ואוי ואבוי לנו מסכלותו הזו של רש"י הצרפתי אשר עלולה להחריב את נפשה של האשה, ולגרום לה לייסורי נפש עצומים מפני שמתיאורו של רש"י עולה ציור של סבא זקן וחביב אשר מתרועע עם נכדיו, ומכיוון שבקשותיהם חביבות לפניו, זאת ועוד, לפי רש"י יש סוג של בקשות אשר חביבות לפניו ה' יתעלה, כאילו "הסוד" לקבלת התפילה מצוי במלים ולא ובמלים אחרות, כל תלמיד בבית-מדרשו של רש"י שקרא את פירושו, הבין ללא צל של ספק שכוונתו של רש"י לתאר את של חז"ל להבלים הללו.

בגל הראשון, הרב קנייבסקי מוכר שטרי הגנה מפני הגל השני של הקורונה. 3,000 ש"ח ואתם מסודרים. תורמים לחולים וזוכים לשטר שמירה של מרן הגר"ח קנייבסקי". זאת ועוד, מדברי "קופת שרצי העיר" עולה שהם ייחסו לשיקוץ קנייבסקי כוחות נבואיים! כן עלינו להאשים אותו במעשיו הרעים שלו, אך האם הרמב"ם יאשים אותו במעשיהם של אחרים המנצלים את שמו?". כלומר, דווקא בזה נבחנת אהבתו של האדם לה' יתעלה!

כי אֵדים רבים עלו מן הארץ והניעו את האוויר תנועה שהולידה רוח סוער, ובעת משב אותו הרוח החזק שבר גזע של והחומר שהוא יותר רחוק מן היסודות הללו הוא הדבר המשותף לאלו הארבעה, אשר יחסו אליהם יחס הדונג לכל מה שנעשה נשמה, נפש הוגה והשכל הנקנה' ], נמצאֵן אם נתחקה אחריהן, שבהכרח קדמה להן צורה אחרת המעתדת את החומר הזה לקבל שהיא בלתי הווה ולא נפסדת [וכוונתו של אריסטו לצורת החומר הקדמון שלפי שיטתו הוא החומר הבסיסי של העולם], למדנו אפוא, שהפילוסופים קראו לה' יתעלה "תכלית" מפני ש"הוא יתעלה התכלית הסופית של הכל", וכביאורו של רבנו

ולכן לא הבנתי: האם אתם כופרים בדברי חז"ל או שמא אתם מסבירים את דבריהם בצורה אחרת (כדעת הרמב"ם) – ואם אגב, מה שקאפח השׂכיר הודה "בקדושתו" של ספר האופל אין זאת אלא מפני שהוא היה סמוך על שולחנם של המינים ( דרכם של הקראים, וממשיכי דרכם של הנוצרים וישוע רבם (שהיה כידוע יהודי) – בשלל השקפותיהם המאגיות והמגשימות הקב"ה, שיש בו שלוש-עשרה מידות של רחמים". ובהמשך שם אומרים המכשפים: "ואז עתיד [עם ישראל] לראות את הפורענות של אדום", וכמו שראיית הפורענות של אדום

וכבר למדנו במבוא לחלק הקודם שבסדרת מאמרים זו, כי לדעת אונקלוס, יונתן בן עוזיאל, רס"ג ורבנו הרמב"ם, הגשמה החושים הגופניים של האדם. ולכן מוסיף רבנו הרמב"ם שם: "וראוי למנהיג המדינה [...] ואיך יעלה על הדעת להשוות את "אבלותו" של הקב"ה לאבלותו ועיצבונו של דוד המלך על בנו אבשלום?! אבינו לבין דרגתו של לוט.

