והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד השמיני משלושה-עשר יסודות דתנו: "והיסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות הדת: "והיסוד התשיעי הביטול. "כבר מקומי ניכר כנגדו", אלא שהעולמות העליונים הם עולמות של חומר – ומאין הנני יודע שבית-המקדש העליון עשוי "קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת [=עשו להם שם בארץ: 'גדוילי עוילם'], וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין [

כלומר, רק לאחר שהתרוממנו להבין שהפעל "נשא" עשוי לבאר משמעות מופשטת, רבנו מסביר שכך יש להבין את הפעל הזה

ודורסני כמלכֵי הגויים (למעט בג"ץ אשר מרשה לעצמו לפעול כדיקטטור), וכן יש בה מערכות משפט ואכיפה שמצילות עשוק

וגם אם הוא עשיר ממני לא אקנא בו, שהרי הממון והמותרות אינם המקור לעונג אמיתי, ואדרבה, הם עלולים להפוך

זאת ועוד, קאפח, בהודאתו בספר המינות הכעור הזה, כפר ביסוד התשיעי משלושה-עשר יסודות הדת, שהרי לפי אמונת והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד התשיעי משלושה עשר יסודות הדת: "והיסוד התשיעי הביטול. החמישי שהוא הציר שעליו סובבת כל התורה כולה, והוא ההרחקה מעבודה-זרה, וכֹה דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר וכל-שכן מערער על יסוד מיסודות דתנו: "וכאשר יפקפק אדם [ואפילו בצנעה, כל-שכן בפרהסיה] ביסוד מאלו [שלושה-עשר ובעשותו כן, השתיל ששתל אברהם אבינו כמעט נעקר, ודרך האמת כמעט והפכה לעוד זרזיף עכור בזרם הביוב האורתודוקסי

ואין יסוד אחד משלושה-עשר יסודות התורה שהמאגיה הפגאנית של האופל איננה מחריבה, ומה דינם של המערערים על ובכן, ראו נא את דברי רבנו בשלושה-עשר יסודות התורה: "וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן וזו דוגמה אחת להחרבת יסוד משלושה-עשר יסודות דתנו – שהרי היסוד התשיעי הוא "שתורת משה לעולם לא תבטל, ולא ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים [=כאשר הדבר נוגע לשׂררה גם בחמורות

כי עשיר מאד היה האיש, וגדול מאד בתורה, ומאות תלמידים מעריצים סבבוהו, וכל אלה גורמים חשובים להכרת ערך לפרק חלק, על מי שמפקפק ביסוד מיסודות הדת: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר

ומה זה בכלל קשור לתשובה? בטענה שהם "עושים תיקונים בשמיים" או שהמעשים הללו "הכרחיים" כדי לכפר על כל מיני פשעים שהאישה או הילדים עשו משלושה-עשר יסודות דתנו: השכר והעונש – שהרי אם ניתן לשנות את דין שופט-האמת באמצעות הזיות פגאניות שכאלה "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש את מי שעובר על אזהרותיה, וכאשר יפקפק אדם [=ואפילו רק יפקפק לעצמו] ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות – הרי זה יצא מן הכלל וכפר

ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים ['כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ

ברור כשמש שכל זה מדרש שתכליתו לרומם את מצות המילה, וללמד אותנו שהיא מצוה כל-כך נעלה ונשׂגבה, עד שלעתים עשוי אבשלום, עלינו להקדים וללמוד את המשנה בסוטה (א, ח): "אבשלום התגאה בשערו – לפיכך נתלה בשערו; ולפי שבא על עשר פילגשי אביו – לפיכך נתנו בו עשר לונכיות, שנאמר: 'וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב

עשר הספירות המושג "עשר הספירות" הינו מאפיין מרכזי בקבלה. לפניכם המובאות מספר יצירה ומספר הבהיר אשר היוו את המקור ל"עשר הספירות": "עשר ספירות בלימה עשר ולא תשע , עשר ולא אחת עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו: עשר וכי עשר אצבעות הידיים הן רמז לעשר הספירות? נמצא שהמקובלים גם מרוממים ומשבחים את עשר הספירות הללו, וגם אלה שלא עשו כן נראה שהם התכוונו לפנות אליהן

אך מתוך שלא לשמה עשוי לבוא לשמה, שהרי בסופו-של-דבר הם עשויים להגיע לדרך האמת כתוצאה מחופש החקירה והעיון

אותו חבר היה כאמור עשיר ביותר, וכבר מגיל 16 עמדו לרשותו בחשבון הבנק עשרות אלפי שקלים, וכמובן רכב ספורטיבי

כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו ואיני מקבל את תירוצי השוטים שיאמרו שמדובר בגיהינום שהייתה פתוחה תחת עשו ולא תחת יצחק, שהרי הפירוש של והדמיונות, אפילו שם נזהרו שלא לקשור את יצחק אבינו לגיהינום, וזה לשון התנחומא (סימן יא): "אבל כשנכנס עשו מי שנמצא בגיהינום הוא בגדר עשוק? וכי הקב"ה יפעל עוול? וכיצד נעשים עשוקים בגיהינום? כמו כן, בתוך שנים-עשר החודשים הללו הרשע רשאי לפי רש"י-שר"י להגיש למזכירות ערעור על פסק הדין, כאילו ה'

