ההוויה המזרחית ומאורעות כפר שלם

[מאמר זה פורסם בכתב-העת 'אפיקים' גיליון פ, אדר תשמ"ג, עמ' 2].

התמונה המצטיירת לציבור ביחס למאורעות כפר-שלם, מופיעה כעימות בין שוליים חברתיים סוטים ומפירי חוק בעזות מצח, לבין רשויות החוק והסדר, המנסות לאכוף את החוק ללא משוא פנים – ולא בכדי הועברה תמונה זו מן העיתונות (הארץ, מעריב, ידיעות אחרונות, דבר, על המשמר) אל הציבור הרחב הניזון מן המדיה – הרדיו והתלביזיה.

בעיתונות הופיעו מיד כתבות המתארות את הבעייתיות ארוכת השנים של משפחת יהושע [מעט רקע: ביום חמישי 23.12.82, נורה ונהרג שמעון יהושע על גג ביתו בכפר שלם מנשקו של שוטר במשטרת ישראל בעת שניסה למנוע מדחפורי עיריית תל-אביב להרוס חדר נוסף שנבנה בבית מגוריו למשפחתו הגדולה. הטרגדיה הציתה גל של מהומות סוערות נגד הממסד העירוני ושלוחיו, ועם הזמן נהפכה לסמל לאי שוויון אתני-מעמדי בישראל, לכישלון הממסד התכנוני בסוגיות אנושיות ולדגל שחור המתנוסס מעל מיזמי פינוי בינוי בשכונות מצוקה עד היום]. פעמים אחדות הוצעו למשפחת יהושע "פתרונות דיור", בלי לשכוח לציין את מספר המטרים המרובעים, אבל, לפי אותה עיתונות, נדחו כל הפתרונות על-ידי משפחת יהושע.

מאחר ובכתבות הללו לא נומקה סיבת הדחייה, מתבקשת המסקנה, כי המשפחה רצתה "להתעשר" על חשבון המדינה, והמקרה הטרגי אינו אלא תוצאה ישירה של תאוות הבצע של המשפחה. אולם, אף לא אחד מן העיתונים לא שאל את השאלה המתבקשת מאליה: מדוע צריך לפַנות את תושבי כפר שלם מכפרם? למי מיועדות הקרקעות, ומי הם האמורים להתעשר מהן? ואם כן, אם מישהו עשוי להתעשר מקרקעות הכפר, מדוע צריכים אלה להיות בעלי ההון ולא תושבי הכפר עצמם?

האם זו אך מקריוּת, ששאלות מנקודת מבט זו, לא הועלו לדיון בעיתונות "הבלתי תלויה"? ('תלויה' באיזו קבוצה?) אם כן אפוא, יש לנו כאן מקריות מוזרה ביותר, ואולי לא כל-כך מוזרה אם נציין לעצמנו עובדה מרכזית אשר כֹּה הורגלנו לקבלהּ, עד שהפכה בעינינו לאחד מאיתני הטבע: עיתונות זו היא עדתית ומייצגת קבוצות בעלות אינטרסים כלכליים, המקיפים כמעט את כל תחומי הפעילות הכלכלית בישראל, הן של קבוצות של ההון הפרטי (האשכנזי), והן של קבוצות ההון המתקראות "סוציאליסטיות" (ואשר גם הן בשליטה אשכנזית בלעדית). הון זה הוּזרם בצורה שיטתית באמצעות מענקים, הלוואות ארוכות טווח, אשראי ללא הצמדה ובריבית שלילית על-ידי ממשלות ישראל לידי התארגנויות כלכליות אשכנזיות. מרבית כוח העבודה שהעסיקו ומעסיקות כיום הקבוצות הכלכליות הנ"ל – הוא הציבור המזרחי בישראל.

מעשי הנישול של להט ודומיו במסווה של אכיפת החוק, יפָּסקו רק לכשתקום חברת בנייה שיתופית ומאוחדת של שכונות תל-אביב ואזור המרכז, אשר תקבל לידיה את הקרקעות ואת פתרון בעיות הדיור של תושביהן. חברה כזו חייבת ומוכרחה לקום – כי אם לא כן, מעשי הנישול והגזלה יימשכו במסווה של פתרון בעיות עוני ומצוקה מזרחיים. אין דרך אחרת לעמוד מול עושק מאורגן – אלא רק בהתארגנות יעילה כנגדו!

למקרה כפר שלם עצמו – ניסיון העבר מורה על שתי עובדות ברורות כשמש בצהריים: א) האחת, כל אימת ששכונה מועמדת לפינוי, מטרת הפינוי איננה שיפור תנאי מגוריהם של תושביה. לרוב, הללו מועברים לשכונה אחרת דומה לה והמצוקה והעוני נארזים באריזה של קומות העשויות קוביות של משרד השיכון. השינוי היחיד שחל בחיי תושביהן הוא מעבר לשכונה שממשיכה לקבל שירותים דלים, כמו שסופקו לקודמתה. הכוונה היא לאיכות החינוך שהילדים מקבלים, שירותי הבריאות, וכל שאר השירותים העירוניים האמורים להיות מסופקים בצורה שוויונית לכל הרבעים. "פתרונות דיור" אלה הופכים שוב לשכונות מצוקה במהדורה חדשה; ב) העובדה השנייה היא, שמאחורי מטרת הפינוי, תמיד עמדה ותמיד עומדת, קבוצה של בעלי הון אשר חומדת את הקרקעות. הדוגמאות הן רבות ונמנה רק אחדות מהן: בחיפה – ואדי צליב, שבו מוקמים מגדלים של משרדים; בתל-אביב – גבעת עמל א', שתושביה נושלו בפיצויים דלים ואדמותיהם ניתנו במתנה לפקידי צמרת, ואף הלוו להם כספים כדי לבנות עליהן קוטג'ים מרווחים. הוא הדין במנשיה ושיך-מוניס הוקמו ומוקמים על אדמותיהן מגדלי מלונות ובנייני פאר; יפו – רובע האמנים; בירושלים – ימין משה וממילה. וגורל דומה למוצררה בירושלים, כפר גבירול שליד רחובות וכפר תוחלת שיעבור לשליטת כפר חב"ד [הארורה].

אנו שואלים: מדוע אין משקמים שכונות אלו לרווחת תושביהן המזרחיים?! עלינו לזכור, שהתופעה של גזלת קרקעות איננה תופעה עירונית בלבד. היא מתרחשת בהתיישבות העובדת בין קיבוצים וותיקים לבין מושבים ועיירות מזרחיים.

כיצד התבצע הבידול באיכות הדיור ושכונות המגורים בין אשכנזים ומזרחיים?

כידוע, קיימות שתי קטגוריות בנייה: האחת מבוצעת על-ידי משרד השיכון, והאחרת מתבצעת על-ידי חברות בנייה פרטיות והסתדרותיות (סולל בונה, שיכון עובדים וחברות הבת שלהם), וכן שיכון ופיתוח ממשלתי וחברות הבת שלה. ההבחנה איננה צריכה להטעות: שני הסקטורים כאחד מומנו בהזרמת משאבים לאומיים באמצעות הקצאת קרקעות, מענקים, מלוות בריבית שלילית, אשראי ארוך-טווח והזמנות בנייה. המבדיל בין שני סוגי הבנייה הינו: איכות הבנייה הירודה בסוג הראשון, שטח הדירות הצר והמצומצם וכן שירותים שכונתיים ברמה ירודה: חינוך, בריאות, שירותי תרבות ושירותים עירוניים אחרים. מרבית האוכלוסייה המזרחית מתגוררת בסוג דיור זה. ואילו הסוג השני מצטיין באיכות דיור גבוהה, דיור מרווח, צפיפות נמוכה לחדר ושירותים שכונתיים ברמה גבוהה, והוא נועד למרבית האוכלוסייה האשכנזית.

סיבת הבידול היא שהאשכנזים נקלטו במערכת תעסוקה שבה הועדפו על-פני מזרחים, וכן מיצירת פער של הכנסה עד פי עשרה בין המזרחים לאשכנזים, על-ידי הממשלה וההסתדרות. מכאן יוצא, שמלבד פערי שכר-עבודה כֹּה גבוהים (המשמעות על-פי ההכנסה לנפש הינה יותר גבוהה בשל גודל המשפחה המזרחית) סבסדה המדינה את רמת הדיור ואיכותו שהיוו נדבך נוסף בהתגבשותה של הבורגנות האשכנזית.