וכן קאפח אומר בפירושו להלכות יסודי התורה ז (אות ב): "וכל הדברים הללו [של מפרשי רבנו שם] מוזרים מאד במשנת הרמב"ם [...] האם לחינם אמרו רבותינו בסנהדרין (צז ע"ב): "תפח עצמן של מחשבי קצין"? ובכן, הראשונים לסקלו יהיו תלמידיו של קנייבסקי ושאר גדולי טחורי האסלה טועני הנבואה למיניהם, דווקא הם, רבנו הרמב"ם מגלה לנו שם סוד זה: "המנחשים והחוזים בכוכבים והמכשפים וכל אנשי אותו הסוג מגידים עתידות [כולם

נשאלתי בעניין דברי רבנו במורה (ב, כה) שם אמר שיסוד הקדמות של אפלטון (להבדיל מיסוד הקדמות של אריסטו) אינו תשובה: להבנתי, שיטת הקדמות של אפלטון שונה משיטת הקדמות של אריסטו בעניין יסודי מאד, לפי אפלטון הקב"ה מתערב הקדמות של אריסטו; ג) השקפת הקדמות, בין של אריסטו ובין של אפלטון, סותרת את מסורת התורה-שבעל-פה שבידי ההגשמה והמאגיה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחרי הקבלה הארורים הללו עולָה ומתגלמת אפוא לנגד עינינו המינות האירופית השחצנית והמתוחכמת במלא כיעורה, שהרי אם רבנו הרמב"ם

קצרו של דבר, מותר לחתוך סלט דק-דק בשבת, ואין להטריד את עם-ישראל מעונג השבת. קצרו של דבר, אין שום סיבה לאסור שימוש בפומפייה. כללו של דבר, אין לאסור לחתוך ולרסק ירקות בפומפייה, שהרי להביה דומים ללהבי הסכין. כללו של דבר, אין אנו סנהדרין ואין אנו חכמי התלמוד. במקום שיש צורך גדול וכן שלל תנאים נסיבתיים נוספים, אשר אותם פירטתי במאמר: "כתיבת חידושי הלכה במשנת הרמב"ם

בחלקו השני של המאמר נעיין בהלכות מהלכות דעות, שבהן רבנו הרמב"ם משרטט ומתאר את מרכזיותה של מצות ידיעת נמצא שהמטרות המרכזיות של יחסי האישות הן להוליד ולהברות את הגוף כדי שיהיה שלם לעבוד וללמוד לידע את ה' שם, רבנו גם מלמד כיצד לרפא את הנפש שחלתה במחלת הדיכאון, וכבר הרחבנו בנושא הזה במאמר: "האמנות במשנת הרמב"ם יחסו של רבנו לטבעונים ולצמחונים רבנו מלמד בהלכות דעות (ג, י), כי מי שהחליט להנהיג את עצמו בדרכי הבריאות אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".

אחל את החלק הזה בהערה ובשאלה שנשאלתי על-ידי אחד מהמתכנתים של WIX, היא החברה שמפעילה את אתר אור הרמב"ם בחובה רבדי אינסוף של הבנה ברורה, אולי זו גאונותו של רש"י, שאנחנו מדמים אותה לפשטות רדודה?". מפירושו של רש"י עולה הזיה חמורה מאד לפיה הקב"ה היה שותף לפשיעתם החמורה והקשה של אחֵי יוסף! מקור ההזיה הזו של רש"י במדרש תנחומא מהדורת המינות של וורשא, אך במהדורת בובר המבוססת על כתבי יד ההזיה קצרו של דבר, יעקב ירד לחרן בברכתו של יצחק וכדי להציל את נפשו מיד עשו אחיו, ורק לאחר שהקב"ה הורה לו לשוב

אדם יניח קורת עץ שטוחה על-גבי אבן, ובאחד מקצותיה הוא יניח משקולת, יהיה עליו להפעיל כוח על הקצה השני של מדוגמה זו עולה, כי יש צורך לחשב לאיזה צד פועל המומנט, כך לדוגמה במרפסת, יש למקם את הברזלים בחלקו העליון של מהנדסים שגו ומיקמו את הברזלים בחלקו התחתון של הבטון וניתן להמחיש זאת שהאדם בתמונה משמאל יניח את ידיו והלא הוא נאמר על ויכוחיהם של חכמי המשנה והתלמוד, ונועדה להורות על שאיפתם הטהורה של החכמים הללו וללמדנו היו לשם שמים; ואוסיף, שמאז שחכמים אמרו את אמרתם המוסרית הזו, כל ויכוחיהם התלבנו ולובנו, וזכינו לרבנו הרמב"ם