בהלכות תלמוד תורה (א, יא–יג): "כל איש מישראל [מבן שלוש-עשרה שנה ויום אחד] חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר נדרשת בהן,  לעניות דעתי הכלי הזה פחות מרכזי מן ההיגיון והכללים שעליהם עומדים אדני ההלכה, אך גם כלי זה עשוי ואסיים פרק זה בשאלה, איך מסתדרת השקפתו של הרמב"ם עם המשנה המפורסמת באבות (ה, כא): "בן חמש למקרא, בן עשר כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו

, הוא אינו כעס אמיתי, אלא כעס חיצוני בלבד, אשר מטרתו היא מטרה חינוכית, ואינו נובע ממידה רעה או מזעם עצור

הסבר הדברים: לפי מכשפי האופל, הקב"ה, לאחר התחברוֹ עם אשתו-אדני עשוי-עלול לשבת בראש הפנתיאון של האלים [שמ' לב] אלא, בשש שעות עשו את העגל, כדי להפרידם משבע.

ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים [...] ראשית, מפשט הפסוקים עולה שעשירותו של לוט אינה קשורה לאברהם, ושהוא היה עשיר מחמת עצמו. והלא אפילו את שלושה-עשר יסודות הדת הם מחריבים ומחרפים!

יָשׁוּד צָהֳרָיִם – זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם בין אדם בין בהמה ובין חיה, כיצד עשוי ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה מתוך מצחו, והוא שולט משבעה-עשר בתמוז עד תשעה-באב, לפיכך כתיב: מִקֶּטֶב

ולכן, אין ספק בקרבי שאמירה משובשת כזו נובעת מהעדר דעת חמור, שיסודו בריחוק עצום מידיעת ה', משלושה-עשר כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל [=כמשלים וחידות], ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות, ולא עשו "נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם" (מש' כ, כז) יש כמה מקורות שבהם האדם נמשל לנר כדי ללמד על האוֹר שהאדם עשוי להפיק

ההבל ולגרד עצמות יבשות ורעילות בכתבי רוב "חכמי ישראל" הוזי ההזיות המהובלים, אלא עלינו לאכול בשר רך, עשיר

לוקחין עור הבהמה או עור החיה, מעבירין שיער ממנו תחלה, ואחר כך מולחין אותו במלח, ואחר כך מעבדין אותו בקמח ב) שנכתב על עור בהמה טהורה שאינו מעובד ['ככל הקלפים של היום לדעת רבנו' (קאפח)]. [...] קארו הקראי מודה, שלפי פשט הגמרא כל עור שלא עובד בעפצים אינו בגדר גוויל או קלף או דוכסוסטוס. אלא ברור שרבנו לא התכוון לעיבוד עור המנעל כלל. ורק אם מדובר באנשים נבונים מאד הדבר אולי עשוי להתקבל, אך הכסילים וודאי ישנאוךָ על-כך.

למורה (עמ' ז–ח), הוא מפרט את האופנים שבהם חז"ל בנו את משליהם ושזרו בהם את נמשליהם, וכֹה דבריו: "וברובם עשו בהמשך דברי חז"ל בעניין המשל הזה (בתלמוד שם), הובאו ראיות גם על גבורה פיסית ועל עושר כמותי. לעוות את אגדות חז"ל כדי שיתאימו להשקפות הפרו-נוצריות שהם חיבקו וגיפפו ואימצו אל חיקם באהבה – ואת כל זאת עשו

אולם, מה שאומר רבנו: "ואז לא נחדל מלדרשו [=לא נפסיק להרהר בליבנו כיצד נגמלהו רע]", עניין זה קשור לאיסור ראובן שאמר לשמעון שְׂכוֹר לי בית זה, או השאיליני שור זה, ולא רצה שמעון.

כל אלה יגרמו למשכילים הללו בסופו-של-דבר שלימודם יהיה עכור ומשובש, ולמיטב הבנתי הם גם עלולים להגיע להזיות

וראוי לצרף את דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת, בעניין האיסור להפנות את המחשבה למאומה זולת שעיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה שלושה-עשר יסודות [...] נקודה נוספת, מהרעיון ששובץ ונשזר בהלכה, האדם עשוי ללמוד על חשיבות ורוממות שֵׂכל האדם וכמה עליו לנצור

מכל מקום, אין זו הפעם הראשונה שרש"י-שר"י מציג את אבות האומה וגדוליה האמיתיים באוֹר מאד עכור, ואין לי

כמו כן, מי שמאמין שנישוק המזוזה עשוי להועיל לו בדרך זו, שוגה מאד, ועליו לחדול מנישוק המזוזה ולהתמקד בתכליתה למדנו מדבריו, כי שתיים רעות עשו בכתבם שמות מלאכים בתוך המזוזות: א) מחקו את האמת – ביטלו את מצות המזוזה

ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה – נעלמת יראת שמים".

בתפקידו, וכמו שאומר רבנו באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור