תוצאות החיפוש

לאחר חקירה קצרה, מגיעים אנשי העיר אל ביתו של יואש ומפצירים בו שיוציא את בנו להורגו. וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם" (שם, לד–לה), ישראל מתקבצים להילחם, אך אין ברצונו של ה' שרבים ייצאו למלחמה, כדי שישראל לא ייחסו את הניצחון לגבורתם. חייליו של גדעון מתפצלים לשלושה גדודים המקיפים את מחנה האויב, ומשלושת גדודי החיילים נשמעות תקיעות שופר נחתום בדברי הרמב"ם להלכות זכייה ומתנה (יב, יז): "הצדיקים הגמורים ואנשי המעשה לא יקבלו מתנה מאדם, אלא

ועל לימוד המדעים הללו אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו "משנה תורה": "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי למדעים המובילים שהם בגדר ידיעת ה': אסטרונומיה, פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה וכו', וביחס למדעי הטבע, הרמב"ם ויתרה מזאת, רבנו הרמב"ם מלמד בהקדמתו למורה (יובא לקמן), כי ידיעת ה' בידיעת פעולותיו, דהיינו לימוד מדעי עוד כותב רבנו הרמב"ם בעניין זה במורה (ג, נד), וכֹה דבריו: "שֵׁם חכמה נאמר בעברית [...] של הקב"ה?

טו): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", מדוע אפוא אנחנו זקוקים לרמזים עקושים של אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (יש' מ, כו), ולא מדובר כלל וכלל ב"סתרי תורה", אלא בעניינים יסודיים ביותר שרבנו הרמב"ם , וכפי שעולה משמו השחצני של ספר יצירה, כאילו מחברוֹ הגיע עד חקר הבריאה. דבר, מחבר הפירוש משרבט עוד ועוד עניינים פשוטים כאילו היו עניינים ברומו של עולם. ואין שום קשר בין הפסוקים להזיותיו של מחבר הפירוש.

ואצרף לפניכם את פירושו של רס"ג כדי שנבין לעומק את מינותו ותעתועיו של שר"י – בספר ישעיה (סג, י) נאמר: להודיע מתן שכרן של צדיקים,  שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועיטרן שריחן רע, ולזה [ליוסף הצדיק] נזדמנו נעיין עתה במקור של דברי רש"י, והוא מדרש בראשית רבה (פד, יז): "הלא אין דרכן של ישמעאלים להיות טעונים אלא נשים לב, בפירושו של רש"י נאמר: "להודיע מתן שכרן של צדיקים", ואילו במדרש נאמר: "מה זימן הקב"ה לאותו צדיק וכבר הרחבתי בעניין חיי העולם-הבא במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם?"

ובמלים אחרות, הוא שופר של הדת האורתודוקסית. וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהן, ואסור לשמען מפני החורבן". ואף הנצחת ייסוריו של עמֵּנו והרחקתנו מייעודינו. להתפרס יותר מדי, וללכת רק בנתיביהם של גדולי האסלה. ועל ירידת הדורות ראו: "מהי ירידת הדורות לפי הרמב"ם?".

ומה דינם של המפקפקים ביסודות הדת? הרמב"ם", "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי", ועוד. ובמאמר קידוש השם (אגרת השמד), רבנו הרמב"ם מוסיף ומזהיר (עמ' קיב): "וידענו כי כל מה שנתחבר בספר, יהיה ועל חשיבות ניקוד המלה "חי", ראו: "על סידור הרמב"ם, 'חֵי העולמים' וייחוד השם". והוא קורא להם שמים חדשים, שמים מחודשים, נסתרים של סודות של חכמה עליונה.

