תוצאות החיפוש

והיה ר' טרפון כל שאר ימיו מצטער ודואֵב מאותו היום על מה שאירע לו, שהציל את עצמו בכבוד התורה, והוא היה עשיר שהשתמשתי בכתרה של תורה, שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ', ואמרו על זה [חכמים]: משום שר' טרפון עשיר שאפשר לו לא להשתמש בכתרה של תורה, והוא יכול לא ליהנות מהתורה אז אסור לו ליהנות מהתורה כמו ר' טרפון שהיה עשיר עשיר גדול היה והוה ליה לפייסיה בדמים. בכתרה של תורה, כדי שיוכל להמשיך ולעסוק בתורה כדי שיוכל לקבל מזונותיו, אין-הכי-נמי, שיכול לקבל הנאה גם עבור

הייתה תלויה באופן מוחלט בתרגומו של קאפח התימני, וייחסו לעצמם את התרגום מתוך אהבת הממון והכבוד, כאילו עשו קאפח לא רק למד את הספר, אלא גם העתיק אותו במו ידיו עוד בהיותו כבן עשר! כי לפעמים כאשר המתרגם קורא את תרגומו בצמידות למקור, והרי משפטי המקור סדורים במחשבתו, אינו עשוי להרגיש ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם

גם סוג מסוים של בעלי חיים נקרא אחד, כגון סוג השור או החמור, אך כל סוג מהם כולל זנים רבים של בעלי חיים ההלכה במלים הבאות: "הואיל ואינו גוף לא יארעוּ לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר [=הגוף מטבעו עשוי

תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם, אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר והיה ר' טרפון כל שאר ימיו מצטער ודואֵב מאותו היום על מה שאירע לו, שהציל את עצמו בכבוד התורה, והוא היה עשיר שהשתמשתי בכתרה של תורה, שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ', ואמרו על זה [חכמים]: משום שר' טרפון עשיר של קארו, שהתיר לקחת כסף על לימוד תורה משום "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ", הוא תירוץ שהיה עשוי אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.

וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו אינו אגד". ויתרה מזו, רבנו ייחד בסוף ההלכה משפט שבו הוא ממש נוגע בהגדרת כשרות האגד: "וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו

ומי שידבק באהבת ה' יתעלה ויתייחס לרעות ולטובות באופנים הללו, הקב"ה גם עשוי לפקוח את עיניו להבין משהו

מגוריו של ה'-אלהים-אמת, ואם כך, דהיינו אם יש לה' מקום מסוים שבו הוא מצוי – הרי שהוא בהכרח גוף, כי רק גוף עשוי ואם אונקלוס היה מתרגם את הפסוק באופן מילולי, היה עלול להשתמע מן הפסוק שהקב"ה עשוי להתלוות באופן מוחשי

שאדון בפסוקים ובמדרשים שהמינים משבשים ומעקמים, אבקש להציג לפניכם את האיסור לנסות את ה' יתברך, מפני שהוא קשור או אפילו בהפרשת תרומות ומעשרות כהלכה – עלול קל-מהרה להגיע לכפירה ולאפיקורוסות, שהרי אם הוא לא יהיה עשיר שנוהג בנדיבות עם זולתו יזכה לברכה גדולה, שהרי מי שעקר מקרבו את צרות העין ואת הבהלה להון, יזכה להיות עשיר שמרגיל את עצמו לתת, זוכה שלא להיות צייקן וצר עין, והוא זוכה להיות העשיר האמיתי, וכדברי חכמים: "איזהו עשיר

חוויית ילדות מזעזעת אחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלי קשור לערב בהיר וקודר, שבו בא אבי מבית-הכנסת, כשהוא מאורע זה קשור בגזרת היתומים. השם מיוסד על תכונתו של ראש המשפחה, מלבד שהיה עשיר, היה גם איש נדיב לב שתרם לכל נזקק ביד רחבה, התכונה

