אחל את החלק הזה בהערה ובשאלה שנשאלתי על-ידי אחד מהמתכנתים של WIX, היא החברה שמפעילה את אתר אור הרמב"ם בחובה רבדי אינסוף של הבנה ברורה, אולי זו גאונותו של רש"י, שאנחנו מדמים אותה לפשטות רדודה?". מפירושו של רש"י עולה הזיה חמורה מאד לפיה הקב"ה היה שותף לפשיעתם החמורה והקשה של אחֵי יוסף! מקור ההזיה הזו של רש"י במדרש תנחומא מהדורת המינות של וורשא, אך במהדורת בובר המבוססת על כתבי יד ההזיה קצרו של דבר, יעקב ירד לחרן בברכתו של יצחק וכדי להציל את נפשו מיד עשו אחיו, ורק לאחר שהקב"ה הורה לו לשוב

טרם שאומר כמה מלים על חיים קרוּקמן שם רשעים ירקב, אצרף את הדברים שנשלחו לחברי אור הרמב"ם ב"קול הקורא" תלמידיו של אברהם: עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה; אבל תלמידיו של בלעם: עין רעה, ונפש רחבה, ורוח גבוהה מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם? ושם פירש רבנו הרמב"ם, וכֹה דבריו בשלוש הפְּסקות הבאות: "כבר ביארנו [...] קצרו של דבר, הוא קיבל פרסים כספיים בעבור "יצירותיו התורניות", ואין צל של ספק שהוא גם נטל כסף ממכירת ספריו

פרשת ראה – ראשי תיבות של "ראה אלול הגיע". היא הוקמה על ידי האמורא רב, תלמידו של רבי יהודה הנשיא. ישיבת פומבדיתא נוסדה בתקופת שלטונה של האימפריה הסאסאנית במאה השלישית, והתקיימה עד למאה הי"א. ואמיתת הדבר [דהיינו להשיג את אמיתת עצמותו של הבורא יתעלה], אין דעתו של אדם יכולה להשיגו ולחוקרו, וזה וזו דרכם כסל למו של יוצאי הדת החדשה – לקחת דברים מפורשים של חז"ל, לעוות ולעקם אותם כפי העולה על רוחם

בן עוזיאל ורס"ג ורבנו הרמב"ם, ובמקביל לזה חובה לשנן ולהנחיל את היסוד הגדול שאסור באיסור חמור להבין את ועל הסכנות הטמונות בלימוד התלמוד ללומד הסכל, ראו: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" ואם ישאל השואל, ומה ההבדל בין פעולתו של ר' יוחנן לפעולתו של רש"י? וכמו שלימדוּנו אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, ורס"ג, ורבנו הרמב"ם. של הגשמה.

ובמאמר על המיסטיקה לאורו של הרמב"ם הוכח כי האסטרולוגיה הינה עבודה-זרה וחירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, ובמאמר "ברכת הלבנה לאורו של הרמב"ם" ביארתי לאור דברי רבנו במורה, מדוע אך ורק בשׂעיר של ראש חודש נאמר וכבר ביארתי במאמר: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם", את הסיבה לתעיית המינים והשוטים אחרי ההשקפה הזו [=למי שאומר שיש להקב"ה גוף ותמונה] וכמה גדולים וטובים ממנוֹ [=גדולים וטובים מרבנו הרמב"ם לפי אבחנת העיוועים זעם אלילי מאת ה' יתעלה, מרכזיותה של ארץ-ישראל בייעודו של עם-ישראל, ועוד.

בהמשך מסופר על רבי יהודה הנשיא, שלא היה אוכל מצה בשל הוראתו של רבי לוי, ולא היה אוכל חמץ בשל הוראתו של ותמהים בתלמוד: וכי רבי היה תלמידו של רבי יהודה בן בתירה? והלא הוא היה תלמידו של רבי יעקב! נראה אפוא שמדובר במסכת שיצאה מתחת ידיהם של המינים וצאצאיהם, אשר דרכם בכל מקום לומר מיעוט של דברי אמת נתבונן אפוא בחניפותו של אשכנזי נוסף ממוצא ספרדי הלא הוא קארו הנוכל והרשע, אשר המשיך את דרך החנופה של ועוד בעניין זה ראו נא: "האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?" .

שבהן היא לבער את העבודה-הזרה וכל גרורותיה, ושש פעמים לפחות במורה-הנבוכים ובמשנה-תורה רבנו הרמב"ם חוזר של עם-ישראל. מה דינם של המינים? בתאוות, פתיחותו המחשבתית, סבלנותו המידותית, יושרו ההגותי, גילו (בדרך כלל המבוגרים חסומים ואטומים), יחסו , כל ספרי המינים הללו פסולים גם מבחינת אופני עשייתם, ראו: "כשרות ספרי התורה לדעת הרמב"ם").

זאת ועוד, איך העזו מכשפי האופל לרמוז ברמזים עבים על-כך שיש יחסי אישות בעליונים בין זכר ונקבה? , ואצרף לפניכם מעט-מזער בעניין זה מן המאמר הראשון: הרמב"ם הקדיש את כל חלקו הראשון של ספרו "מורה הנבוכים במזרחו של עולם, ומשם בא זרעם של ישראל, כי חוט השדרה משוך מן המוח של אדם ובא לאמה, ומשם [דהיינו מן המוח אשרי חלקו של מי שדומה לאימו ולאביו [...] ואם יצאו ממנו רוח וקול, הרי שיש לו פה והוא גוף בהכרח, ורבנו הרמב"ם כבר הרחיק מן ההגשמה בעניין זה במורה

אולם, כומרי הבצע לא יוותרו על כל חבל שניתן לכרוך סביב צווארו של הציבור, כל חבל שניתן לשעבד בו את הציבור כעמוד שייצא ראשון מדם הקזה של בני אדם [...] והשחור כעין הדיו היבש; [ט] כקרן כרכום כיצד? חלק אחד יין מן היין השרוני של ארץ-ישראל, חי וחדש, ושני חלקים מים. ואיך ייתכן שתהיה קושיה כֹּה גדולה על רבנו ועוד בעניין שהוא מסורת מובהקת של הגאונים? וההלכה השנייה נמצאת בהלכות איסורי ביאה (ה, יח), וכך פוסק שם רבנו הרמב"ם: "האישה שהשתינה מים ויצא דם עם

לבין ה' יתרומם זכרו, ואפילו יחס שעוסק בעניין מופשט! כלומר, בשינוי תרגומה של אות היחס למ"ד אונקלוס שואף להרחיק את העניין הנדון מאמיתת עצמותו של בורא-עולם, רבנו הרמב"ם התייחס לתרגומו זה של אונקלוס ואנכי תיארתי את התייחסותו במאמר: "'כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים רבנו תואם גם את השקפת עולמם של חכמים ע"ה. ועל-כל-פנים, אנו רואים שוב ושוב את הדיוק והעקביות המפליאים בתרגומו של אונקלוס.

אבל הוא לא הסתפק בגינוי התנהגותם של אנשי גבעת-יערים, אלא אף הסיק מסקנות מפליגות על אופיים ותרבותם של סברנו כי בשלב ראשון של תוכניתו המיט הממסד חורבן על המורשת והתרבות של המזרח וכעת הם מנסים להציגנו כחסרי של כתבי-עת ספרותיים, ובעקביות מעוררת השתאות – עושה יוסף דחוח-הלוי, בראש קבוצה של שותפים עקשנים, עבודה אביו היה סוחר אמיד שידע ערבית על בוריה, היה בקיא בפילוסופיה יהודית של ימי הביניים, עיין בכתבי הרמב"ם יחסם של האשכנזים אלינו, עולי המזרח, היה משפיל ומתנשא. חשתי כי עלינו לעשות דבר מה".

ועל כל זאת ועוד הרחבתי בשלל מאמרים, ראו לדוגמה: "תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן – חורבן הדת" , "האם לדעת הרמב"ם כללו של דבר, הם לקחו את הטובה הגדולה שה' העניק לאדם, דהיינו את כוח המחשבה, ורתמו אותו כדי לרומם הזיות עם-ישראל בגלות, ומכאן שכל המשל הזה אינו עוסק בתחיית-המתים אלא בתקומתו הרוחנית של ישראל! כללו של דבר, נבואת יחזקאל איננה עוסקת בתחיית-המתים או בעולם-הבא, אלא בתקומתו של עם-ישראל: בגאולתו המדינית של עמֵּנו מן הגלות הארורה, ובגאולתו הרוחנית משפלותו המחשבתית.