פרשת ראה – ראשי תיבות של "ראה אלול הגיע". היא הוקמה על ידי האמורא רב, תלמידו של רבי יהודה הנשיא. ישיבת פומבדיתא נוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית במאה השלישית, והתקיימה עד למאה הי"א. ואמיתת הדבר [דהיינו להשיג את אמיתת עצמותו של הבורא יתעלה], אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחוקרו, וזה וזו דרכם כסל למו של יוצאי הדת החדשה – לקחת דברים מפורשים של חז"ל, לעוות ולעקם אותם כפי העולה על רוחם

משמעותם הראשונה של הפעלים כאמור, משמעותם הראשונה של הפעלים היא קרבה פיסית של גוף לגוף, וכֹה דברי רבנו משמעותם השנייה של הפעלים כאמור, משמעותם השנייה של הפעלים היא: ידיעה והשגה שכלית, בדומה למגע גוף בגוף, אך לא רק להם, גם לנוכלי משנת הרמב"ם, אשר רוממות משנת רבנו בגרונם אך ידם החמדנית פשוטה לקבל שלמונים ושילומים וזו תפישת הרמב"ם ובעיקר מסיבה זו הוא כתב את "משנה תורה": לשחרר אותנו מעיון מייגע בהלכה כדי שנוכל לעסוק אך לצערי גם את זאת ההולכים בהליכות משנת הרמב"ם לפי דמיונם אינם מבינים, שהרי הם מרבים לעסוק בהלכות שאין

מספרן של הגלקסיות הידועות ביקום נאמד בסדר גודל של מאות מיליארדים, כאשר בכל גלקסיה יש בממוצע עשרות רבות של מיליארדי כוכבים. , מכֻווץ באותו יחס, היה כרוחבה של יבשת אמריקה הצפונית! לפס צר של אור לבן. שנים (ראו הקדמת הרמב"ם למורה עמ' ח).

הארורים הללו עולָה ומתגלמת אפוא לנגד עינינו המינות האירופית השחצנית והמתוחכמת במלא כיעורה, שהרי אם רבנו הרמב"ם קצרו של דבר, לדעת רבנו שיטת הַקַּדְמוּת של אריסטו שוללת את יסוד חידוש העולם, וכן את שאר יסודות התורה, עליו, אך מהי דעתו של רבנו? האם הוא סבר כדעתו של אריסטו? והנני חוזר על השאלה ששאלתי בראש המקור השלושה-עשר לעיל: מיהו השוטה שסבור שרבנו הרמב"ם יעזוב את האמור בתורה

שוחד המשכורות עיוור את עיניהם של הדרדעים השׂכירים, והם הלכו בדרכו של קארו הקראי, ומחקו הלכה למעשה את הגופניים של האדם. , ואיני רואה לנכון לחזור על הדברים, למעט כמה פְּסקות מייצגות ותו לא, והנה הן לפניכם: רבנו הרמב"ם בספרו רבנו הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים" להרחקת הגשמות מהבורא. ליחסו [...]

מוחשית או נבואית של מלאך לעיני הבשר או לעיני המחשבה של משה רבנו. אֶל הָאֱלֹהִים", אינה מבטאת את השפלת עיניו של משה רבנו מלהתבונן בהתגלות תמונה ודמות של ה' יתעלה ויתרומם מה אפוא נועדה ללמד אותנו הסתרת פניו של משה רבנו? גם לאחר שהאדם הכשיר את עצמו בכל ההכנות הארוכות הללו, עדיין רבנו הרמב"ם אינו מרפה ומוסיף להזהיר, שאל לו בהם במתינות להשגת האמת הצדק והיושר, ללא השפעת הבהמיוּת וללא כניעה לתשוקותיו הדמיוניות: אדם כזה מסוגל לקבל

ומכשפי האופל דוברי שקרים ותעתועים], ספר היה לו לחנוך, וזה ספר ממקום של ספר של תולדות אדם היה [הספר הדמיוני ומזה נמסר ספר שנקרא 'ספרו של חנוך'. ועתה אעבור לשאלה: מהו אפוא העולם-הבא לדעת הרמב"ם? כללו של דבר, תיאור העולמות העליונים כעולמות של חומר נפוץ באופל כחול אשר על שפת הים, כלומר מכשפי האופל ואותו היכל מצופה מאבן טובה וזהב", כלומר אין עוד צל-צילו של ספק שכוונתם לתאר את העולם-הבא כעולם של חומר

לפי דת האמת אין לקבל כסף בעבור לימוד תורה, ובוודאי שאסור לקבל שום טובות הנאה או להשתמש בכתרה של תורה הם יכולים בהחלט ללמוד תורת אמת, ויפה חצי שעה אחת של תורת אמת וצדק, מחיים שלמים של לימודי הזיות ומינות המקלל לא יושחתו (ראו סה"מ לרמב"ם לאווין שיג) – והוא הדין כאן, גם אם הצבא לא יקרוס, מידותיהם של המשתמטים כמו כן, לא מדובר "בחרב של גזירה" אלא בזכות אדירה, כי ארץ-ישראל היא היסוד למילוי ייעודו הנשגב של עם ישראל רשות מבית-הדין הגדול כדי לצאת למלחמת מצוה, שהרי רבנו הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים ומלחמות (ה, ב), וכֹה דבריו

כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, כללו של דבר, הרוגֶז בתרגום אונקלוס הוא שֵׁם משותף, ומשמעוֹ ביחס לה יתעלה הינו עונש כבד. ועל כל זאת הנביא מוסיף, שכמו שכל אלה יהיו נצחיים כך לעולם יעמוד שמו וזרעו של עם-ישראל. קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת הטהור, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם! כלומר, ביחס למנהיגי דת שֶׁמּוֹרים את הדרך לעם, אין מקום לשגגות: כל-שכן מי שמתיימר להיות "הרמב"ם של ימינו

כוונה בכתיבת השמות הקדושים (הל' סת"ם א, טו) – הסת"ם שיוצא תחת ידם פסולים; גם בבִרכּת השחיטה, כוונתם של אמנם, עד שפרסם הרמב"ם את ספרו 'משנה תורה' אכן היה עלינו לברור את התורה-שבעל-פה מתוך ספרות חז"ל, אך המחבר לנו, שעדיפה התחברות למציאות גם כשנצליח לדלות ולוּ מעט מים ממקור מים חיים, מאשר לחיות כחכם מדומה בעולם של ואותו הטמיר של כל הטמירים שלא נודע כלל שולט על הכל ורוכב על הכל". עוד נאמר בהמשך שם (ויצא קסה ע"ב): "שהוא עומד בשלטון על העולם, בשלטון של שם שדי.

בהמשך מסופר על רבי יהודה הנשיא, שלא היה אוכל מצה בשל הוראתו של רבי לוי, ולא היה אוכל חמץ בשל הוראתו של ותמהים בתלמוד: וכי רבי היה תלמידו של רבי יהודה בן בתירה? והלא הוא היה תלמידו של רבי יעקב! נראה אפוא שמדובר במסכת שיצאה מתחת ידיהם של המינים וצאצאיהם, אשר דרכם בכל מקום לומר מיעוט של דברי אמת נתבונן אפוא בחניפותו של אשכנזי נוסף ממוצא ספרדי הלא הוא קארו הנוכל והרשע, אשר המשיך את דרך החנופה של ועוד בעניין זה ראו נא: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" .

כז, נערכת השוואה ברורה בין החשמל לבין האש: "כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ", כלומר יש דימוי מפורש של ועתה יובן מדוע רבנו כולל את מכת הברד בסוף "מאמר תחיית המתים" בקטגוריה של הנסים הטבעיים, ובעניין זה ראו זאת ועוד, מה שאומר הרמב"ם לעיל "במין שהמחשבה מצביעה עליו", כוונתו שכל הרואה את הנס מתרשם ומתפעל מנדירותו ברם, כאשר אין מטרה למכבה ליהנות מחומה, אלא להסיר נזק מעל דרך שבוקעים בה רבים, אין לגחלת של מתכת דין של ובכן, שימוש בחשמל בשבת הוא בגדר של פיקוח נפש, שהרי בתי החולים תלויים בחשמל כדי להציל חיים של בני אדם,

הרי רבנו הרמב"ם עליו השלום מסביר לנו איך להתייחס למשפט שמופיע בו לדוגמה חרון אף השם, ושהתורה הסבירה לנו את זה בשפה של בני אדם כדי שנבין. של בני אדם. די היה לומר פעם אחת "יצחק בן אברהם" וזהו, מי שירצה יקבל את דברי התורה ומי שלא ירצה לקבלם ויבחר להתלוצץ וייתכן שיַקשו עלי, שהרי הגדר "ראויה לביאה" מופיע בחז"ל ובפסקי הרמב"ם, אולם קושיה זו אינה קושיה כלל, כי