ובמלים אחרות, כאשר מזהירים את עם-ישראל מפני גבהות הלבב ומחייבים אותו בכסף כיפורים, הדבר עשוי למנוע מראש

כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו כמו כן, לפי קארו, רב הונא היה עשיר גדול: "כבר היו לו קרקעות", ולכן לפי קארו הוא לא היה צריך ליטול... ואסיים בהערה על הדרשה האחרונה, כי רש"י פירש שם: "אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום – שהוא עשיר ואין דהיינו, לפי רש"י יש איסור למנות דיין שאינו עשיר כמו מלך, כי אם הוא לא עשיר גדול הוא בהכרח יחניף לבני וכך יש להבין את הדרשה: אם הדיין דומה למלך שאינו צריך כלום, כלומר, אם הדיין מרגיש את עצמו שהוא עשיר כמלך

המזרחים, שעלו ברובם בעשור הראשון לקום המדינה, הם שהפכו את אקט הכרזת המדינה ממשהו פורמלי על הנייר לעובדה

חיי המעשה קשורים קשר הדוק ובל יינתק לחיי הרוח: רק יישור הדרך בחיי המעשה עשוי להביא ליישור חיי הרוח בקניית אלא מצאנו את כולם, יש מהם שהיה מצבו דחוק בתכלית [עני דך מך], ויש שהיה עשיר גדול בתכלית. בימינו, שהרי הדיינים, כמו רבני הערים הממסדיים, זוכים למשכורת שמנה ולִשלל טובות הנאה, שמבטיחות להם חיי עושר שהשתמשתי בכתרה של תורה, שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, ואמרו על זה [חכמים]: משום שר' טרפון עשיר כסף, מי בצורפות זהב ומי באריגה, מי בחנוונות ומי בלבלרות, הצד השווה שבהן שלא הטילו עצמם על הציבור ולא עשו

בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' וכן: 'וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ' [אס' א, ד], והכוונה בכך עשרו

במדינתנו כמעט ולא ניתן להשיג מאומה בלא הפעלת לחץ, וגם בנדון נכבד וחיוני זה, רק הלחץ עשוי, כנראה, להביא

ואם כן, אם מישהו עשוי להתעשר מקרקעות הכפר, מדוע צריכים אלה להיות בעלי ההון ולא תושבי הכפר עצמם?

פרק ד הלכה ראשונה וכך נאמר ב"הלכה" הזו: "עשר ספירות בלימה, אחת, רוח אלהים, חי העולמים, נכון כסאו מאז, את ההזיה לפיה הקב"ה מצוי בכל מקום, ואם הוא, בעצמותו, מצוי בכל מקום – הרי שהוא כוח בגוף, דהיינו הוא קשור דהיינו שכל חכם גדול עשוי לראות אורות ולשמוע קולות ב"רוח הקודש" מאת ה' יתעלה שמו?

וברור שדיין שנוטל משכורות שחיתות במשך עשרות שנים בעבור פסיקת דינים, גרוע בהרבה מדיין עשיר שנתן ממון כדי ושוב יש להדגיש, שכל זה נאמר על עניין פחות בהרבה מנטילת שכר בעבור פסיקת דינים, רק על עצם מינוי רב עשיר : "כל דיין שיושב וּמְגַדֵּל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו, הרי הוא בכלל הנוטים אחר הבצע, וכן עשו ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [!] ". ויתרה מזאת, כאשר הדבר קשור בשׂררתם, גם מן החמורות הם אינם נמנעים, והצגת יראת השמים שלהם נעלמת ונאפסת

ולא מי שהוא יותר שלם ממנו", והוא מוסיף שם ואומר (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור הממוסדים למחצה לשליש ולרביע, כך ביאר קאפח שם את דברי רבנו: "הכוונה עדינות נפשית וגמישות מידות, שיהא עשוי

פרק א הלכה שנייה וכך נאמר בה: "עשר ספירות בלימה, במספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכֻוונת באמצע ומידתן עשר שאין להן סוף: עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק כובשי הארצות", ו"שנים-עשר גבולי האלכסן" הם "גבולי הזויות [...] כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא", ומה הקשר בין "שנים עשר גבולי האלכסן" למשפט פיתגורס? ואֵלו שנים-עשר גבולות יש לאלכסון? ואפילו הדרשן מחויב למצוא איזשהו קשר בין הטקסט לדרשה...