***

כיום רווחת בציבור הדעה, שמי שהביאו לגיבושה המעמדי-עדתי של ישראל לאשכנזים ולמזרחים הם אנשי המערך, ואילו מאז עלה הליכוד לשלטון הדברים משתנים ומצב המזרחים משתפר. כלום באמת חל שינוי בהקצאת המשאבים הלאומיים מאז עלה הליכוד לשלטון?!

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גדל פי שניים בחמש השנים האחרונות הקיטוב בין מזרחים לאשכנזים, בין בעלי הכנסות גבוהות לבין בעלי הכנסות נמוכות. אם הממשל הקודם טיפח ובנה את קבוצות ההון "הסוציאליסטיות" על כל שלוחותיהן, הרי ממשלו של הליכוד מַפְנֶה את ההזרמה אל נאמניו הוא. למזרחים המציא ממשל זה את דחלילי "פתרונות דיור" ו"שיקום השכונות" [ואילו לאליטות האשכנזיות הוא ממשיך כקודמו להזרים הון עתק].

אילו הייתה לנגד עיניו של הליכוד מטרה לאומית להביא לשינוי משמעותי בתנאי חייה של האוכלוסייה המזרחית, הוא היה מַפְנֶה חלק מן המשאבים הרבים שברשותו לבניית תשתית תעשייתית המבטיחה הכנסה מכובדת ומשמעותית לעיירות הפיתוח ולשכונות. הוא היה חותר לצמצום הפער בשכר ומשקיע בשיפור המבנה התעסוקתי של תושבי השכונות, ובשיפור התשתית של מוסדות החינוך בשכונות ובעיירות. אבל, כפי הנראה, גם הליכוד חושב שאפשר לאחז את עיני המזרחים בארץ בפרויקט נלעג כמו "שיקום השכונות". בעיני המזרחים הליכוד והמערך הם שני פנים לאותה מטבע. האם נפיק את הלקח ממעשי הנישול בכפר שלם?

העיתונאי דן מרגלית טען (הארץ 7.1.83), כי בעת הדיון בכנסת בפרשת כפר שלם, הזדרזו חברות הכנסת ארבלי-אלמוזלינו וגאולה כהן לרדת מן העץ העדתי ששתיהן טיפסו עליו גבוה קודם לכן. אכן יש לציין שנסיגתם הנמהרת של חברי הכנסת המזרחים בעת הדיון בפרשת כפר שלם, יותר משהיא מעידה על בהלה, מעידה היא על מבוכתם התודעתית. נסיגה זו מצביעה על הבעייתיות של קבוצות, שאינן מייצגות אינטרסים כלכליים, אלא נאבקות על פירורים ושאריות, כמו עדכון קצבאות ואי קיצוצים בחינוך.

בכנסת ובפרלמנטים ברחבי העולם מיוצגות הקבוצות, אשר יש להן ארגונים כלכליים, והם מחלקים ביניהם את העוגה הלאומית. בכנסת אין בונים תשתית כלכלית וועדותיה הן המייצגות את התשתית הכלכלית הקיימת. כרגע, הן כולן על טהרת עדה אחת והן מחלקות עדיין ביניהן את אשר מגיע למזרחים.

[הערה: לדעתי יש למזרחים חלק נכבד באפלייתם, והוא נובע משקיעתם בהבל ובתאוות לכל סוגיהן, אם המזרחים היו דבקים במסורת אבותיהם הקדמונים, במסורת תורת האמת שהנחילו לנו משה רבנו והרמב"ם, באהבה לה' יתעלה ולידיעתו בלימוד המדעים, בנאמנות לערכי המוסר ולדרכי היושר והאמת – הם היו מתרוממים מהבלי הגויים ומאהבת הסכלות והרהב וההוללות אשר כֹּה מאפיינים אותם בימינו. וגם אם המזרחים לא היו זוכים לחיי עשירות בשל אפליית הממסד האשכנזי, אין לי צל של ספק שהם היו זוכים לחיי נחת שלווה ורווחה, ובסופו-של-דבר ה' יתעלה אף היה מרומם אותם מעל שוסיהם ומענֵּיהם, דהיינו מעל האשכנזים בעלי ההון ועוזריהם שעינו והיכו והשפילו את אבותינו וגזלו את חלבינו ודמנו].

ההוויה המזרחית ומאורעות כפר שלם.pdf

הורידו את PDF • 147KB