מסוימים של כישוריו. אנו מבקשים מכבודו, כי ישוב ויעיין בעניינה של צופיה צנעני במגמה לקבלתה לפקולטה לרפואה. בתהליך הקבלה שלנו, השונה בהרבה מזה הנהוג בבתי ספר לרפואה אחרים, ממעטים אנו בחשיבותם של הציונים. בתהליך הקבלה שלנו, המתבסס בעיקר על אישיותו, ערכיו ומעשיו של המועמד, מוכיחים הנתונים שהם [=סטודנטים יוצאי פרופ' אנטונובסקי מציין במכתבו, שתהליך הקבלה של המוסד שלו, כלומר הכלים לשיפוט – "מתבסס בעיקר על אישיותו

על גזלו של ישראל. נחזור לטענה הראשונה של אותו קרוב משפחה אשר טען שאני בודד במערכה, ובכן, זו היא דרכם של האוכלין מן התורה , וכוונתי לאותם רי"ש-בי"תים ממסדיים אשר הולכים ב"משנת הרמב"ם" כביכול, ואשר מנסים להצדיק את סטייתם מדרך של עם-ישראל! רבנו הרמב"ם, הנני מצהיר כנגדו שלא פסו הדרדעים מן העולם, ואף אם אהיה הדרדעי היחיד אשר מתנגד לספר הזוהר

אך שאול משום מה החליט לא לאכול מהדבש שבורא עולם הציע לו – שאול מחליט לצום באמצעה של מלחמה! למדנו על "שביל הזהב" של הרמב"ם, דרך מתונה ומרוסנת שמאפשרת גם ליהנות מדברי העולם הזה בצורה נאותה, ומצד והאמיתית של יהונתן – הבדל של שמים וארץ. הלא בסופו של דבר חטאו ישראל: "וַיִּקְחוּ צֹאן וּבָקָר וּבְנֵי בָקָר [של פלשתים] וַיִּשְׁחֲטוּ אָרְצָה בסופו של דבר, התאפקותם התפרצה כהר געש וחלומו החסידי של שאול המלך התנפץ לאלפי רסיסים...

שהרי לשיטתם, הכול נמדד ונבחן לפי ראות עיניו המשוחדות של המתבונן, ולכן תמיד ניתן להתיר את השרץ ולבלבל להבדיל מהם, בכל דור ודור עומדים וניצבים אנשי האמת, אשר דוגלים בכך שישנה השתקפות ברורה וחד משמעית למעשיו של בהמשך דברי הרמב"ם במורה שם, הוא מסייע בידינו להבדיל בין הטמא לבין הטהור: "השכל אשר השפיע ה' לאדם, שהוא לכן, על האדם לזהות עוד בתחילת תשובתו את מאווייהם הברורים של התועים והמתעים, שהרי לרבים מאותם העורבים השחורים, השלכת השכל של ההמון מהווה קרקע נוחה לזרוע בה את זרעי השקר שיצמיחו הבל ותקציבים, וכך הם ימשיכו

וראו נא גם את דברי רבנו הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ב, יב–יג), וכֹה דבריו: "הקב"ה [...] בהלכות תשובה ה (ט–יא), בשלוש הפְּסקות לקמן (ובעניין אמירת "חֵי העולמים" בתפילה ובברכות, ראו: "על סידור הרמב"ם ואין לי צל של ספק, שגם כאן תרגומו של אונקלוס הוא מסורת תורה-שבעל-פה, כי לא יעלה על הדעת שתקלה כל-כך גדולה וכבר הזכרתי לעיל את דרכו של אונקלוס בעניין הוספת המלה "קֳדָם", והפניתי לסוף חלק ד. מפני שלא מדובר כאן בתפילה אלא בבכיו של ילד קטן, ישמעאל.

