כלומר, למרות שהוא היה יכול לתרגם מילה במילה בכל מקום ועם זאת להיות נקי מן ההגשמה, אונקלוס בוחר בכל המקומות , ברגע שרש"י אומר שהקב"ה "אינו צריך" להשתמש בכף ממש, משמע שיש לו כף ממש, רק שבנסיבות האמורות הוא לא נזקק

וברור כשמש לנבונים שרבנו קובע בהלכה זו את האידיאל שאליו יש לשאוף, אך אם אדם נזקק לעבוד יותר משלוש שעות

לפסוק הבא (בר' א, כו): "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ – בדפוס העשוי לו [בדפוס, תבנית, אימום

ומה שאמרנו אודות פרידמן אנחנו יכולים לומר במצפון נקי על כל גילוי של שחיתות בחלונות הגבוהים.

"האם יביא זה תועלת או נזק בבחירות" – מהיבט זה נבחנות כל הבעיות העומדות להכרעה.

אימוץ שיטוֹת הנצרוּת והצדקת לקיחת כסף וטובות הנאה מן התורה, באמצעות פסקים הלכתיים לולייניים מפותלים דחוקים

והדבר ברור שהצעות אלו לא רק שמהוות הפקרת דמם של אותם נשמות, אלא גם יביאו נזק וחורבן לכל עולם התורה, וכהשלכה

ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה [שאין להבין את תכליתו ומטרתו] ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע ייאמר וכי יעלה על הדעת שמשה רבנו נזקק "לערבב את השעות" ולשדד את מערכות הטבע כדי להינצל מנזקי התהו של המכשפים

, עד שהוא פוקד על משה רבנו ע"ה שלא יספור את עם-ישראל, כדי שאותו כוח פגאני על-טבעי לא יזיק לעם-ישראל נזקים זאת ועוד, מפירוש רש"י עולה שהקב"ה נזקק ליום מנוחה לאחר מלאכת בריאת העולם, ומי שזקוק למנוחה הוא בהכרח זאת ועוד, לא יעלה על הדעת שמשה רבנו נזקק שהקב"ה ישנן עמו את ההלכה, כאילו הוא עוד איזה תלמיד בבית-המדרש

זו נקראת "התכחשות", וכפי שהוגדר על-ידי מכון תמיר לפסיכותרפיה: "ההכחשה היא מנגנון הגנה שמטרתו למנוע נזק

השלישית, שכל זמן שיזדמן לך דבר מדבריהם ממה שהשכל מרחיקו, תתעכב אצלו ותדע שהוא חידה ומשל ותישאר בטרדת הלב ואימוץ

כלומר, מטרת האגדה היא ללמד שאסור באיסור חמור לצעֵר את החכם ואפילו כאשר לא נגרם שום נזק מן הצער הזה, כמו

שכלל איני חקלאי, מבין שפירושו של רש"י הוא סכלות חמורה רק מתוך פסוקי התורה ולימוד מועט מאד על החיטה ונזקי

אישות, הדבר מצביע על העובדה שגם אביהם של "בני האלהים" הוא ה' יתעלה ויתרומם שמו, אף הוא לפי פשט הפסוק נזקק

כללו של דבר, כל מה שחשבו בו עובדי עבודה-זרה להשריש עבודתה בדַמּוֹתם לבני אדם סילוק נזקים מיוחדים, והבאת השדים מבקשים ל"לשלוט בעולם על העם הקדוש" ולהזיק להם בכל מיני נזקים דמיוניים פגאניים.

זאת ועוד, אותו רב מפורסם אימץ לעצמו את הכינוי "נאמן" ונוהג להתנבא לפני הבחירות כמה מנדטים תקבל מפלגתו

מקבילי מסיים את דבריו: "ולכן אומר הרב קאפח, אפשר למצוא איזושהי דרך, נקודת מבט; סיטואציה של אילוץ במציאות

מכשפי האופל החליטו שהשבת נקראת 'דיבור'], דיבור של חול אסור בשבת, וכך היה עושה רבי שמעון, כשהיה רואה את אימו

כלומר, לפי שר"י, אברהם אבינו פקפק באמיתת ההבטחה, ולכן נזקק לאותה השריטה!

בדרך זו מוחדרות למחשבה בקטע הנדון שלל נזקים והשקפות רעות, כגון: 1) האמונה בקיומו של גיהינום מוחשי; 2)

ועשה את כל הלשונות הללו שנאמרו בעניין זה מורים על השגות חושיים לאורות נבראים, מלאכים או זולתם, אין נזק ועשה את כל הלשונות הללו שנאמרו בעניין זה מורים על השגות חושיים לאורות נבראים, מלאכים או זולתם, אין נזק

בנוסף לכך, אנו שוגים באימוץ השקפות שגויות ביחס לה' יתעלה, כאילו ניתן להבין ולתפוש משהו מגדולתו ורוממות

אליו הדבר היה "דבר גדול", אך חס ושלום מלומר על משה רבנו ע"ה שהוא "תפש אומנותו של נחש", כאילו משה רבנו אימץ

ברם, לא מובן מדוע חז"ל יתקינו ברכה בלשון שעלול להתפרש כאיסור להפליל את המושחתים שגורמים נזק לחברה?

ברחוב הקיובי ראה סליבורדסקי ילד חי יונק שדי אימו המתה... [...]

ואם היה ציווי שאין לדעת לו סיבה [דהיינו שאין לו סיבה ותכלית ומטרה] ואינו מביא תועלת ואינו דוחה נזק, מדוע

ממין הרכוב, ועוד, שהרוכב הוא המניע את הבהמה ומוליכהּ כפי שירצה, והיא כלי בידו להטותהּ כחפצו, והוא נקי

לפיכך, כל אימות דמיוני של מעשיהם ופעולותיהם של המכשפים מוביל באופן ישיר ומיידי  לאימות השקפות מאגיות

ולא רק אצלם) בתורה מאגית אלילית אשר נוסדה בעיקר על תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן, ולאחר שנפרצו אדני השכל באימוץ

מדברי רבנו עולה אפוא, כי תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן היא אֵם כל חטאת, כי לא רק שהיא גוררת לסכלות חמורה, לאימוץ