במשנה עֵדִיוֹת (ב, י) נאמר כך משמו של רבי עקיבה: "אף הוא אמר חמישה דברים של שנים-עשר חודש: משפט דור המבול מהי אפוא כוונתם של חכמים במדרש שבמשנה? כלומר, אין מטרתו של המשל ללמד על קצבה מסוימת של עונש, אלא, הקצבה הזו של שנים-עשר חודש היא תפאורה בלבד את התורה, ולא לחינם רבנו הרמב"ם בוחר לבאר את פשט דבריו בעניין זה – כל זאת כדי לרמוז לנו ש"משפט רשעים קצרו של דבר, כל מי שזכה וזרח עליו אור האמת, ברב או במעט, לא ישכח אותו לעולם!

ובתפילת מנחה שור נוחת לקבל תפילה בקרניו וכנפיו, וזה גבריאל. ובשבת נוחת הקב"ה בשלושת האבות לקבל הבת יחידה שלו בהם, וזה סוד של שבת, שבת בת יחידה שלו. וכבר הרחיב בזה רבנו הרמב"ם בפרקים הראשונים הבסיסיים והיסודיים של הלכות עבודה-זרה. , שהרי לשיטתם של מכשפי-האופל, אלוהותו של ה' יתברך אינה אחדותית באופן מוחלט, אלא היא מחולקת בין ישויות והואיל ויש בכוחו של שיקוץ שמעון בר-יוחי המדומיין של מכשפי האופל לעשות ככל הדברים האלה – הרי שבוודאי יש

ולעיון נרחב בשימושו של אונקלוס בפועל "אִתְגְּלִי" ובמשמעויותיו, ראו נא בדוגמות קה, קי, ובעוד רבות מאד כלומר, די היה לו לאונקלוס להרחיק מן ההגשמה במלה "הַנְּטוּיָה" ולבאר שנטייתה של היד היא עניין של רוממות וביתר ביאור: לא רק שיש כאן ייחוס של זרוע אלא שיש כאן גם ייחוס של גודל מסוים לזרוע, וכֵפל ההגשמה הזה עלול יוסף: "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו [=של יוסף] מִידֵי [='ידיו' של הקב"ה] אֲבִיר יַעֲקֹב", ובשל הקרבה הזו רבנו הרמב"ם.

סיפרתי לו על מאמריי בעניינו של קאפח וכיצד הוא עיוות והשחית את דת משה באצטלה של "איש אמת" ובמסכה של "הרמב"ם של ימינו". עדיף שלא ללכת בדרכו של רבנו כלל וכלל?". כלומר, עדיף ללכת באופן מוחלט בדרכם של המינים וצאצאיהם? "איש אמת" אשר נאמן לדרך האמת של חז"ל ורבנו הרמב"ם – היש חילול-שם-שמים גדול מזה?! היש עיוות גדול מזה של דרך האמת? היש תקיעת סכין חמורה מזאת בגבה של דת משה?

נעבור עתה לעיין במקורו של המנהג, באופני התפשטותו ובסכנתן העצומה של ההזיות. א. מפניו, וכדי לקבל אותו עליהם למלך. היידישקייט לעבר דת האמת של היהדות. רבנו הרמב"ם, ולחנך את ילדיהם לחיות חיי אמת: מה צריכים הורים לעשות באופן מעשי כאשר הילדים שלהם – ובמיוחד הוא השיב שהוא צריך סִדּוּר ספציפי כדי לוודא שהוא אומר את הנוסח המדויק של כל האמירות של "יהי רצון" לכל

הנבערים] ואנסה להניח היאך הבין הרמב"ם את הראיה שאינה ראיה לדעתו, לא לחלוק על דבריהם חלילה, כי מי אנו ואם אין בדבריי ממש הרי אני הוא שאמרתי ולא הרמב"ם". היטב, אך אם מוחמד אבו ג'וחא היה מתרגם את כתבי הרמב"ם ורס"ג טוב מקאפח הייתי מצטט מתרגומיו של אבו ג'וחא סבר הרמב"ם. ואם אין בדבריי ממש הרי אני הוא שאמרתי ולא הרמב"ם".

"הרמב"ם של ימינו" החדיר עבודה-זרה לסידורו ועוד בתפילות יום הכיפורים שבו מתכפרים לנו כל עוונותינו! ארור יהיה קאפח על-כך שהחדיר את העבודה-הזרה לתוך שורות תלמידי רבנו הרמב"ם הנאמנים המבקשים דברי אלהים חיים קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה [הלא אתה מתיימר לייצג את דרך האמת ודרך רבנו הרמב"ם וכבר ביארתי את סכלותם זו של "חכמי ישראל" התועים והמינים הללו במאמרי: "האם יש חיים לאחר המוות לדעת הרמב"ם בדרכו העקושה של רש"י הלכו חכמי-יועצי-אשכנז לדורותיהם, ותוכלו לקרוא על-כך במאמר: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי

לפני יותר מארבעים ושתיים שנה, מנהל בנק בארץ נציג של ספרא, נפל עליו קורה ונהפך לצמח. חמש-שש שנים. נמשיך עתה בדבריו של "מרן הבן" העוסקים ב"רוח קדשו" של "מרן האב": "מרן ריחם עליה אך מה יעשה? לנר שמטפטף כיוון שיגע בו אדם יכבה, וכל המאמץ עיניו [של מת] עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים". וכמו שלדעת רבנו הרמב"ם יש כוח לבית-הדין לכפות על הבעל לגרש את אשתו כשאומרת "מאיס עלי", גם כאן יש כוח והריחוק ממשנת האמת של רבנו הרמב"ם גרמה לכל הצער הזה ולכל החיזיון הזה, ואהבת הכבוד ורדיפת הבצע והתאוות

הוא עלול לנצל את זה בצורה מושחתת ביותר לכל הכיוונים, גם לכיוונים של התעללות, גם לכיוונים של מעילה בכספים והנה לפניכם פירוש רבנו הרמב"ם למשנה שם "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות": "בהעדר המלאכה יצר לו ויגזול ויעוול וכך נאמר בפרסומת של הקמפיין (כאן): "רק בכל השבועות של ההפגנות [כנגד ההפיכה המשפטית], וכל האלימות שיש הדעות של חכמת הקבלה [עובד אלילים פגאני] מציגות את היהדות האמיתית, העמוקה, היפיפייה". ודרכו של השועל הנבל היא דרכו של ישוע ודרכה של הנצרות שמפרשת את התנ"ך כעניינים אלגוריים – שהרי ברגע שמפרשים

קצרו של דבר, ברגע שיוחסו לבורא-עולם תארים, אין מנוס מריבוי ומהרס מוחלט של יסוד הייחוד. חי ויודע בתשובתו של רבנו ובהסבירו את טעותם של סוברי התארים, הוא מנתח תחילה את התארים "חי" ו"יודע". התבוננו על התארים העצמיים הללו מנקודת מבט שגויה, כלומר, הם החליטו שכל התארים נועדו לבטא את השגתו ואת יחסו הבורא, אלא הם "מבחינת הנבראים", דהיינו הם מורים על השקפות נכונות שעלינו ללמוד ביחס לבורא-עולם, וכן על יחסו אלא, תכליתם ללמד על השקפות נכונות והכרחיות או על יחס מסוים של הבורא כלפי הנבראים, כגון שהוא יכול לברוא

ומכיוון שרוממות משנת הרמב"ם בקעה ועלתה מגרונם – אין קץ לחילול-השמים שנגרם על-ידיהם. *** קארו ממשיך בתעתועיו במיוחד: שהרי הסילוף הזה נסתר מיניה וביה: אם הסכימו כן "כל חכמי הדורות" מדוע חכמי המשנה והתלמוד ורבנו הרמב"ם וזה לשונו של קאפח-זבל הנוכל על סוף דברי ההתעיה החמורים של קארו: "ויפה אמר הרמב"ן: 'הכל הולך אחר החיתום (להזכירכם, "הרמב"ם של ימינו") מודה שמותר ליהנות מדברי תורה באופן החזירי והמושחת ביותר שיעלה במחשבה וללא וניקח דוגמה גם מרבנו הרמב"ם אשר לא נהנה מדברי תורה, האם תורתו הייתה פגומה? והלא ההיפך הגמור!

מה דינו של עוקר הלכה? האלילי, אשר ייחסו אותו לא פחות מאשר לבר-יוחי! של ה' יתעלה שמו! ולהרחבה בעניינו של הקוקו המכוער, ראו במאמר: "קמצוץ מסמי ההזיה של קוק" . ו. הרמב"ם, נכתב ביחס למנהג אכילת 'סופגנין' בחנוכה: 'אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל...

ה' בנו: שנתקרב אליו תוך חתירה לקדושת המחשבה וטהרתה (ראו: 'הרמב"ם נגד הטיפה המרה'). נפשות של ילדים וילדות, בטענה שתורתם או תרומותיהם של בעלי הזימה מכפרים על עוונותיהם. רבנו הרמב"ם מלמד אותנו שנבואתו של משה רבנו היא נבואה ייחודית, לא היה נביא כמשה ולא יקום עוד נביא כמשה ואף יותר מכך, הם מפרסמים את עצמם כמושיעים של עם-ישראל, ומקבלים הכרה כגוף כמעט רשמי של מדינת ישראל! בתמונת שער הרשומה: קברו של מנחם-מנדל לצד קברו של חמיו. תמונת שער הרשומה מאת: אבגד - משתמש.

טו): "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", מדוע אפוא אנחנו זקוקים לרמזים עקושים של אִישׁ לֹא נֶעְדָּר" (יש' מ, כו), ולא מדובר כלל וכלל ב"סתרי תורה", אלא בעניינים יסודיים ביותר שרבנו הרמב"ם , וכפי שעולה משמו השחצני של ספר יצירה, כאילו מחברוֹ הגיע עד חקר הבריאה. דבר, מחבר הפירוש משרבט עוד ועוד עניינים פשוטים כאילו היו עניינים ברומו של עולם. ואין שום קשר בין הפסוקים להזיותיו של מחבר הפירוש.

"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ ", וגם מפסוק זה ניתן ללמוד על חומרת העוון של "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ" במאמר: "מבט לאסטרולוגיה לאורו של הרמב"ם" הראיתי האסטרולוגיה – שורש וענף עבודה-זרה רבנו הרמב"ם מלמד אותנו בפירוש-המשנה (עבודה זרה ד, ז), שהאסטרולוגיה של מצות ידיעת ה' יתעלה, במאמר: "ידיעת פעולותיו היא ידיעתו" . נמצא לפי שר"י, שהאסטרולוגיה היא חכמה מופלאה, ובה יתרומם כבודו של עם-ישראל!

את מראה הנבואה; 4) הנבואה אינה שורה על הנביא בכל עת שהוא חפץ ומוכן לקבלהּ, אלא הנביאים "מכוונין דעתן ארבע המעלות של נבואת משה רבנו נבואתו של משה רבנו ייחודית מכל שאר אופני הנבואה, וכך פוסק רבנו בהלכות יסודי התורה (ז, י): "כל הדברים שאמרנו הן דרך הנבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים, חוץ ממשה רבנו ורבן של רבנו הרמב"ם מציג שם ארבעה מאפיינים אשר מייחדים את נבואת משה רבנו מכל נבואות הנביאים שהיו ושיהיו: "ומה כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ' [שמ' לג, יא], כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו של

של ההורים. דבר נוסף – איך מתחלקים המשאבים של יוקרה, של כבוד, של דמויות להזדהות עמן. הרמב"ם בכתביו משבח ומוקיר ומעטר בכתרים את המורה: מלמד תינוקות דבית-רבן ומזהיר על כבודו. לדעת חז"ל ולדעתו של הרמב"ם, הרב-המורה מעלתו יותר גדולה אפילו ממעלת האב והאם. בנשיאה בעול הכבד של הלבטים החמורים של עצם קיומו עד היום.

ואחתום פרק זה בשתי הלכות של רבנו, אשר מבטאות את יחסם האמיתי של חז"ל ורבנו כלפי אדם אכזרי ורע לבב אשר כמה חמור בעיני חז"ל ורבנו אותו רשע אשר "מכה ובועל ואין לו בושת פנים", נעיין בהלכה נוספת מדברי רבנו הרמב"ם ואגב, שתיקתו של קאפח כלפי סכלותם של "חכמי ישראל" הארורים שנזכרו לעיל, מקוממת! כלומר, לא חלילה מורא של אימה וחרדה ופחד משתֵּק, אלא מורא של יראת כבוד והערכה, כמו שמתנהגים עם אדם חשוב ואצרף הלכה נוספת שנאמרה בעניין זה כדי שלא יתעורר שום ספק בעניין האידיאל המוסרי של חז"ל, שרצונה של האישה