המחשבתי של האדם עם בורא-עולם יהיה איתן וקבוע. זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית". לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך ומצאו שהפליג – אף הוא הפליג'. לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך, יצא לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג, עוד הוא הפליג". ברם, בניגוד לתפישׂתם הנעלה של הרמב"ם ורס"ג ביחס לתכלית התפילה האמורה, אצל רש"י אנחנו מוצאים תפישה תועלתנית

ומשום שה"א קטנה, ה"א של אברהם, שהיא של 'היבראם', נקטן הוא בגללה". ואגב, איני יודע על איזו אות וא"ו של משה הם מדברים, ואין שום אות וא"ו בשמו של משה. כלומר, מדברי מכשפי האופל עולה, שהעולמות העליונים הינם עולמות של בהמיוּת זימה ותועבה, דהיינו עולמות של ולעיון נרחב באיסור חישובי העיתים למיניהם, ראו: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם", "בחינת מופעֵי האסטרולוגיה אגב, רבנו הרמב"ם אינו פוסק כן להלכה, ואף שהדברים האלה נאמרו בתלמוד, ואף שלא קיבלו גֵּרים בימי דוד ושלמה

לאור חשיבותה העצומה של שמירת הבריאות, רבנו הרמב"ם הקדיש פרק שלם בהלכות דעות לכללי בריאות שלפיהם יש לכוון פרופ' גמליאל, בספרו: "רפואת הרמב"ם במבחן המדע בן זמננו", כותב: "מחקרים קובעים, כי משך שעות שינה מיטבי וכידוע, בחברה של חולי נפש, השפוי נחשב למשוגע... פרופ' גמליאל מסביר, שכוונת הרמב"ם בהוראתו לישון בתחילת הלילה על צד שמאל, לשפר את זרימת הדם אל הקיבה שעיקר [כללו של דבר] לעולם יקדים אדם דבר הקל ומאחֵר הכבד".

ספר-האופל והקבלה הפגאנית", ובכן, היה אחד שפנה אלי ושאל:   האם תהיה מוכן לדון עם מישהו בפומבי על הזוהר ותורת הקבלה אדיר, בתור אדם שמייצג את תורת הרמב"ם הייתי מצפה לטיפה יותר יושר אינטלקטואלי... למקום ולשטח: "והחלק הרביעי מן התארים, הוא לתאר את הדבר ביחסו לזולתו, כגון ליחסו [...] אין יחס בינו לבין המקום ". , זהו מי שיודע לסדר ולקשור קישור של ייחוד של ריבונו כראוי, אלה אותם שמקדשים השם הקדוש של ריבונם בכל יום

ועל מגמתם של רש"י-שר"י וממשיכי דרכו לערער על מעמדו של משה רבנו ע"ה כאדון הנביאים, לצד הפיכתו של רש"י-שר"י רבנו הרמב"ם מלמד במורה (א, כא) על דרכו של אונקלוס כאן, וכֹה דבריו בשתי הפְּסקות להלן: "אבל התרגום הלך והוא אפילו מעז לומר שמטרתו של אונקלוס הייתה לרומם את כבודו של הקב"ה: "כינוי הוא לדרך כבוד של מעלה" – רבנו הרמב"ם, אשר הסביר במורה שהקב"ה הגן על משה רבנו כדי שלא תיטרף עליו דעתו בעוד שהוא מרומם אותו לשׂגב לקשור בין "שיחה נאה" או "צניעות" לבין זנות, דהיינו כדי שלא יובן שיש זנות שהיא בגדר "צניעות", ואף ייתכן לקבל

נעבור עתה לעיין במקורו של המנהג, באופני התפשטותו ובסכנתן העצומה של ההזיות. א. מפניו, וכדי לקבל אותו עליהם למלך. היידישקייט לעבר דת האמת של היהדות. רבנו הרמב"ם, ולחנך את ילדיהם לחיות חיי אמת: מה צריכים הורים לעשות באופן מעשי כאשר הילדים שלהם – ובמיוחד הוא השיב שהוא צריך סִדּוּר ספציפי כדי לוודא שהוא אומר את הנוסח המדויק של כל האמירות של "יהי רצון" לכל