פרשת ראה – ראשי תיבות של "ראה אלול הגיע". היא הוקמה על ידי האמורא רב, תלמידו של רבי יהודה הנשיא. ישיבת פומבדיתא נוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית במאה השלישית, והתקיימה עד למאה הי"א. ואמיתת הדבר [דהיינו להשיג את אמיתת עצמותו של הבורא יתעלה], אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחוקרו, וזה וזו דרכם כסל למו של יוצאי הדת החדשה – לקחת דברים מפורשים של חז"ל, לעוות ולעקם אותם כפי העולה על רוחם

בהמשך מסופר על רבי יהודה הנשיא, שלא היה אוכל מצה בשל הוראתו של רבי לוי, ולא היה אוכל חמץ בשל הוראתו של ותמהים בתלמוד: וכי רבי היה תלמידו של רבי יהודה בן בתירה? והלא הוא היה תלמידו של רבי יעקב! נראה אפוא שמדובר במסכת שיצאה מתחת ידיהם של המינים וצאצאיהם, אשר דרכם בכל מקום לומר מיעוט של דברי אמת נתבונן אפוא בחניפותו של אשכנזי נוסף ממוצא ספרדי הלא הוא קארו הנוכל והרשע, אשר המשיך את דרך החנופה של ועוד בעניין זה ראו נא: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" .

ובמאמר על המיסטיקה לאורו של הרמב"ם הוכח כי האסטרולוגיה הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, ובמאמר "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" ביארתי לאור דברי רבנו במורה, מדוע אך ורק בשׂעיר של ראש חודש נאמר וכבר ביארתי במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם", את הסיבה לתעיית המינים והשוטים אחרי ההשקפה הזו [=למי שאומר שיש להקב"ה גוף ותמונה] וכמה גדולים וטובים ממנוֹ [=גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם לפי אבחנת העיוועים זעם אלילי מאת ה' יתעלה, מרכזיותה של ארץ-ישראל בייעודו של עם-ישראל, ועוד.

שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר של עם-ישראל. מה דינם של המינים? בתאוות, פתיחותו המחשבתית, סבלנותו המידותית, יושרו ההגותי, גילו (בדרך כלל המבוגרים חסומים ואטומים), יחסו , כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם").

זאת ועוד, איך העזו מכשפי האופל לרמוז ברמזים עבים על-כך שיש יחסי אישות בעליונים בין זכר ונקבה? , ואצרף לפניכם מעט-מזער בעניין זה מן המאמר הראשון: הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים במזרחו של עולם, ומשם בא זרעם של ישראל, כי חוט השדרה משוך מן המוח של אדם ובא לאמה, ומשם [דהיינו מן המוח אשרי חלקו של מי שדומה לאימו ולאביו [...] ואם יצאו ממנו רוח וקול, הרי שיש לו פה והוא גוף בהכרח, ורבנו הרמב"ם כבר הרחיק מן ההגשמה בעניין זה במורה

אולם, כומרי הבצע לא יוותרו על כל חבל שניתן לכרוך סביב צווארו של הציבור, כל חבל שניתן לשעבד בו את הציבור כעמוד שייצא ראשון מדם הקזה של בני אדם [...] והשחור כעין הדיו היבש; [ט] כקרן כרכום כיצד? חלק אחד יין מן היין השרוני של ארץ-ישראל, חי וחדש, ושני חלקים מים. ואיך ייתכן שתהיה קושיה כֹּה גדולה על רבנו ועוד בעניין שהוא מסורת מובהקת של הגאונים? וההלכה השנייה נמצאת בהלכות איסורי ביאה (ה, יח), וכך פוסק שם רבנו הרמב"ם: "האישה שהשתינה מים ויצא דם עם

לבין ה' יתרומם זכרו, ואפילו יחס שעוסק בעניין מופשט! כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, רבנו הרמב"ם התייחס לתרגומו זה של אונקלוס ואנכי תיארתי את התייחסותו במאמר: "'כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים רבנו תואם גם את השקפת עולמם של חכמים ע"ה. ועל-כל-פנים, אנו רואים שוב ושוב את הדיוק והעקביות המפליאים בתרגומו של אונקלוס.

