר שיש

בעל-הבית או גרוע מיינו של בעל-הבית... ואם יחליטו שיינו של האורח טוב יותר יש בזה גנאי ופגיעה בבעל-הבית, ואם יחליטו שיינו של בעל-הבית טוב יותר ולא לחינם צאצאי המינים אוכלין מן התורה, כי איך אפשר ללמוד פירוש נחות עילג ומשובש כל-כך בלי לקבל תמורה שמדובר ב"חכמתו של הקב"ה"... והרחבתי בעניין זה במאמרי: "הרמב"ן – המִּין שלא יבין", שם בקושייתו הארבע-עשרה.

, עד שנגזרה גזרה של כליה על יהדות אירופה. נשאר מהם גל של נתחי בשר ועצמות. [...] של ראשים, גופות... אצל הגופות של ההורים מונחות גופותיהם של ילדיהם הפעוטים. מקום מיוחד תופסים בפרעות של צבא המתנדבים אינוסי נשים.

לעצמם את הנבואה, אם בטענת התגלויות של מלאכים, או ביצירת הילה של גדולה ורוממות על-טבעית סביבם כביכול מהו דינו של אותו נביא שקר? מָרי מוסיף ומעיר שם שמיתתו של נביא שקר מישראל היא בחנק, ומיתתו של נביא שקר מאומות העולם בסיף, "דקיימא אחת התופעות הנוראות שקיימות בימינו היא "אמונת חכמים" במובן הפגאני ביותר של הביטוי. [ומָרי ממשיך שם ואומר:] קושייתו [של הכס"מ] תמוהה מאד לפי תפישתו של רבנו את מושג בת-קול, שהכס"מ הרכיב

לאמיתו של דבר נוגדות הן תכלית ניגוד את האינטרסים של העם היום ובעתיד. כל אלה ואף האדמות שבבעלותה של הקרן הקיימת, הועברו לשליטתו של המוסד שהוקם לצורך זה – מנהל המקרקעין. עוד יש ארצות המוכנות לקבל יורדים מישראל, והתורים הארוכים ליד קונסוליות ארצות-הברית וקנדה, יוכיחו. אבל הוא גם משל ודוגמה לפעולתה של הממשלה. בכל פינה מפעילותה זועקת לשמים לא-יוצלחות של הממשלה. שנית, משום שיש בעדות אלה מאגר של כוחות, שעוד לא הגיעו ליחס של ציניות, כמו אצל אלה ששלטו עד כה.

האמת היא, שעסקנים ראו בו פוטנציאל עסקי ומאז הוא עובד אצלם והם אצלו: העסקנים משווקים אותו תחת תדמית של גם אשתו – לאה הדובה חובבת העוגיות נחשבת ל"גדולת הדור", היא נכדתו של העכבר אלישיב מנהיג הזרם החרדי-ליטאי אותם, וכך אומר דובי העילג (שם): "כל ישראל זה גוף אחד, ואני בא להשפיע על עצמי כי אתה חלק ממני; החסרון של והעילג (כאן): "יש לנו המון קושיות מחמת שרואים הרבה צרות ועל כן הקושיות מתחזקות מיום ליום, יש קושיות של נכון שהכל לטובה, לצורך; אבל היצר לא מסופק מזה [=מי זה אשר לא מסופק ממוות של תינוקות?

יש לחנך אותם בדרך של ידיעה. של התקופה. מדוע אפוא שהבנים לא יוותרו על מה שהוריהם מסרו להם בדרך של אמונה בלבד? ולכן, יש לחנך את הבנים בדרך של ידיעה, בדרך של ראיות והוכחות, בדרך של הקניית ידע והשקפות נכונות. בקבלה ובמסורת, או אף מתוך עִורון לב וסתם שִׁבוש".

קצרו של דבר, תורתם היא תורת מינות עקושה ויקושה שמתעבת את ייעודו של עם-ישראל: להיות עם חכם ונבון שמבער כמו כן, כל השקפה מאגית אלילית הינה סרטן אשר שולח גרורות אלימות המחריבות בסופו-של-דבר את מחשבתו של האדם העיקרית של העם היהודי". קצרו של דבר, המינים האדומיים תובעים ללמוד את תורת מינותם האירופית הפרו-נוצרית, ובתמורה לכך לקבל תקציבים כלומר, שחיתותם של כומרי הדת תביא בסופו-של-דבר לחורבן העם והארץ: "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב

ובמלים אחרות, לפי רש"י, דומה אחיזת ידו של הקב"ה לאחיזת ידו של האדם שתואר בפירושו! חשוב לציין, כי מדובר בתופעה שחוזרת מדי פעם בפירושו של רש"י, דהיינו החדרת הרחקת גשמות אחת לתוך בליל של האם מיעוט של השקפות נכונות מכשיר מכלול עצום של סכלות ומינות? כלומר, אונקלוס כלל לא מפרש בלשון של נשיאה וסבל, אלא בלשון של הנחייה והדרכה! מכֻוון כנגד כיסא-של-מעלה".

דויטש הנכבד מודעה המביעה את תמיהתו לעובדה שאין רופא תימני, והביע את נכונותו לממן את הוצאות לימודיו של ויש בסיס לתמיהתו זו של הרופא הנכבד, ד"ר דויטש, בהיות עובדת העדר רופא תימני בעלת חשיבות ומשמעות מיוחדת עלית חברתית-אינטלקטואלית שתביא לשיתוף בני עדות המזרח במרקם החברתי הישראלי של היום. צעירים מבני עדות המזרח; והקשיים החומריים הפיננסיים הם המכשול העיקרי הקורא לפתרון, מלבד קשיי הקבלה והכניסה הטענות הראשוניות של העסקנים האשכנזיים, כאשר מופנית אליהם הדרישה לשתף באחריות בכל תחום ומישור של פעילות

רבות דובר ונכתב בדבר מצוקתם של המשפחות ברוכות הילדים – בדיונים, בעיתונות ובעת האחרונה אף בטלביזיה. האם מצוקתם של משפחות אלה ידועה לאחראים לביטחון החברתי של האומה? אין ספק שידועה להם הבעיה. אין ברצוננו להאמין, שאלו תקוותיהם של ראשי המדינה, כי הרי ככלות הכל, בנפשנו כולנו הדבר. תקבע זכאותן לקבלת מענק כספי שיהלום את צרכי מחייתן (על-ידי ועדה מקצועית, המורכבת ממומחים מקצועיים ומנציגים המשך ההזנחה או יחס של שוויון נפש כלפי פתרון הבעיה עלולים בהכרח להביא לתוצאות חברתיות הרסניות – מי ישורן

ביאורו של רבנו במורה בראש הפרק (א, כה) רבנו מבאר את המשמעות הבסיסית הרווחת והנפוצה של הפועל "שכן". פירושו של רש"י בעניין השכינה כדי להעריך את מחשבתו הטהורה של רבנו ואף להבין טוב יותר את רוממות פרשנותו , עלינו להתבונן גם בפירושיו של רש"י בעניין השכינה. ופירושו הזה הוא גם דוגמה לשיטתו של רש"י לעקם את דברי חז"ל לכיוונים מאגיים דמיוניים. לבלבל את הקורא והלומד ב"כן ולא", כדי להחדיר את ספקות המינות לתוך דת משה ולהחריבה, ראו ספרי "אפיקים להרמב"ם

אין לשער ואין לתאר את צערו של הגר"ח על שעלה בגורלם של שלושה תלמידים יקרים אלו, עד שנפשו מיאנה להינחם אך הנה, לא חלפו ימים רבים, ואותו תלמיד התדפק על דלת ביתו של רבו באישון לילה, הוא סיפר, כי בסופו-של-דבר עברתי באישון לילה ברחובה של עיר, וחלפתי על פני בית יהודי, ממנו בקע קול של לימוד תורה בניגון שובה-לב. רק זכות התורה היא שיכולה להבטיח את המשכיותו של עמנו! והלא הם גדולי חוצבי דת משה, וגדולי המשתמשים בכתרה של תורה, אוי לה לתורת משה שכך עלה לה מידם של המינים

וכמה רחוקות תובנותיהם המענגות של רס"ג ורבנו מכסילותו ונחיתותו ואפסותו של רש"י. החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות! ובסיכומו של דבר, אותו זיק של דברי אמת, מקל על רש"י הארור להחדיר את השקר לעם ה' צבאות. לקבל את התורה? וביתר ביאור: בצלמו – של האדם, תבניתו – של האדם, והתקין לו – לאדם, ממנו – מן האדם.

ובכן, היסוד לסכלותו של ארבל בעניין זה הוא תפישׂת מדרשי חז"ל כפשוטם. מינות וחילול-שם-שמים, למקור של מים רעים ומרים. והלא לפי דרכו רוב עם-ישראל הם בגדר של "מורידין ולא מעלין", מדוע אפוא פתאום חשוב לו "זכות הקיום" של החילוניים לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן [...] כגון הרמב"ן והשטן מגירונדי, וכן הרשעב"ץ וקארו הקראי שהצדיקו ליהנות מדברי תורה, ועוד ספרדים אשר יָצאו

רבנו מתאר כיצד שכלו של אדם זה התעורר ומושך אותו להבין ולהשכיל את פסוקי התורה. ועתה אותו אדם נמצא "במבוכה והיסוס", כלומר במצב של "תימהון, העוצר את האדם מלהחליט לכאן או לכאן" (מָרי וסופו של אותו אדם יהיה, ש"יישאר עם אותן הדעות הדמיוניות [=בהגשמת הבורא] תוך הרגשת צער ומועקה, ולא יחדל וכך הם הלכי מחשבתו של רבנו בכל אמריו בהקדמתו למשנה ובפירושו למשנה ראשונה של פרק חלק בסנהדרין, ובהלכות רבנו, ולכן אביע את צערי על כך ששותפותו של מָרי בממסד הרבני גרמה לו להתרחק מן האמת הטהורה.

, רעם קולו של הפריץ, 'אני יורה!'. 'שמע ישראל!', זעק משה. 'יותר מדי הנך מודה לאלוקיך, מושק'ה', נשמע כעס בקולו של הפריץ. בביתו של משה שׁרויה עצבות. אמנם אין חמץ בבית, אך גם מצה אין. אנחה נתמלטה מפיו. 'רבונו של עולם! כדרכו של קוף, חיקה את מעשיו וכך בלע מטבעות רבים שגרמו למותו. עם חכם ונבון אלא דומה היא לטמטום של העצלן והשיכור של השכונה, אשר נוהג בקלות דעת עם כל הנקרה בדרכו, ובכל

דברי רס"ג מעוררים אל האמת, שהרי מטרתם של הנוכלים לנצל את זולתם, והדרך היחידה להתמודד עם אנשי התהפוכות יש להבין שמדובר בלימוד של אמנות ממש, ובאמצעותה יש להתחמק ממחוסרי הכבוד העצמי אשר אינם פועלים משיקולים ולעומת ההמון דורשי ההבל, ישנם בודדים אשר חפצים להשלים את ייעודם בעולם הזה, מתחמקים מנזקיהם של מחוסרי המוסר והדעת, ואף ממלאים את החובה לשנוא אותם לאחר שנמצאו בועטים בדרך האמת (כפי שהוסבר בחלק א של מאמר זה לי נראה, שעגלות תינוקות (ולא של סופר-מרקט) הינם דבר שסביר להניח, וכן אופניים, בתנאי שהן לא מפריעים.

אין אנו יודעים את מידת הבנתם של מאזיניה של הגברת גולדה מאיר, באותו מעמד בו אמרה דברים אלה. של עם ישראל. מורגל בפיה של הגברת גולדה מאיר, למשל, להעמיד את פיגורן ונחשלותן המשוועים של ארצות האסלאם, כנגד התפתחותן התעשייתית של "ארצות אירופה ואמריקה", מהן באו בני המזל המפותחים, הנאורים והמשכילים של עדות אשכנז. עכשיו, כאשר הדור שאחרי דור המדבר משרת בצבא ודורש את הזכויות ואת המעמד שהוריו לא הצליחו לקבל, עכשיו כשנולד

בסדרת "מורה הנבוכים" למדנו עד עתה על ידיעת ה' בעיקר מן ההיבט של הרחקת הגשמות. כי כאמור, כל ייחוס של תואר לבורא-עולם כמוהו כשיתוף וריבוי, ובסופו-של-דבר, ייחוס תואר כלשהו לה' יתעלה אמונה שהוא דבר הבא בקבלה ובמסורת, או אף מתוך עִוורון לב וסתם שִׁבוש". במציאות שכזו, אין צל של ספק שהעדר השכלה וידיעת ה' אמיתית של יסודות הדת, תוביל את ההמון בהכרח להזיות ולאלילוּת הנצרות ויתר דתות ההבל של העמים עובדי האלילים].

כלומר, בדרך-כלל האשה קובעת את יחסה אל הבעל לפי מידת מוסריותו ומסירותו כלפיה. כמו כן, תפישתו הפשטנית של רש"י ביחס לאופן בריאת העופות, כאילו הם נבראו מערבוב של עפר ומים מעידה על ריחוק ואיזה טמטום של אשכנזים פגאניים! קצרו של דבר, פירושו זה של רש"י מעיד על כמה רעות חולות שלקה בהם: האחת, היא תפישתו הפשטנית המזעזעת את כל והשלישי, סכלות מוחלטת בהבנת העניין, שהרי העולם לא לקה על-ידו של עץ התאנה, אלא על-ידו של אדם הראשון אשר

החדרת זיק של אמת לתוך בליל של השקפות מינות מטונפות מועילה להחדרתן ללבבות! קצרו של דבר, אותם זיקים של דברי אמת, מקלים על המינים הארורים להחדיר את השקר לעם ה' צבאות. ובאותו מקום ישנם בני בניו של קין. והם מעוררים לאותם בני בניו של קין ברוח של יצרים רעים לעשות תולדות [עפרירא וקסטימון מעוררים יצרים רעים קיומם של מלאכים-שדים מרושעים שמקטרגים ומזיקים לבני האדם; 3) תפישה חומרית, גסה ומעֻוותת של העולם-הבא,

הגנוב"), עשה כאן המחבר שימוש בצורות אחדות של תבנית "המקור הנסמך" של בניין קל העברי מגזרת השלמים, בשורשים מבחינת קישוטי השירה מבנה זה הוא שיוצר סגנון של "חזרה" וסוג של מִצְלוֹל (אליטרציה), וכך מצינו בשיר שלפנינו לְנֹחַ: נמנע מאת הרב המחבר להשתתף בשמחת הכלולות של ידידו ומלשתות יין של ברכה. 'רזה', 'צנום', 'יבש'.[13] / חֲנִיכָתִי: שם המשפחה שמקורו בכינוי מאפיין מיוחד (של מקום, של מקצוע, של יוסף ויונה, על שסיפק לי את פרטי מועד הנישואין המדויק של הוריו. [10] מובאה זאת לקוחה ממילונו של סוקולוף