עולה שהאדם, בעודו עֵר, יכול להעלות בדמיונו את תמונתו של חברו, כמו כן, גם בעודו ישן כוח הדמיון של האדם עשוי וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן", כלומר, נוכלים וכומרים עשו השפע השכלי הזה עשוי להיות גם שפע נבואי בהתקיים שלושה תנאים: א) האדם הכשיר את שכלו באופן המעולה ביותר; ויש מהם מי שזורק אבנים קטנות ביריעת עור ומאריך להביט בהן ואחר-כך יגיד, [...] ומהם מי שזורק חגורת עור ארוכה על הארץ ומביט בה ומגיד.

היין הטוב שנזכר בשיר השירים, אשר מדובב את שפתי הישנים, האם היין הזה קשור במשהו לעוון החמור של הוצאת דיבה

חשיבות רבה יש בכך שהוחלט לחוג את שנת השלושים, כפי שחגגו את העשור הראשון והשני, בשל הסמליות המזמינה אותנו וגם אנו, ציבור קוראי "אפיקים", חפצים לנצל את פרוס העשור החדש לעצמאותנו, ולהחיות במלים מועטות חמש חוויות

השלב הראשון לדעת רבנו הרמב"ם בזיהוי נביא אמת הוא בדיקת תוכן נבואתו, האם תוכנה עשוי להתאים לנבואה מאת השלב הראשון כאמור הוא בדיקת תוכן דבריו האם הוא עשוי להתאים לנבואה מאת ה'.

על כל העוונות הקב"ה עשוי לדחות את העונש, אך על עוון שנאת ארץ-ישראל ושנאת ייעודו של עם-ישראל, שהיא שנאת

ביום השישי היה חוזר לביתו, מרוקן את ארנקו, מפריש מעשר מן הכסף לצדקה, ואת הנותר מוסר לאשתו עבור צורכי 'ומהיכן תיקח עבור הוצאת הפסח אם לא תיתן לך הפריצה את משכורתך?'. 'ה' יעזור', ענה משה בתמימות.

רק לפני שנים בודדות הוא מסר את הכלב לשכנה, כך שברור שהכלב קשור לבעליו.

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם מן הממונים, ולא לשאר אדם,  אלא מצאנו את כולם [כולל כולם], יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר ודברי רבנו באיסור לקיחת כספים הוא כלפי חכמים שאינם נושאי משרה ציבורית אלא נוטלים שכר עבור הוראת ההלכה פרטי, כמו שפנו לדיין קרנא, ולרב הונא, כפי שנאמר בגמ' כתובות (קו ע"א), ודיינים כאלה אסורים בנטילת שכר עבור תורה, ולא לאחד מן הממונים, ולא לשאר אדם,  אלא מצאנו את כולם, יש מהם מי שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר

הרמב"ם ומתוכם נבין כיצד חסידי ברסלב השוטים עוברים בשאט-נפש וביד רמה בפרהסיה על היסוד החמישי משלושה-עשר בעת נתינת הצדקה אומרים כך: הריני נותן פרוטה זו לצדקה עבור נשמת רבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור ועוד, שתיקון זה קשור בייחוד למוח ולמחשבה, ובתיקון הברית נתקנים גם אלה.

"כל מה דעביד משמיא – לטב" לאחר שהאדם ריסן את תאוותיו והאיר את שכלו באור הדעת והמדעים, הוא עשוי גם להבין