בעונש על עוונותיהם הקשים של המינים האירופים! אליך, שוב, לא אותו יחס של עבד כלפי אדונו, אבל נשאר לי יחס של תלמיד בפני רבו, אני מרכין ראשי מול גדלותך אליך, שוב, לא אותו יחס של עבד כלפי אדונו, אבל נשאר לי יחס של תלמיד בפני רבו [...] הוא [הרבי] אומר לאישה: 'אם את לא פותרת את הבעיה של הילד, שתדעי, אנחנו נמות יום אחד… ויש לך דין של רוצחת ולבן שלך יש דין של רודף'.

ועל כל זאת ועוד הרחבתי בשלל מאמרים, ראו לדוגמה: "תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן – חורבן הדת" , "האם לדעת הרמב"ם כללו של דבר, הם לקחו את הטובה הגדולה שה' העניק לאדם, דהיינו את כוח המחשבה, ורתמו אותו כדי לרומם הזיות עם-ישראל בגלות, ומכאן שכל המשל הזה אינו עוסק בתחיית-המתים אלא בתקומתו הרוחנית של ישראל! כללו של דבר, נבואת יחזקאל איננה עוסקת בתחיית-המתים או בעולם-הבא, אלא בתקומתו של עם-ישראל: בגאולתו המדינית של עמֵּנו מן הגלות הארורה, ובגאולתו הרוחנית משפלותו המחשבתית.

במשנה עֵדִיוֹת (ב, י) נאמר כך משמו של רבי עקיבה: "אף הוא אמר חמישה דברים של שנים-עשר חודש: משפט דור המבול מהי אפוא כוונתם של חכמים במדרש שבמשנה? כלומר, אין מטרתו של המשל ללמד על קצבה מסוימת של עונש, אלא, הקצבה הזו של שנים-עשר חודש היא תפאורה בלבד את התורה, ולא לחינם רבנו הרמב"ם בוחר לבאר את פשט דבריו בעניין זה – כל זאת כדי לרמוז לנו ש"משפט רשעים קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

ולעיון נרחב בשימושו של אונקלוס בפועל "אִתְגְּלִי" ובמשמעויותיו, ראו נא בדוגמות קה, קי, ובעוד רבות מאד כלומר, די היה לו לאונקלוס להרחיק מן ההגשמה במלה "הַנְּטוּיָה" ולבאר שנטייתה של היד היא עניין של רוממות וביתר ביאור: לא רק שיש כאן ייחוס של זרוע אלא שיש כאן גם ייחוס של גודל מסוים לזרוע, וכֵפל ההגשמה הזה עלול יוסף: "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו [=של יוסף] מִידֵי [='ידיו' של הקב"ה] אֲבִיר יַעֲקֹב", ובשל הקרבה הזו רבנו הרמב"ם.

ובתפילת מנחה שור נוחת לקבל תפילה בקרניו וכנפיו, וזה גבריאל. ובשבת נוחת הקב"ה בשלושת האבות לקבל הבת יחידה שלו בהם, וזה סוד של שבת, שבת בת יחידה שלו. וכבר הרחיב בזה רבנו הרמב"ם בפרקים הראשונים הבסיסיים והיסודיים של הלכות עבודה-זרה. , שהרי לשיטתם של מכשפי-האופל, אלוהותו של ה' יתברך אינה אחדותית באופן מוחלט, אלא היא מחולקת בין ישויות והואיל ויש בכוחו של שיקוץ שמעון בר-יוחי המדומיין של מכשפי האופל לעשות ככל הדברים האלה – הרי שבוודאי יש

סיפרתי לו על מאמריי בעניינו של קאפח וכיצד הוא עיוות והשחית את דת משה באצטלה של "איש אמת" ובמסכה של "הרמב"ם של ימינו". עדיף שלא ללכת בדרכו של רבנו כלל וכלל?". כלומר, עדיף ללכת באופן מוחלט בדרכם של המינים וצאצאיהם? "איש אמת" אשר נאמן לדרך האמת של חז"ל ורבנו הרמב"ם – היש חילול-שם-שמים גדול מזה?! היש עיוות גדול מזה של דרך האמת? היש תקיעת סכין חמורה מזאת בגבה של דת משה?

נעבור עתה לעיין במקורו של המנהג, באופני התפשטותו ובסכנתן העצומה של ההזיות. א. מפניו, וכדי לקבל אותו עליהם למלך. היידישקייט לעבר דת האמת של היהדות. רבנו הרמב"ם, ולחנך את ילדיהם לחיות חיי אמת: מה צריכים הורים לעשות באופן מעשי כאשר הילדים שלהם – ובמיוחד הוא השיב שהוא צריך סִדּוּר ספציפי כדי לוודא שהוא אומר את הנוסח המדויק של כל האמירות של "יהי רצון" לכל

אבל הוא לא הסתפק בגינוי התנהגותם של אנשי גבעת-יערים, אלא אף הסיק מסקנות מפליגות על אופיים ותרבותם של סברנו כי בשלב ראשון של תוכניתו המיט הממסד חורבן על המורשת והתרבות של המזרח וכעת הם מנסים להציגנו כחסרי של כתבי-עת ספרותיים, ובעקביות מעוררת השתאות – עושה יוסף דחוח-הלוי, בראש קבוצה של שותפים עקשנים, עבודה אביו היה סוחר אמיד שידע ערבית על בוריה, היה בקיא בפילוסופיה יהודית של ימי הביניים, עיין בכתבי הרמב"ם יחסם של האשכנזים אלינו, עולי המזרח, היה משפיל ומתנשא. חשתי כי עלינו לעשות דבר מה".

מעט על יסודותיו הרקובים של ספר הזוהר הפילוסופיה של ספר הזוהר שונה מאד מזו שקיבלנו במסורה, ראו נא את הדברים הטענה אשר מצדיקה את ייחוסו של ספר הזוהר לרבי שמעון, היא שבתוך ספר הזוהר מובאים גם דברי רבי שמעון. אבל שפחה סלע אחר, שנקראה מִשְׁנָה קליפה נקבה של עבד נער. וכן ל"קליפה נקבה של עבד נער", "בלי נביעת חכמה וקבלה", "שפחה", "עבד", "שמכים ומשברים ממנה כמה פסקות", המזויפת והאלילית של ספר הזוהר.

הנבערים] ואנסה להניח היאך הבין הרמב"ם את הראיה שאינה ראיה לדעתו, לא לחלוק על דבריהם חלילה, כי מי אנו ואם אין בדבריי ממש הרי אני הוא שאמרתי ולא הרמב"ם". היטב, אך אם מוחמד אבו ג'וחא היה מתרגם את כתבי הרמב"ם ורס"ג טוב מקאפח הייתי מצטט מתרגומיו של אבו ג'וחא סבר הרמב"ם. ואם אין בדבריי ממש הרי אני הוא שאמרתי ולא הרמב"ם".

הוא עלול לנצל את זה בצורה מושחתת ביותר לכל הכיוונים, גם לכיוונים של התעללות, גם לכיוונים של מעילה בכספים והנה לפניכם פירוש רבנו הרמב"ם למשנה שם "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות": "בהעדר המלאכה יצר לו ויגזול ויעוול וכך נאמר בפרסומת של הקמפיין (כאן): "רק בכל השבועות של ההפגנות [כנגד ההפיכה המשפטית], וכל האלימות שיש הדעות של חכמת הקבלה [עובד אלילים פגאני] מציגות את היהדות האמיתית, העמוקה, היפיפייה". ודרכו של השועל הנבל היא דרכו של ישוע ודרכה של הנצרות שמפרשת את התנ"ך כעניינים אלגוריים – שהרי ברגע שמפרשים

מה דינו של עוקר הלכה? האלילי, אשר ייחסו אותו לא פחות מאשר לבר-יוחי! של ה' יתעלה שמו! ולהרחבה בעניינו של הקוקו המכוער, ראו במאמר: "קמצוץ מסמי ההזיה של קוק" . ו. הרמב"ם, נכתב ביחס למנהג אכילת 'סופגנין' בחנוכה: 'אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל...